זאת נסיעה שנולדה די בספונטניות, כשהתכוננתי לקראת נסיעה מהעבודה באחת מהמדינות במזרח הרחוק, ואשתי לא חשבה פעמיים כשהצעתי לה שבדרך חזרה נפגש בהונג קונג.

הרבה לא ידעתי מה יש לעשות שם, חוץ אולי מזה שזאת עיר ענקית, ומצפה לנו חופשה עירונית.

כמה הופתענו!! לא ציפינו בכלל למה שחיכה לנו.

הכל מכל, מזרח ומערב, קידמה ופשטות, מודרני מול מסורתי, זול ויקר בטירוף, אוכל מכל הסוגים מזג אוויר מושלם על אף שלעתים טיפטף והיה ערפילי.

ההנאה היתה גדולה ומצאנו עיר מרתקת ומסחררת את כל החושים.

עזבנו בתחושה חזקה שיש לאן לחזור ועדיין לא מיצינו את המקום הלא שגרתי הזה.

מקווה שגם אתם תאהבו אותה, ולפני שתיסעו פעם שלישית ורביעית לניו יורק, תנו צ'אנס לעוד מקום שלדעתי נותן פייט ענק לתפוח הגדול.

קצת פרטים טכניים:

הטיול היה באמצע מרץ 6 לילות בהרכב זוגי. 5 לילות בהונג קונג ולילה אחד באי "השכן" מקאו.

הכי נוח להגיע בטיסה ישירה של אל על. אנחנו רכשנו במחיר מבצע של 940 $.

למען הנוחות, מחירים שאציין יהיו מעתה בדולר הונג קונג שהוא פחות או יותר שווה חצי שקל.

הטיסה שלי להונג קונג עם קתאי פסיפיק נחתה בחצות בין חמישי לשישי, לאחר שזוגתי כבר חרשה את העיר במשך כמה שעות.

נמל תעופה חדיש ומשולט באנגלית עם ווי פיי חופשי, והכל מתקדם במהירות רבה יחסית וככה גם ההמתנה למזוודות..

ברכבת הכי נוחה להגיע לעיר ולוקח לה כעשרים דקות נסיעה, אבל הרכבת האחרונה כבר יצאה לפני שנחתתי, כך שנותרה אפשרות של מונית שהנסיעה בה כ 45 דקות או של אוטובוס.

ממליץ מאד למי שמתכנן להגיע להונג קונג להוריד את האפליקציה של התחתית שמאד יעילה בתכנון הנסיעות, החלפת רכבות ועוד.

לא יודע מה המחיר של מונית אבל שמעתי שמאד יקר, אז פשוט לקחתי את האוטובוס קו N21 שכמעט כולו אוכלס ע"י תיירים, שבשעה כזאת חשבתי שיגיע במהירות למרכז קאולון, אבל בפועל לקח לו למעלה לשעה בגלל כל התחנות שבדרך.

מחיר הנסיעה באוטובוס 23 דולר. ברכבת לכיוון אחד יעלה: 90 דולר אבל כדאי לקנות הלוך ושוב במחיר של 160 דולר.

לקראת שלוש לפנות בוקר הגעתי למלון Holiday Inn Golden Mile לחדר סופריור ששודרגנו אליו .מלון במיקום מרכזי בקאולון, חדרים מרווחים מאד וארוחת בוקר נהדרת.

הונג קונג בנויה בגדול מחצי האי קאולון שצפונו מחובר ליבשת, מהאי הונג קונג שמהווה את הדאון טאון העסקי והכלכלי של העיר, ואי נוסף לנטאו שעליו בנוי שדה התעופה אך הוא משופע באתרי ביקור ושווה ביקור של יום שלם.

הונג קונג הוחזרה משלטון בריטי לסין רק בשנת 1997 ולפי הסכם ההחזרה היא זוכה ליחס מיוחד ונחשבת לאזור מנהלי מיוחד ברפובליקה, כחלק מהמדיניות "מדינה אחת, שתי שיטות" . יש לה מטבע ייחודי - הונג קונג דולר, מערכת משפט אוטונומי ומערכת מכס והגירה משלה. אם רוצים לעבור מהונג קונג לסין או למקאו צריך לעבור ביקורת דרכונים וקבלת ויזה כמו מעבר למדינה אחרת . בעיר עדיין יש מאפיינים בריטים כמו אוטובוסים קומותיים (לא אדומים), נהיגה בצד שמאל ורחובות רבים קרויים על שמם של מלכים ודוכסים אנגליים.

