ספרד: מדריד וקסטיליה, פיקוס דה אירופה וחבל הבאסקים האטלנטי

טיול זוגי של שבועיים וחצי בחודש ספטמבר (2021) בדגש על טבע, היסטוריה, תרבות ואמנות, במסלול שמתחיל בערים העתיקות שליד מדריד (סגוביה וסלמנקה), דרך טרקים יומיים בהרי פיקוס דה אירופה, סנטיאנה דל מאר, קסטרו אורדיאלס ועד סן סבסטיאן. משם, חזרה מהירה יותר עם עצירות לאורך החוף האטלנטי של חבל הבאסקים ומערת אלטמירה לימים אחרונים במדריד. התיאורים והתמונות מתמקדים באתרים ובמסלולים ולא במחירים, במסעדות או במקומות הלינה.

ימים 2-1, סגוביה: נחיתה במדריד, איסוף הרכב (החשמלי) בשדה"ת ונסיעה של שעה וקצת אל סגוביה, עיר עתיקה קטנה ויפה. שלושת המבנים העתיקים המפורסמים ביותר שלה, הקתדרלה, האקוודוקט והאלקסר (טירה) מוארים באור יקרות בערב ונראים נהדר. מתאימה מאוד כטיול יום ממדריד. המדריך הקולי שלקחנו בלשכת התיירות המקומית היה מתיש ומפורט בצורה מוגזמת, לא מומלץ.

ימים 4-3, סלמנקה: נסיעה של כשעתיים לסלמנקה, כשבערך באמצע עצרנו לראות את חומות העיר העתיקה של העיר אבילה (Avila), מתצפית שנמצאת מחוץ לעיר על הדרך הראשית. החומות מזכירות קצת את חומות העיר העתיקה של ירושלים, ומרשימות כשהן מוארות בערב, אבל לא מצדיקות נסיעה מיוחדת. בסוף היום הגענו למלון בסלמנקה, שהיא עיר אוניברסיטאית גדולה ותוססת יותר בהשוואה לסגוביה. לצד האוניברסיטה הראשונה בספרד יש בה גם את ככר העיר הגדולה ביותר במדינה, ומלבדן יש גם קתדרלה מפוארת וגשר רומי שחוצה את הנהר מתחת לעיר העתיקה. הצטרפנו לסיור הדרכה חינמי בין האתרים המרכזיים של העיר העתיקה (שבסיומו כל אחד מחליט כמה לשלם), שהיה דיי טוב.

ימים 6-5, לה הירואלה: בנקודה הזו של הטיול הדברים השתבשו מעט, כי התברר שהמכונית החשמלית הקטנה שלקחנו במדריד לא בנויה לנסיעות ארוכות ומקשה עלינו את החיים (לפחות באותו זמן גם לא היו כמעט תחנות הטענה חשמליות, במיוחד בערים הלא גדולות). לכן נאלצנו לחזור חזרה לסוכנות במרכז מדריד כדי להחזיר את המכונית החשמלית ולקחת רכב אחר. בעקבות זאת הפסדנו יום וגם שינינו קצת את המסלול, במקום לנסוע בבוקר מסלמנקה לפיקוס דה אירופה דרך ויאדוליד, יצאנו רק אחרי הצהריים ממדריד ולכן החלטנו להוסיף עצירה בדרך כדי לא לנסוע בחושך בהרים ולהגיע מאוחר מדי. הנקודה שבחרנו היתה כפר הררי קטנטן ונטוש כמעט לגמרי בשם הירואלה (La Hiruela), במרחק נסיעה של שעה וחצי מהבירה. בעלת הצימר המסורה חיכתה לנו בחוץ בגשם סוחף, לא ידעה כמעט אנגלית, אבל הבית היה מרווח, קסום ומלא אופי, ללא ספק המקום המיוחד ביותר שהתארחנו בו בטיול. בבוקר שלמחרת טיילנו בכפר החקלאי המנומנם אך השמור היטב, שלא היתה בו אפילו חנות מכולת, בנחל וביערות מסביב, ומכיוון שאהבנו את המקום השקט החלטנו להישאר ללון בו לילה נוסף (Casa Clemente II).

יום 7, נסיעה להרים דרך בורגוס: כדי להתרענן במהלך הנסיעה הארוכה מהירואלה לפיקוס דה אירופה (4.5 שעות) עצרנו בדרך לכמה שעות בעיר בורגוס. במקרה היתה שם, בשדרה מרכזית ירוקה ורחבה, תערוכה של מיטב הדוגמאות מתמונות מוזיאון הפראדו במדריד (שאליו הגענו בסוף הטיול). לאחר מכן עלינו אל המצודה המקומית לתצפית על העיר הקטנה והמנומנמת, וירדנו חזרה לארוחת צהריים לפני שהמשכנו בנסיעה. לקראת ערב התקרבנו לאזור ההררי, הכביש נעשה מפותל בעלייה למעבר הרים ערפילי כלשהו, חוויה נהדרת בפני עצמה, ולבסוף הגענו לדירה שלנו בעיירה Camaleno, ליד פוטס (Potes).

