בלוג זה מאחד את 4 הכתבות שכתבתי, עם שובנו מטיול משפחתי למערב ארה"ב בקיץ 2009.
בקיץ 2009 יצאנו לטיול משפחתי בן 23 ימים לחוף המערבי של ארה"ב. זוג הורים ושלושה ילדים. שני בנים בגיל 17 ו-15 וחצי ובת בגיל 8. בצענו מסלול מעגלי שיצא וחזר אל לוס אנג'לס.
המסלול בקצרה – לוס אנג'לס > סן דייגו > כביש מס' 8 לפניקס אריזונה > סידונה > גרנד קניון גדה דרומית > פייג' ואגם פאוול > קניון ברייס, יוטה > קניון ציון, יוטה > לאס וגאס > פארק יוסמיטי > סן פרנציסקו > כביש מס' 1 > סנטה מוניקה, לוס אנג'לס. זה הטיול הארוך והמורכב ביותר שבצענו כמשפחה. היו הרבה "שעות רכב", דבר שהצריך הרבה סבלנות וסובלנות מכל המשתתפים.
מגיעים ללוס אנג'לס 19/7/09 יום ראשון –
אנחנו אמנם עדיין בארץ אבל היום מתחיל המסע שלנו באופן רשמי. כבר בבוקר מפקידים את המזוודות בידי נציגי שרות טרום טיסה מהבית. בתשע וחצי בערב יוצאים נרגשים לשדה התעופה. היות וצ'ק אין עשינו כבר בבית, אנו פונים ישירות לביקורת הדרכונים ומשם לדיוטי פרי. אי אפשר בלי קצת קניות... עולים על טיסת אל על 05 ללוס אנג'לס. המטוס 777 חדיש של בואינג עם מסכי VOD אישיים. עוזר מאד להעביר את הטיסה בקלות ובנעימים. מאד חששנו מהטיסה הארוכה ללוס אנג'לס. בדיעבד , אני שמחה על הטיסה הישירה. גומרים עם זה וזהו. ללא החלפת מטוסים והמתנות בשדות תעופה. היות והטיסה יוצאת בלילה, רובנו ישנים. מי שלא ישן מעביר את הזמן עם תוכניות הבידור והאוכל. אורך הטיסה 14 שעות וחצי. הקברניט מספר שהיום יצא מסלול קצר – איזה כיף, הרווחנו שעה.
. 20/7/09 יום שני – לוס אנג'לס.
ב-6.30 בבוקר, שעון לוס אנג'לס מגיעים לשדה התעופה LAX. השדה ענק ומיושן. בשעת בוקר מוקדמת, השדה אינו עמוס. די מהר עוברים את תשאול ההגירה, אוספים מזוודות (כולן הגיעו!) ויוצאים לדרך. לוקחים את השאטל המשותף של חברת אלמו/נשיונל, המוביל למגרשי חברות ההשכרה. כל חברות ההשכרה יושבות מחוץ לתחומי השדה ברחובות סמוכים. ההשכרה נעשתה ישירות מאתר National. בחרנו במיני ואן. השכרה ל-23 ימים עלתה 1045 $. היות והמסלול שלנו עובר בחלקו באזורים מדבריים ודלילי ישוב, הוספנו ביטוח מורחב לגרירה ושרותי דרך בעלות 100 דולר לכל התקופה. במגרש של נשיונל ניתן לבחור איזה רכב שרוצים מקבוצת הדגם. בחרנו בפולקסווגן Routan. היו גם יותר גדולים, זה מה שהאיש רצה. המכונית הייתה כמעט חדשה, עם 1000 מייל בלבד. צורת הישיבה – 2 קדימה, 2 באמצע עם מעבר ו-3 אחורה. גם המושבים האחוריים נוחים עם מספיק מקום לרגליים. בתא המטען נכנסות ארבע מזוודות גדולות ועוד תיק או שניים מלמעלה. את שאר המטען סדרנו על אחד המושבים האחוריים. היה בסדר , נכנס הכול.
אנחנו מתרגשים לגלות כוכבים עם שמות מוכרים, מצטלמים, נהנים מהרחוב הססגוני. מוצאים את הכוכב המוקדש למייקל ג'קסון. ליד הכוכב התקהלות. עוברים ושבים הניחו פרחים, תמונות וחפצים שונים להנצחת הכוכב. ניגשים לתיאטרון הסיני המיוחד במראהו. בתיאטרון מוצגים מיטב הסרטים החדשים שיוצאים בהוליווד. ברחבת התיאטרון מוטבעות כפות ידיהם של הכוכבים. משם לתיאטרון קודאק שנמצא בקניון החדש בפינת הרחוב. רצינו לבקר בתיאטרון בו נערכים טקסי האוסקר. התיאטרון סגור (למרות שאמור להיות פתוח לפי השעות הפתיחה המפורסמות). מוזר, זו הפעם היחידה שמצאנו מקום סגור ללא כל הודעה או הסבר. בדיעבד הסתבר שבאותו ערב מתוכננת פרמיירה לסרט חדש וכשיש פרמיירה סוגרים את התיאטרון למבקרים.
מוזיאונים נחמדים בסביבה הם מוזיאון גינס ומוזיאון השעווה של הוליווד, המציג את דמויותיהם של כוכבי הוליווד. אנחנו, שבעי מוזיאוני שעווה והיינו כבר בכמה וכמה, החלטנו לוותר. בשדרה ניתן לבקר גם במוזיאון השעווה החדש של מאדאם טוסו, שנפתח יומיים לאחר הגעתנו ובסמוך גם במוזיאון ריפליי "האמן בכך או לא". גם עליהם ויתרנו, היות וביקרנו בסניפים אחרים בטיולים קודמים.התיאטרון נמצא בתוך קניון Hollywood & Highland Center. זהו קניון חדש חצי פתוח. מטיילים קצת. בקומה השנייה ישנה תצפית יפה לשלט המפורסם על גבעות הוליווד. אין יותר מדי מה לראות בקניון זה. רוב החנויות חנויות מותגים או להבדיל, פיצ'פקס ומזכרות. אם לא נכנסים למוזיאונים, ניתן בשעתיים/שלוש למצות את הקניון והשדרה. בשעה 12 לערך, אחרי טיול וארוחה בדיינר אמריקאי בקניון, אנחנו ממצים את המקום. היה יום חם במיוחד ואנו עייפים אחרי הטיסה הארוכה. לא רצינו להתחיל בנהיגה עצמית לאזורים רחוקים יותר ובכל זאת רצינו לראות עוד משהו היום. חוזרים לשדרה ומחליטים לקחת סיור מאורגן. בשדרה ישנם דוכנים רבים של חברות שמארגנות סיורים בהוליווד/בברלי הילס וכדומה. אנו בוחרים בסיור של חברת Starline. הסיור בן שעתיים במיניוואן ממוזג (יש גם באוטובוסים פתוחים, אבל כאמור חם מאד ואנו זקוקים למיזוג). הסיור עובר בשכונות המפוארות של הוליווד, בברלי הילס ובל אייר. הוא מאפשר הצצה לבתיהם המפוארים של המפורסמים. גם אם מספק בעיקר את יצר המציצנות, הסיור נחמד. לא היינו מגיעים לשם לבד. בסיור ניתן גם להתרשם מהרחובות הידועים של בברלי הילס, כמו רודיאו דרייב, בהם מרוכזות כל חנויות המותגים. ראינו את מלון Regent Beverly Wilshire, בו צולמו סצנות מהסרט אישה יפה. הסיור הספיק לנו להתרשמות מבברלי הילס. לא הרגשנו צורך לחזור לשם שוב באופן עצמאי. הסיור כולל גם הגעה קרובה ככל האפשר לשלט המפורסם "הוליווד", הנישא על ההרים. מחיר הסיור 39 $ למבוגר, 29 $ לילד. היות והיינו חמישה קיבלנו כולם מחיר ילד. אין צורך להזמין מקומות מראש. חוזרים למלון ונופלים למיטות. קשה לטייל אחרי טיסה ארוכה. תם היום הראשון.
יום שלישי 21/07/09 - אולפני יוניברסל.
נהיגה קצרה בת 10 דקות ואנחנו בפארק. ב-8.30 בבוקר, חצי שעה לפני הפתיחה הרשמית, אין תורים בקופות. קנינו כרטיס משולב עם עולם הים בסן דייגו. מחיר מבוגר 104 $, ילד (עד גיל 10) 94 $. הכרטיס תקף ל-14 ימים מהכניסה הראשונה. היות ולפני שלוש שנים היינו בכל הפארקים של דיסני באורלנדו, החלטנו לוותר עליהם הפעם. גם ביוניברסל היינו כבר, אבל זכרנו אותו כמוצלח במיוחד והייתה בקשה לשידור חוזר. באורלנדו יש שני פארקים של יוניברסל. כאן, בקליפורניה, יש פארק אחד. הפארקים די דומים וחלק ניכר מהמתקנים כבר הכרנו, אבל בכל זאת היה יום מוצלח. לא היה עומס נוראי ועד השעה 18 סיימנו את כל המתקנים וההופעות. פעם ראשונה שאנו מצליחים לעבור בכל המתקנים ולסיים לפני השעה הרשמית. איני מפרטת את כל המתקנים, תוכלו להיכנס לקישור המצורף ולהתרשם. היה יום נהדר ונהנינו מאד. אחרי הפארק סיבוב קצר במתחם המסעדות/חנויות שנמצא מחוץ לפארק ובחזרה למלון.
יום רביעי 22/7/09 - ביקור בלוס אנג'לס ונסיעה לסן דייגו. בבוקר עוזבים את המלון בהוליווד.
תחנה ראשונה מוזיאון גטי. המוזיאון נמצא על רכס בסנטה מוניקה וקרוי על שמו של הפילנתרופ פול גטי. ממגרש החניה נוסעים ברכבת קרוניות סגורה אל המוזיאון, שנמצא במעלה ההר. המוזיאון מעניין מבחינה ארכיטקטונית ויש לו גנים מרהיבים. מן המרפסות שלו ישנה תצפית מרהיבה על איזור לוס אנג'לס. במוזיאון אוסף יצירות אמנות עתיקות של אמנים חשובים, ביניהם ואן גוך (תמונת האירוסים המקורית), ריהוט עתיק מהמאה ה-18 ופסלים רבים. המקום גדול וניתן בקלות לבלות בו חצי יום. מתאים גם לילדים שאינם שוחרי אמנות ותיקים. אנחנו בילינו כשלוש שעות. הצטרפנו לסיור חינמי בן שעה שעובר בין ה-Highlights של המוזיאון. אחרי הסיור המשכנו באופן עצמאי לראות עוד כמה אולמות. אחר כך טיילנו בגנים. ישנו סיור מודרך גם לגנים. לא הצטרפנו. הכניסה למוזיאון חופשית למעט החניה - 15 $ למכונית. סגור בימי ב'.
אחרי הסיור במוזיאון גטי נסענו למצפה הכוכבים ע"ש גריפית'. המצפה ממוקם בתחומי פארק גריפית. הנסיעה מפתח הפארק אל המצפה לא קצרה וישנה עלייה גדולה ומפותלת אל המצפה, שנמצא כמתבקש גבוה על ראש הר. הכניסה אל מצפה הכוכבים חופשית. הסרטים (שהם עיקר העניין) בתשלום. אין צורך ואי אפשר להזמין מקום מראש. הסרט, המוקרן על כיפתו העגולה והענקית של הפלנטריום, מרשים מאד. הסרט שראינו מתאר בצורה מוחשית ויפה את תיאוריית המפץ הגדול ועוסק בגלקסיה שלנו ובאחרות. היה מרתק גם לבת ה-8, שלא דוברת אנגלית. עוד במצפה – הטלסקופ הגדול בעולם, תצוגות שונות הקשורות באסטרונומיה ותצפית מרהיבה על כל לוס אנג'לס.
לנו במלון Residence Inn San Diego Mission Valley. קיבלנו יחידה בת שני חדרים. באחד שתי מיטות כפולות. בחדר השני סלון עם ספה נפתחת, פינת אוכל ומטבח המצויד אפילו במדיח כלים. שהינו בו שלושה לילות. שילמנו ללילה 159 דולר + מס במבצע מוקדם. המחיר כלל ארוחת בוקר חמה טובה מאד. וופל בלגי להכנה עצמית, טוסטים, ביצים, דגני בוקר, מגוון משקאות חמים וקרים מכל הסוגים, עוגות, גבינות, פירות נהדרים ולמי שרוצה גם נקניקיות ומיני בשר. במלון שרותי כביסה. זול – 1 דולר מכונה /ייבשן. ניתן לרכוש אבקה ודפים לריכוך כביסה. מהר מאד הצטיידנו בסופר בבקבוק נוזל כביסה שהחזקנו באוטו ושימש אותנו כל הטיול. החניה עולה 10 דולרים ליום. המלון מומלץ מאד. אחד המלונות הטובים שהיו לנו בטיול. את ארוחת הערב אכלנו במסעדה סמוכה למלון. המסעדה Ricky's Family Restaurant מומלצת באתר Tripadvisor. אנחנו לא נפלנו מהתלהבות. היא נמצאת בכתובת: 2181 Hotel Cir S, San Diego, CA 92108, טלפון ליצירת קשר: (619) 291-4498.בארבע אחה"צ יצאנו לכיוון סן דייגו. הנסיעה אמורה לקחת שעתיים. בפועל פקקים אדירים. הגענו רק ב-19:30 בערב. בחלק מהדרך ניצלנו את אפשרות הנסיעה בנתיב המהיר המיועד למכוניות, בהן שני נוסעים או יותר (Carpool). לא בכל הקטעים יש נתיב כזה. צריכים לקחת בחשבון את הפקקים. כאמור, הגענו בערב למלון. הזמנו יחידה משפחתית במלון באזור הוטל סירקל. זהו כביש טבעתי לאורכו מרוכזים בתי מלון רבים. האזור אינו יפה או אטרקטיבי, אבל עם נגישות טובה מאד לחלקי העיר השונים.
גן החיות, פארק בלבואה והטיילת
יום חמישי 23/7/09 – גן החיות, פארק בלבואה והטיילת.
את היום התחלנו בגן החיות של סן דייגו, הנמצא בתחומי שטחו של פארק בלבואה. גן החיות של סן דייגו הוא גן המשתרע על שטח גדול. ישנו אוטובוס, שאטל, שעובר בפארק ועוצר בחמש תחנות שונות. השאטל מקל על ההליכה, גם כך צועדים המון. היות והפארק בנוי בחלקו על גבעות, בחלק מהמקומות ישנן מדרגות נעות, שמקלות על הצועדים. בנוסף, ישנו סיור מודרך באוטובוס קומתיים פתוח שמקיף 70% משטחו של הגן. אנחנו התחלנו את הביקור בסיור באוטובוס הפתוח שמאפשר התמצאות טובה בגן. אחר כך בחרנו את המקומות בהם רצינו לשוב ולבקר. נהנינו לבקר באזור של הדובים, הקופים, הטורפים, ההיפו בביתן הזוחלים ואצל הפנדות כמובן. כדי לבקר אצל הפנדות צריך לעמוד בתור לא קצר, המוביל אל מתחם המגורים שלהן. כיום יש שתיים.
את היום התחלנו בגן החיות של סן דייגו, הנמצא בתחומי שטחו של פארק בלבואה. גן החיות של סן דייגו הוא גן המשתרע על שטח גדול. ישנו אוטובוס, שאטל, שעובר בפארק ועוצר בחמש תחנות שונות. השאטל מקל על ההליכה, גם כך צועדים המון. היות והפארק בנוי בחלקו על גבעות, בחלק מהמקומות ישנן מדרגות נעות, שמקלות על הצועדים. בנוסף, ישנו סיור מודרך באוטובוס קומתיים פתוח שמקיף 70% משטחו של הגן. אנחנו התחלנו את הביקור בסיור באוטובוס הפתוח שמאפשר התמצאות טובה בגן. אחר כך בחרנו את המקומות בהם רצינו לשוב ולבקר. נהנינו לבקר באזור של הדובים, הקופים, הטורפים, ההיפו בביתן הזוחלים ואצל הפנדות כמובן. כדי לבקר אצל הפנדות צריך לעמוד בתור לא קצר, המוביל אל מתחם המגורים שלהן. כיום יש שתיים.
אם שנולדה בסין ובתה שנולדה בגן החיות בסן דייגו. מדריכה שעומדת במקום מספרת למבקרים, העוברים כבסרט נע, על תולדותיהן ואורחות חייהן של הבנות. הפנדות החמודות שנראות כמו בובות פרווה מתוקות להפליא. המדריכה חזרה וביקשה שקט בטוענה שהרעש מפחיד אותן. היא סיפרה שהן רגילות לקול שלה (די צווחני, יש לאומר), אך קולות אחרים מפחידים אותן ואז הן מפנות את הגב. לאורך כל הביקור שלנו במקום הן ישבו כשגבן מופנה אלינו, לעסו מקלות במבוק ונראו למען האמת די אדישות לקהל...
