הטיול הראשון שלי לארצות הברית היה כאשר הייתי בין 1/2 14 עם אימי ואחותי. אהבתי מאד את מה שראיתי והשתוקקתי לחזור לשם שוב כבוגר. בשנות ה- 90 יצאתי לארצות הברית מטעם העבודה מספר פעמים, כאשר הביקורים התמקדו בשני איזורים ספציפיים של ארצות הברית: איזור המשולש (triangle) בצפון קרולינה ואיזור בוסטון. בזמן הביקורים הללו ניצלתי את סופי השבוע לטיולים באיזור הקרוב יותר והקרוב פחות ואף פעמים יצאתי לטיול מרוחק יותר שכלל טיסות פנים ממקום השהות מטעם העבודה. כל זה הסתיים ב- 1999. בשנות ה- 2000 הפסקתי לטוס מטעם העבודה. לקראת הקיץ של שנת 2005 החלטתי לטוס שוב לארצות הברית. הפעם לצורך טיול. הסיבות המרכזיות לכך היו שמועד התפוגה של הויזה שלי התקרב מחד והיות והשתוקקתי לבקר באיזור המדברי של ארצות הברית בו לא ביקרתי מעולם. היעד המרכזי של הטיול היו הפארקים של דרום יוטה. כאשר בחנתי אפשרויות נחיתה שקלתי את פיניקס, לאס וגאס, ואת דנבר שנבחרה לבסוף. אני יכול לציין שאינני מצטער על הבחירה הזו.

כהרגלי, כל הטיול סודר זמן לא רב לפני היציאה ולאחר קבלת ברכת הדרך מהמנהל שלי בעבודה. היות והתיחסתי לטיול הזה כאל טיול שאולי יהיה אחרון בארה"ב (הויזה עמדה לפוג), החלטתי לעשות עוד השלמה קטנה בצפון מזרח ארה"ב. ביקור בפארק אקדיה שבמיין ואולי גם ביקור נוסף בניו המפשייר, שלא ביקרתי בה מעל 10 שנים. לכן, יעד הכניסה לארצות הברית הטוב עבורי היה בוסטון. משם, לקחתי טיסת המשך לדנבר, והדרך חזרה באותה צורה. חברת התעופה שנבחרה, על סמך נוחות ומחיר היא לופטהנזה. ההמראה לארצות הברית היתה ב- 10 ביוני 2005, והחזרה היתה ב- 2 ביולי 2005.

בטיול זה לא לקחתי איתי מחשב נייד פשוט כי לא היה לי כזה. בכל הטיולים הבאים כבר הייתי מצויד במחשב נייד שמקל על הטיול באפשרו הזמנות חדרי מלון בקלות במהלך הדרך וכמובן גם מידע לגבי האתרים בהם מתכוונים לבקר ועוד. למרות זאת, לא זנחתי את האינטרנט לחלוטין במהלך הטיול. פה ושם, בעיקר בחלק מבתי המלון, נתקלתי במחשב ציבורי עם חיבור לאינטרנט והשתמשתי בו לגישה לדואר האלקטרוני שלי ולבדיקת מידע לגבי אתרים בדרך. הזמנות של חדרי מלון לא עשיתי באינטרנט במהלך הנסיעה היות ולא רציתי להכניס במחשב ציבורי את פרטי כרטיס האשראי שלי. לגבי תקשורת טלפונית, למרות שלקחתי איתי טלפון נייד (אורנג'), בגלל העלות האסטרונומית של השיחות העדפתי להשתמש בתקשורת קווית. לתקשורת לארץ הצטיידתי בגלובל קארד של 013, כאשר הם הציעו לי מבצע בתשלום של כמה שקלים לחודש, כאשר 7 דקות ראשונות בשיחה עולות 1 ש"ח. אחר כך, המחיר עולה בצורה אסטרונומית, כך שתמיד השיחות הסתיימו בפחות מ- 7 דקות, וכאשר היה צורך, חייגתי שוב. לגבי תקשורת בתוך ארה"ב, קניתי כרטיס חיוג מקומי, שעד היום הוא הטוב ביותר שראיתי שם. כרטיס של 128 דקות עלה לי $5 , כאשר הכרטיס איפשר חיוג מטלפון ציבורי ללא תוספת תשלום. הכרטיס נקנה בחנות נוחות בתחנת דלק.

היות ותוכנית הטיול לא היתה סגורה עד הסוף, הזמנתי רק חלק מבתי המלון מראש. מדובר בבית המלון באיזור דנבר (אורורה) ובבית המלון במואב, היעד הבא לטיול. כך קיבעתי את השבוע הראשון לטיול. את יתר בתי המלון תכננתי למצוא ללא הזמנה.

 הטיסה לבוסטון עברה בצורה טובה. כאשר נחתתי, עברתי לטרמינל אחר בשדה התעופה לוגאן לצורך טיסת ההמשך. הטיסה תוכננה לשעות הלילה וניסיתי להקדים אותה. לא היה מקום בטיסה המוקדמת יותר, אך הוכנסתי לרשימת הסטנד ביי ומזוודותי הועלו על טיסה זו. בפועל, עליתי על הטיסה המקורית שלי, שגם יצאה באיחור, ונחתתי בשדה התעופה בדנבר בסביבות 1:00 בלילה. את המזוודות מצאתי בחדר אחסון הכבודה של חברת התעופה, לשם הם הגיעו בטיסה המוקדמת יותר (עליה לא עליתי). לפחות חסכתי את זמן ההמתנה ליד הקרוסלה. מהשדה יצאתי בשאטל לחברת ההשכרה (אלאמו) וקיבלתי מכונית שברולט מאליבו שתלווה אותי במשך כשבועיים וחצי עד הטיסה מזרחה. משדה התעופה יצאתי למלון, המפטון אין באורורה. אגב, המלון עבר אחר כך לרשת הולידיי אין והשתכנתי בו שוב שנתיים מאוחר יותר.
האוטו שליווה אותי בקולוראדו ויוטה

דנבר

את הביקור בדנבר התחלתי כדרכי בסניף AAA של אורורה. כהרגלי בביקורי בארה"ב, הגעתי אליו על מנת להצטייד בספרי תיור ובמפות אותם קיבלתי ללא תשלום כחבר ממס"יתור. הפעם חרגתי ממנהגי והחלטתי לשבת ליעוץ עם אחת היועצות בסניף. יועצת זו בעצם תכננה לי את המשך הטיול לאחר שאעזוב את מואב, והזמינה עבורי חדרי מלון לתקופה זו. מנסיוני, היא היתה יועצת טובה, ובמיוחד יש להעריך את הכרותה עם איזורים נוספים ומדינות נוספות מעבר לאיזור דנבר ולמדינת קולוראדו. זה לא נכון תמיד. יש סניפים בהם היועצים מכירים רק את הסביבה שלהם או את המדינה שלהם. נתקלתי בזה מאוחר יותר באותו טיול. בזמן שישבתי אצל היועצת החלה סערת ברד בחוץ. לשמחתי הסערה לא היתה ארוכה, אבל כשיצאתי לאוטו, הוא היה מכוסה בשכבה לבנה, כאילו ירד שלג. מסתבר שזה איננו מזג אויר חריג עבור דנבר ביוני. אגב, באותה השנה ירד עדין שלג בהרי הרוקיז בחודש מאי.

 הדבר היפה ביותר בדנבר הוא נוף החלק המזרחי של הרי הרוקיס הנשקף מערבה לעיר. מעבר לכך, זו עיר גדולה ללא יותר מדי יחודיות ואטרקציות. בכל זאת אציין מספר מקומות יפים. ראשית ,Denver city park. זהו גן ציבורי גדול עם אגם, ברווזים, מרחבי דשא גדולים וגם גן חיות, הוא שוכן ממזרח למרכז העיר. ציבורית חינמית . שנית, ישנם מספר רחובות Denver Cityt Parkברווזים

 יפים ביותר של בתים קטנים ועצים רבים השוכנים בדרך מאורורה למרכז דנבר. אני מניח שהבתים שם עולים הון. במרכז דנבר ביקרתי גם בבנין הקפיטול של קולוראדו. לקינוח, יצאתי לראות את תיכון Colombine בפרבר Littleton בדרומה של דנבר. תיכון זה התפרסם בגלל (ולא בזכות) הטבח ששני תלמידיו ביצעו בו מספר שנים קודם לכן. טבח זה הביא את מייקל מור ליצירת הסרט Bowling For Colombine. התיכון חסר כל יחודיות. מובן שצפיתי בו רק מבחוץ.

