עפתי לתרמילאים

אתיופיה - טיול בין כפרים יפהפיים

אנשים מקסימים ופשטות אמיתית מאפיינים את הטיול באתיופיה. הזמן כאן שונה, האוכל זר, ולאדם הלבן מתייחסים כאן אחרת. אנגלית לא ממש ידברו אתכם, ודווקא בזכות זה תזכו בהזדמנות להתקרב למקומיים ולתקשר עימם בדרך שלהם.
סהר גל
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: אתיופיה - טיול בין כפרים יפהפיים

פרטים חשובים לתחילת הטיול

התחלנו את הטיול באדיס אבבה, לקחנו מונית ב-30 ביר (המטבע המקומי, כש - 10 ביר=1 דולר) למלון הכי קרוב. אדיס גסט האוס הוא מלון יקר, מפנק ולמעשה, המקום הכי יקר בו היינו. הוא טוב להתחלה של הטיול, כדי להבין מה קורה. יש מקלחת ושירותים ואפילו מיטה וטלוויזיה (לא להאמין!), המחיר: 450 ביר.

 השעון באתיופיה הוא באותו אזור הזמן, רק שהם מכנים את השעות אחרת ולכן כשאומרים שעה, כדאי לברר האם זהו זמן אירופה, או זמן אתיופיה. מבחינת מאכלים, וודאי תתוודעו ל
מאכל בשם אינג`רה. יש כל מיני ורסיות של האינג`רה, שהיא מעין פיתה חמוצה ועליה שמים כל מיני תוספות, החל מה"טיפס" (בשר על גחלים, או טחון - מומלץ ביותר!) ועד ירקות, פסטה ודגים. כמו כן, המאכל במבולינו הוא מעין סופגניה, עם חור באמצע - אחלה ארוחת בוקר. 

השפה במדינה הן האמהרית והטיגרית. בן אדם שדובר אנגלית, זה משהו נדיר, אז כדאי לתפוס את האמהרית מהר ו/או לקחת מילון אמהרית. מבחינת מים - אין מים טובים בשום מקום. לא כדאי להיכנס למים ולא לשתות מהם. בקבוק מים מינרלים עולה בין 4 ל - 10 ביר. במקומות שאין הרבה תיירים, לא תמיד יעבדו עליכם במחירים ובדרך כלל יתנו לכם את המחיר המקומי (כמעט ברוב אתיופיה). נסענו לבהאר דר - האוטובוסים יוצאים מתחנת האוטובוסים, ליד המרקתו, בחמש בבוקר. כדאי לקחת מונית ובשום אופן לא ללכת ברגל בשעה כזו, באזור הזה, שנחשב מאוד מסוכן. מומלץ לבקש מנהג המונית, שיקח אתכם עד לאוטובוס - זה הסידור הכי טוב. הבלאגן בבוקר שם הוא עצום, אז תתכוננו נפשית. ישנם מספר אוטובוסים שיוצאים לכיוון בהאר דר ונהג המונית יכוון אתכם הכי טוב.

  • מחיר הנסיעה: 72 ביר (לעיתים יש צורך לדרוש את המחיר הנכון)
  • זמן הנסיעה: 12 שעות, הנסיעה איטית, ארוכה ועוברת בתוך נופים שונים, לעיתים על כבישים צרים ומפחידים.
  • המלצות לנסיעה: מומלץ מאוד לשבת ליד החלון. האתיופים לעולם לא יפתחו חלון והרוח אף מפריעה להם. קחו בחשבון שהאוטובוס יכול להיות דבר מחניק ביותר. שימו לב איפה אתם מתיישבים באוטובוס, המקום מאוד משמעותי - הכסא יכול להיות רטוב, החלון יכול לא יפתח ויש מושבים, בהם אין מקום לרגליים. האוטובוס עוצר בדרך לארוחת צהריים ובמקום מוגש אינג`רה. במהלך הנסיעה, האוטובוס עובר בכפרים שונים, שם ימכרו דברים דרך חלון האוטובוס - מומלץ לקנות פירות לנסיעה.

