סיפור הטיול במסלול Tour De Monte Blanc ו Walkers Houte Route
תאריך הטיול: יולי 2012
ספרי הדרכה: 2 ספרים של Kev Reynolds בהוצאת Cicerone
נקודת התחלה: Les Houche, France
נקודת סיום: Zermatt, Switzerland
סה"כ יצאתי עם כ 550 יורו ו 500 פר"ש. אחרי כשבועיים נשארתי עם 50 יורו כשאני בשוויץ המשך בשוויץ בלבד. אז הוצאתי עוד 1000 פר"ש שהספיק לכל הטיול (2-3 מקומות שילמתי באשראי).
מחירי מלונות ובקתות (כולל ארוחת בוקר וערב) כדי לתת תחושה על סכומי הכסף הדרושים. הסכומים נכונים ליולי 2012 ושערי מטבע היו: 1 CHF = 4.10 NIS, 1 Euro=4.932 NIS
מקומות לינה במהלך מסלול Tour de Monte Blanc:
1.First night we stayed at Col de Tricot, in a room within a house for 35 Euro (They weren't sure how much to take J)
2.Col Du Bonhome: 46 Euro
3.Refiugio Elizabetta (First one seen when crossing to Italy): 46 Euro
4.Courmayour 3 *** Hotel: 85 Euro for double room
5.Refiugio Bertone (Out of Courmayour): 40 Euro
6.La Fouly: 60 CHF
7.Champex, Relais darpette: 65 CHF, great food.
8.Trient:
9.Tre Le Champ: 38 Euro
מקום משפחתי ונחמד אבל מאוד צפוף וקלסטרופובי. במקרה של מזג אוויר גרוע, לא יהיה נוח לשבת כולם בפנים.
10.Refiuge Lac Blanc: 50 Euro
11.Chamonix: 45 Euro
Nice, Clean & very small room, with shared bathroom & toilet.
Found trough Information Center).
 don't think of the ";Youth Hostel" unless you're willing to try very low J
מקומות לינה במהלך מסלול Walkers Houte Route:
1.Col de Forclaz:
 Great dinner, has WiFi all over the hotel.
2.Champex (Plein Air, gite): 76 CHF
 Has WiFi in public area.
3.Le Chable: 35 CHF for the only hostel (Le Stop) but it didn't open.
 90CHF for one person, 130 CHF in the Gietroz Hotel *** for double room.
4.Cabane Monte Forte: 70 CHF (Dinner not so so)
5.Cabane de Prafleuri: 65 CHF, very good food.
6.Arolla, Hotel du Glacier: 130 CHF for a double room. Very good food.
7.Le Sage: one Café (one of the lowest places I've seen for 70 CHF - didn't stay) & one hotel (very nice, 3*** or more)
 Has WiFi in dining area.
8.Cabane de Moiry: 78 CHF. The finest mountain hut I've seen!!!
 Very good food.
9.Zinal+, Hotel Weisshorn Hotel: 150 CHF
Fancy dinner, very good breakfast. But it's also very expensive!!!
Some parts are renovated & hence new. Others are old as if you're in the 1950's.
 Has WiFi but I could connect with my Android.
10.Gruben, Hotel Schwarzhorn: ~60 CHF, not sure exact price. No WiFi.
11.Gazenried, Hotel Alpenrosli: 35 CHF for the night + breakfast (minimal). Dinner is by the menu which has prices in the range of 15-40 CHF.
They charge for Tap water (3+ CHF a glass) so they made me angry.
 Has WiFi but I could connect with my Android.
12.Europa Hut: 60 CHF
13.Alfa Hotel 3 * (Zermat): 65 CHF
 Very nice & clean, small room with bed, sink & TV. Free WiFi all over hotel.


Tour de Monte Blanc
יום שני, 2 ליולי, יום הליכה ראשון
יציאה לטיסה ב 2 ליולי בבוקר. הטיסה התעכבה כחצי שעה (וגם נחיתה בגנבה) כך שהמתנתי להסעה הבאה. בשעה 14:00 לערך הגעתי ל les houche משם מתחיל המסלול. בזמן ההמתנה בנמל התעופה פגשתי את antee שהגיע מלפלנד לעשות את סובב מון בלאן. קבענו להתחיל ללכת יחד ולבקשתו התחלנו באותו היום ללכת על אף שהיה מעונן.
