מונטנגרו היא ההוכחה לכך שדברים יפים באים באריזות קטנות. בין אם אתם חולמים על אגמים תכולים ויערות עבותים, ובין אם על חופשת בטן-גב בחופים חוליים – המדינה הבלקנית הקטנה בהחלט עונה על כל הציפיות. זהירות, אתם הולכים להתאהב.
יולי 2016. הרי גרניט כהים ומחודדים שמזנקים לגבהים של 2,500 מטר קיבלו את פנינו לקראת הנחיתה בנמל התעופה של טיבאט, כסרגלים המזדקרים לשמיים, מעוטרים בעצי אורן שחור. כבר אז ידענו שהגיחה החפוזה למונטנגרו היא הדבר הכי טוב שעשינו בקיץ הזה. לא היה לנו הרבה זמן, ובטח שלא הרבה כסף, אבל כן היה לנו צורך גדול לעלות על מטוס ולברוח. כך נפל הפור על מונטנגרו, המדינה הקטנה והמסתורית שעד כה שמענו עליה רק באירוויזיון.
מונטנגרו, שנבלעה בעבר בפדרציה הגדולה יגוסלביה, התגלתה בפנינו כפנינה ירוקה ומרהיבה שרחוקה שנות אור מאירופה הקלאסית. נופיה הפראיים, כפריה האותנטיים והחופים הצלולים לאורכו של הים האדריאטי לא נפגעו עדיין מתיירותיות יתר (לפחות עד שהישראלים יגיעו בהמוניהם, ויש לי הרגשה שזה יקרה בקרוב).
המדינה אמנם קטנה מאוד (כמחצית משטחה של ישראל), אך יופיה צבעוני כבונבוניירה שוויצרית וכדאי להקדיש לה לפחות שבוע. יש כאן נופים מרהיבים, ארבע שמורות טבע גדולות, 117 חופים, אגמים, נהרות, הרים נישאים, אנשים יפים ותופתעו – גם אוכל טוב. בקיצור, באמת שלא סובלים כאן.
מתחילים ברגל ימין >>
מכיוון שנחתנו בטיבאט, הקסם הראשון שקיבל את פנינו הוא מפרץ קוטור המפותל שנשפך לאורף קו החוף. הנסיעה לאורך המפרץ לא מפסיקה להפתיע, כל סיבוב חושף זווית צפייה חדשה על הכחול העמוק הזה, וההרים הגבוהים שהעניקו למונטנגרו את שמה (“ההר השחור”) גולשים באלגנטיות אל מי המפרץ.
הדרך הקלה ביותר להנות מכל היופי הזה הוא באמצעות הפלגה שיוצאת מטיבאט או מבודווה ועוברת בין כל האיים שעל המסלול. המראה המרהיב ביותר של המפרץ ואזור החוף נשקף ממרומי הר לובצ'ן, המשתרע על פני 6,400 דונמים. אפשר להגיע אל הפסגה במסלולים הרגליים המסומנים בפארק, ואם תקומו מספיק מוקדם – תזכו לחזות בזריחה המדהימה.
מכיוון שזממנו קצר והמלאכה מרובה, החלטנו מיד עם הגעתנו לפקוד את היעד הראשון במסע – קוטור. העיר העתיקה שנכללת ברשימת אתרי אונסק"ו כנכס תרבות עולמי, מורכבת מסמטאות מפותלות מרוצפות באבנים קטנות, בתי קפה זעירים, קתדרלה מרשימה ובעיקר נוף בצבעים של כחול וירוק שקשה להוריד ממנו את העיניים.
אך היופי האמיתי נגלה רק אחרי העלייה למצודה שעל ההר, לאורכן של - תחזיקו טוב - 1,300 מדרגות. לא קל בכלל, בטח לא לפדלאות כמונו, אבל שווה כל אגל זיעה שתאבדו בדרך. הנוף פשוט מרהיב והעין לא שבעה מהיופי. הו, כמה שהמצלמה שלי נהנתה באותם רגעים.
במרינה שנבנתה מול חומות העיר ניתן לראות את היאכטות של עשירי העולם שגילו את היופי של המפרץ ובחרו בקוטור כנמל הבית שלהם. בזמנכם הפנוי, אתם מוזמנים לקנא.
היי, צפונה >>
הביטוי נוף עוצר נשימה הופך להיות אמיתי ככל שמצפינים לכיוון פנים המדינה. לאורך הדרך המתפתלת נפרשים נהרות עמוקים, הרים, יערות אורן, פלגים תת-קרקעיים ונהרות שוצפים עם מי בדולח. יופי שלא נגמר. אז אם חשבתם לנצל את הנסיעה הארוכה צפונה לטובת שינה עמוקה – ראו הוזהרתם, זה לא יקרה.
נגיעה ראשונה ביופי הבתולי של מונטנגרו חיכתה לנו באגם סקאדר, שחלקו גולש מעבר לגבול האלבני. כאן ניתן להנות משייט רגוע באגם שכולל ציפורי מים, צמחיית מים מרהיבה ונוף ההרים המהפנט. המשכנו לעצירה נוספת בפארק ביוגראד, אחד היערות הגדולים האחרונים שנשארו באירופה והוא שופע במגוון צמחים ועצים. בשמורה יש גם אגמים ובעלי חיים כמו דובים, צבאים, שועלים וזאבים. האגם נמצא בלב ההרים והוא מרגיש לגמרי מבודד מן הסביבה, אז לרומנטיקנים שביניכם – זה הזמן לשלוף טבעת. או סתם פרח.
