לאחר דין ודברים הוחלט הנסיעה ה"שבטית" תהיה השנה להרי הטטרה בסלובקיה. בקבוצה (14 איש) בני כל הגילאים מחמש ועד 82 מה שמציב כמובן אתגר תכנוני לא פשוט וקונפליקטים של תחומי עניין וכו'.
אי לכך- אחותי מצאה מדריך תיירים ש"תפר" לנו תכנית על פי "צרכינו". תכנית מפורטת ברמה של תסעו לפה, לכו לשם, תאכלו פה ותשתו שם. התכנית, כמובן הייתה עמוסה מדי כך שאנחנו נדרשנו להחליט על מה מוותרים ולפעצים לעשות שינויים עקב מזג האוויר. אגב, הוא היה זמין באל)ון לייעוץ, התלבטויות וכל מיני בעיות. מאוד מועיל.
בעייה ראשונה- ההגעה. הטטרה נמצאים רחוק מכל מקום. העיר הכי קרובה , מעשית- לתיירים מחו"ל, היא קראקוב שבפולין – אבל לקראקוב לא היו טיסות ישירות , רק עם קונקשן דרך ורשה. כנ"ל ברטיסלבה אליה ניתן להגיע דרך פראג. נותרנו עם וינה או בודפשט שנמצאות במרחק שווה פחות או יותר. עקב שיקולי נוחות בעיקר (שעות טיסה נוחות יותר) החלטנו לטוס לוינה. הרעיון היה לטוס לוינה בטיסה של 3.15 אחה"צ, להגיע לשם לקראת 19.30 שעון מקומי, לשכור רכבים, לנסוע לברטיסלבה, עניין של 40-60 דקות, לישון לילה בברטיסלבה ולמחרת לצאת להרים, מרחק של כ 3.5 שעות נסיעה. ככה לפחות "מפזרים " את המאמץ.
כמובן שהטיסה של אלעל לא יצאה בזמן אלא באיחור גרנדיוזי של כ 45 דק'...ככה זה כשמזמינים טיסת שכר, רגע, בעצם לא, הזמנו טיסה ישירה הרי.... בוינה מסתבר שאיזור השכרות הרכב נמצא בקצה איזה פיזדיולוך מה שחייב הליכה ארוכה, הפקידה בהשכרה הייתה איטית ובודדה, וגילינו איזו שריטה או שניים ברכב מה שחייב חזרה לדוכן על מנת לוודא שזה מסומן בטופס ולא נחויב בכלום.
הדרך לברטיסלבה עוברת בשלום, אוטוסטרדה טובה והשילוט יעיל. בכניסה לסלובקיה לא לשכוח לעצור בתחנת הדלק ולקנות וינייט, דהיינו אישור נסיעה באוטוסטרדה- משהו כמו 8-10 יורו לשבוע. צריך רק למסור את מספר הרכב והם מתכנתים את זה למערכת.
לברטיסלבה הגענו כבר אחרי 10 בלילה, כמובן שקצת התברברנו עם הוראות ההגעה הכתובות. למזלנו באחד הרכבים הפעילו וויז- עשינו כמה רונדלים במרכז העיר אבל בסוף הגענו למלון. מלון AUSTRIA TREND.