לתחילת הכתבה

הגעה לבהאר דר

בהאר דר היא עיירה תיירותית, במונחים של אתיופיה. רדו אך ורק בתחנת האוטובוס (התחנה האחרונה). כאשר ירדנו, עטו עלינו עשרות צעירים, שנראים טוב (לא מוזנחים) וניסו לשכנע אותנו לבוא איתם. ההמלצה שלנו - לא להישמע אליהם ולהתעלם. הם נדבקו אלינו לאורך כל הביקור ובשלב מסויים איימו עלינו, גם אלו שנראו נחמדים ביותר... אנחנו התעלמנו ואהבנו להסתובב לבד - זאת החוויה האמיתית.

בבהר דאר ישנם המון מלונות דרכים מקומיים, במחירים של 30 ביר ומעלה. אנחנו ישנו באוקסום הוטל - מלון מסריח ולא מומלץ בכלל ובלילה אחר ישנו בוסור הוטל, שהיה יותר נחמד, עם מיטה ומקלחת קרה (אין מים חמים וחשמל ברוב המקומות, אז נא להיות מוכנים מראש). העלות היא 70 ביר לחדר (תמיד תתעקשו על מחיר לחדר ולא לבן אדם).

 מה יש לעשות בבהר דר? נסיעה למפל הנילוס הכחול - אפשר לנסוע באופניים לשמורה ואפשר לקחת מונית. לא בעיה למצוא, צריך רק לשאול אנשים. כשמגיעים לשמורה, צריך לשלם 50 ביר, אך אפשר להתמקח. הם לוקחים מחירים אחרים לפראנג`י (אדם לבן). יש צורך בחציית הנילוס, שעולה 20 ביר ואז הולכים ברגל עד המפל - נחמד מאוד! בדרך תראו הרבה כפריים מקומיים והזדמנות נהדרת לראות את דרך החיים המיוחדת של האתיופים.

אפשר גם ללכת ברגל מהתחנה המרכזית לאגם הגדול, שם אפשר לראות קופים ולשלם הרבה כסף (החל מ-200 ביר) לסירה, שתקח אותכם למנזרים. העיר נחמדה להסתובבות. בימים מסויימים יש שוק חליפין, שנחמד לראות. מבחינת טרוול צ`ק - יש בנק אחד שמחליף.

לתחילת הכתבה

מגונדר הגדולה לדברק הנידחת

נסענו לגונדר, עיר מרכזית חשובה וגדולה - לקחנו מונית גדולה במחיר של 35 ביר. הנסיעה ארכה שלוש וחצי שעות. אפשר גם לקחת אוטובוס - רק פעם ביום. מוניות יש כל הזמן, אך הן עוצרות לכל שוטר ובכל כפר (וגם האוטובוס). אמנם יש בעיר אינטרנט, אך הכי זול שמצאנו היה במחיר 12 ביר (שזה המון כסף).

 התחנה המרכזית רחוקה מהאזור שבו יש מלונות, אך אל תתיאשו - תסתובבו עד שתמצאו והזהרו מ"נחשים". יש הרבה אנשים, שירצו להידבק אליכם "ללא תשלום", אך יעיקו וייאימו עליכם, אתם לא צריכים אותם. המלצה - אם אתם יותר מאדם אחד כדאי שתשאירו את אחד החבר`ה עם התיקים, באיזה מסעדה, והאחר/ים ילכו לחפש מקום. התחנה המרכזית נמצאת ברחוב סואן. כשיוצאים מהתחנה, יש לקחת שמאלה ולעלות למעלה, עד שמגיעים לחלק הישן של העיר. משם כדאי להתחיל לחפש.
את הלילה העברנו ביסיסומו פנסיון, שעלה שבעים ביר והיה נחמד. המלון חדש מאוד, עד כדי כך שהיינו הראשונים שישנו בו. הוא נמצא יחסית למעלה. אפשר לשכור אופניים מילדים ברחוב. לנו לקחו 9 ביר לשעה. נסענו באופניים כדי לטייל בכפרים באזור. יש את כפרי הפלשמורה (היהודים), שנמצאים במרחק לא גדול. בגונדר גם תוכלו למצוא שוק וחנויות ומומלץ מאוד להצטייד פה, לקראת הסימיאן, כי בערים הבאות לא יהיה איפה. אפשר לעלות למעלה בטוטו (וספות קטנות), או ברגל למלון הגדול ומשם יש תצפית מדהימה. נסיעה מגונדר לדברק עלתה 18 ביר וארכה 3 שעות. האוטובוס יוצא, כרגיל, בחמש בבוקר.

