טיול 15 יום באלסקה – אוגוסט 2019
קצת על שיקולים בבחירת המסלול והערות נוספות. רצינו מסלול שלא עוברים כל יום למקום אחר(למרות המדינה הענקית) זה טוב גם בגלל שמזג האוויר מאד משתנה וכדאי, באם ניתן, להיות באזור מסוים יותר מיום אחד כדי שייתן לכם מעט גמישות.
עוד רצינו להיות באזורים שיחסית פחות מתויירים ובטח רחוקים מאלפי התיירים שבאים באוניות הקרוז.
הערה לגבי חיות באלסקה. באם יש לכם הרושם שדובים ואיילים מסתובבים חופשי בכל מקום באלסקה אז זה לא נכון. בכל השבועיים שהיינו על הכבישים ודרכי העפר בכל רחבי אלסקה ראינו אולי פעמיים איילים בשול הדרך (ודובים בכלל לא). לדעתי בגלל שינויי האקלים, הצייד הנרחב וסיבות נוספות הסיכוי לראות חיות "סתם ככה" הוא נמוך ויקרה באם יתמזל לכם המזל. כדי לעזור למזל חייבים לנסוע לשמורות הטבע או למקומות שבהם יודעים שיש חיות (וזה כמובן אומר שזה גם עולה כסף), וגם אז הן לא נראות בהמוניהן.
המסלול:
יום 1: הגעה לאלסקה. הגענו לג'ונו דרך סיאטל ואירופה.
טיפ: מסיאטל לג'ונו יש די הרבה טיסות גם ישירות וגם כאלו שעוצרות בדרך בשתי תחנות ביניים ביישובים קטנים בחלק הדרומי של אלסקה. אפשר לחשוב דווקא לקחת את הטיסות הלא ישירות (המחיר זהה) וככה לראות יותר נוף. תשבו בצד הימני עם כיוון הטיסה (כלומר כיסאות D/F/E). הנוף אומר להיות יפה יותר.
בכל מקרה זה יום מאד ארוך של טיסות
יום 2:
בבוקר הלכנו לקרחון מנדנהל שזה ממש קרוב לשדה התעופה. אפשר לעשות שם מסלולים קצרים. לא להחמיץ את הנחל עם הסלומונים ממש צמוד למגרש החנייה של המכוניות.
בצהרים טיסה ל Wrangell שזה אי דרומית לג'ונו עם עיירה של כ 2000 איש שהייתה הבסיס שלנו לימים הקרובים.
אנחנו ישנו במלון inn Stikine (אין יותר מידי אפשרויות לינה) שהזמנו דרך האתר שלו. היתרון שלו שגם המסעדה הטובה בעיר (לפי הטריפאדווזור) נמצאת שם וגם ממש על קו החוף והרציף שממנו יוצאים לסיורים.
אנחנו שכרנו רכב אבל זה ממש לא חובה כי אפשר לבקש מהמלון להסיע אתכם לשדה התעופה.
אם אתם רוצים רכב אז הסוכנות היחידה באי היא:
Practical Rent-A-Car
+1 907-874-3975
הזמנה רק בטלפון
בכל מקרה הגעתם בצהרים (יש רק 2 טיסות ביום לאי –אחת מסיאטל וממשיכה צפונה, ואחת מג'ונו וממשיכה דרומה) ואם היום יפה אפשר לעשות הליכה קצרה לתצפית מהגבעה הקרובה - Mt Dewey Trail .
יום 3:
טיול לראות דובים במצפה ANAN . זה כולל נסיעה של כשעה בסירה (הים שקט כי זה ים פנימי בין הרבה איים ולא חשוף לאוקיאנוס) ואחר כך הליכה יפה בתוך יער של כ חצי שעה למצפה. ראינו כשלושה דובים שחורים שעסקו באכילת סלומונים (ולפעמים מאד התקרבו עלינו אבל ממש לא התענינו בנו).
בגלל שמותר רק ל 60 אנשים ביום להגיע למצפה הזה (והם אוכפים את החוק, יש ריינג'רים שבודקים רשימות) רצוי מאד להזמין הסיור מוקדם ככל האפשר כדי שתמצאו סיור המתאים לתאריך.
הסיור יקר (כ 300 דולר לאדם והמחיר זהה בכל הסוכנויות) אבל באם רוצים לראות דובים מקרוב זו דווקא אפשרות לא הכי יקרה (יחסית למקומות אחרים שצריך להגיע אליהם בטיסה).
אנחנו עשינו הזמנה דרך חברת Alaska waters ובהמשך את הסיורים הנוספים דרך חברת Breakaway Adventures. שתיהם מקצועיות עם ציונים טובים. השיקול שלי היה נוחות הזמנה באתרים שלהם וזמינות הסיורים לתאריכים. יש בכפר עוד שתי חברות. הסיורים דומים.