המלון מעוצב בצורה מודרנית, בעיני מאוד יפה. נמצא במיקום מעולה, חמש דקות הליכה מהעיר העתיקה ובקרבת המדרחוב. מצד שני , על החנייה במקום גובים (שלושים!) 30 יורו ללילה . מוגזם בהחלט. השירות מבולבל משהו. למשל, אמרו לנו שהמיני בר חופשי (פרט לאלכוהול) וב בוקר רצו לחייב אותנו על שתיית המיצים. בפעם השנייה (חזרנו אחרי שבוע ללינת לילה לפני הטיסה חזרה ארצה) היה בלגן בחדרים. כרטיס אחד לא עבד וגם ככה שני החדרים היו ללא דלת מקשרת (חדרים זוגיים). אז ירדתי לקבלה בחזרה על מנת להחליף כרטיס ולהגיד שבמקום חדרים 338-340 עלינו לקבל את 40-342. בקיצור, עמדתי שם במשך 10דק' בשעה ששלושה! פקידי קבלה מתווכחים או משהו בסלובקית על "סידור החדרים" למרות שאמרתי להם שהייתי פיזית בחדר וראיתי איפה נמצאת הדלת המקשרת. ארוחת הבוקר עשירה וטעימה אבל שוב. פעם אחת לקח זמן עד שחידשו מלאים. פעם אחר הייתה עמדת חביתות ובאחרת לא. כל מיני גליצ'ים כאלה. וכמובן שביום האחרון כשאנחנו ממהרים לשדה התעופה לא הצלחנו לצאת מהמלון כי המחסום לא עבד, נאלצתי לחזור לקבלה מהחניון (כשכולנו בלחץ לצאת לשדה התעופה) הפקידה הבטיחה שיש תקלה והיא תפתח לי כשהיא תרה אותי מגיע למחסום במצלמות האבטחה. הגעתי ונאדה.... מזל שהיה לי סים מקומי וצלצלתי מהמכונית לקבלה להזכיר להם שאני מחכה. כל הסיפור הזה עלה לנו באיזו רבע שעה יקרה מפז כי היינו על הקשקש.
בחזרה להתחלה, למלון הגענו ב 10.30 בלילה וירדנו לחפש משהו לאכול ב 11 בלילה. בקיצור. נאדה. הכל סגור, כמו ירושלים של פעם (אולי יש דברים פתוחים בעיר העתיקה עצמה, לא יודע) בסוף קנינו מקדונלד ואיזה שווארמה קטנה בשווארמיה/ מזללה. אבל עשיונו טיול נחמד לאורך המדרחוב הציורי. למחרת בבוקר אחרי ארוחה שופעת התפצלנו. הגברים צעדו למרכז קניות קרוב ובו חנות של טסקו לקנות סימים מקומיים לקח איזה שעתיים לשלושה טלפונים... בזמן הזה הנשים והילדים יצאו להסתובב ולקצת קניות. מרכז העיר נקי להפליא, שקט באופן מפתיע ודי ציורי. בכלל הסלובקים נראים כאנשים שקטים ורגועים. מצד שני גם קצת קרים. מהחלק הקטן בו הסתובבנו נהניתי. לקראת 11-12 סוף סוף נכנסנו לרכבים והתחלנו במסע להרים. האוטוסטרדה נאה, נוחה, לא עמוסה והנוף ירוק ויפה.
בהמלצת תומר המדריך, פיצלנו את הנסיעה ועצרנו בדרך בעיירה הציורית בנסקה ביסטריצה. מגיעים למרכז העיר למדרחוב ארוך- חונים, משלמים יורו לשעת חנייה (שמנו שניים ליתר ביטחון) ויוצאים לשוטט בעיר הציורית והיפה הזאת. אל תתקמצנו אגב, ראיתי פקחים מסתובבים שם. לא שווה. המדרחוב מלא בתים הסטורים וחנויות ציוריות. כיף לשוטט לאורכו במעלה הגבעה. למעלה מחכה כיכר יפיפייה ובקצה מגדל "עקום " קצת. ניתן לעלות אליו בתשלום. לא ממש מיוחד אבל גם לא גניבה. מאחורי המגדל מצאתי שתי כנסיות יפיפיות , כמו כן היה שם שוק איכרים קטן. למרגלות המגדל יש גלידריה עמוסה עם גלידה מצוינת אבל מתוקה מדי לטעמי. סיבוב שיטוט במקום ייקח משהו כמו 45-120 דק' תלוי בקצב שלכם. ואם אתם גם משוטטים בסמטאות מסביב. בתקווה שיהיה לכם מזג אוויר נעים כמו לנו. קריר ויבשושי.
לאחר מכן המשכנו בנסיעה של עוד כשעה והגענו למלון פטריה (PATRIA) שנמצא בכפר קטן בשם STRBSKE PLESO ( נסו לבטא את זה...). כפר ציורי בראש הר מוקף ביערות עד ובמרכזו אגם קטן ופשוט יפיפה.