אחרי שבקרנו אצל בעלי החיים, לקחנו את הרכבל שעובר מקצה אחד לשני של גן החיות ומאפשר גם תצפית יפה על הסביבה. בנוסף ישנו אזור שנקרא "גן חיות לילדים" בו אפשר ללטף ולטפל בבעלי חיים, אזורי משחקים ויצירה, מסעדות ופינות מנוחה. הגן מקסים. שהינו במקום כארבע שעות, מאד נהנינו ויכולנו להישאר עוד. ישנה הנחה יפה לחברי AAA. ניתן להוריד קופון מאתר מועדון המכוניות. אחרי ארוחת צהריים קלה בגן החיות, המשכנו לפארק בלבואה. פארק בלבואה, המשתרע על פני קרוב לחמשת אלפים דונם, הוא אחד מהפארקים העירוניים הגדולים בעולם. אל תתנו לגודל להרתיע אתכם. מרבית מוקדי העניין לתיירים מרוכזים בחלקו הצפון מערבי של הפארק. שאר השטח מורכב ממגרשי גולף, מתקני ספורט ושטחים פתוחים נרחבים. הפארק עשיר באטרקציות מסוגים שונים: 15 מוזיאונים ביניהם – מוזיאון טבע, חלל, אמנות, מוזיאון לתולדות הספורט, מוזיאון מינגי לעיצוב ועוד. בפארק גנים רבים, גן החיות, תערוכות אומנות ומופעים שונים. טרולי בדמות קרונית עתיקה עובר בין מוקדי העניין העיקריים של הפארק. הנסיעה חינם. ישנה גם רכבת מיניאטורית לילדים, המקשרת בין החלק של גן החיות למרכז הפארק וקרוסלה עתיקה. הכניסה למתחם הפארק אינה עולה כסף, אבל הכניסה למוזיאונים בתשלום. את הביקור התחלנו בשדרת
El Prado. זוהי השדרה המרכזית, שלאורכה מבנים מרשימים בסגנון ספרדי-מורי, אשר נבנו בראשית המאה ה-20 לכבוד ירידים שנערכו בפארק. אהבנו לטייל בין המבנים המרשימים והגנים היפים.
El Prado. זוהי השדרה המרכזית, שלאורכה מבנים מרשימים בסגנון ספרדי-מורי, אשר נבנו בראשית המאה ה-20 לכבוד ירידים שנערכו בפארק. אהבנו לטייל בין המבנים המרשימים והגנים היפים.
עברנו ליד מוזיאון מינגי לעיצוב. בחזית המוזיאון מוצבים שניים מפסליה הצבעוניים והיפים של הפסלת הצרפתייה Niki de saint Phalle. פסל האליגטור, עליו נוהגים ילדים להשתובב ולהצטלם ופסל נוסף של אישה שמנה. הפסלים הללו הם חגיגה לעין.
אחר כך נכנסנו למוזיאון הטבע Natural History Museum. למרות שהמוזיאון נחשב לאחד מהמובילים מסוגו הוא די קטן והתצוגה הקבועה די מאכזבת (לעומת מוזיאון הטבע בניו יורק, למשל). במוזיאון מוצגת בימים אלה תערוכת "עולמות הגוף", אחותה התאומה של התערוכה המוצגת בחיפה. ביקרנו בתערוכה. אני והבן הגדול התרשמנו והתעניינו. לטעמי, התצוגה מרתקת הן מבחינת תוכנה והן מהצד האסתטי. הבן האמצעי והקטנה לא מאד התרשמו (הקטנה נגעלה עד פחדה) ויצאו החוצה באמצע. לדעתי התערוכה אינה מתאימה לילדים צעירים. במקביל לתערוכה מוקרן סרט על מסך ענק על תפקודו של המוח האנושי. לכולנו, חוץ מהקטנה, היה מרתק.
ראינו את הספינות העתיקות והצוללת המהוות יחד את מה שנקרא Maritime Museum. גולת הכותרת היא ה – Star of India היפה והמרשימה. מי שמעוניין, יכול לערוך סיור בחלקן הפנימי של חלק מהספינות. ישנו כרטיס משולב. אנחנו הסתפקנו בהצצה מבחוץ. דרומה לספינות העתיקות נמצאת נושאת המטוסים Midway, שהפכה למוזיאון. נושאת המטוסים ענקית ומאד מרשימה. החלטנו לחזור לשם לביקור ביום אחר. ליד ה- Midway גן נעים, בו מוצב הפסל המפורסם של המלח המשק את נערתו. הפסל ענק ומרשים ביותר. משם המשכנו לטייל באזור שנקרא Seaport Village. זהו קומפלקס בידורי הנמצא על יד הים בפינת הרחובות: Harbor ו- Pacific Highway. במקום מסעדות, גלריות וחנויות קטנות. הסתובבנו מעט, הזמנו פיצה גדולה "לקחת " עבור הילדים שנשארו במלון וסיימנו את היום.לאחר הביקור במוזיאון חזרנו למלון. מנוחה קלה ואנו יוצאים לביקור באזור הנמל. התחלנו מן הטיילת הארוכה המשתרעת לאורך רחוב Harbor. לאורך הטיילת מפרצי חניה רבים - באמצעות מדחנים. בערב וגם מוקדם בבוקר אין בעיית חניה. טיילנו בנחת מצפון לדרום. בשעות הערב רוח נעימה ומראה המפרץ מרהיב. היה מאד נעים.
עולם הים והעיר העתיקה
יום שישי 24/7/09 – "עולם הים" והעיר העתיקה. היום ביקרנו בעולם הים – Sea world. היום התחיל בתקלה קטנה. הגענו בסמוך לפתיחה אל הפארק. חיפשנו את הכרטיסים (היו לנו הכרטיסים שנקנו בשילוב עם יוניברסל) ומצאנו רק ארבעה. הכרטיס של בעלי חסר. איך יתכן? הם היו יחד. נזכרנו שהכרטיס הוצא מן הארנק כשביקרנו ביוניברסל, כדי להשתתף באיזה שהוא סקר שהקנה לנו כניסה ל"סיור מאחורי הקלעים " של הפארק ללא תור. כנראה שהכרטיס נשאר בידי הסוקרת או אבד. מה עושים? נגשנו לשרות לקוחות. הצגנו הקבלה (שמוכיחה כי קנינו חמישה כרטיסים) וסיפרנו את הסיפור. נציג השרות ערך ברור קצר וחיש מהר קיבלנו ללא תמורה כרטיס חדש. נדרשנו רק להצהיר שהכרטיס אכן אבד. טיפול יעיל ואדיב.
עולם הים הוא פארק שבנוי רובו ככולו על מופעים. ישנם רק שלושה מתקנים במובן המקובל של המילה – אבובים, המסע אל האטלנטיס, נסיעה מפחידה ברכבת הרים שהופכת למגלשה בה נופלים אל תוך המים מגובה רב ובשיפוע חזק מאד ועוד סימולאטור המדמה נסיעה לאזור הארקטי. בפארק גם תצוגות – אקווריומים שונים של יצורים ימיים, אזור מקסים של פינגווינים. ניתן לצפות ולהשתתף בהאכלה של בעלי החיים. המופע המרכזי והיפה מכולם הוא של הלוויתן "שאמו" וחבריו. המופעים נערכים באמפיתיאטרון פתוח וגדול (לכל מופע אמפי משלו), בו יכולים לשבת אנשים רבים. זו הסיבה שאין כמעט תורים בפארק. הפארק יפה ואסתטי מאד. המופעים מלהיבים. גם בפארק זה לא נתקלנו בעומס גדול במיוחד. עד השעה 17 סיימנו לצפות בכל המופעים (יש די הרבה) ולעבור בתצוגות ובמתקנים. החניה בתשלום נוסף.
לאחר הביקור בעולם הים נסענו לעיר העתיקה – Old town. העיר העתיקה של סאן דייגו היא למעשה פארק היסטורי, שבו משוחזרים בתי התושבים הראשונים של העיר. בסיור רואים מבנים משוחזרים כגון: בתי מגורים ישנים, בתי ספר, בנק מקומי ומרפאת השיניים. ישנו הסלון של העיר ועד מבנים וחנויות מסוגים שונים. הרגשנו כאילו חזרנו בזמן ואנחנו חלק מהסט בסדרה "בית קטן בערבה". מקסים. נכנסנו לחנות ממתקים בסגנון של פעם, צפינו במופע רחוב בסגנון המערב הפרוע עם סוף ידוע ומתבקש ל "Bad man". במקום גם מרכז מבקרים ובו ניתן לקבל מידע על האתר. כאשר אנחנו בקרנו, בשעות הערב המוקדמות, מרכז המבקרים כבר היה סגור. בפארק ישנו בזאר מקסיקני בשם Bazar Del Mundo. גם כאן ישנן חנויות למזכרות ומסעדות. נקלענו להופעה של להקה מקסיקנית שהופיעה במתחם המסעדות. ישבנו, נחנו וצפינו בהופעה.
שבת 25/7 - ביקור על ה-Midway, קורונדו ונסיעה לאריזונה. בבוקר עזבנו את המלון בסן דייגו. את היום התחלנו בביקור על נושאת המטוסים ה-Midway. זהו מוזיאון הדומה למוזיאון "האינטרפראייז" בניו יורק/מנהטן. נושאת המטוסים מדווי שרתה את הצי בין השנים 1945 - 1992. בכניסה מקבלים אוזניות לסיור אודיו העובר בין 35 תחנות שונות. על המידווי ניתן לראות מטוסי פאנטום, F-8 ו-F-4, וסימולאטורים. ניתן לסייר ולראות את המוסך המרכזי, גשר הפיקוד, משטחי ההמראה, בית הדואר, סדנת התיקונים, חדרי המגורים ועוד. נושאת המטוסים ענקית. הביקור מעניין גם ילדים ומאפשר השתתפות פעילה כמו טיפוס וכניסה אל מספר מטוסים. הכניסה בתשלום. בחוברת שמצאנו בבית המלון היו קופונים עם הנחה קטנה.
בחצי האי קורנדו (Coronado), שכונות מגורים יוקרתיות, טיילת וחוף ים יפהפה. סיירנו במכונית בחצי האי. ביקרנו במלון המפורסם Hotel Del Coronado. לחצי האי ניתן להגיע גם בשייט במעבורת מהמזח הסמוך לספינות העתיקות. המעבר על הגשר הארוך והמפותל הוא חוויה בפני עצמה. המעבר אינו כרוך בתשלום. עם הביקור בקורונדו חתמנו את הביקור בסן דייגו. זו עיר מקסימה המתאימה מאד לביקור משפחתי. רצינו ולא הספקנו לבקר בלה הויה ובפארק סולדד. בסביבות השעה אחת יצאנו לדרך ארוכה לכוון Goodyear אריזונה. זו עיר קטנה סמוכה לפניקס. כאן נעצור ללינת לילה ומחר ממשיכים לכוון הגרנד קניון. נסענו בכביש מס' 8. עם היציאה מסן דייגו מתחלף לו הנוף מהר מאד לנוף מדברי. לצידי הדרך רואים המון קקטוסים, האופייניים לאקלים מדברי ונעשה חם ויבש עד מאד. הנסיעה ע"פ גוגל אמורה הייתה לקחת חמש שעות. בפועל לקחה שמונה. עשינו מספר עצירות לאוכל והתרעננות.אחרי הביקור על המידווי המשכנו לסיבוב קצר (חוזר בשבילנו) בין הספינות העתיקות של הנמל. היות והילדים לא היו עמנו בביקור הראשון רצינו להראות להם את המקום. טיילנו מעט על הטיילת, הצטלמנו עם הפסלים הנחמדים שישנם לארכה. משם יצאנו בנסיעה אל חצי האי קורונדו, המחובר לסן פרנציסקו ע"י גשר ארוך מאד.
לעת ערב נתקלנו לראשונה בגשמים עזים. גשמים אלה אופייניים לקיץ באזור זה ויהיו מנת חלקנו בכל השבוע הקרוב. היה קשה לנהוג באזור לא מוכר, כשגשם עז ניתז על החלון מלווה בסופת רעמים וברקים. הרגשנו כמו ניצבים בסרט "טוויסטר". גם למצוא את המלון היה קשה מאד. האזור כולו בשלבי פיתוח. המלון מרשת Comfort suites יפה ונוח לעצירת לילה. שילמנו 80$ בלבד + מס לחדר עם 2 מיטות כפולות, ספה נפתחת וארוחת בוקר. בסביבת המלון מרכז קניות עם חנויות ומסעדות שם אכלנו והצטיידנו להמשך.
בזמן התכנון שמעתי כל מיני הטוענים שהקניון לא מצדיק את הנסיעה הארוכה אליו ויש יפים ממנו. בשבילנו זו הייתה חוויה נהדרת. כמה שמחנו שלא ויתרנו. נכון שהזקיפים של ברייס יותר יפים, אבל העוצמה והייחוד של הקניון הוא הגודל – פשוטו כמשמעו. השמש השוקעת בצבעי כתום ואדום רק הוסיפה לחגיגה. זהו הקניון הראשון בו ביקרנו ואותו אהבנו יותר מכולם (אולי כי היה הראשון, אולי בגלל הגודל).אנחנו מתמקמים במלון ויוצאים לצפות בסרט במרכז נשיונל גאוגרפיק הצמוד למלון. הסרט שעוסק בהיסטוריה של הקניון, מוקרן על מסך ענק ומרתק גם את הקטנה שלא דוברת אנגלית. הסרט מביא לנו חשק רב לחוות את הדבר האמיתי ואנו נוסעים לקניון עצמו לצפות בשקיעה. עוד קודם, קונים את הפס המאפשר כניסה לכל הפארקים הלאומיים. מחירו של הפס 80 $ והוא כדאי אם מבקרים בארבעה פארקים או יותר. לנו היה כדאי. הפס הינו אישי ומתאים למכונית בה נוסעים עד ארבעה מבוגרים. יש לחתום על הצד האחורי שלו. באחד מהפארקים אפילו ביקשו מאיתנו לחתום על פיסת נייר כדי להשוות חתימות. אנחנו נכנסים אל הפארק ופונים אל מגרש החניה בצמוד ל - Point Yavapai. עוד לפני שמגיעים למגרש אנחנו מתחילים לראות אנשים רצים במהירות לכוון הגדה. מה פשר הבהלה? הצצה בשעון מגלה – עוד עשר דקות השמש אמורה לשקוע ואנשים פשוט רצים ריצה מטורפת כדי לא לפספס. במגרש אין מקום, חוזרים אחורה ומחפשים מקום יותר מרוחק. חיש מהר גם אנחנו ברצים. מי היה מאמין... מגיעים אל נקודת התצפית. מה אומר – הקניון הגדול – פשוט גדול. לא יאומן. איזה מראות. איזו עוצמה של הטבע. אפילו הנוער הציני נדם – זה היה פשוט מרהיב.
מטיילים בסידונה ובגראנד קניון
יום ראשון 26/7/09 – סידונה וגרנד קניון. קמים בבוקר אל החום הגדול. אין ספק שאריזונה היא משהו אחר מבחינת אקלים. בשעה 9 בבוקר אנחנו מודדים כבר 104 מעלות F, זה שווה ערך ל-40 מעלות C ואנחנו רק בתחילתו של היום. עד הצהריים נגיע ל-111 מעלות. אני קוראת באינטרנט שבישראל בוכים על החום הגדול. לכם חם? בואו תראו מה זה חם. בתוכנית המקורית חשבתי לבקר בגני צמחיית המדבר בפניקס. הילדים לא מראים עניין – "הייתה לנו מספיק צמחייה מדברית אתמול בדרך" הם טוענים ומעדיפים להמשיך הלאה. אנחנו משנים תוכניות וממשיכים צפונה, לכוון סידונה העיר האדומה. אנחנו מקווים שככל שנצפין יוקל במעט עומס החום ואולי נוכל לעשות גם מסלול רגלי קטן ב-Slide rock state park, אבל ציפיות לחוד ומציאות לחוד. נוסעים בכביש 17 צפון. הנסיעה קלה ונעימה. שוב צמחייה מדברית אופיינית לצידי הדרך. אט אט התוואי השטוח של פניקס הופך הררי יותר ויותר. ככל שמתקרבים לסידונה הצבעים משתנים והכול הופך אדום. לא סתם סידונה נקראת העיר האדומה. צבעים כל כך עזים עוד לא ראינו בטיול הזה והמחזה מרהיב. נכנסים אל העיר, מתרשמים מן הבתים היפים, הבנויים תוך התחשבות רבה בנוף. עוד נסיעה קצרה משם ואנו מגיעים ל- Tlaquepaque. זהו מרכז קניות ואומנות, הבנוי ככפר מקסיקני ובו הרבה גלריות, חנויות מזכרות ומסעדות. המקום מלא בפינות חמד מוצלות, מזרקות ופסלים. אנחנו מטיילים במקום שעה נעימה ואוכלים צהריים.
סידונה נחשבת למרכז רוחני של יוגה, מדיטציה, הילינג וכד'. יש הטוענים שהגבעות האדומות יוצרות מערבולות אנרגיה (Vortex) שלהן סגולות רפוי. אחד ממוקדי המערבולות הללו נמצא לצד הדרך המובילה אל שדה התעופה. אנחנו נוסעים לשם. מהכביש הנקרא Airport road ישנה תצפית נהדרת אל העיר. אומרים כי אנשים רגישים במיוחד יכולים להרגיש את האנרגיה הטובה של העיר והיא יכולה לרומם את רוחם ימים רבים. טוב, אז אנחנו אמנם התפעלנו מהנוף, אבל לא הרגשנו שום אנרגיה מיוחדת. מאידך, מעולם לא הייתי רוחניקית, אבנים ואנרגיה לא ממש מדברות אלי אז לא אדע לומר. נסיעה קצרה של דקה או שתיים ואנו בעיר העילית. המרכז התיירותי של סידונה נקרא Upper city. נעים להסתובב ברחובות, להציץ בחנויות המזכרות (בעיקר עבודות מכסיקניות). המרכז אינו גדול וניתן למצותו בסיבוב קצר. מהמקום ניתן לצאת גם לטיולי ג'יפים. ישנה חברה שמארגנת טיולים כאלה. את הג'יפים הורודים שלהם ניתן לראות בכל מקום. הג'יפים פתוחים ולנו חם, אז אנחנו מוותרים.