התחלנו לטפס והתחיל לטפטף גשם. לבסוף עצרנו ב le chample אצל זוג נחמד שאירח אותנו כי ה gite שהיה בכפר נסגר.
יום שלישי, 3 ליולי, יום הליכה שני
ביום השני, 3 ליולי, הלכנו עד les contamine-montojoie שזו נקודת סיום שלב 1. הגענו למרכז הכפר למכירה של שוק שניפרש במרכז עם פירות, גבינות, צעצועים וכו'.
שתינו קפה ועוגה והמשכנו ליעד שהוא refuge col dubonhomme בגובה 2443 מה שאומר שמצפה לנו טיפוס רציני מגובה 1167.
בדרך הגענו ל refuge de la balme אבל בגלל השעה (15:00 לערך) כבר לא הגישו צהריים. החלטנו להמשיך בכל זאת ובגובה 2000 היינו מורעבים בלי כח. למזלנו היו לנו ממתקים לשעת חירום כזו וכח סניקרס החזיק אותו מטפסים קרוב לשעה. ובעזרת 2 סניקרס הגעתי ליעד וגילינו שאין מקום לישון. זו היתה הפתעה שכן יציאה בתחילת יולי הייתה כדי להימנע מצורך בהזמנת מקומות, מה שמקבע מסלול והפסקות ללא הצחשבות במזג האוויר. לבסוף, נתנו לנו לישון באוהל של המקום. בהתחלה זה היה מבאס אבל בבוקר הבנו שאנו ישנו הכי טוב כי היינו 4 אנשים בלבד מרטחקים מרעש המטבח, כ 80 אורחים ומספר חמורים שמשמשים להובלת משאות. בקיצור מעולה :)
יום רביעי, 4 ליולי, יום הליכה שלישי
ביום השלישי יצאנו לתצפית בפסגת ההר הצמוד ל refuge ושמה col de la croix du bonhomme ומשם היתה אכן תצפית 360 מאוד יפה.
משם ירדנו במסלול האלטרנטיבי לכיוון ville des glaciers תוך כדי הליכה בשלג. הבחור מלפלנד פשוט החליק על הנעחיים כשהם צמודות ואני דידיתי מאחור :) כך דילגנו על les chapieux והגענו ל refuge des mottets לארוחת צהריים לפני טיפוס ארוך מעבר למעבר ההרים שיעביר אותנו לאיטליה.
בארוחת הצהריים פגשנו 3 סטודנטים מאוסטרליה שפירגנו לנו על הקינוח עם קפה ועוגת פירות יער. מומלץ מאוד למטיילים אוהבי העוגות (כמוני :). את החברה האלה עוד ניפגוש בהמשך.
לאחר הארוחה התחלנו בטיפוס ופיתאום התחלנו לראות עוד ועוד חיילים עם נשק, מכשירי קשר, תרמילים וכו'. היה קצת מצחיק לראות שיש להם מחסום על הקנה כך שבעצם הנשק לא יכול לירות :) אבל בהתחשב בסביבה זה כניראה לא ממש דרוש (לירות:).
כשהגענו לפס וישבנו לנוח התחלנו לשמוע מכין יריות. חלק מהאנשים התחילו להיסתכל מסביב אבל מהצד האיטלקי של הפס לא היתה נפש חיה ולא עיניין אף אחד שיורים ליד הגבול - הלוואי עלינו במאה הזו :) בכל אופן המשכנו בדרך בירידה ארוכה לכיוון rifugio elisabettaשממוקם באופן מדהים על סלע שבולט מההר כ 100 מטר מעל הדרך. כאן הסתנכרנו עם הספר לסיום קטע שלישי.
הבעיה היתה ששוב לא היה להם מקום שינה לנו ולאחרים. מזיכרון יום האתמול ובדיקת החדרים שהכילו מיטות ב 3 קומות הצעתי מיד לישון באוהל או בחדר אוכל. לגבי אוהל, אסור להם להשתמש בו מתחת לגובה מסוים ולכן הסכמנו על חדר האוכל. בהמשך פתאום מצאו פינה פנויה ל 6 אנשים ועל אף נסיונות לשכנע אותם להשאיר אותנו בחדר האוכל הם לא הסכימו כי זה יפריע להכנות שלהם בבוקר.
