פריז עם ילדים

בקיץ 2008 נסענו לטיול משפחתי בפריז ועמק הלואר.

אני מעלה כאן את הרשמים כפי שכתבתי בפורום משפחות עם שובנו מהטיול.

הטיול נפתח בחמישה ימים בפריז. אח"כ נסענו לכוון עמק הלואר עם סיומת השלמות באזור איל דה פרנס. סה"כ 12 ימים ולילות.

 פרק ראשון - rue דה לה שווארמה.

14/8 יום חמישי.
מגיעים לשדה לטיסת בוקר לפריז. הטיסה אמורה לצאת ב 9 בבוקר ואנו מתייצבים כמו ילדים טובים בשש. התור לבידוק הביטחוני ארוך , אבל מתקדמים די מהר..
התור בדלפק לצ'ק אין של חברת xlf , ארוך עוד יותר ורק שני דלפקים פתוחים. דיילות קרקע של ארקיע. הפעם התור פשוט לא זז. ב 7 וחצי אנחנו עוד עומדים בתור (הלך הדיוטי פרי, ספרו לרותי..).
מגיעים לדיילת ומקבלים מושבים – לא ביחד. הדיילת טוענת שהגענו מאוחר. אנחנו מאוחר ? אנחנו כאן משש ואתם פותחים רק שני דלפקים. נמצאים מושבים ביחד אבל בשורה אחרונה. לא רוצה שורה אחרונה, כולם מחכים שם לבית - שימוש. עוד קצת אסרטיביות ( "קנינו כרטיסים 4 חודשים מראש")
ונמצאים כרטיסים ביחד בקדמת המטוס. בתור אנחנו מזהים מכרה ותיקה. בחורה שהיתה פקידה של בעלי בצבא. עכשיו היא עם בעל ושני ילדים. לא נפגשו שנים. " חיבוקים ונישוקים ".
 ממשיכים במרץ עד לשער העלייה למטוס. לא מספיקים דיוטי – כבר אמרתי. במטוס הפלא ופלא – אותה בחורה במושב ליד בעלי. נשבעת שלא כיוונה. לפחות הטיסה עברה במהירות. התעדכנו והחלפנו חוויות כל הדרך. הטיסה היא טיסת צ'רטר של xlf. לא משהו שכדאי לספר עליו בבית. אוטובוס מעופף צר וצפוף אבל היות והכרטיס עלה 350 $ בלבד , לא מתלוננים.

מגיעים לשדה בפריז. מדובר על טרמינל 3 הצדדי. הזמנו את שרותיו של אנרי הסעות וקיבלנו אישור. אבל לא אנרי ולא איש מטעמו. אף אחד לא מחכה. סיבוב קצר בחוץ – גם לא . מנסים לטלפן. כל הטלפונים מגיעים למשיבון. החלטנו לצאת החוצה. ישנו סדרן מוניות של השדה. מתקשר ומזמין לנו מונית לחמישה עם הרבה מטען (4 מזוודות ו 3 תיקי יד). תוך שתי דקות מגיעה מרצדס ויטו חדשה ומפנקת. עם המון מקום למטען והמון מקום לנוסעים (בפעם הבאה אני שוכרת רק כזו..). מגיעים תוך 20 דקות לדירה בפריז (מרכז העיר ליד הנוטרדאם). המחיר 47 יורו לכולנו כולל מטען. להזכירם אצל אנרי בקשו 75 יורו. המלצה - למשפחה (מעל 3) רק מונית רגילה ולא שאטל. גם יותר זול וגם ספיישל לכתובת ללא המתנה לאיסוף והורדה של נוסעים אחרים.
מגיעים לדירה. בדרך מהשדה אני מדברת עם הבחור מחברת ההשכרה. (שכרנו דרך גלי אבני שהיא רק מתווכת וקשורה עם מספר חברות להשכרת דירות בפריז. האמת שדרך גלי אבני קיבלנו תעריף יותר נמוך מאשר ישירות מהחברה הפריזאית (ניסיתי)). הבחור מגיע לדירה למסור מפתח ולתת הוראות "הפעלה". אדם חביב , מריח כולו אדי אלכוהול (השעה 3 בצהריים). מתנצל שאחר – "הגעתם מהר" אמר. נכנסים לדירה וחוטפים "שוק". ידעתי שהדירה קטנה, אבל בתמונות נראתה נעימה ובעלת אופי. קיבלתי המלצה חמה ממשפחה ישראלית שהיתה במקום (גם הם חמישה). היות ודירות מרווחות יותר, וממוזגות עלו "הון קטן" החלטתי ללכת עם ההמלצה. מסתבר שעבורנו לא התאים.
כנראה הכול בעיני המתבונן... אמנם כל הפרטים הטכניים היו נכונים. מיקום, מטבחון, מיטות לחמישה, מכונת כביסה, אמבטיה אבל הכול יחד נראה לנו נורא. קטן קטן.( יחד עם המזוודות לא היה מקום לזוז). טחוב. מאובק. ניקיון בסטנדרט אחר -"מלמעלה" מה שנקרא.