הדרך מערבה

כמו שציינתי קודם, כוון התנועה היה מערבה לפארקים הלאומיים שביוטה, שהיו מרכז הטיול. את הדרך מערבה עשיתי על הכביש I-70 החוצה את קולוראדו לאורכה ונכנס לתוך מדינת יוטה במערבו. הכביש I-70 יפהפה בחלקו החוצה את רכס הרי הרוקיז, קרי מדנבר מערבה עד גבול יוטה. הדרך מלאה בהרים מושלגים וחלק ממנה עוקב אחר נהר הקולוראדו שעל שמו נקראת המדינה. באיזור Glenwood Springs ניתן ממש לעצור ליד הכביש ולצפות בנהר בו יש העוסקים בראפטינג.
הרים מושלגים על I-70ראפטינג על נהר הקולוראדו

 לאחר חציית הגבול למדינת יוטה, יצאתי מ- I-70 לכביש 128 בדרך למואב, וזאת בעקבות המלצת היועצת בסניף ה- AAA. זהו כביש צדדי שבתחילה לא הבנתי מה אני עושה עליו. לאחר זמן לא רב התשובה הגיעה. הכביש עוקב אחר נהר הקולוראדו עד שהוא מגיע לאיזור מואב. המראות ביום הגשום בו עברתי שם היו יוצאי דופן. לצערי, התמונות מעט מטושטשות בשל תנאי מזג האויר.
הקולוראדו על כביש 128 ביוטההקולוראדו על כביש 128 ביוטה

 סיום היום בעירה Moab, שהיא מרכז הטיול במרח יוטה. הלינה במואב באותו לילה ובלילה שאחריו במלון Days Inn, הנמצא בחלקה הצפוני של העירה. העירה מואב עצמה מורכבת מרחוב ראשי ותירותי (בתי מלון, מסעדות וחנויות), כשרחוב זה הוא כביש US191 המחבר את מואב עם I-70 וממשיך עוד הרבה צפונה למדינות השכנות. בדרום הוא מגיע עד גבול אריזונה וחוצה אותו. מואב היא בירת טיולי ההרפתקאה של האיזור. ניתן לארגן שם ולצאת לטיולי אופניים בסביבה, לראפטינג, לשכור ג'יפים וכן הלאה. בעירה יש גם בר מסעדה שמוכר בירה מיצור מקומי: http://www.eddiemcstiffs.com/ כאשר סעדתי במסעדה זו מספר פעמים כאשר לנתי בעירה. לגבי המלון רשמתי את הדברים הבאים: סביר, אך יחסית יקר לרמתו. אין מעלית (ואני לנתי בקומה השניה). ארוחת בוקר קונטיננטלית, כלומר ללא תוספות חמות. אחרי יומיים, החלטתי לצאת משם ואת היומיים הנוספים ביליתי במלון La Quinta הנמצא בחלק הדרומי של מואב. המלון הזה היה ברמה גבוהה מה- Days Inn והיה יקר יותר (עלה אז $80 ללילה), כמו כן, היתה בו מעלית וגם, לא פחות חשוב, מכבסת מטבעות. עבורי מואב שימשה כנקודת מוצא לטיולי יום שהגיעו בדרום עד ה- Monument Valley.

מזרח יוטה

היום הראשון


מזרחה של יוטה הוא איזור מדברי שיש בו תופעות טבע מרהיבות בריכוז גבוה. התופעה הראשונה היא קניונים עמוקים וגדולים. השניה היא קשתות או arcs והשלישית היא גשרים טבעיים. גם הקשתות וגם הגשרים הטבעיים נוצרים על ידי כוחות הטבע, ובעיקר על ידי המים והקרח. המסת הקרח שיחקה תפקיד חושב ביצירתם. האתר הראשון בו ביקרתי הוא הפארק הלאומי קניונלנדס. פארק זה מתחלק לשלושה איזורים (למרות שהוא לא בצבא): איזור Islands in the sky, איזור Needles ואיזור ה- Maze. איזור ה- Maze מצוי בחלקו המערבי של הפארק והוא נגיש רק באמצעות רכבי 4x4, ולכן נאלצתי לותר עליו. איזור Islands in the sky נמצא בצפונו של הפארק, ואיזור Needles במזרחו. ביומו הראשון של הטיול נסעתי לאיזור Needles של הפארק. הכניסה אליו מצויה מדרום לעירה מואב, מרחק של כ- 40 מייל ממנה. התחנה הראשונה נמצאת קצת לאחר היציאה מהעירה, שם ישנה קשת בצד הדרך הנקראת Wilson Arch והיא נותנת הקדמה למה שניתן לראות בפארקים.
קשת וילסון

 התחנה הבאה בדרך לפארק נמצאת מעט צפונה לו. כ- 33 מייל מדרום למואב, נפגש כביש 191 עם county road 133, כאשר יש שילוט המצביע על נקודת תצפית על פארק קניונלנדס בהמשך דרך זו. פניתי, כמובן, לדרך הזו והגעתי לנקודת התצפית. הנוף משם נותן תחושה טובה על מרחבי הקניונים ולדעתי, סטיה זו מהדרך כדאית למי שאיננו לחוץ בזמן, לפני התחלת הביקור בפארק עצמו. לאחר החזרה מנקודת התצפית לכביש 191, המשכתי דרומה עד להצטלבות עם כביש הכניסה לפארק עצמו. בדרך לפארק ניתן לראות סלע עם ציורים רבים שנעשו על ידי מתישבים קדמונים. סלע זה נקרא Newspaper Rock. הכניסה לפארק עצמו היא כמובן בתשלום. היות וזה היה הפארק הראשון בו ביקרתי, רכשתי בכניסה אליו את הפס השנתי של הפארקים הלאומיים (אז הוא היה רק עבור פארקים בניהול שירות הפארקים הלאומיים ומחירו היה $50. זמן מה אחר כך, בוטל הפס הזה ובמקומו ניתן לרכוש את פס America The Beautiful תמורת $80, כאשר פס זה מקנה אפשרות כניסה גם לפארקים המנוהלים על ידי רשויות פדרליות אחרות, כמו שירות היערות או המשרד לניהול אדמות (BLM). רכישה זו כדאית בהרבה טיולים במערב ארצות הברית, בהם באופן טיפוסי מבקרים בהרבה פארקים לאומיים).
Newspaper Rock
הכביש לפארק קניונלנדס

 בפארק עצמו עשיתי מסלול הליכה קצר המביא לאיזור מתחת לסלע בו יש שחזור של איזור שהיה של בוקרים. מסלול נוסף שעשיתי היה ה- pot holes, שם יש סלעים בצבעי אדום ולבן. הנה מספר תמונות מהפארק.
ה- Needlesעליה לנקודת תצפית בקצה הדרךwooden shoe arch

 לאחר היציאה מפארק קניונלנדס, המשכתי דרומה על כביש 191 עד למפגש עם כביש 95 ב- Blanding, שם פניתי מערבה לכביש 95 והמשכתי עד לפארק Natural Bridges National Monument. מרחק הנסיעה כ- 96 מייל. זהו פארק קטן בו מצויים שלושה גשרים טבעיים: Kachina, Sipapu ו- Owachomo. אגב, ההבדל בין קשת לגשר טבעי הוא שגשר טבעי נמצא מעל נחל או נהר בעוד שקשת נמצאת באיזור יבש. הפארק הזה הוא קטן ואם מסתפקים בתצפיות, נהביקור בו לא יארך יותר מ- 30 -45 דקות. ניתן לרדת לגשרים הטבעיים מהכביש. כמובן שזה יכול להאריך באופן ניכר את הזמן המוקדש לביקור. הנה תמונות מהפארק הממחישות את יופים של הגשרים הטבעיים:
גשר Sipapu מהכבישגשר Sipapu מקרובגשר Owachomo

 בסוף הביקור חזרתי בנסיעה ארוכה (120 מייל) חזרה ללינה במואב. חלק מהדרך כבר עברתי בחשיכה.

היום השני

היום שני החל בביקור בפארק Arches, שלדעתי הוא היפה ביותר במזרח יוטה. הפארק שוכן ממש ליד מואב, מרחק 10 דקות נסיעה מהעירה. בפארק ניתן לראות אוסף גדול של קשתות מסוגים שונים. אחת הקשתות בו נקראת Delicate Arch והיא אחד מהסמלים של מדינת יוטה, ומופיעה על לוחיות הרישוי של המכוניות ביוטה. ל- Delicate Arch לא הגעתי בטיול הזה, וגם בביקור מאוחר יותר, שנתיים אחר כך, הסתפקתי בתצפית עליה. במסגרת הביקור גם הצטרפתי לסיור מודרך עם ריינג'רים באיזור ה- Windows. כמו כן, עשיתי מספר קטעי הליכה קצרים לקשתות שאינן על הכביש. סך הכל הקדשתי לפארק רק כחצי יום, שזה בהחלט מעט מדי. שנתיים לאחר מכן שבתי למואב לצורך ביקור נוסף בפארק ארצ'ס.

הכביש לפארק קניונלנדספארק Arches - החלונות

חציו השני של היום הוקדש לאגף הצפוני של פארק קניונלנדס, איזור ה- Islands in the sky. מי שמבקש לבקר בפארק קניונלנדס ומוגבל בזמן, אני ממליץ להקדיש מעט זמן לאיזור זה ולותר על איזור Needles. לטעמי הוא מרשים הרבה יותר. הכניסה לאגף זה של פארק קניונלנדס קרובה לכניסה לפארק ארצ'ס ומי שמוגבל בזמן יכול לשלב את שניהם ביום אחד, כמו שעשיתי אני, אולם כמו שציינתי, לפארק ארצ'ס מגיע יותר זמן, כך שבמקרה זה יהיה מדובר בביקור לא ממצה
 .Islands in the sky - Grand view pointislands in the sky - Green River canyon
 התמונה הבאה עלולה להראות מוכרת למי שמשתמש במערכת ההפעלה Windows 7. גם הם אהבו את הפארק הזה ואת ה- Mesa Arch הנמצאת בו.
Islands in the sky - Mesa Arch

היום השלישי

היום האחרון של טיולי כוכב ממואב הוקדש לטיול הארוך ביותר, לפחות מבחינת מרחק הנסיעה. ביום זה נסעתי ל- Monument Valley על גבול יוטה-אריזונה. ה- Monument Valley הוא פארק שנמצא על אדמת השמורה של הנבאחו והם אלו שמנהלים אותו. הכניסה בתשלום. מובן שפס הפארקים הלאומיים לא תופס שם. הנסיעה לפארק זה היא על כביש 191 לכוון דרום, כאשר מעט אחרי העירה Bluff, עוברים לכביש 163, המגיע ל- Mexican Hat וממשיך אחר כך עד ל- Monument Valley. הדרך מ- Mexican Hat לדרום מערב נמצאת כבר בתוך שמורת האינדיאנים של הנבאחו. הפארק עצמו מוכר בזכות מבני הסלע המבודדים הניצבים בתוך מישורי החול. איזור זה היה חביב על בימאי סרטי מערבונים, ובמיוחד על הבימאי ג'ון פורד. לזכרו נמצאת בפארק נקודת תצפית הנקראת נקודת ג'ון פורד, כאשר ככל הנראה הוא נהג להתמקם שם על מנת לצלם צילומי מרחק של הפעילות מסביב שמתבצעת בסרט. דרכי הפארק אינן סלולות, אלא הן דרכי עפר שבחלקן הן חוליות. אף על פי כן, הן עבירות לכל רכב פרטי, ולפני הכניסה לפארק וידאתי זאת עם האנשים בכניסה. מובן שהנסיעה איטית. הנה מספר תמונות מפארק זה ולפניהן תמונה של ה- Mexican Hat.
Mexican HatMonument Valley from highway 163Monument Valley

חזרה ראשונה לקולוראדו

גיחה קצרה ממזרח יוטה לדרום מערב קולוראדו לצורך ביקור בפארק Mesa Verde. הביקור בפארק זה לא היה בתוכניות הראשונות שלי. לאור המלצתה של היועצת בסניף AAA באורורה הוכנס הפארק לתוכנית ועל כך אני מודה לה.

