לחלק הראשון – טרק West Highland Way
המשך הטיול האדיר שלנו בסקוטלנד:
יום מס' 10: נוסעים לסקאי!
יום לאחר סיום הטרק, נסענו עם מונית להשכיר רכב מ-Sixt, שהתברר בסוף שהיא עובדת בשיתוף פעולה עם החברה המקומית, Easydrive. ההתנהלות שם הייתה קצת מוזרה... בהתחלה אמרו לנו שאין רכב אוטומטי, אחר כך הראנו להם בקבלה שהזמנו במיוחד רכב אוטומטי ופתאום מצאו את הוולבו שלנו. לא היה להם GPS, אבל הפקידה נתנה לנו ספר מפות ענקי של כל בריטניה, וכל המסלול אני ניווטתי (בהצלחה). ביום האחרון, רבע שעה לפני שהחזרנו את האוטו, גילינו פתאום שיש NAV בילט אין ברכב. 
מצב ה-WIFI והרשתות הסלולריות לא היה מזהיר, בסקאי בפרט ובכל אזור ההיילנדס בכלל. כך שלהיעזר בגוגל (על ווייז אין מה לדבר) היה מאוד נדיר, וגם עם הטלפון היו לנו בעיות (בעייתי כי לפעמים צריך להתקשר ל-B&B להודיע שמגיעים מאוחר למשל).
הדרך ל-Isle of Skye לא מאוד מסובכת, אבל בגלל שזו פעם ראשונה שאנחנו נוהגים בצד השני נסענו לאט. מאוד. הכבישים הראשיים הם נתיב אחד לכל כיוון, ובאי סקאי (נסענו דרך הגשר) יש כמה דרכים one track, שזה אומר נתיב אחד עם מקום לעצירה כל כמה מטרים. די פשוט האמת. אנשים לא נוסעים שם מהר, ויש אדיבות מדבקת.
במפה לא היו מסומנות כל הנקודות הרלוונטיות לנו, ומזלנו היה שעשיתי מחקר די מקיף לפני הטיול... לעיתים רבות יש שלטים, אבל הם קטנים ו/או הם מופיעים ברגע האחרון כשכבר אין כל כך זמן לעצור ולעשות את הפנייה.
בדרך לסקאי עצרנו בטירת Eilean Donan , שאמורה להיות הטירה הכי רומנטית בסקוטלנד. לפי דעתי, בתמונות המפורסמות שלה היא יצאה הרבה יותר מרשימה מהמציאות. הטירה עשויה להיות מוכרת לחובבי הסרטים, בגלל שצילמו שם קטעים מ"איש הנצח".
המשכנו לסקאי, ובגלל שרצינו יום מנוחה אחרי ה-WHW, עצרנו רק להליכה קצרה ל-Fairy Pools בדרך לגסטהאוס שלנו. בשעות אחרי הצהריים המוקדמות, ובמזג אוויר חמים, המקום היה מפוצץ באנשים והטבע קצת איבד מקסמו. לי זה הרגיש כמו נחל חצבאני בחול המועד, עם הרבה אנשים שהשתכשכו בבריכות.
לא המשכנו במסלול עד כל הבריכות, ונסענו לכיוון Greenacres, הגסטהאוס שלנו בכניסה ל- Portree. פורטרי היא העיר המרכזית בסקאי, ויש בה כמה חנויות ומסעדות, ונמל קטן עם הרבה שחפים (מפחידים במקצת). הזמנו מראש את חדר מס' 5, שראינו בתמונות שהוא יותר גדול מהאחרים (אבל עם נוף לגינה ולא לים..). המקום היה מקסים, גם החדר, גם הגינה המעוצבת, בעלות הבית היו מאוד נחמדות וארוחת הבוקר לא אכזבה. הירידה לפורטרי עצמה לקחה כ-15 דקות ברגל, אבל יש שם גם מגרש חנייה (בתשלום).
