זוג פלוס 2 מינוס 2

איזה הורים רשעים. המדינה קופאת, שלג באילת ואנחנו משאירים 2 ילדים אצל סבא וסבתא (שוב תודה מכל הלב לשני, עזרא, מירי וראובן :) ונוסעים לברצלונה (12.12.13). אחרי טיול מוצלח בברזיל לפני כמה שנים ישר ידענו – אנחנו לברצלונה לא נוסעים כתיירים רגילים. המטרה ? לחוות את ברצלונה מעיניי המקומיים (לא שהתיירים השאירו מקום להרבה כאלה). מלון, אוטובוס תיירים, גוגל MAP, WAZE, GPS, סמארטפון – כולם הופכים למילים גסות ואסורות אפילו בשיחות פנימיות J הזמנו טיסה של אלאיטליה (קונקשיין ברומא) ב-480$ אצל חברה (@ענבר) באיסתא. למה לא טיסה ישירה ?
1. הטיסות הישירות של אלעל או איבריה יצאו מוקדם בבוקר (~06:00) ולא היה לנו כוח לקום בשתיים בלילה (כי צריך להיות שעתיים לפחות לפני בשדה), למות מקור ולהגיע עייפים והפוכים לברצלונה. 2. חסכנו לסבתא יום אחד של עזרה – פיזרנו את הילדים בגנים ויצאנו לשדה. דירה מצאנו דרך טיפים פה באתר של למטייל. התלבטנו בין הדירה של לירון שהומלצה פה ע"י מספר לא מועט של אנשים לבין דירה של BCNINTERNEThttp://www.bcninternet.com/apartdet.php?apartmentid=5 שהומלצה ע"י 1-2 אנשים ונבחרה בסוף רק בגלל שהיתה מצויידת במרפסת קפה קטנה (מה שבדיעבד היה לא שמיש בעליל כיוון שלא נעים לשתות קפה ב 9-10 בבוקר בצל עם 10 מעלות). לוסי (שמסרה את הדירה) וסימונה (שהחזירה מיילים עם תשובות תוך דקות) היה חביבות ותו לא (לא נתנו אקסטרה (טיפים מיוחדים וכד') אבל גם לא אכזבו (לוסי חיכתה בדירה בשעה שהובטחה ונקבעה). הדירה היתה במיקום פצצה (דקה הליכה מכיכר ריאל רווית המסעדות) ו 3-5 דקות הליכה ממטרו LICEU, מאובזרת במיקרו, קומקום, צנימר, מקרר ואפילו מכונת כביסה ומדיח כלים. הבניין ממוקם ממש מול PALAU GUELL של גאודי אולם לצערנו (הפסדנו נוף) או שמחתנו (אולי רועש יותר) הדירה היתה עורפית. הדירה היתה לא גדולה בכלל, אולם מספקת לחלוטין לזוג (כיוון שיש שם 2 חדרי שינה אני מניח שגם זוג + 2 לא היה מתלונן אולם ל-2 זוגות זה כבר עלול להיות קטן מידי ולא נוח), כל 3 המזגנים עבדו מצוין (על חום) כל הלילה, מים חמים זרמו מתי שרק רצינו (24 שעות ביממה ללא צורך בדוד (כנראה חימום גז או מרכזי) ורק היה צריך להמתין 2 דקות עם ברז דולק) ונראה שהדירה במצב תקין לחלוטין ואינה מוזנחת (כפי שעלול לקרות לעיתים עם דירות שכאלה). החיסרון היחידי שלה היתה העובדה ששני חדרי השינה היו מצויידים ב-2 מיטות בודדות (כ"א) במקום במיטה זוגית. בשורה התחתונה, אני חושב שקיבלנו דירה במיקום ובמצב מצוין (שזה הכי חשוב) ובמחיר הוגן (75 יורו ללילה). אחרי שהזמנו טיסה ודירה נשאר רק דבר אחד – להבטיח מקום בקאמפ נואו. שיטוט נוסף באתר העלה המלצה מעניינת – להזמין כרטיסים באתר הרשמי של ברצלונה http://www.fcbarcelona.com/ ולהדפיס במדפסת הביתית. השוואת מחירים באתר הרשמי לבין אלו שהוצעו לנו (20~ יורו מעל האתר הרשמי) ע"י איסתא ו/או אתרים ישראלים שונים העלתה את המסקנה כי אכן מדובר בטיפ ראוי (המכונות באיצטדיון קוראות את הברקוד שהודפס בלי בעיה ולא נרשמה שום תקלה איתם ו/או עם הסדרנים הרבים באצטדיון). אחרי ביקור במקדש הכדורגל האירופאי אני יכול לומר בביטחון ,שזה היה צעד חכם ואפילו אוסיף טיפ ענק משלי (שיחסוך לכם הרבה כסף) – קנו את הכרטיס הכי זול (במקרה שלי 40 יורו למשחק של ברצלונה נגד ויריאל (צוללת הצהובה) בגוש 532, שער 66) במרכז למעלה (מפלס 3 או 6 סה"כ (כל מפלס מכיל חלק עליון וחלק תחתון)) ואחרי רבע שעה של כדורגל תצאו מהיציע שלכם, תרדו במדרגות לאיזה מפלס שתירצו, תמצאו שורה עם כסאות פנויים ותשבו בכיף – פשוט חבל על הכסף. האווירה, דרך אגב, מאכזבת ,בטח עבור מי שחווה דרבי במראקאנה עם 90,000~ איש אבל גם עבור מי שיושב באופן קבוע ביציע המזרחי בטדי עם למעלה מרבבת צופים. לברצלונה יש גרעין של אולי 500 אוהדים אמיתיים עם תופים ושירים (הם ממוקמים בשורות הראשונות מאחוריי השער), 50,000~ מנויים שבאים לראות קונצרט ובקושי קמים מהכסא ו/או שרים ו-50,000~ תיירים "טרמפיסטים" כמו הישראלים. עדיין מדובר בחוויה יוצאת דופן שאסור לפספס לפחות פעם אחת בחיים גם לאנשים (ואפילו נשים) שאין להם מושג בכדורגל – בדיוק כמו שנכנסים ל- sagrada la familia למרות שאנחנו יהודים כדי לספוג תרבות ולהתרשם מהיצירה הנדירה של גאודי, כך גם במקרה של הקאמפ נואו (לא צריך להיות חובב כדורגל מושבע כדי להינות).