Mesa Verde

ממואב יצאתי לכוון העירה Cortez שבדרום מערב קולוראדו לצורך הביקור בפארק Mesa Verde. בקורטז לנתי במלון Days Inn Cortez הממוקם בצומת הכבישים 160 ו- 145. המלון הוא מוטל בין שתי קומות וללא מעלית (מסדרונות חיצוניים). החדר היה סביר והיה בו מקרר. לטענת פקידת הקבלה, עדיף לקחת חדר בקומה השניה כי החדרים שם טובים יותר. פארק Mesa Verde מומלץ מאד, לדעתי, לכל מי שנמצא באיזור. עיקרו של הפארק הוא שחזור איזורי המגורים של ה- Ancient Pueblans (בעבר נקראו Anasazi) במדפי סלע. הם גרו שם עד לפני כ- 500 שנה ואז הם הסתלקו משם, כאשר הסיבה לכך לא ברורה. החשד הוא שבגלל תנאי מזג אויר יבשים, מקורות המזון שלהם התמעטו ולכן הם נאלצו לנטוש את המקום. זה חשד בלבד. סיבת עזיבתם היא עדין מיסתורית. הפארק מאפשר סיור עצמי מוגבל וכן מציע 3 סיורים מאורגנים ב"בתים" הגדולים. אני החלטתי לקחת את כל שלושת הסיורים ולכן הקדשתי לפארק יום וחצי. מי שמסתפק בסיור אחד או אפילו בשניים יכול להסתפק ביום אחד או אף בפחות.

 בכניסה ל- Mesa Verde ניתן לראות סלע הנראה כמו שולחן. יתכן הוא הסיבה לשמו של הפארק (בספרדית mesa פירושו שולחן).
הכניסה ל- Mesa Verde

 הנה מספר דוגמאות של הבתים בכוכי הסלע. ההגעה לבתים היא באמצעות סולמות מתכת, מה שמוסיף נופך טיפה ספורטיבי לביקור. אין מה לחשוש, הגישה לבתים מתאימה לכל מי שבריא בגופו. לא מדובר במסלול למיטיבי לכת.
בית ב- Mesa Verde
 החלל העגול בתוך הבית נקרא Kiva. זה היה מקום לפולחן דתי.
Kiva
 התמונה הבאה היא תצפית מלמעלה על אחד מהבתים הגדולים בפארק, Cliff Palace. הביקור בבית זה, כמו בבתים הגדולים האחרים, בעזרת סיור מאורגן.
Cliff Palace

 עולים בסולם ל- Balcony House (גם כן במסגרת סיור מאורגן)
העליה ל- Balcony House

 אגב, למרות ש- Mesa verde - יחודו בבתים שבכוכי הסלע, ניתן לצפות גם בנוף המרהיב של הסביבה ממקומות שונים ברחבי הפארק. למשל, Navajo Canyon
Navajo Canyon מ- Mesa Verde

 באחד הערבים בשעה מוקדמת, כאשר היה עדין אור יום, הציגה להקת אינדיאנים מהסביבה מופע ריקוד פתוח לכל במרכז העירה. לצערי אין לי תמונות מהמופע. אני מניח שבזמן עונת התירות מופע דומה מועלה מדי פעם במרכז Cortez.

Hovenweep National Monument

היעד הבא לאחר הביקור ב- Mesa Verde היה העירה Page שבצפון מדינת אריזונה. עירה זו שוכנת ליד Glen Canyon ולחופיו של האגם מעשה ידי אדם, אגם Powel. הדרך מ- Cortez לפייג' עברה דרך הפינה הדרום מערבית של מדינת קולוראדו, בה ישנו פארק נוסף, Hovenweep National Monument, בו ניתן למצוא שרידים של ההתישבות של ה- ancient pueblans. פארק זה קטן יותר ופחות מרשים מ- Mesa Verde. השרידים של המבנים נמצאים על הקרקע ולא בכוכי הסלע. כמובן שמספר המבקרים בו קטן הרבה יותר. מי שמזדמן לסביבה ויש בידיו זמן פנוי יכול לשקול את הביקור בפארק זה.
 בשעת הביקור שלי בפארק היתה במקום קבוצה של אספני מכוניות מיוחדות של פולקסוואגן שהשאירו מראה מענין במגרש החניה.
מועדון מכוניות פולקסוואגן

 הבתים אינם משומרים היטב כמו ב- Mesa Verde. הנה מספר דוגמאות.
HovenweepHovenweep

Four Corners

הדרך לאריזונה עוברת דרך נקודת החיבור בין ארבע מדינות שכנות, הנקודה היחידה מסוגה בארצות הברית. ארבעת המדינות הן: קולוראדו מצפון מזרח, יוטה מצפון מערב, ניו מקסיקו מדרום מזרח ואריזונה מדרום מערב. הנקודה שוכנת בתוך שמורת הנבאחו שיצרו שם אתרון תירות (הכניסה כמובן בתשלום). סך הכל, אין ממש סיבה אמיתית לעצור שם, אלא אם תרצו תמונות מהסוג שלוקחים ליד קו המשווה, למשל. רגל אחת בקולוראדו והשניה ביוטה, וכו'. בכל אופן, אני נפרדתי ממספר דולארים ונכנסתי למקום. הנה תמונה המנציחה את אופי האתר. מרפסת התצפית משקיפה על נקודת מפגש ארבעת המדינות וכמובן מצטלמים לידה.
Four Corners
 ניתן לראות את דגל קולוראדו מימין, את דגל אריזונה קיצוני משמאל, את דגל ניו מקסיקו הצהוב ואני חושב שגם את דגל יוטה (שסבורני שהוא הכחול). מובן שכל דגל מוצב על הטריטוריה של המדינה שלו.

מקום מפגש הגבולות

 אגב, הנבאחו תפסו היטב את המהות הקפיטליסטית של יזמות חופשית וכמו שניתן לראות בתמונות, הרחבה מוקפת בבאסטות של בני הנבאחו המוכרים מזכרות.

אגם Powel

המשך הדרך לפייג' איננו מענין במיוחד. הביקור שלי בפייג' התמקד באגם Powel. כמטייל בודד לא חשבתי על שכירת סירה בעצמי. במקום זאת החלטתי על שיט למונומנט הלאומי Rainbow Bridge הנגיש דרך אגם Powel והוא נמצא כבר בתוך מדינת יוטה. זהו הגשר הטבעי הגדול ביותר בעולם, וגם מקום מקודש לאינדיאנים מהאיזור.
השיט, שמתנהל בסירה גדולה, לוקח זמן לא קצר. יעדו של השיט הוא מזח הנמצא במרחק לא רב מה- Rainbow Bridge. מהמזח, ממשיכים עד אליו ברגל מלווים בריינג'ר. אחר כך חוזרים לסירה וחוזרים איתה לפייג'. ניתן להגיע אליו גם באופן עצמאי עם הסירה שלכם (או ששכרתם) וגם בהליכה רגלית תוך חציית אדמות הנבאחו (מה שמצריך קבלת אישור מהם). כל הסיור לוקח כ- 5 שעות, מהם שעתיים שיט בכל כוון ושעה על האדמה שמוקדשת להליכה עד ל- Rainbow bridge, שהיה במקום וחזרה לסירה. המבקרים מתבקשים לא להתקרב ל- Rainbow Bridge מעבר לאיזור התצפית משום היותו מקודש לאינדיאנים באיזור. עלות השיט נכון ל- 2012 היא $125 לאדם.

 איזור אגם Powel יפה מאד, לדעתי. ניתן לראות זאת בתמונה הבאה שצולמה באיזור פייג' וניתן לראות בה את סכר Glen Canyon מאחורה.
Lake Powel

 כאן ניתן לראות גם את שלושת הארובות, סימן לא ממש יפה של פייג'
Lake Powel

 איזור המזח בו עוגנים ליד ה- Rainbow Bridge יפה מאד בפני עצמו כפי שניתן לראות בתמונה הבאה.

ליד המעגן

 ה- Rainbow Bridge מרשים מאד. ניתן לצלמו בשלימותו רק מרחוק. הוא גדול מדי לצילום מקרוב.
Rainbow Bridge מהדרךRainbow Bridge

 ותמונה מאחורי הסירה בדרך חזרה לפייג'
אגם Powel

בזמן הביקור בפייג' לא ידעתי על קניון אנטילופ או על פרסת הסוס ולא ביקרתי בהם. בביקור השני שלי בעיר "השלמתי" את הפערים. לפעמים זה טוב לא להגיע לכל האתרים, כך שיש מוטיבציה גדולה יותר לחזור ולבקר במקום. זה כמובן לא נכון לכל אחד.