 הגענו לדברק - עיירה קטנה ונידחת. המשרדים של הפארק נמצאים ממש בכניסה לכפר ובנסיעה תסתכלו שמאלה ותראו אותם. חייבים לקחת לפחות מלווה עם נשק (מדריך לא חובה בכלל) ומומלץ לקחת גם פרד. העליות להר לא קלות בכלל והפרד הופך את הכל ליותר פשוט:


לתחילת הכתבה

מאוקסום עד מילי

אוקסום היא עיר מקסימה. מגיעים אליה תיירים בעיקר בחודש ספטמבר. בשאר החודשים לא ממש רגילים לתיירים כאן. אפשר ללכת ברגל מהתחנה המרכזית למרכז העיר. הרמלה הוטל הוא מלון מקומי מאוד נחמד. הם לא מדברים אנגלית, אבל הם נחמדים והעלות היא 40 ביר ללילה. המלון נמצא על הכביש הראשי וכשיש חשמל, אז יש גם מים חמים. באוקסום ישנם מקומות נחמדים, כמו הארמון של מלכת שבא, כנסיות מיוחדות ומקום ארון הברית. צריך לשלם כסף לכל המקומות הללו. אנחנו הסתפקנו בלהסתכל מבחוץ, לספוג אווירה וליהנות מהאנשים.

 מומלץ (כמו בכל עיר באפריקה) להסתובב ברחובות הצדדיים - ככה סופגים את אתיופיה כמו שצריך. יש שוק מקומי, שנמצא באחד הסמטאות ואם רציתם לקנות לעצמכם משהו, אז זה המקום. צעיף אתיופי עולה 100 ביר (לסוג הטוב), 25 ביר לסוג ב` ו - 10 ביר לסוג ג`. סוג ב` הוא הכי מצוי. 
יש הרבה מקומות להסתובב בהם. נסיעה מאוקסום למקלה עולה 33 ביר ואורכת שש שעות נסיעה.

מקלה היא עיר גדולה ומרכזית ונחשבת לעיר הכי גדולה במחוז הטיגרי. יש שם הרבה חנויות, פאבים, חבר`ה צעירים ופשוט כיף להסתובב. יש מבצר עתיק, אליו ניתן להיכנס ולשמוע את סיפורה ההיסטורי של אתיופיה. מהתחנה מרכזית הלכנו דרומה ויש מלא מלונות מכל הצדדים. אנחנו הלכנו לפנסיון, שהיה מצד ימין. מקום נחמד מאוד, עם מקלחת ושרותים, בלי מים. העלות היא 25 ביר ללילה. עלות הנסיעה ממקלה לדסה - 47 ביר והיא אורכת 12 שעות נסיעה קשות!
הגענו לדסה - עיר גדולה יחסית ומגעילה, הם לא רגילים לתיירים בכלל. התחנה המרכזית נמצאת ממש על הכביש הראשי. אנחנו ישנו במלון מסריח, אך קרוב לתחנה המרכזית, שעלה לנו 25 ביר. אין שרותים ואין מקלחת ואין חשמל (אבל כבר מתחילים להתרגל). מדסה נסענו למילי, הנסיעה עלתה 30 ביר. זו היתה אחת הנסיעות הקשות והמאובקות - תתכוננו נפשית!

מילי היא עיירה קטנה מאוד (מספר בתים), הם גם כן לא רגילים לתיירים בכלל ויעוטו עליכם מכל כיוון. האנשים נחמדים בסך הכל, אבל זה באמצע המדבר ואין הרבה מה לעשות שם. אמור להיות אוטובוס, שיקח אותכם משם לאווש 7, אך אנחנו לא ראינו אותו ולכן צריך לתפוס טרמים. זה ממש קרוב לגבול ולכן יעברו הרבה משאיות, שנוסעות לאדיס אבבה - אפשר פשוט לרדת בדרך. הטרמפים עולים כסף ולעיתים דורשים כוחות שכנוע. החברים במילי ירצו לעזור, אך זה לא יהיה בחינם. נסיעה ממילי במשאית לאווש 7 עולה 50 ביר. חשוב להגיד אווש סבת (שבע) כי יש גם ארת (ארבע). הנסיעה אורכת שש שעות, בתוך מדבר, שלא נגמר. אם יש מזל רואים כל מיני חיות בר.