יום חמישי (יום 1) : מגיעים כמתוכנן בסביבות 17:00 לברצלונה. היתה לנו הרגשה שהמזוודה לא תגיע והיא אכן לא הגיעה. השארנו את פרטי הדירה בדלפק האבדות ולקחנו את ה- AEROBUS שהוא אוטובוס המיועד להגעה מ/אל שדה התעופה, עם מקום במרכזו למזוודות הנוסעים (לא בתא מטען אלא עם האנשים), עם 4 תחנות עצירה בלבד (תחנה ראשונה כיכר אספניה ותחנה אחרונה כיכר קטלוניה) ובעלות של 10e הלוך חזור (בשביל 2 יורו של חיסכון צריך לשמור עכשיו את הקבלה לכל אורך הטיול וגם לזכור איפה :). אחרי חצי שעה של נסיעה הגענו לכיכר קטלוניה והשעה היתה כבר 18:30. החושך ירד על ברצלונה ולמרות שהכיכר עצומה (משהו כמו כיכר רבין בת"א) ונחצת על ידי המון רחובות - אי אפשר היה לפספס את שדרת ה-RAMBLA מקושטת כולה באורות מנצנצים לכבוד חג המולד הקרב ובא. ירדנו בשדרה דרומה, חלפנו על פני שוק הבוקרייה, על תחנת המטרו LICEU, על מסעדת מכבי ומסעדת שלום וממש שכיכר ריאל היתה לשמאלינו פנינו ימינה לכיוון הדירה. כמה צעדים לא רבים מהפינה וממש מול ארמון גואל - הגענו לבניין (השעה היתה כבר 19:00). לחצנו על הרבה כפתורים באינטרקום ולוסי יורדת. במעלית איטית היא לוקחת אותנו לקומה 3, מראה לנו את הדירה (קצת קטנה יותר מאשר התמונות באתר אבל במצב תקין לחלוטין) וחותמים על החוזה. האינטרנט בדירה לא רע, ואחרי כמה טלפונים למשפחה וכמה טלפונים זועמים לאלאיטליה הגיע הזמן לאכול ארוחת ערב. אנחנו יורדים למטה (איזה כיף שלא צריך לקחת מפתח או כרטיס כי גם הדירה וגם הלובי נפתחים עם קודן) והולכים לכיוון כיכר ריאל השכנה (איזה כיף לגור קרוב לכיכר הזאת). אחריי שסרקנו את מרבית התפריטים במסעדות שבכיכר ,אנחנו מחליטים לחזור ל-Rossini (http://restauranterossini.com/) מסעדה איטלקית שנראתה הכי אטרקטיבית. החיסרון: בפנים ריק ולא בא לנו לשבת לבד ובחוץ-הומה אבל קר (לא בא לנו לשבת צמוד לפטריה). החלטנו להיות הזוג הראשון בפנים, אך למרבה ההפתעה, המארחת בחוץ לא ידעה ליחצן את המסעדה כמו שצריך ושכחה לספר שיש להם קומה תחתונה מדהימה, עם לא מעט אנשים (ועם עוד הרבה מקום לעוד רבים) והופעת פסנתרן ברקע. אני לא זוכר בדיוק מה היו המחירים (כי היינו עייפים וגם לא היה למה להשוות כיוון שזאת היתה המסעדה הראשונה) אבל לבטח היה מדובר במנה הכי טעימה שאכלנו בברצלונה ובמסעדה הכי יפה שהיינו בה בברצלונה – מומלץ בחום. הסתובבנו עוד קצת בסמטאות הרובע הגותי (מדהים בלילה לא פחות מאשר ביום), קנינו מצרכים לארוחת הבוקר (לחם, חלב, קורנפלקס, גבינה צהובה, מעדנים) בקיוסק/סופר דרומית לכיכר ריאל (שהוא זול משמעותית משני הקיוסקים שצמודים לדירה) ופרשנו לישון.

