באתרים, פרסומים ובלוגים שונים שעוסקים בממלכת בהוטן, בעברית ובאנלית, יש לא מעט טעויות.
שוב ושוב אני מזהה מידע שגוי, מידע נכון חלקית, או מידע שהיה נכון בעבר אבל לא רלוונטי יותר.
החלטתי להתייחס לכמה טעויות נפוצות, כדי "לסדר את הראש" לקורא המתעניין.
(פנו אלי ואסייע בהחלטות נסיעה לבהוטן, או עזרה במימושה)
- - - - - - - - - - - -
"בהוטן לא מעוניינת בתיירים ולכן מגבילה את מספרם".
האמת: אין שום הגבלה על מספר התיירים בשנה.
בהוטן מעוניינת מאוד בתיירים.
ענף התיירות הוא אחד ממקורות ההכנסה העיקריים של בהוטן.
אין מכסת תיירים מקסימלית לשנה. כל פונה לויזה, מקבל ויזה.
מצד שני, בהוטן, עם כ-750,000 תושבים בלבד, מודעת לסיכונים שטמונים בתיירות גדולה מדי.
בין החסרונות והסיכונים שטמונים בתיירות לא מבוקרת: השחתת אתרי מורשת, צפיפות במקומות קדושים, השחתת אתרי טבע, אלימות, לכלוך, הכנסת סמים ואלכוהול, ועוד.
לכן, לפני כחמישים שנה, המדינה יצרה מדיניות במוטו של "כמות קטנה (של תיירים), איכות גבוהה (של תיירים)". מס תיירות גבוה וחבילות טיול שרק סוכנים מוסמכים בבהוטן יכלו לספק, נועדו לקדם את המדיניות.
מאז שבהוטן נפתחה מחדש בתום עידן הקורונה (ספטמבר 2022), ישנה השקעה ממשלתית לשיפור תשתיות (מלונות, מדריכי תיירות, כבישים, ועוד), ולצידה עליה של מס התיירות.
המס, שהיה לפני הקורונה 65 דולר ליום, הועלה בספטמבר 2022 ל-200 דולר ליום, וכעת (אוגוסט 2023) נקבע ל-100 דולר ליום.
העלות היומית ה"סופית" לאדם הנה מס התיירות הנ"ל פלוס עלות מלונות, ארוחות, הסעות, כניסה למקומות, מדריך, וכדומה.
(אפשר לפנות אלי למידע או עזרה)
"כדאי לבקר בבהוטן בעונת הפסטיבלים".
האמת: אין עונת פסטיבלים בבהוטן; כי אין עונה בלעדיהם.
הבהוטנים אוהבים לחגוג ולשמוח. למעשה אין חודש שאין בו פסטיבל או חגיגה.
הפסטיבלים המוכרים הם אלו שבערים המרכזיות (פסטיבל פונקה במרץ, פסטיבל פארו באפריל, ופסטיבל טימפו בספטמבר), אבל ישנם עשרות פסטיבלים נוספים אחרים.
ישנם פסטיבלים מקסימים רבים במקדשים ספציפיים, בעיירות ובכפרים, בכל רחבי המדינה.
ומעבר לפסטיבלים, ישנן חגיגות... חגיגות לאומיות או חגיגות מקומיות...
חגיגות לאומיות כוללות למשל את יום העצמאות הלאומי, בחודש בדצמבר.
חגיגות מקומיות כוללות למשל את חגיגת הפטריות (באוגוסט, בכפר אורה שבמרכז המדינה), או את חגיגת הציפורים (בנובמבר, בכפר קטן בדרום מרכז בהוטן).
ומעבר לכל אלו, ישנם גם אירועים חגיגיים בלתי צפויים (נקלעתי ליותר מאחד או שנים כאלו).
(אפשר לפנות אלי למידע נוסף)
"בהוטן היא המדינה המאושרת ביותר בעולם".
האמת: בהוטן היא היחידה בעולם שמדגישה "אושר לאומי גולמי" לא פחות מתוצר לאומי גולמי.
בשנות השבעים, מלך בהוטן הרביעי הגה את עקרון "אושר לאומי גולמי", כחלופה משלימה ל"תוצר לאומי גולמי". בשנות ה-2000 העקרון הפך למדיניות, שמוגדרת גם בחוקת בהוטן (שנוצרה בשנים אלו). המכון לחקר בהוטן (בטימפו) הפך למכון לחקר בהוטן ואל"ג (אושר לאומי גולמי).