היום הראשון – יום ו': הכרות ראשונה

את היום הראשון החלטנו לעבור לאי הונג קונג כדי להתרשם מהעיר ומה שיש לה להציע.

דבר ראשון התרשמנו מאד ממערכת הרכבות המודרנית שערים גדולות באירופה יכולות לקנא בה, שלא לדבר על ישראל.

הכל מצוחצח, משולט באנגלית, שלטי כיוון, מרכז שרות לקוחות במרכז של כל תחנה שאפשר לבקש אצלם מפה של הונג קונג וגם מצורפת מפה איזורית בקנה מידה יותר גדול של האזור הקרוב לתחנה ממנה לקחתם את המפה, מה שמאד עוזר בהתמצאות.

קנינו את הכרטיס הנטען - האוקטופוס , ונסענו לתחנת Causeway Bay, אזור של חנויות יפות לשופינג, טיימס סקוור מקומי, מסעדות, ואפשר לקבל שם התרשמות ראשונית של העיר.

ביציאה מהרכבת שמנו לב לחנות ענקית של UNIQLO, וזכרנו שצריך לחזור אליה. מחירים זולים ומבחר ענק.בהמשך השבוע נתקלנו ביוד כמה סניפים ולא פספסנו להכנס גם אליהם.

בזמן שהיינו היה בעיר פסטיבל הפרחים השנתי עם תערוכות של פרחים אקזוטיים כמו חרציות, אמנון ותמר, לוע הארי ועוד.

בנוסף, עיצובי גינות פרטיות בהשראה מערבית.

הסינים התגלו כעם שאוהב לצלם הכל ומכל זוית, וכל צילום עם כל הרצינות.

דבר מעניין שראינו, שאת השתילים בתערוכה הם לרוב משאירים בתוך עציצי הפלסטיק..

הגיעה שעת צהריים ונהיינו רעבים.

הגענו לאזור של בתי אוכל קטנים, בכל מקום מספר שולחן מצומצם ותורים ארוכים בחוץ.

בחרנו באחד מהם והושיבו אותו בשולחן משותף עם עוד שתי מקומיות אבל התפריט כולו בסינית, והמלצרית לא מבינה מילה באנגלית.

אחת מהשותפות שלנו לשולחן התנדבה לעזור ולתרגם לנו את המנות, ומה שקיבלנו, לא ממש היה טעים לנו.

לאחר הארוחה,המשכנו להסתובב ברחובות הקטנים של האזור, השלמנו קניות, הצטלמנו לכל מיני פרסומות וקיבלנו כל מיני מתנות לילדים וחזרנו לקאולון במטרה להגיע בערב להופעה שקניתי כרטיסים עוד בארץ - CIRCA – OPUS A physical theatre with music , במסגרת חודש פסטיבל הונג קונג השנתי שהביקור שלנו נפל בדיוק על זה.

לפני ההופעה, הספקנו לעבור על המזח ולהינות ממראות קו החוף של האי הונג קונג וממגדל השעון המפורסם שהוקם ב 1915 כשמקום עוד שימש כטרמינל מרכזי.

לארוחת ערב בחרנו ללכת למסעדת דים סאם שקיבלתי עליה המלצה מחבר שמבקר די הרבה בהונג קונג, והסתבר שהיא 3 דקות הליכה מהמלון שלנו.

מסעדה קטנה, ולמרות השעה המאוחרת היתה מאד עמוסה, והושיבו אותנו בשולחן משותף עם זוג מסינגפור שהוא אוסטרלי במקור והיא מהודו, האוכל מסתבר זה גורם מאד מחבר ובילינו ערב מאד נחמד וטעים.

האוכל דרך אגב מאד זול במסעדות, ומנה במסעדה הזאת, עולה לדוגמה 20-30 דולר בלבד.

היום השני – יום שבת: מקדשים, כפר דייגים צף ומנזר

את היום השני פתחנו בביקור במקדש Wong Tai Sin Temple ע"ש נזיר שנודע בכוחות הריפוי שלו וביכולתו לחזות את העתיד. המקדש כל הזמן מלא במבקרים מאמינים שבאים להתפלל ולעלות קטורת.

הביקור במקדש מאד חוויתי לראות את היופי של המקום ואת המתפללים שמגיעים ומניחים מנחות.

אתן לתמונות לדבר.