לתחילת הכתבה

מאווש 7 לצבועים בהרר

אווש 7 היא עיירה קטנטונת ומאובקת ולא מתויירת בכלל. יש מספר מועט של מלונות, שמשמשות לזונות (יש שם הרבה נהגי משאיות). אנחנו ישנו באחד המלונות תמורת 50 ביר. אין מים, אין חשמל ויש הרבה אבק וחום! ישנה שמורת טבע, שקרובה מאוד לאווש, אבל קשה להגיע אליה בלי רכב. בקיץ אין למה להגיע לשם, כי הכל ריק. אפשר לשכור מונית ב - 400 ביר ליום לבן אדם.

 מאווש 7 נסענו להרר (פשוט תופסים מוניות גדולות על הכביש הראשי, או ליד תחנת הדלק). העלות היא 60 ביר לשבע שעות נסיעה. המונית פונה בצומת מרכזי ימינה, או שמאלה - ימינה זה להרר. במידה והוא יפנה שמאלה, תאלצו לרדת ולקחת מונית נוספת ולכן תמיד כדאי לשלם בסוף. 
יתכן והמונית תעצור בעיר אחרת (אסבה טיפרי) ותצטרכו לקחת מונית אחרת להרר, לכן שלמו בסוף (מאווש 7 לאסבה טיפרי מדובר ב - 15 ביר ומשם להרר מדובר ב - 45 ביר).

 בהרר הלכנו ברגל מהתחנה המרכזית למלון. פשוט עולים בעליה, שמול התחנה המרכזית, לכיוון השער, לוקחים ימינה בצומת טי ומיד שמאלה, אחרי כל בתי הקפה. המלון יהיה מצד ימין בצבע כחול - מלון נחמד ומרכזי, שנקרא טוודורוס הוטל. המלון נמצא ממש ליד הכביש הראשי, קרוב מאוד לצבועים - ממש רואים ושומעים אותם כל הלילה.

 ישנם שלושה סוגי חדרים - חדר ב - 30 ביר (בלי מקלחת ובלי שירותים), חדר ב - 50 ביר (עם מקלחת קרה ושירותים בתוך החדר - לא תמיד יש מים/חשמל) וחדר ב - 70 ביר, עם מים חמים ושרותים בתוך החדר (אבל שוב - לא תמיד יש מים/חשמל). 
החדרים נקיים יחסית. ישנם חדרים (למשל חדר 15), מהם אפשר לראות את הצבועים מהחדר וזה ממש נחמד.

 העיר נחמדה, עם הרבה גת (ג`ת) וחבר`ה צעירים ותיירים. יש שם חברה ישראלית שנקראת פלורה - הם נמצאים יחסית מחוץ לעיר. האטרקציה הכי גדולה בעיר היא צבועי בר, אליהם ניתן להתקרב ואפשר גם להאכיל אותם ממש מפה לפה. זה לא אטרקיציה תיירותית, אבל הם לוקחים 50 ביר בשביל האוכל של הצבועים. מומלץ ללכת לשוק הג`ת - מאוד מעניין לראות אותו (וכמובן לנסות). יש בעיר את אחד ממפעלי הקפה הגדולים באתיופיה.

כדי לראות את הצבועים, צריך ללכת עם מישהו מקומי (ולא חסרים אנשים - במלון יש אחד נחמד), בגלל שזה נמצא בתוך הסמטאות. הכל מתחיל ב-7 בערב (1 בשעון אתיופיה) - זה מומלץ מאוד וחוויתי. הסמטאות של העיר מדהימות ויש שוק מגוון.

לתחילת הכתבה

מגיעים לאדיס אבבה

מהרר נסענו לאדיס אבבה. יש נסיעת יום ונסיעת לילה. עדיף לקחת נסיעת לילה, כי אז מגיעים לאדיס ביום אחד ולא סמפטי להגיע לאדיס אבבה בלילה. יש מוניות גדולות, שהתחנה שלהן ממש ליד המלון (צריך לקבוע מראש). עלות הנסיעה היא 75 ביר והיא אורכת בין 10-12 שעות. תתכוננו להמון עצירות משטרה בדרך, בהן צריך לצאת החוצה (לנו זה קרה כל חצי שעה). המונית תוריד אתכם במקרה הטוב ליד הפיאצה באדיס (וצריך לסכם את זה איתם מראש). במקרה הרע, אפשר להגיע במרקתו, ומשם צריל לקחת מונית ב - 30 ביר לפיאצה.

