יום ש' – 16 אוג' אצבעות, מפלים וביקור לילי ב Lowes.
שבת בבוקר. ההיתרון בלינה בחניוניי וולמארט – לא סוחבים את הבוקר בקמפינג בעצלתיים וזזים מוקדם יחסית. גם לא נעים שהחניון מתחיל להתמלא ואנחנו בפינה. החלטנו לנסוע לאורך אגם Cayuga, להתקרב ל Ithaca, ולעצור על הדרך בנקודה יפה על האגם לארוחת בוקר.
ממלא עוד מיכל של דלק ומגיע לצפון האגם הגדול ביותר ברצף אגמי האצבעות. הדרך מקסימה. שינוי גדול בתוואי השטח השטוח יחסית והכי חשוב – השמש הפציעה. לאורך כל הדרך משמאל האגם המנצנץ ומימין בתים פרטיים עם שטח אין סופי של דשא ולא מעט יקבים. כנראה שחם כאן מספיק לגידול גפנים. בעייה אחת בתוכנית הבוקר – לך תמצא נקודת עצירה על האגם. כל האדמות לאורכו פרטיות. נראה שלכולם יש בית פרטי עם מזח לסירה על האגם, ולא מוצאים אף נקודת עצירה. ואני מדבר על ארבעים דקות ברצף לאורכו של האגם. הבנות כבר מראות סימני עצבנות. מזל שכל כך יפה בדרך.
בסוף מגיעים לפארק Taughannock Falls מחליטים שזה יהיה הפארק שלנו לטיול היום. כבר קשה לדחוף הרבה מסלולי הליכה לצוות שלנו. הן מראות סימני רוויה מירוק, מים ומפלים.
לפארק יש נקודת תצפית על המפלים מלמעלה ומסלול לתחתית המפל. מטפסים קודם במעלה ההר לנקודת התצפית. אני רץ החוצה – וואו חתיכת מפל. מפלי ה Taughannock הם מפלים גבוהים יותר ממפלי הניאגרה. הם רק צרים משמעותיתי יותר, וככה לא קיבלו את התהילה של מפלי הניאגרה. מול המפל – שולחן קק"ל. שמש בחוץ. אני דורש ארוחה בחוץ, בדיוק מול המפל. אם אתמול לא אכלנו על מפה לבנה. היום ננקום. פורס את המפה, מסדר שולחן, לחם וגבינות מושלם. ואז מבין שחסרות לי ארבע בנות. מסתכלות עלי מהקרוואן – "אתה נורמאלי? מסביב 50 תיירים, 30 יפנים בטיול מאורגן, כולם ברדיוס עשרה מטר מהשולחן שלנו, ואתה כמו אידיוט באמצע המעגל עם שולחן ומפה לבנה" אין סיכוי שהן מצטרפות לפדיחה שאבא אירגן.
בלב כבד, קיפלתי את הזנב (והשולחן) ושבתי לארוחת בוקר טובה בקרוואן שלנו כשאני על הכיסא "המשפיל" (זה הכיסא הנייד שיעל קבלה עוד בבוסטון כדי שנוכל לשבת כולם מסביב לשולחן – כסא שקצת נמוך לשולחן האוכל שלנו. בכל ארוחה מישהו אחר "זכה" בו בסבב).
מסיימים לאכול, ובריצה לתצפית אני יוצא ראשון. אחרי יעל ודנה. נטע ומיכל מתמהמהות לצאת. משאירים להן את המפתח "תסגרו חלונות, תנעלו ותצטרפו אלינו". אנחנו מתרשמים מהמפל (התצפית ממש 15 מטר מהקרוואן). נו איפה נטע ומיכל? שביתת מפלים? חוזרים לקרוואן – לא נעול ולא נעליים. עולים פנימה – אין בנות.
אופס – לחץ. בודקים אם עושות לנו קטע ומתחבאות למעלה או במקלחת – דנה מאשרת – אין בנות. מתחילים לחפש מסביב. יעל כבר מריצה בראש "שתי ילדות נחטפו בלב פארק במדינת ניו יורק". 3 דקות של קריאות מסביב ומתח רב. ואז (כצפוי) מגיעות השתיים עליזות מהצד השני. שתיהן פיקששו את גרם המדרגות לתצפית והמשיכו להן במעלה השביל. מה לגבי לנעול את הקרוואן? – זה התפקיד של אבא, אפילו שהוא ביקש קודם.