בינתיים הלכנו להיתקלח וגילינו מקלחות עם אסימונים שכל אסימון נותן כ 2 דקות מים חמים. האוסטרלים התעקשו לא לשלם כ 2 יורו והתשלחו במים קרים (רק נבהיר שבהרים המים הקרים הם ממעינות והפשרת שלגים והטמפרטורה שלהם בערך 5-10 מעלות). אלו שהיו עדיין בחוץ צחקו על הסטודנטים אבל הם יצאו במהירות ומרוצים עד השמיים :) בארוחת הערב פגשנו זוג אמריקאים ( לא יוצא לילפגוש הרבה אמריקאים שמטרקים) והאישה הצהירה שהיא בחודש שני (לכל העצלניות שביניכן - קחו דוגמא).
יום חמישי, 5 ליולי, יום הליכה רביעי
היום התחיל עם עננים וטיפטוף אך ברגע שיצאה השמש יצאנו לדרך אל Courmayeur.החלטנו ללכת במסלול הגבוה שעובר ב refiugio maison vieille שם אכלנו ספגטי בולונז מעולה - אמרתי כבר שזו איטליה?:)
המשכנו בדרך והירידה לכיוון Courmayeur ממש ארוכה ותלולה.
ב Courmayeur כדאי לעבור את הנהר (שחוצה את העיר) ואחרי העלייה יש כיכר שמסביבה יש מלונות קטנים, מסעדות, ומרכז מידע לתיירים.
אבל הדבר שבאמת תפס את העין היו אוסף של מכוניות פרארי מבריקות שחנו מסביב למסעדה/מלון. הצעתי לשותף שלי לדרך לבדוק את המלון אבל החלטנו לוותר עם כל ההמולה:) ספרנו שם 18 מכוניות, הזלנו מעט ריר והמשכנו למלון קטן ונחמד שם נשארנו ללילה.
בהמשך כשיצאנו לסיבוב ראינו שליד מרכז המידע יש שלט עם כל המלונות, מידע נילווה ונורה שמסמנת אם יש מקום פנוי. לידיעתכם!
יום שישי, 6 ליולי, יום הליכה חמישי
בבוקר היו הרבה עננים ודנו באפשרות להמשיך או להישאר. אני מעדיף להמתין כי באתי בשביל הנופים ואי אפשר לראות כלום כשיש המון עננים, ערפל וגשם.
התעכבנו על ארוחת בוקר טובה במלון ולאחר כשעה התחיל מזג האוויר להישתפר. חלטנו לצאת ובמיקרה של הרעה להישאר בביקתה שנמצא על הדרך. בחרנו כמובן ללכל במסלול הגבוה ( כ 2500 מטר - הליכה על שיא הרכס) כדי לראות את כל יופיו של רכס המון בלאן מולנו. אבל, מזג האוויר היה נגדנו וכשהגענו לתצפית יפה בגובה של כמעט 2000 כבר מילאו עננים את העמק המפריד אותנו מרכס המון בלאן בלי אפשרות לראות כלום. מעט אחכ הגענו ל refiugii bertone ושם החלטתי להישאר למזג אוויר טוב יותר שכן קטע זה אמור להיות עם נופים מהיפים ביותר. בנקודה זו גם ניפרדתי מ antee שהחליט להמשיך ולא להמצין למחרת. קבענו שלמחרת (שהיה צפוי יום יפה) אני אשלים את ההליכה של יום זה וגיע לסוף הקטע הבא למקום שקבענו. קיוויתי שכך נוכח להמשיל ללכת בצוותא.
ניפרדנו לשלום ואני ישבתי להנאתי משעת הצהריים ועד ארוחת ערב (עם קפה ועוגה כמובן :) בארוחת הערב ישבתי עם זוג גרמנים שאותם אפגוש לסירוגין כמעט עד סוף המסלול וזוג מהלסינקי שבאו למספר מסלולי יום. החלק הזה בו פוגשים אנשים לשיחות ארוכות היה מאוד מעניין לאורך הטיול וכניראה רובו "תודות" לעובדת היותי מטייל לבד.
יום שבת, 7 ליולי, יום הליכה שישי
היום השישי התחיל עם מזג אוויר נפלא ממש כפי שהובטח. יצאתי לדרך במרץ שכן היה צפוי לי יום ארוך מאוד. ההליכה לאורך פיסגת הרכס היתה מדהימה כשכל הרכס מונח ממול ורק ענן קטן מעיז מדי פעם להפריע לתמונה המושלמת.