למחרת בבוקר גשם חזק יורד! מכיוון שאני מהמתעוררים מוקדם יצאתי להליכה סביב האגם (2.25 ק"מ) בגשם . אני מניח שהסלובקים שהסתובבו במקום עטופים בכמה שכבות די התפלאו לראות תייר צועד במרץ מסביב לאגם עם מעיל דק חסים מים בצבע זרחני ומכנסיים קצרים... לאורך המסלול הכבוש והנוח אגב, יש עמדות של מכשירי ספורט ( כמו שיש בכל מיני ספורטקים בארץ) ושלטים מאירי עיניים שמסבירים על הצמחייה, האגם החיות וכו'. דווקא מעניין! אגב, יש איסור לשחות באגם מסיבות ביולוגיות של שמירה על נקיון המים. באסה.....לשמחתנו לאחר ארוחת הבוקר התבהר מזג האוויר. נוסעים למערת הנטיפים הגדולה עליה הומלץ לנו. בהגעה למקום יש פקחים שמפנים לחניות וגובים תשלום. מסודר מאוד משם מטפסים במעלה הגבעה ונעמדים בתור די ארוך (20-30 דק') לכניסה. יש אופצייה לטיול קצר (שעה) וארוך. אני ממליץ לקחת את השעה שכן הכניסה/ טיול נעשים בקבוצות עם מדריכים שמדריכים בשפת המקום, אז גם לא תבינו וגם "תתקעו" עם הקבוצה בזמן ההסברים . גם ככה הטיול של שעה ממצה, יפה וקצת מעייף. המערה מרהיבה, ובנוסף לנטיפים היפים (בעיקר בחצי השני) יש גם אגם ונחל תת קרקעיים. לא לשכוח ביגוד חם כי קר במערה-מעיל קל או סוויטשירט טוב. מי שסובל מקור שיוסיף. כדאי להביא בחשבון שיש לא מעט מדרגות לרדת ולעלות, בעיקר בחלקו השני של הסיור.
לאחר מכן נסענו לאתר סקי קטן באיזור שבקיץ יש בו מגלשות בתשלום. הילדים נהנו פחד ואנחנו ישבנו על הדשא והתמכרנו לנוף המרהיב ולשמש החמימה. משם המשכנו לפארק מים בעיר MIKULAS שכולל מעיינות חמים (כמו בחמת גדר) וכמובן מגלשות , בריכת גלים וכו'. מה שמיוחד בפארק שכמעט כולו תחת קורת גג כך שכנראה שהוא עובד גם בחורף. הבריכות החמות נמצאות בחוץ. הכניסה לא זולה והכי מרגיז הוא שכרטיס "משפחתי" הוא כרטיס לשני הורים וילד בלבד. אז משפחה ישראלית תידרש להוציא לא מעט. מכיוון שהגענו אחה"צ (פתוח עד 9 בערב!) קנינו כרטיס לחצי יום ועדיין עלה לנו 71 יורו ל 4 איש. בקופה מקבלים מעין צמיד עם צ'יפ שאיתו קונים מה שרוצים בחנויות המתחם ומשלמים ביציאה. המסעדות די מחורבנות ויקרות. גם חנויות הציוד לבריכה לא זולות. עדיף לאכול לפני או להביא אתכם אוכל ולשבת לאכול שם. יש סופר קטן במרחק של 200-300 מטר מהמתחם. אל תשכחו מגבות וכמובן בגדי ים. יש לוקרים לשימושכם במקום, מלתחות ומקלחות. הכל מסודר.
