אינני אדם דתי, אך לפני חג החנוכה החלטתי למצוא בית כנסת לחגוג בו לפחות נר בודד, לאחר חיפוש קצר ברשת התברר כי ישנו בית כנסת אחד בלבד בכל אדיס אבבה והוא שייך לבני קהילת קאצ'נה . גמרתי אומר בליבי למצוא את בית הכנסת , ייקח הזמן שייקח.לאחר חיפושים וימים רבים לא נמצא אדם אחד שנתן לי תשובה ואף לא קצה חוט. מידע שגוי הוביל אותי לשכונת ארת קילו , שם הבחנתי בכנסייה מקומית שעמדה בצידי הדרך , נכנסתי פנימה , הרעיון ששני המקומות עובדים אצל אותו הבוס התברר כנכון. הכרתי שם אדם בשם סלומון שקישר אותי לאחד מבני הקהילה עצמה. בשיחת טלפון עם אותו אדם , בלינה שמו. סוכם כי נשב לכוס קפה, מספר ימים לאחר חג החנוכה נפגשנו. את החג כבר לא אחגוג עמם אך הלכתי רחוק מידי מכדי לוותר על החוויה להיפגש עם קבוצת יהודים ביבשת השחורה.
לאחר כשלושים דקות מהשעה הנקובה בלינה הופיע , הוא קיבל אותי בחום. את המפגש בין השעתיים העברנו בבית קפה מקומי בשכונת פיאצה . עשינו הכרה קצרה. בלינה34,מורה לביולוגיה במקצועו ,מחזיק בתעודת הנדסאי ,אמור להשלים בשנתיים הקרובות תואר נוסף בכלכלה ,הוא נשוי ואב לעזרא בן ה-4 . היה חשוב לו להעביר לי את הידע בתורה ובעברית , אולי כדי להקנות בי בטחון. הוא סיפר לי על משפחתו , בני הקהילה ובעיקר על מקורם של אנשי הקאצ'נה . בני הקאצ'נה הם למעשה קובץ של יהודים שחיו וחיים עד היום באזור סמי שואה ממלכה קדומה במרכז אתיופיה הם שונים מ"בית ישראל" המפורסמים , הם מסווגים את עצמם כ"בית אברהם". ההבדל העיקרי הוא המיקוםמקור "בית ישראל" הוא בגונדר שבצפון המדינה. הם רואים את עצמם כצאצאי שבט הלוי. המרכז שלהם הוא שכונת קאצ'נה שבצפון אדיס אבבה. הם עוסקים כאנשי מלאכה , פקידים וכן משתלבים בתחבורה הציבורית. במשך שנים קבוצה זאת הייתה סגורה,רבים מבני הקהילה התבוללו עקב יחסם של המקומיים לאנשים שונים אילו. הם נקראו "צבועים" ונאלצו להסתיר את מוצאם לא פעם. כיום הגרעין שנשאר הוא בעל דעות חזקות , הם פיתחו עור של פיל ויצרו קהילה חזקה ועמידה.
בסוף הערב סוכם כי המפגש השני יהיה בשכונה עצמה,השכונה עצמה ממוקמת בקצה הצפוני של אדיס צמוד לגבעות.דקה לאחר נחיתתי הובלתי לבית הכנסת של הצעירים. מתברר כי המקום עצמו מכיל עשרה בתי כנסת ,ארבעה של צעירי הקהילה ושישה של זקני השבט. הבית כנסת עצמו נראה ככל הבתים ,הוא חבוי בחצר פנימית . כאשר פותחים את הדלת הפריט הבולט ביותר הוא דגל ישראל בקיר המערבי, המזוזה נמצאת בקיר הפנימי על מנת לא לחשוף את מטרת המבנה, ישנו ארון קודש הפונה צפונה לירושלים , הוא מקושט במגני דוד ובחלקו החיצוני מופיעים עשרת הדיברות בשפה האמהרית . בשולחן הצמוד אליו ישנם מספר ספרי קודש ,סידור ומסמכים נוספים. חדר פנימי נוסף מכיל ספרייה שבתוכה פרטי יודאיקה שהנשים המקומיות הכינו במפעל השכונתי . את ארוחת הערב אכלתי בביתו של בלינה , השכונה עצמה נראית פשוטה , ענייה אך ללא קבצנים ברחובות , מזקן ועד טף כולם עובדים. לצערי בסוף הערב זכיתי לראות רק בית כנסת אחד בו בלינה התפלל, שניים נוספים היו סגורים.
את השבועות הקרובים ניצלתי לביקור מרתק בצפון אתיופיה , ידעתי שיהיה עליי לחזור לאדיס אבבה על מנת לטפל בויזה שעמדה לפוג. לא היה לי ספק שאפגוש את בלינה שוב , אך הפעם היה ברצוני לבלות שם את השבת עצמה.המפגש השני בהחלט סיפק לי תובנות חדשות כלפי בני הקאצ'נה ולאן פניהן מועדות בעתיד.
