הקדמה (קצת ארוכה)
בקיץ 2012 תכננו לערוך חופשה משפחתית בהולנד, לרגל בר המצווה של הבן הבכור. כהרגלי, כבר במהלך החורף התחלתי ללמוד את האזור, לתעדף האתרים ולהעריך את העלויות הצפויות. אלא שהפעם דברים השתבשו. השתבשו באופן רציני. באביב אסון פקד את משפחתנו וגיסי היקר הלך לעולמו. באחת נעצר עבורנו העולם, וכמובן שנעצרו שלל התכנונים ובוטלו כל התוכניות.
באמצע החופש הגדול, מצאנו את עצמו בדילמה. מצד אחד חסרי שמחה ונעדרי חשק להטביע את עצמנו מחדש בשלל הכנות לקראת טיול עצמאי ובטרחה ומאמץ במהלכו. מצד שני, הילדים הסתובבו בבית חסרי מנוחה וקשה להתעלם כליל מהבטחות לילד בר מצווה.
היה לנו ברור, שאת הטיול הארוך והחגיגי שתכננו להולנד, כבר לא נבצע השנה. קצת קריאה באינטרנט והוחלט על יעד קצת יותר צנוע ורגוע – צפון איטליה.
בהתחלה עוד ניסיתי לארגן את טיול עצמאית, אך נתקלתי בבעיה חדשה: באמצע החופש הגדול מחירי הטיסות והלינה לטיול באמצע אוגוסט כבר היו בשמיים, וזה עוד לפני הוצאות רכב ומחירי הכניסה לאתרים. לא רציתי להסתמך על המזל ולקוות למצוא מעכשיו לעכשיו 5 כרטיסים מוזלים, בלי לדעת מראש בדיוק באיזה יום יקרה הנס, אם בכלל. לא יכולתי להסתכן ולא להזמין מראש מקומות לינה מתאימים לחמש נפשות, ולא רציתי לבזבז זמן טיול יקר על חיפוש מקום לינה בכל לילה.
היה ברור שנדרש שינוי מחשבתי. בעודי בודקת מחירים באתרים השונים, הבחנתי שכשמועד הטיול קרוב, אפשר למצוא טיול מאורגן לשבוע במחיר כמעט זהה למחיר כרטיס הטיסה בלבד.
כך ארע, שבאופן חריג, מצאנו את עצמנו מתעניינים בהצטרפות לטיול מאורגן במבצעי הרגע האחרון.
מאחר שמדובר בטיול מאורגן, התלבטתי רבות האם לכלול את רשמיי ממנו בבלוג. אלא שאז חברה פנתה אלי והתעניינה מה היה המסלול ומה היו רשמיי מהאתרים, כדי שהיא תוכל לבנות על פי המידע טיול עצמאי. בנוסף, נוכחתי לדעת שגם מי שבוחר בטיול מאורגן לא תמיד יודע למה לצפות. לטוב ולרע. וכך נולד לו עוד פוסט.
מבין שפע הטיולים המוצעים למשפחות, בחרתי טיול שמסלולו קרוב ככל האפשר למקומות בהם רצינו לבקר. בחרתי מסלול טיול מלא ככל האפשר, ללא "ימים חופשיים" (שמשמעותם היעדר הדרכה, היעדר הסעה והיעדר כניסות לאתרים) ועם הכי פחות הבטחות בנוסח "נוכל לטייל ב..." (שמשמעותו – נוכל אם תשלמו תוספת במקום), ו "אם יתיר הזמן נטייל ב..." (שמשמעותו – אין סיכוי שתספיקו לבקר שם, אבל ככה תוכנית הטיול נראית יותר מרשימה ועשירה).
שילמתי, ואחרי שבוע, באמצע אוגוסט כבר היינו על המטוס: זוג + 3 (13, 9.5, 5)... ועוד 8 משפחות בהרכבים שונים. חלקן מכירות זו את זו לפני הטיול.
16.8 – יום 1 מפלי וורונה ומלסצ'ינה
בשעה 9:00 גלגלי טיסת "מרידיאנה" מנשקים לשלום את המסלול בנמל התעופה "בן גוריון", ואנו יוצאים בטיסת בוקר נוחה, לאחר שנת לילה סבירה.
זו הפעם הראשונה שהקטנה טסה לחו"ל וההתרגשות רבה.
בשעות הצהריים אנחנו נוחתים בוורונה. לאחר איסוף המזוודות, אנו מתרכזים סביב המדריכה שמובילה אותנו אל האוטובוס. מזג האויר קייצי לחלוטין.
ישירות משדה התעופה אנו נוסעים למפלי וורונה, שדווקא אינם נמצאים בוורונה, אלא בסמוך לצפון אגם גרדה. קצת לפני 15:00, וככל שאנו מתקרבים ליעד, השמים הולכים ומקדירים, ערפל דקיק ממלא את האוויר וטיפת כבדות מתחילות לנשור. המדריכה מסבירה שבגלל שההרים הגבוהים קרובים מאוד לאגם, באותו אזור קטן נוצר מיקרו אקלים שגורם לקור וגשם באמצע אוגוסט.