היתרון היחידי של הדירה. המיקום הנפלא. שתי דקות ואתם ברגל אל מול הנוטר- דאם היפה. קישוריות טובה לשני קווי מטרו – 4 ו 10. להרבה מקומות ניתן להגיע ברגל. הרחוב הוא מדרחוב צבעוני ברובע הלטיני. הומה מתיירים. המון גלידריות ומסעדות, יווניות בעיקר.
בכל פעם שמישהו נכנס למסעדה הם שוברים שם צלחת בכניסה ובערב רואים המון שברים מפוזרים. למרות שהרחוב הומה הדירה הייתה עורפית ושקטה. לא סבלנו מרעש. מה שכן, ניתן היה לפתוח חלונות רק בבוקר. בערב ריחות של שווארמה.
לרחוב קוראים rue de la huchette . אנחנו קראנו לו rue דה לה שווארמה.



 לא מצרפת קישור היות ולא ממליצהעל הדירה.

rue de la huchette(גודל:15.23KB) עוד מהרחוב - גלידריה(גודל:13.59KB)

התארגנות קצרה בדירה ויוצאים אל הדרך. נוסעים במטרו אל שער הניצחון – כיכר אטואל. מתרשמים ממנו מבחוץ ומחליטים לעלות למעלה. קנינו כרטיס מוזיאונים להורים ל 4 ימים. עלות הכרטיס כוסתה בקושי אבל חסך לנו תורים.
מתחילים לטפס. לא קל ..כבר בהתחלה אני מתחרטת. אנחנו אחרי טיסה , עייפים..
 לא ויתרנו (גם אי אפשר לחזור אחורה) ועלינו. המראה למעלה מפצה על הקושי. העיר מרהיבה. היות ולנו ההורים זה ביקור שלישי. חלק מהמקומות כבר מוכרים ואני נותנת לילדים הסבר קצר על מה שרואים ועוד יכירו בהמשך. יורדים ומתחילים ללכת לאורך השאנז אליזה לכוון הקונקורד. לא הגענו עד הסוף. השדרה ארוכה והיה קשה לאחר טיסה. נכנסנו למספר חנויות בדרך. מחנות "ספורה" המפורסמת, לא מאד התרשמנו. אמנם חנות גדולה ויפה אבל עדיין חנות תמרוקים. אלינו לא מאד מדבר.
חנות fnac כבשה את הבנים, אבל הכי נחמדה היתה חנות התדמית של חברת פיג'ו עם המכוניות המיוחדות.
אכלנו גלידה טובה, המשכנו ברגל עוד קצת, בערך מחצית הדרך לקונקורד והחלטנו לחזור לדירה.
 קניות להצטיידות ראשונית ב monoprix והביתה.. דווקא בחנות הילדים שהיו עייפים התעוררו לחיים. "סופרים" בחו"ל משום מה עושים להם את זה..

שער הניצחון(גודל:12.35KB) תצפית מלמעלה - הקשת הגדולה(גודל:11.17KB)

תמונות מהחנות של פיג'ו

 במקום גם מעין בית קפה קטן. אין תצוגה של מכוניות רגילות. חנות "תדמית" בלבד.

IMG_2944 (1296 x 972).jpg(גודל:12.82KB) IMG_2946 (972 x 1296).jpg(גודל:10.82KB)


 15/8 יום שישי – יום עלייתה של מריה השמימה.