אנחנו ממשיכים בנסיעה צפונה. הנסיעה בכביש מפותל חולפת בקניון בזלת מיוער הנקרא Oak creek canyon. הנסיעה איטית והנוף מרהיב. הכביש מוביל את הפארק Slide rock state park. בפארק הזה ניתן לטייל בין הסלעים ולהשתכשך במי הנהר, קצת לצנן את החום הגדול... לשם פנינו מועדות, אבל למזג האוויר תוכניות אחרות. בעוד אנחנו נוסעים בכביש היפה, מתקדרים השמיים בבת אחת וגשם עז מתחיל לרדת. אנחנו מחכים קצת ליד השמורה ומקווים שהמבול יפסק, אבל לא נראה שזה עומד לקרות. מהכביש ניתן לצפות על המטיילים בשמורה. המקום נראה מקסים, אבל ממש לא מתאים לגשם. בצער רב אנחנו מחליטים להמשיך בנסיעה ולוותר על המקום. גשמים כאלה יהיו מנת חלקנו בכל הימים הבאים. איני יודעת אם הגשמים האלה הם דבר יומיומי בחודשים יולי/אוגוסט, או שאתרע מזלנו וקיבלנו שבוע כזה. בכל אופן, הגשם די הפריע לטייל. בכל הימים הבאים ניתן היה לטייל רק עד השעה אחת, שתיים אחה"צ. אחר כך ירד גשם. גשם כבד מלווה בסופות רעמים וברקים. הגשם לא מצנן את האוויר. האוויר נשאר חם ולח. אני חושבת שאם ניתן, עדיף לטייל באזור בחודשים מאי, יוני. אז מזג האוויר יותר יציב.
-ADLametayel-
אנחנו ממשיכים בנסיעה צפונה לכוון הגרנד קניון. את הלילה נבלה בעיירה טוסיאן, שבפתחו של הקניון. מכוונים את ה-GPS לכוון טוסיאן וחושבים על עצירה ב-Williams להתרעננות. אומרים שבעיר Williams יש רחובות נחמדים בסגנון המערב הפרוע ומסעדת סטיקים טובה. הנווטת נרדמת, ה-GPS מכוון לטוסיאן וכך אנחנו מפספסים את Williams ומגיעים לטוסיאן מוקדם מהצפוי. לא נורא, הגעה מוקדמת מאפשרת לנו ביקור ב- IMAX לצפייה בסרט הנהדר על הגרנד קניון ותצפית ערב על השקיעה בקניון. מערב פרוע (קטן) יהיה לנו עוד בהמשך...
בטוסיאן אנו לנים ב-Red Feather Lodge. המלון בנוי משני מתחמים: מלון ומוטל. שניהם די פשוטים. המלון נבחר על סמך המלצות בטריפאדויזר ובגלל שהסכימו להלין חמישה אנשים בחדר. המלון די ישן והיתרון היחיד שלו הוא המיקום הנהדר, חמש דק' מהכניסה הדרומית לגרנד קניון. ישנם בטוסיאן מלונות שנראו לנו יותר אטרקטיביים. ללילה אחד זה היה סביר. ארוחת הבוקר מוגשת במסעדה של המוטל והיא פשוטה מאד. המחיר 170 $ לחמישה + מיסים. לא זול, אבל המלונות בתוך השמורה יקרים הרבה יותר.
בזמן התכנון שמעתי כל מיני הטוענים שהקניון לא מצדיק את הנסיעה הארוכה אליו ויש יפים ממנו. בשבילנו זו הייתה חוויה נהדרת. כמה שמחנו שלא ויתרנו. נכון שהזקיפים של ברייס יותר יפים, אבל העוצמה והייחוד של הקניון הוא הגודל – פשוטו כמשמעו. השמש השוקעת בצבעי כתום ואדום רק הוסיפה לחגיגה. זהו הקניון הראשון בו ביקרנו ואותו אהבנו יותר מכולם (אולי כי היה הראשון, אולי בגלל הגודל).אנחנו מתמקמים במלון ויוצאים לצפות בסרט במרכז נשיונל גאוגרפיק הצמוד למלון. הסרט שעוסק בהיסטוריה של הקניון, מוקרן על מסך ענק ומרתק גם את הקטנה שלא דוברת אנגלית. הסרט מביא לנו חשק רב לחוות את הדבר האמיתי ואנו נוסעים לקניון עצמו לצפות בשקיעה. עוד קודם, קונים את הפס המאפשר כניסה לכל הפארקים הלאומיים. מחירו של הפס 80 $ והוא כדאי אם מבקרים בארבעה פארקים או יותר. לנו היה כדאי. הפס הינו אישי ומתאים למכונית בה נוסעים עד ארבעה מבוגרים. יש לחתום על הצד האחורי שלו. באחד מהפארקים אפילו ביקשו מאיתנו לחתום על פיסת נייר כדי להשוות חתימות. אנחנו נכנסים אל הפארק ופונים אל מגרש החניה בצמוד ל - Point Yavapai. עוד לפני שמגיעים למגרש אנחנו מתחילים לראות אנשים רצים במהירות לכוון הגדה. מה פשר הבהלה? הצצה בשעון מגלה – עוד עשר דקות השמש אמורה לשקוע ואנשים פשוט רצים ריצה מטורפת כדי לא לפספס. במגרש אין מקום, חוזרים אחורה ומחפשים מקום יותר מרוחק. חיש מהר גם אנחנו ברצים. מי היה מאמין... מגיעים אל נקודת התצפית. מה אומר – הקניון הגדול – פשוט גדול. לא יאומן. איזה מראות. איזו עוצמה של הטבע. אפילו הנוער הציני נדם – זה היה פשוט מרהיב.
מי שמטייל עם ילדים צעירים – שימו לב, במקומות רבים אין גדר. יש לשים לב היטב לילדים. הקטנה שלנו מרוב התלהבות כמעט התעופפה אל תוך הקניון. אני, שיש לי קצת פחד גבהים, עמדתי כל הזמן מטר אחורה ולא התקרבתי ממש לקצה. יפנים מתאבדים עומדים ממש על השפה כדי לתפוס תמונה טובה.
סכר גלן, קניון אנטילופ ואגם פאוול
יום שלישי 28/7/09 - סכר גלן, קניון אנטילופ ושייט באגם פאוול. הבוקר התחיל כיום שמש נהדר. אנחנו פותחים אותו בביקור בסכר גלן. הסכר נמצא ביציאה הצפונית מן העיר לכוון אגם פאוול. זהו הסכר השני בגודלו אחרי סכר הובר ונמוך ממנו במטרים ספורים בלבד. לקחנו את הסיור המאורגן ממרכז המבקרים. הסיור אורך 45 דק'. מחיר הסיור 5 דולרים למבוגר ו-2.5 דולרים לילד (החל משנת 2009). אי אפשר ולא צריך להזמין מקומות מראש. אנחנו לא נתקלנו בעומסים. מסיבות ביטחוניות אסור להיכנס למקום עם תיקים או חפצים מלבד מצלמה, בקבוק מים וכובע. הסיור מאד מעניין. יורדים עם המדריך עד לתחתית הסכר ושומעים הסברים על בניית הסכר ואופן פעולתו. לאחר הביקור ניתן לצפות בסרט במרכז המבקרים ולהתרשם מתצוגה שכוללת דגם מוקטן של הסכר ועוד.
משם המשכנו לקניון אנטילופ. רצוי להצטרף לסיור של השעה 11, אבל הסיור הזה ידוע כמאוד מאד עמוס וצפוף. בפורום שלנו ובפורומים זרים סיפרו שניתן לראות מראות יפים גם בשעת צהריים מאוחרת יותר או בשעות הבוקר המוקדמות. היות ואנחנו שונאים צפיפות, הזמנתי מקום בסיור של השעה אחת. איזו טעות – בדיוק כאשר ישבנו בג'יפ המקרטע לכוון הקניון, ברחה לה השמש וקדרו השמיים. עוד לא הספקנו לרדת מהג'יפ וגשם עז החל לרדת. סיירנו בקניון היפה והחשוך, כשרוב הזמן אין שמש מלמעלה. השמש הפציעה רק לרגע או שניים ואפשרה מספר תמונות, אבל רוב הזמן היה אפל וקריר ויצאנו מהמקום די מאוכזבים. בדרך חזרה החלו מבול על הג'יפ המקרטע ורוחות עזות. נרטבנו לגמרי וחזרנו למלון להחליף בגדים, להתקלח ולהתאושש. זה סיור די יקר, כ-150 $ למשפחה ואם אין שמש בשמיים לא ממש כדאי. ישנן חברות נוספות. המחירים אחידים.
מסקנה וטיפ – ביולי אוגוסט – כדאי לצאת רק לסיור של 11. אחר כך יש סיכוי לגשם ואם השמיים אפורים לא כדאי לבקר במקום. כל אחר הצהריים המשיך לרדת גשם זלעפות. בצר לנו חזרנו שוב לוולמרט להשלמות והתרעננות.
אגם פאוול - הזמנו מבעוד מועד מקום בשייט של השעה 18.15. השייט יוצא ממלון Lake Powell resort שליד המרינה. הכניסה לאגם כרוכה בתשלום היות והמקום הוא פארק לאומי. למי שיש את כרטיס הפארקים הכניסה חינם. היינו בטוחים שהשייט יבוטל כי עד לרגע שנכנסנו למלון, הגשם המשיך לרדת. ברור קצר העלה כי הם לא מבטלים שייט במקרה גשם. הפעם המזל היה לצדנו. דקות ספורות לפני שעלינו לסירה התבהרו השמיים ומזג האוויר חזר להיות שמשי וחמים. לקחנו שייט של שעה וחצי. השייט היה נחמד מאד והיווה סיום מוצלח ליום הפכפך. לאחר השייט יצאנו לארוחת ערב טובה במסעדת Dam Plaza בפייג', הארוחה הייתה טובה והמנות יפות וגדולות.
את המלון בחרה בתי על סמך תמונות שראתה באינטרנט. המגדלים הצבעוניים הלהיבו אותה. השגנו מבצע מצוין. שני חדרים עלו כמו חדר אחד במקומות אחרים והחלטנו שיהיה נעים קצת להתרווח. נכנסו למלון והופתענו מאד. איזה גודל, איזה צבעים ואורות וצלילים. הכניסה כמובן ישר לתוך הקזינו. מסביב המון מסעדות, ברים ובתי קפה. בברים הופעות שונות ומשונות. צלצול מכונות הקזינו מחריש אוזניים. אחרי השקט של הטבע ממנו באנו, חטפנו הלם רציני. הילדים מתלהבים. הקטנה קוראת בקול – "נכון שבחרתי טוב?" עושים צ'ק אין. לא להאמין כמה עמדות יש בדלפק הקבלה. התור לצ'ק אין ארוך, אבל מתקדם במהירות. יש אולי שלושים עמדות קבלה. כולן כמובן מאוישות. קיבלנו שני חדרים מקושרים, בקומה ה-18 במגדל מס' 2. זהו המגדל המשופץ. החדרים מחודשים ומכילים שתי מיטות קווין נוחות וטלביזיה LCD גדולה. אין מיני בר. ניתן לשכור מקרר בעלות של 20 $ ליום. אנחנו חשבנו שזה מוגזם. אינטרנט בתשלום של 14 $ ל-24 שעות. החדר פונה אל חצר פנימית ומולנו המגדלים הצבעוניים. איזה יופי.לפנות ערב מגיעים ללאס וגאס. כבר מהאוטוסטראדה מתחילים לזהות מבנים ובתי מלון גדולים. ראשונה, פוגשים את המחט של מלון סטרטוספיר, מזהים את המבנה של הסירקוס סירקוס. ממשיכים עוד קצת ומימין מזהים את המבנה הירוק של מלון ריו. בכניסה לוגאס פקק תנועה. הפעם זה לא ממש מפריע לנו. מתענגים על הנסיעה האיטית ומנצלים את העצירות לצילומים. מגיעים למלון שלנו האקסקליבר. המלון נמצא בחלק הדרומי של הסטריפ.
אגם פאוול - הזמנו מבעוד מועד מקום בשייט של השעה 18.15. השייט יוצא ממלון Lake Powell resort שליד המרינה. הכניסה לאגם כרוכה בתשלום היות והמקום הוא פארק לאומי. למי שיש את כרטיס הפארקים הכניסה חינם. היינו בטוחים שהשייט יבוטל כי עד לרגע שנכנסנו למלון, הגשם המשיך לרדת. ברור קצר העלה כי הם לא מבטלים שייט במקרה גשם. הפעם המזל היה לצדנו. דקות ספורות לפני שעלינו לסירה התבהרו השמיים ומזג האוויר חזר להיות שמשי וחמים. לקחנו שייט של שעה וחצי. השייט היה נחמד מאד והיווה סיום מוצלח ליום הפכפך. לאחר השייט יצאנו לארוחת ערב טובה במסעדת Dam Plaza בפייג', הארוחה הייתה טובה והמנות יפות וגדולות.
נוסעים לקניון ברייס
יום רביעי 29/7/09 - קניון ברייס. התחלנו את היום בנסיעה לכוון קניון ברייס. היות והנסיעה לוקחת כשלוש שעות ובדרך מאבדים שעה (עוברים לשעון יוטה), התחלנו את היום ממש מוקדם, ב-9 בבוקר לערך. הנסיעה עוברת בנעימים, מזג האוויר נאה. עושים עצירה אחת לפיפי ושתייה ב-Kanab ומגיעים לברייס בשעה אחת בצהריים, זמן מקומי. חונים ליד מרכז המבקרים. מתלבטים אם לסייר עם השאטל או הרכב הצמוד. השמיים מתחילים להראות מאיימים. אנחנו נכנסים פנימה למרכז המבקרים וצופים בסרט על הקניון. בתום הסרט יוצאים החוצה ו... כמו תמיד בצהריים - גשם!!! ועוד איזה גשם, מבול של ממש, מלווה ברעמים וברקים. גם הטמפרטורה צנחה בבת אחת והתחיל להיות ממש קר. שלפנו מהמזוודות מעילים, שנחו שם ללא שימוש מאז תחילת הטיול. ההתלבטות בין השאטל למכונית נפתרה מאליה. במזג אויר כזה רק במכונית צמודה. אנחנו יוצאים לדרך. נוסעים עד לנקודה הדרומית ביותר, ה-Rainbow point ומקווים להפוגה שתאפשר להוציא את האף מהרכב. מגיעים והגשם אכן פסק. איזו תצפית מדהימה. הקניון מרהיב ביופיו. אין צבעים ותצורות כאלה. הברייס מתאפיין בהודוס (Hoodoo - דומה לוודוס ועם משמעות סמלית דומה), שהם סוג של סלעים, שצורתם כמו עמוד גבוה. האינדיאנים האמינו שאלה בני אדם, שהקיוטי (סוג של זאב ערבות) הפך אותם לפסלים. הצבע האדום/כתום מאפיין את הקניון הזה. אנחנו מצלמים מכל הזויות, נושמים לרווחה את האוויר הקריר והנעים, המהווה שנוי מרענן אחרי מספר ימים של חום וממשיכים הלאה. עוברים בכל התצפיות לפי הסדר . לא מוותרים. נהנים מכל היופי הזה מלמעלה. מדי פעם יורד גשם, אפילו חזק, אבל אנחנו לא נותנים לו לקלקל לנו. באחת ההפוגות, עושים מסלול קצר של כ-1 מייל בין ה-Sunset point ל-Sunrise. זה מסלול קל ללא הבדלי גובה מיוחדים. בזמן ההליכה יבש, אבל איך שחוזרים למכונית שוב גשם חזק.
טיילנו בברייס כשלוש שעות וחצי. אפשר כמובן הרבה יותר אם עושים מסלולים רגליים נוספים. היה יום מאד מוצלח למרות הגשם. הקניון נהדר. בדרך חזרה עוצרים לארוחה במלון Ruby`s inn. במלון ניתן לאכול ארוחת בופה טובה במחירים סבירים. לאחר האוכל נסיעה של כשעתיים עד לספרינגדייל. הנוף מקסים. הדרך מפותלת ולא מומלץ לנהוג בחושך. בדרך, אנחנו עוברים במנהרת Zion – mount Carmel המפורסמת וזוכים לראות איך התנועה נעצרת כדי לאפשר מעבר קראוון. מגיעים בסביבות השעה 19:30 למלון Quality inn בספרינגדייל. המלון נחמד ומומלץ. היחידה המשפחתית מרווחת. שילמנו עבור יחידה של שתי מיטות קווין וספה כ-135 $ + מס.
פארק לאומי ציון ולאס וגאס
פארק לאומי ציון ולאס וגאס
יום חמישי 30/7/09 - פארק לאומי ציון ונסיעה ללאס וגאס. בבוקר אנו מטיילים בציון. הפארקנקרא ציון מכיוון שהמורמונים, שהגיעו לכאן, ראו את המקום והוא נראה להם כארץ המובטחת, ארץ בראשית ולכן קראו לו ציון. זהו קניון של אבן חול אדומה אשר במרכזו עובר נהר הבתולה - Virgin river. הנהר, הזורם למרחק של 250 ק"מ, יצר למעשה את הקניון. הזרימה בסלע יצרה מצוקים אנכיים גבוהים. תחמוצות הברזל שנוצרו העניקו לקניון את צבעו האדום. במספר אזורים פורצים מעיינות דוגמת Weeping Rock ו-Emerald Pools. השמורה יפה ביותר ומאד מטויילת בכל ימות השנה.