תוצר לאומי גולמי מסכם את סך כל הכספים ש"התגלגלו" במדינה במהלך שנה. כדי למדוד "אושר לאומי גולמי" בשנה, הוגדרו בבהוטן ארבעה תחומים שבהם "אושר קולקטיבי", או "אושר גולמי", יכולים להיווצר או להימדד: האדם (מצב נפשי, גופני, רוחני, קהילתי), הממד הסביבתי (עולם האדמה, האויר, המים, הצומח, והחי), ממד המורשת התרבותית, וממד המשילות. החוקה מזכירה את מחויבות המדינה ואזרחיה למדד האושר הלאומי הגולמי.
מדדי אושר שונים הפכו למקובלים בעולם בזכות בהוטן, החל משנות ה-70, ומתפרסמים כטבלה מדי שנה או שנתיים. שיטות המדידה העולמיות לאושר שונות מאלו של בהוטן; עקב כך, בהוטן אינה מככבת בראש טבלאות האושר העולמיות.
"האוכל בבהוטן חריף".
האמת: הבהוטנים אוהבים חריף, אבל בעיקר לצד המנה.
הבהוטנים אוהבים חריף כמו שהתימנים אוהבים סחוג – בצד. בארוחת בוקר, צהרים וערב.
רוב המנות במלונות או במסעדות העממיות לא יהיו חריפות, או שיהיו בחריפות מתונה (בשונה ממנות עממיות חריפות בתאילנד או הודו). לצד המנות, על השולחן או במזנון, יוגשו בבהוטן 2-3 סוגי "חריף בהוטני".
החריף הבהוטני העיקרי הנו פלפל צ'ילי אדום או ירוק, שנמכר בכל השווקים במצב טרי או מיובש. עבור הבהוטנים, פלפל הצ'ילי איננו תבלין שמוסיפים, אלא ירק שאוכלים...
אחד מהמאכלים הנפוצים הוא סלט בהוטני שנקרא "אמה דאשי" (אמה = צ'ילי, דאשי = גבינה). המנה והרכבתה פשוטים: פלפלי צ'ילי אדומים וירוקים חתוכים לאורכם, מבושלים קלות עם קצת שמן, מלח, בצל, שום, עגבניות, חלב וגבינת יאק. כדאי להיזהר...
"מלך בהוטן נשוי לארבע אחיות".
האמת: המלך הקודם של בהוטן (פרש ב-2006) היה נשוי לארבע אחיות.
המלך הרביעי של בהוטן, ג'יגמה סינגיה ואנגצ'וק, הוכתר בשנת 1974, כשהוא רק בן 18, בעקבות מוות פתאומי של אביו (המלך השלישי). למרות גילו הצעיר, הוא היה זה שיזם את עקרון "אושר לאומי גולמי", כמו גם רפורמות משמעותיות אחרות. הוא כיהן כמלך עד שנת 2006, בה העביר את המלכות לבנו, המלך החמישי והנוכחי.
בשנת 1979 הוא החליט (באופן חריג) להינשא לארבע אחיות, כדי לחבר את משפחת המלוכה (שהוא השתייך אליה) לשושלת ז'בדרונג, מאחד האומה מהמאה ה-18, שמשפחת האחיות השתייכה אליה. טקס הנישואים הרשמי והפומבי נערך רק תשע שנים אחר כך, בשנת 1988, כשלמשפחה המורחבת היו כבר ארבע בנים וארבע בנות. המלך הנוכחי הוא הבן של האחות השלישית מתוך ארבעת האחיות.
"בבהוטן מדברים בהוטנית, וקשה להסתדר באנגלית".
האמת: רוב הבהוטנים שתפגשו הם דוברי אנגלית טובה.
כל בתי הספר בבהוטן מלמדים באנגלית; מתמטיקה, מדעים, היסטוריה וכדומה נלמדים באנגלית.
עד שנות ה-50, החינוך המסודר היחידי בבהוטן היה של הכשרת הנזירים (שכמובן לא היה באנגלית).
כאשר גובש חוק חינוך חינם, בשנות ה-60, היה צורך דחוף לפתוח עשרות בתי ספר בכל רחבי המדינה, ולאייש אותם במורים. מאות מורים דוברי אנגלית מהודו "יובאו" כדי לאייש את התקנים.
מאז שנות ה-60 מספר בתי הספר עלה מ-11 (1960) ל-1500 (כיום), והשפה בה לומדים היא אנגלית. את השפה הבהוטנית הילדים לומדים להכיר "מהבית", פלוס כמקצוע חובה במערכת הלימוד השבועית.
כל הדור הצעיר בבהוטן דובר אנגלית, בדרך כלל ברמה טובה בהרבה מבן גיל מקביל בישראל.
מי שיתקשה להבין או לדבר אנגלית יהיה דור הוותיקים, כמו גם חלק מאנשי הכפר וחלק מהנזירים, שלא למדו אנגלית.