יום שישי (יום 2) : השכמה טבעית (איזה כיף, זה לא מובן מאליו בכלל :) בסביבות עשר. ארוחת בוקר בדירה ואנחנו מוכנים לקרוע את ברצלונה. בחרנו להתחיל בסיור רגלי ברובע הגותי הצמוד לדירה ואני חושב שעשינו בצדק. אין מקום טוב יותר להכיר ולהריח את ברצלונה מאשר הרובע הזה ואין זמן מתאים יותר לעשות זאת מאשר הבוקר/צהריים הראשון בעיר (נראה לי עדיף מאשר נסיעות רחוקות לפארק גואל, הר היהודים, הר המונסראט, הר הטיבידאבו, מוזיאון דאלי וכד' כבר ביום הראשון – אבל זה עניין של טעם וריח :). כיוון ששנינו לא חובבי הרצאות ולא מבינים גדולים בתרבות, ארכיטקטורה או היסטוריה – כל כוונתינו היתה ל"הריח" ול"טעום" את את אופיה וצבעה של העיר בכלל והרובע -בפרט. הסתובבנו בין הסמטאות ללא מדריך ועם מפה שקיבלנו בדירה ובה מצויינים כל האטרקציות שיש לברצלונה להציע (שמענו שאפשר להיכנס ל-TRAVEL BAR שנמצא ברובע ולהצטרף לסיור חינמי (טיפ בלבד) שיוצא כל שעה או שעתיים ויכול להיות שבדיעבד זה רעיון לא רע למי שקצת יותר מקפיד וחשוב לו הפרטים הקטנים שהוא בחו"ל). הלכנו עם הזרם, נגד הזרם, עצרנו והקשבנו למדריכים של קבוצות באנגלית והתלוונו למדריכים של קבוצות בקטאלונית – בסופו של יום – היינו מסביב, ליד ואפילו בתוך (שמדובר בקתדרלה) רוב אטרקציות שיש לרובע להציע (הקתדרלה עצמה היא אסופה של מספר מבנים), כנסיית דל מר, חורבות בית הכנסת היהודי, מוזיאון השוקולד וכד'. יש הרבה מוזיאונים (במרכאות או שלא במרכאות) ברובע הגוטי (באחת הסמטאות , היתה חנות לאביזרי אופנוע ,שהיתה למעשה מוזיאון ה-MOTOR או משהו בסגנון :) אבל אנחנו התרשמו יותר מאופיו המיוחד של הרובע ושלל בתי העסק המיוחד והמגוון שבו (מאפיות, סנדביץ' בר, ממתקים, צעצועים) מאשר ממבנה או מוזיאון זה או אחר (למעט הקתדרלה עצמה, שהיתה באמת יפה ומרשימה ומבפנים ומבחוץ). השעה היתה כבר מאוחרת (בסביבות 16:00) והחלטנו לחזור לשדרת הראמבלה אולם מכיוון הים (דרום במקרה שלנו). בדרך נתקלנו ב"שוק" (6 דוכנים) מאולתר בין "מסדרונות" הרובע ורכשנו לעצמינו קופסא של 4 גבינות עיזים ביתיות במגוון טעמים (שיהיה משהו "מקומי" לאכול בארוחות בוקר :). הגענו עד פסל קולומבוס אולם הרוחות הקרות באיזור חייבו אותנו לחזור חזרה אל תוך השדרה וכך לא יצא לנו להסתובב באזור הטיילת (חבל – אולי בפעם הבאה :). חלפנו על פני כמה מפסלי האדם המפורסמים שיש לשדרה להציע (שמענו שבד"כ הם בחלק הצפוני של השדרה אולם במקרה שלנו היו כמה גם בחלק הדרומי) וחזרנו לדירה. למי שרוצה או במידה וקר כמו שקרה לנו, עדיף אולי לנצל את הקירבה היחסית של הרובע הגוטי (7-8 תחנות מטרו צהוב 4L בין JAUME ל-FORUM) ולחפש מציאות בקניון הכי זול באיזור (media market). אחרי עוד כמה שיחות טלפון הביתה, מנוחה ועוד מספר נסיונות לאתר את המזוודה האבודה,הרגשנו "בשלים" לראות את מופע "מזרקות הקסם". השעה היתה כבר כמעט 19:00, ולא היה לנו כוח לעוד הליכות (2.3 ק"מ מהדירה לכיכר אספניה) אחרי ש"קרענו" את הרובע הגותי כל היום והחלטנו להשתמש במטרו (לראשונה). ירדנו במעבר מול שוק הבוקרייה (3 דק' הליכה מהדירה) אל תחנת LICEU, קנינו כרטיסיית 10T לשנינו (9.6e) ונסענו 4 תחנות (DRASSANES, PARALLEL, POLBLO SEC, ESPANYA) עד הכיכר. משם הולכים עם הזרם 200 מטר לאורך השדרה/כביש לכיוון ה-MNAC (המוזיאון הלאומי של קטלוניה – מבנה שנראה והיה בעברו ארמון מפואר). רצוי ואפשר לצפות ולחוות את המזרקה מקרוב ומרחוק (לא להתעצל ולעלות רגלית גם במדרגות אחרי המדרגות הנעות :). חזרנו במטרו והגענו בדיוק בשעה 21:30 למופע פלמנקו במועדון ה-Tarantos (http://www.flamencotickets.com/los-tarantos-barcelona). שילמו e10 לאדם (קצת יקר מידי לטעמי עבור חצי שעה של מוזיקה "יוונית" בהופעה חיה של 5 תושבי אברבנל) אבל ... לפחות ספגנו עוד קצת תרבות (לא מבין עד עכשיו למה כולם מילאו את הרחבה מול הבמה והשאירו את הבמה שבצד ליד הבר למאחרים :).