יום אחרי ואנחנו נוסעים לשמורת טבע שנקראת שמורת הסולמות. גם כאן, מפנים אתכם לחנייה (הפעם בחינם) שנמצאת פשוט בשדה. אבל מסודרת, כמו בחתונות בארץ. משם הולכים כמה דקות לכניסה לשמורה. בכניסה נמצא בודקה ושם גובים מחיר לכניסה. לשני מבוגרים+ 2 ילדים שילמנו שישה יורו. מצחיק ושווה . אפשר גם לקנות במקום מפה אם אתם מטיילים "רציניים" או לצעוד קצת לכניסה למסלולים שם יש שלט גדול שמפרט את המסלולים שבנמצא (לפני צבעים) שנותנים כמה אופציות של טיול, לפי קושי ולפי אורך מסלול. מצלמים בסמארטפון וזהו. גם ככה, הניווט די פשוט אם כי השבילים מסומנים ממש טוב.
אנו בחרנו במסלול הארוך יחסית והקשה שהוא המסלול בו מטפסים על סולמות. מוצאים את השביל הנכון ומתחילים ללכת לאורך פלג מים ומטפסים אט אט לאורכן במעלה ההר. לאחר כמה דקות הבנו שהנסיון לא ליפול למים וללכת בצדדים או על גזעי העצים שנפלו למים חסר סיכוי ומבזבז זמן. והתחלנו ללכת במים. בקיצור, אל תבואו לשם עם נעלי הספורט היקרות שבדיוק קניתם בדיוטי. המים קרים (או נעימים, תלוי בנקודת המבט) והילדים נהנו לאללה ללכת ולהשפריץ מים לכל עבר. לאחר כ -45-60 דקות של טיפוס מתון ונחמד מגיעים לסולמות. כאן יש להביא בחשבון 15-20 דק' של עמידה בתור שכן על הסולמות מטפסים לאט לאט ואחד אחד. הטיפוס לא הכי פשוט, בעיקר בהתחלה וחלק מהסולמות ממש אנכיים. מדובר מצד אחד על סולמות מתכת שמקובעים לסלע עליהם מטפסים ומצד שני על סולמות עץ שעליהם "הולכים" וחוצים נקיקים. יפה מאוד, מרשים אבל רבותי, זאת הליכה לא קלה. ולא פשוטה. לא נעים להגיד אבל היחידים שראינו שם עם ילדים יחסית קטנים היו ישראלים כמונו. בקיצור אם הילדים שלכם בגילאי 6-8 כדאי לשקול אם להיכנס לנתיב הזה. אם הם לא הכי "ספורטיביים" ויתחילו לילל בדרך לא כדאי. לסחוב אותם על הגב על הסולמות זה סיפור מההפטרה.
עם תום הטיפוס הארוך ישבנו לנו ולאכול משהו ואח"כ חיכתה לנו עוד הליכה של כ -30 דקות במעלה ההר עד לקצהו. זה היה הקטע המעייף והשוחק. בפסגה מתחברים למסלול הצהוב ופונים "שמאלה" הולכים לאורך צלע ההר עד שמגיעים לעוד מסלול ומשם יורדים ברגל למטה – עניין של כשעה. הירידה לא קלה ומעמיסה על הברכיים ומהפרקים. למרות הנוף היפה. כשהגענו למטה כולם היו כבר מאוד עייפים. על המפה כתוב שזה מסלול של ארבע שעות אבל אנחנו עשינו אותו בכמעט שש יחד עם הפסקת הצהריים שערכנו. אולי בגלל הילדים , לא יודע, אבל ארבע שעות זה למי שהולך טוב ובקצב. יש מסלולים יותר קצרים ויותר קלים באיזור, אז עדיף לא להיות "מאצ'ו" ולבחור אחד שמתאים לכם. אתם תהנו גם כך.
למחרת, יום שישי, נסענו בבוקר לטיל בכפר הציור Vlkolinec שמוכרז שאתר של אונסק"ו. זהו כפר ימי ביניימי, ציורי בצורה מדהימה ויפיפה ובו משוטטים בעיקר תיירים. אם מתמזל מזלכם, יהיה לכם מזג אוויר מושלם כמו לנו. בכניסה לכפר גם מוכרים כל מיני מוצרים שמיוצרים במקום , כמו דבש ויין דבש. יש גם כמה גלריות. שירותים אגב, אין, רק בתשלום. עם תום השיטוט הנינוח ישבנו על הדשא בחיק הטבע וערכנו פיקניק. היה כיף.