אני לא דואגת. אפילו באמצע אוגוסט הבאתי איתי סווצ'רים ומטריות.
מגיעים לחניון המפלים והטיפות הופכות לגשם דק וטורדני. אני ניגשת להוציא את הסווצ'רים והמטריות מהמזוודה, ומגלה שהמזוודות שלנו נמצאות עמוק בתא המטען וכדי להגיע אליהן אצטרך לפרוק חצי אוטובוס.
בעודי מתלבטת מה לעשות, אני מגלה שבטיול מאורגן חייבים לשמור על קצב. המדריכה ושאר המשפחות התקדמו מיד לתוך השמורה, ולא נותרה לנו ברירה אלא לרוץ אחריהם בגשם.
בדיעבד מסתבר שבחנות בכניסה לשמורה נמכרות שכמיות ניילון, אבל מאחר שאנו אחרונים, אפילו שם לא הספקנו לעצור.
בתיק הגב שלי מצויים מספר צעיפים רחבים ודקים, שלקחתי כדי לכסות את הילדים בטיסה, אם יהיה להם קר. בלית ברירה אנחנו מתעטפים בצעיפים האלו, בניסיון להרחיק מאיתנו מעט את הגשם.
עד שאנחנו מגיעים למפלים, הצעיפים ספוגי מים וקרים.
המפלים עצמם נופלים בין קירות סלע גבוהים ושוטפים בעוצמה. אנו צופים עליהם ומצטלמים כשאנו נוטפי מים, כאילו שחינו במפל עם בגדים.
מהמפל עולה רסס מלווה ברוח קרה, שמניסה אותנו בריצה חזרה לאוטובוס. הביקור במפלים ערך כחצי שעה.
אני מבטיחה לעצמי שממחר המטריות ישכנו דרך קבע בתיק הגב.
כמובן שלאורך כל שאר הטיול היה חמסין.
כעת אנו נוסעים דרומה, לאורך הגדה המזרחית של אגם גרדה. האגם מנצנץ מדי פעם אלינו בינות לבתים מקסימים. הנסיעה בכפרים איטית ונמשכת כשעה וחצי.
בשעה 17:00 אנו עוצרים לסיור חופשי בכפר מלסצ'ינה למשך כשעתיים.
מטיילים בין סימטאותיו העתיקות של הכפר. מציצים בחנויות המזכרות. אוכלים את הפיצה הראשונה באיטליה לחופו של האגם. מתייבשים בשמש החמה, כשרגלינו טובלות במים הקרירים.
ממשיכים לסייר. בסמוך יש מעגן בו עוגנת סירת מפרשים "עתיקה". סביבה שטים להם במלכותיות משפחת ברבורים לבנים.
לקינוח מלקקים בהנאה ג'לטו מעולה. הגלידה הראשונה באיטליה.
בסיום הסיור, אנו פוקדים את ה"סופר" המקומי, ומצטיידים בלחם, גבינות ובקבוקי מים.
לקראת ערב אנחנו מגיעים למלון באזור התעשייה של וורונה. במלון זה נלון כל הטיול. סביבת המלון אינה תיירותית, וכמעט אין לאן לצאת רגלית בערב.
החדרים במלון מרווחים ונקיים, אבל אין חדרים עם דלת מקשרת. מאחר שמדובר במשפחות זו בעיה. אנו נאלצים להיפרד משני ילדינו "היותר גדולים", אשר ישנו לבדם במרחק כמה דלתות מאיתנו. חלק מילדי המשפחות האחרות נלחצים מהסיטואציה ובוכים.
אחרי התמקמות בחדרים, ומאחר שאין לאן לצאת, אנו מכינים סנדוויצ'ים ומבשלים "מנות חמות" שהבאנו מהארץ. בחדרים מקרר קטן, אבל אין קומקום חשמלי ואין שולחן. מזל שהבאנו קומקום מהבית.
זה המקום לציין שבגלל שהילדים בררניים באוכל, הבאנו איתנו מזוודה שלמה מלאה באוכל: קרקרים, מנות חמות למיניהן, עוגות, אבקות מרק, שוקולד למריחה וכיוצ"ב. איזה מזל, אחרת היינו מתים מרעב בערבים, או נאלצים לקחת מוניות יקרות לעיר ובחזרה כדי לסעוד.
לאור מיקומו של המלון, הקפדנו בהמשך הטיול, לקחת לאוטובוס צידנית רכה וכל פעם שהתאפשר קנינו מעט מצרכי יסוד, צידה לערב ולטיול שלמחרת.
