בתקופת החגים ובמשך כשבועיים וחצי, טיילתי עם בת הזוג שלי בצפון איטליה במסלול: דולומיטים – ונציה – פירנצה וצפון טוסקנה – צ'ינקוה טרה. גם הטיול הזה, כמו כל הטיולים שלנו, היה בדגש על טבע, הרים ויערות, לצד הרבה תרבות ואמנות. השתדלנו להספיק כמה שיותר, כך שהלכנו הרבה מאוד ונחנו מעט. בתיאור המסלול אתמקד בעיקר במקומות השונים שראינו וברמת היופי והעניין של האתרים, ולא במסעדות או בבתי המלון. אז ככה:

יום 1 – נחתנו בערב בשדה”ת בברגאמו, לקחנו את הרכב מסוכנות Budget, ונסענו ישר צפונה לאורך אגם קומו עד למלון קטן בעיירה Colico הצופה אל האגם.

יום 2 הוקדש לאגם קומו. נסענו לוארנה הסמוכה, טיילנו בה ובסביבותיה והפלגנו במעבורת אל בלאג'יו וחזרה. אני לא התלהבתי במיוחד מהאגם, והעיירות בעיניי הן תיירותיות ומצועצעות. במיוחד הזדעזעתי מהעופות הדורסים האומללים שקשורים לתצוגה בחצר המבצר Castello di Vezio בוארנה, שאליו הגענו בתום טיפוסון קצר ושממנו נשקף נוף יפה של האגם. אחה"צ נסענו צפון מזרחה, כ-3 שעות, עד העיר ברמיו Bormio, ששוכנת בלב הפארק הלאומי הגדול באיטליה, סטלביו Stelvio.

יום 3 הוקדש לפארק הלאומי סטלביו, שבו עשינו שני טיולים רגליים. הראשון היה מסלול פנורמי של כמה שעות, לא קשה במיוחד, וקצת מאכזב כי היה חם נורא וכמעט שלא היה שלג על הפסגות. אחרי ארוחת הצהריים המשכנו למסלול נוסף אל קרחון ומפל בשם Forni, טיפוס יותר מאתגר וגם מתגמל מבחינת הנוף. למרבה ההפתעה היינו כמעט לבד בשני המסלולים. זה גם היה היום עם הכי הרבה הליכה רגלית בכל הטיול (כ-20 ק"מ).

יום 4 הוקדש לנסיעה דרך שני מעברי הרים: הראשון, מעבר ההרים סטלביו (ליד גבול שוויץ), שהוא השני בגובהו באירופה, מלא במרמיטות מקומיות, במכוניות מירוץ ובאופנוענים שבאים במיוחד מכל רחבי היבשת. משם המשכנו דרך מעבר הרים נוסף בשם Jaufenpass (ליד גבול אוסטריה). בכל מעבר הרים כזה יש מסעדות נחמדות בפסגה עם נוף מרשים של פסגות ועננים. הספקנו עוד לטייל קצת בערב במרכז העיר העתיק של ברסאנונה (בריקסן), וישנו בצימר באחד מהכפרים בסביבה.

יום 5 - מסלול טיול רגלי ויפה של 6 שעות בשם "אדולף מונקל" בואל די פונס (הומלץ במדריך שלנו). נוף ייחודי לאזור של מצוקים מחודדים, יערות וערפילים. לינה בסאן ויג'ילו.

יום 6 - בבוקר (יום ראשון) ביקרנו בשוק האיכרים של העיירה ברוניקו Brunico/Bruneck, ובמוזיאון ההרים המשונה קצת שגם נמצא בעיירה (מוקדש לעמים שחיים בהרים ברחבי העולם). כל העיירות באזור הזה של דרום טירול הן אוסטריות באופיין, השפה השלטת היא גרמנית והאמת שלא מרגישים כ"כ באיטליה. משם נסענו לאגם בראייס. זו היתה טעות כי ביום ראשון הוא היה מלא וצפוף במטיילים מכל איטליה.. צריך לבוא ביום אחר כשהוא ריק ושקט. נסענו דרומה לישון ב-Arabba.

יום 7 - יום טיול באלפ דה סיוסי (דרך רכבל מקאנזיי). כמו שאפשר לראות מהתמונות, זוהי רמה של כרי דשא מוריקים וגבעות עגולות, מנוקדות בחוות קטנות וחורשות כשברקע נישאים ההרים האפורים המשוננים שמיוחדים לדולומיטים. נוף אלפיני טיפוסי אבל עם טוויסט.. אלפ-דה-סיוסי הוא באמת המקום היפה ביותר שראינו בדולומיטים, ואם יש לכם רק יום אחד בהרים, כדאי לנסוע לשם. לינה ב-Arabba.

יום 8 - היום האחרון בדולומיטים התחיל בנסיעה ברכבל ממעבר פורדוי אל סאס פורדוי. הנוף בפסגה ירחי, טרשי ומיוחד, אני אהבתי. משם המשכנו בטיפוס לא ארוך אך תלול ומפרך אל פסגה סמוכה נוספת, האמת שהנוף משם לא היה כ"כ שונה.. אבל הייתה אווירה בינלאומית נחמדה עם המטיילים מכל העולם. בכך מיצינו את הרכבלים, הטיפוסים וההרים, אז נסענו לונציה (כלומר למיסטרה, שעתיים וחצי). בדרך עברנו ביער וראינו עיזי בר ואיילים יפהפיים שלא הספקתי לצלם.

