ועכשיו לטיול עצמו. הבלוג הזה הוא בעצם אסופה של מיילים ששלחתי למשפחה. או שתאהבו את סגנון הכתיבה או שתשנאו אותו...אתם מוזמנים להפסיק בכל רגע J יום שני, ה-31.1
הגעתי לסן פרנסיסקו בסביבות אחדבצהריים ולקחתי את הבארט משדה התעופה ליוניון סקוור, זה עלה 8.10$. משם הלכתי לאכסניהשהיתה ברחוב אליס, כמה דקות מהיוניון סקוור. האזור אומנם שורץ הומלסים אבל יש מספיקשוטרים ברחובות וזה לא אזור מלחמה כמו שהשתמע מכמה אנשים שאמרו לי בכל תוקף לא ללוןבאזור הזה. יצא שבסן פרנסיסקו נדדתי כמעט יום יום מאכסניה לאכסניה בגלל ההמלצההמוטעית הזו וגם כי חלק מהאכסניות היו מאוד יקרות.
הגעתי לאכסניה ועשיתי צ'ק איןובסביבות 14:00 בצהריים הלכתי ללשכת המידע לתיירים שנמצאת קרוב מאוד לתחנתהקייבל-קארס, לקחתי מפה של העיר וקניתי חופשי שבועי ב-26$. (חופשי יומי- 13$, חופשייומי ל-3 ימים-20$, חופשי שבועי-26$. החל מיולי 2011 כל הכרטיסים מתייקרים בדולראחד). הכרטיס מאוד משתלם כי נסיעה אחת בקרוניות עולה 5$ לכיוון. השתמשתי ברכבתהתחתית כדי להגיע לסופר ולהצטייד. טיילתיקצת בחנויות ביוניון סקוור, מיותר לציין שהייתיבג'ט לג ולא קניתי כלום. הלכתי לישון בסביבות 18:00 וקמתי ב-5 בבוקר ואז אני והג'טלג נפרדנו כחברים טובים.
יום שלישי,ה-1.2:
מוקדם בבוקר (בכל זאת השכמתי קום...) עברתי לאכסניה אחרת ברחוב ברודווי (ליטל איטלי) קרוב מאוד לפייר 9- חייבת לצייןשהמיקום היה מעולה, קרוב לפייר 39, למגדל קויט, ליוניון סקוור...להכל.
ישנה חשמלית המסומנת באות F שמתחילהמפייר 41 ומתקדמת לעבר יוניון סקוור (ואולי אפילו הלאה) ועוצרת קרוב לרב האתריםהתיירותיים- השתמשתי בה המון כדי לחסוך הליכה מיותרת.
הדרך לאכסנייה היתה נראה לי המסע שלא עשיתי בטירונות...במקום לפנות מזרחהפניתי מערבה ועשיתי לופים עם התיק ועוד שקית מפוצצת באוכל..אחרי שעה ומשהו מצאתי אתעצמי סוף סוף באכסניה ואז ציפה לי גרם מדרגות אינסופי שקיללתי במרץ.
לקחתי את החשמלית לרציף 39 בסביבות 10בבוקר לראות את אריות הים. היו 10 והיה ערפל מטורף וקור אימים. 
