טיול ספונטני ללב הירוק של אירופה. טבע ואנשים פשוטים. כמעט בלי הכנות מוקדמות. בלי לשריין מקומות לינה. בלי חבילה סלולרית וחבילת גלישה. בלי ג'י. פי אס. רק מפה, אנחנו והקול הפנימי שלנו. טיול שביצענו בעידן אחר, רק לפני עשור.

19.7 – מערת שקוציאן

בשעות הבוקר המוקדמות אנו נוחתים בשדה התעופה רייקה, המצוי על האי קרק בקרואטיה. אוספים את הרכב ומיידית יוצאים בדרכנו צפונה לכיוון סלובניה.

מרייקה אנחנו חותכים בקו ישר דרך ההרים לכיוון מעבר הגבול. נוסעים בכיוון כללי צפונה, לפי ההרגשה ובהתאם למה שכבישי ההרים מאפשרים. הכבישים קטנים צרים ומתפתלים. השטח מיוער ואנחנו היחידים על הכביש.

בגבול בדיקת דרכונים קצרה.

בסביבות 14:00 לערך מגיעים למערת שקוציאן. מזג האויר חם והשמש קופחת. אנו מסיירים בסביבת המערה ומחכים שהסיור יתחיל.

הסיור במערה ארוך. הלחות באויר מאוד גבוהה. שאון הנהר האדיר שעובר בתחתית המערה מלווה אותנו. די חשוך והמון מדרגות. אנו מתפעלים מזוג קשישים בני למעלה משמונים שאינו מאט לרגע.

שביל היציאה מהמערה עובר ביער ומתצפת על מפל קטן. עליה קצרה במעלית ואנו שוב ברחבת הכניסה.

מחר אנחנו מתכננים להיות במערת פוסטוינה, לכן אנו מתחילים לנסוע בכיוון, תוך חיפוש מקום לינה.

בסמוך לפוסטוינה אנו מאתרים פנסיון שבצידו שורה של מבנים טרומיים. בתוך השקובית הכל נקי ומסודר. מחליטים לנמנם כמה דקות לפני ארוחת הערב. מתעוררים בבוקר.

20.7 – מערת פוסטוינה, טירת פרדימה ורפטינג בבובץ'

בבוקר אנחנו הראשונים בתור למערת פוסטוינה. רוכשים כרטיס משולב גם לטירת פרדיאמה.

אל עומקי פוסטוינה נוסעים ברכבת. חללים גדולים והרבה נטיפים.

לאחר הביקור במערה ממשיכים לכיוון פרדיאמה. מראה הטירה מאוד מרשים וציורי מבחוץ, אך בפנים החדרים ריקים. מה רבה היתה הפתעתנו שניתן היה לקבל דף הסברים בעברית.

מפרדיאמה אנחנו ממשיכים צפונה לכיוון בובץ'. הדרך צרה ואיטית. מדי פעם אנחנו זוכים להעיף מבט בנהר הסוצ'ה ואנחנו פשוט מהופנטים מהצבע שלו.

מגיעים לבובץ' בשעה 15:00 בערך. משיגים מקום ברפטינג לשעה 16:00. מנצלים את הזמן שנותר עד לתחילת הרפטינג, כדי לאכול במסעדה קטנה במרכז הכפר.

היום קצת קריר וטמפרטורת המים נמוכה מאוד. אנו לובשים חליפות צלילה לצורך הגנה מהקור ויוצאים לדרך. הסוצ'ה נהר מדהים. המים בו בצבע תכול זוהר ומשגע. הרפטינג די רגוע. המדריך – בחור צעיר ונוצרי אדוק, לא מפסיק לקנא בנו כל הדרך על כך שאנחנו מישראל ומספר שחלום חייו לעשות רפטינג במימיו הקדושים של הירדן.

במהלך הרפטינג המדריך משיט אותנו לסלע גבוה המזדקר במרכז הנהר. מצידו האחד יתדות לטיפוס ומצידו השני קופצים מגובה רב למים.