17.8 – יום 2 פארק המים “קנווה” וסרמיונה
יורדים בבוקר לחדר האוכל. הארוחה כוללת לחמניות, גבינות, קצת מלפפונים ועגבניות, שתיה חמה וקורנפלקס. המדריכה עוברת בין השולחנות ומזהירה שחדר האוכל מלא מצלמות, ואסור להוציא אוכל מחדר האוכל.
אנחנו אמורים לצאת כל יום בשעה שמונה וחצי, אבל היום חלק מהמשפחות מאחרות מאוד. לכן, בתחילת הנסיעה אנו זוכים לנאום פתיחה בדבר אחריות כלפי הקבוצה ואזהרות מאיחורים בעתיד.
עניין טכני נוסף שהמדריכה מבקשת להסדיר הוא מקומות הישיבה. קבועים או רוטציה. למרבה ההפתעה כל המשפחות מרוצות ממקומן ומוחלט שהמקומות קבועים.
במהלך הנסיעה ליעד, המדריכה מספקת מידע גיאוגרפי והיסטורי על האזור.
למרות האיחור בבוקר, אנו מגיעים לפארק המים "קנווה" לפני הפתיחה. קיים תור נפרד לקבוצות ואנו עומדים בתחילתו. עם הפתיחה אנו נכנסים אחד אחד, מצטלמים ומקבלים כרטיס אישי שישמש אותנו גם למחרת לצורך כניסה לפארק הסרטים.
אנחנו ראשונים בפארק, איזה כיף. המשפחה שלנו חולה על פארקי מים ו"קנווה" הוא אחד מהפארקים המהנים והנעימים יותר שהייתי בהם. המגלשות פשוט "בדיוק". לא מהר מדי, לא לאט מדי, לא קצר מדי. כיף טהור.
את הבן הגדול בקושי ראיתי מהרגע שנכנסנו לפארק ועד לשעה שנקבעה לעזיבת הפארק. בעלי נעלם עם הבת האמצעית, וגם אותו לא פגשתי בשעתיים הראשונות. לכן, את השעות הראשונות ביליתי עם הקטנה במגלשות סללום עדינות, אך מאוד ארוכות, בשייט אבובים בנהר עצל ובאזור הילדים.
בפארק קיימת התייחסות מיוחדת לילדים צעירים גם באזור המגלשות המיועדות לבוגרים. כאשר יש מגלשות זהות מקבילות, אחת מהן מיועדת לילדים קטנים והם זוכים לתור נפרד, קצר יותר. במגלשה זו קיים גם שיפוע הפוך לפני הנפילה למים, שמאט את התאוצה ומאפשר ירידה עדינה לבריכת הסיום.
חלק מהמגלשות בפארק אינן בנויות סביב מגדלי מדרגות, אלא פשוט חולפות לאורך הפארק, עד לצידו השני, בין עצים וגנים.
לאחר שעתיים מצאתי את בעלי והתחלפנו. הוא המשיך עם הקטנה ואני עם האמצעית. כעת הפארק כבר היה מלא באנשים והתורים היו ארוכים. ביצענו פעמיים מגלשת אבובים ארוכה ומדהימה ואחר כך עלינו לראש מגדל ממנו גלשנו אל מזרן אויר נפוח שהקפיץ אותנו למים.
פגשנו שוב את בעלי עם הקטנה. הבנות רצו שוב לנהר העצל. "סיפחנו" אותן למשפחה אחרת מהקבוצה ויצאנו לכיוון מגלשות האקסטרים.
מרחוק מגדל האקסטרים נראה בגובה רגיל, אבל כשהתחלנו לעלות במדרגות, עוד קומה ועוד קומה ועוד קומה, התברר לי שהמדובר במגדל בן עשר קומות לערך. אנחנו סחבנו איתנו אבוב זוגי, ופנינו למגלשה המתאימה לו בקומה חמש.
עם האבוב יושבים על מסילה. המסילה נוסעת ובסיומה ירידה חדה לקרקע. תנופת הירידה כל כך חזקה, שהיא מאפשרת לאבוב להמשיך את דרכו במעלה המשך המגלשה ולרדת שוב בירידה חדה לבריכת הסיום.
שינויי הכיוון החזקים בעת הגלישה גרמו לצוואר שלי להיתפס, דבר שסיפק לי תירוץ טוב להימנע מהמגלשה שבקומה העשירית. המדובר במגלשה בה הגולש עומד בתא זכוכית בגובה 10 קומות, עד שהרצפה לפתע נפתחת מתחת לרגליו והוא טס למטה כמעט באופן אנכי.
בעלי בכל זאת עלה לשם. טיפס, עמד בתור, נכנס לתא הזכוכית, התלבט, התחרט וירד את כל הדרך חזרה למטה במדרגות.
בשעה חמש אחר הצהרים יצאנו מהפארק. לו הדבר היה נתון לבחירתי – הייתי נשארת שם עד לסגירה, כי היו עוד מגלשות שטרם הספקתי לנסות.
נסיעה של כחצי שעה ואנו מגיעים לעיירה סרמיונה.
