כמה התגעגעתי לסלובניה. התגעגעתי לטבע המרהיב, לנהרות המדהימים ולמפלים השופעים. חגיגה של ירוק, כחול טורקיז ותכלת.

השנה שוב התאחדנו עם משפחת ל' לטיול משפחות. כשביקשו למקד את הטיול בסלובניה – לא יכולנו לסרב. כזוג ביקרנו בסלובניה לפני 10 שנים והיה לנו ברור שאנחנו רוצים לחזור לשם שוב עם הילדים.

כרטיסי טיסה ב"אל על" ורכבים ב"אויס" הוזמנו בסביבות ינואר (דרך מונה טורס). מקומות לינה הוזמנו ובוטלו ושונו חדשות לבקרים (תודות לבוקינג), לנוכח התלבטויות רבות בנוגע לתוכנית הטיול.

(הצעה: הקדימו מאוד להזמין מקומות לינה באזור. אל תחששו. את מרביתם ניתן לבטל עד ימים ספורים לפני הטיול ללא קנס. אם מחכים לרגע האחרון – 98% מהצימרים כבר מוזמנים והמבחר מאוד מצומצם)

נפגשנו לערוך תוכניות לטיול, והיריעה גדלה לאיטה. כאן הוספנו טיפה מאוסטריה, שם טעימה מאיטליה וכמובן שחייבים גם חתיכה מקרואטיה.

אז מודים באשמה. תוכנית הטיול מאוד עמוסה (גם אחרי שוויתרנו והתפשרנו) וכלל לא היתה קלה לביצוע. ממש נופש פעיל... אבל בלי הנופש. מצד שני – הספקנו לעשות כמעט כל מה שרצינו, נהנינו וזה מה שחשוב.

התפקדות לפני יציאה: משפחת ל' – זוג + 2 בנות (13, 22). משפחתנו: זוג + 3 (בן 17, בת 13, בת 9).

יום 1 – 18.7 שני – וינה

9:30 נחיתה בוינה. יציאה מהשדה עם כלי הרכב ב 12:30, עקב תור ארוך בדוכני חברת ההשכרה.

היה שווה לחכות. קיבלנו רכבי סיאט אלהמברה חדישים ומרווחים, 5+2 מקומות, עם גג נפתח, ג'י פי אס מובנה, דלתות חשמליות והרבה שקעים מסוגים שונים להטענת טלפונים ניידים בכל חלקי הרכב.

נוסעים לכיוון וינה, ומגלים שהחניון שמצאנו נמצא בכיכר ע"ש הרצל "שלנו". (בדיעבד, החניון התברר כמאוד יקר, אז לא נמליץ עליו)

לפני שנתיים היינו עם משפחת ל' בוינה ודי חרשנו את העיר. הביקור הפעם נועד רק לצורך מנוחה והתאפסות, כדי לא לנהוג כל הדרך לסלובניה לאחר לילה ללא שינה.

מאחר שזכרנו לטובה את ארוחת השניצלים בפיגל מולר – הלכנו לשם שוב. נהנינו הפעם פחות מבפעם הקודמת. אחרי הצהריים טיילנו מעט ברחובות, כשהנשים והבנות, כרגיל, מנצלות את מרבית הזמן לשופינג. לא נרשמו מציאות מדהימות.

לקראת הערב יצאנו מוינה דרומה לאזור באדן, למקום הלינה, כדי לקצר במעט את הדרך הארוכה שעלינו לעבור למחרת.

ישנו ב Motel Verde . מלון דרכים שיושב באמצע שום מקום, ממש על כביש בין עירוני. כשהגענו, קצת נחרדנו. המלון נראה מבחוץ מוזנח, המסדרונות המקשרים פתוחים לחניון והלובי הפצפון מסריח מסיגריות. לעומת זאת, החדרים שקיבלנו צפו על אגם קטן ופראי. החדרים היו חדשים, מודרניים ונקיים ואנו נרדמנו בקלות.

יום 2 – 19.7 שלישי – לובליאנה

קמים בבוקר וללא עיכובים מיותרים יוצאים לכיוון סלובניה.

הנסיעה מתארכת, ולא נגמרת.

(הערה: בחרנו לנחות בוינה בשל המחיר הזול מאוד שהשגנו לטיסה סדירה של אל על. בכל אופן המדובר בנסיעה די ארוכה לכיוון סלובניה וממנה. מבחינה גאוגרפית כמובן שעדיף לנחות בלובליאנה, זאגרב, רייקה או טריאסט).

לקראת הצהריים אנו עוצרים בתחנת הדלק האחרונה באוסטריה לפני המעבר לסלובניה. רוכשים את מדבקת הכבישים הסלובנית ומתרעננים במרפסת בית הקפה הנחמד שבמקום.

ממשיכים בנסיעה. בעיקרון את מדבקת הכבישים הסלובנית ניתן גם לרכוש בדוכנים המצויים ממש בנקודת הגבול. המחיר 15 יורו לשבוע. 30 יורו לחודש.

בשעה 14:30 לערך מגיעים ללובליאנה. חונים בחניון זול יחסית ממש במרכז העיר ויוצאים לתור את סמטאות לובליאנה וגשריה.

מטיילים בעצלתיים. צופים על הבתים, מתעכבים בדוכנים ומצטלמים עם הדרקונים.

לקראת 16:30 הרעב מכה בנו. בעקבות המלצה בטריפ אדוויזר אנו מגיעים למסעדה איטלקית בשם "6 ק"ג", הנמצאת ברחובות העולים למבצר. בשעה זו היינו כמעט לבד במסעדה. אכלנו ועשינו בלאגן. היה טעים. המחיר סביר.

לאחר הארוחה אנו יוצאים לשקופיה לוקה, שם ממוקם הצימר שלנו בימים הבאים.

ישנו ב Turizem Loka Bed and Breakfast . מקום נהדר. בעלת בית נעימה, עוזרת ומקסימה. דירות מאובזרות ונקיות למשעי. במטבח המאובזר גם סבון כלים, סקוצ', מגבת, מוצרי יסוד ותבלינים. והפתעה: למרות שהמדובר בדירה – מדי יום בעלת הצימר מסדרת את המיטות, מחדשת את המלאי, מחליפה מגבות ומנקה. בהחלט סטנדרט אחר ממה שהורגלנו לו באוסטריה, צרפת, הולנד וכו'.

בחצר הצימר אפשרות למנגל וכן מתקני משחק לילדים.

אנו מספרים לבעלת הצימר שלמחרת אנו רוצים לערוך רפטינג בבובץ', אך לא שיריינו מקומות מראש. בשמחה בעלת הצימר יוצרת עבורנו קשר, מבררת מחירים, קובעת תור לשעה 13:00 למחרת ואף משיגה "הנחת כמות" – בכל זאת אנחנו 9 אנשים.

עכשיו, כשהכל מסודר, אפשר להתארגן בחדרים וללכת לישון.

יום 3 – 20.7 רביעי – מפלי קוזיאק, רפאינג בבובץ' ומעבר וורשיץ

יום ארוך בפנינו ואנו יוצאים מוקדם. אמנם מבחינת קילומטרים המרחק אותו נעבור סביר, אך הכבישים אינם קלים. מרבית הכביש בו ניסע הוא בין עירוני. לכאורה המהירות המותרת בו 90 קמ"ש, אך בהיעדר היכרות טובה של התוואי ולאור הפיתולים, העליות והירידות קשה בפועל לעבור את ה- 50 קמ"ש וחלק גדול מהדרך נסענו אף במהירות נמוכה יותר.

