מידע כללי
גם עובדות יבשות המתארות את מדינת בהוטן נשמעות כמו חומרי גלם לסיפור אגדות: מדינת שנגרילה קטנה ומיסתורית, חבויה לה מהעולם ושיני הזמן בין פסגות הרי ההימלאיה, בראשה מלך אהוב ונערץ הנשוי ללא פחות מארבע אחיות יפהפיות. נתיניו חייכנים, לבושים בבגדי ה"נגו" וה"קירה" המסורתיים, מתגוררים בכפרים מקסימים ומבודדים בנוף נפלא ובתולי, וממשיכים לקיים תרבות עתיקה ומרתקת שלא נשחקה עם הדורות.
התיירים הרבים הפוקדים את המדינות השכנות הודו וסין (וגם אלו המבקרים בנפאל ובורמה הסמוכות) פוסחים עליה כאילו הייתה בלתי נראית, שטח מת מחוץ לראייתו של העולם המודרני. בזמן שבעולם שלנו מדברים על כלכלה גלובלית ו"התוצר הלאומי הגולמי" (תל"ג), בבהוטן לא מתרכזים בתל"ג הנמוך כים המלח ובקופתה החומרית של המדינה, אלא באל"ג - האושר הלאומי הגולמי. נו, זה לא נשמע סיפור פנטזיה לפחות כמו מדינת "באדולינה"?..
בהוטן גובלת בצפון עם טיבט שבסין, ומשאר צדדיה עם חבל הסיקים ומדינת אסאם שבהודו. היא בנויה למעשה משלושה אזורים גיאוגרפים: הרי ההימלאיה הגולשים מהפסגות שבצפונה (הגבוהה שבם, Kulha Gangri, מתנשאת לגובה 7554 מטר) להרים הנמוכים יותר והגבעות במרכזה (בגבהים שנעים מכ-1500 מטר עד כ-4000 מטר), המסתיימים בקצה דרומה של המדינה במישורים ועמקי נהרות. על הנהרות הרבים פועלות תחנות כוח הידראוליות, המשמשות גורם חשוב בכלכלת המדינה. ניגוד הגבהים הרב בין הצפון לדרום יוצר אקלים מגוון בחלקי המדינה השונים למרות השטח הקטן יחסית שלה.
בדידותה מהעולם ומהקידמה וחוקי שימור סביבה קפדניים (כרבע משטחה של בהוטן מוכרז כאזור מוגן!) סייעו לשמור את נופה של בהוטן מפני פגעי האדם, ורוב המדינה מיוער בשפע מדהים של אלפי זני צמחייה, המשמשים מקום מחייתם של מגוון עצום של בעלי חיים, חלקם נדירים ביותר: למשל פנדה אדומה, קרנפים, דובים, נמרי שלג, שועלים, פילים ועוד. למעשה, היות והאזור לא נחקר מספיק בשל היבדלותה מרצון של המדינה מהעולם המערבי (ובכלל זה חוקרים וזיאולוגים), מי יודע אלו מינים חדשים שטרם נתגלו עוד מחכים לנו במעבה יערותיה הבתוליים של בהוטן.
נושא שמירת הטבע והסביבה מוטמע בצורה מעוררת קנאה בקרב תושביה והשלטון. בהוטן היא מדינה חריגה בעולם גם בתחום זה: בעוד שבדרך כלל חוקים למען שימור הטבע נחקקים במדינות מתקדמות שבהן חלק גדול מהנזק הסביבתי ברמה זו או אחרת כבר נעשה, הרי שבבהוטן הגיעה ההכרה בחשיבות הנושא והמדיניות לעקיפתו עוד לפני הגעת הפיתוח והמודרניזציה שיפגעו בנוף. כך שרדו רוב שטחי היער המקורי שכיסה את האזור כאילו מעולם לא הגיע האדם למקום.