מתחילים מהסביבה הקרובה לדירה. רוצים להכיר את מה שיש ליד הבית. לכן ראשונה כנסיית נוטרה – דאם. השעה 10 בבוקר ואנחנו "מרוויחים" טקס דתי. בלי לדעת מתי מתקיים, הגענו בדיוק בזמן לטקס. נעמדנו קרוב לחבל וזכינו במבט קרוב לבישוף / קרדינל מה שלא יהיה. לא מבינה את ההיררכיה שלהם אבל זה היה כנראה מישהו מכובד בגלל ההמולה (השקטה) סביבו. הקתדראלה המרשימה מלאה ריחות קטורת ועשן דק. קשה לצלם. ניסינו. יצא לא משהו..אני בכל זאת מצרפת תמונה. לא נשארנו עד הסוף בעיקר בגלל הצורך להיות בשקט (קשה עם החברה שלי). התרשמנו מחלונות הרוזטה היפים ויצאנו החוצה כדי לטפס על המגדלים. בחוץ תור ענק. עד קצה הרחוב. מחליטים שלא מחכים. נחזור לכאן אמרנו בהמשך זה הרי ליד הבית. עשינו סיור סביב הקתדראלה. צילמנו מכל הכוונים והמשכנו ליעד הבא הקונסרייז'י בית הכלא הישן. בדרך עברנו דרך שוק הפרחים. כמו שכבר נאמר זה לא ממש שוק. דומה יותר למשתלה ממוצעת בכל זאת קנינו פעמון יפה לדלת הכניסה.

בזכות כרטיס המוזיאונים נכנסנו לקונסרייז'י ללא תור. כבר כיף.. הקונסרייז'י מרשים. אולם הכניסה גבה התקרה בעל העמודים הגדולים ולעומתו תאי האסירים הקטנים והצרים. היה סיור מאורגן בצרפתית. לא הצטרפנו. הביקור היה די קצר. הילדים לא התלהבו במיוחד.

משם המשכנו לכנסיית סנט שאפל היפה. שוב כניסה מהירה ללא תור בזכות כרטיס המוזיאונים. הכנסייה קטנה. מבחוץ לא מרשימה במיוחד אבל בפנים מרהיבה ביופייה. מחולקת לשתי קומות כאשר האולם העליון כולו ויטראז'ים. הביקור במקום היה קצר היות והכנסייה באמת קטנה.
כעת עמדו לפנינו שתי אופציות לנסוע במטרו לכוון הגנים הבוטניים Jardain de la plantes או ברגל דרך האיל סן לואי.
סיפרתי לילדים שבאי יש גלידה טובה (למרות שלא הייתי בטוחה שיהיה פתוח ביום החג) והם שוכנעו ללכת ברגל. חזרנו מסנט שאפל לכוון הנוטרה דאם ואיל סן לואי.
רצינו לבקר באנדרטה לזכר קורבנות השואה הנמצאת בקרבת מקום. כשהגענו הייתה השעה 12 בצהריים. השומר אמר שבדיוק סוגרים ולא אישר להיכנס. הספקנו להציץ בעד הגדר רק כדי להתרשם איך המקום נראה. חבל.
 המשכנו לכוון הרחוב הראשי של איל סן לואי. הרחוב נחמד אבל להפתעתי היה די שומם. איפה כל התיירים ? הלכנו בקצב איטי מבלי להציץ בניירת. הייתי בטוחה שאזהה את הגלידרייה המפורסמת לפי התורים (כמו שמספרים). הגענו עד קצה הרחוב ואז הבנו שהצלחנו לפספס את הגלידה. הצצתי בספר כדי לראות הכתובת המדויקת וחזרנו אחורה. מה אומר. בדיוק כמו בטיפים. גלידה נחמדה טעימה אבל לא יוצאת דופן. מה שכן יקרה. עבור חמישה כדורים שילמנו למעלה מ 20 יורו.
חצינו את הגשר לכוון רציפי הסיין והמשכנו ברגל עד לגנים הבוטניים. ההליכה לא קצרה ולא פשוטה. היה חם. כשהגענו לגנים היינו עייפים. ישבנו בצל העצים לנוח קצת. אני מצרפת תמונה.
את יתרת השדרה עד למוזיאון האבולוציה כבר הלכנו בקושי . נכנסנו למוזיאון. הילדים שלי אוהבים בעלי חיים ומוזיאונים של טבע. לפני שנתיים היינו במוזיאון הטבע בניו יורק. אחרי המוזיאון בניו יורק אחיו הצרפתי קצת מאכזב.
 בכל אופן היה נעים להסתובב בנחת במזגן בין הבובות / פוחלצים השונים.
אחרי שהתרשמנו מהגלריה לאבולוציה ויתרנו על החלק של הפלנטולוגיה.
הבנתי שלא ניתן יהיה להתחרות ברמת מוזאון הטבע הניו יורקי, היינו כבר עייפים ורעבים והחלטנו לעזוב את המקום וללכת לאכול.