לאחר שמיצינו את הביקור במקדש חזרנו לתחנת הרכבת שבה ירדנו והמשכנו באותו קו 2 תחנות, ביציאה מהתחנה עלינו על מיניבוס מקומי ובנסיעה קלילה הגענו לכפר Sai Kung שהאטרקציה העיקרית שבו זה השוק הצף שבו מוכרים את כל מיני הדגה והשרצים .

את הדגים שתופסים ממינים ולפי סוגים מחזיקים אותם לראווה במכלים נפרדים, ומי שעושה את הרושם הכי טוב, נבחר ונכנס לסיר הבישול או למחבת.

אם מזג אוויר יפה מומלץ לצאת לשייט באחת מסירות הג'אנק שלאורך המזח. יש כל מיני מסלולים, וכשאנחנו הגענו התחיל לטפטף ובכל זאת רצינו לשוט אז לקחנו את הסיור הקצר של פחות משעה במחיר של 40 דולר בלבד לאחד, שמקיף את אחד האיים בסביבה. היתה רוח וגשם וקצת קר, כך שההנאה שלנו היתה מוגבלת, אבל אם היה שמש, אז אין לי ספק שהשייט בין האיים הקטנים שבמפרץ מהנה מאד.

בסיבוב שלנו על המזח וגם בעוד מקומות בעיר נוכחנו כי המקומיים מאד אוהבים חיות מחמד והיחס אליהם הוא לפחות כמו לתינוק.

השיא היה שכלבלב שוכב בעגלה, ומכונית על שלט מושכת אותו.

הסתובבנו בין הדוכנים הרבים שבהם מוכרים את כל תוצרת הים ברמות ייבוש שונות, ואפילו התנסיתי בחטיף מקומי של שרימפס מיובש, ואולי זה היה משהו אחר, אבל לא משנה כי זה היה טעים והזכיר דווקא אפרופו בטעם דגים..

הספקנו להצטייד גם בקונכייה ע-נ-ק-י-ת לבן ממש בגרושים.

בסמטאות שליד המזח ב- Sai Kung יש רחוב שצמוד לקו המים עם מסעדות שבהן אקוואריומים ענקיים, או תיבות זכוכית עם מבחר של כל השרצים שקר מעלים על הדעת, אבל לפי הסגנון והמחירים, מסעדות אלה מיועדות לתיירות, בעיקר לתיירות פנים כי רק סינים ראינו שיושבים בהם.

בסמטאות הקטנות, יש הרבה מאד מסעדות ביתיות קטנות, שיכול להיות שלשם אפשר להביא את הדגים שקונים בשוק הצף, אבל בכל מקרה, אנחנו בחרנו לבחור מהתפריט הקיים ולא הצטערנו. היה ממש טעים.

היעד השלישי והאחרון שלנו להיום בסיבוב הזה היה מקדש 10,000 הבודהות.

חזרנו באותה הדרך שבה הגענו וכעבור זמן קצר ירדנו בתחנת Sha Tin . כששאלנו צעיר מקומי ביציאה מהתחנה את הכיוון למקדש, הוא התעקש שאין מקדש כזה באזור..

החלטנו לתת אמון בהסברים בהם הצטיידנו מראש, והלכנו בכיוון הכללי לפי ההסברים שהיו לנו, ובאמת אחרי פחות מחמש דקות הגענו לכניסה לשביל שמוביל למנזר.

העליה למקדש ב 400 מדרגות ולאורכם יושבים משני הצדדים 10,000 בודהות שכל אחת שונה מהשנייה.

לאחר שעלינו יותר ממחצית הדרך, צעירה שירדה מהמנזר בישרה לנו כי הכניסה למנזר נסגרה לפני 5 דקות, מה שהתברר שהמקום פתוח רק עד 5 אחה"צ. קצת התבאסנו, המשכנו עוד קצת, אבל לא היה טעם להמשיך, אז החלטנו לחזור לחדר למנוחה לפני שנצא בערב לשוק הנשים.

הגענו לחדר למנוחה קצרה אבל לא לפני ששתדלנים ניסו לפתות אותנו

ב- Original Watch. המהדרין שבינהם או שאולי הצדקנים ניסו לשכנע אותנו לקנות

Original Copy Watch.


למרות שלראשון ולשני אומרים לא, ומהשלישי מתעלמים, גם הרביעי ינסה..

כל חנות שלישית ברחוב הראשי היא של שעונים, תכשיטים או בית מרקחת. מחירי השעונים בחנויות של מיטב המותגים מתחילים ב 40אלף דולר.

