הטיול השני שלנו לסלובניה התחיל בטיסה לעבר הטיול הראשון.
קצת מדרום מזרח סלובניה, ושמורת פלוטביציה בקרואציה.
בטיסה לסלובניה בתחילת ספטמבר 2010, במטוס. בגב המושב שמולי, בחוברת המטוס של חברת Adria היתה כתבה על המקום שנבחר ל EDEN 2010. אני חושבת שזו מין תחרות ארופית על יעד נבחר. ככה התוודעתי אל נהר הקולפה Kolpa. נהר גדול, שתוחם את סלובניה מדרום מזרח, הגדה השניה שלו זו קרואטיה.
פארק נהר ה Kolpa שבסלובניה. נהר שקט ורחב, עם דובים בעלי חיים אחרים ששומרים על השקט, וגם עם מעט אנשים. זה נראה יהיה לי נפלא. שקט כל-כך, מרוחק, אפשר לשוט בו, ללא המון סואן ומתהולל סביבנו.
אחרי התלבטויות לגבי יעד החופשה. שייט תעלות בהולנד, גאורגיה, כרתים, המלצות על איטליה, ומוטיבציה שנבעה מהנחה שנשאר אצלי סכום כסף משמעותי מהטיול הקודם, ודיל משתלם במיוחד, שכנראה שמור למי שיכולים להתאפק עם החופש עד לתחילת ספטמבר. החלטנו שניסע שוב לסלובניה, הפעם לדרום מזרח. הדיל כלל טיסה לזגרב, שקרובה הרבה יותר לKolpa מאשר לובליאנה. ורכב. בחרנו את הרכב הכי קטן, יספיק לנו, אנחנו די-קטנים בעצמנו.
הנחיתה היתה קצת לפני 4 בבוקר. ובחרנו לא לשלם תוספת של יום השכרה בשביל לנהוג בחושך. עם עוד שני זוגות התיישבנו בבית הקפה שבשדה התעופה, להעביר קצת זמן ועוד. כשאמרנו למלצר שאנחנו מישראל, הוא ענה Oh, my peopel!, וסיפר לנו שההורים שלו נהרגו בתאונה, ולו יש על הפנים צלקת למזכרת. הוא אומץ אצל משפחה, ולעת בגרותו סיפר לו דודו, ואמרף אימא שלך לא ידעה, אבל היא היתה יהודיה, וגם אני יהודי! Oh, My People!
ייתכן שבגלל שהיינו כמעט אחרונים לקבל את הרכב מחברת ההשכרה, שידרגו לנו את השברולט הקטנה, למיני מיינור ספורטיבית וזריזה. גג נפתח ועוד שיכלולים בלתי הכרחיים ולא שימושיים עבורנו. נפלא!
עזבנו את שדה התעופה אחרי שמונה בבוקר. חשבתי שהדרך תארך שעתיים. המציאות היתה ארוכה הרבה יותר. מזגרב לקחנו את הכביש המוביל ללובליאנה. הוא מוביל לזגרב, כביש טבעת. באחד המחלפים הקטנים שלט קטן אבל מספיק- לובליאנה. הכביש נוח מאוד, רחב ופתוח. נוף נהדר. ירוק, נקי. אירופה. במעבר הגבול התעכבנו כמו כולם. שלימנו יורו אחד לקרואטים, הדרכונים שלנו הוחתמו פעמיים, והסלובנים לא ביקשו כסף על השימוש באוטוסטראדה להפתעתנו. בתחנת הדלק הקרובה הראה לנו המתדלק שמי שהשתמש ברכב לפנינו השאיר לנו עוד ארבעה ימי נסיעה בכבישים המהירים. תודה!
המשכנו בכביש 70E עד לnovo mesto. ייתכן ומיהרנו לפנות, ופנינו ביציאה הראשונה, המזרחית, שמובילה אליה. אני חושבת שהכניסה המערבית היתה חוסכת לנו קצת. בכל מקרה המעבר בעיר פשוט. ואנחנו חתרנו מערבה לכביש 216, שיוביל אותנו ל carmonji. גם כאן, לא הגעתנו לכביש שרצינו. ומצאנו את עצמנו על כביש 664, לצידנו מסילת ברזל. נסענו בכביש צר נעים, שעלה וירד והתפתל בין כפרים בני שלושה בתים, לשדות קטנים וגפנים תלויות.