מספר פרטים לגבי המלון בו שהיתי בפייג'. מדובר ב- Quality Inn של פייג', הממוקם במקום טוב בקצה העירה, בדרך לכוון אגם פאול. המלון הוזמן (כמו גם זה בקורטז) עוד בסניף ה- AAA באורורה על ידי היועצת עליה כבר סיפרתי. אני לנתי בבנין הקדמי של המלון, שהוא כנראה ישן יותר ונטול מעלית. זה די הפריע לי היות והייתי צריך להעלות את המזוודה לחדר כי תכננתי לעשות כביסה. מאוחר יותר, כאשר הלכתי לעשות כביסה בבנין האחורי של המלון, התברר לי כי הוא יותר מודרני ויש בו מעלית. אני יכול גם לציין שיחס פקידות הקבלה לא היה ידידותי במיוחד. במלון הוגשה ארוחת בוקר קונטיננטלית. בסיכום, לא אהבתי את המלון, וכאשר חזרתי לפייג' מספר שנים אחר כך בחרתי ללון במלון אחר (שגם היה יקר יותר).

 מפייג' נסעתי ל- Kanab שם לנתי שלוש לילות בזמן שביקרתי בפארקים הלאומיים של דרום יוטה ובגרנד קניון.

סיבוב הקניונים

נהוג לכנות את הביקור בפארקים הלאומיים של דרום יוטה וצפון אריזונה בשם סיבוב הקניונים, משום שרוב הפארקים הללו כוללים את המילה קניון בשמם, או במקרה של פארק ציון, נמצאים בתוך קניון. ,Kanab בה לנתי שלוש לילות, נמצאת בנקודה מרכזית לטיול. היא איננה קרובה לאף אחד מהפארקים, אבל גם לא רחוקה מאד מאף אחד מהם. על פי הצעתה של היועצת בסניף AAA באורורה, הביקור החל בגדה הצפונית של הגרנד קניון. לאחר מכן, ביקרתי בפארק ציון, בקפיטול ריף ולסיכום בברייס קניון. אגב, בגלל שאיננה צמודה לאף פארק, הלינה ב- Kanab זולה יותר מאשר, למשל ב- Springdale.
 המלון בו לנתי ב- Kanab נקרא Aiken's Lodge והוא ממוקם במקום מרכזי על הכביש הראשי של העירה. מדובר במוטל בדרגה לא גבוהה ובמחיר זול (כמדומני ששילמתי אז $45 ללילה). המלון לא נותן ארוחת בוקר, ונאלצתי לקפוץ לחנות הנוחות באיזור כדי לקנות משהו לשים בפה בבוקר. רוב חדרי המוטל הם בקומת הקרקע, מה שהיה לי נוח. באחד הבנינים יש מספר חדרים קטן בקומה השניה. אין מעלית במלון.

הגרנד קניון - הגדה הצפונית

לגדה הצפונית של הגרנד קניון הגעתי בנסיעה ישירה לאחר היציאה מפייג'. הדרך בתחילתה זהה לזו בה נוסעים לגדה הדרומית של הגרנד קניון, כלומר על כביש 89 לכוון דרום. ב- Bitter Springs הדרך מתפצלת ואני המשכתי צפונה על כביש 89 alt. הדרך עוברת ליד Vermilion Cliffs, שם נמצא מסלול ההליכה ל- Waves, לשם עדין לא הגעתי. ב- Jacob Lake נפגש כביש 89 alt עם כביש 67 ואיתו ניתן לרדת דרומה לגדה הצפונית של הגרנד קניון. הנסיעה מאד יפה בתוך יער. סך מרחק הנסיעה הוא 128 מייל. הגדה הצפונית של הגרנד קניון איננה מפותחת כמו הגדה הדרומית ומספר המבקרים בה מצומצם בהרבה, למרות שהיא משתלבת טוב יותר בסיורי קניונים היוצאים מלאס וגאס, עבור מי שאינם מעונינים בביקור באגם Powel. בכל מקרה, ניתן לחסוך זמן על ידי ביקור בגדה הצפונית לעומת הביקור בגדה הדרומית. הנוף בגדה הצפונית יפה, אך לטעמי לא עוצר נשימה כמו זה שבגדה הדרומית. גם את נהר הקולוראדו מתקשים לראות שם. מצד שני, יש אפשרות ללכת ברגל ללא צורך בירידה לתוך הקניון וכן אפשר לנוע בנוחיות ברכב הפרטי ללא צורך בלקיחת שאטלים או בחיפוש ממושך אחר מקום חניה. אגב, הגדה הצפונית גבוהה יותר מהדרומית, ונקודות בה מגיעות לגובה של כ- 7,900 רגל.

 הנה מספר תמונות מהפארק.
Arch at Cape Royalנהר הקולוראדו מ- Cape Royal

 מספר סלעים הנראים רחוקים מהגדה הדרומית נמצאים קרוב לנקודות התצפית בגדה הצפונית.
Vishnu TempleWotans Throne

 נהר הקולוראדו לא נראה ממקומות רבים. הנה מקום נוסף בו ניתן לראות את הנהר, Angels Windows.
Colorado River From Angels Windows

 מהגרנד קניון המשכתי ללינה ב- Kanab.

פארק ZION

היום הבא הוקדש לפארק הלאומי ציון בדרום מערב יוטה. הדרך מהמלון לפארק לקחה כשעה וחצי. הרחוב הראשי של Kanab הוא כביש 89, יצאתי איתו לכוון צפון עד למפגש עם כביש 9 ופניתי שמאלה (מערבה) לכוון הפארק. הדרך עצמה יפה, ובמיוחד הקטע של כביש 9, שם גם עוברים בתוך מנהרה לפני שמגיעים לכניסה לפארק. התנועה בפארק עצמו היא רק על גבי שאטלים. את הרכב מחנים במגרש החניה של מרכז המבקרים ושם גם לוקחים את השאטל. מומלץ לעצור במרכז המבקרים על מנת לראות את התצוגה ובעיקר אם רוצים להעזר בריינג'רים לגבי תכנון הביקור עצמו (למשל, מסלולי הליכה שיתאימו לכם).
 העצירה הראשונה היתה מול שלושת הפטריאכים. אלו הם שלושה מצוקים הקרובים זה לזה. מתחנת השאטל יש הליכה של 50 מטר בה עולים לתצפית. עליהם.
פארק ציון - שלושת הפטריאכים
 לאחר התצפית הקצרה עליתי לשאטל הבא והמשכתי לכוון בריכות האמראלד, שם עשיתי מסלול הליכה לא ארוך ולא קשה לבריכות התחתונה והאמצעית.
הבריכות האמצעיות
 התמונה הבאה היא של ה- Virgin river. נהר זה זורם בתחתיתו של הקניון ומלווה את כל הביקור בפארק (עבור מי שלא עושה מסלולי הליכה ארוכים).
Virgin River
 הנוף השולט על הביקור בפארק ציון הוא זה של המצוקים מעל הנהר Virgin. לחלקם אפשר לעלות ברגל, אך בביקור הזה לא טיפסתי. ההליכה הקצרה הבאה היתה ל- Wheeping Well, כאשר הנה נוף המצוקים הנצפה משם.
המצוקים מ- Wheeping WallWheeping Wall
מסלול ההליכה האחרון אותו עשתי הוא ה- River Walk. לדעתי זהו מסלול ההליכה הפופולארי ביותר בפארק והוא קל ומתאים לכל אחד (לא בטוח לגבי אנשים מוגבלים על כסא גלגלים, אבל מאד יתכן שהוא מתאים גם להם). מסלול ההליכה מתחיל בתחנה האחרונה של השאטל, לפני שהוא מסתובב לנסיעה חזרה למרכז המבקרים.
 המסלול, כשמו כן הוא, לוקח אותנו לאורך הנהר עד לנקודה בה הקניון מתחיל להיות צר יותר. באיזור זה, ה- Narrows, ניתן להמשיך את ההליכה בתוך המים, במידה ואינם עמוקים באותה עונה. היות ולא נכנסתי למים, הסתפקתי בהליכה קרקעית יבשה עד לסוף המסלול וחזרתי חזרה לתחנת השאטל. הנה מספר תמונות מה- river walk.
River WalkRiver Walk
 התמונה הבאה נלקחה מסוף מסלול ההליכה
סוף המסלול
 והנה אחד משוכני הפארק הקטנים
סנאי

פארק ציון - Kolob Canyon

בפארק ציון מבקרים רבים. למעשה, רוב מי שמטייל בסיבוב הקניונים מגיע אליו. אולם, הרוב לא מגיעים ליחידה השניה של פארק ציון, Kolob Canyon, שנמצאת מצפון מערב לחלק המתויר יותר של הפארק. הכניסה ליחידה הזו של הפארק היא מכוון הכביש I-15, צפונית למפגש של כביש 9 עם I-15. הביקור ביחידה המזרחית של פארק ציון הסתיים בשעות אחה"צ המוקדמות. ביוני הימים ארוכים, כך שהחלטתי להמשיך בטיול לכוון מערב. ביציאה מהפארק פניתי מערבה על כביש 9 לכוון ספרינגדייל ו- I-15. לאחר שהגעתי ל- I-15, פניתי צפונה לכוון Ceder City. באמצע הדרך פניתי ימינה לאחר שנתקלתי בשלט המכוון לכוון היחידה המערבית של פארק ציון. בניגוד ליחידה המזרחית של הפארק, Kolob Canyon הוא היה די שומם. לא ראיתי שם אלא רק מטיילים בודדים. הוא גם לא מפותח. אין שם לודג'ים ומסעדות. רק כביש המוליך לנקודות התצפית ולנקודות היציאה למסלולי הליכה.