נוסעים לכיוון קובריד והדרך מדהימה. לדעתי שווה לנסוע בכביש (403) אפילו סתם, בשל "חווית הדרך". (הדרך מעט בעייתית לסובלים מבחילות בנסיעה).

עוברים בין כפרים פצפונים, אשר הכביש חולף בהם ממש בפתח הדלתות. רואים נחלים ויובלים בכל מקום. נוסעים בכביש מתפתל בתוך יערות ומתחת להרים נישאים. פותחים את גג הרכב ונושמים עמוק את ריח היער.

והופ – אחרי שגמענו 80 ק"מ בשעתיים וחצי "בלבד" הגענו לחניון קאמפ קורן, ממנו התחלנו לצעוד לעבר מפלי קוזיאק.

הטיול למפלי קוזיאק הוא קל יחסית. פחות משעה לכל כיוון.

המסלול נחמד ובמהלכו צופים על נהר הסוצ'ה המקסים, ואף ניתן לעבור על גשר התלוי מעל הנהר. ההפתעה האמיתית מתחילה כשמתקרבים למפל. מעל המים הצלולים והשקופים בנויים גישרונים צרים. המים עצמם כל כך צלולים ושקופים שלא פעם פשוט צעדנו לתוכם בלי לשים לב שירדנו מהשביל.

המפל עצמו נחבא מאחורי הסלעים ועל מנת לצפות בו עולים על מרפסת עץ צרה, המקיפה את הסלע וצמודה לו. וכך, תלויים באוויר עומדים וצופים על המים השוצפים בקצב.

בדרך חזרה אנו מבחינים ששדות פרחי הבר שסביבנו מלאים בפרפרים צבעוניים מכל מני סוגים. תולעת צבעונית וענקית בגודל מלפפון ישראלי קטן חוצה את השביל בתנועות פיתול מהפנטות.

ממפלי קוזיאק אנו ממהרים לבובץ' על מנת להגיע לרפטינג בשעה היעודה.

מגיעים חצי שעה קודם, כנדרש. מחנים בחינם בחניון הסופרמרקט המקומי.

תהליך ההכנה לרפטינג מייגע ומזכיר שרשרת חיול. רכב משנע את הלקוחות בקבוצות קטנות בין מרכז העיירה למחסן הציוד. שם מקבלים בעמדות השונות: קסדה, חגורת הצלה, נעלים, וחליפת צלילה. עם הציוד נוסעים בקבוצות קטנות לחוף הנהר. הנהג שלנו דוהר בסיבובים ב 90 הקמ"ש המותרים, תוך שהוא מסמס. אנחנו נדבקים לכיסאות בהלם. מגיעים לחוף ונאבקים על מנת להידחס לתוך חליפות הצלילה הרטובות. אחד מהמדריכים בוחן את קבוצות האנשים שלפניו ומחליט על פי שיקוליו מי יכנס לאיזו סירה ועם מי. כך קרה שאנו ומשפחת ל' הופרדנו לסירות שונות.

ההפרדה הזו יצרה גם חוויה שונה לכל אחת מהמשפחות. משפחת ל' קיבלה מדריך קשוח, אשר הגיב בעצבנות לכל תנועת חתירה בלתי אחידה, בלתי מדוייקת ושלא על פי הוראותיו. ממש גיבוש לשייטת. אנחנו קיבלנו מדריך שסבל מבחילות. המדריך שלנו נתן לנו לעשות כרצוננו, לקפוץ ולשחות במים הקפואים ולהתעכב בנהר. רק בקטעים היותר בעייתיים בנהר, המדריך נתן הוראות על מנת שנעבור האשדים בקלות וגם את זה הוא עשה בעברית מצחיקה.

הרפטינג נמשך כשעה וחצי, ובמהלכו עוצרים על יד מצבור סלעים ועליו הופכים סירה. כך נוצרת מגלשת מים מאולתרת לתוך הנהר. כולנו התנסינו בה. היה קפוא.

מאוד נהנינו ברפטינג. הסוצ'ה בעיני הוא אחד הנהרות היפים ביותר. צבע המים שלו מדהים והייתי שמחה לבלות בקרבתו את כל חיי.

כשהרפטינג נגמר, הורו לנו לסחוב את הסירות הכבדות מגדת הנהר אל נקודת האיסוף בראש הגבעה. המדובר בפעולה קשה פיזית. קצת לא לעניין אחרי שמשלמים סכום נכבד עבור הרפטינג.

מחליפים בגדים בכר הדשא, ושוב נסיעה ב"רכבת הרים" עם הנהג המטורף. ביקשנו שיאט. בתגובה הוא לחץ על הגז. לפחות הפעם הוא לא סימס.

חזרנו למרכז העיירה מורעבים, והנה הזדמנה לנו ממול לחניון מסעדה איטלקית, עם מלצר שבקושי דובר אנגלית, אבל ביקר בישראל.

לאחר הארוחה קמים בעצלתיים ומתחילים בדרכנו לכיוון מעבר הרים וורשיץ.

יש משהו שונה בהרים בסלובניה. הם מתרוממים באופן חד לגובה, כמו חומות ענק מסביב לעמקים הירוקים. הנסיעה במעבר וורשיץ הרבה יותר מרהיבה מכפי שזכרתי, ואפילו הקטנה צולחת את חמישים הסרפנטינות ללא בחילה.

בראש המעבר אנו עוצרים לצפות על הנוף והרוח הקרה לעת ערב מניסה אותנו חזרה לרכבים.

מתחילים לרדת מצידו השני של ההר ומגיעים לרחבה הצופה אל פסגת הר ווגל, בה הוקמו מגדלי אבנים. הגדול לא יכול לעמוד בפיתוי ומיד מוסיף מגדל אבנים משלו.

אנו מבינים שלנוכח השעה המאוחרת, כבר לא נספיק לבקר במפל פריצ'ניק, כמתוכנן. לא נורא – כי התוכנית מאפשרת לנו לבקר בו גם ביום אחר.

מגיעים למקום הלינה, שעתיים מאוחר יותר מכפי שתכננו, עייפים ומותשים.

יום 4 – 21.7 חמישי – רכבת המכוניות, מסלול מוסטניצ'ה, בוהיני ובלד

כהרגלנו, יוצאים מוקדם. בעלת הבית קצת בשוק מהשעות המרובות שאנחנו מבלים הרחק מהצימר.

אנו מתחילים את היום בנסיעה לרכבת הרכבים במוסט נא סוצ'י, לשם כך עלינו לעבור שוב כמחצית מהדרך בה נסענו אתמול. קיימת אפשרות לנסוע גם בכביש אחר, אותו מרחק ואותו הזמן. כל כך נהנינו מהדרך אתמול שאנחנו מחליטים לנסוע באותו הכביש בדיוק. למעשה הנסיעה ברכבת אינה משמשת לנו לקיצור הזמן או הדרך, אלא להיפך. אבל בחרנו לנסוע בה לשם החוויה.

שוב חולפים בכביש המקסים. לעיתים מלווה אותנו מרחוק שריקת הרכבת, ועיתים היא חולפת ממש לצידנו.

מגיעים בזמן ואנו הראשונים לעלות עם רכבינו על הרכבת.

(הצעה: אל תעלו ראשונים. רעש הקטר מחריש אזניים, ובמנהרות סובלים מריח העשן. עדיף להיות מועמסים על הרכבת רחוק מהקטר).

הנסיעה ברכבת אכן כיפית וייחודית. צופים על הנוף מזווית אחרת, נוסעים על גשרים, חולפים במנהרות חשוכות, וכל זאת בנוחות ובפרטיות בכלי הרכב שלנו הניצב על פלטפורמה.