יום שבת (יום 3) : שוב השכמה טבעית (שוב כיף, ושוב לא מובן מאליו בכלל :) בסביבות עשר. ארוחת בוקר בדירה ואנחנו מוכנים לקרוע את הר היהודים. צעדנו מהדירה 750 מטר עד לתחנת המטרו LEL-PARAL. שם למטה היה שילוט לכיוון הפוניקולור (רכבל על מסילה) של הר היהודים. אחריי כמה דקות הליכה מתחת לאדמה (וניקוב של 2 "חורים" נוספים בכרטיסיית 10T) - אתה מגיע לקרון של רכבת שנראה בן 50 שנה, קשור בחוט ברזל ענק ונמצא בזווית של 45 לכיוון היציאה. כמה דקות של נסיעה בתוך ההר כמעט ללא נוף והקרון מביא אותך לתחנת המוצא של רכבל על "חוט" (רק לעלות בעלייה שמימין למדרגות ביציאה). יש כאלה שיוצאים מכאן לסיור שלהם על ההר ,אולם ,הרוב עולה עד למצודה שבראש ההר באמצעות הרכבל (נדמה לי בעלות של e5~ לכיוון אבל אני לא זוכר בדיוק) וכך גם אנחנו. למעלה יש נוף יפה של חלק נרחב מברצלונה ובעיקר נוף מרהיב של הים מצד אחד וההרים מהצד השני (מאד מזכיר את ריו :). לא מצאנו שום מקום לקנות מפה של ההר (שמענו שיש עליו בערך 20 אטרקציות שונות) וכך "נאלצנו" פשוט לבחור ולהתמקד באטרקציה אחת שידענו שאנחנו רוצים לבקר בה – הכפר האולימפי. מצאנו את עצמנו יורדים בשבילי ההר (יש כביש של ממש שמקיף את ההר ומגיע עד למצודה למעלה, כך שהגעה ברכב או ברגל אינן שתי הדרכים היחידות להגיע לראש ההר) לכיוון עמוד התקשורת/לפיד האולימפי (לא ברור אם זה יותר לפיד מעמוד או להיפך), שניתן היה לראותו מההר. האיצטדיון האולימפי אכן מרשים והמתחם כולו נראה כמו משהו שנבנה בתקופה היוונית העתיקה ... ליד המתחם האולימפי מצוי הארמון הלאומי - Palau Nacional – מבנה מרשים שקשה לפספס. רצינו רק לקפוץ, להתקרב, לראות מקרוב, לגעת, אולי אפילו להיכנס אם יהיה מעניין ולהמשיך לטייל על ההר אולם לפני שהספקנו להבין מה קורה, לרכוש כדור טניס מחובר למשקולת ב-e15 ולרדת בגרם מדרגות נעות אחד (כי כולם ירדו) – מצאנו את עצמינו ברחבת מזרקות הקסם. כן כן. הר היהודים או למעשה גבעה ולא הר. וה- MNAC שראינו אתמול בלילה מצידו הצפוני נמצא למעשה בתוך Palau Nacional שנשקף אלינו, מצידו הדרומי, מהכפר האולימפי. הכל קטן וקרוב הרבה יותר ממה שחשבנו, עברו בקושי 2-3 שעות ומיצינו את הר היהודים. מה עושים ? קפצנו לפבלו אספניול (שנמצא 500 מטר מערבית לרחבת המזרקה) כדי לראות, להתרשם ולהבין שאין לנו מה לחפש בפנים (יכול להיות שטעינו אבל זה הרושם שקיבלנו ממבט פנימי דרך שער הכניסה למתחם). אז החלטנו לקפוץ לארינה (זירת שוורים שעשתה הסבה למרכז קניות יוקרתי ויקר אבל עם שדרת חנויות מגניבה על הגג). עלינו עד הגג מתוך הקניון עצמו (הבנתי שאפילו חסכנו ככה יורו אבל זאת בכל מקרה לא היתה המטרה :) ובחרנו במסעדת LA BOTIGA (http://www.labotigarestaurant.com/) המגניבה שהציעה את התפריט הכי מגוון לטעמינו (יש שם 7~ מסעדות מצויינות). המנות במסעדה (ריזוטו, מרק, תפו"א, פסטה) היו מ ד ה י מ ו ת והמחיר היה ממוצע לחלוטין – מומלץ בחום. סרקנו קצת את החנויות בקניון אבל מהר מאד הבנו שמדובר במלכודות לתיירים ושלמקומיים יש קניון אחר שהם עורכים בו את ה-SHOPPING שלהם. כיוון שהמזוודה שלנו עדיין לא הגיעה והיה לנו מחסור בבגדים ולבנים וכיוון שסיימנו מוקדם מהצפוי את הבילוי