הקדמה

כפי שכתבתי בפוסט הקודם, חשבתי שהטיול ההוא יהיה היחיד שאעשה לארצות הברית, היות והויזה שלי עמדה לפקוע בשנת 2006. לשמחתי, מקום העבודה שלי היה מעונין שאחזיק ויזה לארצות הברית למקרה שיהיה צורך לטוס לשם בעניניו, והשקיע את הסכום הדרוש להוצאת ויזה חדשה. נסיעות מטעם העבודה לא עשיתי, אבל את הויזה ניצלתי ואנצל לצורך טיולים בארה"ב. באפריל 2007 התבשרנו כי החברה עומדת להסגר, ומצאתי את עצמי מובטל. החלטתי לנצל את החופש שקפץ עלי בהפתעה לחופשה נוספת של מספר שבועות בארצות הברית. הפעם החלטתי להקדיש את כל זמני למערב ולהתמקד באיזורים ובמקומות בהם לא ביקרתי. היעדים המרכזיים היו הגבעות השחורות שבמערב דקוטה הדרומית, מדינת וויאומינג, מדינת קולוראדו וצפון מדינת ניו מקסיקו. בקולוראדו חשבתי להתמקד על מקומות עליהם המליצה לי היועצת בשנת 2005 ואשר לא יכולתי להגיע אליהם אז בשל מצוקת הזמן. מדובר בעיקר על שני מקומות , Durango והרכבת ממנה לסילברטון ופארק הדיונות. שני מקומות אלו נמצאים בדרומה של מדינת קולוראדו. פארק הדיונות מצוי ממזרח למרכז המדינה ו- Durango נמצאת במערב המדינה. בניו מקסיקו חשבתי בעיקר על סנטה פה ועל איזור הרי הרוקיס. בדקתי באתר למטייל טיפים לגבי איזור הטיול. אין הרבה, אני מוכרח לציין, אבל אחד מהם המליץ על מסלול מדנבר דרך הגבעות השחורות עד ילוסטון. אימצתי בעיקרון את המסלול המוצע, אם כי עשיתי שינויים משל עצמי. טיפ נוסף דיבר על כביש 14 בצפון מדינת קולוראדו, שעובר לאורך נהר Cache La Poudre. אימצתי גם טיפ זה.
הפעם נסעתי כבר עם מחשב נייד, אותו רכשתי מהחברה בה עבדתי במחיר זול. נעזרתי בו למידע ולהזמנת חדרי מלון.

כמו כן, השתמשתי בגלובאל קארד של 013 לחיוג לארץ. תוכנית של 7 דקות ראשונות בשיחה בשקל אחד, וכל חריגה במחיר גבוה בהרבה. מובן שהשתדלתי מאד לא לחרוג מהתחום. בארצות הברית השתמשתי בכרטיס חיוג מצוין, שהציע 128 דקות ב- $5, אותו קניתי בתחנת הדלק ליד המלון בפורט קולינס. הכרטיס לא גבה מחיר עודף על שיחות מטלפונים ציבוריים.

לקחתי איתי טלפון סלולארי ישראלי, הקשור לחברת אורנג', והמותאם לתדרי ארצות הברית. הטלפון היה מיועד בעיקר לשעת חירום. ידעתי שיש בעיית כיסוי עם טלפון זה ביוטה ויתכן שגם במקומות אחרים, כלומר לאורנג' אין הסכם עם המפעילים המקומיים באיזורים אלו.

 תאור הטיול מתפרש על יותר מפוסט אחד מפאת גודלו. הבלוג מלא בתמונות. צילמתי הרבה מאד תמונות ולא ניתן, כמובן, להביא את כולן כאן. תהליך הבחירה קשה ביותר.אני מקווה שלא תמצאו שמספר התמונות גדול מדי.


הטיסה

טסתי גם הפעם עם לופטהנזה דרך פרנקפורט. לופטהנזה מציעה טיסה ישירה מפרנקפורט עד לדנבר, כך שבפועל היתה לי רק עצירת ביניים אחת לכל כוון. המטוס היה נוח. באותה תקופה לא היו בלופטהנזה מסכים אישיים, עד כמה שאני זוכר. בדרך חזרה, יצאתי בטיסת לילה מדנבר לפרנקפורט. טיסת ההמשך לארץ יצאה רק בערב. כלומר, היה לי זמן די ארוך בפרנקפורט. אלא שהתברר לי שעומד להיות שם מזג אויר חם מאד, כמו שרב כבד אצלינו. החלטתי לקחת מלון יום ולבלות בו במנוחה עד הטיסה לארץ. מצאתי מלון כזה והזמנתי חדר לקראת החזרה לארץ. משדה התעופה אספו אותי למלון ואחה"צ החזירו אותי לשדה. במלון לא הצלחתי לישון, אבל נחתי לאחר טיסת לילה (שגם בה לא ישנתי). לדעתי זה היה רעיון מוצלח, למרות שבמידה ומזג האויר היה יותר נעים, מן הסתם הייתי מבקר בעיר פרנקפורט,שבה לא ביקרתי עד היום, בעצם.

ההתחלה בדנבר
 נחתתי בדנבר אחר הצהריים ואספתי את מכוניתי, פונטיאק גרנד פרי מסוכנות ההשכרה של אלאמו שליד שדה התעופה. בארץ כבר הזמנתי חדר במלון Comfort Inn and Suites North East, הנמצא בסמוך לירידה מ- I-70 לרחוב Quebec, מצפון ל- I-70. סך הכל, מיקום טוב. קרוב לשדה התעופה, וקרוב יותר למרכז העיר מהמלון באורורה בו לנתי בפעם הקודמת. המלון יחסית זול. לא רחוק מהמלון יש מרכז קניות עם חנויות ומסעדות טובות. אחת מהן, אגב, היא חנות ספורט גדולה, הראשונה מסוגה שראיתי. החנות כללה גם אגפים של ציד, שם גם מכרו רובים, ודיג.
 למחרת ההגעה לדנבר יצאתי דבר ראשון לבקר בסניף AAA באורורה, שם קיבלתי שירות יעוץ מצוין שנתיים קודם לכן. כאשר הגעתי נוכחתי לדעת שאותה היועצת הטובה לא נמצאת שם. הצטיידתי בספרי תיור ובמפות וביקשתי מהיועץ במקום סיוע בהזמנת חדר מלון באיזור הגבעות השחורות. לצערי הוא לא הצליח במשימה וטען שיש בעיה למצוא חדר, מה שהלחיץ אותי. משם החלטתי לבקר ב- red rocks amphitheatre שנמצא בפרבר המערבי של דנבר, Golden. האמפיתיאטרון מרשים בצבעי האבנים האדומות.
Red Rocks Amphitheatreמראה מהבמה של ה- Red Rocks Amphitheatre

 משם המשכתי מערבה ל- Idaho Springs (שנמצאת דוקא בקולוראדו) וביקרתי שם ב- Argo Gold Mill ובמכרה Double Eagle שלידה.
הכניסה למכרה ב- Argo Gold Millפנים מכרה Double Eagle

 ה- mill שמש לצורך הפרדת הזהב מהעפר שנכרה מכרה הסמוך.
מכונות ב- Argo Mill

 מ- Idaho Springs יוצא כביש צר ונופי, שנדמה שמספרו הוא 103, אבל אינני בטוח בכך, לכוון Central City הסמוכה, אותו לקחתי. Central City היא עיר ותיקה בקולוראדו, שהיום עיקר פרנסתה הוא מכמה בתי קזינו הנמצאים בשטחה. גאוותה על בית האופרה הנמצא בה, דבר יוצא דופן בעירות בגודלה הקטן.
Central CityCentral City

 מ- Central City לקחתי את הכביש הראשי יותר, כביש 119 דרומה חזרה ל- I-70 והמשכתי מזרחה חזרה לכוון דנבר. בדרך יצאתי ל- Lookout Mountain, כאשר הכביש מטפס למעלה. במקום זה נקבר Buffalo Bill. משם המשכתי עד מרכז דנבר וביקרתי במדרחוב שלה.
קברו של Buffalo BillColorado State House

תחילת הנסיעה צפונה 

בבוקר, לאחר שני לילות בדנבר, נטשתי את העיר לכוון צפון וביקרתי בעיר Cheyenne, בירתה של מדינת וויומינג. הנסיעה ל- Cheyenne היא על כביש I-25 שמגיע לעיר. Cheyenne היא עיר קטנה ושקטה, כיאה למדינת וויומינג שסך כלל תושביה נמוך בהרבה ממספר תושבי גוש דן. החניתי את הרכב במרכז העיר ויצאתי לביקור ב- state house של וויומינג. החיה הלאומית של וויומינג, אני חושב, היא הביזון, פסל של ביזון ניצב מחוץ ל- state house של וויומינג.
Wyoming State Houseפסל הביזון

