נורבגיה: אוסלו - ברגן - הפיורדים - הארדנגר ויוטנהיימן

טיול מעגלי של שבועיים בנורבגיה במהלך חודש ספטמבר, שבו שילבנו בין תרבות ואמנות בערים הגדולות אוסלו, ברגן וסטאבנגר לבין הנופים מלאי ההוד של הפיורדים העמוקים והרמות ההרריות הפנימיות. בתיאור המסלול אתמקד בעיקר באתרים שראינו ולא במקומות הלינה, בקניות או במסעדות (מה גם שלא נכנסו אפילו למסעדה אחת לאורך כל הטיול, בגלל המחירים הגבוהים). אנחנו אוהבים לטייל במהלך היום ולהספיק הרבה, כך שהמסלול דיי אינטנסיבי וכולל גם נסיעות ארוכות. שימו לב שהצילומים והמראות הולכים ומשתפרים לאורך הטיול, ככל שהדרך הצפינה. בסיום התיאור אסכם בקצרה את המסקנות שלנו מהמסלול, ואת הרעיונות להמשך.

יום 1 – הגענו בטיסה דרך ריגה. ניצלנו את הזמן בין הטיסות כדי לקפוץ משדה”ת לעיר העתיקה של ריגה (חצי שעה במונית), שם עלינו לתצפית מאחד המגדלים והצטרפנו לסיור פרטי קצר עם מדריך מקומי חביב שהציע את שירותיו במקום. בערב נחתנו באוסלו, ונסענו באוטובוס שאטל משדה”ת לדירה שהזמנו, ששכנה בשכונה שקטה ומרוחקת קצת מהמרכז.

(העיר העתיקה של ריגה)

יום 2 – יום מלא בבירה היפה אוסלו. עברנו בבית הקברות היהודי הישן (שהתגלה במקרה ליד הדירה שלנו) וצעדנו ברגל אל מרכז העיר דרך כמה שכונות שהיו רדומות למדי בשעות הבוקר של יום שבת. את חלקו הראשון של היום הקדשנו לגלריה הלאומית, שמציגה את יצירותיהם של הציירים הנורבגים הגדולים ביותר ובראשם, כמובן, אדוורד מונק האדיר. מלבד יצירת-המופת המפורסמת “הצעקה”, הגלריה כוללת ציורים נהדרים נוספים של מונק וגם של ציירים אחרים, פחות ידועים, והסיור בה (באמצעות מדריך אודיו) מתנהל בצורה כרונולוגית מהמוקדם למאוחר והיה מרגש ומעניין ביותר – מבחינתי, אחד משיאי הטיול כבר ביום הראשון.

(כלבלבון נורבגי מטופח ברחובות אוסלו)

את חלקו השני של היום התחלנו במוזיאון הפולקלור (שבחצי האי בוגדוי Bygdoy), שהוא למעשה פארק גדול שמציג כנסיות ישנות, חנויות ובתים משוחזרים או אותנטיים (הכל בגודל מלא) מאזורים שונים ותקופות שונות בתולדות נורבגיה, כולל עיצוב פנימי מדוקדק של כל בית ושחקניות צעירות שלבושות בתלבושות אופייניות בהתאם לתקופה. המקום בהחלט מושקע והסיור בו מאפשר היכרות ראשונה ומוחשית עם התרבות וההיסטוריה של נורבגיה.

(מוזיאון הפולקלור באוסלו)

מביגדיי חזרנו באוטובוס אל מרכז העיר, ועוד הספקנו לטייל קצת במתחם החיצוני של מבצר Akershus (המתחם הפנימי כבר היה סגור). משם חזרנו לדירה ברגל דרך הרחובות השוקקים של מרכז העיר.

היום שלנו באוסלו היה עמוס, ובדיעבד הצטערנו שלא הקדשנו לעיר יום אחד נוסף לפחות, כי היו בה עוד דברים שלא הספקנו לראות (מוזיאון מונק, מוזיאון הספינות הויקינגי, מבצר Akershus וכו'). חשבנו שאולי נספיק לחזור לאוסלו ביום האחרון, אבל בסופו של דבר זה לא קרה.