 נסענו במטרו לקרבת הדירה. אכלנו במסעדת היפופוטמוס . היה בסדר ולא יותר. לא היו הנחות "צהריים" בגלל החג. 

הכניסה לגנים הבוטניים(גודל:8.91KB) העץ הגדול(גודל:15.26KB)
אחרי מנוחה, יצאנו לפנות ערב למגדל אייפל. חשבנו להספיק גם את המגדל וגם את השייט.
ירדנו במטרו באזור הטרוקדרו ומשם דרך ארמון שאיו אל האייפל. הגנים יפים. המזרקות לא פעלו.
במקום חבורות של נערים שרוקדים ברייקדנס והיפ הופ לשמחת הקהל. צפינו קצת והמשכנו לכוון האייפל. השעה הייתה 8 לערך. נבהלנו מהתור הארוך ליד כל אחת מרגלי המגדל.
הילדים לא רצו להמתין בתור ואנחנו ההורים כבר עלינו פעם אז החלטנו לא להתעקש. המשכנו קצת להסתובב במקום. המגדל התחיל לנצנץ בשלל אורות. קנינו לקטנה "אייפל מנצנץ".

 אכלנו קרפים בדוכן (יותר מדי שוקולד). המרחק לגשר אלמה נראה גדול מאשר על הנייר והחלטנו לעשות את השייט ביום אחר. חזרנו הביתה לרחוב השווארמה. תם היום השני.

IMG_3123 (972 x 1296).jpg(גודל:8.30KB) IMG_3146 (972 x 1296).jpg(גודל:5.99KB)
16/8 היום השלישי.

את היום התחלנו במוזיאון הלובר. כניסה מהירה דרך הקרוסל גלרי. אין שום תור בזכות השעה הדי מוקדמת (10 בבוקר) וכרטיס המוזיאונים. באתי מצוידת בתכנית הסיור שהורדתי מאתר האינטרנט של המוזיאון אבל הניירות נשארו בתיק והתחלנו להסתובב לפי המפה שקיבלנו בכניסה. אתאר בקיצור את הביקור. זיוה כבר תארה בצורה נפלאה את המוזיאון ואין לי הרבה מה להוסיף. התחלנו מאגף רישלייה (סתם מכיוון שלא היה שם תור בכניסה..). קומת קרקע עם הפטיו הפנימי – פסלים מרהיבים. נהנינו להסתובב בין הפסלים הלבנים הגדולים והמרשימים (ביתי הקטנה צחקקה במבוכה למראה אבריהם האינטימיים המפוסלים בפרוטרוט).
 משם המשכנו לאגף סולי - מסופוטמיה ועתיקות מצרים על שלל הסרקופז'ים המומיות וחבריהן. המשכנו לכוון גלריית הרנסנס האיטלקי כדי לראות את המונה ליזה. איך אפשר בלי?. בדרך באחד המעברים ראיתי שילוט עם הכוונה לעבודות של אנסלם קיפר. החלטתי שאני חייבת תמונה בשביל זיוה, למקרה שהיא תחליט לוותר על הביקור בלובר. התחלנו להסתבך במדרגות ובמעברים בחיפוש אחר היצירות. אודה על האמת, הילדים לא הבינו מדוע אני כה נחושה למצוא את הפסלים וכשמצאנו לא הבינו "על מה המהומה" . הסברתי להם שזהו האומן הראשון שמציגים את עבודותיו בחייו וזהו כבוד גדול ומראה כמה הוא מוערך (עכשיו אני שומעת שהוא השני, אבל לא נצמד לזוטות). צילמתי את העבודות. חלק מהתמונות לא יצאו כל כך מוצלחות אבל הנה אחת במיוחד בשבילך זיוה. משם המשכנו בחיפוש אחר המונה ליזה.