בשבת, בגלל שיש אצלנו "מקפידים". הוחלט לא לנסוע לשום מקום. קמנו מאוחר ובלי לחץ ואחרי ארוחת הבוקר יצאנו לטיול מסביב לאגם עם כל "עם סלובקיה" על זקניו וטפו. בצד השני של האגם יש גם אפשרות לשכור סירות. השבילים היו פשוט עמוסים . אם היה וויז להולכי רגל היו מדווחים על עומס... לאחר הטיול האיטי לאורך האגם אמא שלי שהתעייפה (בכל זאת 83 ) חזרה לחדר ואנחנו יצאנו לסייר בעיירה ולקנות קצת מזכרות בדוכנים הכאילו אותנטיים שנמצאים לאורך הכביש הראשי. משם חזרנו למלון ואז אשתי ואני עלינו (מרחק של כ -5 דקות הליכה) לאתר הסקי מכיוון ששמעתי משם המון רעש. למרבית השמחה הסתבר שמתקיים במקום מפגש של מועדוני הארלי דיווידסון. האווירה צבעונית תוססת (בירה, גולש, מופע רוק, אופנועים מופרכים וכו') , היה כיף פשוט להסתובב שם.
מאוחר יותר , אחר הצהריים, חלקנו יצא למיני טרק. הכפר כולו בכלל ממוקם במרכז של המון שבילי טיולים ובעיקרון רבים מהשוהים בו יוצאים בבוקר מוקדם לטיולים בהרים וחוזרים בערב. ניתן לראות אותם יוצאים עם תרמילי גב וציוד הליכה על הבוקר וחוזרים בערב.
אנחנו יצאנו למסלול שלוקח כשעה וחצי לכל כיוון ובעיקרון צעדנו עד לאגם אחר, מדהים אף הוא, בשביל הררי ובנוף יפה שווה מאוד אבל שוב, למי שהולך סביר ומעלה. ניתן גם לעשות מסלול סיבובי ארוך יותר ולא ללכת ולחזור באותה הדרך. רצוי שיהיו לכם נעלי הליכה טובות אבל לא חובה. אני הלכתי עם סנדלים אבל מודה, זה לא הכי הכי נוח.
יום אחרון- נוסעים לרפטינג בנהר הדונייץ שנמצא בין פולין לסלובקיה. בנהר אגב שטות רפסודות משתי המדינות. יש לכם שתי אופציות- שכירת סירה מתנפחת כמו בנהר הירדן (מתאימה לשישה שבעה איש) שאתם משיטים או רפסודה מושטת בידי שני מקומיים בה אתם יושבים כמו תיירים . אנו בחרנו כמובן באופציה הראשונה ושכרנו שתי מתנפחות. התשלום אגב הוא פר סירה, ולא פר אדם (בניגוד לרפסודות)- 50 יורו למתנפחת. במקום מקבלים גם מין חבית גדולה שבה מניחים את כל הדברים היקרים וסוגרים אותה והיא אטומה למים ונוסעת אתכם לאורך הנהר. הרפטינג אורך כשעה. מינימום, והוא לא קשה במיוחד. הנאה גדולה לכל המשתתפים, נוף יפה, מים קרירים, קצת עבודת חתירה. מה רע?
כשמגיעים יש שתי אופציות. לשכור אופניים ולרכב בחזרה (לפחות שעה) או לעלות על אוטובוס שמסיע בחזרה לנקודת המוצא ממנה באתם (15-30 דק') .בגלל מגבלת זמן חזרנו באוטובוס. חזרנו למלון והגענו אליו תחת מבול, פשוטו כמשמעו. אי אפשר היה לצאת מהמכוניות. בערב יצאנו למסעדת קוליבה פטריה הנפלאה שנמצאת למרגלות האגם ליד המלון. יש להזמין אליה מקום מראש. ואל תטעו כמונו. פעם אחת הזמנו בטעות מקום במסעדת המלון לארוחת ערב עקב אי הבנה של באיזו מסעדה מדובר ודי נפלנו. המסעדה קצת יותר יקרה , יחסית לסלובקיה, אבל שווה.! עוד מסעדה לא רעה נמצאת מעבר לאגם ממלון פטריה, מסעדה איטלקית בכלל לא רעה שנמצאת ליד מלון המובנפיק המפואר. אבל היא נסגרת מוקדם, לקראת השעה תשע.