המלון הכי זול באדיס אבבה הוא ה - Intgo Tito Hotel ללא ספק. בדקנו את כולם (יותר זולים הם בתי זונות). הוא נמצא במקום מאוד מרכזי, ליד הפיאצה. אל המלון מגיעים רוב המטיילים, הוא נחמד ויש מגוון אפשרויות לינה. אנחנו לקחנו את הזול ביותר, שעלה לנו 63 ביר. יש מקלחת ושרותים בחוץ וכשיש חשמל ומים, יש מים חמים!

 באדיס יש המון מקומות להסתובב. המלצה חמה: כמו בכל עיר וכפר באתיופיה, פשוט קחו את הרגלים ותסתובבו. כך תגיעו למקומות מדהימים ותפגשו אנשים מאוד מיוחדים. יש המון מסעדות מקומיות טעימות וסוף סוף רואים קצת ציווליזציה, אם כי מעורבת בהמון עוני. במספר סמטאות גורשנו החוצה - אין כניסה לפאראנג`י. 
אם תרצו להגיע לאומו וואלי (עמק השבטים האבודים), הדרך הטובה ביותר היא להתחיל באדיס עם שתי אופציות:

1. לשכור ג`יפ עם נהג מחברת טיולים (בסביבות ה-100$ ליום לבן אדם, מינימום 7 ימים)
2. לנסוע לארבע מינץ, או לז`ינו ולתפוס טרמפים משם דרומה. זה יכול להיות קצת בעייתי, בגלל שבקושי יש תחבורה לאזור הזה, אבל יכול להיות לכם גם מזל.

 השבטים האבודים זה עסק שקצת התקלקל בשנים האחרונות. קשה למצוא את הכפרים, שישמחו לראות אתכם, בלי לבקש כסף על כל מגע שיווצר איתם. 
המלצה שלנו - לוותר על עמק האומו, לטובת שבטי הצד המזרחי - הרבה פחות מתויירים וישנם הרבה יותר מקומות מופלאים. אבל לא, אין שם את הרייטניג של השבטים האבודים.

לתחילת הכתבה

 

מאדיס אבבה לאווסה

מאדיס אבבה מתחיל קצת בלאגן. הגענו לאחד המקומות המופלאים עם קשיים רבים. ננסה להסביר לכם איך: נסענו מאדיס אבבה לנצרת - התחנה נמצאת ממש קרוב למלון. עלות הנסיעה - 15 ביר (צריך לדרוש מחירי אבשה) ומדובר בשעה וחצי במונית שרות (20 דקות הליכה מהטיטו הוטל). אם אתם לא לבד, אפשר ללכת את זה ברגל. מנצרת לקחנו אוטובוס למייקי - 15 ביר, כשעה וחצי נסיעה. במייקי התחיל הבלאגן.

 צריך לבוא עם מפה טובה (אפשר להשיג באדיס אבבה), חיפשנו דרך להגיע לאיים באגם זיוואי. מצאנו את הכביש, המוביל לכיוון החלק הצפוני של האגם, בקושי רב מאוד. הכפר מייקי מאוד נחמד. האנשים הזמינו אותנו לשתייה (יש להם משקה של 70% אלכוהול), אפשר לתקשר עם האנשים רק באמהרית. האנשים בכפר מעולם לא יצאו ממנו ולא ידעו לעזור לנו עם דרכי גישה.