יום 8, Fuente De: ביום הראשון שלנו בהרים נסענו לתחנת הרכבל Fuente De, שם אכלנו ארוחת בוקר, הזמנו תור אונליין ולאחר המתנה נכנסנו לרכבל ועלינו לתחנה העליונה, שממנה יוצאים כל מיני מסלולים רגליים בדרגות שונות. אנחנו בחרנו במסלול קל יחסית של כ-4.5 שעות שמסתיים בתחנה התחתונה ומטבע הדברים נעשה ברובו בירידה (לא תלולה). נוף ההרים שמתגלה כשיורדים מהרכבל ובחלק הראשון של המסלול מרהיב ביופיו, ובהחלט מפצה על החלק האחרון שלו שנעשה כבר במישור מקביל לכביש, ושהיה מייגע למדי וקצת משעמם. אחרי הצהריים, ולמרות שהיינו דיי עייפים מהטיול, עצרנו להסתובב בכפר הקטן והציורי מאוד Mogrovejo שממוקם בין Fuente De לדירה שלנו בקמלניו.

יום 9, Ruta Del Cares: בבוקר שלמחרת קמנו מוקדם, עזבנו את קמלניו ונסענו כשעה וחצי עד לצד השני של הפארק הלאומי, לעיירה Poncebos, שהיתה עבורנו נקודת ההתחלה והסיום של הטרק רוטה דל קארס, הפופולרי ביותר בפיקוס דה אירופה ומבין המטוילים ביותר בספרד כולה. זהו מסלול חובה, שאמנם לא קצר בכלל - כ-11 ק"מ לכל כיוון - אבל נעשה ברובו בהליכה מישורית, מלבד ההתחלה שכוללת עלייה תלולה וקשה של כחצי שעה מהכביש שעליו חונים. מאותה נקודה נשארים בערך באותו גובה, והולכים בתוך/מעל קניון צר ויפהפה עם נהר כחול במרכזו כשלשמאלנו תהום של עשרות מטרים, עד שלבסוף מגיעים לכפר הפצפון Cain De Valdeon בצד השני של המסלול. שם, אחרי מנוחה קצרה והתרעננות מסתובבים וחוזרים חזרה אל פונסבוס (המסלול נמשך יום שלם, בערך 3 שעות לכל כיוון, לא כולל הפסקות). הבעיה היחידה היא שלנוכח הפופולריות הרבה של המקום החניון בכניסה נתפס מהר מאוד, כך שהיינו צריכים להחנות את המכונית לצד הכביש במרחק לא קטן מנקודת ההתחלה, מה שכמובן הוסיף קצת הליכה (לכן גם עדיף לא לטייל במקום בסוף שבוע). בערב ישנו בעיירה הצמודה לפונסבוס בשם Las Arenas.

יום 10, בולנס וסנטיאנה דל מאר: את היום השלישי והאחרון בהרי הפיקוס התחלנו בעלייה לכפר בולנס (Bulnes), שנחשב לאחד מהמבודדים ביותר באירופה, ושההגעה אליו אפשרית רק באמצעות פניקולור שחוצב את דרכו במנהרה במעלה ההר מפונבוס. אחרי טיול קצרצר למפל קרוב התפצלנו, בת הזוג נשארה לשבת באחד מבתי הקפה החמודים של הכפר, ואני המשכתי לטיפוס נוסף של שעתיים כחלק ממסלול ארוך הרבה יותר, עד שהגעתי לתצפית אל הפסגה המשוננת והאייקונית של ההרים ששמה Naranjo De Bulnes. השביל היה בוצי וסומן גרוע, ומכיוון שגם לא היו בו כמעט מטיילים נוספים הלכתי לאיבוד בירידה חזרה והתברברתי עד שמצאתי שוב את הדרך - לא מומלץ (וגם לא יצאו תמונות טובות). בכפר הקטן אכלנו ארוחת צהרים במסעדה מקסימה על גדת הנחל, ומשם ירדנו חזרה בפניקולור אל פונבוס ועזבנו את הפארק, בדרך לעיירה הציורית סנטיאנה דל מאר (שדווקא לא נמצאת ממש על הים). בערב הסתובבנו קצת ברחובותיה מרוצפי האבנים, עד שגשם סוחף ניתך עלינו בפתאומיות והכריח אותנו לרוץ בחזרה למלון.

יום 11, החוף האטלנטי מקסטרו אורדיאלס עד סן סבסטיאן: בבוקר תכננו לבקר במערת אלטמירה הסמוכה לסנטיאנה כדי לראות את הציורים המפורסמים של האדם הקדמון, אבל התאכזבנו לגלות שהיא סגורה באותו יום (ימי שני), ולכן נאלצנו לדחות את הביקור בה בכמה ימים. משם יצאנו מזרחה לכיוון חבל הבאסקים וסן סבסטיאן בכביש מקביל לחוף האטלנטי, ועצרנו לכמה שעות בעיר החוף קסטרו אורדיאלס. ביקרנו בנמל העתיק שלה והלכנו לאורך החוף עד לבית הקברות הישן שהיה יפה אם כי לא מאוד מיוחד. לאחר שאכלנו צהריים במסעדת דגים אופיינית לנמל המשכנו בנסיעה, הנוף שוב נעשה ירוק ומיוער ונתגלתה לפנינו קשת שלמה ומרהיבה מעל הים. בערב הגענו למלון בסן סבסטיאן.