בסיום ההליכה על mont de la saxe ירדתי ל armina ושם לא היה ברור לאן להמשיך. הספר וסימון על סלע הראו כיוון שבו השביל נמחק, כניראה בגלל שלא הולכים בו. מטיילים אחרים ניראו באים מכיווןמעלה ההר שמולי לכיוון צפון מזרח ולשם גם הלכו 2 זוגות מטיילים. לצערי לא היתה לי מפה אז שאלתי זוג מטיילים ולהם היתה מפה. המפה הראתה שהמסלול עליו הצביע הספר הגיוני אבל החלטתי לא לקחת סיכון וללכת לכיוון בו הלכו כל האחרים. בדיעבד התברר שדרך זו דורשת לטפס שוב כ 500 מטר גובה ולרדת מצד שני במקום להקיף את ההר בדרך אופקית לחלוטין. כך יצא שהגעתי ל refugio bonati (סוף יום האתמול) רק ב 13:30. אכלתי מהר צהריים ויצאתי לדרך שידידי התחיל כבר בבוקר.
הגברתי קצב תוך הקפדה על צילומים חוזרים ונישנים כל מרחק מה - הנוף היה פשוט משכר כאשר העמק הירוק מונח למטה ופסגות מושלגות למעלה.
הגעתי ל chalet val ferret שהיה ממש מקסים ושם המדריך בילבל אותי כ 30 דקות לכיוון הלא נכון. לבסוף התאפסתי והמשכתי בדרכי לכיוון refiugio elena כשאני מתחיל לצאת מהעמק הנפלא העונה לשם val ferret. עם הגיעי לשם מילאתי מים ותחלתי לטפס אל ה grand col ferret שמפריד בין איטליה לשוויץ. כאן כבר הרגשתי את אורכו של היום אבל רציתי לפגוש את ידידי. בסטף העלייה צילמתי תמונות אחרונות של val ferret עם ההרים והתחלתי לרדת לכיוון שוויץ כשהדבר הראשון שעולה בראשי היה העובדה שאני שוב עובר גבול ואין כאן אף אחד! !!
הירידה היתה ארוכה מאוד ובסופה הגעתי ל la fouly ב 19:45. אכן, היום הכי ארוך בטיול.
לצערי, המקום בו קבענו להיפגש נסגר ובדיקה ב 2 מקומות על הרחוב הראשי לא הניבה כלום. הייתי כבר עייף אז מיקלחת, ארוחת ערב ולישון :)
יום ראשון, 8 ליולי, יום הליכה שביעי
לאחר יום האתמול המתיש, היה צפוי יום קליל וקצר. מתאים :) הבעיה הייתה שקמתי לבוקר סוער וגשום. לאחר סיום ארוחת הבוקר ראיתי שרוב הטרקרים לובשים מעילי גשם ויוצאים לדרך. החלטתי לחכות ועד 10:00 לערך השמיים התבהרו, השמש פיזזה והיום הפך נעים. אז יוצאים לדרך :) ההליכה היתה ברובה די מישורית ורק בסוף יש טיפוס של כ 400 מטר גובה. בדרך פגשתי את זוג האמריקאים הפנסיונרים שישנו איתי באוהל בלילה השני. החלפנו חוויות וחשבתי שוב כמה זה נחמד להמשיל לטייל גם בגיל 60+ ללא מחויבות לעבודה וכו'
המשכתי עד ל champex עם האגם המדהים שבמרכז הכפר, הנחתי את התיק ב gite שניראה נחמד (כי אין קבלה בין 1 ל 4 :) ויצאתי לסיבוב בכפר. די מהר הרגשתי שאני לא מוצא את עצמי במקום (שניראה פשוט מהאגדות) והחלטתי להתחיל את מסלול יום המחר שכן לאחר 45 דקות יש מלון ותיכננתי עליו כעדיף.
הגעתי ל relais darpette שיושב בעמק המשקיף אל מעבר ההרים arpette אותו יש לחצות למחרת. המקום היה מדהים, האוכל טוב ושוב פגשתי אנשים נחמדים לשיחות כולל צרפתי אחד בן כ 63 שבא ל4 ימי חופשת הליכה סביב המון בלאן. התחלתי להעריך יותר את הצרפתים האלו שתופסים את רוב המסלול (לא רואים איטלקים למשל על אף שהמסלול עובר באיטליה) ובמיוחד שהגיל בכלל לא ניראה משנה לאף אחד. יש לנו הישראלים מה ללמוד.