אמרתי לעצמי כבר שהיום הזה הולך להיותמדהים- לא ראו כלום ממטר. טיילתי ברציף עם כל החנויות לתיירים ואז לקראת 11 חזרתילסיבוב שני, הפעם כבר היו 15 כלבי ים אבל זה עדיין לאהרגיש לי כמו ההתלהבות של כל האנשים שקראתי שביקרו שם. משם לקחתי את החשמלית לג'רבהבואנה גארדנס, פארק עירוני קטן נחמד שקרוב למוזיאון לאומנות מודרנית שהכניסה אליוהיתה היום בחינם (כל יום רביעי, הראשון לחודש הכניסה היא בחינם). ירדתי מהחשמליתופתאום הפלא ופלא השמש זרחה לה במלוא עוצמתה, הערפל נעלם כלא היה ואפילו היה בחוראחד שהשתזף בלי חולצה באמצע הפארק (יודעים להעריך שמש האמריקאים האל)היו שם מפלים נחמדים ואזנכנסתי למוזיאון. אם הייתי משלמת עליו הייתי עורפת למישהו את הראש. אומנות מודרניתספציפית במוזיאון הזה היה תערוכה של צילומים לא ברורים, כיסא מניילון, תערוכה על יין שהיתה טיפה מעניינת וזהו. חצי שעה ולא הייתי שם כבר. משם לקחתי את החשמלית שוב לרציף 39כי הנחתי שהשמש תגרום לאריות הים לעלות על הרפסודות והפעם היו המון אריות ים שהשתזפולהנאתם ואחלה ראות לאלקטראז. 
בטח הבנתם את הקונספט, שוב חשמלית לקרונית המפורסמת שלסן פרנסיסקו מפינת הרחוב פאוול ומארקט. אומנם לא נתליתי עליה אבל היה כיף לסוע כךשהרגליים שלי היו בחוץ ושום דבר לא הפריד ביני לבין היקום. ירדתי בחלק העליון שלרחוב לומברד...ירדתי, צילמתי, עליתי (עם הרבה חמצן בריאות). ראיתי שיש פארק קטןמאוד קרוב מול חוף הים והחלטתי ללכת לשם ומה גיליתי? תצפית מעולה על גשרהזהב...צילמתי מיליון תמונות. 
הלכתי לכיכר ג'יררלדי המפורסמת וקניתי לי גלידה. כמהתשבוחות קראתי על הגלידה ועל השוקולד. ומה אני אגיד לכם? קחו את מקס ברנר, קחושוקולד בלגי ותנסו איכשהו להשוות אותם למותג האמריקאי הזה. השוקולד עוד איכשהו טעים (נסו את השוקולד במילוי פטל) אבל הגלידה היתה אחת הפשוטות שאכלתי בחיי. הדבר היחידשקצת פיצה על זה היה שבחרתי לאכול אותה באמפי קטן בחוף מול גשר שער הזהב ולא בביתקפה עצמו. חזרתי לתחנת הקרוניות ברחוב לומברד ומשם קו F לאכסניה. יום רביעי, ה-2.2:
עברתי שוב לאכסניה 3 דקות מהיוניון סקוור. היום היה חמים והראות היתה טובה. הלכתיבבוקר לאקספלורטוריום שהכניסה אליו היתה בחינם (נראה לי שזה חינם כל יום רביעיהראשון בחודש). המוזיאון היה ממוקם ליד ארמון ליגיון הכבוד לאומנויות. מול הארמוןיש אגם עם ברווזים וברבורים- אם אתם עם ילדים או אם סתם בא לכם זה נורא נחמד להאכילאותם. המבנה עצמו מרשים מאוד אבל לא נכנסתי פנימה. 
משם המשכתי למוזיאון והייתי שםשעה בערך. הוא היה מלא עד אפס מקום כמעט ואני חושבת שזה בהחלט מקום מרתק לילדים. למבוגרים גם היו כמה דברים מעניינים אבל הייתי אומרת שקהל היעד הוא בעיקר ילדיםוילד יכול להנות שם שעתיים-שלוש כי הכל נורא אינטראקטיבי (לגעת, לשמוע, לראות, למשש...אין חוש שמקופח).
אם תלכו מהרחוב של המוזיאון מספר בלוקים לכיוון רחובמרינה תגיעו למרינה שיש ממנה תצפית נהדרת של גשר הזהב. יש שם חומה כזו לאורך החוףשאפשר לשבת ולהשקיף. אגב, מעט לפני החוף יש פארק קטן נחמד עם דשא ושולחנות פיקניק, כל כך הצטערתי שלא ידעתי על זה קודם, אבל בכל זאת ישבתי שם רבע שעה וכרסמתי להנאתיקוביות מנגו מיובש. ממליצה לכם לעשות משהו קטן בבוקר, משם להמשיך לשעתיים-שלושבמוזיאון ובאגם מול הארמון ואז לרדת ולעשות פיקניק מול הגשר...לזה אני קוראת נוף שלמסעדת מישלן.