יום 3 – הוקדש כולו לנסיעה ברכבת מאוסלו לברגן (כשבע שעות). זו נחשבת לאחת מנסיעות הרכבת היפות בעולם מכיוון שהיא עוברת, בערך בחלק האמצעי של הנסיעה, דרך רמת הארדנגר דמוית הטונדרה הטרשית והחשופה, שם היא מדביקה את העיניים לחלונות. בהמשך הטיול עוד יצא לנו לטייל ולצלם את הרמה ההררית הזו בכמה מקומות שונים, אבל זו היתה החשיפה הראשונה. את הכרטיסים לרכבת הזמנתי עוד מהארץ, ובתור חובבי רכבות זו בהחלט היתה השקעה טובה, גם כי התנאים בנסיעה (כמו בכל התחבורה הציבורית בנורווגיה) הם טובים מאוד ועדיפים בעיניי על פני נסיעה מעייפת וממושכת ברכב, שעוד נכונה לנו בכל המשך הטיול.

הדירה שהזמנו בברגן היתה ממוקמת על גבעה בחלקו העליון של רובע Bryggen המשקיף אל הנמל ומכיון שאין תחבורה ציבורית שמגיעה אל הרחובות הצרים שלו נאלצנו ללכת ולטפס אליה ברגל מתחנת הרכבת עם המזוודות עלינו ובגשם קל, מה שלא היה נוח במיוחד. הדירה עצמה היתה יקרה כמעט פי שניים מהדירה הקצת מאכזבת באוסלו, אבל כפיצוי היתה משופצת ומרווחת. ירדנו מהדירה לסיור ערב באזור הנמל שכבר היה ריק למדי.

יום 4 – יום מלא בברגן. סיירנו ברובע בריגן העתיק והציורי שהוא מצומצם יחסית ומלא בגלריות ובחנויות קטנות, ולאחר מכן נכנסנו למתחם הגדול של מבצר ברגן (Bergenus) שבו הוצגה תערוכה עם הסברים על ההיסטוריה של המקום. בצהריים עלינו ברכבת הכבלים אל Floibanen, פסגה שממנה נשקף נוף יפה אל הנמל והעיר מוקפת הגבעות והפיורדים (אם כי מסיבה כלשהי לא יצאו לי צילומים טובים מהיום הזה בברגן). משם ירדנו ברגל דרך מסלול ברור ביער (כשעה וחצי), חזרה אל העיר ואל הדירה שלנו, כשלצידנו רצים והולכים נורבגים אופנתיים ויפים להפליא. האוויר הצלול והקריר והאסתטיקה הכללית, גם של העיר וגם של האנשים, מותירים רושם של איכות חיים ברמה הגבוהה ביותר. רצינו לנסוע גם ברכבל אל Ulriken לתצפית נוספת, אבל הוא היה סגור באותו יום עקב רוחות חזקות מדי (נדמה לי שהרכבל הזה מוזכר ב”איש השלג” של יו נסבו).

יום 5 – בבוקר נסענו בתחבורה ציבורית אל סניף הרץ באזור הקצת פחות יפה של ברגן, שם לקחנו את הרכב השכור והתחלנו בנסיעה לכיוון ליספיורד Lysefjord וכס המטיף דרך העיר סטאבנגר Stavanger. הופתענו לגלות שעל אף שמדובר בשתיים מהערים הגדולות במדינה, התנועה נעשית בכבישים דו-נתיביים בלבד ובמהירות נמוכה יחסית (כך היה למעשה גם בכל שאר הטיול, למעט אוטוסטרדה אחת בכניסה לאוסלו ביום האחרון). זו גם היתה הפעם הראשונה מני רבות שבה נתקלנו ותרגלנו את פרוצדורת העלייה עם הרכב למעבורת, בהחלט חוויה מיוחדת ונחמדה. אחר הצהריים הגענו לעיר העתיקה והיפה של סטאבנגר, כשהרחובות בה היו ריקים כמעט לגמרי מתיירים ומאנשים בכלל. מסטאבנגר נסענו כשעה וחצי נוספות והתמקמנו בבית כפרי חמוד ביותר באזור ליספיורד (Holeila).