יורדים מהרכבת בתחנת בוהיני ונוסעים לנקיק מוסטניצ'ה. בדרך חולפים על פני אגם בוהיני ומבטיחים לעצמנו לנוח לחופיו לאחר המסלול.

בהמלצות שקראנו זכה הנקיק לתואר "גן עדן". מה שלא הצלחנו להבין מההמלצות זה כמה זמן יש להקדיש לביקור במקום. הערכות הזמנים נעו בין שעתיים לארבע. הבנו באופן כללי שיש במקום מסלולים שונים, הבנו שיש קיצורי דרך כלשהם, אבל לשמורה אין אתר אינטרנט עם מידע בעל ערך. כך שתכננו לבחור במסלול שיארך כ- 3 שעות. שעה וחצי לכל צד.

נקדים ונאמר: אנחנו טעינו ותיאורי גן העדן היו בגדר הפרזה. זה לא שהמקום לא יפה. יש נחל איזמרגד צלול שהולכים לאורכו ושניתן לעצור ולשכשך רגליים במימיו. יש עמק ירוק עם הרים נישאים מסביבו, יש בקתות מהאגדות, יש שדות עם פרחים ופרפרים ואפילו יש מפל קטן וקריר בסוף. אבל כדי להנות מכל אלה נדרשו לנו למעלה משלוש שעות רק להלוך!!! חלק מהמסלול הינו עליה חדה וקשה, לאחר כל המאמץ - המפל בסוף לא מרשים. למרות יופיו של המקום, יש הרבה אתרי טבע אחרים בסלובניה בהם ניתן כמעט ללא מאמץ להנות מטבע מרשים הרבה יותר.

בעיניי האתר מתאים למי שבכל זאת חובב טיולים ארוכים למיטיבי לכת (ופגשנו במקום כמה ישראלים שנהנו מאוד להעביר שם את היום).

אז מה קרה לנו שם? נו, לא הכל רק באשמתנו.

על פי השילוט הגענו לחניון השמורה. ראינו בחור שגובה כסף. שאלנו אותו על מה משלמים לו, והוא השיב לנו שעל שימוש בהמשך הכביש (10 יורו לרכב). שאלנו לאן מוביל הכביש, והוא השיב שלבקתות הארחה. שאלנו האם הכביש מוביל למוסטניצ'ה, והוא השיב שלא והפנה אותנו למדחן שבמגרש החניה.

שילמנו עבור 3 השעות שחשבנו שנהיה במקום והחלנו בצעדה לא קצרה מהחניון לתחילת המסלול. הגענו לדוכן בו רכשנו כרטיסים וקיבלנו מפה. כאן כבר התחילה לחלחל ההרגשה שמשהו הולך להשתבש, שכן הנציגה במקום העריכה המסלול המלא למפל הגדול ובחזרה בחמש שעות. אבל סילקנו המחשבה מליבנו, כי קראנו המלצות בהן כתוב שניתן לבצע קיצורי דרך.

התחלנו לצעוד בהתלהבות ובהמשך אף עצרנו לשכשך רגלינו במים הקפואים ולסעוד על גדת הנחל. ההפסקה נתנה לי הזדמנות לבחון יותר לעומק את המפה שקיבלנו. או אז הסתבר שאותו "קיצור דרך" עליו דובר, הצריך למעשה נסיעה בכביש האגרה שתחילתו במגרש החניה וכך מדלגים על מחצית מהמסלול. סתם הטעה אותנו הבחור. עוד הסתבר מהמפה שניתן להיכנס לשמורה דרך מספר שבילים שמרביתם כלל לא עוברים בעמדת התשלום (הכניסה לא יקרה).

מהנקודה בה היינו כבר לא היה משנה אם נחזור או נמשיך. המשכנו. זמן קצר אחר כך, הצעידה הנוחה לאורך הנחל הסתיימה והשביל עלה בחדות על צלע ההר. העליה קשה מאוד ולא נגמרת. לעומת זאת המים כן נגמרו. הקטנה התחילה לבכות והיה לה ממש קשה להמשיך. עולים ועולים ומגיעים לסופו של כביש האגרה, בו ניתן להחנות לצד מסעדה.

מתרעננים בשוקת. רוכשים מים. מבררים כמה המפל הגדול רחוק. רק חצי שעה. ממשיכים. הולכים והולכים בין פרחים ופרפרים. מבררים כמה המפל הגדול רחוק. רק עוד חצי שעה. הולכים והולכים בעמק ירוק עם הרים ובקתות.

מבררים כמה המפל הגדול רחוק. רק עוד חצי שעה. ממש קשה לשכנע את הקטנה להמשיך, אבל זה כבר ממש כאן, רק עוד חצי שעה. סוף כל סוף מגיעים. א-כ-ז-ב-ה. המפל הגדול הוא המפל הכי קטן והכי פחות מרשים שראינו בסלובניה.

עוצרים להתרעננות ורכישת שתיה במסעדה שסמוכה למפל ואחר כך מתחילים בדרך חזרה. הקטנה מסובבת את הרגל וסובלת מכאבים. קצת עושים לה "שק קמח", קצת מרכיבים על הכתפיים ובאפיסת כוחות מגיעים למסעדה שבסוף כביש האגרה.

בעלי רץ לעבר רכב שמתכנן לרדת בכביש. מר ל' רץ אחריו. והופ – הם תופסים טרמפ ויורדים להביא את הרכבים. בינתיים אנו מלקקים גלידה ומקבלים המלצה מישראלים על מסעדה טובה באזור.

תוך 5 דקות הבעלים חוזרים ואנו נוסעים לאגם בוהיני, כדי לאכול על שפת האגם. נוסעים לאורך גדת האגם. המוני נופשים ממלאים את המים. המסעדות עמוסות ונראות תיירותיות נורא. אין חניה באופק. מחליטים לקבל את ההמלצה שקיבלנו ולנסוע לאכול במסעדת פיצה אמה הנמצאת בכפר קטן באזור.

סוד קסמו של המקום: מחירים סבירים, מנות ענקיות, ישראלים בשולחנות מסביב וישיבה בטרסה המשקיפה לנוף הפתוח. (אזהרה: הרוטב עם ציור הגולגולת על התווית – באמת באמת אבל באמת חריף נורא).

נחים ומחליטים לשנות מעט את תוכנית הטיול. מוותרים על עליה לווגל. מוותרים על מנוחה לחופו של אגם בוהיני העמוס ונוסעים לכיוון בלד.

מגיעים לבלד ב- 18:00 בערך. עמדת משיטי הסירות נראית נטושה. בחור שיושב בקיוסק מסכים להשיט אותנו. משפחת ל' מוצאת חניה מעבר לכביש. אנו נוסעים ונוסעים ומוצאים חניה רק ע"י מלון פארק. עכשיו צריך לחזור את כל הטיילת ברגל. לא הלכנו מספיק היום?

השיט על אגם בלד לכיוון האי מענג. כל כך שקט מסביב והנוף כל כך מיוחד. מגיעים ומקבלים ממשיט הסירה 40 דקות להיות על האי. אנחנו נמצאים שם כמעט לבדנו, כך שיש די זמן להספיק הכל. נכנסים לכנסיה ומצלצלים בפעמון. עולים על המגדל מציצים בשעון ובנוף. מקיפים את האי וחוזרים לסירה.