תכשיטים בחנויות הראווה גם עשרות ומאות אלפי דולר. אז לא פלא שמנסים למכור ברחוב "אומגה אורגינל" ב 500 דולר.

אחריהם ממתינים שתדלני החליפות שיתאימו לכל אחד חליפה לפי מידה.

המקומיים מאד רגישים לבריאותם, אחרת אין לי הסבר מדוע יש כל כך הרבה בתי מרקחת, ולכל סוג של כאב יש קופסא צבעונית אחרת שבתוכה סוגי אבקות מצמחים לסוגי מסאג' שונים.

כשאמרו לי שכדאי לבקר בשוק הנשים או בלעז The Ladies Market, זה נשמע רע, וכשהוסיפו שבמיוחד מומלץ בשעות הערב לאחר שמחשיך זה נשמע עוד יותר רע, אבל כשהמשיכו שמדובר בעצם בשוק שמתמחה באקססוריז לבנות, ידעתי שזה מקום שאשתי תאהב, והאמת, בזכות זה שהגענו בסוף שבוע יצאנו מהתחתית ישר לרחוב ראשי שסגרו אותו והוא הפך למסיבת רחוב ענקית, עם זמרים, מוזיקה, לוליינות והמוני המוני אנשים.

אורות הנאון, המוזיקה החזקה, ההופעות רחוב ושמחת האנשים הופכת את האווירה במקום למחשמלת.

https://www.youtube.com/watch?v=U9ebgbfUF9U

שוק הנשים עצמו מתנהל בסמטאות המקבילות, ושם כבר מזמן מוכרים בעצם את כל מה ששווקי המזרח יודעים להציע - מזכרות נחמדות, בגדים, תכשיטים, צעצועים ועוד הרבה.

אחרי שהסתובבנו, קנינו מזכרות ומתנות ההימור שלנו על מסעדה הודית עמוסה, היה מוצלח והאוכל היה ממש ממש טעים, ואח"כ חזרנו למלון עייפים ומרוצים מיום מוצלח מאד.

היום השלישי – יום א': בין שמיים וארץ בדרך לביג בודהה

את היום נתחיל בביקור בביג בודהה .

איך שיוצאים מתחנת הרכבת, מיהרנו לקופות של הרכבל, אבל התור כבר היה ארוך מאד וזחלנו איתו למעלה מחצי שעה.

לפי ההמלצות בחרנו בכרטיס כיוון אחד בקרון הקריסטל ונזכרתי בקופה שיש לי קופון הנחה, וזכינו ב 10%.

בקרון הקריסטל יש רצפת זכוכית שדרכה משקיפים מגובה רב על הנוף מעליו אנו עוברים, ים וג'ונגלים כולל על שביל מטיילים ארוך ומקסים.

5 ק"מ מקסימים בכחצי שעה בין שמיים וארץ. מסלול הרכבל היפה ביותר שבו היינו.

כל הדרך היתה עם ערפילים וככל שעלינו בגובה גם הערפל נהיה סמיך יותר ויותר.

כשהגענו לתחנה הסופית של הרכבל, כבר החל לטפטף, אבל לא כזה שימנע מאתנו להמשיך בטיול, על אף שלא היתה לנו מטרייה.

את הפסל הענק של הבודהה אפשר היה לראות בקושי מעבר לערפל, אבל המראה היה מיסטי ומלא מסתורין.

כדי להגיע לבודהה צריך לטפס כ 250 מדרגות, וכנראה שביום בהיר הנוף יהיה מדהים, אבל אנחנו נאלצנו להסתפק בנוף לבן אטום, אבל מראה הבודהה הענק שמציץ מתוך הערפל חיפה על הכל.

ערפל כמעט תמידי.

לאחר שמיצינו את הביקור בביג בודהה, עשינו את דרכינו חזרה לרחבה הגדולה שלפני המדרגות, ולפי השילוט צעדנו לכיוון נתיב החוכמה - WISDOM PATH.

המסלול מתחיל בשביל מסודר סלול מוקף בצמחייה פראית, ולאח כ 500 מטר מגיעים לאתר.

מדובר על אתר לא גדול שנפתח ב 2003 וכולל 38 עמודים מגולפים באמרות חכמות מהפילוסופיה הסינית שמפוזרים באתר וביניהם שביל הליכה.