קצת הסטוריה
יישוב ראשון של בני אדם בבהוטן התקיים כנראה כבר לפני 4000 שנה. אך בואו של הבודהיזם ושל הדמות המיתולוגית ביותר בספרי ההיסטוריה של בהוטן, גורו רימפוצ`ה (נקרא גם פדמה סאמבהאווה), אירע מאות רבות מאוחר יותר, במאה השמינית לספירה על פי המסורת. לפיה, המכשף גורו רימפוצ`ה, שפירוש שמו הוא "המורה היקר כיהלום", הגיע לאזור בו נמצאת כיום בהוטן כשהוא לובש צורה מאיימת ולובש חליפת להבות אש, רכוב על גבי נמרה. כשהגיע למערת פלפוג חזר ללבוש צורת אדם, ושם במשך שלושה חודשים התמודד מול שמונת שלבי הרוע בדרך להארה הבודהיסטית, הגן על הבודהיזם מפני הרוע ורוחות רעות באמצעות שינויי צורה מרתיעים, והכיר לאנשי עמק הפארו שלרגלי המערה את יסודות הדת הבודהיסטית בנוסח הטנטרי.
בתום שלושת החודשים עזב את המערה ועף על נמרתו אל טיבט השכנה, שם העביר את האמונה והתורה לממשיכי דרכו, שאחד מהם חזר אל העמק ללמד את הבהוטנים ולהעמיק את אמונתם בבודהיזם. מהבודהיזם הטנטרי התפצלו כתות שונות, בהן כת הדרוקפה, היא האמונה השלטת בבהוטן כיום. חשיבותו של גורו רימפוצ`ה לבהוטנים כה גדולה, עד כי למעשה הוא נתפש כמעט כשווה ערך לבודהה עצמו. עד היום, מדי שנה, חוגגים בבהוטן את יום הולדתו של גורו רימפוצ`ה ביום העשירי של הסתיו, ומציינים את ניצחון הטוב על הרע.
על פי המסורת, השם "דרוקפה" מוצאו באחד מתלמידיו של גורו רימפוצ`ה, שהגיע למערת פלפוג כנראה במאה ה-12, להמשיך בהפצת הבודהיזם ולבנות מקדש במקום. לפתע שמע רעם מתגלגל שהיה קולו הרועם של דרקון (דרקון בשפה המקומית הוא druk) ועל כן כינה ת בהוטן בשם "דרוק יול" Druk Yul - שם בו קוראים הבהוטנים למדינתם עד היום, שפירושו "ארץ דרקון הרעם", ומכאן גם הגיע השם "דרוקפה".
ב-1907, אחרי מאות שנים של יריבויות פנימיות, הפכה בהוטן למונרכיה, כשראשיה דאז בחרו את המלך הראשון משושלת וואנגצ`וק Wangchuck למלוך בראשם. ב-1947 הכריזה הממלכה הקטנה על עצמאותה, וב-1971 הפכה לחברה באו"ם. המלך הנוכחי מהשושלת, ג`יגמה סינגיה וואנגצ`וק, הוכתר בגיל 17 בטקס סודי ב-1972, לאחר מות אביו מהתקף לב. שנתיים מאוחר יותר נערך טקס הכתרה פומבי, שהיווה נקודת ציון היסטורית בחיי המדינה לא רק בגלל מינויו של המלך החדש, אלא גם כי הייתה זו פעם ראשונה שאמצעי תקשורת בינלאומיים (אם כי מעטים) קיבלו הזדמנות להיכנס אל הממלכה המיסתורית ולסקר את האירוע. באותה שנה זכה המערב לדריסת רגל נוספת בבהוטן, כשקבוצת התיירים הראשונה הורשתה לבקר במדינה.
מאז הכתרתו מנסה המלך ג`יגמה סינגיה לקדם את בהוטן לעבר העולם המודרני והדמוקרטי, אך בקצב איטי ומבוקר ביותר כדי למנוע את אובדן זהותה המסורתית המיוחדת. מעין מדיניות של "נגיע לשם, אבל בקצב ובתנאים שלנו". כך העביר המלך חוק ב-1998 כי מועצת השרים שתחתיו לא תיבחר יותר בידיו, וכי ההכרעה תעבור לידי עמו. כמו כן העביר באותה שנה סמכויות נוספות לידי המועצה, כולל את הסמכות להדיח אותו עצמו משלטונו באמצעות הצבעה של יותר משני שליש מחברי המועצה.