הלינה הקרובה לשמורה אפשרה לנו להתחיל לטייל מוקדם וסוף סוף לחמוק מהגשם. חם בציון, חם מאד וקשה לטייל ברגל בחום הכבד. אנחנו מתחילים במרכז המבקרים, לוקחים את השאטל עד לתחנה האחרונה (בציון אי אפשר לנסוע במכונית פרטית במסלול השאטל). בדרך, שומעים הסברים על השמורה מפי הנהגת. יורדים בתחנה האחרונה ומטיילים במסלול שנקרא Riverside Walk – אורך השביל: כ- 3.5 ק``מ ומשך הטיול בו כשעה ומחצה. המסלול עובר לאורך נהר הבתולה Virgin River, בתחתית קניון צר למדי. על צוקי הקניון צמחים ופרחים תלויים רבים ובדרך תפגשו סנאים וחיות קטנות נוספות. זהו מסלול נוח להליכה המותאם אפילו לנכים. כשמגיעים לסופו, רבים נכנסים למים הקרים לטבילה בנהר. הבת שלי נכנסה למים ודילגה על האבנים המשובצות בנהר. אנחנו הסתפקנו במנוחה על שפת הנחל. אחרי הטיול במסלול הזה חזרנו עם השאטל, ירדנו בתחנת Zion lodge ויצאנו במסלול המוביל אל ה- Emerald Pools. אני הגעתי רק עד לבריכות התחתונות. הבריכה די מאכזבת - יותר דומה לשלולית. מלמעלה, נופלים מפלוני מים שמצננים את האוויר החם. הילדים שהתקדמו הרבה יותר מהר, הגיעו אל הבריכות האמצעיות. שם כבר יש קצת יותר מים, אבל אני לא הגעתי ולכן לא אוכל לספר.
בשל החום הרב החלטנו להסתפק בשני מסלולים אלה. חזרנו אל הקפיטריה של הלודג' לארוחת צהריים קלה (תור ארוך, שרות איטי מאד ) ומשם עם השאטל חזרה למרכז המבקרים, לידו המתינה המכונית. בשעה שתיים לערך עזבנו את ציון כשפנינו מועדות ללאס וגאס. תם פרק הטבע הראשון. הילדים שקיבלו מנות מרוכזות של טבע במספר ימים כבר "מתים" לחזור לציביליזציה. Las Vegas, Here We Come .
את המלון בחרה בתי על סמך תמונות שראתה באינטרנט. המגדלים הצבעוניים הלהיבו אותה. השגנו מבצע מצוין. שני חדרים עלו כמו חדר אחד במקומות אחרים והחלטנו שיהיה נעים קצת להתרווח. נכנסו למלון והופתענו מאד. איזה גודל, איזה צבעים ואורות וצלילים. הכניסה כמובן ישר לתוך הקזינו. מסביב המון מסעדות, ברים ובתי קפה. בברים הופעות שונות ומשונות. צלצול מכונות הקזינו מחריש אוזניים. אחרי השקט של הטבע ממנו באנו, חטפנו הלם רציני. הילדים מתלהבים. הקטנה קוראת בקול – "נכון שבחרתי טוב?" עושים צ'ק אין. לא להאמין כמה עמדות יש בדלפק הקבלה. התור לצ'ק אין ארוך, אבל מתקדם במהירות. יש אולי שלושים עמדות קבלה. כולן כמובן מאוישות. קיבלנו שני חדרים מקושרים, בקומה ה-18 במגדל מס' 2. זהו המגדל המשופץ. החדרים מחודשים ומכילים שתי מיטות קווין נוחות וטלביזיה LCD גדולה. אין מיני בר. ניתן לשכור מקרר בעלות של 20 $ ליום. אנחנו חשבנו שזה מוגזם. אינטרנט בתשלום של 14 $ ל-24 שעות. החדר פונה אל חצר פנימית ומולנו המגדלים הצבעוניים. איזה יופי.לפנות ערב מגיעים ללאס וגאס. כבר מהאוטוסטראדה מתחילים לזהות מבנים ובתי מלון גדולים. ראשונה, פוגשים את המחט של מלון סטרטוספיר, מזהים את המבנה של הסירקוס סירקוס. ממשיכים עוד קצת ומימין מזהים את המבנה הירוק של מלון ריו. בכניסה לוגאס פקק תנועה. הפעם זה לא ממש מפריע לנו. מתענגים על הנסיעה האיטית ומנצלים את העצירות לצילומים. מגיעים למלון שלנו האקסקליבר. המלון נמצא בחלק הדרומי של הסטריפ.
אנחנו מתארגנים בחדרים ויוצאים לתור את המלון הגדול. מעל קומת הקזינו קומה של מסעדות. שם נמצא הבופה (ניתן לאכול יום שלם עבור 25 $ למבוגר) , מסעדות שונות ומזללות כמו מקדונלדס, קפה סטרבקס, דונטס, פיצה האט ועוד. בקומה זו גם חנויות רבות, החל מחנות הכול ב-10 $ ועד לבוטיקים יוקרתיים. קומה מתחת לקזינו היא קומת המשחקים לילדים. שפע של דוכנים ואטרקציות לילדים. השתתפת במשחק עולה בין 1-2 $ ובובות פרווה מכל המינים והסוגים מחולקות לזוכים. עם החדר קיבלנו קופונים לארבעה משחקים חינם. הילדים כמובן שיחקו הרבה יותר ובובת הפרווה, בהן זכינו, מילאו לנו כמעט מזוודה שלמה. בערב יצאנו לטייל בסביבה הקרובה של המלון. לקחנו את המונורייל שיוצא מהאקסקליבר ונסענו עמו ללוקסור ולמנדליי ביי. הנסיעה חינם. הרחובות בערב הומי אדם. מוזיקת פופ מושמעת בווליום גבוה ברחובות. איזו המולה. התרשמנו מהמלונות המפוארים וחזרנו רצוצים למלון. בוגאס הולכים קילומטרים בתוך בתי המלון. קל מאד ללכת לאיבוד וקשה להתמצא בשלל הקומות והמעברים.
יום שישי 31/7/09 - לאס וגאס.
מחליטים להאט קצת את הקצב. הימים האחרונים היו מאד מעייפים. קמים ב-11 ויוצאים להתרשם מהעיר. הפעם פנינו צפונה למרכז הסטריפ. מתחילים מהמלונות הקרובים אלינו. נכנסים למלון ניו יורק ניו יורק. מתרשמים מפסל החירות הקטן ומשאגות הנוסעים ברכבת ההרים. ממנו ל-MGM. מגיעים לכלוב האריות השקוף במלון. האריה נראה אדיש ומסכן... ממשיכים ברגל על הסטריפ ומגיעים לבית קוקה קולה ולחנות של M&M. משם למלונות פריז ובאלי'ס. פריז יפה ומפואר. מגדל אייפל ושער הניצחון בזעיר אנפין. באלי'ס לא ממש מרשים אותנו. מהעבר השני של הרחוב מלון בלאג'יו המפואר ואחריו מלון קיסר. בצד הזה נבקר בערב
מחליטים להאט קצת את הקצב. הימים האחרונים היו מאד מעייפים. קמים ב-11 ויוצאים להתרשם מהעיר. הפעם פנינו צפונה למרכז הסטריפ. מתחילים מהמלונות הקרובים אלינו. נכנסים למלון ניו יורק ניו יורק. מתרשמים מפסל החירות הקטן ומשאגות הנוסעים ברכבת ההרים. ממנו ל-MGM. מגיעים לכלוב האריות השקוף במלון. האריה נראה אדיש ומסכן... ממשיכים ברגל על הסטריפ ומגיעים לבית קוקה קולה ולחנות של M&M. משם למלונות פריז ובאלי'ס. פריז יפה ומפואר. מגדל אייפל ושער הניצחון בזעיר אנפין. באלי'ס לא ממש מרשים אותנו. מהעבר השני של הרחוב מלון בלאג'יו המפואר ואחריו מלון קיסר. בצד הזה נבקר בערב
קשה מאד לחצות כביש. גם מעבר הכביש כרוך בעלייה על גשרי מעבר, חם מאד והרגליים כבר ממש כואבות. בגלל החום הכבד לא קל להסתובב ברחובות. במלונות אמנם נעים וממוזג, אך בכל מלון הולכים קילומטרים, כפי שכבר כתבתי. הכניסה הראשית היא תמיד דרך הקזינו. חיש מהר מבינים את הפרינציפ. העיניים מתחילות להתרגל לפאר ולהדר והרגליים דורשות מנוחה. בחלק הזה של היום הגענו עד מלון פלמינגו. ביקרנו בפינת החי של המלון וראינו את הפלמינגו החמודים. משם לקחנו מונית חזרה עד ל-MGM והלכנו לאכול ארוחת צהריים מאוחרת ב-Rain forest caf/strong>. עלות מונית למשפחה 10 $ כולל טיפ. זול ונוח. ה-Rain forest cafהוא חגיגה לעיניים. יושבים בתוך תפאורה של יער גשם כשמדי פעם מתחוללת סערה מלווה בקולות רעמים, שאגות ותזוזה של בעלי החיים, המהווים חלק מהתפאורה. אכלנו ארוחת סטייקים טובה וגדולה. בכניסה למסעדה גם חנות מזכרות ובגדים ואקוואריום גדול ומרשים.
לאחר הארוחה, חלקנו פרש כדי לנוח וחלקנו ניגשו לבדוק את הבריכה. ישנן מספר בריכות גדולות ויפות. באחת מהן שתי מגלשות. בנוסף, ישנה בריכה למבוגרים בלבד, בה ניתן להשכיר ביתן מנוחה, המרוהט בפאר וכולל אפילו טלביזיה. בערב, יצאנו שוב אל הסטריפ. הפעם במכונית. חנינו במגרש החניה של הוונציה והתחלנו לטייל במלון זה. אהבנו את פורום החנויות, את האזור בו משיטים גונדולות, את החיקוי של ככר סן מרקו, את התקרה הכחולה שנותנת אשליה של שמיים כחולים ואור יום. הכול כמובן רק "בכאילו", אבל נעים ומרשים מאד. אחרי שוטטות לא קצרה במלון יצאנו אל הסטריפ (כשסוף סוף מצאנו את היציאה...) ופנינו אלמלון אי המטמון לצפות בהופעת הפירטים. עד לתחילת ההופעה ניצלנו את הזמן לסיור קצר במלון. מבפנים – לא מרשים במיוחד. כחצי שעה לפני ההופעה כל עמדות הצפייה הטובות כבר תפוסות. אנחנו מתמקמים לא רע ומחכים למופע. המופע עצמו חביב. רקדניות בלבוש מינימאלי מפזזות על ספינה, נלחמות ומנצחות את הפירטים בספינה שממול. הרבה רעש וצלצולים, אפקטים וקולות של פיצוצים, ספינה טובעת, זיקוקים ועוד. מופע חינמי – נחמד. הבעיה - ביציאה. המון רב נדחק לכוון היציאה לסטריפ. היה צפוף וחם בצורה בלתי נסבלת. היה ממש קשה לפלס את הדרך ומזל שלא ארע אסון. משם המשכנו דרומה לצפות בהר הגעש המתפרץ של מלון מיראג'. ההופעה פעם בשעה בלבד, בכל שעה עגולה. חביב למדי. אנחנו ממשיכים ומגיעים למלון קיסר. נכנסים לפורום החנויות המפואר ואחר כך למלון עצמו. מצטלמים עם הפסלים. איזה פאר והדר. זהו מלון מרשים ביותר. השעה כבר מאוחרת ואנחנו מחליטים לסיים את היום. לוקח עוד כמעט שעה להגיע לחניה בוונציה (המרחקים, המרחקים...). בדרך חזרה עוברים עם המכונית ליד הבלאג'יו בדיוק בזמן למופע המזרקות. התנועה נעצרת וכולם צופים. איזה יופי. עוד נחזור לכאן. סיום מקסים ליום ארוך.
יום שבת 1/8/09 – לאס וגאס.
את הבוקר פתחנו בנסיעה לאאוטלט פרימיום (Las Vegas Outlet Center), הנמצא מדרום לסטריפ. לרשת זו יש שני אאוטלטים מצפון לסטריפ ומדרום לו. הדרומי מקורה וזה מה שהכריע את הכף לטובתו. בחום הזה - רק מקום ממוזג! לא אתאר בפרוטרוט את קורות אותו הבוקר, רק אציין שנשארנו הרבה מעבר למה שתכננו. קנינו בעיקר נעליים. נעלי ספורט של Nike, לא זולות, אבל עדיין זול מהארץ. מי שמוכן להסתפק בריבוק או אדידס – אפשר למצוא מציאות. בחנות אדידס נמכרו כל נעלי הספורט ב-30 $. בחנות Perfumania, נמכרים בשמים במחירים זולים לעומת הדיוטי פרי – כדאי. ניתן לעשות כרטיס חבר המקנה קופונים להנחות. האאוטלט נמצא ב - 7400 Las Vegas Boulevard South, טלפון למידע נוסף: (702) 896-5599.
את הבוקר פתחנו בנסיעה לאאוטלט פרימיום (Las Vegas Outlet Center), הנמצא מדרום לסטריפ. לרשת זו יש שני אאוטלטים מצפון לסטריפ ומדרום לו. הדרומי מקורה וזה מה שהכריע את הכף לטובתו. בחום הזה - רק מקום ממוזג! לא אתאר בפרוטרוט את קורות אותו הבוקר, רק אציין שנשארנו הרבה מעבר למה שתכננו. קנינו בעיקר נעליים. נעלי ספורט של Nike, לא זולות, אבל עדיין זול מהארץ. מי שמוכן להסתפק בריבוק או אדידס – אפשר למצוא מציאות. בחנות אדידס נמכרו כל נעלי הספורט ב-30 $. בחנות Perfumania, נמכרים בשמים במחירים זולים לעומת הדיוטי פרי – כדאי. ניתן לעשות כרטיס חבר המקנה קופונים להנחות. האאוטלט נמצא ב - 7400 Las Vegas Boulevard South, טלפון למידע נוסף: (702) 896-5599.
נשארנו באאוטלט עד קרוב לשעה 16 אחה"צ וחזרנו למלון. שוב קצת בריכה, קצת מנוחה ואנו יוצאים למופע של Blue Man Group. כרטיסים למופע של האנשים הכחולים הזמנו מבעוד מועד דרך אתר האינטרנט של המופע. קנינו כרטיסים במבצע למקומות טובים מאד, ב-55 $ הכרטיס. את המבצע מצאתי דרך smartervegas.com.
המופע מקסים. משעשע, מצחיק ומפעיל את הקהל. כולנו אהבנו אותו מאד, כולל הקטנה. היות וכמעט ואין דיבורים (חוץ ממעט קטעי קישור) המופע מתאים גם לילדים שאינם דוברי אנגלית. אסור לצלם את המופע, אבל ביציאה זכינו להצטלם עם כוכבי המופע ויש לנו יופי של מזכרת. המופע מציג באולם בתוך מלון ונציה, כך שערכנו ביקור חוזר במלון היפה. לאחר המופע יצאנו שוב לסטריפ. חזרנו לסיבוב קצר נוסף במלון סיזרס וביקרנו במלון בלאג'יו המפואר. נכנסנו לחממת הפרחים וצפינו שנית במופע המזרקות. הפעם מופע שונה מזה של אתמול. מוזיקה שונה והמזרקות פעלו באופן שונה. כנראה יש כמה גרסאות וכולן מוצלחות. לקינוח ראינו שוב את הר הגעש המתפרץ של המיראג' .
אחרי הביקור בגליישר פוינט יורדים שוב אל העמק להמשך הביקור. חונים במגרש החניה של יוסמיטי לודג' ויוצאים לעבר מפלי יוסמיטי. השביל רחב ונינוח, מתאים גם לעגלות ולנכים. אנחנו מסתפקים בהגעה למפל התחתון. זרימת המים אינה חזקה, אבל המפל מרשים גם כך. מנקודה זו ניתן לראות גם את המפל העליון. הגישה למפל העליון אתגרית יותר. היות ואנו רואים אותו מלמטה, אנחנו מוותרים. למעשה ביומיים מלאים ביקרנו בכל החלקים העיקריים של השמורה. אפשר כמובן לטייל בשמורה לפחות יום נוסף. בתכנון המקורי, חשבתי שנקדיש לשמורה גם חצי מהיום הבא. בפועל הסתפקנו ביומיים. אנחנו נהנים מאד מהטבע, אבל ממצים די מהר ולא מרגישים צורך להפוך כל אבן. על הגעה רגלית למפלי ורנל ונבדה החלטנו למשל לוותר. ראינו אותם מהגליישר פוינט ובשבילינו זה הספיק.עם תום הסיור אנחנו ממשיכים לתחנה הבאה שלנו - הגליישר פוינט. נסיעה של כחצי שעה (ממגרש החניה) ואנחנו שם. הגליישר פוינט, או נקודת הקרחון, היא נקודת תצפית גבוהה, ממנה ניתן לראות את כל עמק יוסמיטי. מדובר במרפסת תצפית גדולה ומרשימה ביותר. אומרים שזו התצפית המרהיבה ביותר על העמק והיא באמת כזאת. אנחנו מתלהבים לזהות את מפלי ורנל ומפלי נבדה, בהם עדיין זרימה יפה של מים. מתקשים לזהות את אגם המראה. ברור קצר עם הרינג'רית מעלה כי הוא פשוט יבש. היא מראה לנו היכן הוא אמור להיות , אבל לא רואים כלום מלבד עיגול בוצי... חבל! חשבנו לטייל רגלית אל האזור, אבל אם זה כל מה שנשאר מהאגם, נוותר.