הכניסה ל- Kolob Canyon
 בסוף הדרך יש מעקה בעמדת התצפית על המצוקים בסביבה.
תצפית בסוף הדרך ב- Kolob CanyonKolob Canyon - סוף הדרך

 לאחר הביקור הקצר ב- Kolob Canyon חזרתי ל- Kanab, אבל לא בדרך המהירה. ביציאה מהפארק פניתי ימינה (צפונה) לכוון Ceder City. בדרום העיר יש יציאה מ- I-15 לכביש 14 העולה ל- Dixie National Forest. בדרך ניתן לבקר ב- Ceder Breaks National Monument. מפאת חוסר הזמן לא הגעתי לפארק הזה והמשכתי עם כביש 14. הכביש מטפס על הר ומגיע ל- Midway Summit, שגובהה מעל 3,000 מטר. לאחר החום הלוהט בפארק ציון הנמוך, הקור באיזור זה היה מרענן. ניתו היה לראות שאריות של השלג בחלקים הגבוהים של הדרך.
Dixie National Forest - כביש 14Dixie National Forest - כביש 14
 בדרך יש גם תצפית על Navajo Lake
Navajo LakeNavajo Lake


 כביש 12 ופארק Capitol Reef

הבוקר נפרדתי מ- Kanab, ועשיתי את דרכי לכוון Bryce Canyon. הביקור בו תוכנן ליום המחרת, והחלטתי להמשיך מזרחה על כביש 12 עד הפארק הלאומי Capitol Reef. כביש 89 הוא כביש יפה גם מצפון למפגש עם כביש 9 (הדרך לפארק ציון). בפגישה של כביש 89 עם כביש 12, פניתי מזרחה על כביש 12. תחילתו של כביש זה ממש מרהיבה כאשר הוא עובר ב- Red Canyon, אולם אחר כך הנוף הופך פחות מענין, לפחות עד הפניה לכביש המוביל לפארק ברייס קניון. לאחר העירה Tropic, הכביש חוצה את חלקו הצפוני של האיזור הנרחב, Grand Staircase Escalante National Monument. האיזור הזה משתרע מגבול אריזונה צפונה עד לכביש 12, בערך. מלבד כביש 12 בצפון וקטע קטן של כביש 89 בדרום, אין בו דרכים סלולות עם אספלט וגם מספר דרכי העפר החוצות אותו הוא קטן. מדובר באיזור wildrness שיש המטיילים בו בג'יפים וברגל.
Grand Staircase Escalanteעורבים

 הפארק הלאומי Capitol Reef מצוי אף הוא במדבר של יוטה. שמו ניתן לו בזכות אחד ההרים הנמצאים בו שמזכיר את כיפת הקפיטול ונקרא Capitol Dome. ניתן לראות אותו על כביש 24.
Capitol Dome
 הפארק עצמו לא מפותח כל כך. אין עמדת תשלום מאוישת ולא מרכז מבקרים. המבקרים נתקלים בעמדת תשלום לא מאוישת ומתבקשים להכניס את דמי הכניסה למעטפה. מובן שמי שמחזיק פס שנתי לפארקים הלאומיים (שהיה לי) לא צריך לשלם שם. כמו בפארקים אחרים באיזור המדברי, אחד מה- features של המקום הוא מגוון הצבעים של הסלעים. למשל, סלע המצודה המוצג בתמונה הבאה שנמצא קרוב לכניסה המערבית לפארק.
הטירה
 בביקור עצמו נוסעים על ה- Capitol Reef Scenic Drive הנראה בתמונה הבאה
Capitol Reef Scenic Drive
 אחד ממבני הסלע המצויים שם הוא קשת ברומו של ההר, הנקראת Cassidy Arch על שמו של בוטש קסידי שהסתובב באיזור. יש מסלול הליכה העולה עד לקשת, אולם מפאת קוצר הזמן ויתרתי עליו והסתפקתי בצילום הקשת מלמטה. הקשת עצמה נמצאת מימין לפסגה.
Cassidy Arch
 מסלול ההליכה אותו בחרתי לעשות הוא לאורך ה- Capitol Gorge. בדרך ניתן לראות פטרוגליפים וחקיקות בסלע שבוצעו על ידי החלוצים האמריקאנים על קירות הסלעים. בסופו יש מספר בריכות, די קטנות, של מים.
Capitol Gorgeשמות החלוצים צרובים בסלעThe TanksCapitol Gorge
 עוד אחד מהסלעים המיוחדים נקרא המקדש המצרי
המקדש המצרי

 ליד הפארק יש מקום בו הנהר מסתובב במה שמכונה The Goosenecks.
Goose Necks

 בתום הביקור בפארק חזרתי מערבה על כביש 12 ופניתי לכוון Bryce Canyon. באותו לילה לנתי במלון ה"קלאסי" שליד הכניסה לפארק, Best Western Ruby's Inn. החדר שלי היה גדול וגם הנוף היה יפה. המלון היה יחסית יקר. ארוחת הבוקר איננה כלולה במחיר החדר. המלון עצמו הוא קומפלקס די גדול הכולל מלבד חדרי הלינה גם חנות מזכרות גדולה, מכבסת מטבעות, בריכה, מסעדה המגישה גם ארוחת בוקר וגם ארוחת ערב, מסעדה נוספת לארוחות קלות יותר (המבורגר או פיצה וכו') ועוד. הזדמנתי לברייס קניון שוב בשנת 2011, ואז האיזור התפתח משמעותית. בין היתר, נוסף מלון שני של רשת בסט ווסטרן, ה- Grand Hotel, בו לנתי בביקור השני.

Bryce Canyon

היום הוא יום ארוך. התכנון הוא לבקר בברייס קניון ובסיום הביקור לנסוע ללינה בלאס וגאס. היום עצמו התחיל עם מזג אויר יפה, אך בצהרים התחיל לרדת גשם. התחלתי את הביקור במרכז המבקרים ומשם המשכתי ל- Sunrise Point.
Sunrise PointSunrise Point
 לאחר העליה מהחניה ל- Sunrise Point, המשכתי במסלול הליכה קצר (כמדומני, 1/2באורך מייל) עד ל- Sunset Point. בביקור זה לא ירדתי אל תוך הקניון. מי שזמנו בידו, אני ממליץ לו לשקול את הירידה אל תוך הקניון מ- Sunrise Point, מסלול המכונה Queen's Garden.
Sunset Point

 לאחר ההגעה ל- Sunset Point, ירדתי מגדת הקניון לכביש וחזרתי לאוטו, שחנה ליד Sunrise Point. המשך הביקור התבטא בהגעה לנקודות התצפית בלבד, ללא מסלולי הליכה. העצירה הראשונה היתה ב- Inspiration Point, שם יש מחזה מרהיב של ה- Hoodoos (עמודי הסלעים האלו).
Inspiration Point
 התמונה הבאה צולמה בדרך לנקודת התצפית הבאה, Bryce Point
בדרך ל- Bryce Point
 ב- Bryce Point ניתן לראות מערות בתוך הסלעים
Bryce Point
 עוד עצירה יפה בדרך היא ב- Paria View
Paria View
 בסוף המסלול מגיעים לנקודה הגבוהה בפארק, ל- Rainbow Point, שגובהה קרוב ל- 3,000 מטרים.
Rainbow PointRainbow Point
 גם כאן ישנם עורבים
עורב

 עוד מראה מענין הוא גשר טבעי גדול
Natural Bridge


לאס וגאס ואגם מיד

הביקור שלי בלאס וגאס היה בלתי מתוכנן מראש, כלומר לפני היציאה מהארץ לא תכננתי להגיע לשם. חשבתי להסתפק בפארקים של יוטה ובגרנד קניון. היועצת של ה- AAA באורורה הציעה לי להוסיף גם ביקור קצר בלאס וגאס לתכנית, והזמינה לי לינות ל- 2 לילות במלון Excalibur הנמצא בחלקו הצפוני של הסטריפ (לאס וגאס בולווארד). זה היה הביקור הראשון שלי בעיר, ולא ידעתי בדיוק למה לצפות. כלומר, ראיתי את לאס וגאס בתמונות ובסרטים. מובן שידעתי על כך שההימורים הם חלק נכבד בעיר הזו, כמו גם תעשית המין. למרות זאת, הסרטים והקריאה אינם משתווים לביקור בעיר. כלומר, רק בזמן הביקור ניתן לקלוט את אופיה המיוחד של העיר הזו.
אל העיר נסעתי מברייס קניון, ממנו יצאתי בשעה יחסית מוקדמת. חציתי את רכס ההרים בין כביש 89 ו- I-15 על כביש 20, מדרום לברייס קניון, ומשם מדובר בדהרה דרומה על הכביש המהיר עד לאס וגאס. הגעתי למלון בסביבות השעה 5 אחה"צ והחניתי את הרכב במגרש החניה עצום המימדים של המלון. נכנסתי למלון ונעמדתי בתור ארוך לקבלה. אני מוכרח לציין שאינני זוכר תור כזה בשום מלון אחר בו לנתי. אפילו לא במלונות עם קבוצות או דילים באירופה. מה שכן, פקידי הקבלה עבדו מהר וההמתנה לא היתה ארוכה. המלון עצמו הוא גדול מאד ובודאי שמצדיק מחיר גבוה בהרבה מזה ששילמתי עבור הלינה בו (שהיה שקול למחיר חדר במוטל לא יקר במקום ללא ביקוש חזק, בסביבות $50 ללילה). המחיר הוא רק עבור לינה. כל דבר אחר הוא אקסטרה. גם שירותים מסוימים הניתנים בחינם ברוב המקומות האחרים עולים כסף בלאס וגאס. למשל, החיוג מהטלפון בחדר, גם למספרים שהם Toll Free, שלא לדבר על מספרים מקומיים, עולה שם כסף. לפיכך, כאשר רציתי לטלפן לארץ, ירדתי לטלפון הציבורי למטה.
הכניסה לכל המלונות הגדולים האלו שעל הסטריפ היא ישירות לקזינו הנמצא בקומת הכניסה. גם הדרך לקבלה היא בתוך הקזינו. חלק גדול מהקזינו מוקצה למכונות משחק אלקטרוניות. חטאתי במשחק בהן בסכומים קטנים מאד. מובן שהיו לי זכיות והפסדים ובסוף יצאתי ללא הסכום הצנוע שהקצאתי למטרה הזו.

