"אותנטיקה סרדיניה.."
אחרי כמה ימים בסרדיניה הבנתי שהדבר שאני הכי אוהב במקום זו האותנטיות שלה. הכל נראה מתאים למקום, המכוניות, האוכל, השפה ובעיקר האנשים. מרביתם, כולל הצעירים, מדברים רק איטלקית, ונראה שהם בסדר עם זה. והם נחמדים וחביבים, ומוכנים לעזור, ותמיד אפשר להגיד את המילה באנגלית ולהוסיף בסוף "קה" או "או" וזה לפעמים מצליח, אותנטי-קה סרדיניה.....
ברירת המחדל שלי בטיול היא סיבוב בכיוון השעון (מסתבר שיש לזה הסבר מדעי...). את הטיול בסרדיניה התחלנו בקליארי (כותבים קגליארי. אבל רק המקומיים יודעים להגות את זה נכון). כשהזמנתי רכב, פינטזתי על אפלא רומאו אדומה וגרגרנית, ובפועל קיבלתי את המכונית הנמכרת ביותר בעולם, ועוד היברידית, חרישית, אבל היי, נסענו 20 ק"מ לליטר...
סרדיניה היא אומנם אי, אבל שטחה גדול משטח מדינת ישראל, ומספר תושביה כחמישית (לא ברור לי איך הסרדין הפך לשם נרדף לצפיפות...). סרדיניה עוברת מהפך, מארץ חקלאית ותעשייתית, בעיקר מכרות, לארץ תיירותית, ואפשר לראות המון מיזמים פרטיים, באיכות טובה מאוד, לעומת התשתיות, כבישים לדוגמא, שלא מפותחים עדיין ברובם.
הגענו בערב, ונסענו לגונוסה, לבית מלון משפחתי קטן של אנטוניו. את מקומות הלינה הזמנו מראש, או תוך כדי תנועה דרך BOOKING, רק כדאי לשים לב שהתשלום מבוצע לרוב במקום ובמזומן.
עלינו צפונה עד לאזור סיניס, לעיירה קאבראס. התארחנו אצל ריטה, אישה מקסימה ונדיבה שמדברת רק איטלקית, אבל הסתדרנו מצויין. ריטה לקחה אותנו לראות פלמינגו באגמים שבאזור, ושלחה אותנו לחוף הים שכולו חלוקי קוורץ. ואם תזדמנו למקום, אל תפספסו את פיצה פוקוס, שנמצאת מול האגם (ואכלתי לא מעט פיצות בשבוע הזה..)
משם, המשכנו בדרך נופית מדהימה לאלגרו. עיר נמל נחמדה ותיירותית. ואם הגעתם לכאן, מומלץ פוקצ'ה מילזה בבר ממול הנמל, עם כוס בירה מול השקיעה
למחרת נסענו למערת נפטון, מערת נטיפים מדהימה, שהגישה אליה באמצעות שייט בסירה מאלגרו, או בנסיעה וירידה של 650 מדרגות (צריך גם לעלות חזרה...) כשאנחנו היינו שם, צילמו במקום צילומי אופנת בגדי ים של איזה חברה ברזילאית....
מפאת קוצר בזמן, החלטנו לוותר על החלק הצפוני של האי, וחתכנו מזרחה, לאזור ברבג'ה ההררי. עצרנו באוציירי החביבה, ומשם לפטדה. עיירה מפורסמת בזכות יצרני סכיני "פטדה" העשויים מידית המגולפת מקרן, ולהב בחישול ידני. מומלץ להכנס לאחד מבתי המלאכה הרבים.
מארבטרקס, נסענו לכיוון קליארי, דרך וילסימיוס, לאורך החוף המזרחי בכביש 125, כשאנחנו מחליפים לסירוגין בין הכביש הישן והמעניין, לכביש המהיר באותו מספר. אז אם אתם ממהרים, או חובבים מנהרות ארוכות...
כמה הערות:
ימי שני, הרבה עסקים אינם פעילים, או פעילים למחצה.
כדאי לנסות את מטעמי האי, בעיקר המתוקים, עוגיות פרדולה (עם גבינת ריקוטה ולימון) ואמרטי, נוגט שנקרא טורונה, וכמובן גלידה, ג'לטו אצל פיטר פן, מול הנמל, וחייבים לנסות את הפיסטוק.
אריוודרצ'י סרדיניה.