אחרי המסלול הזה, חזרנו למגרש החניה ויצאנו משם למסלול קצר נוסף אל האזור ממנו ניתן לראות את אריות הים. בשלב זה של היום הערפל החל להתפוגג וזכינו לתצפית נהדרת עליהם. יש מהם המונים וזה בהחלט נחמד ומשובב לב. הטיול בשמורה בהחלט מומלץ. אחרי פוינט לובוס אנחנו ממשיכים לכוון ביג סר. זהו כבר אזור, בו הנסיעה בכביש 1 נעשית איטית ומפותלת. כל כמה מאות מטרים ישנם מפרצי עצירה בצד ימין. קל יותר להתרשם מהנוף אם באים מצפון לדרום ואני בהחלט ממליצה על נסיעה בכוון זה. עצרנו מספר פעמים, כמובן שלא בכל מקום. ניתן להתרשם מהדרך היפה גם מחלון המכונית ולמען האמת ילדינו ממצים נוף די מהר, כך שלא הרגשנו צורך לעצור בכל רגע.אנחנו מגיעים למגרש המכוניות הקטן, חונים ומתייעצים עם הריינג'ר לגבי מסלולים. היות ועדיין ערפל וקשה לראות את אריות הים, אנחנו מתחילים במסלול מעגלי - Cypress Grove Trail, שיוצא ממגרש החניה אל המצוק ובחזרה. במסלול מטיילים בינות לעצי הברוש העתיקים והיפים. המסלול מגיע עד קצה המצוק ומאפשר תצפיות נהדרות על החוף המבותר. בדרך ראינו משפחת איילים. הדרך נעימה ולא קשה.
לסיום היום הארוך בכביש מס' 1 אנחנו עוצרים במושבת פילי הים Piedras Blancas . עבורנו זה היה ללא ספק הרגע המרגש ביותר של היום. היה כבר די מאוחר והילדים היו עייפים ובקושי רצו לצאת מהרכב. הערפל הסמיך ששוב חזר הקשה על הראות... אבל מרגע שיצאנו מהמכונית – ששון ושמחה. איזה מקום! כמה פילי ים. המונים. קטנים וגדולים, שמנים ורזים. הילדים וגם אנחנו פשוט עמדנו מרותקים שעה ארוכה. אי אפשר היה להזיז אותנו משם. הפילים מתחפרים בתוך החול ומכסים את עצמם, אולי כדי להתכונן לשנת הלילה ולהגן על עצמם מהקור. המקום נמצא כמה מייל צפונית לסן סימיון ואני מאד ממליצה על עצירה ארוכה שם. זה ללא ספק ה-Highlight של היום. הכניסה חינם.אחרי ארוחת הצהריים אנחנו ממשיכים לשמורת Julia Pfeiffer Burns (לא לבלבל עם מסלול ג'וליה פייפר בשמורת ביג סר). הכניסה בצד שמאל של הכביש. במגרש החניה הפתוח יש תיבה בה משאירים את דמי הכניסה. לנו יש את הפתקית שמראה כי כבר שילמנו, אבל אף אחד בכניסה לא בודק ולא גובה תשלום. אין רינג'רים במקום. המסלול Mc Way Falls Overlook trail מוביל אותנו מתחת כביש מס' 1. זו בעצם מנהרה תת קרקעית שמאפשרת חציה בטוחה של הכביש ומובילה ממגרש החניה אל קרבת החוף. המסלול מאפשר צפייה על מפל מים, שיחודו בכך שזורם ישר אל תוך מי הים. למרות שזרם המים אינו חזק, המפל מרשים מאד (לפחות אותנו).
המופע מקסים. משעשע, מצחיק ומפעיל את הקהל. כולנו אהבנו אותו מאד, כולל הקטנה. היות וכמעט ואין דיבורים (חוץ ממעט קטעי קישור) המופע מתאים גם לילדים שאינם דוברי אנגלית. אסור לצלם את המופע, אבל ביציאה זכינו להצטלם עם כוכבי המופע ויש לנו יופי של מזכרת. המופע מציג באולם בתוך מלון ונציה, כך שערכנו ביקור חוזר במלון היפה. לאחר המופע יצאנו שוב לסטריפ. חזרנו לסיבוב קצר נוסף במלון סיזרס וביקרנו במלון בלאג'יו המפואר. נכנסנו לחממת הפרחים וצפינו שנית במופע המזרקות. הפעם מופע שונה מזה של אתמול. מוזיקה שונה והמזרקות פעלו באופן שונה. כנראה יש כמה גרסאות וכולן מוצלחות. לקינוח ראינו שוב את הר הגעש המתפרץ של המיראג' .
נפרדים מלאס וגאס
יום ראשון 2/8/09 - את החצי הראשון של היום בילינו במלון. מרוב שהתרוצצנו בלאס וגאס, הרגשנו שלא ממש מיצינו את המלון. אחרי אריזה וצ'ק אאוט מהיר מהחדר (יופי של פטנט, בלי לעמוד בתור) ירדנו לקומת הקזינו. אנחנו הגדולים ניסינו את כוחנו במכונות הקזינו. חיש קל נגמר לו הסכום הצנוע מאד שהקצנו לעניין, הבנו כי רווחים גדולים לא נראה כאן ומיצינו את החוויה. הילדים המשיכו בינתיים לעשות חיל בקומת הילדים וזכו בעוד ועוד בובות פרווה. ויתרנו על הרעיון המקורי לבקר בסירקוס סירקוס ויצאנו לדרך, לכיוון היוסמיטי.
אם לסכם את החוויה בוגאס - אפשר להתאהב בעיר ואפשר לשנוא אותה, אבל אי אפשר להישאר אדישים. אנחנו יצאנו ברגשות מעורבים. מחד, היה כיף וצבעוני, ומאידך אחרי שלושה ימים הרגשנו שבעים מההמולה והרעש ושמחנו לברוח שוב אל השקט. את הלילה נעשה בעיירה Bishop, הנמצאת שעה מהכניסה המזרחית לפארק.
יצאנו לדרך בסביבות השעה אחת בצהריים והגענו לבישופ בשש וחצי לערך. הדרך מאד משעממת. הנוף מדברי ואין כמעט נקודות יישוב או נקודות לעצירה. הזהירו אותנו שיכול להיות מאד חם, אבל לא היה נורא. לא יותר מאשר בוגאס. חלק גדול מהדרך היינו ממש לבד בכביש וההרגשה לא ממש נעימה. אם היינו נתקעים בדרך – אני חושבת שהיה לוקח מספר שעות עד שהיה מגיע רכב חילוץ. בחרנו שלא להיכנס לעמק המוות ועקפנו אותו ממזרח.
הרינג'רית מתלהבת לשמוע שאנו מישראל. היא כמובן מזכירה את שמו של ים המלח ואנחנו עורכים השוואה קצרה. ים המלח שלנו הרבה יותר מלוח. ריכוז המלח באגם מונו הוא רק 8% לערך. ישנו כמובן גם הבדל הגובה. בעוד הים שלנו 400 מ' מתחת לפני הים, אגם מונו מתנשא לגובה 1600 מ' מעל פני הים. הבדל קטן של 2300 מ'. לקחנו ברושור בכניסה ויצאנו למסלול קצר רגלי מרחבת החניה אל האגם ובחזרה. כל הסיפור, הלוך חזור עם הפסקות לצילומים, לא יותר מחצי שעה. זהו מקום חביב לעצירה למרות שכבר בבוקר היה חם מאד. משם אנו ממשיכים בנסיעה קצרצרה ל-Lee vining. מתדלקים שם ונכנסים למעבר הטיוגה.המרחק מבישופ לכניסה המזרחית של היוסמיטי שעה לערך, אבל עוד קודם אנחנו עוצרים לסיור קצר באגם מונו שהוא "ים המלח" של קליפורניה. מדובר באגם מלוח בסביבה של נוף מדברי. עמודי קלציום קרבונט גבוהים מזדקרים ממנו. דגים לא יכולים לחיות שם, אבל סרטנים דווקא כן והם מהווים מקור מזון מצוין לשחפים הרבים שבמקום. ביקרנו בחלק של האגם שנקרא South tufa area. המקום מאד מזכיר את ים המלח שלנו. הכניסה בתשלום, אך אינה עולה למי שמחזיק את כרטיס הפארקים.
לנו ב-Comfort inn. היה נחמד להגיע עם הרכב ממש עד החדר ולא להתרוצץ במסדרונות האינסופיים וברחבות החניה הענקיות של וגאס. המוטל פשוט וקטן, אבל החדר מאד נוח. הזמנו יחידה משפחתית וקיבלנו שני חדרים מקושרים – האחד עם מיטת קינג והשני עם שתי מיטות קוין. ישנו חיבור חינם לאינטרנט וארוחת בוקר קלה. שילמנו 134 דולר + מס ללילה. את ארוחת הערב אכלנו במסעדה מקומית - Whiskey Creek At Bishop. ישבנו בגן הנעים של המסעדה ואכלנו ארוחה טובה. המקום מומלץ. ארוחה לחמישה עלתה כ-100$ + טיפ. המסעדה נמצאת ב - 524 N. Main, Bishop, CA 93514. החזרנו את הילדים למוטל ויצאנו להצטייד בסופר מרקט מרשת Vons שנמצא בעיר. כדאי להצטייד לפני הכניסה ליוסמיטי וכך עשינו.
יוצאים לכיוון יוסמיטי פארק
יום שני 3/8/09 - יוסמיטי פארק. בבוקר אנחנו עוברים דרך המאפיה המפורסמת Erick Schat's Bakker שבכתובת 763 N. Main Street, Bishop California. סוף סוף לחם טרי במגוון צורות וטעמים. אין מה להשוות ללחם שנמכר בסופרים או ללחם הלבן לטוסטים, שהתרגלנו כל כך לראות בארוחות הבוקר. המקום הומה אדם כבר בשעת בוקר מוקדמת. נראה לי שכל העיירה הזו מתחילה את הבוקר במאפיה. איזה ריחות וצבעים! אנחנו בוחרים כמה לחמים טובים, שיהיה ליוסמיטי, אבל כמובן מחסלים חצי מהכמות מיד, למרות שאנחנו בדיוק דקה וחצי אחרי ארוחת בוקר. מומלץ.
הרינג'רית מתלהבת לשמוע שאנו מישראל. היא כמובן מזכירה את שמו של ים המלח ואנחנו עורכים השוואה קצרה. ים המלח שלנו הרבה יותר מלוח. ריכוז המלח באגם מונו הוא רק 8% לערך. ישנו כמובן גם הבדל הגובה. בעוד הים שלנו 400 מ' מתחת לפני הים, אגם מונו מתנשא לגובה 1600 מ' מעל פני הים. הבדל קטן של 2300 מ'. לקחנו ברושור בכניסה ויצאנו למסלול קצר רגלי מרחבת החניה אל האגם ובחזרה. כל הסיפור, הלוך חזור עם הפסקות לצילומים, לא יותר מחצי שעה. זהו מקום חביב לעצירה למרות שכבר בבוקר היה חם מאד. משם אנו ממשיכים בנסיעה קצרצרה ל-Lee vining. מתדלקים שם ונכנסים למעבר הטיוגה.המרחק מבישופ לכניסה המזרחית של היוסמיטי שעה לערך, אבל עוד קודם אנחנו עוצרים לסיור קצר באגם מונו שהוא "ים המלח" של קליפורניה. מדובר באגם מלוח בסביבה של נוף מדברי. עמודי קלציום קרבונט גבוהים מזדקרים ממנו. דגים לא יכולים לחיות שם, אבל סרטנים דווקא כן והם מהווים מקור מזון מצוין לשחפים הרבים שבמקום. ביקרנו בחלק של האגם שנקרא South tufa area. המקום מאד מזכיר את ים המלח שלנו. הכניסה בתשלום, אך אינה עולה למי שמחזיק את כרטיס הפארקים.
עוד לפני שנכנסים למעבר הטיוגה רואים לאורך הדרך את השיפולים המזרחיים של רכס הרי הסיירה נוודה - הרכס המושלג. אנחנו בתחילת אוגוסט ועדיין יש שאריות שלג על ההרים. ככל שממשיכים בנסיעה במעבר הטיוגה הנוף הופך מבותר יותר ויותר. לאורך הדרך נישאים גושי הגרניט העצומים, חלקם חשופים, חלקם מכוסים בעצי אורן. קשה לתאר במילים את היופי הזה. דמיינו נסיעה בגובה רב, לעיתים בדרך מפותלת, כשלצידי הדרך הצוקים הענקיים הללו ולפתע נגלה אגם מרהיב ביופיו. זהו אגםTenaya, צבע המים כחול בוהק, משתלב נפלא עם הירוק שמסביב ועם האפור של הסלע. עצרנו המון פעמים כדי לצלם. אנחנו ממשיכים בנסיעה, עוצרים ומחלצים עצמות באזור שנקרא "האחו של נהר טואלמי" - Tuolumne meadows. האזור נמצא מעט מעבר למרכז המבקרים של הכניסה המזרחית ליוסמיטי. המקום - כשמו כן הוא. אחו ירוק עצום ממדים. כל כך ירוק שכואב בעיניים. כל כך שונה מהאזור המדברי שבאנו ממנו רק יום קודם.
-ADLametayel-
אחרי טיול קצר באחו (האחו עצום ואין צורך ללכת את כולו, מספיקה הליכה קצרה להתרשמות) אנחנו ממשיכים בנסיעה. אנחנו מוותרים על מסלולי הליכה נוספים שניתן לצאת אליהם ונוסעים מערבה לכיוון העמק של יוסמיטי. התחנה הראשונה שלנו בעמק היא במפלי ההינומה - Braidalveil fall. מסלול קצר מוביל ממגרש החניה אל המפל. אנחנו מתקדמים כמה שניתן ונהנים לראות את שפע המים. הזרימה די יפה, למרות שכבר אוגוסט, המפל לא יבש. הילדים מטפסים קצת על הסלעים ומתקרבים למים. אנחנו נהנים גם מרחוק. אחרי מפלי ההינומה ממשיכים להפסקת אוכל ב-Curry village. זהו כפר האוהלים/בקתות של השמורה. לפני כל אוהל תמצאו קופסת דובים – כאן יש לאחסן את המזון כשהוא נעול. אנחנו אוכלים במסעדה של הכפר. אוכל בינוני במחירים שערורייתיים. ליד הכפר ישנו מקום ממנו ניתן לצאת לטיולי רפטינג. נראה נחמד מאד אבל העצלנים שלי לא רוצים.
אנחנו מחליטים לסיים את היום ויוצאים לכיוון El Portal, שם נמצא המלון שלנו. בדרך נוסעים לאורך נהר המרסד. רואים הרבה אנשים שעוצרים לצידי הנהר ומתרחצים בו להנאתם. עוד לפני שיוצאים מהשמורה, עוצרים לתצפית יפה על גוש הגרניט הגדול שנקרא El Capitan. ממשיכים בכוון מערב והנה התנועה נעצרת. מכוניות עוצרות באמצע הכביש ואנשים קופצים החוצה עם מצלמות. בתחילה לא מבינים מה קורה, אבל מבט שמאלה פותר את התעלומה. דב מסתובב לו בשטח הפתוח לצידי הכביש. אנחנו מתלהבים ומחפשים את המצלמה, אבל עד שמוצאים מגיע ריינג'ר שמפציר בכולם להמשיך ולנסוע ואנחנו לא מצליחים לצלם. בהחלט סיום נחמד ליום ארוך – הצלחנו לראות דוב.
מגיעים למלון Yosemite view lodge, הנמצא ממש בסמוך לכניסה המערבית לשמורה על כביש 140. המקום מאד נוח לטיול בשמורה. מקבלים יחידה משפחתית. סלון ענק עם ספה נפתחת, מטבחון ופינת אוכל. אמבטיה עם ג'קוזי גדול. חדר שינה עם שתי מיטות קווין נוחות מאד. ישנן שתי בריכות פתוחות, בריכה מקורה וג'קוזי פתוח. המלון מורכב מכמה בניינים. על נוף לנהר המרסד משלמים תוספת. בעיניי מיותר. במלון פיצרייה, חנות קטנה עם מגוון מצומצם ומסעדה טובה. המלון מאד נעים ונוח, אבל על נוחות משלמים. זהו המלון היקר ביותר בטיול. יחידה עלתה 224 דולר + מס ללילה. שהינו שני לילות.
מטיילים בפארק
יום שלישי 4/8/09 – יוסמיטי פארק. היום ממשיכים לטייל ביוסמיטי. בתוכנית המקורית חשבנו לטייל בעמק יוסמיטי ובגליישר פוינט ולהשאיר את חורשת מריפוזה ליום הבא לפני הנסיעה לסן פרנציסקו. אנחנו מחליטים לשנות את התוכנית ולהתחיל דווקא מחורשת מריפוזה, כדי לקצר את הנסיעה ביום הבא. הנסיעה מאל פורטל לחורשת מריפוזה אמורה לקחת שעה. בפועל – כמעט שעתיים. הנסיעה בפארק איטית ולעיתים כמעט פקוקה. בנוסף, עצרנו במספר נקודות תצפית כדי להתעלף מהנוף וגם זה לוקח זמן...