עבודה של אנסלם קיפר(גודל:6.42KB) פטיו הפסלים באגף רשלייה
הגלריה של הרנסנס מרשימה ביופייה. הגענו לחדר בה מוצגת המונה..למרות האיסור ולמראה שלל הצלמים תקתקנו צילום מרחוק. לא הכי מוצלח אבל לא צהוב.. מצרפת בשבילכם. גם אנחנו התרשמנו יותר מציור "החתונה בקנה" בצדו השני של האולם. הוא מרשים מאד בגדלו בצבעוניות ובפרטים.
 המשכנו הלאה- מאד רציתי לראות את רוקמת התחרה ורפסודת המדוזה , אבל לא מצאנו את הציורים , הילדים התחילו להראות סימני עייפות והחלטתי לוותר. בכל זאת בדרך החוצה חיפשנו ומצאנו את ונוס ממילו וניקי מסמותרקיה והחלטנו שדי לנו מאלות יווניות. המשכנו ללובר ההיסטורי וכמו שכבר סיפרתי הצלחנו לעבור שם גם כן 3 פעמים: פעם בכוונה, עוד פעם לשירותים ואחרונה בדרך החוצה. קצת הסתבכנו והסתובבנו במעגלים. בסך הכל היינו בלובר כשעתיים וחצי – שלוש. לא ביקור עומק, אבל היה בהחלט מהנה וברב השלבים הילדים הביעו עניין. אני שמחה שביקרנו שם על הבוקר כשעוד היינו רעננים.

הגלריה של הרנסנס - איזה חדר מרשים(גודל:14.90KB) מון - עליזה הפעם לא בצהוב(גודל:8.12KB)
עוד קצת מהלובר

ונוס ממילו חסרת הידיים ומשהו מאגף מסופוטמיה

 ולא - אני לא סינית עקומת רגליים.. 

IMG_3167 (972 x 1296).jpg(גודל:9.63KB) ונוס ממילו(גודל:8.42KB)

המשכנו לטייל לאורך הגן , נחנו קצת ליד האגם והגענו עד לכיכר הקונקורד. משם הליכה קצרה לכנסיית המדלן. הילדים התחילו לעשות לי אינתיפדה " מספיק כנסיות" ולכן הסתפקנו במבט מבחוץ.

 עוד הצצה לחנות הגמד הכחול (היה סגור להפתעתי וכנראה גם למזלי) ולחנויות אחרות בסביבה. האזור משופע בחנויות מותגים יוקרתיות. הצצה קטנה בחלונות הראווה הבהירה לנו שקניות שם אינן בשבילנו. לקחנו מטרו מתחנת המדלן ונסענו לתחנת הוטל דה ויל. בקרנו בכלבו BHV (אין מציאות, די יקר), צפינו בבית העירייה ובחוף הנחמד שהקימו ברחבה שלידו.

בית העירייה היפה(גודל:14.48KB) המדלן(גודל:11.53KB)
המשכנו ברגל כשאנו חוצים אל הגדה השמאלית וצופים על "החוף של פריז". אכלנו (איך אפשר בלי?) שווארמה יוונית טובה ברחוב שלנו שמוגשת עם רוטב חלבי שדומה ליוגורט ונקראת gyros (סליחה עם כל שומרי הכשרות – אפשר גם בלי רוטב, הילדים שלי ביקשו בלי).
נחנו מעט בדירה. לקראת ערב יצאנו לשייט המפורסם מגשר אלמה עם הבטו מוש. עלינו על השייט של 8 בערב וסיימנו אותו עם השקיעה בתשע ורבע. הרב היה באור , הסיום בחשכה ורק מעט בלווי תאורת הלילה.
 השייט היה נחמד אם כי באמצע התחילה רוח חזקה וגשם שהבריח אותנו יחד עם כמעט כל יתר הנוסעים אל פנים הספינה. חלק ניכר מהשייט ראינו בעד חלונות הזכוכית וזה מעט פגם.. חזרנו לדירה עייפים מעוד יום עמוס, תם היום השלישי.