על הר היהודים וכיוון שהיו עוד 4.5 שעות עד למשחק של בארסה בערב ,החלטנו לנסוע מזרחה לכיוון קניון media market (Avinguda Diagonal 3, 5 תחנות בקו אדום 1L ועוד 9 תחנות בקו צהוב 4L עד לתחנת ה-FORUM). ההמלצה של המוכרת בקניון הארינה (ה"שוורים") היתה נכונה – מדובר בקניון זול משמעותית עם מגוון רחב ועצום של חנויות. הקצבנו לעצמנו לשהות בקניון עד 18:30 כדי לא לאחר למשחק, רק שכחנו ,שאי-אפשר להסתובב עם קניות בקאמפ נואו ... מה עושים ? ירדנו בתחנת ה-JAMUE והלכנו 750 מטר עד הדירה. שמנו את הקניות, החלפנו בגדים ויצאנו במהירות שוב למטרו הפעם ב-3L הירוק 9 תחנות לכיוון מערב. השעה היתה כבר אחרי 19:00 והקרונות היו עמוסים באוהדי בארסה (ובישראלים אוהדי בארסה). הרבה טיפים קראתי על ברצלונה אבל עד אותו רגע לא היה ברור באיזה תחנה יורדים כדי להגיע לאיצטדיון. מישהו מהישראלים אמר בתחנת MARIA CRISTINA והחלטנו לזרום איתו. תחנה אחת לפני ב-Les Corts 80% מהאוהדים ירדו ואנחנו "נבהלנו". ירדנו בתחנה הבאה אולם בדיעבד אני מבין שהקאמפ נואו נמצא בערך 1 ק"מ הליכה מ-2 התחנות הללו (גם מהתחנה הבאה ב-3L למי שפספס :) ולכן ההיגיון אומר שאין טעם לנסוע עוד תחנה ברכבת אם הדבר לא חוסך הליכה (דרך אגב, כיוון שלהקיף את האיצטדיון לוקח זמן, יש מצב שתחנת הירידה עשויה להיות מושפעת גם ממיקום היציע שבו אתה יושב אולם אני לא "חותם" על זה). המשחק עצמו היה מצויין וקצבי וברצלונה ניצחה 1-2 (1-1 במחצית) את ויאריאל מצמד (פנדל ושער נצחון) של ניימאר (מסי היה פצוע ונעדר מהמשחק). המשחק נגמר וכולם מרוצים וממהרים לחזור. בדרך אנחנו חולפים על פני אלפיי האופנועים החונים בחנייה הסמוכה לאיצטדיון. כמה אלפיי אופנועים אחרים נאלצו להחנות ברחובות הסמוכים מרחק לא מבוטל של הליכה. רוב רובו של הקהל עושה את הדרך ל-5 תחנות המטרו הסמוכות (כולן במרחק 0.5-1 קילומטר הליכה מהאיצטדיון) ותחנת המטרו שלנו היתה עמוסה בצורה "מטורפת". העדפנו להסתובב קצת באיזור במקום להידחק עם ההמון ורק אז אני מבין את הקסם הלוגיסטי שמתרחש פה מידי שבוע - 100,000 איש מגיעים ועוזבים תוך שעה והכל בסדר מופתי. כדי להגיע למשחק באיטדיון טדי ש"רק" עוד 20,000 איש רוצים להגיע אליו, צריך לצאת 3-4 שעות לפניי ולנסוע שעה וחצי (במקום 45 דק') כי אין רכבת לחזור (וגם אם יש היא מלאה ובתדירות גרועה) - הבדל של שמיים וארץ ! אחרי חצי שעה של שיטוט וחיפוש אחר מסעדה טובה ו/או קניון פתוח (ממש לא מובן למה לא מנצלים באיזור את הפוטנציאל הזה) חזרנו לתחנת המטרו רעבים וב"ידיים ריקות". התחנה היתה כבר כמעט ריקה ורק קומץ של אנשים בחולצות של CAM (CLUB ATLETICO MENIRO) "העיד" שהיה פה משחק לפני חצי שעה. ירדנו בחנת המטרו LICEU וחיפשנו מסעדה לאכול. בגדה המזרחית של השדרה, ממש מול התחנה, נתקלנו ב-CARUSO (http://www.grupoamt.es/) – מסעדה איטלקית מ ד ה י מ ה (RAMBLAS 96). תפריט מגוון וטעים, אווירה מצויינת (במיוחד בקומה השנייה בפינה :) ובעלים ישראלי לשעבר (ככה הציג עצמו הבחור ששמע אותנו מדברים עברית וישב בפגישה עיסקית בשולחן לידינו). השעה היתה כבר אחריי חצות והיה לנו יום קשה ומלאה הליכות – הגיע זמן ללכת לישון כי מחר יש יום לא פחות עמוס ...