יצאנו בסביבות 10 בבוקר והגענו רק סמוך לשעה 12 לכניסה הדרומית. במידה ומגרש החניה הקטן של חורשת מריפוזה מתמלא, הריינג'ר עוצר את התנועה סמוך לכניסה הדרומית ולא מאפשר להתקדם עם הרכב. כך קרה לנו. מי שרוצה להגיע עד לחורשה עם הרכב, כדאי שיקדים. בסמוך לכניסה הדרומית, עוד מגרש חניה קטנטן, גם הוא כבר מלא ולא נראה לנו שיש מי שמתכוון לצאת. מה עושים? חוזרים. בלית ברירה נסענו חזרה עד למגרש החניה הגדול שליד מלון Wawona ומשם לקחנו את השאטל עד לתוך החורשה. המהלך הזה גזל לנו עוד 20 דק'. על קימה מאוחרת משלמים.
עד כאן פרק החניה. אנחנו מגיעים לחורשת הסקויות ומחליטים לקחת את הסיור ברכבת הקרוניות. זו לא ממש רכבת, אלא רכב שגורר אחריו מספר קרוניות. כ-40 – 50 איש יכולים להצטרף לסיור אחד. קונים כרטיסים לסיור הבא ובינתיים נחים ונהנים מהמוני הסנאים במקום. הסנאים חמודים להפליא, אוכלים במרץ אצטרובלים וכל דבר אחר שמגישים להם ולא חוששים מבני אדם. לא כדאי לגעת בהם, הם עלולים לנשוך. הסיור לוקח כשעה וחצי ומאד מומלץ להכרת החורשה. החורשה גדולה ומי שיתעקש על סיור רגלי יתקשה לראות את כולה. אנחנו מקבלים מכשיר אודיו להסברים ויוצאים לדרך.
העצים מאד מרשימים. אנחנו מבקרים בין העצים המפורסמים, מתרשמים מגודלם הענק וזוכים לשתי הפסקות בנות 10 דקות (בדיוק, לא מחכים למאחרים) לפיפי וצילומים. רואים את עץ קליפורניה וגם עוברים דרכו, את עץ גריזלי (על שם הדוב) ומקבלים הסבר מפורט ודי מעניין על ההיסטוריה של השמורה ועל האופן בו מנהלת הפארקים מתחזקת אותה. התחזוקה כוללת שריפות יזומות. כן כן, כמה נורא שזה נשמע, כדי לשמור על האיזון האקולוגי יש צורך בשרפות יזומות. הסיור לא זול (תראו מחירים בלינק) אבל לדעתי מומלץ.
אחרי הביקור בגליישר פוינט יורדים שוב אל העמק להמשך הביקור. חונים במגרש החניה של יוסמיטי לודג' ויוצאים לעבר מפלי יוסמיטי. השביל רחב ונינוח, מתאים גם לעגלות ולנכים. אנחנו מסתפקים בהגעה למפל התחתון. זרימת המים אינה חזקה, אבל המפל מרשים גם כך. מנקודה זו ניתן לראות גם את המפל העליון. הגישה למפל העליון אתגרית יותר. היות ואנו רואים אותו מלמטה, אנחנו מוותרים. למעשה ביומיים מלאים ביקרנו בכל החלקים העיקריים של השמורה. אפשר כמובן לטייל בשמורה לפחות יום נוסף. בתכנון המקורי, חשבתי שנקדיש לשמורה גם חצי מהיום הבא. בפועל הסתפקנו ביומיים. אנחנו נהנים מאד מהטבע, אבל ממצים די מהר ולא מרגישים צורך להפוך כל אבן. על הגעה רגלית למפלי ורנל ונבדה החלטנו למשל לוותר. ראינו אותם מהגליישר פוינט ובשבילינו זה הספיק.עם תום הסיור אנחנו ממשיכים לתחנה הבאה שלנו - הגליישר פוינט. נסיעה של כחצי שעה (ממגרש החניה) ואנחנו שם. הגליישר פוינט, או נקודת הקרחון, היא נקודת תצפית גבוהה, ממנה ניתן לראות את כל עמק יוסמיטי. מדובר במרפסת תצפית גדולה ומרשימה ביותר. אומרים שזו התצפית המרהיבה ביותר על העמק והיא באמת כזאת. אנחנו מתלהבים לזהות את מפלי ורנל ומפלי נבדה, בהם עדיין זרימה יפה של מים. מתקשים לזהות את אגם המראה. ברור קצר עם הרינג'רית מעלה כי הוא פשוט יבש. היא מראה לנו היכן הוא אמור להיות , אבל לא רואים כלום מלבד עיגול בוצי... חבל! חשבנו לטייל רגלית אל האזור, אבל אם זה כל מה שנשאר מהאגם, נוותר.
ממשיכים לכיוון סן פרנסיסקו
יום רביעי 5/8/09 - הדרך לסן פרנסיסקו. בבוקר יוצאים מאל פורטל לכיוון סן פרנסיסקו. סטייה קטנה מהדרך ואנחנו מציצים לעיירה בסגנון המערב הפרוע בשם Jamestown. זהו לא מקום גדול. למעשה, רחוב ראשי אחד שניתן לעבור בעשר דקות של הליכה נינוחה. חנויות ומסעדות בסגנון המערב הפרוע. מלון, סלון, בנק. הכול בתפאורה המתאימה. מצלמים קצת וממשיכים לכיוון סן פרנסיסקו. הדרך אמורה לקחת ארבע שעות, אבל לנו לקחה כמעט כל היום. עשינו המון עצירות. עצירה אחת גדולה באאוטלט ב- Oakdale. שוב קונים נעליים (איך אפשר שלא) ואוכלים צהריים במסעדה סינית אותנטית טובה. מנות ענק במחירים מגוחכים וחבל שלא שמרתי את השם ואת הכתובת. מגיעים אחר הצהריים לסן פרנסיסקו. חוטפים שוק מהגודל של גשר המפרץ Bay bridge בעל שתי הקומות. כל המפרץ נגלה לנגד עינינו. איזה מחזה מרהיב. המעבר על הגשר כרוך בתשלום אגרה. 4$ כמדומני. ה-GPS מנווט אותנו בקלות ויעילות אל המלון בשדרות לומברד.
המלון – בואנה ויסטה מוטור אין. מדובר במלון חביב ופשוט במיקום מצוין. הזמנו סוויטה במחיר של 180$ ללילה + מס. קיבלנו יחידה בת שני חדרים. באחד סלון, מטבחון, ספה נפתחת ועוד מיטה שנשלפת מארון עם מזרון עבה ונוח. בחדר השני שתי מיטות קוין. ניתן להלין עד שמונה אנשים. אבל מה – אליה וקוץ בה... הסוויטה (היחידה במלון) שוכנת לכיוון הרחוב הראשי הסואן. בלילה היה רעש בלתי נסבל... למחרת ביקשנו והועברנו לחדרים עורפיים. טיפ למי שבוחר במלון – רק חדר עורפי ולא להזמין את הסוויטה. אין סוויטה עורפית. המיקום ברחוב לומברד טוב מאד בעינינו. הרבה מסעדות וחנויות באזור. הליכה בת 15 דקות ואתם ברציף הדייגים, מאד נוח.
יום חמישי 6/8/09 – היום מטיילים בסן פרנסיסקו. בערב הקודם עוד הספקנו קצת לטייל בסביבה הקרובה – רחוב לומברד/ואן נס וגילינו שהמרחקים מהמלון לאזור רציף הדייגים אינם גדולים ובהחלט ניתן לטייל ברגל. התחלנו בהליכה מזרחה לכיוון הקטע המפותל של רחוב לומברד. ההליכה אינה ארוכה. עשר דקות ואנחנו שם. עוד לפני הקטע המפותל, עלייה גדולה. למרבה ההפתעה, למרות האזהרות, לא היה קשה במיוחד, אולי בגלל שהיינו בתחילת היום ואולי בשל מזג האוויר הנעים. העיר נראית לנו נינוחה ומקסימה. כל כך שונה מהערים האחרות בהן בקרנו. בתים נמוכים, צבעוניים. העליות והירידות תורמות כמובן גם הן למראה המיוחד של העיר. התאהבנו. אנחנו נהנים לרדת בחלק המפותל של לומברד. מצלמים בכל מקום וממשיכים צפונה לכיוון רציף הדייגים. נתקלים בדרך בקרונית הכבלים ומתלהבים ממנה. הקרונית עמוסה לעייפה ואנשים נתלים עליה מבחוץ. עוד הליכה קצרה ומגיעים לכיכר Ghirardelli, בה שכן בעבר מפעל השוקולד המפורסם. השעה כבר 11, מוקדם מדי לגלידה? בטח שלא. קונים גלידה (יקר מאד) ויושבים לאכול בכיכר הנחמדה. בשעת בוקר כזו עדין אין הרבה אנשים. עושים סיבוב קצר בכיכר וממשיכים לכיוון המזחים. אנחנו הולכים ממערב למזרח. מתחילים ממזח הייד (פיר 45) הקרוב לכיכר, שם עוגנות הסירות העתיקות. הכניסה למתחם אינה עולה כסף, אבל סיור בתוך הספינות הוא בתשלום.
השייט הוזמן לשעה 14:50 אחר הצהריים. אנחנו מגיעים כחצי שעה לפני, מחכים קמעה ומתחילים לעלות לספינה. התור נראה ארוך, אבל מתקדם מהר מאד. באמצע נעמדים לצילום על רקע תפאורה של האי. את התמונה לא נקנה, 25$ עבור תמונה, נראה לנו מוגזם. לספינה יש שלושה מפלסים, אנחנו מתמקמים בעליון. שטים בנעימים שייט קצר אל עבר האי. לחזור אפשר מתי שרוצים מתחנת היציאה. כל 20 דקות לערך יוצאת ספינה חזרה. אל האי אסור להעלות מזון. אנחנו יושבים על הסיפון, מחסלים את לחם הדובי ממאפיית בודין ומצלמים את העיר היפה, ממנה אנחנו מתרחקים ואת האי הקטן אליו מגיעים. כשיורדים אל האי מקבלים הסבר קטן על אפשרויות הסיור. נכנסים וצופים בסרט על המקום (20 דק) וממשיכים אל הסיור בבניין המרכזי. את הסיור עיצבו כך שייתן למבקר תחושה כאילו הוא אסיר חדש שמצטרף. נכנסים לאולם חלוקת מדים, אחר כך עוברים במקלחות וכו'... רעיון נחמד. אנחנו מקבלים מכשיר אודיו ומתחילים לסייר באולמות השונים. רואים את התאים, הספרייה, חדר האוכל, החצר הפנימית. ברקע שומעים סיפורים על חיי האסירים במקום ועל חיי המשפחות של העובדים שחיו גם הם על האי ואף ראו בו מקום נחמד למגורים. הסיור מעניין גם למי שאינו דובר אנגלית והוא מסתיים בחנות מזכרות מהווי הכלא. בסביבות השעה חמש אנחנו חזרה על הספינה. את הדרך חזרה למלון אנחנו כבר עושים במונית. לוקח קצת זמן למצוא מונית לחמישה, אבל לבסוף מגיעה אחת וחיש קל אנחנו במלון. 10 דולר בלבד כולל טיפ. הרבה יותר זול מנסיעה באוטובוס או חשמלית.מהעבר השני של הרחוב עוד סניף של קפה ריין פורסט. המקום נחמד, אבל הספיק לנו בוגאס. באזור ניתן לקחת סיורים רכובים בכל מיני כלי תחבורה. הכי נחמד נראה לנו הרכב האמפיבי שנכנס גם למים, אבל אנחנו מוותרים כי בהמשך היום יש לנו שייט מוזמן לכלא אלקטרז. ממשיכים לכיוון פיר 39. כבר מרחוק שומעים את קולותיהם של כלבי הים ואריות הים, המשתזפים להם בכיף על המזחים. אל הקולות שלהם מצטרפות הצווחות של השחפים וההמולה רבה. איזה מקום מרתק. יש פשוט המונים מהם. נשארים שם שעה ארוכה ואחר כך נכנסים לתוך מתחם החנויות – מסעדות של הפיר. המקום שמח וצבעוני מלא אדם, אך לא צפוף. בכיף מטיילים שעה קלה. הקטנה שלי נכנסת לראות סרט בוב ספוג 4D (חוב שלנו מוגאס) והבינוני מלווה אותה. אנחנו נשארנו לשבת על הספסלים ולהתחרדן בשמש הנעימה. בעוד אנו יושבים ונהנים בשמש זכינו לצפות בהופעה חמודה של קוסם להטוטן. במקום ישנן הופעות חינמיות של כל מיני אומנים. עוד מספר סיבובים בקרוסלה היפה שבמרכז המתחם ואנו ממשיכים לכיוון פיר 33, ממנו יוצא השייט לאלקטרז. כרטיסים לשייט הוזמנו מראש באינטרנט. ![]()
אנחנו חונים בחניון ציבורי גדול ברחוב Kearny מס' 733. משאירים את הרכב ויוצאים לסיור בצ'ינה טאון של סן פרנסיסקו. החניה בעלות 3$ לשעה. אנחנו יוצאים מהחניון ומגיעים לגינה ציבורית, בה פנסיונרים מתאמנים בטאי צ'י. איזה יופי של תנועה יש לאנשים האלה. אנחנו מסיירים ברובע הסיני. עוברים ברחוב גרנט. לכאן מגיעים רוב התיירים. הרבה חנויות מזכרות ומסעדות. פונים לרחוב ג'קסון וממנו לסמטה בשם Ross Alley, בה קיים בית החרושת לעוגיות מזל. המקום מאד קטן ומאד תיירותי. המון אנשים מגיעים לשם. בקושי מספיקים לצלם שתי תמונות ולהביט רגע בנשים המכינות את העוגיות וכבר חייבים לפנות את המקום לבאים אחרינו. יוצאים משם כמובן עם שקית עוגיות ומחסלים אותה חיש קל כבר בדרך.אחרי הביקור במגדל אנחנו נוסעים נסיעה איטית ונינוחה דרך הרחובות היפים של ליטל איטלי. עוברים ליד הכנסייה המרשימה ע"ש פיטר ופול וממשיכים לכיוון הרובע הסיני. אנחנו נוסעים ברחוב סטוקטון. זהו רחוב מסחרי גדול ברובע. בניגוד לרחוב גרנט, שמיועד יותר לתיירים , סטוקטון יותר אותנטי. כאן הסינים עורכים את הקניות שלהם. התיירים קונים ברחוב גרנט. ברגע אחד מרגישים כאילו נסענו במקום ובזמן וקפצנו לבייג'ינג. סין לכל דבר. כתובות סינית, קישוטי רחוב סינים, אוכל כמו שיש רק במזרח הרחוק. גם אנגלית כמעט ולא שומעים. ![]()
ממשיכים לטייל באזור רציף הדייגים, מגיעים לבניין ה-Canary, בו שכן מפעל שמורים והיום הוא מתחם מסעדות וחנויות. מטיילים הלאה ונכנסים למוזיאון תיבות הנגינה (כניסה חינם – הפעלת התיבות בתשלום). למרות המלצות ששמענו על המקום, אנחנו לא מאד מתרשמים. נכון, ישנו מספר לא מבוטל של תיבות עתיקות, אבל גם הרבה מאד מכונות משחקי וידאו וכדומה. הרושם הכללי - די מוזנח ומבולגן ואנחנו יוצאים חיש קל.
משם למאפיה המפורסמת של Boudin. מתרשמים מהמקום. נהנים לצפות בתהליך הכנת הלחמים שמודגם בחלון גדול ושקוף (מפנטזים על הבאת הרעיון לארץ וכבר בוחרים לוקיישן למיזם). קונים לחם בצורת דובי ויושבים לאכול את מרק הסרטנים המפורסם, שמוגש בתוך לחם. מזמן כבר לא אכלנו משהו (כמה? שעה?).