 לאחר היציאה מה- state house חציתי את הכביש וביקרתי במוזיאון של מדינת וויומינג. לצערי אין לי תמונות מהמוזיאון הזה. האטרקציה האחרונה אותה פקדתי ב- Cheyenne היא Cheyenne Frontier Days Old West Museum, שדוקא לא ממוקם במרכז העיר. מקום זה משמש לחגיגת רודיאו שנתית במהלך חודש יולי. הביקור שלי קדם למועד חגיגת הרודיאו. המוזיאון עצמו מחולק לשניים. החלק הראשון כולל אוסף של כרכרות מתקופת המערב הפרוע. החלק השני מוקדש לתולדות אתר הרודיאו ולחגיגה השנתית שבו.
כרכרה ששימשה למסלול Cheyenne ל- Deadwoodכרכרה ששימשה לטיול בפארק ילוסטון

 מ- Cheyenne חזרתי חזרה לקולוראדו ללינה בעיר Fort Collins, מצפון לדנבר. המלון בו לנתי הוא Days Inn - Fort Collins. הוא ממוקם ליד הירידה מכביש I-25, על הכביש המוביל לעיר עצמה. המלון זול וסביר. שירות ה- WiFi היה בעייתי, ונאלצתי לרדת ללובי על מנת להתחבר לאינטרנט. בעיה נוספת היא מיעוט המסעדות בסביבה, כך שנסעתי העירה לאכול. אכלתי שם במסעדה מונגולית. הרעיון במסעדות אלו מצוין. ראשית, הארוחה בסגנון בופה. לוקחים צלחת ומעמיסיםפ עליה מכל טוב, בשרים, ירקות ועוד. את הצלחת מביאים לטבח ששם אותה על הגריל ובסוף הבישול/טיגון מחזיר את התוצר על הצלחת לסועד. מובן שניתן לעשות מספר סיבובים (אכול כפי יכולתך).
 בדרך למרכז העיר ראיתי גם גן ציבורי עם בריכה יפה. העיר עצמה ממוקמת לא רחוק מה- Rocky Mountains NP ומאיזורי טבע נוספים. לא מקום רע במיוחד לחיות. בעיר שוכן סניף של Colorado State University. יום נהיגה לאחר הלילה הראשון ב- Fort Collins יצאתי ליום טיול רכוב שעקב אחר ההמלצות בטיפ שקראתי באתר למטייל. המסלול היה מאד יפה ולכן הכנסתי תמונות רבות שלו. הנסיעה התחילה על כביש 14 לכוון מערב, שהוא במקרה אותו הכביש עליו יושב המלון. הכביש נוסע לכוון ההרים ועובר בקניון של נהר Cache La Poudre. הכביש היה די שומם באותו יום. לאורך הנהר יש גם בתים פרטיים מצידו השני, כאשר הגישה אליהם היא עם גשר פרטי. |
נהר Cache La Poudreגשר פרטינהר Cache La Poudre

 בדרך עצרתי ועשיתי מסלול הליכה קצר ל- reservoir. בדרך אפשר היה לראות שאריות שלג, אף שהתאריך הוא באמצע יוני.
בדרך ל- reservoirה- reservoir

 לאחר עליה, הכביש מגיע ל- Cameron Pass, שגובהו כ- 3,130 מטר. בשלב זה הדרך כבר לא עוקבת אחר נהר Cache La Poudre.
Cameron Passעל כביש 14 אחרי Cameron Pass

 הדרך ממשיכה ויוצאת מן האיזור ההררי ומגיעה לאיזור מישורי ממערב להם. עמק גדול מלא עשב ומים, בו הוכרזה שמורת טבע, Arapaho National Wildlife Reserve.
Arapaho National Wildlife ReserveArapaho National Wildlife Reserve

 עם ההגעה לעירה Walden, נפרדתי מכביש 14 שממשיך לדרום מערב לכוון Steamboat Springs. אני לקחתי את כביש 125 צפון לכוון מדינת וויומינג (הופך לכביש 230 של מדינת וויומינג לאחר קו הגבול). המשכתי עם כביש צפון מערבה ואחר כך צפונה עד למפגש עם כביש 130, החוצה את ה- Medicine Bow National Forest, תוך מעבר ב- Snowy Range Pass.
Medicine Bow National Forest

כביש 130 מגיע עד לעיר Laramie. משם לקחתי את כביש 287 לכוון דרום מזרח. כביש זה חוצה את הגבול חזרה לקולוראדו ומגיע לכביש 14 ממערב ל- Fort Collins, מזרחית להרים. משם המשכתי חזרה למלון.
 תקלה מצערת בשלב זה כבר הזמנתי חדרי מלון מספר ימים קדימה, לרבות בעירה Custer שבדקוטה הדרומית. הצלחתי קצת יותר טוב מהיועץ על ה- AAA באורורה למצוא מלון. היום החל בהתאם לתכנון. יצאתי מהמלון לכוון כביש 287 עליו חזרתי אתמול לפורט קולינס. בעיר Laramie נכנסתי לביקור בפארק המדינה ההיסטורי של וויומינג בכלא הטריטוריאלי של וויומינג. כלא זה הוקם בשעה שוויומינג היתה עדין טריטוריה ולפני שהוכרזה כמדינה חברה בארצות הברית.
קרון הובלת אסיריםהאסם שמשמש היום כתיאטרוןהכניסה לכלא

 כבר אז צילמו את האסירים כמו בימינו.
The processing room

 התאים לא היו מרווחים.
תא מאסר

 במתחם הכלא נערך באותו זמן יריד של מכונות שונות, בעיקר טרקטורים.
יריד טרקטוריםמכונה למחיצת פחיות (טוב למחזור)

 גם כרזות מבוקשים יש שם.
כרזת מבוקשThe Sundance Kid

 לאחר סיום הביקור בכלא הטרירטוריאלי, המשכתי מזרחה על כביש 80 לכוון Cheyenne, ושם עברתי לכביש I-25 לכוון צפון. נסעתי בו עד למפגש עם כביש 26, אותו התכוונתי לקחת מזרחה. בצומת הכבישים ישנו rest area, אליו נכנסתי לנוח ולשתות. לאחר נעילת הרכב, פתחתי את תא המטען של האוטו ולקחתי לי בקבוקון מים. אגב, בנסיעה זו, כמו גם בנסיעות שבאו אחריה, קניתי בתחילת הטיול מארז של 24 בקבוקוני מים של 0.5 ליטר, ששימשו אותי לאורך כל הטיול. מובן ששתיתי גם שתיה אחרת, אבל בטיול זה כמו באלו שבאו אחריו, רוב הבקבוקונים נשתו לפני תום הטיול. את השארית אני נוהג לתת מתנה במלון האחרון (או ליועצת של ה- AAA באורורה בטיול ב- 2005). בזמן לקיחת בקבוקון המים, השארתי את המפתח בתוך תא המטען, ובטיפשותי, סגרתי אותו. כך נשארתי נעול מחוץ לרכב, כאשר כל חפצי בתוך תא המטען (או ליד כסא הנהג). לזה נקרא צרה צרורה. זו הפעם השניה שקוראת לי תקלה כזו, אולם בפעם הראשונה, בתחילת שנות ה- 90, המפתח נשאר בסוויטש. מהמקרה ההוא ידעתי כי הדבר הנכון הוא לצלצל ל- AAA (כחבר ממס"יתור) ולא לחברת השכרת הרכב על מנת להזמין מנעולן (ללא תשלום). המעולן הגיע ופתח את דלת הנהג, אבל לא היתה אפשרות לפתוח את תא המטען. זה נפתח רק כאשר יש חשמל ברכב דרך הכפתור ליד הנהג, או דרך השלט שבא עם המפתח. לבקשת המנעולן, צילצלתי לחברת ההשכרה וביקשתי את הקוד של המפתח. המנעולן לקח אותי לעירה הסמוכה, ששמה הוא Wheatland והשאיר אותי במלון. הוא המשיך לסוכנות של הרכב על מנת ליצר מפתח לרכב. כך, שבאותו יום נשארתי תקוע בעירה קטנה בשם Wheatland ללא רכב. את ארוחת הערב אכלתי במסעדה השיכת לבעלי המלון בו שהיתי ונמצאת בסמוך אליו. לפני כן צילצלתי למלון בו הזמנתי חדר לאותו לילה וביטלתי את ההזמנה.

המלון בו שהיתי: Vimbos Motel. זהו מוטל זול ללא ארוחת בוקר. החדר היה סביר לחלוטין. הצוות היה ידידותי ו- helpful, כאשר הוא ידע על הצרה אליה נקלעתי. למשל, נתנו לי להשאר בחדר לאחר שעת ה- check out.