נסעתי לרחובות ה-15 וה-16 לראות אתציורי קיר המפורסמים וצילמתי קצת אבל הלכתי די מהר כי זה לא אחד האזורים הטוביםבעיר בלשון המעטה.
החלטתי בספונטניות לשלם את הכניסה למגדל קויט כי היתה ראותמעולה, אז לקחתי חשמלית ואוטובוס כדי להגיע שם ולגלות שהמגדל סגור לרגל שיפוצים.
ממליצה למי שנוסע לבדוק מה הסטטוס עכשיו ...גם מהגבעה עצמה היה נוף דינחמד של אלקטראז ובדרך חזרה ירדתי במדרגות פילברט החינניות (בכל המדריכי טיוליםממליצים לעלות אותם...ואני אומרת למה לעלות אם אפשר לרדת?).
יום חמישי, ה-3.2:
היוםהבוקר שלי התחיל בדיליי קליל לא ברור למה אבל ב-10 בבוקר הגעתי ל"אלמו סקוור", יששם גן שעשועים חמוד לילדים וספסלים, אז ישבתי לאכול שם ארוחת עשר ולחכות לשעה11לסיור הליכה חינמי מאורגן (בסוף המדריך אסף תרומות ובהחלט מגיע לתרום לארגון הזהכמה דולרים עבור כל אדם שמשתתף בסיור) של הארכיטקטורה של הבתים הויקטוריאנים באזור. במשך שעתיים וחצי טיפסנו בעליות של העיר הזאת (חיפה ליד סןפרנסיסקו זה כלום) והוא הסביר על בתים וכו'...היה נחמד. בסוף יצאה לי תמונה ממשחמודה של "הגברות הצבועות". 
אחרי הארוחת צהריים לקחתי קרונית לרובע הסיני,בגדול רב החנויות זה מזכרות מטופשותויקרות לתיירים אבל אפשר לקנות שם פירות, ירקות ואוכל סיני בזול.
יום שישי ה-4.2:
בשעה 9בבוקר הגעתי לסיור מאורגן של אותו ארגון בגן התה היפני בפארק שערהזהב. הגנים היו כל כך שלווים והצמחייה היתה פשוט מרהיבה (אחרי ביקור בכמה גניםיפניים זה בהחלט השווה ביותר!) הסיור היה נחמד מאוד ונמשך שעה וחצי בערך.
משםהמשכתי להליכה באגם סביב אגם סטו. רציתי למצוא את תחנת האוטובוס כדי לסוע לצידוהשני של הפארק לראות את תחנת הרוח ועשיתי מן קיצור דרך מוזר של ירידה מאוד תלולהואז מעברו השני של הכביש פתאום נגלה אליי מאמצע שום מקום מפל לא קטנטןבכלל...תאמינו לי, לא משנה כמה יושבים ומתכננים לפני הטיול, לפעמים דווקאבמקומות שטועים בדרך או שמחליטים לשנות קצת את התוכנית מגלים את הדברים הכייפים. נסעתי לצידו השני של הפארק ואז ניסיתי לנווט לעבר התחנה בעזרת המפההמטופשת של הפארק. הלכתי קילומטרים לאורך מגרשי ספורט כלשהו עד שבסוף התייאשתיואמרתי לעצמי שאני עושה אחורה פנה. כמובן שהתחנת אוטובוס בחזרה למרכז העיר לא היתהבאופק אז ירדתי לעבר אושן ביץ' והלכתי אותו כמעט לכל אורכו. כל הדרך פזלתי לצד ימיןבניסיון למצוא את התחנה ואז ברור שפתאום אני קולטת את התחנה...אם הייתם בהולנד ואיןלכם זמן לחלק הזה של הפארק- וותרו. גן התה היפני ואגם סטו הרבה יותר הרשימו אותימאשר התחנת אבן האפרורית הזו.