שוב גילינו שנושא ארוחת הערב מעצבן גם בפורטרי. השעה הייתה 18:30 ועברנו בכל המסעדות, וכולן היו מלאות עם זמני המתנה של חצי שעה. הסיבה לכך היא כנראה שהכל נסגר ב21:30... ביום האחרון באנו אפילו יותר מוקדם, ואז הסתבר שזה היה מוקדם מדי... בקיצור, הכינו את עצמם לבטן מגרגרת.
יום מס' 11: יום מלא בסקאי
התעוררנו ליום השמש האחרון בסקאי. יצאנו לכיוון Old Man Of Storr, אחד המסלולים הכי פופולרים בסקאי. בגלל שאנחנו אוהבים את הטבע שלנו שקט ופראי, הגענו לשם מוקדם (בסביבות 9:00), ומגרש החנייה הקטן היה עדיין פנוי (בצהריים כל הכביש יהיה עמוס במכוניות שחונות בשוליים).
עברנו את הגדר והתחלנו במסלול, ובגלל שהיה שם רק עוד זוג אחד, לא ידענו לאן לפנות בפיצול הראשון. הם לקחו את הדרך הימנית, ואנחנו לקחנו את הדרך השמאלית, שהתבררה כארוכה יותר. העלייה למעלה עוברת דרך נוף קצת מבאס של עצים כרותים, אבל ככל שממשיכים למעלה הסלעים של ה-storr הולכים ונהיים מרשימים יותר, וגם הנוף ללוך מהכיוון השני (וגם פגשנו כבשים!). המקום מאוד מאוד מרשים, ונשארנו פעורי פה ממה שהטבע יצר שם. באיזשהו שלב לא ברור לאן ללכת, אבל במקום ללכת על דרך שכמעט בטוח תיגמר בנפילה מהצוק למטה, הלכנו ימינה בדרך בטוחה יותר :)
בגלל מצבנו הפיזי שכבר לא היה בשיאו, ומחסור בזמן, לא עשינו את כל המסלול המלא וחזרנו למטה, הפעם בדרך שדילגנו עליה בהתחלה. עכשיו (בסביבות 11:00) היו כבר הרבה מאוד אנשים שטיפסו למעלה, וגם הרבה רוח שקצת דחפה אותי למטה..
המשכנו באותו הכביש חזרה לכיוון טירת Dunvegan, לא ספציפית בשביל הטירה אלא בגלל שרצינו לקחת את השייט שעובר בין הקולוניות של כלבי הים. השייט שלנו ליומיים אחר כך היה עתיד להתבטל בגלל מזג האוויר (וכך גם היה לצערנו) אז מאוד רציתי לעשות לפחות את השייט הזה.
הטירה נמצאת בקצה של העיר באותו השם. אחרי עצירה מהירה בבית קפה, קנינו כרטיסים והתברר לנו שאי אפשר לעשות את השייט מבלי לשלם גם על כניסה לטירה ו/או לגנים. קנינו כרטיס משולב לגנים ולשייט, וקודם כל הלכנו דוך לשייט. השייט יוצא כל כמה דקות ונמשך כחצי שעה. כאשר הגענו לשם הייתה קבוצה לפנינו, וכשהגיע תורנו היינו שם לבד. ה"קפטן" חיכה קצת, אבל בסוף הוציא לנו סירה רק בשביל שנינו! היה מאוד מאוד כיף, ובאמת הרבה כלבי ים מצחיקים ומנומנמים.