(העיר העתיקה של סטאבנגר Gamle Stavanger)

יום 6 – יוחד ברובו לטיפוס על כס (צוק) המטיף Preikestolen. זהו מסלול טיפוס של כ-3 שעות (לכל כיוון), לא קשה במיוחד אבל גם לא קל ברמה של טיול בפארק. מאחר שהתלוותה אלינו לטיול אשה לא צעירה שאינה טיילנית, בחרנו דווקא במסלול הזה וויתרנו על שני הטיולים הדומים אך הקשים הרבה יותר ששקלנו לעשות בנורבגיה (האבן הלכודה Kjeragbolten ולשון הטרול Trolltunga). לצד זאת יש לזכור כי במסלול הולכים גם ללא בעיה מיוחדת ילדים קטנים ואנשים מבוגרים, והכל בסופו של דבר תלוי בכושר ובמוטיבציה. המסלול עצמו מעניק תצפיות יפהפיות אל הליספיורד Lysefjord (שבו נשוט למחרת), וכשהגענו בסוף הטיפוס לצוק עצמו בילינו כמובן זמן נוסף בצילומים המתבקשים, גם שלנו וגם של חברה אחרים, אמיצים יותר.

(תצפית אל הליספיורד שבקצהו הכפר הקטנטן Lysebotn).

יום 7 – בבוקר עוד הספקנו לטייל קצת במסלולון קצר ושטוח שהומלץ לנו ע”י הבחור החביב בלשכת התיירות של Forsand, בין כרי דשא ועדרי כבשים שלווים.

לאחר מכן עלינו על מעבורת הצהריים שחוצה את הליספיורד מהרציף ב-Forsand ועד לעיירת הקצה Lysebotn (וחזרה). השיט הרגוע חולף גם מתחת ל“כס המטיף” שאליו טיפסנו ביום הקודם, ונשקפים ממנו נופים יפים (אבל לא מלהיבים) של הפיורד. בכלל, וזאת ראינו גם בהמשך, את הפיורדים מומלץ לראות מלמעלה, מפסגות ההרים שלצידם, ולא כששטים בהם. כשעגנו ב-Lysebotn המעבורת התמלאה פתאום בפועלים מתחנת הכוח המקומית שסיימו את יום עבודתם, וביניהם גם הבחורה היפה הזו.

ליספיורד היתה הנקודה הדרומית ביותר של הטיול, וכשחזרנו לרכב עם סיום השיט אחה”צ התחלנו את מסענו צפונה בנסיעה של שעתיים עד ל-Suldal, ליד Sand.

יום 8 – יום של נסיעה ארוכה צפונה וביקור בשני מפלים. הראשון Latefoss ממש על כביש 13, והשני והמרשים יותר Voringfossen ליד ה-Eidfjord. אל מרגלות המפל הסוער הזה שיורד מגובה של כ-170 מטרים, מגיעים במסלול יפה ולא ארוך (כשעה וחצי בסה”כ). כשחזרנו לרכב נסענו לנקודת תצפית המשקיפה על המפל מלמעלה, וגם ביקרנו במרכז הטבע הארדנגר-וידה, מעין מוזיאון שבו היו תצוגות מעניינות על הטבע באזור. משם המשכנו בנסיעה ארוכה ומעייפת צפונה עד שהגענו בערב למקום הלינה שלנו באזור בורגונד / לארדאל.