חזרתי לאכסניה ובשעה 7 בערב אספואותי לסיור מאורגן של יומיים ביוסמטי שהיה בדיעבד החוויה הכי מדהימה בכל הטיול הזהואם אנחנו כבר ב"הכי" שלי אז סן פרנסיסקו היא העיר הכי יפה, חמודה ומגוונת שיצא לילהיות בה בארה"ב. אני אישית חושבת שבכל המסלוליבזק של שבועיים שאנשים מנסים לדחוף את כל החוף המערבי תמיד כדאי לגרוע מלוס אנג'לסלטובת סן פרנסיסקו. יום שבת ה-5.2:
בבוקר קמנו והתאספנו (היינו קבוצהשל 10 אנשים בגילאי 20 וקצת) בבית הקפה ליד האכסניה. כשנכנסתי לשם הרגיש לי כמואיזו בקתה באספן. בחוץ קור אימים ושלג ובפנים אח בוערת עם צבי מפוחלץמעליה, ריצוף עץ, ספות ושולחנות אוכל. הזמנתי ארוחת בוקר בסגנון 'קליפורניה', אכלנו ונכנסולרכב. המדריך עצר בכל הנקודות ציון המרכזיות לרבע שעה בערך בכל אחת כדי שנוכל לצלם- הפארק הזה היה המחזה הכי מדהים (ואני מוכנה להוסיף עוד סופרלטיבים) של טבע ראשוני, פראי ועוצר נשימה שראיתי בחיי. 
שלג, מים, סלעי ענק, עצי הסקויה, אגם המראה, מפליםמרהיבים...אני אדם שדי קשה להוציא ממנו כזו התלהבות אבל זה "ה"פארק אם לא ה...(תנולי לבקר בילוסטון גם ואז אני אגיד לכם סופית).
עצרנו, ירדנו מהרכב והמדריךאמר שהולכים לעשות הייק של 3.5 מייל ופירק איכשהו את החלק התחתון של המכנסיים שלוכך שהוא היה בשורטס. כולנו התלבשנו כמו דובים קטנטנים כי בחוץ היה שלג וקור אימיםובהינו בו כמו שהוא מטורף. המילון אוקספורד-פזית שלי תרגם הייק כהליכה קלילה ברחביהפארק. הליכה? קלילה? טיפוס-הרים-מטורלל-לחלוטין זה מה שזה היה. בת אחת התייאשהאחרי 10 דקות וכולם התנשפו כמו חולי אסתמה. זה היה מסלול במגמת עלייה מאוד חדה שלפיתולים מתעתעים כאלו, שכל פעם שאתה בטוח שעוד רגע אתה בפסגה זה מתעקל שוב. אניבכושר די טוב וזה היה לי די קשה. אבל, כשהגענו לפסגה וראינו את הנוף למטה, המפל והקשתשנוצרה שם זה היה שווה את המחסור בחמצן. 
את הארוחת צהריים הארוזה שלנו אכלנו על מדףסלע שנשקף ממנו נוף משגע, וכולם היו כל כך עסוקים בלאכול שהיה שקט כזה ונשרים ריחפולהם מעל. תמיד גיחכתי על הקונספט אבל אם הייתי שם לבד בכיף הייתי עושהלעצמי מיני סדנת ויפסאנה. 