בחזרה עברנו דרך הגנים המטופחים של הטירה, שהם באמת מאוד יפים, אבל קצת over-priced. מה לא עושים בשביל לראות כלבי ים…
היעד הבא שלנו היה Neist Point. כ-45 דקות נסיעה מהטירה, על דרך שברובה היא נתיב אחד, בקצה האי נמצא מסלול Neist Point Lighthouse, אחד המקומות הכי מדהימים שהיינו בהם. בדרך לשם ראינו הרבה כבשים משוטטות וחוצות את הכביש, וגם במסלול עצמו היו הרבה כבשים, וקקי של כבשים. הנסיעה מרגישה קצת ארוכה, כי כל רגע צריך לעצור ולתת למכוניות לעקוף, אבל המקום כל כך שווה את הנסיעה. איך שיצאנו מהאוטו רוחות עזות קיבלו את פנינו, ונוף של צוקים מדהימים. המסלול מאוד יפה, לא קשה במיוחד (רק העלייה בחזור) ולא ארוך (היינו שם כשעה וחצי).
לאחר מכן חזרנו לפורטרי, חנינו בגסטהאוס וירדנו ברגל לעיירה. היה מאוד מפתיע לחכות רק 5 דקות עד שהושיבו אותנו בבית הקפה...
יום מס' 12: פיות קסומות ומנוס מהגשם
הבוקר התחיל מזג האוויר האמיתי של סקאי. גשם ירד כל הלילה, ולצערנו הרב השייט שכה חיכינו לו ב-Elgol בוטל. גם את מסלול ה-Quiraing חששנו לעשות, כי הוא עלול להיות מסוכן בגשם וגם הברכיים שלנו כבר לא היו כל כך במצב מתאים.
החלטנו לנסוע לכיוון עמק ה- Fairy Glen. הדפסתי מראש הנחיות מהאינטרנט, כי אין לשם שום שילוט. ברגע שמצאנו איפה לחנות, ניסינו את מזלנו ופשוט התחלנו ללכת. פגשנו תיש, הלכנו לצידי הביצה, ולבסוף יצאנו שוב לכביש וראינו את הגבעות והסלעים שמייחדים את המקום. כשהגענו לאגם קטן ידענו כבר שאנחנו מתקרבים, והתחלנו לטפס על גבעות, "פריסטייל". לאט לאט גילינו את העמק המדובר, וכל מיני מתנות שהפיות השאירו שם... ומתנות שהכבשים השאירו לנו...
המקום קסום באמת, וגם היינו שם לבד ב9-10 בבוקר, מה שהעצים את האווירה. החלטתי לסקור כל מיני חלקים שם, עד שטיפסתי על איזה קצה צוק, הסתובבתי וגיליתי תיש עומד מטר מאחורי ולועס דשא. הבהיל אותי קצת...
מזג האוויר השתפר, ובקלות יכולנו לגמור את כל הזיכרון של המצלמה על העמק הזה.
בדיוק כשעשינו את דרכנו חזרה אנשים התחילו להגיע, ומזג האוויר המשיך להיות הפכפך. החלטנו בהמשך היום להתחבא בקולנוע במרכז Aros, והתקשרנו לוודא שיהיו כרטיסים (האם המצב יהיה כמו במסעדות?..) באורך פלא גם הייתה קליטה סלולרית.
החלטנו לעשות את הסיבוב חזרה לפורטרי דרך אזור ה—Quiraing, לפחות שנראה אותו מהמכונית. נסענו בנתיב single track לכיוון Staffin ועצרנו כשהתחלנו לראות את הנוף המרשים, והרבה מכוניות חונות... כן, זה המקום. הגשם והרוחות היו חזקים מאוד, ויצאנו ל-5 דקות רטובות במיוחד להצטלם בתחילת המסלול, שכבר שם הנוף מפעים. למרבה הפליאה, הרבה אנשים כן עשו את המסלול, עטופים בשלל ציוד עמיד במים.
בדרך קיוויתי לעצור בבית קפה המתמחה בפאי, שקראתי עליו באינטרנט, אבל לצערנו היה סגור (שומרי שבת?!). עצרנו בהמשך במפלי Kilt Rock, שבקושי רואים אותם, ובמקום היה גם שלט שהסביר שהאזור היה פעם שופע בדינוזאורים...