בדרך חזרה משיט הסירה נפתח ומספר לנו את קורות חייו ותוכניותיו לעתיד (האמת – בחור מקסים ומרתק עם חזון). מרוב סיפורים הוא שוכח לחתור. כמעט מחשיך כשאנו עוזבים את בלד לכיוון מקום הלינה.

שוב חזרנו בעשר בלילה.

יום 5 – 22.7 שישי – מערת קריז'נה ופארק מים אטלנטיס

היום מתפצלים.

משפחת ל' בחרה ביום רגוע. קמו מאוחר. אכלו ארוחת בוקר טובה ומסודרת. סיירו בחלק העתיק של שקופיה לוקה. ביקרו בשוק בלובליאנה והמשיכו לשופינג בקניון BTC.

אנחנו בחרנו לבקר במערת קריז'נה.

קבענו להיפגש אחר הצהריים בקניון BTC לשופינג ולקנח בביקור בפארק המים אטלנטיס.

כמה מילים על מערת קריז'נה: חוויה מטורפת ויוצאת דופן. ויותר בהרחבה:

במערה מתקיימים ביקורים רגילים וסדירים, הנמשכים כשעה. בסיורים אלו שטים בסירה המכילה כ- 30 איש לתוך המערה ולמעשה רואים רק חלק פצפון ממנה. לדעתי לא שווה לנסוע במיוחד עד למערה רק בשביל הסיורון הזה.

הסיור הפרטי אותו הזמנו מראש נמשך 4 שעות. (למעוניינים: כדאי להזמין לפחות חודש קודם, ויותר מחודש קודם אם חשוב לכם לבחור יום ושעה). הסיור מוגבל ל- 1,000 איש בשנה, על מנת למנוע נזק למערה. בעיקרון כל סיור מוזמן שכזה מיועד לעד 4 אנשים. מאחר שאנו משפחה בת חמש נפשות, פניתי אליהם במייל. לאחר שהם ביקשו פרטים לגבי גודלנו הפיזי ומשקלנו הכולל, הם אישרו הזמנה לחמישה בסירה. הסיור במערה הוא מעל גיל 10 (עיגלנו קצת את הגיל של הקטנה למעלה. המגבלה בגלל הקור ויכולת הסבלנות לסיור ארוך כזה). הסיור מתקיים בפועל רק בכפוף לגובה המים במערה ביום הביקור.

קיים סיור נוסף, של 7 שעות, המתבצע רק בחורף ומוגבל ל- 100 איש בשנה.

יצאנו בבוקר בדרכנו למערה. מזל שלקחנו זמן ספייר, כי בכבישי סלובניה תמיד הדרך מתמשכת. הזנת כתובת המערה בג'י.פי.אס מובילה למעשה לשלט ענק בכפר סמוך, כאשר משם יש להמשיך בעקבות השילוט. לאחר נסיעה קצרה, יורדים לשביל עפר בתוך יער עד שמגיעים.

במקום מחכה לנו צ'ספר, המדריך המקסים שילווה אותנו לאורך כל הביקור. אנו נכנסים לחדר הלבשה, שם אנחנו מתחילים להוסיף עלינו לפחות 3 שכבות של בגדים ארוכים וחמים והמוני גרביים שהבאנו איתנו. על כל השכבות לובשים סרבל אדום. את הנעליים מחליפים במגפי גומי מיוחדות. מוסיפים קסדות עם פנסים ואנחנו נכנסים.

במשך כל זמן הביקור צ'ספר לא מפסיק להעשיר אותנו בידע בכל היבט שקשור למערה. היסטוריה, זואולוגיה, ביולוגיה, גיאולוגיה ועוד. אין נושא שצ'ספר לא מכיר. הכל הוא מדגים, הכל הוא מראה. אם מדברים על יצורים שחיים במערה, הוא הופך אבנים עד שהוא מראה את כולם, אם מדברים על סוגי סלעים הוא יראה את כולם עם הסברים על ההבדלים ביניהם וכן הלאה, הכל באופן ממצה, מעניין, בגובה העיניים ומבלי להעיק.

התאורה היחידה במהלך הסיור היא הפנסים שלראשנו. רוב הסיור במערה מתבצע בשייט בסירת גומי קטנה, כאשר מדי פעם יוצאים מהסירה, על מנת שצ'ספר יעביר אותה לאגם הבא. חלק מהמעברים בין האגמים נעשים בהליכה, חלקם דורשים לטפס על סלעים אלכסוניים, תוך העזרות בחבלים, וחלקם דורשים שכולנו נעמוד וניצמד על משטח בגודל שטיחון כניסה, על מנת שלא נפגע במערה. אט אט, תוך כדי הביקור במערה, נוצרת תחושה נעימה של גיבוש משפחתי.

בעומקה של המערה, באגם האחרון, צ'ספר מורה לנו לכבות את הפנסים ולשבת בדממה ללא תנועה. האפלה כבדה והשקט מוחלט. אין אפילו צליל של תנועת מים. תחושה שלא ניתן להגיע אליה בעולם שבחוץ. כשנדלק האור, אנו מגלים שללא תאורה וללא צלילים כלל לא הרגשנו שנסחפנו עם הזרם והסירה שינתה את מקומה.

מתחילים בדרך חזרה. צ'ספר מאיר על נטיפים מזוויות שונות על מנת להציגם במלוא מתפארתם, מנגן עם המשוט על נטיפים בגדלים שונים ומפיק צלילים עמוקים ושונים, מספר על סלובניה ומתעניין בישראל. בשלב הזה, לאחר למעלה משלוש שעות בתוך המערה, הקור כבר חודר את כל שכבות הבגדים שלבשנו.

לאחר היציאה מהמערה, וכפי שצ'ספר הבטיח, הצבעים בוהקים יותר, השמיעה מתחדדת וכל הריחות חזקים יותר. אנחנו שואפים עמוק לתוכנו את הפריחה והיער הירוק ומרגישים את הדם ממלא בחום את כל הגוף.

וואו, כמה שאנחנו רעבים. על ספסל, תחת עץ תפוח, בליבו של עמק ירוק, אנחנו טורפים את הסנדוויצ'ים ולא מפסיקים לצחוק.

כעת אנו בדרך ללובליאנה, לפגוש את משפחת ל'. בעלי מודיע לי שהוא עייף ולא מסוגל לנהוג אפילו עוד שניה. עוצרים בחניון של מרכז מסחרי. כולם מוציאים פלאפונים וגולשים בדממה, במשך חצי שעה, עד שהוא מתעורר רענן.

הביקור במערה סחט מכולנו את הכוחות, ולא רק מבעלי. כשאנחנו מגיעים, מאוחר מהצפוי, לקניון BTC, אפילו לאמצעית, חולת הקניות, אין חשק לשופינג. אנחנו מודיעים למשפחת ל' שנוותר על השופינג וקובעים להיפגש ישר בפארק אטלנטיס.

אם קיווינו לפארק מים מקורה בסטנדרט שחווינו בגרמניה – התבדינו. השטח של המקום אומנם גדול יחסית, אך מבחינת רמת המתקנים שבו הוא תואם לקאנטרי קלאב ממוצע בארץ. בריכות שונות, ז'קוזי, שתי מגלשות.

המגלשות ארוכות ונחמדות, אבל הילדים קצת מאוכזבים מההיצע. מבחינתי, אחרי הימים האינטנסיביים שעברנו, המקום מספיק בהחלט לרגיעה.

מצליחים להגיע לחדר בשמונה בערב. בעלת המקום מאפשרת לנו לקיים ארוחת משפחות מורחבת בחדר האוכל המרכזי. אנו מבשלים בחדרים ויורדים עם הסירים לארוחת שישי משותפת ברוח המטבח הישראלי.