(המפל הראשון Latefoss ממש על כביש 13)

(בדרך אל המפל השני Voringfossen)

(תצפית אל המפל מנקודה אחרת, שהזכירה לי את ה-Great Northern Hotel בטווין פיקס)

(קשת על הכביש בדרך הארוכה צפונה)

יום 9 – הוקדש לאזור של ה-Sognefjord ושלוחותיו. בבוקר סיירנו בכנסיית ה-stave הישנה בבורגונד (Borgund) ובדרך המלך ההיסטורית שעוברת בסמוך. לאחר מכן נסענו לעיירה הקטנה לארדאל וביקרנו במוזיאון מיוחד שמוקדש כולו לדג הסלמון.. מעניין ונחמד. משם נסענו במנהרה ארוכה ומשעממת אל הכפר התיירותי פלום Flam ועלינו על המעבורת ששטה על ה-Aurlandfjord וה-Naerofjord עד לעיירה גודבאנגן, ומשם באוטובוס שאטל חזרה אל הרכב שהמתין בפלום. שני הפיורדים האלו הם למעשה שלוחות עמוקות וצרות יותר של הסוגנפיורד, שהוא כשלעצמו הפיורד הארוך והעמוק ביותר בנורבגיה, אבל האמת שהשיט במעבורת עמוסת התיירים היה דיי מאכזב, ומבין הפיורדים השונים שראינו אלו כנראה היו הפחות מרשימים. כאמור, מוטב לראות את הפיורדים במבט מלמעלה מההרים ולא באמצעות שיט. בערב חזרנו אל הבית ליד Laerdal.

(הכנסייה בבורגונד)

יום 10 – המשכנו בנסיעה ארוכה ויפה צפונה מאזור לארדאל ועד לגיראנגר, בסמוך לפארק הלאומי יוטנהיימן Jotunheimen. בדרך עצרנו לפיקניק צהריים בנקודה יפהפיה, אחת מני רבות לאורך הכביש, עם נוף טיפוסי לרמה ההררית של אגמים קטנים, מרבדים אדמדמים וגבעות.

עצרנו בעוד כמה נקודות כאלו לאורך הנסיעה, ולקראת ערב הגענו ל-Dalsniba, נקודת תצפית נישאת בגובה של 1,500 מטרים המשקיפה על הדרך הארוכה והמתפתלת שיורדת עד הפיורד של גיראנגר. בפסגה יש פלטפורמת צפייה מסודרת עם נוף מרהיב ביותר, ולשמחתנו לא היה בה עוד אף תייר נוסף בשעה המאוחרת יחסית שבה הגענו. משם המשכנו מטה באותה דרך מפותלת מאוד למטה עד לצימר שהזמנו במרומי העיירה גיראנגר.

(תצפית אל הפיורד של גיראנגר מדאלסינאבה)

יום 11 – גייראנגר מלך הפיורדים. בבוקר קפצנו לנקודת התצפית ב-Flydalsjuvet (שהיתה קרובה מאוד לבית שלנו), לסדרת צילומים של הפיורד ושלנו. לאחר מכן ירדנו לעיירה עצמה, ועלינו למעבורת לשייט הלוך-חזור לאורך הפיורד עד להלסילט, שלא הוסיף במיוחד מבחינת חוויה או נוף. אחרי הצהריים, בהמשך להמלצה מלשכת התיירות המקומית, טיילנו טיול קצר נוסף של שעתיים במעלה המורדות המזרחיים של הפיורד, שאמנם לא הוביל לנופים מרהיבים חדשים (או שכבר התרגלנו) אבל כן הפגיש אותנו עם כמה לאמות חביבות (או אלפקות?) שגדלות בחווה מקומית ומסתובבות באזור.

יום 12 – בבוקר, טיפסנו בחזרה עם הרכב דרומה דרך הפיתולים של דאלסניבה עד שהגענו אל דרך סטרין הישנה Gamle Strynefellfjellswegen, שיוצאת ומתחברת לכביש 15 בנקודות שונות (מומלצת גם בלונלי-פלאנט). הדרך מתאימה לכל כלי הרכב ומציעה נסיעה יפהפייה בעמק לצד נחל, עם נוף טונדרה אלפיני מרהיב ביותר של אגמים קטנים, מרבדי פרחים ופסגות מושלגות. הנסיעה לא אמורה להימשך יותר משעה - שעתיים, אבל מצאנו את עצמו עוצרים את הרכב כל פעם כדי לרדת ולצלם.. זה כנראה היה המקום היפה ביותר שראינו בנורבגיה, והתחרות היא לא קלה. בעיקרון, הגיוני יותר לעשות את הנסיעה הזו לפני שמגיעים לגייראנגר מדרום, אבל מכיוון שהיא לא מאוד רחוקה מהעיירה היא לגמרי מצדיקה גם נסיעה מיוחדת, כפי שעשינו.