האוטובוס חונה במגרש חניה מחוץ לעיירה, ואנו צועדים ברגל לכיוון העיר העתיקה, לביקור של כשעתיים.
בדרך עברנו בחניון בו חנו מכוניות פאר של עשירי האזור (וכמובן שבעלי הצטלם ע"י רולס רויס)
הכניסה לאזור העתיק נעשית באמצעות גשר. איזה כיף - עיירה עתיקה, מוקפת חומה, שמסביבה תעלת מים, ובתוכה מבצר קטן עם גשר מתרומם.
ביקרנו במבצר ואחר כך המדריכה מובילה אותנו בסמטאות אל חנות גלידה גדולה, עם מבחר מסחרר של טעמים. בחנות כל אחד מחברי הקבוצה קיבל גביע גלידה ענקי, לפי בחירתו. הגלידה היתה מצויינת. לדברי המדריכה המדובר בגלידריה שזוכה תדירות בתחרויות.
המדריכה הציעה, למי שמעוניין, לצאת לשייט של כשעה באגם מסביב לעיירה, שייט במהלכו מגיעים לאזור טרמי בו מי האגם רותחים.
לאחר התמודדות עם אכילת הגלידה הענקית, הקטנה סבלה מבחילה וכאבי בטן, ואנו החלטנו שזה ממש לא הזמן לצאת לשייט. ישבנו מול האגם וצפינו על המים והסתובבנו בסמטאות העיירה.
עד עכשיו לא הספקנו לאכול ארוחה בנחת סביב שולחן ולכן אנחנו נכנסים למסעדה. מזמינים פיצות ומחכים. ומחכים. ומחכים. בצער אנחנו מבינים שמתקרבת השעה לחבור לקבוצה. אנו מבקשים שיארזו לנו הכל לטייק אווי וצועדים עם הפיצות לנקודת האיסוף.
בשעה 20:00 אנחנו מתחילים במסע חזרה אל המלון.
18.8 – יום 3 וורונה, פארק הסרטים וארוחת אבירים
את הבוקר פתחנו בביקור בוורונה. הגענו לאזור התיירותי בשעה 9:30 בערך. התחלנו בכיכר העיריה וצעדנו ברחובות העיר, עד למרפסת "של יוליה". בדרך המדריכה עצרה מדי פעם כדי להסביר על הבתים, על בית הכנסת שראינו, על הארכיטקטורה ועל החיים במקום.
אט אט אנשים מהקבוצה נשרו ונעלמו לתוך החנויות לטובת שופינג. עד שהגענו ליוליה, נותרנו 3 משפחות בלבד.
ביצענו את ביקור החובה, כולל ליטוף החזה, אצל יוליה, וכמעט נקלענו לתקרית דיפלומטית, כשהבת האמצעית ביקשה בעברית תיירים מלבנון לצלם אותה על רקע המרפסת.
לאחר הביקור אצל יוליה, בשעה 10:30 לערך, נשארנו רק אנחנו והמדריכה. המדריכה סיפקה לנו עוד כמה הסברים קצרים על מה שאפשר לראות מסביב והחליטה שהיא סיימה את תפקידה.
המשכנו לסייר לבדנו ברחובות, לפי ההוראות הכלליות של המדריכה. בורונה כמעט כל בית הוא הפתעה. כל פעם שמרימים ראש למעלה רואים משהו אחר. פעם מרפסת מלאת ירק, פעם ציור קיר ופעם תבליט אבן מיוחד.
לאחר שסיימנו לסייר, עברנו בין הדוכנים בכיכר. התפנקנו בפירות צוננים חתוכים בכוס, רכשנו מזכרות והצטלמנו עם הפסלים האנושיים הרבים במדרחוב חנויות המעצבים.
בדרך לאוטובוס עוד הספקנו להצטלם מול הארנה.
עזבנו את ורונה בשעה 13:00 לערך והגענו לפארק הסרטים בערך ב- 14:30.
את אחר הצהריים בילינו בפארק הסרטים, הסמוך לפארק המים "קנווה" (בעזרת הכרטיס מאתמול).
בפארק מתקני שעשועים הדומים ברמתם לפארקי השעשועים בארץ. בפארק מסתובבות דמויות מהסרטים, כגון ג'ק ספארו ונסיכות שונות. התפאורה בפארק גם היא בזיקה לסרטים, כגון המכונית מ"בחזרה לעתיד". כמו כן צפינו במופע פעלולנים בנוסח "רמבו" שכלל מים ואש ופיצוצים.
לדעתי, בטיול שכולל את גרדה לנד – בהחלט ניתן לוותר על ביקור בפארק זה, אם כי התור למתקנים בפארק זה קצר יחסית.
כשהפארק נסגר, בשעה 18:00, צעדנו לכיוון מופע ימי הביניים הנמצא במתחם סמוך.