לקינוח – פירות יער שמשפחת ל' קנתה עבורי בשוק בלובליאנה.

יום 6 – 23.7 שבת – מגלשות הרים בקרנסקה גורה, מפל פריצ'ניק, ערוץ וינטגר ובלד

שבת בבוקר ואנו "מתפנקים" עם יציאה קצת יותר מאוחרת מהרגיל.

נוסעים בכביש המהיר לכיוון קרנסקה גורה. פתאום פקק. פשוט עומדים. הווייז לא מגלה כלום. אנשים יוצאים מהמכוניות. מרחוק אנחנו רואים הליקופטרים. כנראה תאונה. למזלנו, התקדמות של עוד מספר מטרים מאפשרת לנו לרדת מהכביש המהיר לכביש המוביל לקרנסקה גורה.

מגיעים למגלשות ההרים. במקום אין תור כלל. המבקרים הבודדים הנוספים במקום הם משפחות ישראליות, כמונו.

עולים ברכבל, מעל הנוף המדהים והירוק. שקט מסביב.

למעלה כל אחד מתיישב בקרונית, אפילו הקטנה שחוששת לגלוש לבדה, ואנחנו פשוט דוהרים למטה. הרוח שורקת באוזניים ואני מעודדת את הקטנה בצעקות. פתאום היא כבר לא פוחדת. היא מרימה את הבלם ומשאירה אותי הרחק מאחור.

אחרי הגלישה אנו ממשיכים בדרכנו לכיוון מפל פריצ'ניק.

הכביש הופך לכבישון, שהופך לדרך עפר, עד שרואים את המפל במלוא הדרו. מחנים ומתחילים בטיפוס למעלה. אמנם על פי השילוט מדובר במרחק של כ- 25 מטרים, אך המדובר בעלייה חדה מאוד ביער, בין שורשי העצים והיא מאוד מאתגרת.

מגיעים מתנשמים למפל. הרסס העצום משיב את רוחנו ומציב קשתות צבעוניות לצידנו.

שביל רטוב מוביל לאורך מדף סלעי אל מאחורי המפל. הסלעים שמעלינו נוטפים מים קרים. ממש כמו גשם באמצע החמסין. הכל רטוב ומשפריץ ובכלל לא מתחשק להמשיך ולצעוד הרחק מהתענוג ומההקלה שהמים מספקים.

אנו עוברים לצידו השני של המפל וצופים עליו מגשרון המצוי מתחתיו. הדרך למטה לא כל כך ברורה, כך שאנחנו פשוט צועדים ביער בכיוון כללי כלפי מטה.

בסמוך לחניון מוצבים שולחנות פיקניק, הצופים לנהר הסאבא, שגם הוא תכלכל וזך. אנו עורכים לנו פיקניק קטן של כריכים ופירות ומקנחים בבירה צוננת, כמו האירופאים.

אנחנו ממשיכים לוינטגר. להפתעתנו אנחנו רואים שהפקק מהבוקר בכביש הנגדי רק הלך והתארך. הליקופטרים עדיין מרחפים באוויר. מעניין מה קרה שם.

מגיעים לוינטגר והשעה יותר מאוחרת מכפי שתכננו. מסתבר שטוב שכך. אנחנו לא נכנעים לפיתוי לחנות בחניונים הגבוהים והכמעט מלאים, ומחליטים לבדוק תחילה מה המצב בחניון התחתון שהכי קרוב לכניסה. מסתבר שחניון זה חצי ריק, לאחר שכל המקדימים כבר סיימו את ביקורם במקום.

מתחילים לצעוד בקניון וינטגר ובאופן מיידי שלווה אופפת אותי. כמו מדיטציה. בדיוק כמו לפני 10 שנים – פשוט לא מתחשק לי לעזוב את גן העדן הקטן והמקסים הזה. הרבה כבר נכתב על הקניון הנפלא הזה, וזה פשוט המקום לתת לתמונות לדבר בעד עצמן:

באמצע המסלול, שוב חוזרת על עצמה התופעה של הצבת מגדלי אבן קטנים. הגדול לא יכול לעמוד בפיתוי וכבר מדגדגות לו האצבעות. הוא בוחר לעצמו מיקום מאתגר, המצוי בקצהו של אי במרכז הזרם, מקפץ עם אבנים מעל הזרם ובונה לו מגדלור ייחודי משלו.

בדרך חזרה אני צועדת הכי לאט שאני יכולה. פשוט לא מחשק לי שהביקור במקום יסתיים.

מגיעים חזרה לרכבים, ומכאן נסיעה קצרה ביותר לכיוון בלד.

בחרנו בביקור ערב בבלד דוקא ביום זה משום שזהו שיאו של פסטיבל "לילות בלד". המשימה הקשה ביותר היא למצוא חניה. כל החניונים מלאים עד אפס מקום. מתחילים לנדוד ברחבי העיר ומוצאים בדוחק מקום ברחוב צר. כנראה אסור לחנות שם בכלל, אבל המקומיים מעריכים שבגלל הפסטיבל לא יהיו דו"חות. אנחנו מחליטים לקחת את הסיכון ולסמוך על טוב הלב הסלובני. ליתר בטחון אנחנו רוכשים כרטיסי חניה – לפחות שיראו שהיתה לנו כוונה טובה.

לשמחתנו אנחנו מגלים שחנינו ממש בסמוך לקונדיטורית שימון – אחד המקומות המומלצים לטעימת הקרמשניט המפורסם של בלד. ובכן, אכלנו קרמשניטים טובים יותר ובכלל לא ברור על מה הרעש.

על בטן מלאה אנו צועדים לכיוון הטיילת הסמוכה, שם מתקיים הפסטיבל. לאורך הטיילת הוקמו דוכנים רבים: תכשיטים, אוכל מקומי, במת בידור, להטוטנים, כלים מעץ, מזכרות ועוד.

עומדים קצת מול הבמה וצופים בהופעת זוכי "בית ספר למוזיקה" הסלובני. אחר כך מתפצלים: משפחת ל' מעדיפה לאכול ארוחת ערב מקסיקנית במסעדה מומלצת בטיילת. אנחנו מעדיפים להתערבב בין הדוכנים.

בין לבין אנו נחשפים למאכל מקומי עם שם סלובני מסובך. בסופו של דבר – בצק מתובל עם גבינה אפוי בטאבון. יושבים על הדשא ואוכלים מול השקיעה מעל אגם בלד.

החשיכה יורדת על האגם. המוני החוגגים מצטופפים כולם בדשא סביב לאגם כדי לצפות במופע לייזר המוקרן על הסלע הגבוה שעליו ניצבת הטירה.

משפחת ל' מצטרפת אלינו ואנו צופים יחד בהדלקת 15,000 נרות, שצפים על פני האגם.

בסיומו של הערב אמורה להיות תצוגת זיקוקי די-נור, אולם אנו עייפים מאוד ומחליטים לוותר. עד שנגיע לחדר יהיה כבר 23:00 וצריך עוד לארוז לקראת הצ'ק אאוט מחר.

יום 7 – 24.3 ראשון – מערת פוסטוניה, ארמון מירמרה וטריאסט

לאור החזרה המאוחרת אתמול אנו מחליטים לצאת מאוחר מכפי שתכננו. נפרדים לשלום מהצימר הנעים ומבעלת הבית המקסימה בשקופיה לוקה. על האיחור ביציאה אנחנו "משלמים" בכניסה למערת פוסטוניה. כשמגיע תורנו בקופות, מסתבר שהסיור הקרוב מלא, ועלינו להמתין שעה לתחילתו של הסיור הבא.