נץ ממש יפה שראינו בהליכה בדרך למצפה הדובים (וגם מטווח קרוב)
תמונה שממחישה עד כמה קרוב הדובים מתקרבים למצפה (אבל זה מאד בטוח, אין מה לדאוג)
יום 4:
עשינו סיור לקרחון LeConte שגם ממשיך לאי הסמוך והעיירה (עם שורשים נורווגים) פטסבורג. למזלנו היינו לבד בשירה קטנה עם הבעלים של חברת הטיולים. בסוף הסיור גם לקח אותנו למקום שהייתה בו מושבה של אריות ים.
הקרחון לא הכי גדול אבל פעיל (ראינו התנתקות של גושים למים כל כמה דקות). לידו הייתה גם מושבה של כלבי ים שמוצאים שם מקלט מטורפים
מושבת אריות הים בדרך חזרה מהסיור
יום 5:
שוב סיור עם סירה והפעם במעלה נהר ה STIKINE עד שפונים לערוץ צדדי שגם מגיע לקרחון נוסף. אפשר גם לעשות את הסיור הזה גם עם סירה מהירה.
באם נמצאים פחות ימים באי אז הסיור הזה הוא הפחות מרשים מהשנים הקודמים (אבל כמובן גם מומלץ)
מראות בערוץ הנהר לכיוון הקרחון
בזמן שבין הסיורים מאד נחמד לטייל בעיירה שיש בה בתים ישנים ומשומרים וגם מרכז מבקרים נחמד וטוטמים של ילידי המקום.
יום 6:
עזבנו בטיסת הבוקר את ה"אצבע" הדרומית של אלסקה לאנקורז ומרכז המדינה. מציע לא לוותר על החלק הזה. הוא שונה, יש מה לראות (אנחנו דגמנו רק טעימה ממנו), הנוף גם שונה מהמרכז (אני חושב שהיער צפוף יותר וגבוה). יש האומרים שגם האנשים נעימים יותר בחלק הדרומי. כמו כן גם פחות תיירים.
לקחנו רכב ונסענו כ 3 שעות לכיוון וולדז על כביש מספר 1. ישנו באזור ה Copper River. הדרך (כמו רוב הדרכים כאשר מתרחקים מעט מאנקורז) יפה.
ממראות דרך מספר אחד צפונה לאנקורז
יום 7:נסענו עוד שעתיים דרומה לוולדז (שוב בדרך מאד יפה ) ועלנו על סיור לקרחון קולומביה. הפעם הסירה קצת גדולה יותר (2 קומות בערך ל 100 נוסעים) ואגב, לפחות באמצע אוגוסט, לא הייתה מלאה ונראה שלא חייבים להזמין מקום מראש.
גם כאן רואים כלבי ים, לוטרות ים ואריות ים. אם נשאלת השאלה למה לעשות מספר סיורים לקרחונים אז הסיבה שכל אחד שונה מהשני וגם, בטיול צפוף ומתוכנן מראש, לתת יותר מרווח ביטחון באם מזג האוויר יהיה לא טוב.
קרחון קולומביה שהוא גדול בהרבה מהקודמים (ונסוג כל שנה )
עדר של לוטרות ים
אחרי הסיור (שאורך כ 7 שעות) נסענו למדגרת סלומונים – כלומר מקום שבו מגדלים מיליוני סלומונים שמשוחררים לים ובכל עונה מנצלים את התכונה המופלאה של הדגים לחזור למקום הולדתם כדי להתרבות. יש שם מסלול קצר עם הסברים על התהליך אבל בעיקר זה להתרשם מאלפי הדגים שבאים לפתח המדגרה
המקום נקרא Solomon Gulch Hatchery (10 דקות נסיעה מוולדז)
יום 8:
חזרה צפונה על כביש מספר 4 מוולדז (עדיין מאד יפה ובכלל כביש שעושים אותו בכיוון ההפוך נראה אחרת). בדרך לכפר מקארתי שיושב בודד בתוך שמורת הטבע הענקית Wrangell-St. Elias (גדולה ממדינת ישראל).
קצת על דרך ההגעה לשם. אפשר על דרך עפר שאורכה כ 90 ק"מ שעוברת על תוואי של מסילת ברזל מתחילת המאה ה 20. בעבר היו הרבה סיפורים על תנאי הדרך אבל חברים שלי שנסעו השנה אמרו שהדרך סבירה ולא היו שום בעיות.
הדרך השנייה זה לטוס (במטוס קל) כחצי שעה מהכפר Chitina שיושב על סוף הדרך הסלולה. יקרה יותר אבל מרוויחים גם סיור אוויר ותצפית על האזור (לפעמים גם רואים עדר של עזי הרים). אנחנו בחרנו לטוס כדי לחסוך את הנסיעה וגם להרוויח נוף. אם שכרתם רכב שמורשה לנסוע על דרך מקארתי (לא כל חברת השכרה מוכנה לזה) אז אולי כדאי לשקול לנסוע ואז באם יש יום יפה לקחת טיסת נוף.