עשינו עצירה קטנה. ובאחד מהמקומות המוזרים שבהן מוכרים רק שתיה, בישבלנו ספרייט. העיצוב שם לא עודכן לפחות מאמצע שנות השמונים, אם לא קודם לכן. באל מי שיש שם, נראה נינוח ושבע רצון. העיר נחמדה, הכל בקטן.
עכשיו כבר חיפשנו את הדרך ל stari trg שעל הקולפה, ואת כביש 217, שמוביל אליה. מיספור הכביש מתגלה רק כשכבר נמצאים על הכביש, שלטי ההכוונה לא מכוונים אל כבישים. התברברנו, וזכינו להכוונות שסרבנו להן. ההכוונות של המקומיים היו לוקחות ואתנו הרחק לדרום מזרח. ואנחנו רצינו לדרום-מערב. כשכבר יצאנו מהעיר, חיפשנו את שהופיעה על המפה הסכמתית שהורדתי מהאיטנרנט, לא היתה לי סבלנות שנגיע עד אליה, ועוד אנשים שהרימו גבה שלחו אותנו דרומה מוקדם מידי. נסענו בכביש שלא הופיע במפה המפורטת שקנינו בממסי, ולא היה לנו מושג איפה אנחנו. הרגשתי שאנחנו בכיוו הנכון. דרומה. איכר אחד הדריך אותנו, בדרך שנראתה ארוכה, אבל באמצע הדרך שלו, כבר מצאנו שלט: Stari Trg! יש! סוףסוף! הנה שלט שיודע! ידעתי שהוא יגיע.
כמעט ארבע שעות ארכה הדרך. מצאנו את הכפר, ואת דירות suster, שחיכו לנו. נעולות. וכך הכל מסביב. שקט ושומם. מקומי אחד עבר. נדיר! והתקשר עבורנו למספר והודיע- תוך 5 דקות הוא יגיע. בדף שנמצא עמוק בתיק מצאתי אחר-כך Rok suster, ואכן הוא הגיע. פתח לנו את הדירה, וכיוון אותנו אל המסעדה היחידה, שנמצאת למטה, ליד הנהר. שפכנו את מטלטלינו, נסענו ירדנו אל המסעדה. המבחר מצומצם. דג מטוגן, בשר, אולי גולאש, ציפס או תפוחי -אדמה אפויים. סלט מקומי. יש בו תמיד תוספת שעועית אפויה. משונה. ולחם עטוף בניילון, כי האויר יבש. הגיע די מהר. טעים מאוד עבור מי שרעב מאוד. ועלינו חזרה ל כפר, לישון. יום ראשון עבר.התעוררנו למחרת היום.
הלכנו לחנות הכפר הקטנה. המלאי מצומצם. קנינו פסטה ורסק עגבניות. עוף, ירקות קצת, יש רק מה שבעונה. הכל כאן אורגאני, הם לא יודעים משהו אחר. גבינה, מאוד לא בריאה! קצת תבלינים, כי בסוף לא הבאנו מהבית. אולי חלב, לחם, המוכרת פרסה כמה שביקשנו. ביצים ושמן. אין שמן זית, זה הפתיע אותי. על השמן התפשרנו, כי אין שמן זית, לפחות עכשיו. סכין די טובה הבנו מהבית. (לשים במזוודה!).
והלכנו לישון.
שבת: נהנינו מלהכין ללעצמנו אוכל משלנו. המכולת פשוטה אמנם, אבל מצרכים לשקשוקה ולפסטה ברוטב עגבניות- יש.
בחמש אחרי הצהריים שמו פעמינו אל ההר עם האנטנה. האנטנה שמחברת את העמק לעולם. אני רציתי לפגוש דובים. מזל שלא זכיתי. נסנו לכפר השכן Predgrad, ומול בית המרזח, ליד הנדנדות החנינו את מכוניתנו הנחמדה. עלינו בין בתים מטופחים, ודלעות ירוקות-כתומות מסודרות סביב עצים וסביב עצמן, לנוי. הרחנו ריחות תבשילים ועוגה, ונכנסנו ליער בכביש שהפך לדרך עפר, שעולה להר ולאנטנה. בלי מפה, רק עם כיוון. משני צידי הדרךף נפערים חורים, עמקים מיניאטורים, צומחים בהם עצים, כמו מטע התפוחים בכפר. בגיאומורפולוגיה קוראים להם דולינות. כאן דולינה זה עמק. עצים תמירים וזקופיםוחסונים, המוני סוגים ומינים. רחבי עלים, ומחטניים. הלכנו בדרך הארוכה, הוספנו לעצמנו עוד 3.5 ק"מ. בדרך עברנו שלט שהצביע על דולינה. לא הבנו מה הוא רוצה להגיד. המשכנו והגענו לפניה האחרונה. עוד קילומטר ועליה והאנטנה. ממנה לא רואים את הנוף. העצים מסתירים. מיהרנו לרדת באור אחרון, בירידה תלולה מסומנת העלה אלון, חזרה לכיוון Predgrad. 40 דקות של ירידה מהירה החזירו אותנו בשלום. ללא דובים.