יום ראשון (יום 4) : "שיגרה קטאלונית" - השכמה טבעית, ארוחת בוקר בחלון שליד המרפסת ונסיעה במטרו. היעד היום הוא כפול : הר הטיבידאבו ופארק גואל. 6 תחנות ב-3L הירוק צפונה וירידה בתחנת Vallcarca. משם הליכה של 1.5 ק"מ (אפשר גם קו אוטובוס 22) בעלייה לכיוון צפון מערב (מיד שיוצאים מהמטרו לקחת את הרחוב שממערב (שמאל) לגשר הולכי הרגל שממול), עד לכיכר ג'ון קנדי. בכיכר עולים (7 יורו הלוך חזור) על קרון הרכבת החשמלית העתיקה בצבע כחול (מדובר בחווית נסיעה מיוחדת בקרון מיתולוגי עתיק) עד לרכבל על מסילה (בערך עוד 7 יורו ל-2 הכיוונים) שייקח אתכם להר עצמו. למעלה אפשר למצוא פארק שעשועים (נדמה לי בסביבות 25 יורו) שחלק מהמתקנים שלו מפחידים מאד (מתאים לילדים (שרובם חסרי פחד :) או למבוגרים אמיצים) משום שהם בנויים על צלע ההר ממש (דרך אגב השימוש במספר מועט של מתקנים אפשרי גם ללא תשלום). כמו כן ניתן להשקיף מעמדת התצפית שבמקום (1 יורו בטלסקופ) על כל ברצלונה ולבקר בכנסיית ה"לב הקדוש" - Temple Expiatori del Sagrat Cor. בתוך הכנסייה יש מעלית (2 נק' עצירה) עד לפסל ישו המצוי בגג. את הנוף הנשקף מראשו של פסל ישו (עולים בגרם המדרגות (הכפול) הפתלתל) אי אפשר לתאר במילים ואסתפק בקביעה שמדובר באתר וחוויה שאסור לפספס. אני חייב להודות שאני התייחסתי בביטול להמלצות שהיו ב"למטייל" בקשר לטיבידאבו והייתי משוכנע שמדובר בחוויה שמיועדת רק למי שמגיע עם ילדים. את ההחלטה להגיע למקום קיבלתי ב"מזרקות הקסם" (מבלי שקישרתי שמדובר באותו מקום שהומלץ באתר כפארק שעשועים) כאשר ראיתי את פסל ישו המואר משקיף על כל ברצלונה. אחריי שעתיים בהר (12-14) החלטנו להמשיך לפארק גואל- במפה זה נראה קרוב לכיכר ג'ון קנדי (איפה שהחזיר אותנו קרון הרכבת העתיק) אבל לא היה ברור איפה בדיוק הכניסה לפארק. מהמלצות באתר הבנו שלא כדאי להגיע מהכניסה הראשית שליד תחנת מטרו Lesseps על מנת שלא להיתקל בעלייה תלולה ,אלא מהכניסה האחורית ,אבל לא היינו בטוחים איפה היא ממוקמת. התייעצות עם הצוות שמסיע את הקרון הכחול העלתה כי רצוי לקחת את קו 22 חזרה ומשם להחליף לקו 85. החלטנו לחזור ברגל (כבר הגענו לכיכר ברגל ועוד בעליות אז מה זה בשבילינו 1.5 ק"מ הליכה שרובה בירידה :) לכיוון תחנת Vallcarca ומשם לחפש את קו 85 כפי שהומלץ לנו. בעודנו צועדים דרומה (250 מטר ברחוב בראשי מתחנת המטרו) ,בחיפוש אחרי תחנת האוטובוס, נתקלנו בשלט קטן המורה שמאלה ובו כתוב "פארק גואל". "מלכודת דבש", מצד אחד הפארק כנראה מרחק הליכה ואין צורך בקו אוטובוס ע"מ להגיע, מצד שני יכול להיות ומדובר בדרך לא פשוטה (בשלב הזה אפילו חשדנו שייתכן והגענו לאותה דרך תלולה ולא מומלצת). האמת, כרגיל, היתה איפשהו באמצע. מדובר בכניסה צדדית של הפארק עם עלייה לא פשוטה, אבל הרבה יותר מתונה מהכניסה הראשית לפארק (שבסוף יצאנו ממנו- ככה שיש לנו עם מה להשוות). הדרך עצמה (רחוב Baixada de la Gloria) מגניבה ומורכבת בחלקה מגרמי מדרגות נעות ככה שבשורה תחתונה – מומלץ ורצוי להתחיל משם את הביקור בפארק. אחריי שיטוט של שעה ברחבי הפארק (הכניסה לבית גואל והספסל הארוך בעולם הינם בתשלום של 8 יורו) ,אפשר להגיד שמדובר באתר לא חובה בכלל ואין כל סיבה לבקר בו אלא אם כן אתה מעריץ מושבע של גאודי או ביקרת בטיבידאבו, היו לך שעתיים פנויות, והחלטת לשלב סיור בפארק בדרך חזור (כפי ש"קרה" לנו). מנקודת הכניסה הראשית, שהיתה עבורנו נקודת היציאה, צעדנו 1.5 ק"מ לכיוון תחנת Lesseps, כולל ביקור (ו"משחק" במסכי המגע המגניבים והחינוכיים) במוזיאון/חנות המזכרות של גאודי http://www.gaudiexperiencia.com/ (ניתן לראות סרט D4 בעלות של 9 יורו). השעה היתה כבר 17:00ואחרי שיטוט קל בשוק הקטן שצמוד לתחנה (הבנו שיש הרבה "שווקים" בימי ראשון) החלטנו לבקר סוף סוף ב-La Sagrada Famia המפורסמת. לא ידענו אם נספיק לבקר שם מחר (כמו כל יום בברצלונה – על הלו"ז של מחר "מחליטים" רק לפני השינה) וגם שמענו המלצות חמות לצפות בכנסייה בלילה, ולכן למרות שכבר היה מאוחר נסענו 2 תחנות דרומה ב-3L הירוק, החלפנו (ללא עלות) ל-5L הכחול בתחנת Diagonal ונסענו 2 תחנות נוספות. היציאה ממדרגות תחנת המטרו של הכנסייה הינה מחזה מרשים ביותר – המבנה ענק, מואר כולו ובנוי ממש "על" היציאה מהמטרו. מסביב היו דוכנים רבים (שוב, כנראה בגלל שיום ראשון) ובמקום היתה אף הרקדה המונית לכבוד אירוע התרמה כלשהו. אחריי סיבוב של 360 מעלות מסביב לכנסייה חזרנו (שוב 2 תחנות ב-5L הכחול ואז החלפה ל-3L הירוק) עייפים אך מרוצים לדירה שלנו. מנוחה קצרה, שיחות עם הבית, מקלחות ויוצאים כרגיל לארוחת ערב. צעדנו צפונה, בשדרת הרמבלה, בחיפוש אחר מסעדה מגוונת ומיוחדת אבל רובן מציעות טפאסים ו/או מאכלי ים (אנחנו אוהבים את האוכל שלנו כשר ובמנות גדולות יותר :). לבסוף "שוכנענו" להיכנס לפאב-מסעדה איטלקי שאירח מספר אנגלים שתויים שצפו במשחק כדורגל ועוד כמה טיפוסים צבעוניים ומשונים אחרים. האוכל היה טעים (לא ל"עוף" עליו אבל בטח לא רע) והאווירה היתה מגניבה וצעירה וכללה מוכרי ורדים וכובעים ללא הפסקה :).

יום שני (יום 5) : יום אחרון. איזה עצוב לעזוב את ברצלונה המדהימה אבל אין זמן ל"התאבל". הפעם אין השכמה טבעית ! שמנו שעון לשעה 9:00, אכלנו ארוחת בוקר אחרונה מול המרפסת וחשבנו : כנסיית המשפחה הפעם באור יום (אחרי שאתמול ראינו אותה מבחוץ בחושך) כולל מבט מבפנים או מוזיאון הכדורגל של ברצלונה (אחרי ששלשום היינו ביציע) ? שלא לדבר על זה שעוד לא ביקרנו בשוק הבוקריה הידוע שנמצא "2 מטר" מהדירה ... המטוס ימריאבשעה 20:00, צריך להיות בשדה בסביבות השעה 17:00,זאת אומרת לקחת את היורובס מכיכר קטלוניה בערך בשעה 16:00. דנה ,אשתי ,ממליצה על הכנסייה, אני מן הסתם מעוניין יותר במוזיאון הכדורגל ובסוף הפור נופל על ... שניהם ! שניהם ?@#!? השתגענו ?!@#? יכול להיות - נראה בסוף היום ... מצד שני לא כל יום (שנה או אפילו עשור) מגיעים לברצלונה ולחזור לארץ בלי להיות ב-2 אתרי ה"MUST" האלה יכול להיות מאכזב מאד. כיוון שאני קובע את המסלולים בטיול הזה החלטתי להתחיל בקאמפ נואו – מקסימום לא נספיק לכנסייה J. אבל כדי לעשות את המקסימום להגיע גם לשם החלטתי, בניגוד גמור לדעתה של דנה, לנצל את העובדה המצערת שהמזוודה שלנו לא הגיעה לברצלונה ול"הסחב" עם תיק היד (שבא איתנו במטוס) ותיק הבד (שמכיל בגדים מעטים שקנינו בקניון בעיר). היתרון ? אין צורך לחזור לדירה (בקומה 1 יש דירה שמשמשת כמחסן במקרים של טיסה מאוחרת ופינוי מוקדם כמו שלנו) – חסכון של בין חצי שעה לשעה. החיסרון ? צריך ל"הסחב" עם הפקלאות באתרים השונים אבל היתה לי תחושה חזקה שהאירופאים ערוכים להתמודד עם המצב הזה (ואכן צדקתי). בשעה 10:00 צעדנו לכיוון שוק הבוקריה (ממש מול תחנת המטרו LICEU). מקום חביב (ריח איום של דגים – אבל על טעם וריח אין מה להתווכח J) - אולם לא אתר שחובה לבקר בו אם לא מתאכסנים קרוב. חצי שעה (וקנייה של מרשמלו