למחרת בבוקר המנעולן אסף אותי ונסענו לכוון הרכב. המפתח שהוא הכין לא עבד. בשלב זה, התחלתי לחשוש שאני עומד בפני צורך בגרירת הרכב חזרה לדנבר בהוצאה נכבדה של כמה מאות דולארים. המנעולן החזיר אותי למלון ופניתי לשירות של חברת ההשכרה. בעוד אני שוקל את הזמנת הגרר, הועלה הרעיון (שלצערי לא חשבתי עליו וגם המנעולן לא חשב עליו קודם), שניתן ברכב להשכיב את הספסל האחורי לצורך הגדלת תא המטען, מה שיאפשר להגיע אליו, להוציא את המזוודות שלי ולמצוא את המפתח. התקשרתי שוב למנעולן,. הפעם הוא דרש $100 תמורת הנסיעה לרכב ופתיחתו מחדש (יש גבול לתשלום שה- AAA משלם לו תמורת טיפול). כמובן שהסכמתי לאור הסיכוי שאחסוך הוצאה של כמה מאות דולארים על גרירה ועוד בזבוז זמן טיול. אוכל לומר שההימור הזה הצליח והשתלם. הגענו לרכב, המנעולן פתח אותו, הצלחנו להשכיב את הגב של המושב האחורי, זחלתי לתא המטען ושלפתי את המזוודות וגם מצאתי את המפתח. אני יכול רק לציין שזה היה רגע של הקלה גדולה ושל אושר. קשה לי לחשוב מתי נפרדתי בשמחה כל כך גדולה מ- $100 אותם נתתי למנעולן.

המנעולן נסע, וראיתי ששכחתי במכוניתו את תרמיל הגב הקטן שלי, כך שחזרתי שוב ל- Wheatland למשרד של המנעולן ואספתי מהם את התרמיל, הודיתי להם ועברתי גם במלון, שם הודיתי למנהל המלון על העזרה (תוך הודעה שאני יכול להמשיך בדרכי ואינני זקוק לחדר ללילה נוסף). בקיצור, זה נגמר כחוויה ולשימחתי בצורה טובה.
 הנסיעה לנברסקה לאחר היציאה מ- Wheatland, המשכתי על פי התכנון המקורי ופניתי מזרחה על כביש 26. לאורך כביש זה ישנם שני פארקי מדינה של וויומינג (ללא תשלום) הקשורים ל- Oregon Trail וכן פארק היסטורי לאומי ב- Fort Laramie.
חריצי עגלות החלוצים על ה- Oregon Trail

 בפארק המדינה Register Cliff ניתן לראות את שמותיהם של החלוצים חקוקים בסלע (בתקופה שבה זה לא נחשב ונדליזם).
Register CliffRegister Cliff

 גם רוכבי הפוני אקספרס עברו במקום, ולזכרם נטועה מצבה.
Pony Express Monument

 פורט לאראמי היה מוצב קדמי של ממשלת ארה"ב במחצית השניה של המאה ה- ,19 כאשר ארה"ב התפשטה לעבר שטחים אלו. פורט לאראמי אירח מפגשים בין ראשי האינדיאנים באיזור לבין נציגי הממשל של ארה"ב ובו גם נחתם הסכם בין הצדדים (treaty). במקום פועל פארק היסטורי לאומי (כניסה כלולה בכרטיס America the beautiful), כאשר הבתים הישנים של הפורט - חלקם שוחזרו וחלקם עדין במצב של חורבות.

מגורי הפרשיםהגשר על נהר לאראמי

 הנה מספר תמונות של בתי המגורים:
מגורי המפקד של פורט לאראמימגורי הקצינים הרווקיםבתוך המגוריםחדר האוכל

 מפורט לאראמי המשכתי לכוון בית המלון שלי לאותו לילה, בעירה Chadron שבצפון ה- panhandle של מדינת נברסקה. הדרך היתה משעממת למדי. צפונה על 85 לכוון Lusk בוויומינג. דרך זו עוברת לאורך חוות גידול בקר ענקיות. בכביש 20 פניתי מזרחה לצפון נברסקה, כאשר כביש זה מגיע עד Chadron. בלילה לנתי במלון Chadron Super 8 Motel, שעל כביש 20. מלון סביר במיקום נוח ובמחיר זול.

ביקור קצר בנברסקה
 למחרת יצאתי לסיבוב לולאתי, כאשר ירדתי דרומה בגביש 385 עד למפגש עם כביש 26, הסלול לאורכו של נהר North Platte. החלוצים שנהרו מערבה לכוון אורגון נסעו לאורך נהר זה בחצותם את איזור נברסקה. גם כאן היה מונומנט שנתן להם אינדיקציה להתקדמותם מערבה, והוא נקרא Chimney Rock.
Chimney Rock

 בהמשך הדרך לצפון מערב הם הגיעו לאוסף של מצוקים (לא פיסקאליים) הנקראים Scottsbluff. היום שוכנת למרגלותם גם עיר באותו שם, שם תכננתי ללון בלילה שלפני Chadron.
העיר Scottsbluff מגובה המצוקה- North Platt River ו- Scottsbluff מהמצוקמרכז המבקרים למטה

 המקום קרוי על שם אדם בשם Scott.
המצבה לסקוט

 מהמצוק עשיתי מסלול הליכה שירד למטה. השביל גם עבר במנהרה קצרה.
מסלול ההליכההמנהרה על השביל

 המשך הלולאה היה מערבה על כביש 26 עד המפגש עם כביש 29 לצפון. על כביש זה שוכן הפארק Agate Fossil Beds National Monument בו התכוונתי לבקר. לאחר שהגעתי למקום התברר לי שהשטח סגור וניתן לבקר רק במרכז המבקרים. החלטתי לותר על הביקור והמשכתי צפונה חזרה לכביש 20. בכביש 20 סגרתי את הלולאה בנסיעה מזרחה עד למפגש עם כביש 385 ועליתי צפונה למדינת דקוטה הדרומית ולאיזור הגבעות שחורת בדרום מערבה.

הגבעות השחורות וה- Badlands

המשכתי בנסיעה עד למקום הלינה שלי ב- 3 הלילות הקרובים, העירה Custer.
הלינה במלון Days Inn Custer. המלון היה באותו זמן בניהול חדש של משפחה הודית, שהתחיל בצורה קצת פחות מוצלחת. הם למשל שאבו אבק בלילה. את פנייתי בנושא זה הם קיבלו והבעיה טופלה. המיקום של המלון נוח, ברחוב שקט מקביל לכביש הראשי וליד בית ספר. ארוחת הבוקר היתה סבירה. במלון גם יש מכבסת מטבעות בה השתמשתי לכביסה השבועית שלי. המחיר היה סביר יחסית לאיזור, שהוא יקר.
 הגבעות השחורות הגבעות השחורות הן נוף יוצא דופן בדקוטה הדרומית, שרוב שטחה הוא חלק מהמישורים הגדולים או הערבה (prairie). הגבעות כונו "שחורות" בגלל היער הצפוף שגדל עליהן, מה שמקנה להן מרחוק צבע שחור. עבור האינדיאנים של הלקוטה סיו הגבעות השחורות הן שטח קדוש, ככל הנראה בגלל שהן בולטות בשטח. הסיפור של הגבעות השחורות הוא טרגי מבחינת הלקוטה סיו. כאשר האמריקאנים הגיעו לאיזור, נחתם הסכם בין האינדיאנים לממשלה האמריקאנית, שהשאיר את הגבעות השחורות בידי הלקוטה סיו. זמן מה אחר כך התגלה זהב , שמשך לבנים רבים לאיזור, והממשלה האמריקאנית הפרה את ההסכם עם הלקוטה סיו וסיפחה את הגבעות השחורות, תוך סילוק האינדיאנים שישבו בהן לשמורות האינדיאניות באיזור, כמו שמורת Pine Ridge ממזרח לגבעות השחורות. זה היה מקרה נוסף בו הזהב מנשל את התושבים המקומיים. בהמשך היו מאבקים אלימים בין הלקוטה סיו לבין הצבא האמריקאני בכל האיזור, שבהם בעיקר מתו אינדיאנים. ניתן להזכיר שני אירועים בהקשר זה. הראשון הוא הנצחון של כוחות האינדיאנים, בעיקר משבטי הלקוטה סיו על גדוד הצבא האמריקאני ב- Little Big Horn, אתר הנמצא בדרום מזרח מדינת מונטנה ואינו רחוק מהגבעות השחורות. קרב זה זכה לפרסום בזכות מפקד הגדוד, סגן אלוף בצבא הסדיר (וגנרל במיליציה בזמן מלחמת האזרחים) קאסטר. האירוע השני, שהיה טרגי בגלל מות אנשים רבים ללא שום צורך, הוא הטבח ב- Wounded Knee, שהיה האחרון בו נהרגו בני הלקוטה סיו. Wounded Knee נמצאת בתוך שמורת Pine Ridge. קורבנות הטבח קבורים בבית קברות קטן במקום ויש בו מצבת זכרון.

מבחינת התייר, הגבעות השחורות הן מקום אטרקטיבי הכולל ערכי טבע רבים. מערות גדולות, חיות (ביזונים, איילים, Prairie Dogs ועוד), יערות, סלעים בצורה מיוחדת (ה- needles), וגם מונומנטים מעשה ידי אדם, כמו פסלי הנשיאים בהר ראשמור. אני ביליתי באיזור כ- 5 ימים במהלך הטיול הזה. ההקצאה נראית לי סבירה, אם כי ניתן להוריד יום ולותר על חלק מהמקומות המתוירים. זה איזור תיירותי ומומלץ להזמין מקומות לינה מראש. יש להתכונן למחירים יחסית גבוהים (אם כי לא ברמה של מרכזי ערים גדולות ואפילו לא של מקומות בקרבת פארקים לאומיים גדולים כמו Tusayan או Gardiner).

 היום הראשון - Wind Cave ו- Custer State Park היעד היומי הראשון הוא Wind Cave National Park, דרומית לעירה Custer וליד הבוטקה בכניסה ל- Custer state park. ממש ליד נקודת כניסה זו נתקלתי בעדר ביזונים רועה.
ביזונים ליד Custer State Park


 Wind Cave היא אחת מהמערות הארוכות בעולם. שמה נגזר מהרוחות הזורמות בכניסה אליה. הסיור בה נעשה רק במסגרת סיורים מאורגנים (בתשלום). ניתן להזמין מקום למפרע לסיורים אלו. לסיור הבסיסי אין צורך ממשי בהזמנה מראש, אבל לחלק מהסיורים הנוספים דוקא כן. הסיור הראשון בו השתתפתי היה אחד מהסיורים הבסיסיים. לפני הסיור, הריינג'ר לקח אותנו החוצה על מנת לראות את הכניסה הטבעים למערה. מי שגילה את המערה נכנס דרך כניסה זו.
הכניסה הטבעית ל- Wind Cave

 המשך הסיור כלל ירידה למערה במעלית וסיור בה. אחד ה- features המזוהים עם מערה זו הוא ה- boxwork.
boxworks

במערה זו אין נטיפים וזקיפים. אין בה הרבה מים, כמו במערות אחרות.

 לאחר הסיור במערב יצאתי לטיול ב- Custer state park, שהכניסה אליו סמוכה למערה. תשלום של $5 נתן לי פס של מספר ימים לפארק, אותו הצמדתי לחלון הרכב. את הטיול בפארק התחלתי ב- Wildlife loop. ניתן לראות מספר סוגי חיות לאורך מסלול זה. ביזונים (שבר ראיתי קודם), Prairie Dogs, וגם איילים.
אייליםקבוצת איילים

 נוף הגבעות השחורות אותו ניתן לראות לאורך המסלול הוא דוגמא טיפוסית למראה האיזור
הגבעות השחורות מכביש 87

 לא רק איילים וביזונים ניתן לראות ב- Wilidlife loop', אלא גם חמורים רועים בשלווה.
חמורים

לאחר סיום הסיור ב- Wildlife loop, חזרתי ל- Wind Cave לסיור הנרות. סיור זה נעשה כאשר התאורה במערה כבויה ומקור האור הוא נרות המוחזקים על ידי המשלחת המסיירת. הסיור ארוך יותר מהסיור הבסיסי, וחלקו עובר באיזורים אחרים של המערה. החוויה של הסיור שונהן מזו של הסיור הרגיל. הכוונה היא לחוש את המערה בדומה לתחושותיהם של אלו שגילו אותה. בסיור זה לא צילמתי, מסיבות מובנות. אגב, בסיור הרגיל מנסים לתת טעימה של תחושת החשיכה, כאשר בשלב מסוים של הסיור מכבים את התאורה לרגע, ואחר כך מדליקים אותה מחדש. מנסים להראות את החוסר המוחלט באור במערה.

 ה- Needles Highway הוא כביש 87, חוצה את פארק Custer מצפון לדרום.

נוף מה- Needles HighwayNeedlesNeedle מקרובמנהרה בין ה- Needles

 לאחר היציאה מאיזור ה- Needles מגיעים ל- Lake Sylvian. משם חזרתי חזרה למלון. לארוחת ערב ניסיתי לראשונה את בשר הביזון במסעדה ב- Custer. הבשר אמור להיות בריא יותר מאשר בשר בקר. הטעם זכור לי כטוב.
Lake Sylvian


 היום השני - Jewel Cave תחילת היום בביקור ב- Jewel Cave. מערה זו, נמצאת ממערב לעירה Custer, וגם היא מהגדולות בעולם. גם כאן התחלתי בבוקר עם אחד הטיולים להכרת המערה. מערה זו רטובה יותר מ- Wind Cave וניתן לראות בה גם זקיפים ונטיפים במקומות מסוימים.
Crsytals ב- Jewel Caveהחלק הרטוב של Jewel CaveBacon ב- Jewel Cave

 לאחר סיום הסיור, עזבתי, זמנית את המערה. חזרתי אליה שוב מאוחר יותר לסיור פנסים (Historic Lantern Tour). בינתיים, נסעתי לאיזור ה- Custer State Park והגעתי ל- Peter Norbeck Memorial & Scenic Outlook, משם יש תצפית על Mount Rushmore.
Mount Rushmore מ- Peter Norbeck Memorial & Scenic Outlook

 במקום יש מנהרה קצרה של מכוניות.
הר ראשמור מבעד למנהרהעוצרים ליד המנהרה בגלל עבודות בכביש

לאחר מכן, חזרתי למערת Jewel לסיור הפנסים. לסיור הרגיל לא היה צורך להזמין מקום, אבל לסיור הפנסים הזמנתי מקום מראש. על פי אתר האינטרנט של ה- NPS, מ- 2013 לא תתאפשר יותר הזמנת מקום לסיורים במערה, פרט לסיור ה- wild caving. כרטיסים ימכרו על בסיס כל הקודם זוכה. בכל מקרה, מומלץ לבדוק את האתר שוב בזמן תכנון הטיול.
סיור הפנסים במערת Jewel מקביל לסיור הנרות במערת Wind, ובמחשבה שניה, אני ממליץ לעשות את אחד הסיורים הללו בלבד. אין ממש צורך לעשות את שניהם כי חווית הסיור די דומה. את סיור הפנסים התחלנו מפתח אחר של המערה. לא ממרכז המבקרים. אין לי צילומים מהסיור הזה.
 היום השלישי - טיול ממזרח לגבעות השחורות הבוקר נפרדתי מהעירה Custer וממלון Days Inn בעירה בו לנתי שלושה לילות. היעד של הטיול היום הוא איזור ה- badlands ממזרח לגבעות השחורות. יצאתי מ- Custer על כביש 16 צפונה עד ל- Rapid City, שם עליתי על I-90 לכוון מזרח. בדרך, עברתי ועצרתי בעירה Wall המפורסמת בזכות ה- drugstore הגדול שנמצא שם. האמת היא שלא התרשמתי. הביקור הראשון היום הוא ב- Minuteman Missle National Historic Site. פארק היסטורי זה מתרכז במוצבי הטילים הגרעיניים שהיו ברחבי דקןטה הדרומית ובמדינות נוספות במערב התיכון ופורקו בעקבות הסכמים עם בריה"מ. הפארק מורכב משני חלקים. האחד הוא מרכז הפיקוד של קבוצת טילים והשני הוא Missle Silo. במרכז הפיקוד ניתן לבקר רק בסיור מאורגן ואני הזמנתי אליו מקום מספר ימים מראש. ההזמנה הכרחית משום מיעוט המשתתפים בכל סיור (מפאת מימדי מוצב הבקרה). ל- Missle Silo ניתן להגיע גם עצמאית, שכן הוא שוכן מעל האדמה. במקום תצוגה ליד הבור בו מוצב הטיל. הסיור בו השתתפתי התחיל בסביבות השעה 09:00, כך שהיציאה מ- Custer היתה בשעה מוקדמת.
דלת הכניסה למוצב הפיקוד של הטיליםבתוך מוצב הבקרהבתוך מוצב הבקרה

 מוצב הפיקוד הכיל שני אנשים שננעלו בתוכו לתקופת המשמרת שלהם, מוגנים מפני פיצוץ גרעיני בסביבה עם דלת עבה ובטון עבה מתחת לקרקע. מבחוץ, מרכז הפיקוד נראה מאד משעמם. בית קטן בערבה.
מוצב פיקוד הטילים מבחוץ

 ממרכז הפיקוד, נסענו בעקבות המדריך לאתר ה- missle silo.
אתר ה- Missle Siloהטיל בבור שלו

 בתום הסיור חזרתי לכוון פארק ה- badlands. ה- badlands הם איזור שחווה פעילות וולקנית והשטח שם עוצב על ידי פעילות זו ואדמת הבזלת שבאה איתה. איזור מחורץ ומלא תילים. ניתן גם לראות מגוון צבעים בתילים
מרפסת תצפית ליד הכניסה לפארקה- badlandsשכבות בצבעים שוניםנוף מה- Yellow Mount Overlook