המדובר בתוספת לא זולה שלא נכללה בתוכנית הטיול והדורשת הזמנה מראש, אולם אף אחד מחברי הקבוצה לא ויתר עליה – ובצדק.
בשעה 19:00, לאחר מיצג קצר מחוץ למתחם, הוכנסנו לתוך אמפיתאטרון מקורה, בו הקהל יושב סביב שולחנות עץ. השולחן ערוך עם כוסות וצלחות ברזל. ללא סכו"מ. יושבי כל יציע חובשים כתרי מלוכה מנייר בצבע אחיד. ביציע שלנו חבשו ירוק.
אל רחבת החול למטה נכנסים אבירים, כשכל אחד לבוש בצבע אחר ומייצג את היציע באותו הצבע. האבירים נלחמים ביניהם להנאת הקהל בשלל צורות הלחימה שהיו מקובלות בעבר: רכיבה על סוסים עם רומחים, חרבות, קליעה למטרה, התגוששויות ועוד. כל קבוצה בקהל מקדמת את האביר "שלה" בקריאות עידוד רמות, בשריקות ובדפיקות עזות על השולחנות באמצעות הצלחות. אבירי הקבוצות האחרות זוכים לקריאות בוז. בין לבין משרתי החצר מוזגים לכוסות בירה או שתיה קלה "כיד המלך" ומגישים את ארוחת הערב, אותה אוכלים, כמובן, עם הידיים.
האוכל היה בינוני ומטה וכלל: מרק מיניסטרונה, פוקצ'ה ועופיון עם צ'יפס. אולם, החוויה היתה נהדרת, מלהיבה ומלאת שמחת חיים.
חבל רק שהאביר הירוק סיים במקום שני.
אנו עוזבים את המקום בשעה 21:15 בערך ונוסעים למלון.
19.8 – יום 4 הרי הדולומיטים
היום אנחנו נוסעים לכיוון הרי הדולומיטים. המדובר בנסיעה מאוד ארוכה במהלכה נערכות הפסקות ארוכות ותכופות בתחנות דלק מכוערות לאורך האוטוסטרדה. אנחנו מאוד מתבאסים מהעצירות האלה, המתחייבות, כנראה, בשל גודל הקבוצה. כשאנו מטיילים עצמאית אנחנו תמיד משתדלים לנסוע לפחות צד אחד בדרך נוף ולעצור להתרעננות בנקודות חמד.
אני שמחה כשאנו יוצאים מהאוטוסטרדה ומתחילים לנסוע בכביש מיוער בין ההרים.
בשעה 12:45 אנו מגיעים לאגם קארצה (יותר נכון אגמון). "עין" כחולה ירקרקה מוקפת עצים למרגלות ההרים. מתוך המים מציץ פסל קטן של בתולת ים.
הזמן המוקצב לביקור במקום – שעה. המדריכה מציבה בפנינו שתי אפשרויות: האחת – לחזור לחניון האוטובוסים ולאכול צהרים במזנון והשניה לטייל סביב האגם.
מרבית הקבוצה חוזרת למזנון. אנו בוחרים בטיול סביב האגם. איזה שקט ושלווה. איזו רוח נעימה. אנו יושבים בצל העצים בצידו הנגדי של האגם ומנשנשים סנדוויצ'ים וחטיפים.
חוזרים לאוטובוס ובדרך, בכל זאת, מספיקים (בקושי) לקנות במזנון שניצלונים טייק אווי.
ממשיכים בנסיעה ממושכת לעיירה קנזיי. המדובר בעיירת סקי פופולרית ושוקקת חיים... בחורף.
בקיץ – זה סיפור אחר.
מגיעים לעיירה ב 15:00. שעת צהרים חמה אש. השמש בוהקת והאוויר בוער. המדריכה מציעה עליה עצמאית ברכבל, אך רוב הקבוצה מסרבת. המדריכה מציעה לסייר בין הבתים המצויירים בעיירה, אך מרבית הקבוצה מודיעה על העדפתה פשוט לשבת במיזוג בבית קפה.
רק אנחנו ועוד משפחה בוחרים לעלות ברכבל. בחירה מצויינת. הרכבל ארוך והנוף הנשקף ממנו ירוק ומקסים. אנו יוצאים ומסיירים בתחנה הראשונה בין חוות שתלויות על צלע ההר. ממשיכים לעלות ברכבל לתחנה העליונה. מלמעלה הנוף מרהיב ומגוון, וחשוב לא פחות, הטמפרטורה נמוכה במספר מעלות ורוח נעימה נושבת.
כעת אני מבינה שלבן הגדול יש מעריצה, שקטנה ממנו בשנה. הבת של המשפחה השניה שעלתה איתנו ברכבל. לכל מקום שהגדול הולך, המשפחה של המעריצה הולכת גם.
אנחנו מסיירים על ראש ההר בין כרי הדשא הפרחוניים. צופים על סכר במרחק. מטפסים בשביל עיזים לשפיץ בקצה ההר ונושמים אויר צלול לריאות.