מלמטה זה לא נראה כל כך קשה, אבל כשעומדים למעלה ומסתכלים למי הנהר – זה כבר סיפור אחר.

אני רוצה לקפוץ, אולם מרגישה כאילו הדביקו אותי עם סופרגלו לסלע. אני מחליטה לספור בלב עד שלוש ולקפוץ. אני קופצת בשתיים. לפני שאני שוב אתחרט.

מי שקרא פוסטים אחרים שלי כבר מבין לבד שבעלי לא קפץ, אלא ירד חזרה רגלית.

גם לאחר הרפטינג אנחנו מתקשים להיפרד מצבעו המדהים של הסוצ'ה. אנחנו נוסעים צפונה לאורך הנהר ומצטלמים על כל גישרון.

שעת בין ערביים ואנו מבינים שהגיע השעה לחפש מקום לינה. בדרכנו אין כפרים, רק בתי חווה בודדים, ואנו מתקשים למצוא חדר. בסופו של דבר מצאנו חדר פיצפון בביתה של ישישה קשוחה, שנחושה למלא אחר כל הוראות משרד התיירות. הדרכונים נלקחים לצורך דיווח, מס מקומי נגבה כהלכתו, ואנו ממהרים לחדרנו, כאשר על הבית וסביבתו נופלת עלטה מוחלטת.

המיטה הזוגית ממלאת כמעט את כל שטח החדר. וילונות התחרה והסדינים מבריקים מלובן ומריחים מניקיון.

בבוקר נגלה שהבית ניצב ממש על גדת הסוצ'ה ומסביבו עצי פרי למכביר. ממש פנינה רומנטית.

21.7 – מעבר וורשיץ, ערוץ וינטגר, בלד, מפלי סביצ'ה ובוהיני 

את היום אנחנו פותחים בנסיעה במעלה מעבר ההרים וורשיץ. הדרך מתפתלת, כשמדי פעם אנחנו עוצרים בנקודות תצפית. ערפילי הבוקר עדיין עוטפים את ראש ההר וממש קר.

בירידה מצידו השני של ההר, אנו עוצרים למנוחה קלה על גדותיו הירוקות של אגם פצפון וירוק.

התחנה הבאה – קניון וינטגר. אחד משיאיו של הטיול. אנו צועדים לאיטנו לאורך ערוץ הנחל. מביטים בזרימה הסוערת. משתאים לנוכח טיפות המים הדולפות מהסלעים שלאורך השביל. נהנים מהגשרים ומהמעברים. צופים על הדגים ונהנים מהשלווה העצומה במקום. מגיעים עד לתחתית המפל – וחוזרים.

שניה לפני היציאה מהשמורה אנחנו מבינים שבהחלט עוד לא מיצינו את המקום. לכן אנחנו פשוט חוזרים על עקבותינו ומבצעים את כל המסלול פעם נוספת.

מקניון וינטגר, קפיצה קטנה ואנחנו בבלד.

נוסעים למעלה למבצר וצופים ממנו על האגם הרגוע. מצטלמים על רקע האי הפוטוגני ויורדים למטה לחוף האגם. היום הפך לסגרירי וגשם התחיל לטפטף.

נכנסים לבית קפה מומלץ על מנת לטעום עוגה מקומית מהוללת. אנחנו לא כל כך התחברנו.

מחליטים שבגלל מזג האויר העגום לא מתאים להמשיך כמתוכנן את הטיול באגם בלד.

לכן אנו נוסעים למפלי סביצ'ה. מטפסים במעלה המדרגות שבתוך היער במטרה לצפות על מפלים. המראה שמחכה לנו בסיומו של הטיפוס הינו מאכזב למדי:

בסיומה של עליה לא קלה מחכה לנו ספק בוטקה ספק כלוב, אליו נדחקים כל התיירים על מנת לצפות במפל. מתוך תא הכלא הקטן הזה לא ניתן אפילו להצטלם על רקע המפל. לא שהמפל כזאת מציאה. המדובר במפל צר, הנופל לתוך בריכה קטנה וירקרקה.