 באיזור גם נערכות חפירות בהן גילו שלדי חיות קדומות.
שלד יצור דמוי חזיר בר

 פארק ה- Badlands מורכב משתי יחידות, צפונית ודרומית, המחוברות ביניהן. רוב נקודות התצפית ורוב המבקרים הם ביחידה הצפונית, הנמצאת דרומה ל- I-90. אני המשכתי גם ליחידה הדרומית ששוכנת בשמורת האינדיאנים Pine Ridge, והגעתי למרכז המבקרים White River הנמצא שם. בשטח יחידה זו לא עוברים כבישים סלולים ויש בה רק נקודת תצפית אחת בחלק המערבי שלה. לנקודת תצפית זו לא הגעתי, היות וממרכז המבקרים מובילה אליה דרך עפר. במרכז המבקרים עובדים בני הלקוטה מהשמורה. לאחר היציאה ממרכז המבקרים, בחרתי לא לחזור על עקבותי ל- I-90, אלא להמשיך בנהיגה דרומה, תוך חציית השמורה על כביש BIA 27 (אגב, BIA - Bureau of Indian Affairs) לכוון Wounded Knee. השמורה נראתה לי דומה לפזורה הבדווית מדרום לבאר שבע, משובצת בתים קטנים ברמה נמוכה, וליד כל בית טנדר אמריקאני טיפוסי. עצרתי ליד בית הקברות ב- Wounded Knee וביקרתי בו. ילד מקומי פתח לי את השער וקיבל תשר קטן. לא צילמתי את המקום כי לא הרגשתי נוח לעשות זאת. ניתן לראות תמונות של המקום באינטרנט.
ההמשך היה דרומה עד לכביש 18, אותו לקחתי מערבה ועברתי בעירה Pine Ridge. והמשכתי עוד מערבה עד המפגש עם כביש 79, אותו לקחתי צפונה כל הדרך עד ל- Rapid City שם לנתי שני לילות.

 הלינה במלון America's Best Value Inn ב- Rapid City, הסמוך לירידה מכביש I-90. בטיול זה לנתי במלונות נוספים של אותה רשת, וללא ספק, מלון זה היה הטוב שבהם. לא רק זאת, אלא שהוא היה זול יחסית לאיזור.
היום הרביעי - המונומנטים הגדולים ו- Deadwood יום זה התמקד בטיול כוכב באיזור הגבעות השחורות, כאשר חזרתי ללון ברפיד סיטי, כמובן באותו מלון בו לנתי בלילה הראשון בעיר זו.
 מהמלון נסעתי לכוון המונומנט בהר ראשמור (Mount Rushmore). מונומנט זה הפך להיות סימן ההיכר של מדינת דקוטה הדרומית, ואף מופיע על לוחיות הרישוי של המכוניות הרשומות בה. בהר חצובים פניהם של ארבעה מנשיאיה הגדולים של ארצות הברית:

  • ג'ורג' וושינגטון - מי שהוביל את צבא תושבי המושבות האמריקאניות בהתקוממותם כנגד הצבא האנגלי, ונבחר לאחר מכן לנשיאה הראשון של ארצות הברית.
  • תומס ג'פרסון - גאון בן התקופה של ראשית ארצות הברית. ממנסחי החוקה האמריקאנית ונשיאה השלישי של ארה"ב. קנה מנפוליאון את לואיזיאנה, המושבה הצרפתית שכללה חלקים ניכרים ממרכזה ומערבה של ארצות הברית, ואיפשר לארצות הברית הקטנה להתרחב ולגדול.
  • אברהם לינקולן - הנשיא שעמד בראש ארצות הברית בתקופת מלחמת האזרחים והוביל לניצחון בה, ושהצליח להחזיר את המדינות הפורשות ולשלבן באיחוד. הנשיא שהביא לסיום עבדות השחורים בארצות הברית.
  • תאודור רוזוולט - ללא כל ספק, נשיא זה פחות מוכר לציבור הרחב (מחוץ לארה"ב) מהאחרים. מפורסם בזכות דחיפתו למלחמה עם ספרד בסוף המאה ה- 19, שלאחריה נבחר לנשיא בתחילת המאה ה- 20. הוא הביא לחיזוק נושא הפארקים והמונומנטים הלאומיים לשימור ערכי הטבע (נשיא "ירוק"). הוא תווך בין יפן לרוסיה לאחר מלחמת 1904, והביא להסכם שלום בין המדינות. בזכות הישג זה הוא קיבל את פרס נובל לשלום.

הכניסה למונומנט איננה בתשלום, אך החניה במגרש החניה שלידו דוקא כן. התשלום על החניה תופס לכל היום, כך שניתן לצאת ולחזור, מה שאכן עשיתי. הביקור היה די קצר. בסך הכל ניתן לצפות בפסלים מלמטה ולצלמם.
הכניסה ל- mount rushmoreהרחבה ליד הפסליםהפסלים

 ממונומנט למונומנט. מהר ראשמור המשכתי דרומה על כביש 385 לכוון Custer. לפני שמגיעים ל- Custer נמצא המונומנט של Crazy Horse, הלוחם הידוע של שבט הלקוטה סיו. את הפסל הזה, הגדול יותר מהפסלים שבהר ראשמור, התחילו לבנות לאחר שהר ראשמור פוסל. בניית הפסל של Crazy Horse עדין לא הסתיימה, שנים לאחר שהחלה.
 את הדגם של הפסל ניתן לראות במוזיאון הקטן הנמצא באתר הר ראשמור.
מודל פסל Crazy Horse

 בפועל, הפסל רחוק מלהיות גמור. הוא נראה ממש במצב התחלתי, ונראה לי שבקצב העבודה הנוכחי, כנראה שיקחו עוד מאות שנים עד שהעבודה תסתיים. ממש פרויקט מונומנטלי. הפסל גדול פי כמה מאלו שבהר ראשמור. איטיות העבודה קשורה בין היתר לבעיות המימון של הפרויקט.
פסל Crazy Horse מצולם מהכניסה לאתר

 באתר יש מוזיאון המוקדש לאומות האינדיאניות (Indian Nations).
דגלי האומות האינדיאניותמודל של הפסלכרכרת הדואר מ- Deadwood ל- Cheyenne

 לאחר היציאה מהמוזיאון פניתי לכוון העירה Deadwood. הנסיעה היא על כביש 385 צפון עד למפגש עם כביש 85, והמשך קצר איתו עד העירה. העירה Deadwood מוכרת מסדרת הטלויזיה הנושאת את שמה. היא הוקמה כהתנחלות בלתי חוקית באיזור שהיה חלק מהשמורה האינדיאנית, או השטח שהוסכם שישאר בידי בני הלקוטה. לאחר גילוי הזהב באיזור קאסטר, היא צמחה כעירת כורים והגיעה לשיא של כ- 5,000 ,תושבים (היום מתגוררים בה קצת מעל 1,000 תושבים), ומשכה אליה גם פעילויות עולם תחתון. מספר דמויות מפורסמות של המערב הפרוע ישבו בה, וביניהם Wild Bill Hickok ו- Calamity Jane. רציחתו של Hickok בעירה היא מהמפורסמות, ועד ניום ניתן לראות את מקום הרצח.
 פסלו מוצב בתחילת הרחוב הראשי של העירה.
פסלו של Wild Bill HickokWild Bill Hickok

 ב- 1961 העירה הוכרזה כ- National Historic Landmark. היום פרנסת העיר היא על תיירות ועל הימורים, המותרים בה.
הרחוב הראשי של Deadwoodמקום תפיסת רוצחו של Hickokמקום הרצח של Wild Bill Hickok

 מ- Deadwood חזרתי להר ראשמור על מנת לצפות במופע הערב שמתבצע לאחר השקיעה.
הפסלים בין ערביים

 הפסלים מוארים בחושך. לצערי אינני יכול להביא את התמונות שלהן משום שהן יצאו מטושטשות. בכל זאת, הנה תמונה, מעט מטושטשת, מהמופע. האנשים על הבמה הם חלק מהצופים ששירתו בצבא האמריקאני והוזמנו לעלות על הבמה.
המופע בהר ראשמור

הדרך ל- Yellowstone

היום החמישי - כביש 14A והנסיעה לצפון וויומינג היום אני נפרד ממדינת דקוטה הדרומית. היעד הוא Devil's Tower שבצפון מזרח מדינת וויומינג. בדרך אני עולה על כביש 14 alt ב- Spearfish ועושה עליו נסיעה של קטע מסוים, ואחר כך אני שב על עקבותי חזרה לכביש I-90. דרך זו מכונה Spearfish Canyon Scenic Byway, וניתן לראות בה מספר מפלי מים. גם חלק מהסרט רוקד עם זאבים בכיכובו של קווין קוסטנר צולם באיזור זה. המפל הראשון, Bridal Veil Falls, נמצא ממש ליד הכביש. רק לצאת מהאוטו, להתבונן בו ולצלם אותו.
Bridal Veil FallsBridal Veil Falls

 נוף הגבעות מסביב לכביש הוא יפה.
Spearfish Canyon

 דרומה יותר, ליד הישוב Savoy, נמצאים מפלי Roughlock. הפעם יש צורך בהליכה לא ארוכה על מנת להגיע למפלים.
Roughlock FallsRoughlock Falls
 מדינת וויומינג Devil's Tower אני יוצא את מדינת דקוטה הדרומית על כביש I-90 כאשר יעדי הראשון הוא Devil's Tower. אתר מפורסם זה זכור לכל מי שצפה בסרטו של סטיבן שפילברג, מפגשים מהסוג השלישי. אתר זה מוטמע במוחם של גיבורי הסרט, המרגישים צורך לפרוק את העול הזה בצורת ציור המקום או פיסולו, וזאת מבלי שביקרו בו לפני כן. מיקומו הוא סמוך לגבול המערבי של הגבעות השחורות והוא בולט מאד יחסית לסביבה, כפי שמראה הצילום שלו מהדרך אליו.