בחמש אחרי הצהריים שמו פעמינו אל ההר עם האנטנה. האנטנה שמחברת את העמק לעולם. אני רציתי לפגוש דובים. מזל שלא זכיתי. נסנו לכפר השכן Predgrad, ומול בית המרזח, ליד הנדנדות החנינו את מכוניתנו הנחמדה. עלינו בין בתים מטופחים, ודלעות ירוקות-כתומות מסודרות סביב עצים וסביב עצמן, לנוי. הרחנו ריחות תבשילים ועוגה, ונכנסנו ליער בכביש שהפך לדרך עפר, שעולה להר ולאנטנה. בלי מפה, רק עם כיוון. משני צידי הדרךף נפערים חורים, עמקים מיניאטורים, צומחים בהם עצים, כמו מטע התפוחים בכפר. בגיאומורפולוגיה קוראים להם דולינות. כאן דולינה זה עמק. עצים תמירים וזקופיםוחסונים, המוני סוגים ומינים. רחבי עלים, ומחטניים. הלכנו בדרך הארוכה, הוספנו לעצמנו עוד 3.5 ק"מ. בדרך עברנו שלט שהצביע על דולינה. לא הבנו מה הוא רוצה להגיד. המשכנו והגענו לפניה האחרונה. עוד קילומטר ועליה והאנטנה. ממנה לא רואים את הנוף. העצים מסתירים. מיהרנו לרדת באור אחרון, בירידה תלולה מסומנת העלה אלון, חזרה לכיוון Predgrad. 40 דקות של ירידה מהירה החזירו אותנו בשלום. ללא דובים.
מהאנטנה יש גם ירידה המושכת ימינה, מסומנת בבלוט של אלון. ירוק על רקע לבן. למחרת בבוקר לקח אותנו Rok, לשם, כמה מטרים בכיוון הזה, ובילים לסלע ממנו נשקף נוף העמק והנהר, והמצוק שממול.
רוק כיבד אותנו בסל מלא תנובת המשק הביתי: בצלים, עגבניות, גזר, שיזיפים משני מינים, תפוחי אדמה, פלפלים משני צבעים. מיץ תפוחים. יין ביתי לבן. והכניס אותנו למראתף שלהם. לכל משפחהמרתף.עושיים יין ושיכר. עושים ריבות, גם מפירות יער. קיבלנו גם ריבה מתותי בר. וסלסילה עם שלושה דובים. מעץ. הם הרבה פחות מסוכנים.
יום ראשון. אחרי שחזרנו מסיבוב בהר, חיפשנו פיטריות, אבל למרות הגשם שירד שלשום בלילה הן עדיין לא יצאו. אחרי ארוחת בוקר, ולפני הצהריים, ירדנו לשייט בנהר. קיבלנו קייק מתנפח מגומי. ביקשנו סיבוב של ארבע שעות. חשבתי שנקצר אותו. לקחנו מיים וקצת פירות. יצאנו לדרך. הכביש עובר ליד הנהר, הנהר שעכשיו הוא במפוע נמוך של סתיו. הוא עדיין צלול, ויש בו דגים, והרים גבוהים בגווני ירוק לאלפים. ומידי פעם כמה קייטנים משתזפים או נופשים או מדברים על הגדה. רק בצד הסלובני, משום- מה. אנחנו לא היחידים, אבל שקט ורגוע, כמעט- כמעט ריק. מפלס הנהר נמוך, ויש בו כמה סכרים ששימשו תחנות קמח, או נפח אחד, הוא זקן, אבל לפי בקשה מיוחדת הוא יבוא ויפעיל וידגים, נפחיה שעובדת על מים.