לקראת הסיור מערה לבשנו מכנסיים ארוכים ונעלים סגורות, וממש לפני הכניסה הוספנו סווצ'רים עבים עם קפוצ'ונים.

הסיור מתחיל בנסיעה מהירה ברכבת תת קרקעית. הנסיעה חוויתית וכולם נהנים ממנה.

הסיור הרגלי במערה חולף באולמות מלאי נטיפים מסוגים שונים. המגוון והעומס משווים למקום מראה של ארמון מוזר. יחד עם זאת, אין המדובר בחוויה אינטימית, אלא בהליכה מהירה למדי בעקבות המדריכה, בחברת עשרות אנשים.

המדריכה מאיצה בנו בסיום הסיור, והופ – אנחנו ברכבת חזרה ליציאה מהמערה.

לאור העיכובים מהבוקר ובכניסה למערה, אנו מחליטים לוותר על הנסיעה לטירת פרדיאמה, ולהמשיך ישר לכיוון איטליה.

כעת פנינו מועדות לארמון מירמרה, על חוף הים האדריאטי.

הג'י.פי.אס מוביל אותנו דרך סמטאות צרות ותלולות בשולי טריאסט. הכביש המוביל לחוף מתפתל וצר ביותר. הכביש בשיפוע חד של 80 מעלות, ובכל זאת הינו דו סיטרי. מפחיד וקשה לנהוג.

כשאנו יוצאים מהרכב, גל של חום ולחות מכה בפנינו. הילדים שלנו מכריזים על שביתה ואינם מעוניינים להיכנס לארמון. גם בעלי מוותר, ומעדיף להעביר את הזמן עם הילדים בגני הארמון ועל המזח. משפחת ל' ואני נכנסים לסיור קצר בארמון. בדיעבד – אפשר לוותר. מיקומו של הארמון על לשון יבשה כשהוא מוקף בים באמת שובה לב, אולם פנים הארמון מרוהט בכבדות, ואין בו כדי לעניין מי שכבר ראה ארמון או שניים באירופה. המקום גם אינו ממוזג.

מצטרפים למשפחתי על המזח, כשהחוויה הכי נחמדה מהארמון הוא צפייה בסרטן קטן, שהתחבא לו בין אבני המזח.

ממשיכים למרכז טריאסט. מוצאים חניה בנמל, ומגלים בשמחה שביום ראשון היא בחינם.

מתחילים להסתובב בעיר, אך היא אינה מרשימה במיוחד.

נכנסים ללשכת התיירות לקבל מידע על מסעדות מומלצות, שם אנחנו מתבשרים שמאחר שיום ראשון – הכל סגור, מלבד בתי קפה וגלידריות.

אנו מסתפקים בגלידה ובסיור קצר ברחובות – ומחליטים להמשיך בדרכנו חזרה לסלובניה, לעבר מקום הלינה.

מקום הלינה נמצא בהרים שבין קופר לפירן. פנסיונרית חביבה מקבלת את פנינו בלבביות. הדירות נקיות, גדולות מאוד ומרווחות. בחוץ גינת דשא גדולה וכן מתקני משחק לילדים.

יחד עם בעלת הבית אנו מתלבטים האם לבלות את הערב בפירן או להסתפק במסעדה שמעבר לכביש. העייפות והחום מכריעים את הכף. מוותרים על ביקור בפירן וחוצים את הכביש. היה טעים וזול.

יום 8 – 25.7 שני – רוביני וסלוני

היום אנחנו עתידים לבלות ברכב שעות רבות ולעבור מרחק עצום. רק המחשבה על כך גורמת לי לקום על צד שמאל ולהיות עצבנית וקצרת רוח כל היום.

נוסעים לכיוון רוביני, וכרגיל, הנסיעה לוקחת הרבה יותר זמן ממה שציפינו.

עיירת החוף הפופולרית, רוביני, עמוסה במכוניות ובערמות של אנשים, וזה ממש לא נעים לי. אנו מוצאים חניה ממש בנמל, אולם משפחת ל' מתרחקת מאוד מאיתנו בחיפושיה אחר חניה. לאור השעה, מחליטים שכל אחד יאכל כריכים בסמוך לרכבו, ואחר כך נראה מה עושים.

לאחר ההפסקה, משפחת ל' מכוונת אותנו לכיוון חניון אחר בו מצאה חניה, בצידה השני של העיירה. אנו נוסעים לשם, אולם בינתיים הכביש לשם נסגר על ידי סדרנים בשל העומס בחניונים. נוסעים וחוזרים, מחפשים חניה בסביבה, מתחננים לסדרנים שבכל זאת יתנו לנו לעבור, ולאחר זמן, שוב משפחת ל' ואנחנו מתאחדים.

מתחילים בסיור רגלי ברוביני. מצב הרוח בו אני נמצאת מאוד מקשה עלי להנות מהביקור במקום. השמש היוקדת והלחות בטח שלא משפרים את מצב רוחי. אבל אני חייבת להודות – המדובר בעיירה קסומה ורומנטית, עם סמטאות חמודות ובתים עם הרבה אופי. יש מיני מפרצונים בהם ניתן לרדת ישירות מהבתים למים, חנויות עם שטויות, גלידה טעימה ואוירה בינלאומית. בהחלט מקום שבטיול זוגי ראוי להקדיש לו יום שלם.

אבל זמננו קצר ועוד דרך ארוכה צפויה לנו.

אנו יוצאים במסענו הארוך לכיוון סלוני.

השמים מתקדרים וגשם כבד מתחיל לרדת. בדיקה באינטרנט מעלה שגם מחר צפוי להיות יום גשום, וזה מדאיג ביותר. בין לבין אנחנו שמים לב שאנחנו כבר לא רואים את הרכב של משפחת ל'. גם קריאות במכשירי הקשר נותרות ללא מענה. מתקשרים טלפונית וקובעים להיפגש בסלוני.

הג'י.פי.אס. מוביל אותנו בדרך כפרית שוממה למדי. רק אנחנו על הכביש. קשישה בת 100 מנופפת לנו לשלום ממרפסת ביתה הבודד. אנחנו צוחקים ברכב שבטח אנחנו האנשים היחידים שהיא ראתה בחודש האחרון.

מפתיע פתאום, לאחר אחד העיקולים, לגלות שהשדות סביבנו מלאים במכוניות, קארוונים, אוהלים, אנשי אבטחה ואלפי אנשים. אנו חולפים בתוך מה שנראה כמו פסטיבל "בומבמלה" – וממשיכים בדרכנו, ששוב הופכת להיות שוממת לחלוטין.

חוברים למשפחת ל' בסלוני וממשיכים לכיוון הצימרים. משפחת ל' ישנה אצל משפחה אחת, ואנחנו אצל השכנים בבית הסמוך.

כרגיל, אנחנו מגלים שהדירות הגדולות ביותר נמצאות בקומה הגבוהה ביותר, ועלינו להיסחב עם כל המזוודות במעלה המדרגות הצרות.

החדר מרווח ונקי, אבל מריח כמו ל"ג בעומר. מסתבר שמערכת המים החמים עובדת על תנור עצים, הנמצא ממש מתחת לחלון החדר. אני מגיפה את התריסים ומפעילה מזגן.

לאחר התארגנות קצרה בחדרים – כולנו יוצאים יחד לרובע רסטרוקה בסלוני.

ההגעה לסלוני משפרת את מצב רוחי באופן מיידי. הזיכרונות הטובים מהביקור הקודם עושים את שלהם ואני מקפצצת בעליצות ממקום למקום.