מגדל השטן מרחוקDevil

 האתר מקודש לאינדיאנים מהסביבה. היום הוא בגדר national monument. טיול ההליכה שמציע הפארק הוא הקפה של הסלע, כאשר הזמן הנדרש (כולל עצירות לצילום, למשל) הוא כשעה.
מגדל השטןמגדל השטן

 למרות קדושתו של המקום לאינדיאנים, מתאפשר למטפסי סלעים (rock climbers) לטפס עליו בתקופות שונות במהלך השנה. הנה אחד מהם על הסלע, על העמוד שמאלה מהמרכז. לצערי בתמונה בבלוג קצת קשה להבחין בו.
מטפס על מגדל השטן

 ממזרח ל- Devil's Tower נמצא עמק Belle Fourche, שבו גם ישוב בשם זה. שניהם נקראים על שם הנחל שעובר בחבל ארץ זה.
עמק Belle Fourche

 את היום סיימתי בעירה Gillette במלון Days Inn, הנמצא ביציאה מ- I-90. זהו מלון בין מספר קומות עם "מסדרונות פנימיים" ועם מעלית, שלא כמו מרבית המוטלים של Days Inn. מחיר הלינה היה די יקר.

 הדרך לשרידן היום למחרת הוקדש לנסיעה עד לעירה שרידן בצפון מרכז וויומינג. הדרך עברה על כביש I-90, כאשר עשיתי מספר עצירות לאורך הדרך. העצירה הראשונה היתה בעירה Buffalo. עירה זו ממוקמת במפגש הכבישים I-25 ו- I-90, כאשר היא מהוה את נקודת הקצה הצפונית של כביש I-25 (הנקודה הדרומית נמצאת ב- Las Cruces שבניו מקסיקו).
 העירה שהוקמה ב- 1879 היתה בירת מגדלי הבקר, כאשר במחוז Johnson בה היא שוכנת היו המאבקים בין החוואים ומגדלי הבקר, שהונצחו גם בסרטים. צבא ארה"ב הוזעק לבסוף למקום על מנת להחזיר את השקט. מובן שהיום אין כל זכר למתח ששרה במקום במאה ה- 19. Buffalo איננה עמוסה באתרי תירות. המקום היחיד בו ביקרתי היה מלון Occidental ברחוב הראשי של העירה. מלון זה נוסד יחד עם העיר והפך להיות מהמלונות הידועים ביותר של וויומינג, ואף אירח מפורסמים רבים. הסתפקתי בסיור בלובי ובבר של המלון, ששוחזרו לצורתם המקורית.
Occidental Hotel - Buffalo

 בדרך הקצרה למדי בין באפלו לשרידן יש מונומנטים לזכר הקונפליקט בין ממשלת ארה"ב לאינדיאנים במאה ה- 19. העצירה הראשונה היא ליד גלעד, Fetterman Monument, לזכר קרב ב- 1866 בין יחידת צבא אמריקאני בת 81 חיילים בפיקודו של קולונל Fetterman לבין צבא אינדיאני בפיקודו של Crazy Horse בו היו 2,000 לוחמים. כל האמריקאנים נהרגו בקרב זה. אגב, הקולונל פטרמן הפר פקודות שהורו לו להתרחק מהאיזור הזה וטיפשותו הביאה לתוצאות הרות האסון (עבור הצבא האמריקאני). טיפשות דומה לזו של קאסטר ב- Little Big Horn עם תוצאות דומות (אם כי פחות מוכרות לקהל הרחב).
גלעד לזכר יחידתו של הקולונל פטרמן

 בהמשך הדרך הגעתי לביקור ב- Fort Phil Kearney, ששרידיו הם היום פארק מדינה של וויומינג (הכניסה בתשלום). מחנה צבאי זה הוקם על נתיב Bozeman ששימש ב- 1866 להעברת בקר מטקסס למונטנה. הממשל האמריקאני הקים מספר מחנות לאורך הנתיב הזה, אבל לאחר זמן מסוים, סגר אותם בגלל העלויות הגבוהות. Fort Phil Kearney ננטש ב- 1868. ההרים שברקע הם הרי ה- Big Horn.
Fort Phil Kearneyהגדר של המחנה
Fort Phil Kearney

 במחנה ראיתי גם ארנבת מחפשת צל.
ארנבת

 מ- Fort Phil kearney המשכתי לעירה Big Horn שליד שרידן, כאשר ביקרתי ב- Bradford Brinton Memorial and Museum, המשחזר את חוות גידול הבקר, ה- western ranch. ניתן לראות את הבית הראשי, את האסם, כלים חקלאיים ומכוניות ועוד.
Bradford Brinton Memorial Museumמכוניתהחניההמחלבה

 את היום סיימתי במלון America's Best Value Inn שבשרידן. זהו מוטל קלאסי בין שני קומות (ללא מעלית) בניהול משפחתי, השוכן בפאתי העיר, ליד המחלף של I-90. ארוחת הבוקר מוגשת באולם גדול בבנין מול הבניין הראשי. צפירות הרכבת נשמעות במלון. פסי הרכבת די קרובים אליו. לצערי, צפירות רכבת הן תופעה שכיחה בכל רחבי מערב ארה"ב. הרכבות צופרות בעת התקרבן ובעת מעברן בתוך ישובים, גם באמצע הלילה. מי שרעש מפריע לו, כדאי שיקח זאת בחשבון בזמן בחירת המלון. לנתי במלון זה יומיים. המלון היה די זול. מלונות נוספים נמצאים במרכז העירה שרידן.

באחד המחלפים של I-90 בשרידן ניתן למצוא את לשכת התירות של וויומינג. מי שמעונין במידע על הביקור בוויומינג ובמפה רשמית של כבישי המדינה מוזמן לבקר בה.
 שרידן והרי הביג הורן שרידן ממוקמת ליד הרי ה- Big Horn מצד מזרח, ויכולה לשמש כעוגן לביקור בהם. לאחר הלילה הראשון בשרידן החלטתי לבקר באחד מאתריה, Trail End State Historic Site. זו היתה אחוזתו של הסנטור קנדריק החל מ- 1913. הבית משקף את הריהוט והאומנות מהתקופה. לבית יש גם גנים יפים וכמובן תצפית להרים הסמוכים.
Trail Endהגן והרי ה- Big Horn

 הבית היה הראשון שקיבל חשמל בסביבה והוא עוצב בצורה מודרנית יחסית לזמנו.