הגענו מוקדם לפורטרי, אז עוד עצרנו קודם לקפה ועוגה, והמשכנו לסרט. מסתבר שהיינו היחידים שקנו כרטיסים לסרט, וגם ישבנו באולם וחיכינו מלא זמן עד שהקרינו משהו, כי הם היו צריכים אישור להקרין אותו. פורטרי מוזרה קצת.
יום מס' 13: ערב ראש השנה, נוסעים לאדינבורו
שוב הגשם שינה את התכניות שלנו ולא היינו בטוחים מה לעשות, עד הרכבת שלנו חזרה לאדינבורו. לבסוף יצאנו מפורטרי הפעם דרך המעבורת. המעבורת יוצאת מהעיירה Armadale ומגיעה בצד השני ל- Mallaig (לוחות זמנים ניתן לראות כאן). הגענו במזל מוקדם למעבורת, שם אמרו לנו שהיינו אמורים להזמין כרטיסים מראש, אבל היה עדיין מקום פנוי. הנסיעה במעבורת ארכה כחצי שעה, והייתה מלווה בהרבה הרבה רוח.
כשהגענו לצד השני המשכנו בדרך שנהייתה יפה יותר ויותר. נכנסנו קצת עם הרכב לעיירות שבדרך, ולא כל כך מצאנו מה לעשות בהן... המשכנו לכיוון העיירה Glenfinnan, במטרה לתצפת על ה- Glenfinnan Viaduct ואולי לתפוס את רכבת הקיטור מהארי פוטר (הוגוורטס אקספרס). במקום לחנות במרכז המבקרים, חנינו בחנייה של בית הקפה (שגם הוא בתוך רכבת ישנה), ואחרי כמה טוסטים עשינו את המסלול עד התצפית. הרכבת אמורה לעבור בין 15:00 ל-15:30, בדיוק לפי התחזיות שלי, והיינו שם כעשרים דקות לפני. ההליכה לתצפית לוקחת כחצי שעה, והגענו אליה עם קצת התנשפויות. היו שם כמה אנשים, שיחד איתנו עמדו וחיכו לרכבת הקיטור. בדיוק בזמן המיועד המידג' התחילו להופיע ולהציק קצת, וב15:15 סוף סוף שמענו את הצ'ו צ'ו החגיגי. אולי זה נשמע קצת מטופש, אבל הציפייה גרמה לי להתרגשות קלה.
המסלול נמשך עוד קצת, אבל לנו לא היה זמן וחזרנו לאוטו לנסיעה האחרונה לסוכנות הרכב בפורט וויליאם. החזרנו את האוטו ביום ראשון אחרי שעות הפעילות (אפשר להחזיר את המפתחות בתא), כמה דקות לפני השעה שקבענו. במקרה כזה לא ברור אם באמת אכפת להם, ולפי דעתי יכולנו להגיע גם שעה אחרי וזה היה בסדר.
הזמנו בבוקר מונית (יש בעיית מוניות בעיר הזאת) והיא לקחה אותנו לתחנת הרכבת. גם את הכרטיסים האלה הזמנו מראש (אבל היינו צריכים לאסוף מהקופה), כי יש רכבת אחת אחר הצהריים מפורט וויליאם לגלזגו, ומשם רכבת לאדינבורו. הייתה לנו נסיעה של כ-5 שעות, עם עצירה זריזה מאוד בגלזגו, אחריה הגענו ב22:30 לאדינבורו. ההליכה לפרמייר אין שברחוב פרינסס לקחה כ-10 דקות, אבל עם המזוודות, והרעב והעייפות, הרגישה כנצח. בחדר גילינו נוף מדהים של טירת אדינבורו ממש מחוץ לחלון שלנו, ומיהרנו לאכול איזו "ארוחת גורמה" במקדונלדס שפתוח 24 שעות ביממה. זאת הייתה בעצם ארוחת החג שלנו, כולל גלידה לקינוח. שנה טובה!