מהמקום יוצאים מסלולי הליכה רבים, אבל בגלל הערפל שלא פסק, ויתרנו על מסלול הליכה נוסף על אף שתכננו.

התחיל לטפטף, ולמרות האווירה המיסטית באזור עם הערפל התחלנו את הדרך חזרה בשביל היפה חזרה לרחבה הגדולה.

המשך הטיול אחרי הביג בודהה ונתיב החכמה הוא באוטובוס מספר 21 שנוסע בדרך נופית לכפר דייגים בשם TAI O. מהכפר יוצאות סירות לשייט כדי לצפות בדולפינים ורודים, אבל שוב, בגלל מזג האוויר החלטנו לוותר, ולהסתפק בסיור בכפר שבו מסלול הליכה קצר ממנו צופים בבקתות שיושבות על קלונסאות במבוק שנעוצות עמוק במים.

לאורך הכפר חנויות רבות שבהם כולם מוכרים דבר אחד בלבד. כל סוגי יצורי הים שעברו ייבוש אבל הריחות החזקים נשארו.

ויתרנו על המסעדות והסתפקנו בגרסה מקומית של וופל בלגי שמכינים אותו על אש גלויה.

לאחר הביקור עלינו על אוטובוס מספר 11 שנוסע לאורך החוף ואז מטפס לכיוון תחנת המוצא של הרכבל, שם הספקנו לבקר באאוטלט ענק וזול ולידו מתחמי מגורים ענקיים שלא ראינו כאלה מעולם.

לאחר הקניות עשינו את דרכינו חזרה למלון, ואת ארוחת הערב אכלנו במסעדה הודית טעימה בקרבת המלון.

צריך עוד לארוז הערב, כי מחר עוברים למקאו השכנה!

היום הרביעי – יום ב': עוברים למקאו

על האי מקאו כמעט ולא שמענו לפני הטיול, פרט לכך שגם היא הוחזרה לשליטה סינית ושיש לה מעמד מיוחד, אבל ממה שכן קראנו המקום סיקרן אותנו על אף שהמקום ידוע כלאס וגאס של המזרח.

התלבטנו אם להגיע לשם מהונג קונג לטיול יום ולחזור באותו היום, אבל ככל שקראנו וראינו את מלונות הפאר והפינוקים, החלטנו לעשות את מקאו כמו שצריך.

את הדרך למקאו עושים בשייט ברחפת מהירה שעושה את ה 60 ק"מ בשעה בדיוק, אבל לא לפני שעוברים בטרמינל שכולל גם ביקורת דרכונים, ממש כאילו חוצים גבול למרות שמדובר במחוז שהוא חלק מסין.

הטרמינל מאד מודרני, משולט ושרות מהיר ויעיל, הגענו מוקדם אז גם קיבלנו מקומות טובים ללא מושבים לפנינו.

דקות השייט עברו בשעה, והגענו למקאו.

תהליך הביקורת גבולות היה גם כאן, אך כשהגענו לבקר הגבולות, הוא עיין בדרכונים ובנו, הרים את יד ימין שלו שאחזה בשני הדרכונים, ותוך שתי שניות הגיע מישהו שנראה כאחראי, וביקש מאתנו להתלוות אליו לחדר צדדי, שם הושיבו אותנו, ובינתיים הדרכונים הלכו וחזרו מכל מיני חדרים סמוכים, עד שנקראנו לשולחנו של הבוס, שדבר ראשון אמר לנו שאין צורך לדאוג, זאת פרוצדורה רגילה והוא צריך לשאול אותנו כמה שאלות. ממש היינו רגועים כשזאת הפרוצדורה הרגילה, אבל הסברנו לעצמינו שהיינו המערביים היחידים על הרחפת ואולי בגלל זה..

הסתבר, שרוב הנוסעים שהם סינים מהיבשת, מגיעים למקאו כדי להמר. חלקם מגיעים רק כשבגדיהם עליהם, ואף ראינו כאלה שהגיעו עם שקית ניילון שבתוכה כמות נכבדה של נמס בכוס מקומי. אין להם זמן לשבת לארוחה רצינית כשבינתיים אפשר להפסיד עוד כמה ז'יטונים.

לאחר שנשאלנו למטרת הביקור, וכמה כסף יש עלינו, וכמה כרדיט בכרטיסי האשראי, המתשאל בא על סיפוקו, מילא את הטפסים, נתן לנו לחתום על טופס שכתוב בסינית (היתה לנו ברירה אחרת?) אבל הפעם כבר קיבלנו שרות VIP ועם ליווי צמוד עקפנו את התורים ויצאנו לתפוס את השאטל למלון, לא לפני שקיבלנו תזכורת נוספת לאן הגענו.