באינטרנט קראתי שהנהר הוא הכי חמים וחם בסלובניה, וטמפרטורת המים ב היא 30 מעלות. משהו קרה, או שאני טעיתי. הטמפרטורה שלו מאוד משתנה. אתמול היא היתה 21 או 22 מעלות. קר אפילו בשביל שי. אחרי הסכר הגדול המפרטורה עלתה מעט. אצות המים אחרות. לחתור בו היה כייף. הצלחנו לרדת כמה מפלים קטנים, וניתקענו רק מעט אחריהם. האביב פה סואן בהרבה. זה לא היה קל. אבל כייף מאוד. פחות מארבע שעות היה עבורנו קל, ואולי לא מספיק מאתגר. מומלץ. ולרוב שקט ופסטוראלי מאוד.
התכווצות השרירים לא הגיעה. שי הכין עוף במלח. כשאני התרחצתי ואחר-כך נרדמתי. אחר הארוחה. נרדמתי שוב. בקלות. עד כמעט 6 בבוקר. בערב היה חם. כשסיימנו את השייט היתה אילו תחושה של חמסין. בלילה ירד גשם, בבוקר מעט ערפל. קצת אחר-כך פתאום כיסה ערפל את הכל. כנראה שכל הבקרים פה מתחילים בערפל. Rok אמר שכך. הכל ישנוני כל-כך. גם התרנגולים מתעוררים ב 7.
יום שני: יום חופש אמיתי. בטלה. יש מספיק במקרר להכין ארוחת בוקר. חביתה, טחינה, זיתים, ריבת מתנה. מיץ תפוחים. לחם וגבינה כמו צהובה, גם טונה, וקפה שחור מקומי לסיום. אין צורך למהר למכולת. זמן לכתוב, לקרוא, לשי לצייר. לתכנן את מחר, ולהתחיל לראות את הנסיעה לפליטביצה בקרואטיה.
בערב נצא לכביש באוטו. ככה מומלץ לראות בעלי חיים. יש חזירים, איילים, שועלים ויונקים קטנים יותר, דובים כמובן, מי יתנני דובים!
בערב נצא לכביש באוטו. ככה מומלץ לראות בעלי חיים. יש חזירים, איילים, שועלים ויונקים קטנים יותר, דובים כמובן, מי יתנני דובים!
לקראת ערב ירדנו לעמק הנהר. החנינו את האוטו ליד המסעדה שבה אכלנו דגים מטוגנים מאוד ביום שהגענו לכאן. והתחלנו ללכת עם הנהר הזורם. יש שילוט קטן של שמורת הנהר, יש להם סמל יפה, כמו דגם קלטי. הדרך עוברת בשולי שדות, ולפעמים בשביל ברורה. מימין הנהר הרוגע, משמאל, לפעמים בתים. כפר קטן.מעבר גבול לקרואטיה. אנחנו לא נוכל לעבר כאן. אחריו שולחנות לפיקניק, מעבר לנהר אולי תחנת קמח קרואטית. הצד הקוראטי נראה דל יותר. מלבד כמה בתים שנראים חדשים ומטופחים במיוחד. מישהו שיכול בנה לעצמו בית יפה. אנחנו נהנים מהמראה. אחרי תחנת הגבול המשכנו עוד מעט. השביל עובר ונכנס אל בין שיחי יער. הסימון, משתנה. עמודי פלסטיק צהובים. על קוביות בטון.10 מטרים בשביל הלא-נוח הספיקו לנו. וחרנו חזרה. תוך כ 25 דקות היינו באוטו.הליכה נעימה. בוודאי פחות מארבעה ק"מ. חוץ משוטר או חייל, שנכנס למכונית משטרה במעבר הגבול וטס משם. לא ראינו אף-אחד. בעצם גם את צוות המסעדה שיש בחוץ ופיצח אגוזי לוז מיניטוריים שגדלים בר. בעונה הזו זו המסעד היחידה שפתוחה. ראינו עוד שלטים. ששייכים לעונות אחריות.
חזרנו לבית הסלובני שלנו. הכנו רוטב עגבניות עשיר. חציו מתנה ואורגני. הוספנו מהבשר שמחר שי יעשה ממנו 'ציצות'. בישלנו פסטה.פסטה בולונז. ועם סלט קטן קראנו לזה ארוחת ערב טעימה.