החוף של פריז(גודל:15.59KB) פסל החירות - באיזה טיול אנחנו ?(גודל:6.91KB)
17/8 יום ראשון – יום של "פספוסים"

הבוקר היה קריר ונשבה רוח די חזקה (כל הלילה ירד גשם). רצינו להגיע באותו היום אל הכדור הפורח בגן סיטרואן. צלצלתי מהדירה לוודא שהכדור "ממריא" וענו לי שכן. החלטנו להתחיל מהרובע השביעי מוזיאון רודן , כנסיית הדום ומוזיאון הצבא ומשם להמשיך לפארק סיטרואן ברובע ה15 בתקווה שעד שנגיע (לקראת צהריים) יתבהר ותפוג העננות. מוזיאון רודן קטן ונחמד. סיירנו וצילמנו בגנים וגם במוזיאון. הכניסה חינם עם כרטיס המוזיאונים כך שערכנו ביקור קצר גם במוזיאון עצמו. הגנים יפים אבל הבוקר היה כאמור קריר ולא היה הכי נעים להסתובב בגן רטוב.. 

האדם החושב(גודל:12.86KB) משהו מבפנים..(גודל:8.92KB)
משם הליכה קצרה לכנסיית הדום וקבר נפולאון ומשפחתו (מרשים ביותר ). איזה מקום גדול בנו לאיש קטן.

 נכנסנו גם לסיור קצר במוזיאון הצבא. אפשר להסתובב שם יום שלם אבל מהר מאד מבינים את הפרינציפ. כל סוגי השריון לאנשים , סוסים וכד'. חרבות כלי נשק ועוד. הבת די השתעממה. היינו במקום לא יותר משעה והחלטנו לנסוע לכוון גן אנדרה סיטרואן. 

מוזאון הצבא(גודל:10.20KB) קבר נפולאון(גודל:11.60KB)
נוסעים לגן אנדרה סיטרואן בקצה הרובע ה 15.
קו מטרו 8 תחנה אחרונה ועוד הליכה לא קצרה ברגל. הפארק גדול מאד עם מספר כניסות. מתוחזק יפה (חוץ מהשירותים – איומים, מטונפים ובקצה הגן). מזרקות שונות עם פעלולי מים. להפתעתי היינו כמעט לבד בפארק. יום ראשון, קיץ, איפה כל הצרפתים? הייתי בטוחה שיהיו הרבה משפחות עם ילדים אבל כנראה שכולם עזבו את העיר ל vacance. האמת שהמראה של גן נטוש חזר על עצמו גם באורלאן בגני הפרחים היפים של מקורות הלואר.
הגענו למקום בו מפריחים את הבלון ולאכזבתנו הרבה אמר המפעיל שהם עשו כבר שתי המראות הבוקר, אבל בשל הרוח נאלצים להפסיק. לא עזרו השכנועים: צלצלנו בבוקר,וידאנו המראה,באנו במיוחד..
הם החליטו שסוגרים אז סוגרים. האמת שבשלב זה לא הייתה רוח חזקה וזה נשמע כמו תרוץ "לסגור וללכת הביתה". אנחנו נשארנו על הקרקע .
 הבלון נראה גדול ומרשים (הנה תמונה מצורפת) ואני חושבת שזו צריכה להיות חוויה מהנה – חבל! המשכנו להסתובב עוד קצת בגן אבל עזבנו די מהר. הגן היה כמעט נטוש, היינו מאוכזבים מהבלון וכמו בשיר "לא כל כך נעים לראות גן סגור" . 