נרגענו, חזרנו לרכב וגלשנו לכביש אל האגם לחלק התחתון של הפארק. נכנסים בטעות לפיצול הכביש בכניסה לקמפינג של הפארק. מחכה לנו תחנת Dump. בדיוק מה שאנחנו צריכים אחרי ליל חנייה יבשה. ריקון, מילוי וממשיכים במורד. שם הכניסה הראשית לפארק, עם מדשאות עד קו המיים. נכנסים לפארק, $7 בכניסה. חנייה נוחה, וחוצים את הכביש למסלול ההליכה המוביל לתחתית המפלים שראינו מלמעלה. המסלול הקצר מתקדם לאורכו של הנחל. בקיץ אפשר לחלוץ נעלים ולרענן את כפות הרגלים במימי הנחל לאורך המסלול, היו כמה משוגעים שעשו זאת. בסוף המסלול הקצר רואים את המפל מזוית מרשימה ביותר. קצת צילומים, דנה מלכת ה"סלפי" שלנו, מנציחה עוד תמונה משפחתית (בכלל בטיול הפעם – לא צריך לבקש ממישהו שיצלם את כולנו – דנה מארגנת לנו יופי של סלפים. או שכולם מחייכים או שכולם עם פרצוף מכוער ככל הניתן).
חוזרים באותה דרך שבאנו, עוצרים ליד כל כלבלב בדרך, אנחנו בשיחה קולחת לגבי הכלבלב והחתול שאנחנו מתכוונים לאמץ כשנחזור לארץ. כל זאת בצל האבל על מות יקוב החתול האהוב שלנו. קצת משונה לדבר כבר על כלב חדש, אבל כולם נחושים לאמץ, רק הדעות חלוקות. הבנות רוצות כלב קטנטן (שלא יגדל) ואני רוצה כלב גדול ומסיבי שאפשר "לכפכף" בכייף. יעל גם נחושה שנאמץ עם הכלב גם חתול שיגדלו יחדיו ולעולם לא ישארו בודדים גם כשאין אף אחד בבית. הבנות מסמנות כמה כלבים חמודים בדרך לרשימת ה top 10. כך חולפת לה שעה כיפית של הליכה בשביל המוצל כשמעל הכל הכי חשוב – הקיץ חזר לנו לטיול.
מהמפלים, ממשיכים עוד 10 דקות ומגיעים לעיר Ithaca. לי יש המון מידע שאספתי בפורום ולא מעט מקומות לביקור. החבר'ה באוטו לא כל כך בטוחים שזו העיר שתעניין אותם. עוברים דרך המרכז (ה- Common) – מנומנם, לא מזמין.
מטפסים לאוניברסיטת קורנל המפורסמת. חנייה בחניון המבקרים על שתי חניות רגילות ויוצאים לתור את המקום. חוסר התלהבות ועניין, וכנראה שהעובדה שאין סטודנטים ואווירה מתאימה גורמות לקהל לרצות לחתוך מייד. אין מה לעלות למגדל הפעמונים – כרגע מתקיימת חתונה בפנים. דווקא יכול להיות מאד מעניין, שומעים את האורגן ומארש החתונה בדיוק שאנחנו ליד הדלתות אבל "פדיחות אבא – לא נכנסות..." הפסידו (הפסדנו).
חוזרים לחנייה וגולשים לכיוון המפלים. בדרך משבר/מרד משפחתי – "נמאס לנו מהמפלים שאתה מארגן". כל זאת גם על רקע אכזבה של דנה שביקשה שנחתוך עוד מהאדירונדקס ישירות לניו יורק עבור הופעת חינם בסנטרל פארק של הזמרת האהובה עליה והסירוב הנמרץ של ההורים עקב המרחק הלא הגיוני.
בירבור קל עם מציאת המפלים של קורנל. אני מבין שצריך לעלות את על העלייה ברגל כדי להגיע אליהם. הבנות לא מוכנות לצאת מהקרוואן. טוב, לא הגענו עד כאן כדי לוותר. אני יוצא לבד, מטפס את כל הדרך – זה לא שם. חוזר למטה – 10 שניות מהקרוואן מוצא את הכניסה. הבנות עוד ברכב. הליכה של דקה – מגיע לתחתית המפל – איזה יופי, המון מים, מפל גדול ורחב ומרשים – הפסידו בגדול.
חוזר לקרוואן, מה עכשיו? צריך למצוא דרך לחזור לדרך הנכונה, ולסיים את המשברון. הפתרון, כמובן – שופינג, הניגוד המוחלט לטיולים בטבע. חוזרים לרעיון שעלה אתמול לעצור ב Target. ואכן, שעתיים בחנות והרוחות נרגעות.
מה עכשיו? מחר – רוצים להגיע לניאגרה ולהרוויח את חצי היום שוויתרנו עליו באדירונדקס. עכשיו כבר חמש אחה"צ. ב Ithaca , לא רוצות להשאר. אני מציע להמשיך ל Watkins Glen. קיץ- הימים ארוכים, למה לא לנצל לבקר בשמורה ולהרוויח התקדמות מערבה?
