אם אתם בבהוטן ושומעים לפתע קריאות רמות: "ווא-הא, ווא-הא", אתם נמצאים כנראה ליד תחרות חץ וקשת, ואחד מהמשתתפים קלע בול במטרה.
תחרויות חץ וקשת, "'דה" או 'דאזו' בזונקה (בהוטנית), הן הספורט הלאומי של בהוטן. ההכרזה על חץ וקשת כספורט לאומי התקיימה בשנת 1971, לרגל קבלת בהוטן כחברה בארגון האומות המאוחדות.
בכל עשרים מחוזות בהוטן, בכפר או בעיר, ישנם מגרשים לתחרויות חץ וקשת, ובהם מתקיימים אימונים, משחקים ידידותיים, טורנירים, או אליפויות. מגרש ידוע ופעיל במיוחד הנו בעיר הבירה טימפו, בצמוד לאצטדיון הלאומי. מקובל לראות בו תחרויות בין בתי ספר, משרדי ממשלה, או מחוזות.
לאורך ההיסטוריה של בהוטן, חץ וקשת נחשבו כציוד הכרחי למלחמה או לציד, והם מככבים גם בסיפורי אגדה ומיתוסים רבים. סיפור ידוע אחד הוא על המלך הטיבטי האכזר לנגדרמה, מהמאה ה-9, שרצח את אחיו ורדף את הבודהיסטים. הסיפור מספר כי הנזיר פאלגי דורג'ה, תלמידו של פדמסמבהווה (גורו רינפושה, שהביא את הבודהיזם לבהוטן) נסע לארמון המלך, ריתק אותו בריקוד הכובעים השחורים (שמתקיים כיום כמעט בכל פסטיבל בהוטני), ואז שלף חץ וקשת שהוחבאו בשרווליו הרחבים, וחיסל את המלך המרושע.
סיפורי חץ וקשת מאפיינים גם את הלאמה דרוקפה קונלי, "המקודש המשוגע" הידוע מהמאה ה-15. אחד הסיפורים מספר על חץ אגדי שנורה על ידו מטיבט אל כיוון בהוטן, נתקע במדרגות עץ במרפסת של בית בעמק פונקה, במערב בהוטן, וסימן לו את דרכו מטיבט לבהוטן. דרוקפה קונלי איתר את הבית (הבית קיים אי שם בעמק, וביקרתי בו ובמקדש הקטן שצמוד אליו), והפך אותו למרכז ממנו הוא יצא למסעות הכנעה של ישויות שדיות רעות.
חוקי המשחק
כל תחרות חץ וקשת היא פסטיבל קטן בפני עצמו, שכולל טקסים, חוקים, שירים, ריקודים, ודגלים. בתחרויות חשובות הקבוצות יסתייעו בייעוץ אסטרולוגי (לקביעת סדר הקשתים בתחרות, למשל) ובטקסי תפילה.
בעבר, הקשתות והחיצים היו מעץ, והמשחק היה מיועד לגברים בלבד. כיום, הקשתות עשויות מסגסוגות מתכת, וישנה גם נבחרת נשית. יחד עם זאת, בתחרויות הרשמיות ישתתפו רק גברים, והנשים יהיו פעילות בעידוד, שירה, ריקודים או הפרעה יזומה של היריב.
התחרות בכל משחק הנה בין שתי קבוצות, עם שישה קשתים בכל קבוצה, בלבוש בהוטני מסורתי וחגיגי. לכל קבוצה מתלווה לרוב צוות ליווי שמעודד ומריע, או מסיח את דעתם של היריבים תוך שריקות, קריאות בוז ולגלוג קולני. כל משתתף משגר שני חיצים בכל סיבוב, עד סך הכול 15 סבבים.
המטרה נמצאת במרחק 150 מטר, כפול מהטווח האולימפי המקובל, והנה לוח עץ לבן ברוחב 31 ס"מ, בגובה 82 ס"מ, עם עיגול "עין שור" בקוטר 25 ס"מ. פגיעה ב"עין השור" מקנה שלוש נקודות, ובמטרה עצמה - שתי נקודות. חץ בקרבת המטרה מקנה נקודה אחת.
בכל פעם שהחץ פוגע, הקשתים שרים ורוקדים, והקבוצה הראשונה שצוברת 25 נקודות היא המנצחת בסיבוב.