הבלון הפורח(גודל:8.82KB) פעלולי מים(גודל:9.47KB)
נסענו חזרה למרכז העיר לאיזור מוזיאון פומפידו. אכלנו צהריים במסעדה באזור. לא זוכרת את שמה ולא מאד מומלץ. נכנסנו למוזיאון. כניסה חינם עם כרטיס המוזיאונים. עלינו במעליות השקופות נהנינו מתצפית מרהיבה מהמרפסת העליונה . הסתובבנו קצת בין התצוגות. גם הבת שלי נהנתה להשתובב בתוך הפסל שניתן להיכנס אליו. הבנים לא התחברו לאמנות המודרנית (בלובר נראו יותר סימני התעניינות).
הם החליטו שזה נורא קל לקחת בד לשפוך על כולו צבע כחול ולהרוויח מיליונים. לא עזרו ניסיונותיי להסביר, לבקש מהם לתת קצת קרדיט לאומן... רוב היצירות נראו להם לדאבוני כמו "קשקוש אחד גדול".
 יצאנו מהמוזיאון . עברנו ברחבה שבאמת נראתה לי פחות תוססת מאשר הייתה בביקורים קודמים. הגענו למזרקת סטרוינסקי. המזרקה לא פעלה. הילדים החליטו שהם רוצים לחזור לדירה ולסיים את היום. השעה הייתה חמש לערך. העייפות הכריעה ולא רצו לחכות למופע של האורלוגין בשעה 6. על רובע המרה כבר לא היה מה לדבר. חזרנו לדירה. 

מזרקת סטרוינסקי(גודל:16.54KB)

בערב החלטנו לצאת בזוג להסתובב במרה. הילדים נשארו לשחק במחשב ברחוב השווארמה, מצוידים בטלפון והוראות לשעת חירום ואנחנו יצאנו לטייל בכיף. איזה שקט. (צריכים טיול זוגי דחוף). הסתובבנו בסמטאות , הגענו לכיכר ווז ולבית הכנסת של גימאר. צעדנו עד ככר הבסטיל עם האופרה החדשה ומשם במטרו לנוטרה דאם . בשעה תשע וחצי אמור היה להתקיים כמידי ערב בחודשי הקיץ מופע אורקולי ברחבת הנוטרה דאם. כך הבנו מאתר האינטרנט של הכנסייה.
 ישבנו בחוץ והמתנו למופע של אורות וצלילים. כעבור רבע שעה , כאשר הבנו שלא קורה כלום נכנסנו פנימה וראינו שמדובר במיצג שמתקיים בפנים. מעין סרט על מסך ענק המתאר את תולדות הכנסייה. הסרט היה כמובן בצרפתית עם תרגום לאנגלית. נשארנו קצת. היה די מעניין אבל כשהתחלנו "לנקר".. הבנו שעדיף שנישן בדירה. חזרנו הביתה. תם היום הרביעי.

ככר הבסטיל - ברקע האופרה החדשה(גודל:8.36KB)
18/8 יום שני. הבולוורים הגדולים.

את היום פתחנו במוזיאון השעווה של ג'רבין. זיוה הספיקה לאומר לי שעדיף להתחיל משם כדי להימנע מתורים וכך עשינו. הגענו ב 10 בבוקר עם הפתיחה. כבר היה תור קטן , לא נורא. הילדים נהנו. אולם המראות נחמד ביותר. המוזיאון כולו חביב אם כי כפי שכבר נאמר, מוזיאון השעווה של טוסו טוב יותר והכוכבים לא ממש דומים לעצמם. הקטנה שלי, שלא הייתה בטוסו נהנתה מאד להצטלם עם ה"סלבס" בכל פוזה אפשרית. מהמוזיאון המשכנו דרך הפסג'ים גופרי ופנורמה. השעה הייתה כנראה מוקדמת מדי לפסג'ים , החנויות היו ברובן סגורות. החלטנו לוותר על פסג' הנסיכים. עכשיו כשקראתי את הסיפור של זיוה אני חושבת שבדיעבד זו הייתה טעות , אבל ראיתי שאין התלהבות מפסג'ים והחלטנו לוותר.