 ניסינו לתפוס טרמפ ועצרה לנו משאית, שלקחה אותנו עוד כמה ק"מ לכפר מרוחק יותר (אבל עדיין רחוק מאוד מהיעד). האנשים בכפר היו בשוק לראות אותנו וקיבלנו קבלת פנים מדהימה ושוקיסטית. ניסינו לצאת מהכפר ולא היה איך. במקרה עבר שם טנדר, עם בחורה שהסכימה לקחת אותנו עד ליעד שלנו, בנסיעה פתלתלה, ארוכה ומפחידה. הגענו לשפת האגם לעת ערב ופגשנו שם מספר ילדים, שלא ידעו מילה באנגלית. תיקשרנו איתם ב"חצי אמהרית". הילדים הסבירו לנו שיש סירה קטנה, שיכולה לקחת אותנו, אבל רק למחרת בבוקר. פתחנו אוהלים ומהר מאוד הגיעה השמועה לכפרים באזור על המצאנו והיינו מוקפים במקומיים סקרנים. 
כדי לצאת מהכפר צריך לחכות לסירה שתגיע (סירת דייגים), שנוסעת לכפר זיוואי. זה עולה משהו כמו 40 ביר לסירת מנוע, שלפעמים עובדת ולפעמים לא, עם המון דגים מתים בקרקעית.
בבוקר קמנו ומצאנו את בעל הסירה, שלקח מאיתנו 35 ביר להגיע לצד השני. הסירה הייתה ישנה ורעועה וכל תזוזה יכולה להפוך אותנו חזרה למים. הגענו לטולו גודו - ההר הגבוה ולאי המרכזי. האי היה מקסים, ישר טיפסנו למעלה לראות את הנוף מהפסגה, הסתובבנו בכפר, שאנשיו היו המומים לראותנו. בקיצור, הייתה חוויה - צריך להביא אוכל והמון שתיה, כי על האי אין כלום!
 כשהגענו ליזוואי התברר, שהדרך הכי קלה הייתה להגיע משם ולא איך שהגענו. צריך לקחת סוס מהאגם לכביש הראשי (10 ביר). מזיוואי תפסנו מונית שירות, שהיתה על הכביש הראשי לאווסה - 20 ביר, שעתיים נסיעה. אווסה היא עיר נחמדה מאוד, עם הרבה צעירים ואגם גדול ונחמד. הלכנו ברגל מהתחנה המרכזית למלון (יש הרבה מלונות). מהתחנה המרכזית המשכנו מערבה על הכביש הראשי, עד שמצאנו מלון, שתואם לתקציב שלנו, שנקרא Debub Hotel - המלון הדרומי (בתרגום חופשי מאמהרית). העלות: 50 ביר (בחדרים החדשים, שנמצאים מאחורה). קיבלנו חדר עם מקלחת קרה ושירותים (לא תמיד יש מים וחשמל). המלון בסך הכל ממש נחמד, יש מסעדה טובה עם טיפס ואינג`רה. בעל המלון והבנים שלו נחמדים, לימדנו אותם טאקי והם קלטו מהר וניצחו אותנו חופשי! יש מקום טוב לאינטרנט ב"קניון".

 אם צריכים רופא, יש מרפאה שוויצרית (לא מומלץ ללכת למקומיות, מנסיון). בסך הכל, מדובר ב
מקום נחמד להסתובב, עם הרבה מסעדות דגים. יש שם אוניברסיטה ולכן תוכלו לפגוש סטודנטים מכל רחבי אתיופיה וזה נורא נחמד. הנסיעה בטוטו - 2 ביר. מאווסה אפשר לצאת לטרקים בג`ונגלים - זה נחמד, כי כל הכסף הולך לאנשים הכפריים באזור ולא לממשל. נסיעה מאווסה לששמנה עולה 5 ביר (חצי שעה).

לתחילת הכתבה

עוברים את הגבול לקניה

ששמנה - "העיר של בוב מארלי", הייתה עיירה נחמדה בעבר, אבל בגלל התיירות הם נהיו פחות נחמדים. יש שם הרבה גניבות ואנשים מאוד רכושניים. אפשר ללכת לבקר בכפר הראסטפארים, אבל מומלץ לישון באווסה. נסיעה מששמנה למויאלה עולה 64 ביר. יש עצירת לילה ביובלו (לוקח יומיים להגיע למויאלה). הנסיעה נחמדה מאוד, עוברים המון סוגי נוף בדרך - ג`ונגלים, מדבר.

 יובלו היא עיירת דרך די נידחת. יש מספר קטן של מלונות ליד התחנה המרכזית ולא כדאי להתרחק, כי האוטובוס פשוט יסע לכם בבוקר. אנחנו מצאנו מלון מסריח ביותר, בסמטה קטנה ליד התחנה המרכזית - 20 ביר ללילה, בלי שרותים ובלי מקלחת. 
אין הרבה מסעדות בערב, אז מומלץ להביא אוכל מששמנה ולא לבנות על המסעדות. ממש צמוד לתחנת האוטובוס, ישנו מלון נחמד (זה המלון, שבו ישנים כל הנהגים), שעלה לנו 20 ביר. אין שרותים ואין מקלחת. העיירה היא נחמדה ונמצאת בצמוד לגבול הקנייתי וממש מומלץ לעבור את הגבול ולהריח קצת את קניה.