לסיכום הדולומיטים: לא בטוח שצריך יותר מ-4-3 ימים, לא כדאי לוותר על אלפ-דה-סיוסי וסאס פורדוי, ואם אפשר, עדיף לבוא כשכבר יש שלג על הפסגות.

יום 9 - ונציה. העיר כמובן תיירותית מאוד (מאוד), ובכל זאת ההרגשה כשיוצאים בפעם הראשונה מתחנת הרכבת ורואים את התעלה הגדולה, עם הריח המלוח של הים, היא משהו מיוחד.. טיפסנו על מגדל הפעמונים לתצפית והסתובבנו באתרים המפורסמים של העיר.

יום 10 - ונציה. בבוקר נסענו לאי הצבעוני בוראנו (מעולה לצלמים) ולאי הזכוכית מוראנו (מלכודת תיירים). עשינו טעות ובמקום לנסוע בתחבורה ציבורית רגילה לשני האיים האלו הצטרפנו לסוג של טיול מודרך, שהוא גם יותר יקר ובעיקר מוגבל בזמן, ביג מיסטייק. בדיעבד, כדאי להגיע באופן חופשי, לבלות ולצלם כמה שרוצים. בערב כשחזרנו לעיר הצטרפנו כמנהגנו לטיול קבוצתי עם מדריך מקומי בונציה (free tour שבסופו כל אחד משלם כראות עיניו), דרך מצוינת ללמוד על העיר.

יום 11 - נסענו ממיסטרה אל פדובה, שם הצטרפנו לסיור באוניברסיטה (השנייה הכי עתיקה בעולם), וטיילנו בגן הבוטני העתיק, שלא היה מרשים במיוחד בתור גן, אבל היתה בו תערוכה גדולה ומאוד מעניינת על הקשר בין האדם לצומח, ההיסטוריה של החקלאות וכו' - מומלץ לחובבי היסטוריה. המשכנו באוטוסטרדה דרומה אל פייזולה Fiesole, עיירה קטנה שמשקיפה מגבעה על פירנצה. הגענו בערב למקום הלינה שלנו שהתגלה כאתר קרוואנים במרומי העיירה. ישבנו לארוחת ערב שקטה ורומנטית לצד הבריכה, כשמולנו מראה מהפנט ממש של העיר פירנצה נפרשת למרגלותינו בעמק, עם הדואומו שלה בוהק למרחוק באור יקרות.

יום 12 - אחה"צ נסענו באוטובוס לסיור ראשוני בפירנצה ואתריה, כיכר הדואומו, הגשר הישן וכיכר מיכאלאנג'לו.

יום 13 - נסענו מפייזולה דרומה אל מנזר ואלאמברוסה Vallambrossa בטוסקנה. המנזר נמצא בלב שמורה של יער עתיק ואפל והיה מבחינתי גולת הכותרת של כל הטיול (אבל אני לא אובייקטיבי כי אני אוהב יערות). בערב חזרנו לפייזולה לתצפית שקיעה מהמנזר המקומי על פירנצה והגבעות של טוסקנה.

יום 14 - פירנצה: טיפסנו לתצפיות על העיר משני מגדלים גבוהים, ואחה"צ הצטרפנו לסיור קבוצתי נוסף ומעניין (free tour). היה דיי חם במהלך היום עם קצת עננים, אבל בערב פתאום השמיים הקדירו ונהיו כחולים עמוקים כמו מציור של ואן גוך, עם אור דרמטי מאין כמוהו. חוויה מופלאה לצלמים ובכלל. בערב נפרדנו מפירנצה ונסענו (שעתיים?) אל העיירה לבאנטו באזור צ'ינקוה טרה.

לסיכום פירנצה: מכיוון שדווקא אמנות רנסאנס אני פחות אוהב, העיר לא ריגשה אותי מהבחינה הזו. הפאר וההדר שלה מתפרצים, אבל את היופי האמיתי מצאתי בעיקר בגבעות שמסביבה.

יום 15 - צ'ינקוה טרה: נסענו ברכבת המקומית אל הכפר האמצעי ואז הלכנו בשביל הכחול בין שלושה מהכפרים. המסלול לא קל במיוחד וכולל כמה טיפוסים ממושכים ומייגעים למדי, לפחות בימים החמים שבהם יצא לנו להיות. אני לא מאוד התלהבתי מהמקום, שהוא בעצם המשך של הריביירה הצרפתית, אולי מתאים יותר למנוחה רגועה :)


יום 16 - נסענו צפונה דרך מנזר קטנטן וכמה עיירות חביבות בצפון הרי האפנינים חזרה לברגמו. בערב יצאנו לארוחת פרידה מהטיול בעיר העתיקה של ברגמו, והצטערנו שלא הקדשנו לה יותר זמן.

לסיכום הטיול: היה כיף! לעיתים קצת אינטנסיבי מדי.. פירנצה וטוסקנה מצדיקות טיול נפרד. על אגם קומו אפשר לוותר. היהלומים שבכתר: אלפ-דה-סיוסי, סאס פורדוי, ונציה, פירנצה ואזור פייזולה. 

עד הפעם הבאה.