יום מס' 14: אדינבורו היפה
התחלנו את אדינבורו מהסמל הכי בולט שלה, הטירה. הגענו קצת מוקדם אז נכנסנו לחנות המזכרות הענקית שנמצאת בתחילת הרויאל מייל. לא קנינו כלום כי רק הגענו לאזור, אבל בהחלט חנות שווה, עם מבחר גדול מאוד של חצאיות קילט! התעכבנו קצת בגלל אדון שבונה חמות חלילים, שהתחיל קצת לחפור לנו על איך שהוא היה בישראל ועבד פה על צינורות מים לפני 40 שנה...
היום שלנו בטירה היה מלווה בגשם והרבה הרבה תיירים, וזה קצת הרס את החוויה. זו טירה עם הרבה חדרים חיצוניים ותנועה ביניהם, כך שלא היה פשוט עם הגשם והמטריות. יותר מאבירים ומלכות, היה שם הרבה דגש על ההיסטוריה הצבאית של סקוטלנד. בכל אופן, עדיין מקום חובה לכל תייר.
ביציאה מהטירה הלכנו ישר אל ה- Whisky Experience, מעין אטרקציית וויסקי שמלבד מזה שהייתה לנו מסתור מהגשם היא גם הרגישה כאתר חובה באדינבורו. אנחנו לא חובבי וויסקי, אבל היה נחמד, ומאוד מפתה לקנות מלא מלא וויסקי בחנות שם. יש כמה מסלולים שניתן לקחת, אנחנו לקחנו את המסלול הבסיסי (הכסף) שנתן לנו טעימה אחת (חזקה!), אבל למי שיותר בקטע מומלץ לקחת את מסלול הזהב.
המשכנו ברויאל מייל, הרחוב הראשי בעיר העתיקה שעמוס בחנויות מזכרות וחנויות צמר. צמר לא קנינו, אבל חנויות המזכרות הפנטו אותנו לגמרי ויכול להיות שביקרנו בכל אחת מהן.
ביצענו פנייה ברחוב ויקטוריה לכיוון Grassmarket, ומצאנו שם מקום טוב לאכול צהריים, שדווקא היה פאב אירי. לאחר מכן עברנו ברחוב שהוביל לפסל של Greyfriars Bobby, כלב שידוע בכל סקוטלנד על כך ששמר על קבר בעליו במשך 14 שנה, עד שהוא עצמו נפטר בגיל 16 המכובד.
המשכנו בעוד רחוב עמוס באנשים, פאבים, חנויות ומסעדות (כמו כל הרחובות באזור) בחזרה לרויאל מייל. הגענו לקתדרלת סיינט ג'יילס, שם עמדו נציגי Mercat, חברה המוציאה כל מיני סיורים בעיר, ונרשמנו לסיור הרוחות Ghosts and Ghouls שיוצא ב20:00 מאותה הכיכר.
אחרי עוד כמה חנויות וסטארבקס, מצאנו מזוודה חדשה בבית כלבו קרוב למלון (שלנו מזמן איבדה גלגל אחד) ונחנו קצת עד הסיור.
הסיור היה מהנה ומתומצת, שעתיים של סיפורי רוחות בעיר העתיקה ולאחר מכן בעיר התחתית הישנה. במיוחד בחלק השני של הסיור, האווירה הפכה להיות אפלה ומפחידה יותר. למי שמעוניין, יש להם עוד סיורים במהלך היום וגם מאוחר בלילה, מפחידים פחות או יותר.
יום מס' 15: אשליות ושיטוטים
התחלנו את היום בקמרה אובסקורה, מוזיאון האשליות שנמצא בתחילת הרויאל מייל ממש מול אתר הוויסקי. הגענו עם הפתיחה, והתחלנו מהקומה האחרונה, שם הייתה תצפית על העיר, והסבר קטן של המדריכה. לאחר מכן עברנו בין הקומות עד למטה (לחנות המזכרות). היינו מעט אנשים, ורוב הזמן מצאנו את עצמנו לבד. היה מאוד כיף, והספקנו לנסות כל "אשליה" שם. סך הכל היינו במקום קצת מעל שעתיים.