אחרי 20:00 יצאנו מהכפר לכיוון עמק הנהר. אמרו לנו שאפשר לראות חיות בר. במקום מסוים. לא אמרו לנו בדיוק איפה. ניסינו. הכביש היה שומם. גם מחיות גם ממכוניות. החלטנו לחזור. בבוקר התברר לנו שזה לא המקום. אולי מחר בערב.
יום שלישי: היום האחרון בסלובניה. אנחנו מתכננים סיבוב עיירות. נסע ל Kocevji, רוק אמר לשי שיש בה חנות יפה לצעצועי מעץ. ואחריה עוד. תלוי בנו ובזמן. הדרך יפה, ירוקה ומתפתלת. כפרים קטנים, נדיר לראות אנשים. הדרך המקומית מתחברת לכביש 217 בצורה משונה. התכוונו לפנות שמאלה. אבל הצומת שונה, הימינה נדמה ישר. הסתובבתי בכניסה לבית גדול, והתחברתי לכביש הראשי שיוביל אותנו לקוצ'ויי . הכניסה אליה רצפה כפרים גדלים והולכים. אחריהם סופר מרקטים. (כ 45 דק' נסיעה שלוה עם עצירות לצילומים. לרב הרבה פחות מ 65 קמ"ש). הרמזור השני הוא מרכז העיר. פנינו בו שמאלה וחנינו ליד הכנסיה. חנות מאפים מפיצה ריח נפלא ואנשים באים ויוצאים. מעבר לכביש בתי-קפה ומרכז קניות צנוע. מפת העיר נשמרת על ידי דוב חום מעץ. ישבנו באחד המלצר שאל אם אנחנו מישראל. ואמר שבאים הרבה לאכול קרם-שניט. הופתענו. הגלידה נאית נפלא ובשנה שעברה לא יצא לנו לאכול גלידה והקרם-שניט עשה לי רע-מאוד בבטן. במודעין התיירים אישה שלא מדברת אגשלית. קנינו מזכרות צנועות. ויצאנו בעקבות עקבות הדוב הצבועות לבן. הן הובילו אותנו לאזור הספורט העירוני. חזרנו למרכז על גבי גשר קטן. בעוד שלושה ימים העיר מארחת תחרות טניס. הם ציירו כדור טניס עם אוזניים של דוב.
הדובים מוזכרים בכל פינה. כל מי שפגשנו אמר שהוא מעדיף לא להיפגש עם דוב. בסוף הגענו לחנות שראינו ליד הרמזור. חנות עיצוב עם כמה צעצועים. תצוגת רהיטי עץ מיוחדים על מעצבים שונים. גם רהיטי ילדים ועבודות מקומיות. קניתי תחתיות בדמות ראשי דובים. כל אחת מעץ שונה. חנות יפה. יצאנו לעוד סיבוב. תרשמנו מפחי הפרדת הזבל.
הדובים מוזכרים בכל פינה. כל מי שפגשנו אמר שהוא מעדיף לא להיפגש עם דוב. בסוף הגענו לחנות שראינו ליד הרמזור. חנות עיצוב עם כמה צעצועים. תצוגת רהיטי עץ מיוחדים על מעצבים שונים. גם רהיטי ילדים ועבודות מקומיות. קניתי תחתיות בדמות ראשי דובים. כל אחת מעץ שונה. חנות יפה. יצאנו לעוד סיבוב. תרשמנו מפחי הפרדת הזבל.
הכנסיה בעיר מרשימה. שני צריחים, והיא בנויה אבנים חצי מסותתות. אפשר להציץ פנימה מהכניסה. התקרה מאויירת בפיתוחים חומים. לא מרשים כמו המבט מבחוץ.
החלטנו לסוע חזרה דרומה. בהתחלה בכביש עליו באנו, ולהמשיך אל עבר הגבול עם קרואטיה. עד שנגיע לנהר הקולפה ממערב, ואז ניסע על האפיק שלו. הכביש טוב. מתפתל ומידי פעם נגלה נוף יפה. העצים גבוהים, המצוקים בוהקים. נכנסנו ל Kostel, טירה ומבצר מעל הנהר. כביש של כ 5 דק', הכביש צר בתוך היער. כמו תמיד. שבילי טיולים מתחילים ממנו. חנינו ליד בית אחד. ועלינו ברגל. הכניסה למבצר נעולה. עוד כמה בתים קטנים חוסמים את הגישה שאולי קיימת לתצפית. שיפצו את המבצר ב 99 עד 2001, ועכשיו הוא סגור. הוא היה מבצר חשוב על הדרך. וכבר איננו. חזרנו והתחברנו לכביש היורד. ראינו שלט למפל, 300 מ' משמאל לכביש. לא עצרנו. הפניה הבאה מסומנת ל fara, לא כך זה מצוין במפה. אבל זה הזמן לפנות שמאלה. ואחרי כמה רגעי נסיעה אנחננו רואים את הנהר שט לאיטו מימיננו.