הגבול בין אתיופיה לקניה
צריך קודם כל לחתום במשרד ההגירה האתיופי, שבו ישימו לכם חתימת יציאה. עדיף לעשות את זה יום קודם (שימו לב - המשרד סגור בראשון ולפעמים גם בשבת, אז תכננו את הזמן). המשרד פתוח בשעות 8:00- 17:00 (שעון אירופה). אחרי שיש חותמת יציאה, אפשר לעבור את הגבול. בגבול יחכו לכם הרבה נערים חלפני כסף-שוק שחור. משרד ההגירה הקנייתי פתוח מ-6:30 עד 18:30. ויזה לקניה עולה 50$. שווה לבדוק אם בשגרירות הקנייתית באתיופיה או בארץ יוצא יותר זול. אפשר לעשות את הויזה באותו יום. הויזה תקפה לשלושה חודשים, אך ורק לקניה, לא משנה מה יגיד לכם המנהל של התחנה.

 עדיף לעשות מסחרה עם החבר`ה של השוק השחור, לנסות להשיג את המחיר הטוב ביותר. 
המלצה - אנחנו הלכנו תמיד לבנק, כמה ימים לפני מעברי הגבול ובדקנו את שער המטבע, על מנת להשיג את הסכום הקרוב ביותר מחלפני הכספים, שינסו לעבוד עליכם בכל מחיר. תמיד תסכמו קודם, שיתנו לכם את הכסף ותספרו אותו טוב טוב! אחר כך תביאו להם את הכסף שלכם. לעולם אל תחליפו דולרים במעבר גבול, זה יגרום ללטישת עיניים מיותרות. זהו, ברוכים הבאים לקניה!

  • פרד - 35 ביר. 
  • נהג פרד - 35 ביר. 
  • מאבטח - 40 ביר. 
  • עצים - (קונים בכפרים בדרך) - 14-15 ביר. 
  • דמי כניסה לשמורה - 70 ביר (ללילה לבן אדם). 
  • מלון - יש מספר מאוד קטן של מקומות לינה. המקום הכי סביר הוא סימיאן פארק הוטל - 60 ביר. השירותים והמקלחת הקרה בחוץ ופעמים רבות אין חשמל ומים (כמעט כל לילה). יש שוק, אך משום מה הם לא אוהבים שמטיילים מסתובבים שם ובדרך כלל יצמידו לכם שומר - בחור עם נשק שילווה אתכם לכל מקום וירחיק את כולם. זה ממש מציק ומעיק. יש מלון ורוד, ממש מול התחנה המרכזית, עם אנשים נחמדים, קפה ואוכל נורמלי.

טרק בין הכפרים וממשיכים לאוקסום

הסימיאן מיוחדים והטרק מדהים. עוברים הרבה כפרים בדרך, הרבה בעלי חיים, עליות קשות וארוכות, מזג אויר לא אחיד, אבל שווה כל רגע! המסלול הרגיל הוא ארבעה ימים עד לפסגה הכי יפה. אפשר להוסיף עוד ימים, אבל לא הכרחי. אתם תראו את המיטב גם בארבעה ימים. לא צריך להביא אוכל למלווים, אבל זה קצת לא נעים לאכול לידם והם לא אוכלים כלום - אז עדיף לקנות מראש קצת יותר אוכל בשבילם. יש מאפיה טובה עם הלחם המסורתי, שמחזיק מעמד לפחות חמישה ימים. יש גם שיח עם פירות טעימים שנקרא הגא - מומלץ.

 תביאו הרבה מים. לא כדאי לשטוף אוכל וכלים בנהר, הוא מזוהם ברמה גבוהה. 
מדברק נסענו לשירר (העיירה הצפונית לדברק בדרך לאוקסום). הנסיעה עלתה 50 ביר. הנסיעה ארוכה ומתישה, עם כבישים מסורבלים ומסוכנים ולוקחת 6-7 שעות. ממש צמוד לתחנת האוטובוס ישנו מלון שנקרא ג`רוסלם הוטל בעלות 50 ביר. המלון מצחין ודוחה, אבל הוא הכי קרוב לתחנה המרכזית. האוטובוס יוצא מוקדם בבוקר לכיוון אוקסום. הנסיעה משירר לאוקסום עלתה 12 ביר וארכה כשעה נסיעה. מרגע הגיעכם לשירר, אתם נמצאים במחוז הצפון מזרחי של אתיופיה - לא מדברים שם אמהרית, אלא טיגרית.


יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על אדיס אבבה