השייט הוזמן לשעה 14:50 אחר הצהריים. אנחנו מגיעים כחצי שעה לפני, מחכים קמעה ומתחילים לעלות לספינה. התור נראה ארוך, אבל מתקדם מהר מאד. באמצע נעמדים לצילום על רקע תפאורה של האי. את התמונה לא נקנה, 25$ עבור תמונה, נראה לנו מוגזם. לספינה יש שלושה מפלסים, אנחנו מתמקמים בעליון. שטים בנעימים שייט קצר אל עבר האי. לחזור אפשר מתי שרוצים מתחנת היציאה. כל 20 דקות לערך יוצאת ספינה חזרה. אל האי אסור להעלות מזון. אנחנו יושבים על הסיפון, מחסלים את לחם הדובי ממאפיית בודין ומצלמים את העיר היפה, ממנה אנחנו מתרחקים ואת האי הקטן אליו מגיעים. כשיורדים אל האי מקבלים הסבר קטן על אפשרויות הסיור. נכנסים וצופים בסרט על המקום (20 דק) וממשיכים אל הסיור בבניין המרכזי. את הסיור עיצבו כך שייתן למבקר תחושה כאילו הוא אסיר חדש שמצטרף. נכנסים לאולם חלוקת מדים, אחר כך עוברים במקלחות וכו'... רעיון נחמד. אנחנו מקבלים מכשיר אודיו ומתחילים לסייר באולמות השונים. רואים את התאים, הספרייה, חדר האוכל, החצר הפנימית. ברקע שומעים סיפורים על חיי האסירים במקום ועל חיי המשפחות של העובדים שחיו גם הם על האי ואף ראו בו מקום נחמד למגורים. הסיור מעניין גם למי שאינו דובר אנגלית והוא מסתיים בחנות מזכרות מהווי הכלא. בסביבות השעה חמש אנחנו חזרה על הספינה. את הדרך חזרה למלון אנחנו כבר עושים במונית. לוקח קצת זמן למצוא מונית לחמישה, אבל לבסוף מגיעה אחת וחיש קל אנחנו במלון. 10 דולר בלבד כולל טיפ. הרבה יותר זול מנסיעה באוטובוס או חשמלית.מהעבר השני של הרחוב עוד סניף של קפה ריין פורסט. המקום נחמד, אבל הספיק לנו בוגאס. באזור ניתן לקחת סיורים רכובים בכל מיני כלי תחבורה. הכי נחמד נראה לנו הרכב האמפיבי שנכנס גם למים, אבל אנחנו מוותרים כי בהמשך היום יש לנו שייט מוזמן לכלא אלקטרז. ממשיכים לכיוון פיר 39. כבר מרחוק שומעים את קולותיהם של כלבי הים ואריות הים, המשתזפים להם בכיף על המזחים. אל הקולות שלהם מצטרפות הצווחות של השחפים וההמולה רבה. איזה מקום מרתק. יש פשוט המונים מהם. נשארים שם שעה ארוכה ואחר כך נכנסים לתוך מתחם החנויות – מסעדות של הפיר. המקום שמח וצבעוני מלא אדם, אך לא צפוף. בכיף מטיילים שעה קלה. הקטנה שלי נכנסת לראות סרט בוב ספוג 4D (חוב שלנו מוגאס) והבינוני מלווה אותה. אנחנו נשארנו לשבת על הספסלים ולהתחרדן בשמש הנעימה. בעוד אנו יושבים ונהנים בשמש זכינו לצפות בהופעה חמודה של קוסם להטוטן. במקום ישנן הופעות חינמיות של כל מיני אומנים. עוד מספר סיבובים בקרוסלה היפה שבמרכז המתחם ואנו ממשיכים לכיוון פיר 33, ממנו יוצא השייט לאלקטרז. כרטיסים לשייט הוזמנו מראש באינטרנט.
חשבתם שהיום נגמר? אז זהו שלא. אחרי מנוחה קצרה במלון אנחנו לוקחים את הרכב ונוסעים לכיוון גשר הזהב. מדוע נקרא גשר הזהב? איני יודעת. הגשר לגמרי אדום. קראתי שהצבע נבחר בגלל השתלבותו בסביבה הטבעית וכדי שיראה לעין גם בזמן ערפל. זהו אולי הגשר המפורסם ביותר בסן פרנסיסקו ,אבל לטעמנו גשר המפרץ Bay bridge הרבה יותר מרשים. לפני הגשר ואחריו יש אזורי עצירה לתצפית. כדאי לעצור בזה שבסופו של הגשר, משם נגלה מראה מרהיב של העיר. אנחנו נהנים מהתצפית, מצטלמים וממשיכים לכיוון סוסליטו.
-AD
העיירה סוסליטו קרובה מאד, עשר דקות ואנחנו שם. אנו עורכים סיבוב ברחוב הראשי. המקום נחמד ופסטורלי, למרות שרוב החנויות כבר סגורות בשעת ערב מוקדמת. נכנסים לאכול בדוכן ההמבורגר, אותו מגדירה נטע דגני בספרה כ"המבורגר הכי טוב בחוף המערבי". החנות הקטנה ממוקמת ברחוב Bridge way 737 והיא פתוחה גם אחרי השעה 17 ולא כמו שרשום בספר. על הקירות תמונות מפורסמים שאכלו במקום. לגבי ההמבורגר – איני בטוחה אם הוא ראוי לתואר "הטוב בחוף המערבי", אבל הוא הטוב ביותר שאנחנו אכלנו בחוף המערבי והמחיר גם הוא צנוע. אנחנו חוזרים לסן פרנסיסקו. מעבר על גשר הזהב בכוון סן פרנציסקו כרוך בתשלום 6$ אגרה (צד שני חינם). בדרך חזרה למלון אנחנו רואים את המבנה המרשים של מוזיאון האקספלורטוריום. אני מחפשת את המצלמה ולא מוצאת... שחזור קצר מעלה כי היא נשכחה בדוכן ההמבורגר. אנחנו לקראת סוף הטיול ואם המצלמה נגנבה, לא יהיו לנו כמעט תמונות למזכרת. חוזרים לסוסליטו ולמזלנו הרב, מוצאים המצלמה. מסקנה – כדאי להעלות התמונות למחשב ולא להתעצל. לשמור כרטיסי זיכרון מלאים בנפרד, להשתדל לצלם ביותר ממצלמה אחת ותמיד להיות אופטימיים.
סוף טוב הכול טוב. האבדה נמצאה. שוב חוזרים לכיוון סן פרנסיסקו, שוב משלמים 6$ מעבר על הגשר (כפרה!). חוזרים למלון. הסתיים לו יום ארוך וגדוש. לילה טוב.
יום שישי 7/8/09 – סן פרנסיסקו.
אחרי שאתמול טיילנו בעיקר ברגל, היום אנחנו מתניידים עם הרכב. את היום מתחילים במגדלCoit בראש גבעת הטלגרף. נסיעה קצרה מהמלון דרך הפיתולים של לומברד (כך נהנים מהם גם ברכב) ואנחנו ברחבת המגדל. בשעה 10 בבוקר עדיין יש מקומות חניה. תור קטן בכניסה למגדל, אבל מתקדם די מהר. יש לקנות כרטיסים בחנות המזכרות. 4.5$ מחיר כרטיס למבוגר, 2$ לילד מגיל 6-12. כדי לעלות לראש המגדל צריך לעלות במעלית. המעלית עולה כמעט עד לראש המגדל ואחר כך יש לטפס עוד קצת במדרגות. מראש המגדל תצפית יפה על כל העיר והמפרץ. החלונות נחסמו בזכוכית. פעם הם היו פתוחים ואנשים נהגו להניח מטבעות על עדן החלון, ממש כמו במזרקת טרווי ברומא.בין המטבעות אנחנו מגלים גם שקל חדש אחד.
אחרי שאתמול טיילנו בעיקר ברגל, היום אנחנו מתניידים עם הרכב. את היום מתחילים במגדלCoit בראש גבעת הטלגרף. נסיעה קצרה מהמלון דרך הפיתולים של לומברד (כך נהנים מהם גם ברכב) ואנחנו ברחבת המגדל. בשעה 10 בבוקר עדיין יש מקומות חניה. תור קטן בכניסה למגדל, אבל מתקדם די מהר. יש לקנות כרטיסים בחנות המזכרות. 4.5$ מחיר כרטיס למבוגר, 2$ לילד מגיל 6-12. כדי לעלות לראש המגדל צריך לעלות במעלית. המעלית עולה כמעט עד לראש המגדל ואחר כך יש לטפס עוד קצת במדרגות. מראש המגדל תצפית יפה על כל העיר והמפרץ. החלונות נחסמו בזכוכית. פעם הם היו פתוחים ואנשים נהגו להניח מטבעות על עדן החלון, ממש כמו במזרקת טרווי ברומא.בין המטבעות אנחנו מגלים גם שקל חדש אחד.
אנחנו חונים בחניון ציבורי גדול ברחוב Kearny מס' 733. משאירים את הרכב ויוצאים לסיור בצ'ינה טאון של סן פרנסיסקו. החניה בעלות 3$ לשעה. אנחנו יוצאים מהחניון ומגיעים לגינה ציבורית, בה פנסיונרים מתאמנים בטאי צ'י. איזה יופי של תנועה יש לאנשים האלה. אנחנו מסיירים ברובע הסיני. עוברים ברחוב גרנט. לכאן מגיעים רוב התיירים. הרבה חנויות מזכרות ומסעדות. פונים לרחוב ג'קסון וממנו לסמטה בשם Ross Alley, בה קיים בית החרושת לעוגיות מזל. המקום מאד קטן ומאד תיירותי. המון אנשים מגיעים לשם. בקושי מספיקים לצלם שתי תמונות ולהביט רגע בנשים המכינות את העוגיות וכבר חייבים לפנות את המקום לבאים אחרינו. יוצאים משם כמובן עם שקית עוגיות ומחסלים אותה חיש קל כבר בדרך.אחרי הביקור במגדל אנחנו נוסעים נסיעה איטית ונינוחה דרך הרחובות היפים של ליטל איטלי. עוברים ליד הכנסייה המרשימה ע"ש פיטר ופול וממשיכים לכיוון הרובע הסיני. אנחנו נוסעים ברחוב סטוקטון. זהו רחוב מסחרי גדול ברובע. בניגוד לרחוב גרנט, שמיועד יותר לתיירים , סטוקטון יותר אותנטי. כאן הסינים עורכים את הקניות שלהם. התיירים קונים ברחוב גרנט. ברגע אחד מרגישים כאילו נסענו במקום ובזמן וקפצנו לבייג'ינג. סין לכל דבר. כתובות סינית, קישוטי רחוב סינים, אוכל כמו שיש רק במזרח הרחוק. גם אנגלית כמעט ולא שומעים.
משם המשכנו למוזיאון הקרוניות בשולי הרובע. ההליכה לוקחת 15 דק' (לא קרוב כמו שחשבנו). המוזיאון נמצא בפינת הרחובות וושינגטון ומייסון. במוזיאון תצוגה המספרת על ההיסטוריה של הקרוניות. ישנם מספר קרונות עתיקים וניתן לראות את הכבלים המושכים את הקרונות אל הפסים. הכניסה חינם. המקום חביב, אבל לדעתי רק למי שממש מתעניין בקרוניות. משם אנו חוזרים לרובע הסיני. הפעם הולכים ברחוב גרנט עד סופו (או ראשיתו) המסומן על ידי שער הרובע.ב דרך בודקים מצלמות בחנויות ורוכשים ניקון חדישה ומשוכללת. אחרי הסיפור עם המצלמה מאתמול, החלטנו לנצל את הביקור לקניית מצלמה חדשה במחיר נוח.
מהרובע הסיני ממשיכים ברגל לכיכר יוניון. בדרך מתחלף הנוף וחנויות המזכרות הסיניות מפנות מקום לחנויות מעצבים יקרות. אנחנו נחים מעט בכיכר יוניון ונכנסים לכל בו מייסיס היוקרתי. משם ממשיכים ברגל לרחוב Market. עוד קצת סיבוב חנויות ואנחנו חוזרים לחניון ברובע הסיני. סך הכול הסתובבנו באזור ארבע שעות. ארוחת צהריים אוכלים בדיינר של מל (זו רשת מפורסמת עם הרבה סניפים. אנחנו לא התלהבנו). משם ממשיכים ל-Civic center. מתרשמים מבית העירייה היפה עם הגן המטופח מאחוריו ומבית האופרה. נוסעים לכיוון Golden gate park. הצצה קטנה אל הגן רחב הידיים. זהו פארק ענק שמצריך לפחות חצי יום. זמננו קצר ואנחנו מתמקדים בגן התה היפני. נחמד, אבל לא משהו שלא ראינו בעבר. הגן הבוטני כבר סגור. הילדים עייפים אחרי השוטטות הארוכה בבוקר ורוצים לחזור. לא הקדשנו לפארק את הזמן הראוי לו. לדעתי כדאי להתחיל בגן בבוקר ולא להגיע כשכבר עייפים. לפני שמסיימים את היום נוסעים לתצפית יפה מגבעות הטווין פיקס. התצפית מאד יפה ואני ממליצה לא לוותר. משם בנסיעה דרך רובע קסטרו אנחנו חוזרים למלון.
שבת 8/8/09 – סנטה קרוז ומונטריי.
את הביקור שלנו בסן פרנסיסקו אנחנו חותמים בביקור בסמטת ציורי הקיר – סמטת קלריון. למעשה, מדובר בפרויקט הממוקם על גבי קירות במספר סמטאות בדרום העיר, באזור רחוב מס' 17, בשכונה לא מאד סימפטית. הגענו למקום בעקבות המלצות בפורום. זו שכונת מהגרים ונראה לנו אפילו לא בטוח להחנות את הרכב העמוס בציוד ולהסתובב ברגל. הסתפקנו בהצצה על הציורים (חלקם חביבים למדי) דרך חלונות המכונית. לדעתנו נחמד, אבל לא משהו שלא ניתן לוותר עליו. אנחנו נפרדים לשלום מהעיר היפה ויוצאים לכוון סנטה קרוז. התחנה הראשונה - מיסטרי ספוט. כרטיסים למיסטרי ספוט – הוזמנו יום קודם דרך עמדת האינטרנט במלון. זהו "מקום בו חוקי הפיזיקה לא עובדים", טוענים המארגנים. מדובר בסיור נחמד בן שעה לערך באתר קטן, המצוי בתול חורשת עצי רדווד גבוהים. המדריכה מנסה להדגים ולשכנע שבמקום זה חוקי הכבידה לא ממש קראו את הספר. אנחנו מוצאים עצמנו מתקשים לעמוד ישר, הולכים בזויות מוזרות, צופים בכדור שמתגלגל למעלה במקום למטה וכד'. אמת או אוסף מוצלח של אשליות אופטיות? איני יודעת. אבל הסיור חביב ביותר והילדים וגם אנחנו נהנים.
את הביקור שלנו בסן פרנסיסקו אנחנו חותמים בביקור בסמטת ציורי הקיר – סמטת קלריון. למעשה, מדובר בפרויקט הממוקם על גבי קירות במספר סמטאות בדרום העיר, באזור רחוב מס' 17, בשכונה לא מאד סימפטית. הגענו למקום בעקבות המלצות בפורום. זו שכונת מהגרים ונראה לנו אפילו לא בטוח להחנות את הרכב העמוס בציוד ולהסתובב ברגל. הסתפקנו בהצצה על הציורים (חלקם חביבים למדי) דרך חלונות המכונית. לדעתנו נחמד, אבל לא משהו שלא ניתן לוותר עליו. אנחנו נפרדים לשלום מהעיר היפה ויוצאים לכוון סנטה קרוז. התחנה הראשונה - מיסטרי ספוט. כרטיסים למיסטרי ספוט – הוזמנו יום קודם דרך עמדת האינטרנט במלון. זהו "מקום בו חוקי הפיזיקה לא עובדים", טוענים המארגנים. מדובר בסיור נחמד בן שעה לערך באתר קטן, המצוי בתול חורשת עצי רדווד גבוהים. המדריכה מנסה להדגים ולשכנע שבמקום זה חוקי הכבידה לא ממש קראו את הספר. אנחנו מוצאים עצמנו מתקשים לעמוד ישר, הולכים בזויות מוזרות, צופים בכדור שמתגלגל למעלה במקום למטה וכד'. אמת או אוסף מוצלח של אשליות אופטיות? איני יודעת. אבל הסיור חביב ביותר והילדים וגם אנחנו נהנים.
משם אנחנו ממשיכים לכוון מונטריי. בדרך מספיקים לראות את "מגרש המשחקים של דניס האיום". זהו גן משחקים ציבורי גדול בכניסה למונטריי, נראה נחמד מאד למי שיש לו ילדים קטנים. שלנו כבר גדולים לגנים כאלה ואנחנו מתקדמים לכוון הקנרי רו. מטיילים קרוב למזח, בין החנויות והמסעדות השונות ומגיעים לאקווריום של מונטריי. נכנסים לאקווריום בסביבות ארבע. האקווריום עצמו פתוח בקיץ עד השעה 20 בערב. המקום מאד מוצלח. מוצג בו אוסף גדול ויפה של יצורים ימיים: דגים, כרישים, חתולי ים ורבים אחרים. חלקם גרים באקווריום, חלקם בבריכות פתוחות. ישנן בריכות ליטוף, בהן ניתן ללטף ולהחזיק יצורים שונים (רק לקטנה שלי היה אומץ להחזיק כוכב ים וחברים ימיים אחרים). מרשימים במיוחד המיכלים הענקיים של המדוזות. הם מוארים בצבעי ניאון. המדוזות לא היו מעולם יותר אטרקטיביות. אי אפשר שלא להתלהב. בקומה השנייה אזור משחקים והפעלות לילדים בנושאים שקשורים בים ואוסף יפה של פינגווינים. הביקור מומלץ מאד לדעתנו, גם למי שמבקר בעולם הים בסן דייגו. המקומות לא דומים בכלל. בסן דייגו הדגש על מופעים והחלק של האקווריום קטן יחסית. רק הפינגווינים החמודים דומים, אבל אותם אנחנו תמיד מוכנים לראות.
אחרי הביקור באקווריום אנחנו נוסעים למלון. לנו ב-Comfort Inn Monterey by the Sea. מוטל נחמד. ממוקם בשדרות מונרס, קרוב ליציאה ממונטריי והשתלבות עם כביש מס' 1. מאד קרוב לכניסה לדרך ה-17 מייל. קרוב למלון ישנו גם קניון חדש וגדול. במונטריי לינה ללילה אחד בסוף שבוע די יקרה. שילמנו 214$ + מס עבור יחידה בת שני חדרים. היחידה מרווחת וכוללת גם עמדת מטבחון ואינטרנט חופשי. ארוחת הבוקר הייתה נחמדה ודי מגוונת. ישנן שתי בריכות שחיה פתוחות. היחידה שלנו פנתה אל החורשה והייתה נעימה מאד ושקטה מאד, למרות הקרבה היחסית אל כביש סואן.
שמורת ביג סר ומושבת פילי הים
ראשון 9/8/09 – כביש מס' 1 - בבוקר אנחנו עוזבים את מונטריי ופונים לדרך 17 מייל. הכניסה קרובה מאד למלון. עלות הכניסה 9 דולר למכונית.