לאחר הירידה מהרכבל, אנו מספיקים לסייר מעט בין הבתים המקסימים בעיירה ואפילו בכוונה לחצות כביש "בעזרתו" של שוטר מצחיק שעמד במשמרות זה"ב, ועצר למעננו את הרכב הבודד שבדיוק חלף שם לאיטו.
מאחר שהמדובר בשעות הצהריים, האיטלקים נחים ובתי העסק סגורים. כשהקבוצה מתקבצת בחניון בשעה 17:00, מרביתם מאוכזבים מאוד מהעיירה ומחוסר הפעילות בה.
מתחילים בנסיעה ארוכה מאוד חזרה למלון.
דקות ספורות לאחר שאנו מתחברים לאוטוסטרדה, אנו מגלים שאנו בפקק תנועה עצום. התנועה פשוט עומדת ללא נוע. הזמן חולף והילדים נעשים חסרי סבלנות. המדריכה מעלה למסך האוטובוס תוכנית ילדים. התוכנית מסתיימת והאוטובוס עדיין לא זז. מעלינו מתחילים לחלוף מסוקים. בירור ב"וויז" מעלה שארעה תאונה קשה מאוד בהמשך הדרך.
סוף כל סוף התנועה מתחילה לזוז, אבל בקצב צב. נהג האוטובוס מנסה לאלתר ויורד לשבילים בצד הדרך. אנו מסתובבים בין בתים, חוות וכפרים.
בשלב כלשהו עוצרים בתחנת דלק להתרעננות. לשם שינוי עצירה לא באוטוסטרדה. הבנות ואני מתחילות לשוטט בסביבת התחנה ומגלות שמאחוריה חורשה קטנה ובה גשרונים קטנים מעל בריכות דגים. פשוט ופסטורלי.
חוזרים לאוטובוס וממשיכים בנסיעה.
אין ברירה. פשוט נוסעים את כל הדרך הארוכה לאט לאט. הילדים ממש מטפסים על הקירות ובאוטובוס יש לילדים רוב מספרי רועש במיוחד. הסיוט נגמר כשאנו מגיעים למלון.
על אף השעה המאוחרת, אנו מכינים ארוחת ערב בחדר.
למרות הרכבל והנוף המקסים במעלה ההר, לדעתי חבל להקדיש יום שלם שמרביתו נסיעות לביקור שם.
20.8 – יום 5 גארדה לנד
היום נוסעים לגרדה לנד. הילדים בעננים וגם אנחנו. זה אמור להיות יום השיא בטיול משפחות, אבל מסתבר שלא כולם חשים כמונו.
מגיעים לפארק מוקדם. ממש בפתיחה. מתמקמים במרוכז תחת אחת הסככות והמדריכה מנסה לסכם את שעת העזיבה. מסתבר שחלק גדול מהקבוצה מעוניינים לעזוב את הפארק כבר בשתיים בצהריים, לטובת שופינג בקניון מקומי. המדריכה בעד. היא הרי כבר בת 50, בפארק היתה כבר הרבה פעמים. למה לה להתבשל בשמש כשהיא יכולה לנוח במיזוג בקניון?
אנחנו ומשפחות נוספות מתנגדים בתוקף. הצטרפנו לטיול משפחות ולא למסע קניות. בתוכנית הובטח יום מלא בגרדה לנד, ולא שעות ספורות בלבד.
המדריכה בחוצפתה מציעה שנישאר בפארק כמה שאנו רוצים ונחזור במונית על חשבוננו למלון (עניין "פעוט" של למעלה מ 100 יורו למשפחה). אנו מתנגדים בתוקף, מבחינתנו, מי שרוצה לעזוב מוקדם, בניגוד לתוכנית הטיול, הוא שצריך לקחת מונית על חשבונו.
לאחר ויכוח ארוך ולא תמיד מתורבת, ולאחר שהורם טלפון תלונה לארץ על המדריכה ועל החריגה מתוכנית הטיול, מתפשרים לבסוף על עזיבה בשעה שש בערב.
הבן הגדול מצטרף לקבוצת ילדים בוגרים, בליווי אחד האבות מהקבוצה, ונעלם לכל היום. אנו והבנות עולים לכל מתקן אפשרי מבחינת נתוניה של הקטנה – ויש הרבה כאלו, כולל רכבות הרים, סירות הגולשות בירידה חדה למים וחדר ש"מתהפך". אנחנו מספיקים אפילו לצפות במופע הדולפינים.
הפארק רחב ידיים. ההליכה בו לא קלה. גם עם מפה קל להתבלבל. היום חם מאוד ואנו עושים הפסקות התרעננות בפרגולות עם מתזים שמרססים מים. מדי פעם בעלי או אני עוזבים לבד או בחברת הבת האמצעית, כדי לעלות על מתקנים "מפחידים" יותר. בין היתר, בעלי עלה על רכבת ההרים הכי אקסטרימית בפארק, בה הנוסעים "תלויים" מהקרונות.