ואז הגענו לדובדבן שבקצפת: הפארק הלאומי דורמיטור, שנחשב לפנינת הטבע המיוחדת ביותר במונטנגרו ויש שיאמרו באירופה כולה. כאן מסתתרים 18 אגמים בינות להרים, וגם הר הבובטוב קוק שמתנשא לגובה של 2,522 מטר. לא לשכוח סוודר.
אחד האתרים היותר מפורסמים כאן הוא קניון נהר טארה שזכה לתואר הקניון השני בעומקו בעולם, אחרי הגרנד קניון, ועומקו כ-1,300 מטר. האזור כולו הפך למרכז פעיל שייט רפטינג, אז חובבי האקסטרים, זה הזמן להכניס לגופכם אדרנלין (הזרימה בנהר לא סוערת במיוחד, לא חייבים להיות אמיצים).סמוך לגשר תחכה לכם גם אומגה הנמתחת בין שני ההרים. חוויה נפלאה בהחלט.
האגם הגדול והמפורסם ביותר בדורמיטור הוא האגם השחור. השביל בלב היער מקיף את האגם השחור ומציע תצפיות יפות על הפסגות הסמוכות, המים הכהים והיערות. מושלם.
קיץ על החוף >>
את הפרק האחרון בטיולנו הקדשנו לעיר הנופש הפופולארית בודווה. אם תהינו לאורך הדרך היכן מתנקזים 600,000 תושבי מונטנגרו, הרי שהם כאן, משכשכים את רגליהם הארוכות במים ומשתזפים בחופים העמוסים. העיר שוקקת חיים גם בשעות הלילה ותושביה החטובים והיפים להפליא ממלאים את הרחובות כשבשערם זורם בלונד טבעי ועיניהם משדרים כחול עמוק. (הו, הקנאה)
כאן תוכלו להנות מפעילות ספורט ימי כמו מצנחי רחיפה, אבובים, סירות פדלים, אופנועי ים וכל מה שעולה על הדעת. אנחנו הלכנו על האופצייה הרגועה יותר ועלינו על הפלגה לכיוון האי הסמוך שזכה לשם 'הוואי'. על אף שהוא עמוס מבקרים בחודשי הקיץ, מדובר בחוף היפה ביותר שראינו כאן.
מעט דרומה מבודווה שוכן אחד האתרים המפורסמים ביותר על החוף של מונטנגרו: האי סווטי סטפן (Sveti Stefan). האי נבנה במאה ה-15 ככפר דייגים וכיום משמש כאתר נופש יוקרתי ומסוגר שתוכלו להתבונן בו רק מרחוק (אלא אם כן הפרוטה מצויה בכיסכם). אך אל דאגה, תמונת לשון היבשה של סווטי סטפן, כפי שרואים מלמעלה, היא אחת היפות שאפשר לראות לאורך החוף האדריאטי.
ועכשיו, לתכל'ס -
- כמה עלה התענוג?
טיסות ישירות של ישראייר לטיבאט יוצאות בימי שני ושישי והמחירים נעים סביב 400-500$. אנחנו מצאנו דיל של טיסה+מלון שיצא משתלם הרבה יותר. גם האוכל, המסעדות והאטרקציות לא יקרות כלל, בטח ובטח אם תבחרו לקנות אוכל בסופר וללון בבתי המקומיים.
- איך מתניידים?
אנחנו נסענו בעיקר בתחבורה ציבורית, שהיא יחסית נוחה וזולה, אך לעתים צריך לחכות זמן ממושך לאוטובוס – ואין שילוט או לוח זמנים ברור. פשוט מחכים בתחנה ומקווים שאיזה אוטובוס יושיע אתכם.
כדי לעלות להרים המרוחקים ולטייל בפנים המדינה – רצוי להשכיר רכב (כ-40-50 יורו ליום). סעו בזהירות כי הכבישים צרים ומפותלים. אופציה נוספת היא לקחת טיול יומי מאורגן (אנחנו הצטרפנו לטיול אחד כזה עם מדריכה ישראלית מקומית והיה מוצלח ביותר).
- איפה לישון?
אם חשוב לכם להיות במרכז העניינים וליהנות מאווירת הקיץ המונטנגרית תתמקמו בבודווה, איפה שרוב התיירים מתנקזים. אם חשקה נפשכם בחופשה קצת יותר רגועה – תוכלו למצוא מלונות בעיירות האחרות של קו החוף כמו ביילה והרציג-נובי. אם אתם מתכננים לטייל הרבה – כדאי פשוט להיות ספונטניים בהתאם למיקומכם על המסלול. כמעט בכל נקודה תוכלו למצוא חדרי הארחה, בונגלוס, מלונות, צימרים ואתרי קמפינג בהם תוכלו להקים אוהל וליהנות מהטבע במיטבו.
» ** טיפ למזמינים דרך Booking – הזמינו דרך הקישור הזה כדי לקבל 15$ מתנה לאחר ההזמנה » https://www.booking.com/s/34_6/25d0787d
בשורה התחתונה:
במרחק טיסה קצר מישראל (שעתיים וחצי), בתקציב סביר בהחלט ובחבל ארץ קטן, אפשר לקבל נופש שמשלב את כל העולמות. ואת כל החלומות. ובעיקר הרבה שלווה וירוק בעיניים.
וכרגיל, שאלות, הערות, הארות, מענות ותובנות – מוזמנים להשאיר בתגובות.