אנו ממהרים לרדת מההר ומתחילים לחפש מקום לינה. מנסים את מזלנו בסמוך לאגם בוהיני, אך האזור עמוס בתיירים. לאט לאט אנו מתחילים להתרחק מהאגם, עד שבבוהיני ביסטריצ'ה אנו מצליחים למצוא חדר פנוי.

החיפוש ארך די הרבה זמן, ואנו ממהרים חזרה אל אגם בוהיני בטרם יחשיך לחלוטין. על אף שהגשם עדיין מטפטף, אנו מטיילים מעט לאורך גדת האגם ומביטים באורות משתקפים במים.

22.7 – בלד ולוגרסקה דולינה

על פי התוכנית היינו אמורים לעלות ברכבל אל ראשו של הר ווגל ולהתרשם מהנוף. מבט אחד בראש ההר המעונן מבהיר שאין בכך כל טעם.

אנו שבים אל אגם בלד, כשהפעם מזג האויר מאיר לנו פנים.

אנו מצטרפים לשיט בספינה בעלת משוט מיוחד, המופעלת ע"י אחד במקומיים.

מגיעים לאי שבמרכז האגם. לא מוותרים על משיכה בכבלו של פעמון הכנסיה, תוך שאנו נתלים על החבל.

חוזרים לחופו של האגם. מסביבנו מרבדים של נופרים, ומולנו נוף נהדר של האי והטירה שמעליו. בעלי לא יכול להתאפק יותר. הוא פושט את בגדיו, מזנק אל המים הקרים ושוחה בין הברווזים, הנהנים מהפירורים שאני מפזרת להם.

לאחר מנוחה והתרגעות, אנו יוצאים בדרכנו הארוכה והיפה ללוגרסקה דולינה.

את מרבית הדרך אנו עוברים ללא קושי, אולם ככל שאנו מתקרבים למקום, אנו מתקשים להבין לאיזה כביש צריך לפנות. המקומיים אינם דוברי אנגלית. אנו מנסים בעזרת תנועות ידיים לברר מה הדרך ללוגרסקה דולינה, אבל הם לא מראים סימן שבכלל הם מזהים את שם המקום.

כשהמקומי החמישי או השישי מניד בראשו בחוסר ידיעה, אני מנופפת במפה ומנסה להראות לו שהמקום חייב להיות ממש קרוב. לפתע המקומי מחייך בהבנה והוגה את שם המקום במבטא מזרח אירופאי כבד. הוא מראה לנו את הדרך ואנחנו נוסעים משם המומים מכך, שבגלל שהגינו את שם המקום בלי מבטא נכון, המקומיים לא הצליחו להבין בכלל למה אנחנו מתכוונים.

מגיעים לעמק היפה, וממהרים לצפות על המפל. המדובר בזרם מים דק, חזק וקפוא הנוחת מגובה רב, אל תוך בריכה בגודל שלולית. לא רחוק משם, מתחיל מסלול טיפוס אל ראש המפל. המסלול האתגרי כלל עליה לא קלה, תוך מעבר על גזעי עצים, על תקן גשרונים. מטפסים ומטפסים ולא רואים את הסוף.

לאחר טיפוס ארוך, אנו פוגשים במשפחה אנגלית, שיורדת מראש ההר. מחליטים לברר כמה עוד נשאר לעלות. אבי המשפחה מסביר כי לפנינו עוד כשליש מהדרך, אולם מזהיר אותנו שכדאי לנו למהר ולרדת מההר, כי הולך לרדת גשם.

בעלי ממליץ להתעלם מאזהרה ולהמשיך, כי קיימת רק עננות בינונית. אני משדלת אותו לחזור, כי אם יש משהו שאנגלים מבינים בו – זה גשם.

מחליטים לרדת מההר. החלטה מצויינת. תוך מספר דקות נפתחו ארובות השמיים וגשם חזק התחיל לרדת. רצנו לרכב והגענו ספוגים במים. התחלנו בנסיעה, אך נאלצנו לעצור בצד ולהמתין שהגשם ייחלש מעט, משום שהמגבים לא הצליחו להתמודד עם כמויות המים האדירות, ופשוט לא הצלחנו לראות את הכביש.