 איכות התמונות בתוך המוזיאון לא טובה , אבל אני מצרפת בכל זאת 

מנגנת עם אלטון ג'ון(גודל:7.67KB) עם מרלין..(גודל:7.84KB)

המשכנו אל האופרה גרנייה. נכנסנו . המקום מרשים ביותר. הזכיר לי מעט את הפלה דה לה מיוזיק – ארמון המוזיקה בברצלונה. אם כי מבנה האופרה גרנייה גדול יותר.
מהאופרה המשכנו לגלרי לאפייט. התרשמנו מהמבנה . נבהלנו מהמחירים. שוב עלינו למרפסת העליונה לתצפית מרהיבה. הילדים קנו כל מיני שמונצס. אכלנו צהריים ובשעה שתיים המשכנו רגלית לעבר הכוכבים של רקס.
 סיור חווייתי באולפן סרטים בהשתתפות פעילה . ההתחלה לא נראתה מבטיחה. הגענו יחד עם מספר קבוצות והיינו צריכים לחכות שהם יכנסו. אולם הכניסה נראה מיושן , דמי הכניסה יקרים והמשפחה נתנה לי מבט של "לאיפה לקחה אותנו זאתי"..אבל אח"כ, כמה צחקנו, לא אגלה מה בדיוק קורה שם (כפי שהצטוויתי) תצטרכו לבקר כדי לגלות. יש dvd למזכרת ( אפילו במחיר סביר) והכול מתועד. בקיצור הצלחה כבירה. 

אופרה גרנייה(גודל:10.69KB) מבט ממרפסת האופרה(גודל:11.07KB)

מאזור הבולוורים לקחנו מטרו למונטמרט. הרחובות המובילים אל כנסיית הסקרה קר נראים כמו "שוק בצלאל" ביום רע במיוחד. ערב רב של מוכרי סמרטוטים וחנויות מזכרות. אבל הכנסייה נותרה לדעתי יפה ומרשימה. ככה זכרתי אותה. היות וכבר הייתה שעת בין ערביים , לאחר יום עמוס ומעייף ויתרנו על עלייה רגלית ועלינו בפוניקולור. נסיעה קצרצרה (אחרי תור ארוך) ואנחנו למעלה. שוב תצפית מרהיבה. נכנסנו פנימה. הכנסייה גדולה אבל לא מאד מרשימה. עצם העניין הוא בחוץ. משם הליכה קצרה לכיכר טרטר וככר אבס ומשם הביתה. אפילו לראות את התחנה של המולין רוז' כבר לא היה כח. תם עוד יום. מחר עוזבים אתפריז וממשיכים ללואר. 

כנסיית הסקרה קר(גודל:11.74KB)

עוד כמה קטנות

 בדרך מ / אל הדירה למטרו באחד הימים ראינו את כנסיית סט סוורין היפה והעתיקה עם המרזבים המיוחדים להם צורה של ראשי מפלצות.
עוד באזור של הדירה הבית הצר ביותר בפריז – שימו לב לתמונה. רחבו כרוחב דלת הכניסה.
הבית נראה מאוכלס. הלוואי ויכולתי להציץ. איך חיים בחלל כזה?
ממש מול הכניסה שלנו הייתה סמטת "החתול שצד" – כל רוחבה מטר וחצי ארכה 22 מ.
הרחוב מצויין כאתר הסטורי. בסמטה אין כלום , ריקה וללא כניסות לבתים.

 בכלל, כל הרחובות סביב הדירה היו עתיקים ובעלי אופי, כך שלמרות "הקיטורים" על הדירה עצמה הסביבה הייתה בהחלט מעניינת.

הבית הצר בפריז(גודל:10.98KB)
היו ויתורים שעשיתי בלב כבד. בכל יום התחלנו בסביבות 10 בבוקר ובשעה ארבע או חמש אחה"צ הילדים כבר היו גמורים..
כך רצינו ולא הספקנו את כל איזור סן ז'רמן , גני לוקסמבורג,
הפנתאון למרות הקרבה הגאוגרפית לדירה.
הביקור באזור המונטמרט היה קצר מאד ואני הרגשתי שהייתי רוצה עוד.
גם את רובע לה דפנס לא הספקנו מתוך פריז. חזרנו לשם לקראת סוף הטיול ממקום הלינה האחרון שלנו שהיה כ- 20 ק"מ צפונית ללה דפנס.

וכן , גם על יורודיסני ויתרנו. אנחנו בוגרי הפארקים של אורלנדו והרגשנו שזה מיותר עבורנו. בקושי חלפה שנה..

פריזענקית , יפיפיה ואי אפשר לגמוע הכל.
 אבל איך נאמר בסרט ההוא (קזבלנקה , לא?)- תמיד תהיה לנו פריז..

המשך הטיול בבלוג נפרד - עמק הלואר