לאחר מכן המשכנו בנסיעה של כשלוש שעות צפונה עד העיר אדאלסנס, דרך כביש הטרולים. המחשבה על הנסיעה בכביש קצת מלחיצה לפני אבל האמת שהדרך לא מסובכת במיוחד וגם כשמגיעה מכונית מהכיוון השני מוצאים את הדרך להסתדר, כי הכביש לא מאוד צר. בסה”כ זו חוויה נחמדה, אבל לא מקום שמצדיק נסיעה מיוחדת (אולי רק בשביל ילדים). בערב הגענו לבית שהזמנו באתר קמפינג ליד אגם, עם נוף יפה להרים רחוקים.

(תצפית אל כביש הטרולים)

יום 13 – העיר אנדאלסנס היתה הנקודה הצפונית ביותר במסע שלנו וממנה התחלנו בנסיעה דרומה חזרה לכיוון אוסלו. לפני שיצאנו לדרך נסענו לראות את קיר הטרולים, מצוק שמתרומם לגובה של 1800 מטרים שמעניקים לו את התואר קיר הסלע האנכי הגבוה ביותר באירופה. המראה של המצוק מקרקעית העמק באמת מרשים (אם כי לא יצאו לי תמונות מיוחדות שלו). לאחר מכן עצרנו בנקודת תצפית שמשקיפה אל גשר קשתות גבוה מאבן (Kyling) שעובר מעל הנהר ראומה ושעליו מונחת מסילת רכבת. המתנו בסבלנות עד שהרכבת (ראומבאנן) תגיע, אבל גם כאן לא הצלחתי לתפוס כמו שצריך את המראה הפוטוגני.. חבל. אחרי שהמשכנו בנסיעה דרומה למשך שעתיים, פנינו שמאלה (מזרחה) לדרך נופית יפהפיה שהיתה דומה מאוד לדרך סטרין שבה נסענו יומיים קודם לכן, רק שהיא הרבה פחות מוכרת ולמעשה אני לא זוכר איך נודע לנו על קיומה וגם לא בטוח איך היא נקראת (במדריך היא לא מוזכרת). גם כאן הנוף היה של טונדרה טרשית עם אגמים קטנים ומרבדים, וגם כאן עצרנו את הרכב כדי לצלם מדי כמה דקות.

לקראת הלילה האחרון שלנו בנורבגיה נתקלנו בפעם הראשונה (ומן הסתם גם האחרונה) בבעיות כפולות בהזמנת הלינה. ייתכן שמתוך שאננות הזמנו מאוחר מדי, אבל במהלך הנסיעה קיבלנו הודעה שהבית שהזמנו, שהיה בית חווה מבודד, אינו פנוי מסיבה כלשהי (האישור בAirbnb אינו מיידי). לכן נאלצנו לחפש מקום אחר לאותו ערב במהלך הנסיעה, ואכן מצאנו בית כפרי אחר באחד מהכפרים הקטנים בקרבת לילהאמר. כשהגענו כבר היה חושך מוחלט (ראינו שועל יפהפה חוצה את הכביש), והתקשינו למצוא את הבית עצמו כי מדובר בחור אמיתי ללא כתובת מדויקת ומבלי שיש אנשים בסביבה. כשכבר הצלחנו, אחרי כמה ניסיונות כושלים, לזהות את הבית ולהיכנס, התברר שמדובר בבקתה כפרית אמיתית, כלומר כזו שאין בה חשמל או מים זורמים! ייתכן שבנסיבות אחרות (ובמחיר אחר) היינו זורמים עם החוויה, אבל בתנאים הקיימים העדפנו לוותר. התקשרנו למשכיר ואחרי קצת ויכוחים (האם המידע הזה כן צוין או לא צוין באתר) הוא הסכים לוותר לנו על מרבית התשלום, שלא היה זול במיוחד. נאלצנו לכתוב בפעם הראשונה חוות דעת שלילית באתר על שני המקומות האלו, הראשון שביטל לנו ברגע האחרון ותקע אותנו והשני שלטעמנו הסתיר מידע, הטעה אותנו ולא הסכים לוותר על כל התשלום. בכל אופן, עדיין נותרה הבעיה של מציאת מקום ללילה, כי השעה היתה כבר עשר בערב. למרבה המזל הצלחנו לאתר חדר נחמד ביותר במלון לא רחוק, שחזר לפעילות ממש יום או יומיים לפני כן (אחרי פגרת קיץ) כך שהיינו היחידים בו.. ממש כמו ב”ניצוץ”. בסה”כ זו היתה חוויה מצחיקה ומיוחדת, ובסופו של דבר הכל בא על מקומו בשלום.