מתחילים לחפש מקום לינה. בניגוד לאזור פוסטוינה, בלד ובוהיני, שם כמעט בכל בית הוצב שלט המצביע שברשותו חדרים להשכרה, כאן המצב שונה. אנו בכלל לא מבחינים בשילוט כזה. לאט לאט אנו מתקדמים דרומה וכלום. מחליטים לעשות מאמץ ולנסוע את כל הדרך עד לובליאנה, שם בודאי נמצא היכן ללון.

בשעות הערב המאוחרות אנחנו מצליחים לקבל חדר במלון, במרחק כשלוש תחנות אוטובוס ממרכז לובליאנה. לאחר ההתמקמות, אנו נוסעים למרכז העיר, למסעדה איטלקית עליה קיבלנו המלצות. אוכלים פיצות עם תוספות משוגעות וחוזרים לישון.

23.7 – לובליאנה וסלוני

את הבוקר אנחנו פותחים בסיור במרכז לובליאנה.

מצטלמים על רקע הבתים השונים, נכנסים לחנות תחרה וצופים בהדגמה של סריגת תחרה באמצעות מקלונים עם סלילי חוטים. עוברים על גשר הדרקונים המפורסם. מסיירים בשוק. מטיילים בכיכרות. מטפסים רגלית אל המבצר שבראש ההר ומבצעים ממנו תצפית פנורמית על כל העיר.

בשעת הצהרים אנו מבצעים צ'ק אאוט במלון ומתחילים בדרכנו הארוכה מאוד דרומה, עד לסלוני בקרואטיה.

הדרך דרומה חולפת בין שדות מטופחים, כרמים מרהיבים וחוות אותנטיות, שהזמן בהן קפא מלכת.

בנקודת הגבול אנו זוכים לביקורת קפדנית של רכבנו. אנו מצווים להשאיר את כל תכולת הצידנית שלנו בסלובניה.

המעבר לקרואטיה ניכר מיד. לא עוד בתים אירופאיים מטופחים וחמודים. עקבות המלחמה שאך הסתיימה ניכרו היטב בקרואטיה.

ללא שום עצירה אנו ממהרים להגיע לסלוני.

וואו, וואו ושוב פעם וואו.

כבר כשעוברים את עיקול הכביש המוביל לעיירה הנשימה נעתקת. יובל נהר עצום ועוצמתי, עם מפלים המתנפצים על הסלעים, ובאמצעו קצת דשא ובתים קטנים כשביניהם גישרונים.

בשל השעה החלטנו שנמהר למצוא מקום לינה, כדי לבקר עוד הערב במקום הקסום.

המשכנו עם הכביש לתוך החלק "הרגיל" של העיירה, מצאנו מקום לינה בקלות ובזול, ומיהרנו לחזור לכיוון הנהר.

על גדת הנהר, בין הבתים שנראים כאילו הם צפים על המים, מצאנו מספר זוגות של ישראלים. לצערנו הבנו שהם כולם לנים בפנסיון שנמצא ממש על המים, ומשלמים אפילו עוד פחות מאיתנו.

לאחר החלפת חוויות הכרחית, התחלנו לסייר בין הבתים, שבמקום גינה, יש להם חלקה קטנה מגודרת בנהר.

בשיטוטנו הגענו לרחבה קטנה עם שולחנות קטנים. מסעדת דגים. הזמנו פורל.

לתדהמתנו, בעל המסעדה ניגש לנהר והוריד שער רשת בחלקתו. הדגים, שלא יכלו לזרום עם הנהר, פשוט נאספו על יד הגדר. באמצעות מקל עם רשת בעל המסעדה פשוט תפס שניים מהם, ואז פתח את השער ושחרר את שאר הדגים. שתי מכות על הראש, ניקוי ועל האש. לא להאמין שהדג שאכלנו שחה עשר דקות קודם בנהר. כמה טעים.