בביקור בלאס וגאס כדאי לבקר באחד המופעים שבעיר. כזכור, הגעתי לא מוכ,ן והלכתי למופע שבמלון שלי. זה מופע המתאים יותר למשפחות עם ילדים מלאדם מבוגר. בהכנה מוקדמת אני מניח שהייתי בוחר במופע אחר. מלבד ביקור במופע אחד או יותר, כדאי לטיל בין בתי המלון על הסטריפ. חלק מבתי המלון מציגים מופע כזה או אחר בשטחם החיצוני, כלומר מחוץ למבנה. את המופע ניתן לראות מהמדרכה של לאס וגאס בולווארד. למשל, למלון בלאג'יו יש מופע של מזרקות, ולמלון Treasure Island, יש מופע של פיראטים'. בחלק מהמלונות יש ride המתאים לאופי המלון. במלון ניו יורק ניו יורק יש רכבת הרים א-לה קוני איילנד. במלון Venetian יש גונדולות כמו בונציה הנעות בבריכה גדולה. וכן הלאה. כל מלונות הנושא מפגינים את אופיה של העיר. ראוותנית, נוצצת, קיטשית ברמות גבוהות מאד ומשאבת כסף. מטרת העיר (כלומר, איזור הסטריפ. לא אתיחס לחלקי המגורים של העיר, כמובן) היא להפריד את המבקר מכספו בדרכים שונות.
 בנוסף, בתוך המלונות יש גם lounge שם מועלה מופע חינמי של זמר/זמרת, נגן וכו', מה שמצאתי כנחמד מאד.

בסטריפ הולכים ברגל, אבל מי שמתעייף יכול לבחור לנוע בתחבורה הציבורית. יש אוטובוסים הנעים לאורך הסטריפ ויש גם מונורייל הנע מאחורי בתי המלון. מחיר הנסיעה בו גבוה מזה שבאוטובוס, אבל הנסיעה בו מהירה יותר.

 למחרת בבוקר יצאתי לביקור באגם מיד ובסכר הובר. מזג האויר באיזור אגם מיד היה חם יותר מאשר בלאס וגאס. ניתן לומר שהוא היה לוהט, באיזור ה- 40 מעלות. המקום היה די שומם.
Lake MeadLake Mead

 המשכתי בנסיעה עד סכר הובר, אולם ויתרתי על הסיור והסתפקתי בצילונו מבחוץ. ליד הסכר, קצת מעליו יש מגרש חניה בו חניתי.
סכר הוברסכר הובר

לאחר הסיור חזרתי ללאס וגאס. עצרתי בסניף ה- AAA ב- Charleston Boulevard לתכנון החזרה לקולוראדו. לצערי, לא יכלו לעזור לי יותר מדי. היועצים שם לא הכירו את האיזור בו אעבור. מסתבר שהנפילה שלי על היועצת באורורה היתה מזל טוב. בכל מקרה, הזמנתי בעזרתם מלון באיזור Eagle בקולוראדו לדרך חזרה לדנבר.
 מה- AAA המשכתי באותו רחוב מזרחה וחציתי מלמטה את כביש I-15. ממש ליד המחלף נמצא מרכז חנויות outlet של Premium Outlet. עצרתי בו לביצוע קניות. סך הכל, מרכז גדול, חיצוני (כלומר לא כמו קניון) עם חנויות רבות. ממרכז חנויות ה- outlet חזרתי לסטריפ.

קולוראדו

לאחר הלילה השני בלאס וגאס, התחלתי את דרכי חזרה לדנבר. היום הראשון לנסיעה היה יום נהיגה ארוך על כבישי Interstate. התחלתי מ- I-15 לכוון צפון עד המפגש עם I-70 ושם פניתי מזרחה לכוון מדינת קולוראדו. כמו שציינתי קודם, הלינה שלי היתה בעירה Eagle במלון Comfort Inn. לא יצאתי מרוצה מהמלון. החדר היה סביר, אבל יקר. הבעלים שעבד בקבלה היה לא כל כך נחמד. בקיצור, כדאי לשקול מלון אחר באיזור. בעצם, עברו כבר מספר שנים מאז, ויתכן והמלון הזה החליף בעלים/הנהלה, כך ששוה לבדוק את הביקורות ב- Trip Advisor או באתרים אחרים לפני ההחלטה.

Black Canyon of the Gunnison

נהר ה- Gunnis on זורם במערב קולוראדו. בדרכו הוא עובר גם בקניון עמוק, שם גם הוקם פארק לאומי. הדרך לפארק מ- Eagle היא על I-70 מערבה עד ל- Glenwood Springs, שם פונים דרומה לכביש 82, ובמפגש שלו עם כביש 133, ממשיכים איתו דרומה עד כביש 92, ולוקחים אותו לכוון מזרח. ממנו יוצא כביש המגיע לגן הלאומי. מדובר בכביש צדדי וצר. הדרך ברובה מוגדרת כדרך נופית עם שם, שאינני זוכר אותו. הנה תמונה מכביש 133 לכוון דרום.
בדרך לפארק Black canyon of the Gunnison

.מאחר והגעתי מכוון זה, ביקרתי בגדה הצפונית של הקניון. מסיפורים בפורום צפון אמריקה, אני מסיק שיתכן ועדיף לבקר בגדה הדרומית, ממנה ניתן לרדת עם הרכב למעמקי הקניון. בגדה הצפונית הדרך נשארת רק על הגדה, ואני הסתפקתי בעצירה בנקודות התצפית בלבד. אותו יום היה "חצי יפה". כלומר, חלק מהזמן ירד קצת גשם, אבל הוא לא פגע באיכות הביקור. הגדה הצפונית איננה מפותחת כל כך. יש שם מרכז מבקרים קטן וזהו. הפארק היה די נטוש בזמן ביקורי.

 כל מה שנותר הוא להציג מספר תמונות שצילמתי בזמן הביקור:
ה- Narrowsה- Gunnison זורם בתחתית הקניוןהקניון מנקודת התצפית Big Islandנהר ה- Gunnison מנקודת התצפית Kneeling Camel


 מהפארק המשכתי מזרחה חזרה לדנבר, למלון המפטון אין באורורה בו תכננתי ללון עד הטיסה מזרחה. את הדרך החלטתי לעשות שלא על I-70 על מנת להחשף לאיזורים נוספים של קולוראדו היפה. לאחר החזרה לכביש 92, המשכתי איתו מזרחה לכוון העיר Gunnison. בדרך ראיתי תמונה מהמערב כפי שכולנו מכירים אותו.
מובילים בקר
 הדרך ל- Gunnison עוברת ליד Morrow Point Lake
Morrow Point Reservoir
 קצת מזרחה יותר, הכביש עובר ליד סכר על נהר ה- Gunnison הנקרא Blue Mesa Dam, היוצר אגם מלאכותי קטן משלו.
Blue Mesa DamBlue Mesa Reservoir
 קצת לאחר Morrow Point Lake, כביש 92 מתמזג עם כביש US 50 איתו המשכתי לנסוע מזרחה. כהערת אגב, אותו כביש 50 חוצה את יוטה ואחר כך את נבדה לרוחבן. בנבדה הוא מכונה the loneliest road כי אין לאורכו ישובים רבים (וגם לא תחנות דלק רבות). כביש 50 מגיע ל- Carson City הבירה של נבדה, לאגם טאהו, ולסקרמנטו. בכל אופן, נחזור לקולוראדו. מזרחה לעיר Gunnison, הכביש מטפס למעבר הרים גבוה, מעבר Monarch.
מעבר Monarch
 קצת לאחריו, כביש 50 נפגש עם כביש 285, איתו עליתי עד לדנבר. כדאי להדגיש כי כל הכבישים הללו מסומנים כ- scenic drives במפות של ה- AAA.