כשחיפשתי מלון במקאו, התלבטנו בין כמה בתי מלון, כאשר דבר ראשון על האיזור ואח"כ על המלון עצמו. יש את הדאון טאון ואיזור מעט מרוחק שבו רוב מלונות הפאר.

בסוף ההחלטה נפלה על מלון וניישן מקאו - The Venetian Macao.

הגענו למלון יחסית מוקדם בסביבות השעה 11:00, ועדיין לא קיבלנו את החדר, אז ניצלנו את הזמן להסתובב במלון ולהתרשם ממנו.

כעבור כחצי שעה קיבלנו SMS שהחדר מוכן.

נכנסנו לחדר, והיינו בשוק מהגודל שלו.

בזמן ההזמנה זכרתי לציין כי אנו חוגגים את יום הנישואין וחיכתה לנו בחדר הפתעה מתוקה

הפתעה נוספת המתינה לנו בפינת הקפה - בקבוק שמפניה קרה ועוגת תותים:

בלי לבזבז הרבה זמן ועם שאטל הגענו למרכז מקאו, וההרגשה שהגענו לאירופה. יותר נכון לפורטוגל.

הארכיטקטורה של המבנים בעיר, הם שרידים פורטוגזיים לשלטון פורטוגל באי שהסתיים רק ב 1999.

דבר ראשון הגענו לכיכר המרכזית של הדאון טאון - כיכר הסנאט Largo do Senado. כיכר מאד יפה, במרכזה מזרקת מים וסביבה בתים מעוצבים בצבעי פסטל.

הכיכר משמשת לעתים גם להפגנות, וכשהגענו היתה שם הפגנת נשים, עם יחסית מעט מפגינות אבל הרעש ממכסי הסירים שלהם היה נוראי. לא הצלחנו להבין על מה הן מפגינות, אבל האזרחים וגם צמד שוטרים שהיו באזור היו די אדישים אליהן.

מהכיכר ממשיך מדרחוב שלצידיו חנויות רבות.

אך בולטים במיוחד לעין אלה החנויות שמוכרות מעין בשר מעושן מעובד דק דק שנחשב להיט והמקומיים עומדים בתור לקנות.

גם חנויות עוגיות שמכינים אותם על המקום מעל חביות פחמים, ואורזים אותם יפה. העוגיות עם תבלין מיוחד שלא הצלחנו לזהות מהו אבל מצאו חן בעיננו וקנינו כמה אריזות הביתה.

בסופו של המדרחוב מגיעים אל מדרגות רחבות ומרשימות שבקצה שלהם ניצב שריד מקתדרלת St. Paul's .

הכנסייה נבנתה בזמן השלטון הפורטוגזי אבל במאה ה-19, נשרף רוב מבנה הכנסייה ורק חזית האבן שלה הצליחה לשרוד. כדאי לטפס עד לקיר ששרד ומשם ישנה תצפית מאד יפה על החלק העתיק.

למי שמאד מתעניין, מאחורי החזית, והיכן שהיתה הקתדרלה יש היום מוזיאון שמציג את ההיסטוריה של האתר.

התחיל כבר להיות מאוחר והחלטנו לחזור לכיכר המרכזית ממנה התחלנו ולחזור למלון המפנק.

בעוד אנחנו חוקרים את המלון, נכנסים ויוצאים מהמתחם הענקי של הקזינו שעובד ללא הפסקה 24/7, חשבנו לרגע כי הגענו לוונציה.. תעלות מים, גונדולות, כיכר סן מרקו, גלידריות..

את הערב החלטנו לסיים בארוחת ערב באחת ממסעדות המלון, אבל איך בוחרים מסעדה מתוך 20-30 מסעדות שפעילות במלון?

התחלנו לעבור על הרשימה, ולהתחיל לסנן לפי סוג המסעדה וכו', אבל מהר מאד התייאשנו. יצאנו להסתובב עברנו בין כמה מסעדות וההרגשה די מוכרת לכל המטיילים כשמחפשים מסעדה במקום זר.

המסעדה הסצ'ואנית נבחרה והתבררה כבחירה מצוינת.

