השכמה מוקדמת וארוחה זריזה, יצאנו לכיוון שמורת דנאלי קצת לפני 5 בבוקר, בדרך אמרנו בוקר טוב לאותה גברת מוס מאתמול או אולי לאחת החברות שלה. הגענו לשמורה קצת לפני השעה 6 בבוקר וחיכינו במתחם המחומם לטיולית שתקח אותנו לנסיעה של 11 שעות בתוך הפארק עד לwonder lake.

הפארק משתרע על שטח ענק, יותר גדול ממדינת ישראל והנסיעה בתוכו נעשית רק בכלי רכב מורשים ומוגבלת לכמות מבקרים מסויימת ביום – המטרה היא למנוע ככל האפשר חשיפה של חיות הבר לבני האדם ולאפשר להם חיים טבעיים ככל האפשר. בתוך השמורה נמצא ההר הגבוה ביותר באלסקה – הר דנאלי, למרבה הצער היה מאוד מעונן ולא ממש ראינו אותו, כמו שאמר המדריך – למקינלי מזג אוויר משלו.

בדרך הלוך נסענו עם הנהג החמוד טים שדיבר כמעט בלי הפסקה, הוא התלהב מאוד מכל חיה שפגשנו בדרך והפליא בסיפורים והסברים. ראינו את כל 5 הגדולים כפי שקוראים להם בפארק. בערך 10 דובים, כמה עדרים של קאריבו וכמה בודדים, כולל אחד שהסתובב במשך כמה דקות סביב הטיולית ודפק פוזות למצלמות. מוס זכר בודד אי שם בתחילת הנסיעה, כמה כבשי דאלי שנראו כמו נקודות על ראשי ההרים וההישג הגדול – בערך 10 זאבים. טים הנהג התלהב בדיוק כמונו אם לא יותר וטען שקשה מאוד לראות זאבים בשמורה.
 הקטעים היפים ביותר היו המפגש עם דובה שחצתה את הכביש ביחד עם הגורים שלה ומפגש מרגש עם גור זאבים שאיבד את המשפחה שלו, הוא הסתובב בכביש ויילל והזאבים ענו לו עד שלאחר דקות ארוכות הוא ירד לשוליים והצטרף אליהם.

במהלך הנסיעה היו כמה נקודות עצירה שבהן בעיקר מתחנו רגליים ואכלנו, ואת העצירה הארוכה עשינו בנקודת סיום המסלול wonder lake, בימים יפים אפשר לראות את ההשתקפות של הר דנאלי באגם אבל מזג האוויר המעונן לא אפשר לנו לראות אפילו קצה הר. הסתובבנו קצת סביב האגם קטפנו blueberries שצמחו בר בסביבה וברחנו בחזרה לטיולית בגלל היתושים.

כשהגענו בחזרה למרכז המבקרים Eielson החלטנו לעצור לזמן ארוך יותר ולעשות את אחד ממסלולי ההליכה מסביב למרכז. ראינו בעיקר סנאים (ground squirrel) ושמענו שהם הבסיס לשרשרת המזון בפארק, כל הטורפים אוכלים אותם, כולל הדובים שלרוב מעדיפים תזונה צמחונית. המסלול לא היה קשה במיוחד אבל כלל ירידה די ארוכה שהתבררה כעלייה קשוחה למדי בדרך חזרה. בתוך מרכז המבקרים ניהלנו שיחה מעניינת עם אחת הריינג'ריות שהתלהבה מאוד מסיפורי הזאבים שלנו וסיפרה לנו שהגשימה חלום ילדות והגיעה לעבוד כריינג'רית בגיל מאוחר לאחר שעבדה כאחות בבית חולים במשך כמה שנים והתנדבה במרכזים השונים.

את הדרך חזרה עשינו עם נהג יבשושי ושקט שדיבר בעיקר לשלושת האנשים שישבו מאחוריו. ישבתי ליד משפחה ישראלית נחמדה שעשו טיול לפני חזרה לארץ אחרי שהות של שנה בארה”ב והחלפנו חוויות. ראינו עוד די הרבה קאריבו וכמה דובים אבל הנסיעה הייתה הרבה פחות מרגשת.

חזרנו מותשים ודי מורעבים – לקח עיקרי מהביקור לקחת די הרבה אוכל ומים כיוון שזו נסיעה מאוד ארוכה, פירות יבשים זה ממש לא מספיק.