האמבטיההתנור במטבחפינת האוכל במטבחמכשירי מטבח

 גם עיצוב חדרי השינה הוא די מודרני.
חדר הבןחדר הבןחדר השינה הראשי

 הביקור בבית לא ערך זמן רב. לאחר ארוחת צהריים קצרה יצאתי לטיול יום בהרי ה- Big Horn.
נוף בעליה להרי ה- Big Hornאיזור Pine Islandהנהר ב- Pine Island

 ממרכז היער הלאומי Big Horn היתן להמשיך מערבה עם שני כבישים. כביש 14Alt הוא הצפוני יותר וכביש 14 ממשיך לדרום מערב. היום נסעתי על הכביש הצפוני, המגיע לנקודה הגבוהה Observation Point בגובה 9,430 רגל (מעל 2,800 מטר). כפי שניתן לראות, הטמפרטורה יחסית נמוכה. בגובה.
Observation PointObservation Pointהמראה ליד הפסגה

 בהמשך הדרך יש אתר הנקרא Medicine Wheel. יש להודות שמקרוב קשה לראות את צורתו, אך מלמעלה הוא נראה כגלגל אבנים. הגישה אליו מצריכה הליכה של כ- 20 - 30 דקות ממגרש החניה.
Medicine Wheel

המשכו של כביש 14Alt הוא ירידה לעמק ממערב להרים ובסוף הדרך הוא נפגש שוב עם כביש 14 ממנו הוא התפצל בעירה Cody.
 לא הרחק ממערב להרי ה- Big Horn, לאחר חצית נהר ה- Big Horn' כביש 14Alt נפגש בכביש 37 המוביל ל- BigHorn Canyon National Recreation Area. פניתי לכביש 37 והגעתי לתחילתו של ה- Big Horn Canyon, שם יש נקודת תצפית נפלאה על הקניון.
תצפית לקניוןDevil Canyon OverlookDevil Canyon Overlook

במפתיע, נקודת התצפית היתה כמעט שוממה. פרט לי היה במקום צפר. כנראה שהמקום מתאים לתצפית על סוגים מסוימים של ציפורים. זו היתה הנקודה המערבית ביותר אליה הגעתי ביום זה. משם חזרתי על עקבותי ללינה בשרידן.
 הדרך ל- Cody בבוקר נפרדתי משרידן בדרכי לתחנתי הבאה, העירה Cody. הדרך החלה בעליה מחודשת על הרי ה- Big Horn, אלא שהפעם בחרתי להמשיך על כביש 14. גם דרך זו יפה ומהוה חלופה לכביש 14Alt.הירידה למטה יותר דרמטיתת ונעשית בסדרה של עיקולים. בסוף, נראה החלק הגבוה של ההרים למעלה.
הרי ה- Big Horn מלמטה על כביש 14

 בהמשך מגיעים לעירה Shell, שלידה ישנם מפלי מים.
מפלי Shellמנקודת התצפית העליונה

 לאחר המפל ממשיך הנחל לזרום בקניון עמוק.
Shell CreekShell CreekShell Creek

 עוד מבט על ההרים מאיזור Shell
Copman Thomb
Cody הגעתי ל- Cody בשעות הצהריים המאוחרות, ונרשמתי בבית המלון. Cody נוסדה על ידי וויליאם קודי המכונה Buffalo Bill. הוא הקים בה את המלון הראשון, מלון Irma, הקיים עד היום. ליד המלון נותנים הצגה של קרב יריות בשעה 18:00 כל יום (חוץ מיום ראשון). לצערי לא הגעתי לשם להצגה, אבל אפשר לראות אותה ב- YouTube.
באפלו ביל אחראי גם להקמת הסכר הקרוי על שמו בקצה העירה על נהר ה- shoshone. ניתן לבקר במרכז המבקרים של הסכר (מה שעשיתי). כעירת תירים, Cody מלאה במעדות ובחנויות מזכרות. סך הכל מקום מאד נחמד לביקור.

 הלינה ב- Cody במלון America's Best Value Inn - west. זה מלון בניהול משפחתי (בסיוע עובדים מקסיקאנים) חד קומתי, מרוחק מעט מהמרכז בכוון הדרך לילוסטון. יש במלון מכונת כביסה על מטבעות. ארוחת הבוקר סבירה. אני לנתי בחדר הקיצוני או אחד לידו, ובחדר לא היתה קליטה של ה- WiFi. מחיר החדר היה גבוה, אך לא נורא יחסית לעירה Cody שמחירי הלינה בה מושפעים מקירבתה (80 ק"מ) לפארק ילוסטון. נשארתי במלון זה 2 לילות.

 את המשך היום העברתי במרכז ההיסטורי באפלו ביל הכולל חמישה מוזיאונים. מוזיאון המערב המתיחס לבאפלו ביל ולהצגה שלו, מוזיאון טבע של האיזור, מוזיאון האינדיאנים של המישור, גלרית אמנות השל המערב, ומוזיאון נשק. יש להקדיש כמה שעות למתחם. כרטיס הכניסה תקף ליומיים, כך התחלתי את הביקור אחה"צ באותו יום והשלמתי אותו למחרת.
מרכז Buffalo Billפסל של Buffalo Bill
כרכרת טיול מאורגן בפארק ילוסטוןרודיאו

 את הבוקר למחרת התחלתי במוזיאון האויר הפתוח שבקצה של Cody, ששמו Old Trail Town. במקום יש בקתות ממקומות שונים בוויומינג, ששימשו בסוף המאה ה- 19. חלק מהבקתות אינן בקתות מגורים. יש שם Saloon, אסם וכן הלאה. נוסף על הבקתות יש באתר גם מספר קברים של גיבורים פחות מוכרים של המערב הפרוע.
Old Trail TownSaloonSaloonחנות הנפח
בית ספר מ- 1884
החנות הראשונה בעירה shell

 כמו שציינתי, במקום גם מספר קברים ומצבות לגיבורים פחות מפורסמים של המערב הפרוע.
אנדרטה

 האנדרטה לזכר אחד הסיירים בסוף המאה ה- 19. והנה מספר קברים של נרצחים בבית הקברות הקטן שבמוזיאון.
בית הקברות הקטן במוזיאון
קבריםקבר

 הדרך לילוסטון דרך נהר ה- Shoshone לאחר הביקור ב- Old Trail Town פניתי לסיום הביקור במרכז Buffalo Bill. אחר הצהריים עדין השמש ניצבת בגאון אל על, כאשר השקיעה ביוני מאוחרת מאד ולכן החלטתי לנסוע לכוון פארק ילוסטון על כביש 14/16/20, כביש שצוין כאחת הדרכים היפות באמריקה (יש לא מעט דרכים שהוכרזו ככאלו) על ידי תדי רוזוולט. בראשית הדרך פניתי לביקור קצר בסכר Buffalo Bill על נהר ה- Shoshone, והנמצא ביציאה מקודי.
האגם שנוצר על ידי הסכר
הסכרמבט מהסכר למטההסכר ומרכז המבקרים

 ההמשך, כאמור, לאורך נהר ה- Shoshone
נהר ה- shoshone בדרך לילוסטון

לקראת ילוסטון הגעתי לקטע כביש לא סלול מחמת עבודות וטור של מכוניות עומדות. לאור השעה החלטתי פשוט לחזור על עקבותי לקודי ללינת הלילה.
דרך Chief Joseph Byway בבוקר נפרדתי מהעירה Cody ופניתי לכוון Yellowstone. הפעם רציתי לבדוק דרך אחרת אל הפארק. קראתי כי Chief Joseph Byway היא דרך יפה והחלטתי לצאת לכוונה. היציאה מהעירה Cody על כביש 120 לכוון צפון ממרכז העירה. לאחר 15 מייל פוגשים בכביש 296 לכוון צפון מערב, זהו ה- Chief Joseph Byway. הדרך נקראת על שם הצ'יף האינדיאני ג'וסף שהוביל את שבט ה- Nez Perce שהוא עמד בראשו לכוון צפון מערב לאחר התנגשויות עם הצבא האמריקני.
 התמונה מראה את הקניון של Clark's Fork.
דרך Chief Josephדרך Chief Joseph

 אחת העצירות בדרך היא ליד גשר.
מראה מהגשר

 ניתן לראות גם את הרי Absaroka הגבוהים באופק.
Absaroka Mountains

 לאחר זמן מה כביש 296 נפגש עם כביש 2, הידוע בכינויו ה- Beartooth Highway. פניה שמאלה לכוון פארק ילוסטון וימינה לכוון Red Lodge שבמונטנה. בביקורי הראשון בילוסטון, מספר שנים קודם לכן, בחרתי לצאת מן הפארק על ה- Beartooth Highway עד לכביש I-90, אותו לקחתי מזרחה לביקור ב- Little Big Horn. זהו אתר הקרב הידוע בין האינדיאנים לבין גדוד צבא ארה"ב בפיקודו של קאסטר. מטיול זה זכרתי שדרך זו, ה- Beartooth Highway, היא יפה ביותר והחלטתי לטפס איתה מעט לכוון Red Lodge לפני שאני חוזר אחורה וממשיך לפארק ילוסטון. מפת הכבישים מופיעה בקישור המצורף.
www.beartoothhighway.com/roadMaps/index.html
הרי Absaroka מ- Pilot and Index Peaks Overlook

 מבט על ההרים והאגמים מ- Beartooth Pass ובדרך לפרק ילוסטון.
האגמים בדרך לילוסטון מ- Bearooth Pass
Beartooth Pass

ביקור קצר בפארק Yellowstone

חצי יום הביקור הראשון הביקור בפארק ילוסטון לא היה מתוכנן מהארץ. לאחר הביקור בגבעות השחורות ובצפון מדינת וויומינג תכננתי להגיע ל- Cody ומשם לעשות את דרכי דרומה ל- Thermopolis ולדרום וויומינג. במהלך הביקור בדקוטה הדרומית החלטתי לבדוק את האפשרות למצוא מלון באיזור ילוסטון, ב- Gardiner, כאשר אז אוכל להגיע גם לביקור חוזר בפארק. לשימחתי, הצלחתי למצוא חדר ל- 2 לילות והחלטתי לבקר ביקור קצר בפארק. מובן שבביקורי הראשון לא הצלחתי, גם בשלושה ימים, להגיע לכל מקום. נוסף על כך, עברו 8 שנים מהביקור הקודם, כך שגם "בדיקה מחדש" של חלק מהאטרקציות החביבות בפארק יכול להיות מהנה. היות והביקור בילוסטון לא היה מתוכנן, נאלצתי להסתפק בביקור קצר, לאור התכניות להמשך הטיול.