ביוני 1999, לרגל 25 שנה להכתרתו, בצעד גדול לעבר ההתחברות אל העולם החיצון שמעבר לגבולות בהוטן, פתח המלך בטקס חגיגי את שידורי הטלוויזיה הראשונים של ממלכתו. עם הסרת החוקים שמנעו מהנתינים לצפות בטלוויזיה, ניתנה גם האפשרות לאזרחי בהוטן להתחבר לעולם לראשונה גם דרך רשת האינטרנט - אם כי מיותר לציין כי רכישת טלוויזיה או מחשב הינם מחוץ להישג ידם של רוב אזרחי הממלכה, שחלקם הגדול כלל אינו מחובר לחשמל...
המלך זוכה לפופולריות אדירה בקרב נתיניו, הן בשל מדיניותו הייחודית והן בשל מנהגו "לרדת אל העם" בביקורי פתע לא רשמיים (כמו המלך חוסיין ז"ל הירדני למשל) ושיחות עם האנשים ברחוב, דבר שהעניק לו את הכינוי "מלך האנשים". עם זאת, חשוב לציין שלכל מטבע שני צדדים, וחלק מהמדיניות הליברלית יחסית למראית עין של המלך מגובה בהפרת זכויות אדם (בעיקר של המהגרים הלא חוקיים לשטחה) וחוקים מגבילים רבים על אזרחי הממלכה וחופש הפרט.
תיירות בבהוטן
בהוטן אינה מפותחת בשל רצונה של המדינה להימנע מהשפעות חיצוניות גדולות. בשל כך יש הגבלות רבות על תנועת התיירים במדינה, המתבטאות בין השאר בצורך לקבוע את מסלול הטיול מראש, חובה על תנועה עם מדריך+רכב צמוד, וכן עלות יקרה במיוחד של לפחות 200 דולר ליום (!) טיול במדינה. הסכום הזה אינו גמיש - גם אם תבחרו לבלות את זמנכם בטרקים ולא בערים, או אם תרצו ללון במלונות פחות יקרים - הסכום יישאר בעינו (כמו כן, אין זה נהוג לעמוד על המקח בבהוטן, כך שגם אפשרות זו להוזלת עלויות לא תצליח). דרישה כספית זו, מיותר לציין, היא זו שמרחיקה את תרמילאי המזרח הפוקדים את המדינות השכנות לה מלשים גם את בהוטן על מפת מסלולם. המגיעים לבהוטן חייבים בויזה מראש ובתיאום מלא של ביקורם, זאת ניתן לעשות דרך סוכנויות נסיעות שונות בישראל.
המדינה מחייבת את המבקרים לטוס לפחות טיסה אחת, אל או מבהוטן, עם חברת התעופה הלאומית (והיקרה) Druk Air - לא שיש לכם יותר מדי ברירות חלופיות: זוהי החברה היחידה הנוחתת וממריאה במדינה, ומקשרת בין העיר פארו Faro לבין הודו ונפאל. לחברה אין טיסות המשך ליעדים נוספים, או הסכמי קוד שרינג עם חברות תעופה אחרות, ועל כן תאלצו לדאוג לטיסות בינלאומיות עד לנפאל או הודו בנפרד, ואז להמשיך עם דרוק אייר. היות ובמדינה עצמה אתם מחוייבים לנוע עם מדריך ורכב צמוד, הרי שבשדה לרוב יחכה לכם רכב זה, וייקח אתכם אל הבירה, הנמצאת במרחק של כשעתיים נסיעה מפארו. אופציה חלופית למעבר מ/אל המדינה בכיוון אחד, הוא מעבר יבשתי ב-Phuentsholing בהודו.
עונות המעבר הן התקופות הטובות לטיול במדינה, במיוחד עונת הסתיו (אוקטובר-נובמבר), אז גם מזג האוויר נעים, גם הראות טובה בשל מיעוט העננים, ופסטיבלים שונים (בהם יום הולדתו של גורו רימפוצ`ה) מתקיימים ברחבי המדינה. כדאי להימנע מטיול בתקופת המונסונים שבין יוני לאוגוסט.