כבר לא היה גשם, והיה מאוד נעים להסתובב ברחובות. החלטנו להמשיך את שארית הרויאל מייל שלא הספקנו אתמול. עצרנו במוזיאון הילדוּת החינמי, שהיה די מוזר וחלק מהצעצועים שם די קריפיים. אחר כך המשכנו עד לפרלמנט, לגלריה המלכותית, ארמון Holyrood ולגבעת Arthur's Seat, אבל לא טיפסנו עליה. החלק הזה של הרויאל מייל הוא קצת אפרורי, אבל זה די מתחייב לסיים אותו...
חזרנו למרכז הרחוב לאכול בבלה איטליה (שיש לה כמה סניפים) ולאחר מכן לחנות הקומיקס ברחוב South Bridge. למי שחובב קומיקס, טלוויזיה וסרטים, יש שם הרבה צעצועים ודמויות אהובות, וגם הרבה חוברות קומיקס, מן הסתם. בצידו השני של הרחוב, כששוב חוצים את הרויאל מייל, יש את חנות הפטיסרי Patisserie Valerie, שלמרות שהיה מוקדם הייתי חייבת לנסות את אחת העוגות המפתות שיש שם.
בהמשך היום הסתובבנו עוד קצת בעיר הישנה ובעיר החדשה, ונחנו במלון.
יום מס' 16: יום אחרון בעיר
מה עם קצת שופינג איכותי? הלכנו ל-primark הקרוב למלון, חנות מאוד זולה עם הרבה סניפים באירופה. העברנו שם כמה שעות, וכמה נוח שהמלון קרוב כי שמנו שם את כל הבגדים ויצאנו שוב לקרוע את העיר.
חלפנו על פני בית הקפה בו ג'יי קיי רולינג כתבה את ספרי הארי פוטר (The Elephant House) לכיוון המוזיאון הנוסף שהיה על הכוונת- ה- National Museum of Scotland. מוזיאון גדול שיש בו קצת מהכל – עולם החי וכדור הארץ (בו התמקדנו), ההיסטוריה של סקוטלנד, תרבויות מהעולם ועוד. זהו מוזיאון חינמי (שמקבל תרומות – הזדמנות להיפטר מכל מיני מטבעות ביום האחרון של הטיול.. ולבריטים יש מלא מטבעות!), ואפשר להעביר בו איזה חצי יום, אם לא מתעייפים.
בקרבת מקום היה בית הקברות שבו קבור בובי הכלב, והבעלים שלו, וגם (לפי טיפ מהמדריכה של סיור הרוחות) כל מיני קברים שנתנו השראה לסופרת של הארי פוטר. עברנו שם, וחיפשנו בין הרבה קברים עתיקים (וחלקם אפילו מרשימים) את הקבר של "טום רידל", הלוא הוא וולדמורט. בסוף התייאשנו ופנינו לגוגל, שעזר לנו במציאת הקבר.
בצהריים הלכנו לכיוון הסינמה סיטי של אדינבורו, Cineworld (מתחם קולנוע, בידור וננדוס), כ-20 דקות הליכה, ובסוף משלמים 9.60 (!) פאונד לכרטיס לסרט. השעה הייתה 17:30, והאולם היה מפוצץ באנשים!
בערב, אם לא הלכנו מספיק, חזרנו בהליכה לעיר העתיקה (ועברנו ליד פאב ששידר את המשחק של צ'לסי נגד מכבי) לאכול, ושוב גילינו שהמצב קשה והמקומות עמוסים באנשים. אדינבורו היא עיר קטנה, וכמות התיירים שם עוברת בהרבה את כמות התושבים (נבהלתי מהמחשבה להגיע לשם באוגוסט כאשר יש פסטיבל בעיר).