הגענו רעבים, והתחלנו להכתיב למלצרית מנות. לאחר כמה דקות, חזרה אלינו אחת האחראיות והסבירה שהמנות מאד גדולות והיא ממליצה לוותר על חלק מהמנות.

אז ויתרנו..ויצאנו בכל זאת מפוצצים

המטבח הסצ'ואני האמיתי אינו מתקרב ולא דומה בכלל לעוף בנוסח סצ'ואן שמוכר לנו מהמסעדות הסיניות בארץ. הרבה הרבה יותר טעים ועשיר בטעמים.

האוכל הסצ'ואני ידוע בחריפותו ולכן ביקשנו שלא יהיה חריף. בכל זאת הצלחנו למלא צלחת בפלפלים אדומים חריפים ששלפנו מאחת המנות.

לקינוח עוד הזמנו בננות מצופות מטוגנות עם גלידה בצד, והיה מעולה.

היום החמישי – יום ג': חוזרים להונג קונג

במקאו אפשר בשקט לטייל עוד יום-יומיים ולראות מקדשים לבקר במבצר פורטוגזי עתיק, לטרק בטבע, ללמוד על ההיסטוריה המקומית במוזיאון וגם לטפס למגדל מקאו משם אפשר לקפוץ באנג'י או לרחף באוויר במרפסת השקופה.

אבל, ההרגשה אמרה לנו לחזור להונג קונג אותה מאד אהבנו, ולאחר ארוחת הבוקר נסענו לטרמינל לתפוס את הרחפת חזרה להונג קונג בתקווה שיהיה מקום כי הכרטיסים שלנו הוזמנו לשעות אחה"צ.

לשמחתנו, היה מקום ותוך שעה צעדנו חזרה על קרקע מוצקה, בדרך למלון הולידיי אין.

אין סוף המלצות (ופקודות..) קיבלנו שאנחנו חייבים לצפות במופע האורות המדהים שבמפרץ ויקטוריה על רקע גורדי השחקים של האי הונג קונג.

את אחה"צ שלפני המופע האור קולי הספקנו לבלות מעבר למפרץ באי עצמו.

הגענו למדרגות הנעות הארוכות בעולם (Mid Levels Escalators) . גימיק סביר אם כבר נמצאים בסביבה, שבו גרמי מדרגות נעים באורך כולל של כ- 800 מטרים שמביאים לאיזורים היותר גבוהים באי. מהמדרגות ניתן לראות חלקים מהעיר מהגובה ומזויות תצפית לא שגרתיות שלעתים גובלות במציצנות לתוך דירות..

המדרגות נמצאות בקרבת שוק מקומי קטן ונחמד Li Yuen שמחולק למעשה בין שני רחובות מקבילים . אחד נקרא EAST והשני WEST.

בקרבת מקום יש איזור בילוי מאד פופולרי - LAN KWAY FONG וכשבערבים כל הרחובות נסגרים לתנועות של מכוניות, המסעדות והפאבים פותחים שולחנות ומפעילים מוזיקה והאווירה מאד שמחה. ישבנו באחד הפאבים, קצת שתינו, קצת נהננו מהמוזיקה והאווירה ורצינו להמשיך ולהספיק להגיע למופע הלייזר.

אז חזרנו לטיילת קאולון מספר דקות לפני שמונה בערב כדי לחזות במופע שנקרא Symphony Of Lights .

במהלך המופע מתנגנת מוזיקה שממש לא קשורה לאווירה ואורות לייזר בצבעים שונים פורצים מגורדי השחקים בצד השני של המפרץ.

האמת - נחמד, ולא יותר. הרבה יותר אהבנו את הטיול הרגלי שעשינו בטיילת בערב הראשון ללא המופע שנהננו מהמראה המזוקק של גורדי הצבעים בצד השני עם ספינות ששטות במפרץ.

סרטון קצרצר של 17 שניות שצילמתי מהמופע:

https://www.youtube.com/watch?v=luJK7eCo3w8

זה הערב האחרון שלנו בהונג קונג ורצינו להספיק להשלים קניות במיוחד ב UNIQLO שחנות שלהם נמצאת די קרוב למלון שלנו. למי שלא מכיר, מדובר ברשת אופנה יפנית מאד פופולרית עם מחירים ממש נוחים והיא כבר פזורה בערים רבות באירופה ובניו יורק.

הגיע הזמן לארוחת ערב, ובחרנו במסעדה יפנית. הלכנו על מנות קצת יותר מעניינות מאשר סושי.

מישהו מנחש מה זאת המנה הירוקה?