מעט לפני 14:00 יצאנו מKocevji, חזרה ל Stari TRG, הגענו בערך ב 16:00, אחרי נסיעה איטית מאוד עם לפחות שתי עצירות ליד הנהר. היינו כמעט לבד.
הזמנו מהארץ שיט בקייק, בעצם קייק גומי מתנפח יציב ונוח מתאים לשני מבוגרים. ייתכן שאפשר להוסיף אליו גם ילד או שניים. אפשר לשכור גם סירת גומי ל 4-8. מקבלים משוט! ואפשר לקחת גם קסדה וחגורת הצלה. אולי אלו חובה כשהנהר גבוה. באביב ובתחילת הקיץ. grand kolpe. בגלל שהם היחידים שהיה להם מידע באנגלית. לא בטוח שצריך היה בכלל להזמין. גם בגלל ששטנו ביום ראשון ולא היינו לבד. ייתכן שאם היינו רוצים לשוט ביום אחר, היינו מוצאים אתר סגור. כי כשעברנו שם ביום שלישי, כבר היה סגור ובערב נודע לנו שהעונה בעצם הסתיימה.
שכרנו דירה את משפחת שוסטר, דרך אתר הקייקים. יש להם 6 דירות, חדשות. בחרנו בדירה מס' 4. היא מרווחת מספיק לזוג, יש בה חדר שינה עם מיטה כפולה, ועד ספה נפתחת בסלון. בעצם אין סלון. המטבח מצויד בכירה קרמית. נוחה לניקוי. ומעט מאתגרת. מדיח כלים שהתבר כשימושי מאוד ומקרר קטן.
המכולת המקומית סיפקה לנו מלאי מצמצם אך מספק.
מהארץ הבאנו טחינה. ציפינו שיהיה שמן זית. לא היה. השתמשנו בשמן אחר+ חמאה. בעונה הזו. תחילת ספטמבר- לא היה שום ירק ירוק. אכלנו סלט קטן, אדום כתום עם מעט בצל סגול.
הלחם מגיע כמעט בכל יום. לא-עטוף בניילון. אשת המכולת תחתוך לכם חצי או רבע, יש לבן ופחות לבן. קנינו את הפחות, והוא החזיק בסדר כמה ימים.
אני בטוחה שהביצים, העוף והבשר הטחון שקנינו היו חפים כמעט מאנטיביוטיקה וחומרים אחרים שמרבים להשמתמש בהם באר.
מהארץ הבאנו טחינה. ציפינו שיהיה שמן זית. לא היה. השתמשנו בשמן אחר+ חמאה. בעונה הזו. תחילת ספטמבר- לא היה שום ירק ירוק. אכלנו סלט קטן, אדום כתום עם מעט בצל סגול.
הלחם מגיע כמעט בכל יום. לא-עטוף בניילון. אשת המכולת תחתוך לכם חצי או רבע, יש לבן ופחות לבן. קנינו את הפחות, והוא החזיק בסדר כמה ימים.
אני בטוחה שהביצים, העוף והבשר הטחון שקנינו היו חפים כמעט מאנטיביוטיקה וחומרים אחרים שמרבים להשמתמש בהם באר.
הזמנו קייקים מהארץ, לא היה צורך, בכל זאת זה היה טוב לדעת לאן הולכים, גרגור דיבר אנגלית ורק באתר שלו היו פרטים באנגלית.
הוא גם חיבר אותנו לדירות שוסטר, יש גם וייס. גרמנים, לא יהודים.
אנחנו נהנינו מאוד להיות בשקט הזה, מהמרפסת ראינו עצים ושקט, זה לא מתאים לכל אחד. לנו זה התאים מאוד.
אנחנו מאחלים גם לכם טיול נעים, שי וחגית