המתקן שאני הכי אהבתי בפארק, למרות שלא מדובר במתקן אקסטרים, הוא שייט מדהים, עמוק לתוך בטן האדמה, לתוך עולמות תת קרקעיים קסומים. הייתי במתקנים דומים בפארקים אחרים, אבל כאן התפאורה פנטסטית. מבחוץ המתקן נראה כמו ספינה עתיקה והוא נמצא בסמוך לאזור דוכני המזון.
לקראת סוף הביקור בפארק פגשנו את הגדול. מסתבר שהוויכוחים בקבוצת הילדים, לאיזה מתקן להמשיך, עלו לו על העצבים. הוא והמעריצה פרשו מהקבוצה, ובליווי אמה, הספיקו להיות בכל מתקני האקסטרים, בחלקם יותר מפעם אחת.
בסופו של דבר, על אף שלא נשארנו עד לסגירה, ולא צפינו במופע הסיום, הספקנו לעלות על כל המתקנים שרצינו.
כעת, כמובן, נוסעים לשופינג.
הקניון המדובר די קטן בסך הכל. מרבית החנויות בו שייכות לרשתות הרגילות. אנו מנצלים את שהותנו במקום לאכילת ארוחת ערב (פסטה סתמית במזנון מהיר) ולקניית חולצות לילדים ממש ממש בזול בH&M. אנו שוהים בקניון עד הסגירה ב 20:00.
21.8 – יום 6 וונציה
היום מוקדש לוונציה. שוב נוסעים באוטוסטרדה ושוב עוצרים להפסקות רק בתחנות דלק.
זמן קצר לאחר תחילת הנסיעה בעלי מתחיל להתפתל. אתמול ברכבת ההרים המיוחדת משהו בגב כנראה זז ועכשיו הוא מאוד סובל.
אני נותנת לו כדור נגד כאבים, אבל זה לא עוזר. את הדרך בעלי מעביר בשכיבה על רצפת האוטובוס. בסוף המדריכה מרחמת עליו ונותנת לו כדור אנטי דלקתי חזק, שמצליח "להחזיק" את בעלי עד הערב.
ב 10:30, לאחר נסיעה של כשעתיים, האוטובוס חונה מחוץ לעיר. אנו מוסעים במונית מים אל האזור התיירותי. המונית שטה בנמל, בין אוניות קרוז מפוארות, בנות עשר קומות, ומולן אנו מרגישים קטנים במיוחד.
המדריכה לוקחת אותנו לסיור מודרך באזור הגטו היהודי. אנו מבקרים בבית הכנסת ובעלי מנצל ההזדמנות על מנת לומר קדיש במניין.
לאחר מכן שוב עולים על סירה ושטים מסביב לעיר, ומול נופיה, כשפנינו לאי מורנו. בזמן השייט המדריכה מסבירה על הטכניקה בה ונציה נבנתה על המים.
באי מפעל זכוכית ידוע. אנו זוכים להדגמה מרתקת של ייצור חיות מזכוכית ועוברים לחנות / מוזיאון המפעל.
כלי הזכוכית בחנות פשוט שובי עין. המחירים בשמים. אנחנו פשוט מתאהבים באחת הקערות, ובעלי מתחיל בניהול משא ומתן על רכישתה. על אף שאנו זוכים בהנחה יפה – המחיר עדיין מאוד גבוה. אנחנו מחליטים לוותר ואני מסתפקת במזכרת – תליון זכוכית עדין.
שטים חזרה לעיר. בשעה 14:30 המדריכה עוזבת אותנו בפתח מסעדת תיירים בסמוך לגשר הגדול. שוב אנו עומדים בפני הבחירה האם לנצל את מרבית הזמן כדי לאכול או לטייל בעיר. כרגיל, אנו בוחרים לטייל ולהסתפק בסנדוויצ'ים ופירות.
אנו נכנסים בין הסמטאות הדחוסות בתיירים. מצטלמים עם כל הגשרים המפורסמים. צופים על הגונדולות ומציצים בחלונות ראווה של חנויות אופנה. רוכשים מזכרות. מגלים שקערה זהה בדיוק לזו שראינו במורנו נמכרת בעיר הרבה יותר בזול – והיא עדיין יקרה מדי (וכבדה ושבירה). משכשכים רגליים במזרקות ומאכילים את היונים בכיכר סן מרקו העמוסה להפליא בקהל רב.
בשעה 16:30 הקבוצה מתאספת ועושה יחד את הדרך חזרה למלון. לפי השקיות הרבות הנושאות שמות של רשתות אופנה אנו מבינים היכן מרבית הקבוצה בחרה לבלות את זמנה בעיר.
