שני הורים. חמישה ילדים (14, 12, 12, 6, 4).
אז אחרי הטעימה הראשונה של “חו”ל עם הילדים” שעברנו, כמיטב המסורת וההמלצות, בהולנד, מצאתי את עצמי בלי להרגיש, ואחרי שהבהרנו לילדים ש”בקיץ הקרוב לא יהיה שוב חו”ל”, מתחילה בשעות הפנאי לגשש דרכי לקראת הפעם הבאה…
בהתחלה חשבתי להמשיך בדרך הקונבנציונלית, לבחור שוב ביעד “בנאלי” שכבר עברו בו אינספור משפחות ישראליות, להעתיק מסלול ולשחזר הצלחות. מליוני ישראלים הרי לא טועים…
חשבתי צפון איטליה. התאים לי הפעם יעד עם אקלים קצת יותר ידידותי, קצת פחות גשום, קצת פחות בלתי צפוי אחרי הולנד הקרירה והגשומה. אבל אדיר הבהיר שאם יש איזשהו סיכוי שהוא זורם איתי על עוד פעם חו”ל בקיץ זה רק בתנאי שלא חוזרים על מדינה שכבר היינו בה, גם אם בהרכב זוגי.
וכך הגעתי לרעיון ספרד. אקלים די דומה לארץ, מה שאומר שלא צריך להתחיל לחפש את בגדי החורף, המעילים, הנעליים. זו ארץ שבה עוד לא היינו. וזה גם ענה לי על הצורך הבלתי מוסבר שלי להמציא את הגלגל בכל הנוגע לטיולים...
מבחינתי, חלק מרכזי מההנאה זה התכנון. וכאן נפלתי על קרקע פוריה דוקא בזכות העובדה שחיפושיי אחר מסלול, המלצות, אטרקציות וכיוב' באזור צפון ספרד (רציתי פירנאים, ורציתי ברצלונה) כמעט ולא העלו פרי בכלל. מהר מאוד הבנתי שאת עיקר המסלול אצטרך להמציא מאפס. אמנם מצאתי בלוגים של אנשים שטיילו באזור גם עם ילדים, אבל אנחנו, עם הילדים, והכשרות, חייבים טיול כוכב ולא טיול מתגלגל, מה שאפיין את כל המסלולים המשפחתיים שמצאתי.
אז המצאתי. ולקחתי הימורים. כי על רוב האתרים והאטרקציות לא מצאתי כמעט שום חוות דעת, בטח לא של ישראלים. בחלק הצלחתי מאוד. בחלק פחות. וגם כמה נפילות של ממש. אבל סה”כ הטיול הזה בסופו של דבר ענה על הציפיות. שלי לפחות. ובחלק מהמרכיבים שלו אפילו עלה עליהן בגדול.
הנה הוא לפניכם. הטיול שלנו לקטלוניה, או אם נדייק לפינה הצפון-מזרחית שלה, עם גיחה קצרצרה לעיירה נידחת בצרפת…
יום א: תל אביב-ברצלונה-חירונה-צימר
טסנו בטיסת בוקר ישירה של אל על לברצלונה. נחתנו בצהרים, ומיד פנינו להשכרת רכב, שכמובן הזמנו מראש. אחרי התלבטות קלה אם לעצור בדרך או לנסוע דוך לצימר (היה עיכוב קל בטיסה, וההשכמה לטיסה היתה לפנות בוקר) החלטנו להכנס לחירונה, עיר הולדתו ופועלו של הרמב”ן, עצירה שהאריכה לנו את הדרך מעט. (סהכ נסיעה של כ-3 שעות עד הצימר, עם ההארכה). ירד קצת גשם בדרך (לא אמרנו אקלים כמו בארץ???), והיינו עייפים, וביום ראשון המוזיאון היהודי (המומלץ) נסגר ב14:00 (הגענו בארבע...). אבל טיילנו קצת ברגל בעיר, על סימטאותיה הימי ביניימיות היפות, עד הקתדרלה, גלידה ולאוטו. כל מה שמחוץ למרכז העתיק נראה די מוזנח, והמראה מעל הגשר נראה לי כמו פירנצה לעניים.
עייפים ושווי נפש המשכנו בדרכנו אל הצימר, שהיה לי ברור שלא נראה אותו מולנו כשהווייז יגיד לנו “הגעת ליעד”. ואכן כך היה...אך מכיון שכבר היו באמתחתי שעות אינסופיות מול הגוגל אירת', הרגשתי שנתיב הנסיעה כבר מוכר לי...לפחות במבט על. מה שלא היה לגמרי ברור ממבט על, זה כמה שהמקום רחוק מהכביש ה”ראשי”, ואיזה מרחק נצטרך לנסוע בדרך צרה ופתלתלה שבפעם הראשונה שעברנו בה היו נקודות שהתקשינו להאמין שנצליח לעבור עם הרכב תשעה מקומות שלנו בלי ליפול לתוך שדה תירס, שלא לדבר על הרגעים בהם הגיע רכב מקומי מולנו...(שמיד העביר לרוורס ופינה לנו את הדרך בלי להביט לאחור אפילו!!!). אבל מה שהכי לא היה ברור מהגוגל אירת' זה כמה שהמקום הזה מהמם ביופיו!!! נסענו כחצי שעה בתוך שדות תירס, פרות, סוסים, ומדי פעם פניות קטנות לבתי חווה נוספים כמו זה שהיינו בדרכנו אליו, כשמכל עבר מקיפות אותנו גבעות ירוקות מקסימות (לא אומרת הרים, פשוט כי מאחורי הגבעות האלה שוכנים ההרים האמיתיים, הפירנאים). ואחרי שעצרנו את נשימתנו ככה- הגענו למקום הכי קסום שיכולתי לחלום עליו. ואפילו לא הבנתי את זה כשהזמנתי לנו את הלינה שם. הצלחה ראשונה. המשך יבוא.
מקום הלינה שלנו:
http://www.cansola.net/?lang=es