24.7 – אגמי פליטביצה 

מוקסמים מאירועי ליל אמש, לא התאפקנו וחזרנו בבוקר לסיבוב נוסף בין הבתים שבנויים בתוך הנהר.

כעת אנחנו בדרכנו לפליטביצה.

מחנים וצועדים לעבר השמורה. אוטובוס מעלה אותנו עד לתחילת המסלול ואז מתחיל הסיור בגן העדן.

בריכות דגים, מפלונים בצורות שונות, אגמונים, מעברים בין עצים, ומעברים בצד המים. מדרגות חצובות בסלע וגשרונים מעץ. פרחים ופרפרים. צועדים בשמורה הענקית ולא מאמינים עד כמה השטח גדול ועד כמה המראות עדיין מצליחים להדהים.

חוצים בסירה אגם גדול. בצד השני הנוף פתוח יותר. פחות עצים והמון בריכות כחולות כחולות. ומפלים מפלים מפלים. מים זורמים מכל מקום.

הדרך ליציאה מהשמורה כוללת טיפוס לא קל בשביל המתפתל למעלה, אך הנוף שנפרש מתחתנו שווה כל טיפת זיעה.

מאחר שבילינו יום שלם בהליכה בשמש, אנו מחליטים לנצל את יתרת היום לנסיעה חזרה צפונה בכיוון רייקה.

בשעות הערב המאוחרות אנו מגיעים לאי קרק ומתמקמים בחדר נח, בעיירה אומסלי.

25.7 – האי קרק 

על פי התכנון המקורי, היינו אמורים היום לטייל בחצי האי האיסטרי. אבל במהלך הלילה, פתאום משום מקום, אולי בגלל הקרבה לשדה התעופה, תקפו אותי געגועים עזים לילדים שנשארו בארץ. כבר לא עניין אותי שום דבר ושום מקום, רק רציתי כבר לחזור לישראל. באותו הרגע.

גם בבוקר סרבתי, בחוסר הגיון, להתרחק משדה התעופה.

כתחליף החלטנו להסתובב באי. ביקרנו בחנויות וסיירנו בכפרים. ירדנו לחוף הים, בו מאות אירופאים, צפופים על רצועת חוף צרה, צלו עצמם בשמש עד שהפכו אדומים.

בצהריים עצרנו למלא את מיכל הדלק לקראת החזרת הרכב. רגע אחד של חוסר תשומת לב, ועובד התחנה מילא דלק מהסוג הלא נכון. מזל שהבחנו בכך לפני שנסענו. מנהל המשמרת אמר שיפתור את הבעיה ועם עובדיו דחף הרכב למוסך סמוך. לאחר פרק זמן ארוך הסתיים הטיפול ברכב, והוגש לנו חשבון גבוה. הסברנו לבעל המוסך מה קרה, והפננו אותו לתחנת הדלק. או אז הסתבר שבתחנת הדלק התחלפה משמרת. הם התקשרו למנהל המשמרת הקודם, אך הוא הכחיש כל קשר אלינו וטען שאינו יודע במה מדובר. בלית ברירה פרענו את החשבון.

חזרנו לחדר, ובחניה דפקנו את הרכב על פטריית בטון.

אם קודם רציתי לחזור לארץ, אז עכשיו כבר ממש לא רציתי להשאר ומבחינתי הטיול הזה כלל יום אחד יותר מדי.

בשדה התעופה כמעט שמחתי שהחזרנו רכב דפוק באמת, כי לא משנה מה ומי, חברת ההשכרה הצליחה למצוא פגם בכל רכב ורכב, ולא היה ישראלי אחד על המטוס שלא חוייב בדמי ההשתתפות העצמית.

למרות הסיום המבאס היה לנו ברור שכשהילדים יגדלו אנחנו נחזור לסיבוב נוסף.

מילה שלי – אי אפשר לראות את הסוצ'ה בלי להתאהב. אי אפשר לטייל בוינטגר בלי להרגע. אי אפשר להיות בפליטביצה בלי להרגיש בגן עדן.