הכפר מקארתי הוא מקום חביב ביותר עם מין אווירת שנות ה 70~60 ומספר בתים מתחילת המאה ה 20 ששופצו. אנשים שהם לא תושבי המקום לא יכולים להיכנס עם רכבים והם מחנים אותם בקצה דרך העפר. אין כבישים או מדרכות והכול דרכי עפר.
אנחנו ישנו ב Shushanna Guesthouse שהוא ממש במרכז הכפר ושופץ ממש יפה (כמובן עם מים זורמים ושירותים). מאד ממליץ עליו. צריך להזמין הרבה זמן מראש.
ממראות הטיסה למקארתי
יום 9:
עשינו טיול לקרחון הקרוב שכולל הליכה עליו ואחר כך ביקור במפעל טיהור עופרת הנחושת שהוקם בתחילת המאה ה 20 ונעזב ב 1938. זה בניין מרשים (אומרים שהוא בניין העץ הגדול ביותר באמריקה) שהכול נעזב שם בחופזה ולכן השתמר.
בס"ה יום עם לא מעט הליכה. מי שרוצה יכול לחלק את זה ליומיים.
את הטיול עשינו עם:
https://www.steliasguides.com/trips/half-day-glacier-hike/itinerary/
יש עוד 2~3 חברות שנותנות את אותו דבר
אזור מפעל הנחושת שממנו גם יוצאים לטיול על הקרחון. המקום הזה מרוחק כ 6 ק"מ ממקארתי ויש שירות הסעות (בתשלום).
יום 10:
מנוחה במקארתי. מי שרוצה יכול לעשות קאייקים או רפטינג או סתם לטייל באזור. באם יש יום יפה אפשר לקחת גם טיסת נוף. אגב יש מסעדת שף בכפר ובאם רוצים צריך להזמין מקום יום קודם.
יום 11:
חזרנו בבוקר בטיסה למכונית שלנו והתחלנו להצפין לכיוון דרך הדנאלי.
רצינו לטייל לבד לכיוון קרחון Gulkana אבל בסוף לא עשינו
https://www.salchadeltaswcd.org/gulkana-glacier
התחלנו את דרך הדנאלי וישנו באמצע שום מקום ב Tangle River Inn
יום 12:
עשינו את דרך הדנאלי שהוא דרך עפר יפה אבל חיות לא ראינו (ציידים דווקא כן). לקראת הצהרים הגענו לפארק דנאלי לתחנת האוטובוסים כדי לסדר את הנסיעה ביום שלמחרת. למרות שהזמנתי את הכרטיסים הרבה חודשים מראש נראה שאין בעיית מקומות באם אתם באים יום קודם (לפחות לא בשבוע השלישי של אוגוסט).
באם יש לכם עדיין זמן אפשר לנסוע בתוך הפארק על הכביש כ 30 ק"מ עד שהדרך הופכת לעפר ומותרת רק לאוטובוסים של הפארק.
על דרך הדנאלי
יום 13:
טיול בפארק הדנאלי. התנועה בתוך הפארק היא (כמעט) רק עם אוטובוסים של הפארק ויש דרך עפר אחת בלבד שעליה נוסעים. אנחנו לקחנו אוטובוס שמגיע ל wonder lake . זו נסיעה של 11 שעות אבל עם עצירות רבות (עם שירותים מסודרים) והפסקות כאשר האוטו תמיד עוצר כאשר רואים חיות. מאד מומלץ כי גם הדרך מאד יפה וגם רואים חיות. לנו יצא לראות דובים (גרזלי ולא שחורים כמו בדרום), קריבו, מוס וגם כבשי הרים (אבל מאד מרחוק).
טיפ – לשבת בצד של הנהג בדרך הלוך ולעבור צד בדרך חזרה (באם אפשר)
ממראות על הדרך (אדמה בצבעים משתנים וגם צמחיה שלקראת סוף הקייץ משנה את צבעה)
יום 14:
נסיעה של כ 4~5 שעות לאנקורז , קצת קניות וחזרה לישראל בבוקר היום ה 15 (והגעה בצהרים של היום ה 16)
עוד טיפים:
ביגוד – לקחת ככה שיתאים גם ל 30 מעלות ושמש וגם ל 2 מעלות ורוח. וכמובן גם לגשם.
ספרי דובים – לשים לב שאסור לטוס איתו (אפילו לא בתוך המזוודה). במטוסים הקטנים למקארתי יש להם שיטה שהם מדביקים אותו מיחוץ למטוס ולא צריך לזרוק (כמו שקרה לנו באחת מהטיסות הפנימיות)