הבוקר מאד ערפילי והראות אינה טובה. הדרך עוברת בתחילה בתוך חורשה, בין אחוזות ובתים יפים של עשירים. אנחנו מפנטזים איך היינו עוברים לגור כאן מול הנוף היפה... משחקים גולף וחיים בנחת. כאשר מגיעים לקרבת החוף נהיה באמת מעניין. למרות הערפל, החוף יפהפה. ישנן תחנות עצירה רבות. על החוף משקפות גדולות, המופעלות על מטבעות בעזרתן ניתן לצפות בכלבי / אריות הים, המרוכזים בהמוניהם על הסלעים מול החוף. אנחנו ממשיכים לאורך הדרך, עוצרים כמעט בכל התחנות. מגיעים ומצלמים את העץ הבודד. הנוף מרהיב, החוף פראי ומבותר. אחרי הנסיעה בדרך 17 מייל, אנחנו ממשיכים לכרמל. זו עיר חמודה ביותר. רחובות קטנים עם חנויות מצועצעות וחמודות. נראית עיר נעימה מאד, מזכירה לי קצת את זיכרון יעקב. גם בכרמל אנחנו מוכנים להשתקע. אחרי כרמל אנו נוסעים לשמורת פוינט לובוס. בשלב זה של היום עדיין ערפל כבד. בכניסה לשמורה תור קטן. יש לחכות למכונית יוצאת כדי שניתן יהיה להיכנס. אחרי עשר דקות המתנה מגיע תורנו. 10$ דמי כניסה (State park) טובים לכל השמורות של כביש 1. אנחנו מקבלים פתקית ותולים אותה על חלון המכונית.
אחרי המסלול הזה, חזרנו למגרש החניה ויצאנו משם למסלול קצר נוסף אל האזור ממנו ניתן לראות את אריות הים. בשלב זה של היום הערפל החל להתפוגג וזכינו לתצפית נהדרת עליהם. יש מהם המונים וזה בהחלט נחמד ומשובב לב. הטיול בשמורה בהחלט מומלץ. אחרי פוינט לובוס אנחנו ממשיכים לכוון ביג סר. זהו כבר אזור, בו הנסיעה בכביש 1 נעשית איטית ומפותלת. כל כמה מאות מטרים ישנם מפרצי עצירה בצד ימין. קל יותר להתרשם מהנוף אם באים מצפון לדרום ואני בהחלט ממליצה על נסיעה בכוון זה. עצרנו מספר פעמים, כמובן שלא בכל מקום. ניתן להתרשם מהדרך היפה גם מחלון המכונית ולמען האמת ילדינו ממצים נוף די מהר, כך שלא הרגשנו צורך לעצור בכל רגע.אנחנו מגיעים למגרש המכוניות הקטן, חונים ומתייעצים עם הריינג'ר לגבי מסלולים. היות ועדיין ערפל וקשה לראות את אריות הים, אנחנו מתחילים במסלול מעגלי - Cypress Grove Trail, שיוצא ממגרש החניה אל המצוק ובחזרה. במסלול מטיילים בינות לעצי הברוש העתיקים והיפים. המסלול מגיע עד קצה המצוק ומאפשר תצפיות נהדרות על החוף המבותר. בדרך ראינו משפחת איילים. הדרך נעימה ולא קשה.
אנחנו מגיעים לשמורת ביג סר בשעות הצהריים. הכניסה לשמורה זו חינם עם אותה פתקית שקיבלנו קודם בפוינט לובוס. מסתבר שחלק ניכר מהשמורה סגור בשל שריפות שהיו במקום. המסלול שחשבנו לעשות, עד ל-Pfeiffer Falls בלתי אפשרי. אפשריים רק מסלולים ארוכים יותר. אנחנו כבר די עייפים והבטן מקרקרת, אז בהתייעצות עם הילדים מוותרים (אנחנו בצער, הם לא ממש) על השמורה ופונים לארוחת צהריים במסעדת Nepenthe - המפורסמת.
לסיום היום הארוך בכביש מס' 1 אנחנו עוצרים במושבת פילי הים Piedras Blancas . עבורנו זה היה ללא ספק הרגע המרגש ביותר של היום. היה כבר די מאוחר והילדים היו עייפים ובקושי רצו לצאת מהרכב. הערפל הסמיך ששוב חזר הקשה על הראות... אבל מרגע שיצאנו מהמכונית – ששון ושמחה. איזה מקום! כמה פילי ים. המונים. קטנים וגדולים, שמנים ורזים. הילדים וגם אנחנו פשוט עמדנו מרותקים שעה ארוכה. אי אפשר היה להזיז אותנו משם. הפילים מתחפרים בתוך החול ומכסים את עצמם, אולי כדי להתכונן לשנת הלילה ולהגן על עצמם מהקור. המקום נמצא כמה מייל צפונית לסן סימיון ואני מאד ממליצה על עצירה ארוכה שם. זה ללא ספק ה-Highlight של היום. הכניסה חינם.אחרי ארוחת הצהריים אנחנו ממשיכים לשמורת Julia Pfeiffer Burns (לא לבלבל עם מסלול ג'וליה פייפר בשמורת ביג סר). הכניסה בצד שמאל של הכביש. במגרש החניה הפתוח יש תיבה בה משאירים את דמי הכניסה. לנו יש את הפתקית שמראה כי כבר שילמנו, אבל אף אחד בכניסה לא בודק ולא גובה תשלום. אין רינג'רים במקום. המסלול Mc Way Falls Overlook trail מוביל אותנו מתחת כביש מס' 1. זו בעצם מנהרה תת קרקעית שמאפשרת חציה בטוחה של הכביש ומובילה ממגרש החניה אל קרבת החוף. המסלול מאפשר צפייה על מפל מים, שיחודו בכך שזורם ישר אל תוך מי הים. למרות שזרם המים אינו חזק, המפל מרשים מאד (לפחות אותנו).
משם המשכנו למלון בסן סימיון ללינת לילה. סן סימיון עיירה קטנה ומשעממת הסובבת סביב בתי המלון. אין שם דבר מלבד מוטלים, מספר מסעדות ושתי חנויות מינימרקט קטנות. לנו במלון Quality inn. המלון היה בשיפוץ ורק חלק ממנו היה פתוח. קיבלנו יחידה של שני חדרים מקושרים (ארבע מיטות כפולות) במחיר 170$ + מס וארוחת בוקר (עלובה מאד ומוגשת סביב הבריכה). החדרים עצמם שקטים, מחודשים ונעימים. בסך הכול בסדר.
מגיעים למלון Comfort inn ב-21:00 בערב לערך. המלון נמצא על שדרות סנטה מוניקה. המיקום נוח ומאפשר גישה טובה לחופים של סנטה מוניקה ווניס וגם לשדה התעופה. אין נוף – זהו אזור מסחרי ולא ממש אטרקטיבי. מלונות לאורך החוף יקרים הרבה יותר. היות והגענו ללילה אחד, המיקום היה לנו טוב. הזמנו יחידה של שתי מיטות קווין וספה נפתחת בעלות של 152$ + מס. החדר מאד מרווח והציוד חדיש ונוח. ישנה ארוחת בוקר קונטיננטלית, חיבור לאינטרנט וחניה חינם.מסנטה ברברה יצאנו חזרה לפקקי הענק בואכה לוס אנג'לס. לעת ערב מגיעים לסנטה מוניקה. עוד לפני שמתמקמים במלון פונים אל הפיר של סנטה מוניקה. מתחילת הטיול בתי מבקשת לראות את החוף ואת הגלגל הענק. כאן צולמו מספר סצנות בסרט "האנה מונטנה", אלילתה של הקטנה והיא מאד מבקשת להגיע ללונה פארק של האנה. חנינו בחניון עירוני צמוד למתחם הלונה פארק (לא יודעת כתובת, הגענו בעקבות השילוט). הלונה פארק הקטן ממש על החוף. ניתן לשלם עבור כל מתקן בנפרד, או לחילופין לקנות פס ליום שלם. המקום פתוח עד 22:00 בלילה. סביבו מתחם של מסעדות ובתי קפה. אחרי סיבוב על מספר מתקנים, אנחנו חוגגים מסיבת סיום מאולתרת בסניף המקומי של Pizza Hut. היה יום עמוס וגדוש ומחר מתחילים במסע הביתה...
כמו כן ניתן לצפות באלבום התמונות שלי הנמצא בעולם התוכן.
עד הטיול הבא...
איריס
טירת הרסט, מורו ביי וסנטה מוניקה
שני 10/8/09 - המשך כביש מס' 1 - את היום אנחנו פותחים בביקור בטירת הרסט. הסיור מתחיל במרכז המבקרים, הנמצא מספר מייל צפונית לסן סימיון. כרטיסים הוזמנו מראש באתר האינטרנט. מחיר: 24 דולר למבוגר, 12 דולר לילד. בחרנו בסיור מס' 1, שמומלץ למבקרים בטירה בפעם הראשונה. משך הסיור שעה וארבעים וחמש דקות. ניתן לבקר בטירה באמצעות סיור מודרך בלבד. לכל קבוצה מתלווים שני מדריכים (אחד מסביר, אחד משגיח) וההדרכה צמודה מאד. יש להקפיד ולשמור על כללי המקום – שתיית מים בלבד, הקפדה על הליכה על "שטיח הסיור " וכד' (לא מתאים לילדים קטנים ושובבים). בעיננו היה מעניין ומרתק. הטירה מפוארת, הגנים מקסימים. בריכות השחייה מרהיבות. גם הסיפורים על האיש הצבעוני, אורחיו ואורחותיו מרתקים. האיש היה ללא ספק מגלומן, אבל זה לא גורע מהעניין במקום המפואר שבנה לעצמו.
לאחר הביקור בטירה המשכנו בנסיעה דרומה. חלפנו על פני קמבריהוהגענו ל-Morro Bay. עיירה זו ידועה בזכות ה-Morro Rock - סלע ענק בתוך הים, שריד לשרשרת הרי געש עתיקים שמהווה מקום נחיתה לציפורי מים רבות. ערפל כבד הפריע לראות, אבל המקום מרשים ביותר גם תחת מעטה הערפל.
משם המשכנו בנסיעה. חלפנו על פני העיר סן לואיס אוביספו והצצנו במלון "מדונה אין" המצועצע, הממוקם ממש על הדרך הראשית. מכאן עוברים לנהיגה על כביש 101. הדרך נעשית רחבה וקלה לנהיגה. מדי פעם ניתן לראות את החוף והוא חולי יותר ופחות מבותר. עצירה נוספת עשינו ב-Pismo beach. עצרנו באאוטלט פריים, שנמצא בעיר והשלמנו קניות (שוב נעליים בחנות הרשת של Nike וגם תיקי בית ספר של Jansport במחירים נוחים יותר מאשר בארץ).
-ADLametayel-
אכלנו ארוחת צהריים בפיזמו ביץ' והמשכנו לכוון Solvang – העיירה הדנית. נכנסים לסולבנג' ומרגישים אירופה. איזו עיירה ציורית ונינוחה. בתים בסגנון סקנדינבי, תחנות רוח וקונדיטוריות עם מגוון עוגות עשיר ומגרה חושים. יש שיגידו שהמקום תיירותי וממוסחר. אנחנו אהבנו את העיירה השקטה והנעימה. מקום מקסים לעצירה והתרעננות.
מסולבנג' ממשיכים לכוון סנטה ברברה וכאן נתקלנו שוב בפקקים... נכנסים לסנטה ברברה (בתקווה שבינתיים תשתחרר התנועה). השדרה המרכזית הקרובה לחוף רחבה ולארכה נטועים עצי דקל גבוהים. הבנייה בסגנון ספרדי ומהכחול של הים אי אפשר להתעלם. התרשמנו מהטיילת הנחמדה, צפינו בבני נוער מחליקים על סקייטבורד, שעשו תרגילי אקרובאטיקה במתחם הבנוי רמפות מיוחדות לגלישה בצורות שונות ומשונות. הביקור שלנו היה קצר, אבל אני חושבת שבטיול חוזר ונינוח יותר אפשר בהחלט לבלות יום שלם בעיר החביבה הזו.
מגיעים למלון Comfort inn ב-21:00 בערב לערך. המלון נמצא על שדרות סנטה מוניקה. המיקום נוח ומאפשר גישה טובה לחופים של סנטה מוניקה ווניס וגם לשדה התעופה. אין נוף – זהו אזור מסחרי ולא ממש אטרקטיבי. מלונות לאורך החוף יקרים הרבה יותר. היות והגענו ללילה אחד, המיקום היה לנו טוב. הזמנו יחידה של שתי מיטות קווין וספה נפתחת בעלות של 152$ + מס. החדר מאד מרווח והציוד חדיש ונוח. ישנה ארוחת בוקר קונטיננטלית, חיבור לאינטרנט וחניה חינם.מסנטה ברברה יצאנו חזרה לפקקי הענק בואכה לוס אנג'לס. לעת ערב מגיעים לסנטה מוניקה. עוד לפני שמתמקמים במלון פונים אל הפיר של סנטה מוניקה. מתחילת הטיול בתי מבקשת לראות את החוף ואת הגלגל הענק. כאן צולמו מספר סצנות בסרט "האנה מונטנה", אלילתה של הקטנה והיא מאד מבקשת להגיע ללונה פארק של האנה. חנינו בחניון עירוני צמוד למתחם הלונה פארק (לא יודעת כתובת, הגענו בעקבות השילוט). הלונה פארק הקטן ממש על החוף. ניתן לשלם עבור כל מתקן בנפרד, או לחילופין לקנות פס ליום שלם. המקום פתוח עד 22:00 בלילה. סביבו מתחם של מסעדות ובתי קפה. אחרי סיבוב על מספר מתקנים, אנחנו חוגגים מסיבת סיום מאולתרת בסניף המקומי של Pizza Hut. היה יום עמוס וגדוש ומחר מתחילים במסע הביתה...
יום שלישי 11/8/09 – חזרה הביתה.
בבוקר מסיימים לארוז ולהתארגן, אוכלים ארוחת בוקר קלה ויוצאים לכוון שדה התעופה. נסיעה בת 15 דק' (הפעם ללא פקקים) , מחזירים את הרכב ונכנסים לטרמינל.ה צ'ק אין של אל על אפשרי כבר 3 שעות וחצי לפני הטיסה. הצ'ק אין מהיר. הרבה דלפקים, הרבה אנשי בטחון ואין בכלל תור. מסיימים את הצ'ק אין בדקות ספורות. המטען נשלח ובקורת הדרכונים נעשית על ידי דיילת הקרקע של אל על. פעם ראשונה שאנחנו נתקלים בביקורת דרכונים במעמד הצ'ק אין ולא על ידי משטרת הגבולות. זה סידור מהיר ונוח. טרמינל B בשיפוצים והוא קטן ומבולגן. דיוטי פרי סמלי ביותר (לא לבנות עליו). טיסת אל על מס' 6 יוצאת בזמן (13.45 אחה"צ). הפעם אין vod אישי, הטיסה בשעת יום ולא ממש ניתן להירדם. למרות שהדרך חזרה קצרה יותר, הטיסה קשה יותר. אולי בגלל שהטיול נגמר וחוזרים, אולי בגלל שלא מצליחים לישון. הקטנה שלנו מרגישה רע ומקיאה. ביום רביעי 12/8, בשעה 14:00 אחר הצהריים, לאחר 13.5 שעות ארוכות מאד, נוחתים בבן גוריון.
זהו – תם הטיול. זו יבשת גדולה ונהדרת, קלה ומתאימה לטיול עם ילדים. ידידותית ומסבירת פנים. בטיול הזה ביקרנו רק בפינה אחת שלה ובהחלט נשאר טעם של עוד..
בבוקר מסיימים לארוז ולהתארגן, אוכלים ארוחת בוקר קלה ויוצאים לכוון שדה התעופה. נסיעה בת 15 דק' (הפעם ללא פקקים) , מחזירים את הרכב ונכנסים לטרמינל.ה צ'ק אין של אל על אפשרי כבר 3 שעות וחצי לפני הטיסה. הצ'ק אין מהיר. הרבה דלפקים, הרבה אנשי בטחון ואין בכלל תור. מסיימים את הצ'ק אין בדקות ספורות. המטען נשלח ובקורת הדרכונים נעשית על ידי דיילת הקרקע של אל על. פעם ראשונה שאנחנו נתקלים בביקורת דרכונים במעמד הצ'ק אין ולא על ידי משטרת הגבולות. זה סידור מהיר ונוח. טרמינל B בשיפוצים והוא קטן ומבולגן. דיוטי פרי סמלי ביותר (לא לבנות עליו). טיסת אל על מס' 6 יוצאת בזמן (13.45 אחה"צ). הפעם אין vod אישי, הטיסה בשעת יום ולא ממש ניתן להירדם. למרות שהדרך חזרה קצרה יותר, הטיסה קשה יותר. אולי בגלל שהטיול נגמר וחוזרים, אולי בגלל שלא מצליחים לישון. הקטנה שלנו מרגישה רע ומקיאה. ביום רביעי 12/8, בשעה 14:00 אחר הצהריים, לאחר 13.5 שעות ארוכות מאד, נוחתים בבן גוריון.
זהו – תם הטיול. זו יבשת גדולה ונהדרת, קלה ומתאימה לטיול עם ילדים. ידידותית ומסבירת פנים. בטיול הזה ביקרנו רק בפינה אחת שלה ובהחלט נשאר טעם של עוד..
אפשר לחזור אצל הכתבה בארבעת החלקים כאן –
כמו כן ניתן לצפות באלבום התמונות שלי הנמצא בעולם התוכן.
עד הטיול הבא...
איריס