 הכניסה לפארק מכוון צפון מזרח היא ב- Roosevelt Tower. בתמונה זו ניתן לראות את המגדל משמאל, כאשר נהר הילוסטון מתפתל מתחתיו.
Roosevelt Tower

 באיזור ה- tower ניתן לראות את הקניון של נהר הילוסטון.
הקניון של נהר הילוסטון

 שם נתקלתי במפל הראשון בפארק, tower fall.
Tower Fall

ביציאה מאיזור ה- Tower ביקשו ממני לחתום על עצומה כנגד ציד הביזונים במונטנה (מחוץ לאיזור הפארק). טענתי כי אינני אמריקני, כך שאינני בטוח שלחתימתי יש איזו שהיא משמעות, אבל לאחר תשובת המחתימים הוספתי את חתימתי.
 בעצירה הבאה לכוון דרום, Inspiration Point, ניתן לראות את המשך הקניון הגדול של הילוסטון
Inspiration Pointשלט
 ההמשך בדרך לכוון דרום הביא אותי לנקודת ההעצירה הבאה, lookout point, ממנה כבר ניתן לראות בצורה טובה את המפלים התחתונים שעל נהר הילוסטון.
המפלים התחתונים של הילוסטון

 יום ביקור זה בילוסטון החל בשעה מאוחרת למדי, כך שהייתי צריך להתחיל לעשות את דרכי חזרה לכוון צפון, לכוון בית המלון שלי בעירה Gardiner. המסלול עוקב אחר נהר הילוסטון המגיע גם ל- Gardiner. התמונה הבאה צולמה למחרת בבוקר ומראה את נהר הילוסטון ליד Gardiner.
נהר הילוסטון ליד גארדינר הלינה בלילה זה ובלילה הבא במלון Comfort Inn ב- Gardiner. המלון די יפה ודי יקר. אני חושב שהוא היה היקר ביותר בכל הטיול הזה עם מחיר מעל $130 ללילה ללא ארוחת בוקר. את ארוחת הערב בלילה זה אכלתי במסעדת המלון, בן היתר בשל שעת ההגעה המאוחרת. Gardiner היא העירה הקרובה ביותר לילוסטון ושוכנת ממש ליד שער הכניסה הצפוני לפארק. זה היה אמור להפוך אותה ליעד מבוקש עבור כל מי שמעונין לבקר בפארק. הבעיה היא שמדובר בעירה קטנה מאד עם מספר מצומצם מאד של בתי מלון (3-4 מלונות) ועם מיעוט מסעדות, שגם נסגרות בשעה לא מאוחרת. אי אפשר להשוותה עם ווסט ילוסטון ובודאי שלא עם ג'קסון, התוססת מאד לעומתה.
שער הכניסה הצפוני לילוסטון
 יום הביקור השני נכנסתי לפארק באיזור השעה 9:00 ומצאתי עדר של Elk רועה ליד משרדי הפארק. העדר כלל זכר, מספר נקבות וגם במבי.
Elk צעיר אוכלElk ליד משרדי פארק ילוסטון

 לאחר ביקור במרכז המבקרים, החלטתי להצטרף לסיור מודרך באיזור הוולקני Norris שנמצא במרכז החלק המערבי של הפארק. הסיור היה מהנה והצלחנו לצפות בתופעות וולקניות יפות וגם מענינות, לרבות מספר גייזרים ובריכות מים חמים בצבעים מרהיבים.
Emerald Spring

 אחד הגייזרים בהם צפינו הוא ה- Veteran Geyser, שזכינו לראותו גם בהתפרצות.
Veteran Geyser
ה- Veteran Geyser מתפרץ
 לאחר ההתפרצות, בריכת המים של הגייזר מתרוקנת. הנה במקרה של ה- Veteran Geyser
בריכת המים של הגייזר לאחר ההתפרצות

 בתום הסיור פניתי מזרחה חזרה לכוון נהר הילוסטון לצפיה חוזרת במפלים, בהמשך לטיול ביום הקודם שנקטע באיבו מפאת השעה. לאור שעת הצהריים, עצרתי לארוחה במסעדה שליד מרכז המבקרים של הקניון של הילוסטון. בתום הארוחה המשכתי בטיול, כאשר הפעם התרכזתי במפלים העליונים. נקודת התצפית עליהם קרובה ומאפשרת לראות מקרוב את עוצמת המים.
נהר הילוסטון בדרך למפליםמפלי הילוסטון העליונים
מפלי הילוסטון העליונים

 בהמשך הדרך דרומה, עברתי בעוד אתר וולקני בו ניתן לראות Sulphor Cauldron בדרך ממרכז המבקרים לכוון ה- Fishing Bridge.
Sulphor Cauldron

ההמשך בדרך דרומה הביא אותי לאגם ילוסטון, שגם לחופיו עשיתי סיור מודרך עם ריינג'רים.
 הנה שקנאים השוחים להם באגם.
שקנאים באגם ילוסטון

 והריינג'רים לחופי האגם.
הקבוצה לחוף האגם

 הסיור באגם הסתיים אחר הצהריים המוקדם. המשכתי לסייר בפארק וחזרתי לגארדינר בערב ללינת הלילה השני במקום. יום הביקור השלישי בבוקר יום זה נפרדתי מגארדינר וחזרתי לפארק. נקודת הביקור הראשונה היתה Mammoth Hot Springs, אך הפעם לא יצאתי לסיור בשביל ההליכה והסתפקתי בצילום מאיזור החניה. גם ללא סיור הרחב ניתן לראות את יופי המקום בו הגופרית וחומרים נוספים הנמצאים במים צובעים את הסלעים.
Mammoth Hot Springs
Mammoth Hot Springs

 היות והיה מדובר ביומי האחרון בפארק, החלטתי לנסוע על הקשת הצפונית בדרך הפארק, איזור אליו לא בגעתי בטיול הקודם. מסלול הליכה קצר הביא אותי למפלי Undine.
מפלי Undine

 ואחר כך פניתי למפלי Wraith
מפלי Wraith

 בדרך, על גשרון עץ, נעמדו להם Prairie Dogs כמשמר כבוד משני צידי הגשר.
Prairie Dogs

 בהמשך הנסיעה, ליד Blacktail Ponds נתקלתי לראשונה (וגם לאחרונה ) בזאב, או באנגלית coyote
Coyote

 הדרך הביאה אותי שוב ל- Roosevelt Tower, שם התחלתי את ביקור בפארק. החלטתי לעצור שם ולעשות מסלול הליכה קצר. המסלול התחיל בעליה די תלולה לגובה של כ- 50 מטר. לאחר מכן, מגיעים לעמק בו נמצא ה- Lost Lake. אינני זוכר מה מקור שמו. בעצם אינני בטוח שקראתי או שמעתי מה מקור שמו של האגם, או הבריכה הזאת.
Lost Lake

 המשך הדרך לא היה מענין במיוחד מבחינת הנוף, אבל הצלחתי לצפות קצת בחיות, החל מפרפרי Monarch, כמדומני.
פרפרים

 ובהמשך, ביזון שראה לו בשלווה ולא התרגש מהתקרבותי. כל זאת, במרחק לא רחוק מ- Petrified tree, נקודת הסיום של המסלול הרגלי.
ביזוןביזון

לאחר הטיול הרגלי התחלתי ביציאה מהפארק לכוון דרום. לאחר ארוחת צהריים, המשכתי דרומה לכוון פארק גרנד טטון. הפעם לא היה לי זמן לטיול בפארק. הגעתי לאגם ג'קסון בסביבות השעה 16:00, והתכוונתי להמשיך ללינה באידהו.
 ובכל זאת, הנה שתי התמונות שצילמתי של אגם ג'קסון בעצירה קצרה לידו, הממחישות מדוע זו ממש "חובה" לשלב את פארק גרנד טטון בטיול בילוסטון. בעצם, התמונות לא משקפות את יופי המקום האמיתי. לשם כך צריך להגיע לשם.
אגם Jackson בצילום לכוון מערבשלושת ה- Tetons מאחורי אגם Jackson

 עד כאן חלקו הראשון של הטיול. חלקו השני יופיע בפוסט נפרד. מקווה שתהנו מהתמונות ותסתייעו בכתוב בתכנון טיוליכם.