אנו מנצלים את שעת האור האחרונה על מנת לסייר בין הבתים, הבנויים בתוך זרם הנהר, וצופים מהעבר השני של הנהר במפלים השוצפים ממש מתחת ליסודות הבתים שבקצה המצוק.

את ארוחת הערב שלנו אנו אוכלים כמתוכנן במסעדת פטרו. בעשר השנים שחלפו, מאז ביקורנו הקודם, מסעדת פטרו הפכה לאימפריה. לא עוד שולחנות ספורים על השביל ומחירים מצחיקים. כעת זו מסעדה ענקית עם מחירים כמו בישראל. אנו יושבים במרפסת ממש בתוך הנהר וסועדים דגים מעולים וטריים שנשלפו מהנהר לכבודנו.

חוזרים לחדר ומגלים שריח העשן עדיין ממלא אותו. אין מה לעשות.

יום 9 – 26.7 שלישי – אגמי פליטביצה וזאגרב

קמים בבוקר ומריחים כמו מדורה. קצת מבאס. מזל שאנחנו ישנים שם רק לילה אחד. גם משפחת ל' לא מרוצה מהחדר שקיבלה. מסתבר שעשרות לטאות רצו להם על הקירות והגג.

בדיקה חוזרת של מזג האויר הצפוי מגלה שחל שיפור. כנראה לא ירד גשם, אך יהיה ערפילי ואפור. קצת מבאס, כי אנו בדרכנו לפליטביצה.

כמו כל הישראלים – בחרנו לעשות את מסלול H שמתחיל בכניסה 2. לקח לנו כארבע שעות.

הקרואטים ממליצים דווקא על מסלול C. שמתחיל בכניסה 1 ודומה מאוד למסלול H רק מהסוף להתחלה.

ההבדל בין המסלולים:

במסלול H נוסעים באוטובוס פנימי לראש ההר, במהלך כל היום יורדים בהדרגה לאורך האגמים, כאשר בסוף המסלול עליה אחת חדה ברגל.

במסלול C יורדים ברגל את העליה הגדולה שבסוף מסלול H, הולכים עם הפנים לכיוון האגמים, אך המחצית השניה של המסלול היא כולה בעליה מתונה ובסוף אוטובוס מוריד מההר למטה.

קיימים עוד הרבה מסלולים, מרביתם קצרים יותר ולא נחשפים בהם לכל המראות שבשמורה.

(עצה: ניתן לקנות כרטיסי כניסה גם בחניון וגם ממש בכניסה. בחניון יש תור ארוך בקופות, בכניסה כמעט אין תור לקופות, כי כולם כבר קנו כרטיסים בחניון – אז עדיף לקנות בקופות שבכניסה.)

גם שמורת פליטביצה היא פשוט גן עדן מיוחד במינו.

במים השקופים שוחים דגים ושטים ברווזים. הירוק מקיף מכל עבר והמים... הם פשוט נוזלים להם מכל סלע ומכל הר.

מזג האויר החליט להיות לטובתנו. מדי פעם העננים התפזרו והשמש האירה עבורנו את האגמים בכחול בוהק.

השמורה היתה מלאה במטיילים. היה תור של עשרים דקות רק כדי לעלות על השייט להמשכו של המסלול. לפעמים פשוט עמדנו בתור כדי להצטלם מול מפל, אבל גם לא חסרו רגעים בהם מצאנו את עצמנו לבד בשקט, כשרק קול פכפוך המים מפריע את הדממה.

גם משמורה זו, כל תמונה – גלויה:

הבנות לוחצות להתקדם. הן עדיין לא מיצו את חוויות השופינג ורוצות כבר להגיע לזגרב.

אנו נוסעים לזגרב כמעט בלי עצירות, כשבדרך אנו חולפים על פני אזורים, בהם עדיין ניכרים סימני המלחמה שהסתיימה לפני יותר מעשור.

אנו מגיעים לדירות שהזמנו בזאגרב. בעל הבית מקבל את פנינו בסבר פנים יפות. שוב אנו נאלצים לגרור מזוודות במעלה המדרגות, אבל הדירה פשוט שווה את זה. דירה ענקית. חדרים מרווחים. חדר אמבטיה גדול. מטבח מודרני ומאובזר וסלון נוח.

מנסים לקבל מבעל הבית הנחיות לחנויות מומלצות במרכז העיר, אבל האנגלית שלו מאוד מוגבלת. הוא שב ומפנה אותנו לקניון מחוץ לעיר.

נוסעים למרכז העיר ומגלים שבעל הדירה צדק. המרכז מוזנח ונטוש. גרפיטי על קירות בתים, שהיו יכולים להיות יפים, כמו בכל בירה אירופאית. מסתובבים קצת עם הרכב ואין שום חשק לרדת ממנו.

מסתובבים ונוסעים לקניון.

לשמחתנו הבנות מוצאות מה לקנות ברשתות האהובות עליהן. משפחת ל' מוצאת מסעדה עם פסטה מעולה כמעט בחינם, וכולם מסיימים את היום מרוצים.

יום 10 – 27.7 רביעי – מריבור

יום אחרון לטיול. מחליטים שאפשר להרשות לעצמנו לצאת יותר מאוחר.

קמים בנחת ומכינים ארוחת בוקר ישראלית מפנקת עם כל התוספות.

מעמיסים את הרכבים, נפרדים לשלום מזאגרב ונוסעים לכיוון מריבור.

חונים, כמומלץ, בחניון של קניון הסמוך למרכז העיר. העיניים של הבנות נוצצות, והן כבר מתכננות מה ירכשו לאחר הביקור בעיר.

המרכז העתיק של מריבור קטן, אך חמוד ביותר. אני קונה פירות יער בשוק, השאר מעדיפים גלידה. משוטטים ברחובות השלווים והשקטים. מקיפים את מרכז העיר וחוזרים.

מקציבים לבנות חצי שעה לשופינג אחרון בחו"ל, והן מנצלות היטב את הזמן שעמד לרשותן.

זהו. זה כמעט הסוף. מתחילים בדרך הארוכה לכיוון שדה התעופה בוינה.

גשם מלווה אותנו כמעט כל הדרך, ואנו מברכים על מזלנו, שזימן לנו גשם במהלך הטיול רק בימים ובשעות בהם היינו ברכב.

...

שתיים עשרה שעות לאחר מכן. אנחנו כבר במונית שמובילה אותנו משדה התעופה בן גוריון הביתה. מר ל' מסתובב אלינו ושואל: מה דעתכם בשנה הבאה לנסוע לפירנאים?

האמת?

מתאים!

תוכנית הטיול

*שעות הפתיחה והמחירים נכון לקיץ 2016

** בפועל – התוכנית לכל יום ארכה כשעתיים יותר מהמתוכנן.

יום 1 – 18.7 שני

9:30 נחיתה

11:30 יציאה מהשדה לאחר איסוף רכבים. לוודא קיום מדבקת כבישים אוסטרית.

11:30 – 18:00 סיור בוינה.

18:00 – 18:40 נסיעה מוינה לאזור באדן, למקום הלינה. (40 ק"מ)

19:00 צ'ק אין ב Motel Verde - Triester Straße 2, Schönau an der Triesting, 2525, טלפון: +43225664615

יום 2 – 19.7 שלישי

יציאה 8:30 – במהלך היום לשלב הצטיידות ב"סופר" מקומי.

8:30 – 12:30 נסיעה מוינה ללובליאנה (כ- 385 ק"מ). לפני מעבר הגבול לרכוש מדבקת כבישים סלובנית. 15 יורו לשבוע.