יום מס' 17 – יום אחרון
יום אחרון, מוקדש כולו לנסיעות. אחרי עוד ארוחת בוקר גדולה, הוצאנו את המזוודה החדשה לעולם, לשתי טיסות (ששתיהן התעכבו קצת) והרבה זמן לשוטט בנמל התעופה בפרנקפורט. אפשר לומר שגם גנבנו קצת מאוקטוברפסט (בדבר האמיתי היינו שנה לפני כן) כי החגיגות הגיעו עד לשם.
לסיכום, אפשר לומר שהטיול היה די לא שגרתי (לנו), קצת כואב ומאתגר, אבל מלא חוויות (והמבורגרים. וכבשים. וטבע מדהים). מבחינת מזג האוויר אפשר לומר שסקוטלנד עשתה לנו ג'סטה, כי אני לא יודעת איך היינו עוברים את החלק הראשון בסופות גשמים. המסלול שלנו גם היה ארוך מהרגיל (הרוב עושים אותו ב-7 או 6 ימים) אבל לא הייתי מוותרת על העצירות והימים הקצרים. במיוחד למי שלא מנוסה בהליכות ארוכות (בין הצ'ופרים היו כאבי ברכיים, קרסול וכאב בצד של הכף רגל) היה כיף להתפנק ב-B&B's השונים, ואני שמחה גם שבחרנו אותם בעצמנו (אפשר גם לשלם לחברה שמעבירה את המזוודות, כדי שתסדר מקומות לינה).
מחירי הלינה היו בממוצע 85 ללילה לזוג, כשהזול ביותר (הקרוואן) עלה 60 פאונד, והיקר ביותר (Bridge of Orchy) עלה 120 פאונד. לפי זכרוני בכולם היה wifi, אם לא בחדר אז באזור המשותף (אם זה חשוב לכם כדאי לבדוק לפני שמזמינים).
מחירי האוכל די דומים לישראל, כשלרוב ארוחה בפאב עולה בסביבות 10 פאונד (ותמיד יביאו לכם סלט קולסלאו לא משנה מה הזמנתם). מבחינת התפריט, רובו מבוסס על בשר, אבל ראינו בהרבה מקומות אופציות צמחוניות (לזניה צמחונית ממש פופולרית שם), וגם טבעוניות וללא גלוטן. מים קנינו בהתחלה מינרלים, ואז הבנו שאין בעיה לשתות מהברז.
כל המידע נלקח מהאתרים הרשמיים של ה-WHW ושל סקאי, וגם מ-Tripadvisor וכל מיני בלוגים (גם בעברית). בנוסף, קנינו מראש את מהדורת 2015 של הספר The West Highland Way בהוצאת Rucksack, ומפה עמידה במים (שפחות השתמשנו בה). בתי המלון הוזמנו דרך Booking.com או דרך האתרים הפרטיים, ובהרבה מהגסטהאוסים הפרטיים ההתכתבות היא במייל (לפעמים צריך לשלם בטלפון). אם אתם מפונקים כמונו, תמיד תבקשו en-suit, להבטיח שיהיה לכם שירותים ואמבטיה בתוך החדר, ותדפיסו הכל, כי לפעמים צריך להציג הוכחות או מספרי הזמנה (לרכבת למשל) ואין רשת כדי לשלוף אותם מהטלפון.
ולבסוף, הנקודה המתוקה – חוץ מלכבוש את סקוטלנד בהצלחה (ומבלי לסובב את הקרסול), בין הדברים ששימחו אותנו בטיול הזה היה גם הוויסקי פאדג', והבאטרסקוטש פאדג'. נראה לי שכל חנות בסקוטלנד מחזיקה כמה כאלה באריזה או כ"פס", וזו דרך מצוינת לסיים יום ארוך של הליכה. 