יום 12, סן סבסטיאן: המלון שלנו היה קרוב להר איגואלדו שממנו יש תצפית שמשקיפה על העיר הבאסקית האלגנטית הזו, אחת מהיפות באירופה. היא נפרשת בין הגבעות הירוקות של שיפולי הפירנאים לבין מפרצים ואיים קטנים, מושכת אליה תיירים ובני אצולה כבר מאות שנים וגם היום יש בה אווירה אופנתית, צעירה ומגניבה. בדיוק בזמן שביקרנו התקיים בה פסטיבל הקולנוע הבינלאומי הידוע, אז מלבד הטיול לאורך חוף הקונצ'ה (קונכיה), בעיר העתיקה ובמוזיאון סן טלמו לתרבות הבאסקית, קפצנו גם לשטיח האדום המפורסם כדי לשאוף קצת אבק כוכבים, למרות שלמרבה הצער לא הספקנו להיתקל בשחקנים או אפילו לראות את אחד מסרטי הפסטיבל.. בדיעבד היה אפשר להישאר בעיר עוד יום אחד נוסף, אבל משיקולי לו"ז עזבנו בערב ועצרנו ללינה בעיירת החוף בוסטוריה, בין סן סבסטיאן לבילבאו.

יום 13, החוף הבאסקי ומערת אלטמירה: את היום האחרון מחוץ למדריד התחלנו בנסיעה אל האי הזעיר בעל השם הבאסקי הבלתי אפשרי Gaztelugatxe, ששימש כאתר הצילומים של המבצר דרגונסטון בסדרה משחקי הכס. לא ניתן היה להגיע לאי עצמו, אלא רק להשקיף עליו מנקודת תצפית יפה. עוד לפני כן עברנו בנסיעה דרך יערות יפים ואפלים, ועצרנו גם במגדלור מקומי שהשקיף אל האוקיאנוס. לאחר מכן נסענו כשעתיים למערת אלטמירה (ליד סנטיאנה דל מאר), שאותה כזכור פספסנו כמה ימים קודם לכן. במוזיאון שבאתר מוצגים ציורי אבן של בעלי חיים שציירו שוכני המערות הקדמונים, אם כי המערה עצמה סגורה כך שרואים רק שחזורים (מדויקים), לצד הסברים נוספים ומעניינים. על אף שקצת מאכזב לדעת שלא רואים את הציורים המקוריים, זהו לדעתי אתר חובה ייחודי לכל מי שאוהב אמנות או היסטוריה - אין כמעט מקומות כאלו בעולם. משם התחלנו בנסיעה חזרה דרומה אל מדריד, וכעבור כשעה עצרנו ללון בצימר קטן, בסיסי למדי ולא מומלץ בכפר חקלאי בשם Olea, פשוט כי הוא היה על הדרך וכבר התחיל להחשיך.

ימים 16-14, מדריד: את שלושת הימים האחרונים של הטיול בילינו בעיר הבירה התוססת והכיפית של ספרד. התארחנו במלון פשוט ומצוין בשם Aguilar שנמצא ממש במרכז, במיקום שאין שני לו, בקרבת המוזיאונים ובאותו רחוב של הפרלמנט. השירות היה אדיב והוא גם היה שקט, נקי, וסביר לחלוטין מבחינת המחיר. כמו שאנחנו נוהגים לעשות בכל מקום שאפשר, גם כאן הלכנו לארוחת ערב במסעדה הודית (Indian Aroma), שהיתה קרובה מאוד למלון והתגלתה כאחת האהובות על המלכה הספרדית לטיציה. ביום הראשון הצטרפנו לסיור חינמי קצר שהדריך בחור ארגנטינאי חביב שהתאהב בעיר (מדריד שואבת אליה מהגרים דוברי ספרדית מכל העולם), ובמהלכו קיבלנו הסברים על האתרים המרכזיים כמו ככר העיר והארמון. ביום השני ביקרנו במוזיאון הפראדו, מהגדולים והחשובים בעולם, כשגולת הכותרת היא סדרת הציורים השחורים של גויה, ציורי קיר ענקיים, אפלים, קודרים ומרהיבים, ובהם גם "הכלב", יצירת מופת אמיתית שרק בשבילה היה שווה לטוס לספרד. למחרת חזרנו לישראל.

סיכום: זה היה הטיול הראשון שלנו לספרד ואהבנו מאוד. היא נוחה לטיול אבל לא תיירותית מדי, ויש בה נופי טבע מגוונים, הרים נישאים, יערות וחופים פראיים, לצד המון היסטוריה, תרבות ואמנות ברמה עולמית. יעדי החובה שאין להחמיץ היו הרי הפיקוס דה אירופה (ובמיוחד הרוטה דל קארס), מערת אלטמירה, והערים סן סבסטיאן ומדריד (במיוחד מוזיאון הפראדו).