12:30 – 16:30 סיור בעיר לובליאנה

16:30 – 17:00 נסיעה מלובליאנה לשקופיה לוקה (23 ק"מ)

17:00 צ'ק אין ב Turizem Loka Bed and Breakfast Stara Loka 8a, Skofja Loka, 4220, טלפון: +38640354635 (צ'ק אין אפשרי עד 23:00)

19:00 ואילך – סיור ערב בשקופיה לוקה (לא הספקנו)

יום 3 – 20.7 רביעי

יציאה 7:30

7:30 – 9:30 נסיעה למפלי קוזיאק (85 ק"מ)

9:30 – 11:30 מפלי קוזיאק

11:30 – 12:00 נסיעה ממפלי קוזיאק לבובץ

12:00 – 15:30 רפטינג בבובץ (כ- 40 יורו בממוצע לאדם, שעות יציאה בין 13-14, צריך להגיע למקום כחצי שעה לפני מועד היציאה).

15:30 – 18:00 נסיעה למפל פריצ'ניק, דרך מעבר הרים וורשיץ (65 ק"מ)

18:00 – 19:00 מפל פריצ'ניק (לא הספקנו. הועבר לשבת)

19:00 – 20:00 חזרה למקום הלינה (60 ק"מ)

יום 4 – 21.7 חמישי

יציאה 8:00

8:00 – 9:30 נסיעה למוסט נא סוצ'י (63 ק"מ)

10:30 רכבת המכוניות במוסט נא סוצ'י (רכב ונהג 14 יורו. כל נוסע נוסף 2.58 יורו. ילד 50% (מתחת לגיל 12)

11:00 הגעה לבוהיני בסטריצ'ה

11:30 – 14:00 נקיק מוסטניצ'ה (מבוגר 2.5 יורו, ילד (7-14) 1.3 יורו)

14:30 – 16:30 עליה לווגל (מבוגר 13, ילד (4-14) 9, רכבל יוצא כל חצי שעה) (ויתרנו)

16:30 – 18:30 מנוחה סביב בוהיני (הוחלף בשייט בבלד)

18:30 – 19:40 חזרה למקום הלינה (65 ק"מ)

יום 5 – 22.7 שישי

(התפצלות: משפחת ל' ביקרה בשקופיה לוקה ובלובליאנה)

יציאה 8:00

8:00 – 9:30 נסיעה למערת קריז'נה (70 ק"מ)

10:00 – 14:00 ביקור במערת קריז'נה (45 יורו)

14:00 – 15:00 נסיעה ללובליאנה (64 ק"מ)

15:00 ואילך קניון BTC. קניות ופארק מים ( בשישי: פארק ההרפתקאות פתוח 15-19, פארק מים פתוח 9-22, שעתיים: מבוגר 9.4 יורו, ילד (עד 14) 7.7, 4 שעות: מבוגר 11.9, ילד 9.4, הארכה של עד שעה: מבוגר 2.6, ילד 2.2. המקדש הטרמלי עם 3 כניסות לאדבנצ'ר: תוספת של 1.5-2 יורו לתעריפים הנ"ל. יש הנחות לכניסה משפחתית 10%-20%)

נסיעה חזרה למקום הלינה 23 ק"מ, חצי שעה

יום 6 – 23.7 שבת

9:00 יציאה

9:00 – 10:00 נסיעה לקרנסקה גורה (70 ק"מ)

10:00– 11:00 מגלשות הרים Borovška cesta 105, 4280 Kranjska Gora, סלובניה, Tickets .are available at the lower station of the Vitranc 1 chairlift. 7 יורו לסיבוב. פתוח 9-17

11:00 – 11:30 נסיעה למפל פריצ'ניק (20 ק"מ) – (הועבר ליום זה מיום רביעי, לאחר שהתפנה זמן בשבת מאחר שהספקנו לבצע את השיט בבלד ביום חמישי)

11:30 – 12:30 מפל פריצ'ניק

12:30 – 13:00 נסיעה מפריצ'ניק לוינטגר (20 ק"מ)

13:00 – 15:00 ערוץ וינטגר (פתוח 8-19, מבוגר 4 יורו, ילד (6-15) 2 יורו, רק מזומן)

15:00 ואילך - בלד: שיט לאי (14 יורו לאדם. כשעה וחצי הלוך וחזור. או ששוכרים סירה למשפחה ב- 30 יורו לשעתיים וחותרים לבד), צלצול בפעמון ועליה למגדל השעון (כ- 12 יורו למשפחה) (את כל זה הקדמנו בפועל ליום חמישי), נוף מהמצודה? סיור מסביב לאגם? שחיה?, קרמשניט,. פסטיבל לילות בלד (אורות על המים וזיקוקים)

23:00 – 24:00 נסיעה חזרה למקום הלינה.(40 ק"מ)

יום 7 – 24.3 ראשון

צ'ק אאוט 8:30

8:30 – 9:30 נסיעה לפוסטוינה (70 ק"מ)

10:00 – 11:30 ביקור במערת פוסטוינה (פתוח 9-18, סיור כל שעה, סיור נמשך שעה וחצי. מבוגר 23.90 יורו. ילד (5-15) 14.3 יורו)

11:30 – 12:00 נסיעה לפרדימה (10 ק"מ)

12:00 – 12:30 טירת פרדימה (ויתרנו)

12:30 – 13:30 נסיעה לטריאסט (50 ק"מ)

13:30 – 16:30 סיור בטריאסט כולל ארמון מירמרה ( 8 יורו. פתוח 9-19 (משרד כרטיסים עד 18:30), הגנים פתוחים חינם בשעות 8-19)

16:30 – 17:30 נסיעה לפיראן (40 ק"מ)

17:30 – 19:30 סיור בפיראן (ויתרנו)

19:30 – 20:00 נסיעה למקום הלינה (20 ק"מ).6274 grani mimosa,srgasi 38a Šmarje

20:00 צ'ק אין

יום 8 – 25.7 שני

8:30 צ'ק אאוט

8:30 – 10:30 נסיעה לרוביני (75 ק"מ)

10:30 – 12:30 סיור ברוביני

12:30 – 16:30 נסיעה לסלוני (232 ק"מ)

16:30 – 18:30 סיור בסלוני

18:30 – 19:30 נסיעה למקום הלינה (15 ק"מ) irinovac 73, rakovica, 47245 apartments patar.

19:30 צ'ק אין

יום 9 – 26.7 שלישי

8:15 – צ'ק אאוט

8:15 – 8:30 נסיעה ממקום הלינה לפליטביצה

8:30 – 14:30 שמורת פליטביצה (פתוח מ 7, רכבת מ- 8:30, חניה 7 קונה לשעה. מסלול H מכניסה 2, מבוגר 180 קונות, ילד (7-18) 80 קונות. 1 קונה = 0.7 ₪)

14:30 – 16:30 נסיעה מפליטביצה לזאגרב (100 ק"מ)

16:30 צ'ק אין במקום הלינה Vintgarski put 7 אפרטמנט מריה, זאגרב

18:00 ואילך - ערב בזאגרב

יום 10 – 27.7 רביעי

8:30 צ'ק אאוט

8:30 – 10:00 נסיעה מזאגרב למריבור (100 ק"מ)

10:00 – 13:00 ביקור במריבור

13:00 – 16:30 נסיעה ממריבור לוינה (266 ק"מ)

16:30 תדלוק, הגעה לשדה התעופה, החזרת רכבים

20:30 המראה חזרה לישראל