יום 14 – את היום האחרון שלנו בנורבגיה התחלנו בטיול בוקר קצר ביער היפה מסביב למלון, אבל המסלול היה בוצי ורטוב ובסה”כ קצת מיותר. משם נסענו ללילהאמר לארוחת צהריים פשוטה ולסיבוב קצר, אבל האמת שלא מצאנו בה משהו מעניין. המשכנו בדרכנו דרומה לאוסלו, כשבפעם הראשונה נתקלנו בכביש מהר ובמהירות נסיעה שעולה על 60 קמ”ש! נהדר. בדיעבד, היה כדאי לוותר על טיול הבוקר והסיבוב בלילהאמר, כדי לבלות עוד יום באוסלו עצמה. לחילופין, הסתבר לנו שבסביבות לילהאמר יש כל מיני סיורים בעקבות בעלי חיים (דובים, איילים וכו'), אבל גילינו את העניין מאוחר מדי וכשהתקשרנו לברר הסתבר שפספסנו את העונה בכמה ימים. ייתכן שעם תכנון מוקדם היינו מצליחים להספיק בכל זאת. החזרנו את הרכב (שלקחנו בברגן) בשדה”ת באוסלו, ועלינו על הטיסה שלנו לריגה, שהסתיימה בנחיתה מלחיצה למדי בגלל מזג אוויר סוער. הטיסה הביתה כבר היתה רגועה יותר.

לסיכום – נורבגיה יפהפיה, מיוחדת ומאוד מעניינת והיה טיול מצוין. הספקנו הרבה מאוד דברים ועדיין נותרו המון דברים לטיול הבא. העונה שבה טיילנו (אמצע ספטמבר) היתה ממש מצוינת – לא היה קר מדי, כל הכבישים היו פתוחים, התיירים היו מעטים והטבע היה בשיאו עם שלכת הסתיו והמרבדים האדומים. מאחר שהמחירים במסעדות היו יקרים מאוד, קנינו את האוכל בסופרים לאורך הדרך והכנו בבית, מה שחסך הרבה זמן (וכמובן כסף) ופינה יותר זמן לטיול עצמו. אוסלו מקסימה ומצדיקה ביקור של שני ימים מלאים לפחות, וגם הערים ברגן וסטאבנגר הישנה שוות ביקור. את הפיורדים כדאי כאמור לראות מהפסגות של ההרים שלצידם, ואפשר להסתפק בשיט אחד או לוותר. מבין הפיורדים, גייראנגר הוא היפה ביותר, והפיורדים של סונגפיורד באזור פלום קצת מאכזבים (למרות או בגלל שהם הכי מתוירים). האזורים היפים ביותר הם של הרמה ההררית הפנימית עם פארקים לאומיים כמו הארדנגר ויוטנהיימן, שאותם גילינו דיי במקרה במהלך הנסיעה. אלו פארקים ענקיים ופראיים ובפעם הבאה נרצה לבלות בהם יותר זמן, אולי בשילוב נסיעה לאורך הכביש המשונן של החוף לכיוון טרומסו ואיי לופוטן, אל המראות של הזוהר הצפוני.