Rocky Mountains National Park

לאחר החזרה לדנבר, נשארו לי יומיים נוספים באיזור. את היום הראשון ביניהם הקדשתי לפארק הלאומי Rocky Mountains מצפון מערב לדנבר. הפארק משתרע על שטח נרחב ומכיל בשטחו פסגות גבוהות, שחלקן בין 14 הפסגות הגבוהות במדינת קולוראדו. הכביש החוצה את הפארק עולה לגובה 3,700 מטר, וקצת אחר כך נמצא מרכז מבקרים של הפארק בגובה 3,595 מטר. אגב, יש לזכור כי הטמפרטורות בגובה נמוכות משמעותית מאלו שבחלקים הנמוכים. גם בעת ביקורי, בתחילת יולי, עדין היו שרידי שלג בגובה זה וכמובן שהיה די קר. מלבד הכביש החוצה את הפארק, יש בו לא מעט מסלולי הליכה, שחלקם מתחיל מהכביש החוצה את הפארק וחלקם מתחילים מנקודות כניסה אחרות לפארק.
 אני פניתי לפארק דרך כביש 7, התוחם אותו ממזרח, והגעתי לאחת מנקודות הכניסה המשניות לפארק, כלומר אלו שמהן מתחילים מסלולי הליכה (ולא הכביש הראשי של הפארק) ושמה Wild Basin. היא ממקוקמת בדרום מזרחו של הפארק. לא היו שם שירותים מסודרים, רק ריינג'ר עם בוטקה שדאג לגביית תשלום/בדיקת פס. החניה היתה בצד הכביש ולא במגרש חניה מסודר. יצאתי למסלול הליכה, מבלי לדעת בכלל במה מדובר (היות ואפילו ברושורה של הפארק לא היתה לי), והמשכתי בו במשך זמן מסוים, ואז חזרתי על עקבותי והמשכתי לחלקו הראשי של הפארק.
סך הכל זו היתה הזדמנות טובה להכיר חלק של הפארק שבביקור רגיל לא הייתי מתקרב אליו.
 בדרך עברתי ליד Copland Falls והמשכתי לאורך הנחל עד Calipso Cascades.
Copland FallsHigher Copland Falls
Calipso Cascades
לאור השעה, החלטתי לפנות אחורה ולא להמשיך לסוף המסלול, שהוא אחד האגמים בפארק, וזאת על מנת שאוכל לבקר בחלקו הראשי של הפארק. יצאתי מהפארק, והמשכתי צפונה. בדרך גם עצרתי וחטפתי משהו לארוחת הצהריים. לבסוף הגעתי ל- Estes Park, שליד שער הכניסה הצפון מזרחי לפארק, ממנו מתחילה הדרך החוצה את הפארק לרוחבו.
 התמונה הבאה נלקחה מעט אחרי שער הכניסה לפארק.
קצת אחרי הכניסה לפארק
 אחרי כן, ניתן היה לראות Elk לצידי הדרך, מה שגרר עצירה של מכוניות ויציאה לתצפית של מבקרים רבים.
מסתכלים ב- Elk
 ב- Rainbow Curve יש עצירה בה ניתן לצפות בפסגות בסביבה. את הנקודה ביקרו גם צמד ציפורים קטנות. איזור זה כבר היה קר למדי.
ציפורים ב- Rainbow CurveRainbow Curve
 קצת אחר כך, הכביש ממשיך לטפס וב- Rock Cut יצאתי למסלול הליכה קצרצר, כאשר על המסלול היה עוד קצת שלג
Rock Cut
 תמונות שנלקחו אחר כך ב- Lava Cliffs, סמוך לנקודה הגבוהה של הכביש. ממש מרגישים בפיסגת העולם.
איזור Lava Cliffsאיזור Lava Cliffs
 Milner Pass בגובה 3,279 מטר מעוטר באגם. אחריו ,הכביש יורד למטה, לאיזורים הירוקים יותר.
האגם ב- Milner Pass
 באיזורים הירוקים ניתן לראות גם אוכלי עשב
ELK
היציאה מהפארק היא בחלקו הדרום מערבי. המשכתי דרומה לכביש 40, שמתחבר בסוף ל- I-70, איתו נסעתי מזרחה חזרה לדנבר בסיום היום הארוך.
 לסיכום, זהו פארק מקסים ואני ממליץ על הביקור בו לכל מי שמזדמן לאיזור דנבר. יש בו הרבה מסלולי הליכה, כך שחובבי הליכה יכולים לבלות בו לא מעט זמן, גם בטיולי יום וכמובן שגם בטיולים עם לינה בשטח.

Colorado Springs and Pikes Peak

קולוראדו ספרינגס שוכנת כשעת נסיעה מדרום לדנבר (על כביש I-25). הכרותי המוקדמת עם העיר הזו התמצתה בידע שמטה ההגנה האסטרטגי של ארצות הברית, NORAD, שוכן מתחת להר בשם שאיין בקולוראדו ספרינגס. אני יכול לציין שלהר שאיין לא הגעתי במהלך הביקור הזה. עוד אתרים שנמצאים בעיר, ואליהם הגעתי רק בביקור מאוחר יותר הם אקדמיית חיל האויר האמריקאני, השוכנת בכניסה הצפונית לעיר והמרכז האולימפי של ארצות הברית בחלק המזרחי של העיר. יום הביקור בעיר קולוראדו ספרינגס הוא יום קצר עבורי, כאשר אני מסיימו בטיסת לילה חזרה לבוסטון. היום החל בביקור בגן סלעי אבן בשם Garden of the gods, הסמוך לירידה מהכביש I-25. גם במקרה זה, אני ממליץ על הביקור. מדובר בביקור לא ארוך.
Garden of the godsGarden of the gods
 יש מי שמטפס על סלעים אלו. ספורט הנקרא Rock Climbing.
מטפס על פסגת הסלע
 לאחר הביקור ואכילת צהריים, המשכתי ליעד הבא, עליה לפסגת Pikes Peak, אחת מ- 14 הפסגות הגבוהות בקולוראדו, הסמוכה לעיר. את העליה בחרתי לעשות ברכבת הרים היוצאת מפרבר של קולוראדו ספרינגס ששמו Manitou Springs. לשמחתי, למרות שלא הזמנתי מקום מראש, נמצא לי מקום ברכבת ולא המתנתי זמן רב לעליה לפיסגה. מי שמתכנן מראש לעלות ברכבת לפסגת Pikes Peak יכול להזמין כרטיסים מראש, וכדאי שיעשה זאת. התמונה הבאה מציגה את הרכבת שיורדת מהפסגה, אותה פגשנו בדרכינו מעלה.
העליה ל- Pikes Peak
 בפסגה יש "תחנת רכבת"
תחנת הרכבת בפסגה
 בדרך למטה צילמתי תמונות של אגמים יפים. הצילום מבעד לחלון הרכבת.
הדרך למטה מ- Pikes Peakאגם בדרך למטה מהפסגה

צפון מזרח ארצות הברית

בני אינגלנד ביקרתי מספר פעמים בשנות ה- 90 במסגרת נסיעות עבודה לאיזור בוסטון. בזמן נסיעות אלו ניצלתי את סופי השבוע לטיולים במדינות האיזור, לרבות מסצ'וסטס עצמה, רוד איילנד, קונטיקט וניו המפשייר. למדינת מיין לא הגעתי משום ריחוקו של פארק אכדיה מאיזור שהותי, מה שחייב טיול ארוך יותר מסוף שבוע (מה עוד שרוב נסיעותי בסופי השבוע היו טיולי יום). בטיול הזה רציתי להגיע לפארק הלאומי אכדיה שבמיין וגם לבקר בעוד מספר מקומות בניו המפשייר אליהם לא הגעתי בעבר.
 מיד עם הנחיתה בבוקר, נסעתי מערבה על כביש 9 לאיזור Framingham. לאחר אכילת ארוחת בוקר קלה ובעיקר שתיה חמה, נכנסתי להתיעצות ולהצטידות בסניף AAA שהכרתי מקודם, ב- Framingham. אחת הסיבות שהגעתי דוקא לאיזור זה היתה סקרנות לגבי השינויים שחלו בו מאז ביקורי האחרון שם, 11 שנים קודם לכן. כביש 9 היה אז הכביש ה"ביתי" שלי, כאשר בתי המלון בהם שהיתי והמפעל בו ביקרתי היו לאורכו . לאחר מכן, יצאתי לדרכי לכוון פארק אכדיה. ביום זה הסתפקתי בנסיעה משעממת למיין על כביש I-95 אותה סיימתי בעיר בנגור. את הלילה העברתי במלון Super 8 שבירידה מכביש I-95. לצורך הלינה ניצלתי קופון, כך שהעלות היתה נמוכה. אגב, בביקור נוסף באיזור, בשנת 2010, חזרתי למלון זה. הוא סביר וזול. לארוחת הערב נכנסתי העירה. מצאתי אותה די שוממת. בכל זאת מצאתי מסעדה במרכז העיר, שנראתה יותר fancy מאלו בהן הייתי רגיל לאכול. לצערי, אינני זוכר את שמה.

הפארק הלאומי אכדיה

למחרת, יצאתי לכוון הפארק. הנסיעה אליו לקחה כשעה מבנגור. קצת רקע על פארק אכדיה. מי שביקר בארצות הברית הבחין ודאי שיש מיעוט של פארקים לאומיים במזרחה של ארצות הברית יחסית לחלקה המערבי. לדעתי, אין הדבר נובע ממיעוט ערכי טבע מענינים בחלק המזרחי של ארצות הברית אלא מסיבות היסטוריות. המזרח של ארצות הברית יושב הרבה לפני שחשבו על הקמת פארקים לאומיים. לא נשמר שטח ציבורי בצד לצורכי שימור. הבעלות על האדמה היתה ועדין היא פרטית. לכן, יש קושי בהקמת פארקים לאומיים. גם במקרה של פארק אכדיה הסיפור דומה האדמה עליה שוכן הפארק היתה אדמה פרטית, אלא שהיא נתרמה לצורך פיתוח פארק לאומי על ידי הבעלים שלה. ככה הוקם הפארק. שמו של הפארק, אכדיה, הוא על שם כינויים של המתישבים הצרפתים באיזור זה ומצפון לו (בפרובינציות ניו ברונסוויק ונובה סקוטיה שבקנדה). הם התישבו שם במאה ה- 17, כמדומני. הפארק עצמו שוכן ברובו על Mount Desert Island . מלבד חלקו העיקרי של הפארק, יש לו שטחים נוספים על אי נוסף, דרומית מערבית ל- Mount Desert Island וכן מזרחית ל- Mount Desert Island , על חצי האי הסמוך, Schoodic Point. רוב המבקרים מתרכזים בחלקו העיקרי של הפארק וכך עשיתי גם אני בביקורי הראשון בו. בביקור מאוחר יותר, ב- 2009, הגעתי לחלקים אחרים של הפארק. בכל אופן, אם נחזור לפארק עצמו, מדובר בפארק ליד הים שמרכזו הוא החופים שלו (לאו דוקא חופי רחצה) וכן הר קדילק, שלמרות שגובהו הוא רק כ- 550 מטר, הוא עדין משמש כנקודת צפיה נהדרת על כל הסביבה, שהיא נמוכה הרבה יותר. הפארק ברובו הוא די שטוח ומיוער. בפארק רשת מסלולי הליכה המכונים Carriage Roads, שאודה שלא ממש בדקתי אותם. העירה Bar Harbor שוכנת ממש ליד הכניסה לפארק. מדובר בעירת תירות, שאני מוצא אותה נעימה ויפה. בניגוד לעירות המשעממות והרדומות בסביבה, ב- Bar Harbor חנויות תירים ומסעדות פתוחות עד שעה יחסית מאוחרת. העירה גם מלאה בתירים. אי לכך, מחירי הלינה בה יחסית גבוהים וכדאי מאד להזמין מקום לינה מראש.
יום הביקור שלי בפארק היה יום מעונן, ואם זכרוני אינו מטעני, גם גשום לעיתים. הביקור שלי בפארק החל במרכז המבקרים, הקרוב לכניסה לפארק, שם הצטיידתי בברושורה של הפארק. משם יצאתי לכביש הלולאתי המקיף את חלקו המרכזי של פארק אכדיה.
 חלקו המזרחי של הפארק שוכן לחופיו של Frenchman Bay, בו יש מספר איים קטנים.
Frenchman BayFrenchman Bay
 חלקו המרכזי של הפארק כולל חוף רחצה קטן בצד המערבי
חוף הרחצה מעבר למצוק
 רבים יורדים לכוון החוף ומתהלכים על הסלעים
על הסלעים
 כמו בהרבה איזורי חוף, השחפים מוצאים באיזור זה בית
שחףשחף
 את הסיור בפארק חתמתי במסלול הליכה קצר מסביב ל- Jordan Pond, שלחופיה יושבת מסעדה.