מגיעים למלון בערך ב 19:00, שעה מוקדמת יחסית. אוכלים בחדר. בעלי לוקח כדור נוסף נגד כאבים ונשכב במיטה. אני יורדת לשבת יחד עם משפחות אחרות ברחבה שמחוץ למלון. אני נוכחת לדעת שהויכוח בפארק אתמול הותיר את רישומו ונגע בעצבים חשופים ובעניינים לא גמורים. אנשים הופכים לרגישים במיוחד. נזכרים מחדש בכל ריב שארע בין הילדים ומתחילים במסע השמצות הדדי. גם התלונות כנגד המדריכה עולות לשיאים חדשים.
לשמחתי, הילדים שלנו לא נכנסו לעימות עם אף ילד אחר, ואנחנו נותרים מחוץ לקלחת.
22.7 – יום 8 פדובה ומרוסטיקה
היום האחרון הגיע. צ'ק אאוט בבוקר. כדור נגד כאבי גב לבעלי, ואנו יוצאים לכיוון פדובה.
מגיעים לעיר בשעה 12:00. בעיר אנו עורכים סיור בכיכר ע"ש יצחק רבין ובאוניברסיטה העתיקה. טיול קצר ברחובות ובערך בשעה 13:00 המדריכה שולחת אותנו לדרכנו. אני נזכרת שבעיר כנסייה שבה מוצגות יצירות אומנות ומבקשת הכוונה. לדברי המדריכה הכנסייה ממוקמת רחוק מדי ואני מחליטה לוותר. מרבית הקבוצה פונה לכיוון אחת מחנויות רשת האופנה הרגילות. אנחנו מטיילים בסימטאות ובשוק איכרים וקונים אננס בזיל הזול. היום חם במיוחד וממש קשה לשהות ברחוב. הולכים לאורך מדרחוב ריק מכל אדם. בוחרים בית קפה ממוזג, אוכלים לצהרים פסטה וסלט ומקנחים בקפה ועוגה.
בדיעבד – עיר שבהחלט ניתן לפסוח על ביקור בה בטיול עם ילדים.
ממשיכים ליעד האחרון בטיול – הכפר מרוסטיקה.
כבר מהכביש ניתן להבחין בחומה, הבנויה על ההר.
מגיעים לכפר ב 16:45.
הכיכר המרכזית היא לוח שחמט ענק, כאשר במגדל הסמוך תמונות מפסטיבל, בו נבנות טריבונות מסביב לכיכר, המשמשות לצפייה במשחק שחמט-חי: שחמט בו כלי המשחק הינם אנשים מחופשים.
ה"אטרקציה" בכפר היא מסלול הליכה תלול לחורבות המבצר בראש הגבעה וסיור על החומות. למרות השרב הכבד, אנחנו, משפחת המעריצה ועוד משפחה מחליטות להיענות לאתגר. שאר הקבוצה נותרת בבית קפה בכפר.
שביל הטיפוס מוצל, אבל האוויר לוהט. בדרך נקודות שאיבה של מים קרים, ואנחנו כמעט מתקלחים בהן, כדי לצנן את עצמנו. אנו מגיעים למעלה אדומים ומתנשפים.
אנו משקיפים על הכפר מלמעלה וסיירים קצת על החומות. הנוף נחמד מאוד.
יורדים למטה, קונים ברד בטעמים ורצים לאוטובוס.
מסיבה שאינה ברורה לי, הטיול הרגלי במרוסטיקה הוגדר על ידי הילדים כאחד מרגעי השיא של הטיול.
בשעה 19:00 אנו יוצאים לכיוון שדה התעופה.
22:00. הילדים יושבים על הרצפה בתור לצ'ק אין לטיסה ומשחקים קלפים. הגדול מבטיח למעריצה לאשר אותה כחברה בפייסבוק. ליתר ביטחון היא סוחטת הבטחות דומות גם ממני ומהבת האמצעית.
04:00 כולם במטוס ישנים. חוץ ממני. מישהו הרי צריך להשגיח על הטייס.
עכשיו נותר רק לסכם:
צפון איטליה מקסימה. אפילו בחום אוגוסט.
האזור מתאים מאוד לטיולי משפחות.
באזור מספיק אטרקציות, המאפשרות לערוך טיול בר מצווה כייפי, בתקציב נמוך יחסית.
אהבנו כל מקום שביקרנו בו. אלמלא התכתיב הארגוני, בחלק מהאתרים היינו נשארים קצת יותר.
בדיעבד, חלק מהאתרים היינו מחליפים, לא מפני שלא נהנינו, אלא משיקולי זמן / תועלת.
נהננו. צחקנו. התרשמנו. למדנו דברים חדשים והפקנו את המרב.
לטיול מאורגן יתרונות וחסרונות. אנחנו מעדיפים לטייל עצמאית וכעת אנחנו בטוחים בהעדפה זו יותר מתמיד. במקביל - אין ספק שטיול מאורגן יכול להוות פתרון נח עבור משפחות אחרות.