בדרך חזרה נפל ערפל כבד על הכפר. צמזל שהמלון נמצא במרחק שתי דקות הליכה.
למחרת קמנו עם בוקר ויצאנו לדרך לברטיסלבה. גם כאן, מלון פטריה גובה שישה יורו ליום על חנייה. קצת מוגזם לדעתי. הדרך חזרה הייתה לא קלה בשל גשם שלא הפסיק לרדת במשך כל הבוקר. לפעמים זירזוף, לפעמים ברמה של סערה בארץ. ואנחנו אחרי העשרים באוגוסט!!!
רק כשהגענו קרוב לברטיסלבה חלה התבהרות במזג האוויר. בצהריים עצרנו לסיפוק תאוות הקניות של כולם ובערב יצאנו לשוטט בעיר העתיקה הציורית שבוודאי שווה יותר משעה שעתים של ביקור.
לאחר לילה במלון בו לנו בלילה הראשון (הבלגן שם פורט קודם) קמנו מוקדם ו"טסנו" לשדה התעופה בוינה. מזל שהספקנו לאכול בוקר במלון. בשדה התקשינו למצוא את עמדת החזרת הרכב השכור. ומשם יש חתיכת הליכה מעצבנת לשדה עצמו. טיסת אל על איחרה כמובן כך שגם חיכינו איזה 45 דק' בלאונג' צפוף שאין בו כלום משום כלום. השדה יקר, אל תבנו על קניות או דיוטי. למזלנו, כסוג של פיצוי, יצא שאל-על השיקו את מערכת הוויפי שלהם וכך יכולנו לגלוש בחינם בגובה של 30,000 רגל! מן הסתם בקרוב מי שיחשוק בזה יצטרך לשלם ולא מעט.
סיכום: טיול להרי הטטרה הוא טיול לחובבי טבע טיולים וכו'. ראיתי לא מעט תרמילאים מקומיים שיוצאים לטרקים מוקדם בכל בוקר. סלובקיה עדיין זולה אבל פחות למשל מפולין. הנופים יפיפיים והירוק מכה בעיניןם. טוב ככה זה כשיורדות כמויות בלתי נתפסות (לישראלי) של גשם באוגוסט.
הסלובקים אדיבים, מנומסים אבל בעיני קצת קרים ומבחינת תודעת שירות לתייר יש לא מעט לשפר. מצד שני זה חלק מהחן של טיול באיזור. הם נהגים אדיבים וסבלנים ולא מתפרעים. בכל הטיול לא ראינו משטרה פרט לברטיסלבה שם יש המון שוטרים. לא יודע אם בגלל פשיעה, נראות לתיירים או מה.
רבותי, הסלובקים הולכים לישון מאוד מוקדם. תביאו את זה בחשבון, בעיקר אם אתם מתכננים ארוחה לילית או יציאה לבילוי.
אוכל- הכי מומלץ לאכול בקוליבות ( KOLIBA) שם מקבלים אוכל מקומי אותנטי טעים. שימו לב לא להזמין יותר מדי כי המנות גדולות ומשביעות. מבחינת כסף- יורו. אפשר כמובן למצוא סופר ולקנות "סתם" מצרכים לפיקניק. טסקו היא ככל הנראה הרשת הזולה ביותר.
ניווט- ברכבים שלנו (סקודות) הייתה מותקנת מערכת הניווט האינטגרלית היעילה מאוד של קונצרן פולקסווגן. גם הוויז עובד בחו"ל אם כי לפעמים היו לו גליצ'ים כאלה שהשרת מתנתק פתאום. כך שאם אתם צריכים קנו כרטיס סים מקומי באיזה 4-5 יורו ואתם מסודרים.