המסעדה ב- Jordan Pond
Jordan Pondהמסעדה מהצד השני של Jordan Pond

להר קדילאק לא העפלתי בביקור הזה בגלל תנאי מזג האויר והעננים הנמוכים. ניתן היה לראותם בכביש המטפס במעלה ההר, כך שלא היה שום טעם לעלות אליו.
בתום הביקור יצאתי מהפארק לחפש מקום לינה. לאחר בדיקה במספר בתי מלון הגעתי למלון נחמד בשם Wonder View Inn and Suites, הממוקם בכניסה הצפונית לבר הרבור, על כביש 3. המלון שוכן על גבעה קטנה. במלון לקחתי חדר עם נוף, שעלה כמה דולארים יותר יקר, ואיפשר צפיה על Frenchman Bay. עבורי, העלות הקטנה הנוספת היתה כדאית. החדר היה צנוע וקטן, אבל נחמד. צוות המלון היה נחמד וידידותי. היה בו מסוף אינטרנט לאורחים. ארוחת בוקר לא הוגשה, אם כי היתה שתיה חמה חופשית לאורחים בקבלה. היות והמלון איננו במרכז בר הרבור, ניתן לקחת אוטובוס מהמלון לשם, אלא שאני לא ניצלתי אותו. נהגתי ברכבי למרכז העירה.

למחרת בבוקר מזג האויר היה עדין מעונן, כך שלא היה הרבה טעם לנסות ולטפס על הר קדילאק, ולכן התחלתי לעשות את דרכי חזרה למדינת מסצ'וסטס. כל מה שאני זוכר מהנסיעה הוא עצירה קצרה בפורטלנד.
 הלינה בלילה זה היתה, במלון Comfort Inn Haverhill בצפון מסצ'וסטס, ליד כביש I-93, תוך שימוש בקופון לקבלת הנחה במחיר. החדר שקיבלתי היה סויטה קטנה, למעשה חדר קצת גדול. המלון לא מצא חן בעיני. המיטה לא היתה נוחה כל כך. המלון נותן ארוחת בוקר קונטיננטלית.

קפיצה לניו המפשייר

יום הטיול האחרון שלי בביקור הזה בארצות הברית הוקדש לקפיצה ל"השלמות" בניו המפשייר. הפעם "דילגתי" על המקומות בהם ביקרתי 10 שנים קודם לכן, כמו Franconia Notch או Lost River. היום עצמו היה יום יפה ובהיר, למזלי הטוב. נסעתי על כביש I-93 עד כביש 302, Crawford Notch, ופניתי ימינה (מזרחה) עליו. התחנה הראשונה שלי היה מלון Mount Washington שב- Bretton Woods. מלון זה, שחלקו האחורי משקיף על הר וושינגטון, קנה את מקומו בהיסטוריה בזכות ועידה כלכלית של האו"ם שהוא אירח בסוף מלחמת העולם השניה. בועידה נקבעו ההסדרים המוניטריים הבינלאומיים, שהצמידו את הדולר לזהב (מחיר אונקיית זהב היה $35) וכן נקבעו הסדרים לגבי יחסי החליפין בין המטבעות השונים ואופן שינויים (פיחותים). בין היתר, הוקמו מוסדות כלכליים בינלאומיים כמו ה- IMF (קרן המטבע הבינלאומית) ו- GATT (ארגון הסחר הבינלאומי) בועידה זו. ההסדרים האלו החזיקו מעמד עד תקופת כהונתו של הנשיא ניקסון בסוף שנות ה- 60. מצב הכלכלה האמריקאנית עקב מלחמת ויאטנם הוביל את האמריקאנים לביטול הצמדת הדולר לזהב וניוד ערכו., משטר התקף עד היום הזה. מי שמתענין יכול למצוא מידע נוסף ב- Wikipedia ובאתרים נוספים. בכל אופן, המלון גאה בועידה שהוא אירח עד היום הזה ועל כתליו תלויות תמונות מועידה זו.
מי שרוצה לעלות על הר וושינגטון שלא במכוניתו יכול גם להשתמש ברכבת, שהכביש לתחנת המוצא שלה נמצא ממערב למלון.
 הנה תמונה של הר וושינגטון ממרפסתו האחורית של המלון
הר וושינגטון ממלון הר וושינגטוןחזית מלון הר וושינגטון
לאחר היציאה מהמלון, המשכתי עם כביש 302 מזרחה עד למפגש עם כביש 16 ופניתי בו צפונה עד למפגש עם הדרך העולה לפסגת הר וושינגטון. מול הדרך העולה להר וושינגטון, מצידו השני של כביש 16, יש מזנון לרעבים ולצמאים המזדמנים למקום.
הדרך העולה להר וושינגטון היא דרךפרטית ויש לשלם עבור השימוש בה. הר וושינגטון ידוע בתנאי מזג האויר הקיצוניים שיכולים לשרור בפסגתו, לרבות רוחות חזקות מאד. במקרה והתנאים בפסגה בעיתיים, הדרך נסגרת ואין אפשרות לעלות. מובן שביום יפה, כמו היום בו הגעתי להר, אין בעיה לטפס לפסגת ההר. הדרך עצמה עוברת מספר איזורי אקלים, ההתחלה היא ביער, ההמשך ביער עצים נמוכים ועשב, ובסיום יש פסגה צחיחה. הדרך עצמה היא על כביש מסודר רוב הדרך. חלק קטן מהדרך הוא דרך עפר במצב טוב, כמובן. הדרך היא די תלולה בחלקים מסוימים, אבל עם רכב כמו זה שהיה לי לא היתה כל בעיה בעליה או בירידה. עם הקבלה על תשלום דמי השימוש בדרך, מקבלים גם סטיקר בו כתוב "This car climbed Mt. Washington".
 למרות מזג האויר היפה, בפסגה חיכה לי ערפל עם ראות אפסית. התמונה היא של תחנת מזג האויר בפסגת ההר.
פסגת הר וושינגטון
 שלט במקום מציין את שיא הרוח שנמדד במקום. באמת מהירות רוח מדהימה.
עוצמת הרוח בהר וושינגטון
את התמונות הבאות צילמתי בירידה מההר. לא צריך היה לרדת מרחק רב על מנת לחזור למזג האויר הבהיר.
 בתמונה זו ניתן לראות הרים שכנים וגם עננים בגובה נמוך יותר. על אחד ההרים ניתן לראות שאריות שלג או קרח (ואנחנו בתחילת אוקטובר).
הירידה מהר וושינגטוןהירידה מהר וושינגטון
 הנה תמונה בגובה נמוך יותר
הירידה מהר וושינגטון
 העצים הראשונים שרואים בדרך למטה הם מחטניים נמוכים
מחטניים נמוכים בדרך למטה מפסגת הר וושינגטון
 והנה הכניסה לכביש העולה להר וושינגטון ממורד הדרך אליו.
הכניסה לכביש הר וושינגטון למטה

 לאחר הירידה מהר וושינגטון חזרתי למדינת מסצ'וסטס ומצאתי מקום לינה תוך שימוש בקופון. הפעם לנתי במלון Hampton Inn ב- Bellarica, סמוך לכביש ,128 מדרום לעיר Lowel בצפון מסצ'וסטס. המלון היה טוב וכך גם החדר. המחיר לא היה יקר עם הקופון בסוף השבוע. המלון הגיש ארוחת בוקר קונטיננטלית. החיסרון של המלון הזה הוא מיקומו. הוא היה רחוק מהכביש הראשי והצריך נסיעה על כביש צדדי כדי להגיע אליו. כלומר, הגישה אליו קצת בעיתית. הוא נמצא סמוך לאיזור תעשיה (משרדים).

החזרה

ביומי האחרון , שהיה יום ראשון, היו לי כמה שעות להעביר לפני הנסיעה לשדה התעופה. החלטתי להכנס לעיר בוסטון. היות והגעתי אליה מצפון, מצאתי את עצמי ב- Cambridge Common, לא רחוק מאוניברסיטת הרווארד. היום היה יפה. מצאתי חניה ליד מדחן, שממילא איננו פעיל ביום ראשון, ויצאתי לסיור קצר בסביבה. שום דבר מיוחד. סתם טיול במזג אויר נפלא. הגן היה די מלא באנשים.
 מ- Cambridge Common יצאתי לכוון שדה התעופה. השנים הרבות שחלפו מאז ביקורי הקודם בעיר שינו את דרך הנסיעה לשדה התעופה. fl שטעיתי בדרכי והגעתי למחוזות לא צפויים. למזלי, הקציתי מספיק זמן לנסיע'ה והגעתי לשדה בזמן. הטיסה לארץ עברה ללא יחוד. כלומר, אינני זוכר שום דבר ממנה.