כמו ברכבת הרים, מה שעולה חייב לרדת, אז אם לקח לנו 3 שעות בערך לטפס את זה תוך שעה וחצי בערך היינו למטה, תשושיםומרוצים. נכנסו לרכב וכולם כבר התחילו לפנטז על המקלחת אבל למדריך היו תוכניות משלעצמו. נסענו קצת ויצאנו להליכה של שעה על הקרח (רק אלוהים יודע איך אף אחד לא שברשם משהו) לאגם המראה. זה היה כל כך מגניב...אני לא יודעת איך זה שדווקא שם ההשתקפות היא כל כך צלולה אבל יכולתי לצלם שם במשך שעות. היה שווה לקרטע לשם.
בדרך חזרההיתה שקיעה מ-ר-ה-י-ב-ה והמדריך קלט שכולנו מנסים לצלם דרך החלונות ללא הצלחה יתרהאז הוא עצר בצד ונתן לנו רבע שעה.
בחיים לא ראיתי את השמיים נצבעים ככה. 
סופסוף חזרנולאכסניה, מקלחת, ארוחת ערב טובה מול האח ואז כדי לפצות קצת את שרירינו הדואביםנכנסו לג'קוזי...באמת שזה היה היום הכי מדהים שלי בכל התקופה הזו.
הטיול הזה היה חלק מהדיל עם האכסניה בפארק. זה מיועד בעיקר לצעירים. היומיים האלו עלו 245$ וזהכלל את הלינה, הארוחות, הסיורים, והכניסה לג'קוזי. באמת שהיה שווה כלסנט.
יום ראשון ה-6.2:
אותה רוטינה של אתמול, רק שהפעם כבר היינו ארוזיםומוכנים לחזרה לסן פרנסיסקו. נסענו ועשינו הליכה הלוך ושוב של 3 שעות בשלגלעבר עצי הסקויה. כל האנשים חוץ ממני ומהמדריך השתמשו בנעלי שלג אבל אני הגעתי עםנעלי הליכה טובות מהארץ ולא התחשק לי לדדות כמו ברווז 2 מייל אז ויתרתי על התענוג. זה הוכיח את עצמו יופי, כי בהרבה חלקים השלג נמס ורב האנשים פשוט התייאשו מהנעלייםוהחביאו אותם בצידי הדרך. העצים האלה פשוט עצומים...אתה מרגיש כמו נמלה מול בנאדם. 
נסיעה חזרה לסן פרנסיסקו.
יום שני ה-7.2:
בבוקר לקחתי את הבארט לברקלי, ביקרתי באוניברסיטה- סנאים מקפצים להם שם חופשי, הבניינים בסגנון ישן וכל הקמפוסנמצא באמצע פארק ענק- בהחלט אוירה פסטורלית ללמוד בה, אבל לא נראה שמי שבאמת לומדשם מעריך את זה...ככה זה בחיים. אחרי זה טיילתי קצת בדאון טאון של העיר ואז לקחתי אוטובוס למרינה. זה סוג של סטייט פארק בשם איסט שור. ירדתי תחנהאחת אחרי המרינה בטעות וראיתי מן רציף כזה שמוביל לתוך הים אז התחלתי ללכת עליווהיה משם נוף של שער הזהב ואת קו הבניינים של העיר.
בדרך חזרה ראיתי חנות שלהכל ב-99 סנט שהיה בה הכל אז הצטיידתי בדרך חזרה לאכסנייה.
חזרתי לסןפרנסיסקו וטיילתי קצת שוב בחנויות באזור יוניון סקוור וכך הסתיים לו השבוע שלי בסןפרנסיסקו.
אני בטוחה שאני עוד אחזור לשם בעתיד...אגב, התמונות שלי ככלשהטיול ממשיך רק הולכות ומשתפרות (זו דעה אובייקטיבית של אנשים אחרים). כבר דיברתיעל לפתח יחסים קרובים עם המצלמה לפני הטיול? זה יחסוך לכם גם את: "אוף, איך זהשמהעיר שהכי אהבתי יצאו לי התמונות הכי פחות יפות?"
3.5 חודשים בארה"ב+ גיחה לקנדה בתקציב מוגבל- 1
יעדי הפוסט
אהבת את הפוסט?