על השמורה הזו אין לי ספק – אני לא מוותר, הפנינה של המזרח. נסיעה של שעה עד העיירה Watkins Glen. מקווה מאד שנספיק לפני שהחושך ירד או יסגרו את השמורה. בתוך העיירה, ה GPS מראה לי – דרך חלופית – 10 דק' פחות. יאללה, חותך. הכביש מטפס עוד ועוד, לא נראה לי, אבל אין ברירה. ה GPS מסמן – עוד שנייה מגיעים. ואז מגיעים לאן? לשער העליון – לא רלוונטי, חייבים להכנס מלמטה כי כבר מאוחר למסלול מלא. עוקב אחרי השאטל שמעביר מטיילים מלמעלה למטה, הפסדנו 10-15 דק'. מגיעים לשער – אופס – זה השער האמצעי לשמורה. "תמשיכו עוד קצת במורד, זה שם". מגיעים לשער הראשי. איפה אני? 10 שניות מהמקום שהחלטתי לסטות לקיצור הדרך. הפסדנו את השמורה? הרינג'רית מרגיעה. "אנחנו מכניסים עד שירד החושך". אמנם אין כבר שאטלים מלמעלה בשעה כזו אבל תוכלו בשקט לטייל עד "נקודת המייל", שעד אליה נראה את רוב הנקודות היפות.
שילמתם בבוקר בפארק אחר – נכנסים ללא תשלום הפעם. מחנים בחניית הקרוואנים (כרגיל מאד מסודר בפארקים של ניו יורק), ויוצאים לדרך. והיה שווה – טוב שהחלטנו להכנס. עולים במעלה הערוץ, ממפל למפל ב Gorge Trail. הרבה שפריצים. החשכה יורדת עלינו ומוסיפה נופח מיוחד לטיפוס בגרמי המדרגות. מידי פעם יוצאים לאזור מעט יותר פתוח ורואים שעדיין מואר מספיק בחוץ, אנחנו פשוט בתוך נקיק צר. היו לא מעט מים יחסית לסוף אוגוסט. לאורך המסלול 19 מפלים, , גשרים תלויים מעל הנהר ומנהרות חצובות בסלע. הצמחייה עבותה בגדה המוארת יותר צמחייה מסוג הדורש שמש ואור ואילו בגדה שמנגד, המוצלת רוב הזמן, התפתחה צמחיית מים המעדיפה צל ולחות. ישנם הרבה גרמי מדרגות לטפס במסלול הזה, אך המאמץ הקל כדאי. באיזה שלב הבנות מודיעות על סיום המסלול – כבר מאוחר להן. אני לא מוותר. תנו לי לפחות עד המייל. אני נשאר לבד וממשיך לטפס. הבנות שבות לקרוואן. היה כדאי להמשיך ואני מצטער שלא חווינו את כל המסלול והחזרה דרך ה Indian Trail שגם נראה מבטיח.
מתחיל כבר להיות יותר חשוך, אני חוזר את המסלול בריצה, עם עצירות לצילומים מהזווית חזרה – מדהים. טיפה לפני הסוף מתחיל טיפטוף קל, יעל ממתינה לי למטה – באה עם מיטריה לאסוף אותי. הפתיעה אותי. מגיעים לקרוואן – כבר שמונה, עוד רגע חושך. מה עכשיו?
יעל מציעה – הנוהל המשפחתי החדש, אם מאוחר – אין מה לישון בקמפינג מסודר. במיוחד שמחר יש לנו עוד לא מעט מיילים להגיע לניאגרה. חיפוש ברדיוס מסביב, מוצאים וואלמארט שמוכן לקבל אותנו בעיירה Geneva, ממש בקצה השני של Seneca Lake שאנחנו בקצה הדרומי שלו כרגע. אבל וומארט כבר לא מספיק לנו – רוצים תנאים, רוצים WIFI. מתקשר ל Lowes ב – Waterloo. מעבירים אותי למנהל. הוא מאד נחמד ומזמין אותנו להחנות אצלם, יש WIFI והמקום בטוח ומצולם 24 שעות. בודק ב GPS – 45 דק'. יאללה נוסעים. החושך יורד. נסיעה לא קלה אחרי יום ארוך. 45 דקות ב GPS = 55 בקרוואן. ובסוף החניון של Lowes משמאל. סיבוב קצר למציאת נקודה עם קליטה הכי טובה ועוצרים ללילה.
ארוחת ערב, מתארגנים. החנות עדיין פתוחה. אני מזמין את יעל לבילוי זוגי בחנות האהובה עלי ל Home Improvement. 20 דק' בחנות, קונה כמה דברים קטנים, חוזרים לקרוואן וסוגרים את היום שוב, מאד מאוחר. גם היום לא ארשום כלום בבלוג. מצטער... הרוג.