בצורה של עין אנושית) הספיקה לנו ועלינו על 3L הירוק לכיוון הקאמפ נואו. ירדנו בתחנת LES CORTS וצעדנו חצי קילומטר מערבה ברחוב הראשי. הקפנו חצי מהאצטדיון לעבר יציע 7, קנינו כרטיסים בקופה שממול (3 עמדות עלובות – מזל שלא היו תורים בכלל) ונכנסנו. למזלנו (יותר נכון למזלי), לא הייתי ה"חכמולוג" היחידי ומסתבר שזה לא חריג להגיע עם ה"מזוודה". הקטאלונים היו ערוכים ומימין לנקודת הכניסה, היה איזור המיועד לאחסנת הפקלאות כולל שומר אישי שתפקידו להשגיח על המטען במשמורת. הסיור עצמו היה מעט מאכזב, בטח עבור מי שהיה נוכח ביציע במשחק יומיים לפני ובטח עבור המחיר שלו (50 יורו לזוג). לא התאפשר כלל ביקור בחדרי ההלבשה של המקומיים, צילום ו/או התקרבות לגביע אירופה היו בעלות של 15 יורו, הכניסה לכר הדשא היתה רק לשוליים ולחלקה קטנה של דשא סינטטי ונמנעה הגישה לספסל המחליפים ולמרכז הדשא. עם זאת, חדר המולטימדיה היה נוסטלגי, מרשים ומרגש (במיוחד שער האליפות של ריבאלדו ושער המספרת של רונאלדיניו) והיציאה מהמנהרה לכר-הדשא ,היתה מרשימה בהחלט (יכול להיות שרק הרגע הזה -שווה את המחיר). כעבור שעתיים (בשעה 13:00) התחלנו לצעוד לכיוון תחנת COLLBLANC של קו 5L הכחול. אין ספק שמדובר בתחנה הכי קרובה לאצטדיון שיש למטרו להציע – ממש חמש דקות הליכה משער 1. אחרי 9 תחנות בערך, בנסיעה ישירה (בלי להחליף רכבת), כבר היינו בתור לכנסייה. שמענו רבות על התורים המפורסמים של הכנסייה המפורסמת בעולם אבל למזלינו (אולי בגלל שהיה כבר צהריים ואולי סתם מזל) העסק זרם במהירות ותוך רבע שעה כבר נכנסנו (אין ספק שרצוי וכדאי להזמין כרטיסים באינטרנט אולם במקרה שלנו לא ידענו אם נספיק לבקר). טוב שקפצנו אתמול לביקור בזק בכנסייה כיוון שאין ספק שהיא הרבה יותר יפה בלילה (כאשר היא מוארת) מאשר ביום (מדובר למעשה באתר בנייה כבר מעל 100 שנה). קנינו את הכרטיס הבסיסי (13 יורו) בלי הסברים מודרכים (4-5 יורו) ובלי עלייה (4-5 יורו) במעלית (אחרי שהבנו שמדובר במעלית חיצונית ולא פנימית ואחריי שכבר צפינו על העיר מהמצפה שבטיבידאבו) גם כיוון שמדובר בסיור של שעה וחצי (ותור נפרד למעלית) וגם כיוון שרק רצינו להתרשם ויזואלית מהעיצוב הפנימי ולא לקבל הסבר מפורט על כל אבן ו/או קיר. גם כאן, כמו בקאמפ-נואו, ערוכים למבקרים שזה יומם האחרון בעיר והגיעו עם פקלאותיהם. רק שכאן, הפקדתם למשמורת כרוכה בתנאי שרכשתם כרטיס כניסה כולל עלייה במעלית. למה ? לא ברור. אבל אחרי משא ומתן של כמה דקות ושימוש בכשרון השכנוע היהודי – התיקים הופקדו למשמורת. האמת, אם אתם לא פריקים של אומנות בכלל וגוטית בפרט, חצי שעה ו-13 יורו הם בדיוק מה שאתם צריכים להשקיע. הכנסייה מפוארת ומרשימה, החלל הפנימי מדהים ועצום ו ... יאללה אפשר ללכת הביתה. 4 תחנות מטרו (2 מערבה ב-5L הכחול ב-2 דרומה ב-3L הירוק) ואנחנו בכיכר קטלוניה. השעה היתה 15:00(בדיעבד היה מספיק זמן גם לחזור לדירה אבל זו חוכמה של אחרי מעשה) – נשאר לאכול "ארוחה אחרונה" J ולצאת חזרה לשדה התעופה. אחרי הליכה קצרה דרומה ב"גדה" המערבית של הרמבלה נתקלנו ב-NURIA (http://www.nuria.com/en/) – מסעדה "איטלקית" מצויינת עם תפריט מגוון (30 יורו לארוחה זוגית משביעה). ארוחה מוצלח וסיום מוצלח לטיול מדהים – היה טוב וטוב שהיה – יורובס (1T שלנו ו-2T כבר חיכו בתחנה - נשאר רק למצוא את הכרטיס שקנינו ביום הראשון :) ופחות מחצי שעה של נסיעה ואנחנו בשדה. להתראות ברצלונה שלום אהבה ...