גלידת ווסאבי..

חזרנו למלון בשעה סבירה כדי להספיק לארוז. מחר חוזרים..

היום השישי – יום ד': ויקטוריה פיק וחוזרים לארץ

קמנו ליום חדש, והטיסה שלנו ממריאה היום בארבע וחצי אחה"צ, וזה אומר שיש לנו זמן עד הצהריים.

שלא כהרגלינו, היינו מחוץ למלון ואחרי ארוחת בוקר מהירה כבר בשמונה וחצי בבוקר, ואנחנו בדרך לויקטוריה פיק.

על אף שידענו שהולך להיות ערפילי גם היום, החלטנו בכל זאת להגיע לשם. העליה לפסגה בפוניקולר נחמד שאת הכרטיסים רכשנו במקום וללא תור בכלל. לאחר הקופה ולפני שנכנסים לקרון יש תערוכה קטנה ומעניינת של תמונות ואביזרים שונים מזמן בניית המסילה.

כשמתחילים לנסוע אז בטווח הקרוב עוד אפשר להנות מהנוף.

ככל שעלינו בגובה גם הערפל הפך להיות יותר סמיך.

היציאה מהטראם אל תוך מבנה שבו חנויות, מסעדות ובתי קפה, והיה לנו חצי שעה לבהעביר עד שהעליה לתצפית תפתח, השלמנו בקניית מזכרות..

בשעה עשר התייצבנו ויכולנו לעלות לפיק עצמו שנקרא: . The Sky Terrace 428 .

יצאנו להסתובב בתצפית ה 360 מעלות בגובה 428 מטר מהנקודה שבה יצא הטראם, והמראה משם היה לבן מדהים מכל הכיוונים.

הנסיעה בתחתית הבוקר היתה עמוסה ביותר עם צפיפות ונאלצנו להמתין לרכבת השלישית כדי לעלות עליה. עם זאת, הכל התנהל בצורה מסודרת מאד ושקטה וללא דחיפות ועקיפות. כל אחד ידע את מקומו בתור כולל לא לחצות את הקווים שלפני העליה לקרון שמסמנים את נקודת ההמתנה.

קודם נותנים לאנשים לרדת ורק אחכ נכנסים לקרון.

הדרך חזרה בצהריים כבר היתה שונה וזכינו לקרון פרטי.

הדרך לשדה התעופה היתה קצרה ולאחר 30 דקות כבר היינו בטרמינל בתור לאל על. עיכוב של כשעה וחצי וגם ההמראה אחרינו.

תובנות (חלקיות..):

1. הונג קונג שייכת אמנם פוליטית לסין, אבל למרות שעדיין לא ביקרתי בסין עצמה, הייתי יותר מגדיר את הונג קונג כיעד אסייתי.

2. הונג קונג היא לא רק עיר - אפשר למצוא בה שלל רב של מקומות עניין והכל בקרבת נסיעה בתחבורה ציבורית לא ארוכה - כפרי דייגים, מסלולי טרקים, מקדשים מעניינים, שייט, תרבות, שווקים ועוד.

3. משפחות עם ילדים יכולות למצוא מקומות שגם את הילדים הם יעניינו, ואני לא מתכוון רק לדיסנילנד..

4. אם ברצונכם, רק בחופשה עירונית, אולי כדאי למצוא יעד אחר.

5. כדי להספיק לראות ולהרגיש את המקום, כדאי להקדיש למקום 6-7 ימים. אפשר בקלות למלא אותם.

6. מקאו מקום מאד נחמד ומרשים, אבל לא MUST.

7. בית מלון כדאי להזמין כמה שיותר מוקדם, ומדי פעם לעקוב אחרי ירידת מחירים. ע"י עדכון ההזמנה חסכנו כמאתיים דולר.

8. האוכל נהדר ומגוון וגם זול.

9. המחירים בחנויות של מותגים בינ"ל, בד"כ די דומה למחירים בארץ, אולי קצת יותר זול. בכל אופן לא משמעותי. באאוטלט סיטי גייט אפשר למצוא דברים ממש בזול.

10. במהלך השנה יש המון אירועי תרבות ופסטיבלים וכדאי לעקוב. אתר מצוין עם הרבה מאד מידע: דיסקבר הונג קונג.

תודה לכל מי שליווה אותי בטיול ולהתראות בטיול הבא.

https://forum.lametayel.co.il/forum_msg/th-1289666/start-0/