ישבתי לי מול הרכס, קורא קצת בספר, חושב מחשבות על אלו שהשארתי בבית ונהנה מהנוף, מעביר את הזמן.
יום שני, 9 ליולי, יום הליכה שמיני
התחלתי את היום עם ארוחת בוקר טובה ויוצאים לדרך במזג אוויר מעולה. חלקו הראשון של היום הוא טיפוס ארוך עד למעבר שם עצרתי לנוח ולצפות בנוף הגבוה. היו עננים אבל רובם רחוקים ומתחתי כך שראיתי תמונה יפהפיה של פסגות רחוקות ומושלגות שיוצאות מתוך העננים. התחלתי בירידה הארוכה לכיוון trient תוך צפייה בעמק הנפרש הרחק למטה והקרחון שנמצא ממולי, בצד השני של העמק. מדהים! !!
ב trient פגשתי במלון את שני הגרמנים ואפילו בחור ישראלי שבמקרה ישב איתי בשולחן. לצערי, הוא ברח מהר בבוקר עשיתי קצת סידורי מקלחת, כביסה וכו' והעברתי זמן צפיה בקרחון שממול, trient glacier.
תיזכור: בהליכה לכיוון champex חלפתי על פני4 ישראלים ואמרתי hello כמקובל במסלול. הם ענו חזרה ורק מספר מטרים אחרי שעברתי אותם קלטתי שלאחד יש כיתוב עיברית על הכובע. עצרתי, הסתובבתי ואמרתי שלום (בעיברית כמובן). כל הארבעה הסתובבו מיד ונעצרו. החלפנו כמה מילים והמשכנו כל אחד לדרכו. אלו הישראלים הראשונים שפגשתי במסלול.
יום שלישי, 10 ליולי, יום הליכה תשיעי
יום יפהפה להליכה מתחיל בטיפוס מ trient אל מעבר ההרים col de balme שיחזיר אותי משוויץ לצרפת לקראת סיום המסלול. בראש המעבר ישנו refiuge שיושב ממש על הגבול. הרוח הייתה מטורפת ולכן נכנסתי פנימה אך מהר מאוד יצאתי לשבת בחוץ. המקום ממש לא מזמין והאנשים המפעילים ניראים אומללים בלי חיוך אחד לרפואה. כניראה שזו הסיבה שכמעט לא היו אנשים בפנים והרוב העדיפו את קור הרוח.
במרחק ניראו ענני גשם שחורים, מעבר לשאמוני אך בשיחה עם מטיילים שהגיעו משאמוני הם אמרו שגשםם צפוי רק בערב. כיוון שכך פניתי לרדת בדרך הארוכה שנתחילה בהליכה על הרכס לכיוון aiguilles des posettes. לקראת סוף הרכס התחיל הטיפטוף שנמשך זמן רב במשך הירידה לכיוון tre-le-champ שם הגעתי לכפר שהוא בעצם 5-6 בתים. נישארתי ללון במקום היחיד שם שמומלץ ע"י הספר ( gite auberge la boerne). המקום אכן נחמד וחמים/משפחתי אך בהחלט עלול לגרום להרגשת קלסטרופוביה לאלו הרגישים. צחקנו על כך שהצליחו לדחוף כל כך הרבה אנשים בבית אחד, כולל בעליית הגג:)
יום רביעי, 11 ליולי, יום הליכה עשירי
היום תיכננתי לטפס אל lac blanc שהתמונות המדהימות של יושבות כבר מספר חודשים ברקע של המחשב, ומצליחות להדהים אותי שוב ושוב ביופיין כמו גם לשאוב שאלות התפעלות מאנשים שבמקרה רואים את הרקע לגבי המקום. הצטרפתי ל 2 בריטים שתכננו כמוני ויצאנו מה gite לכיוון מעלה. בדרך עוברים טיפוס בסולמות שעלול להפחיד מעט אבל לא רציני לרוב האנשים.
מזג האוויר התחיל להתעכר ולמזלי הצלחתי לצלם תמונות יפות של רכס המון בלאן לפני הטיפוס בסולמות. אבל לא היה ניראה שאספיק להגיע לאגם בזמן ולמזלי מעט לפני ישנו אגם נוסף, לא פחות יפה בשם lac de cheserys ( לא בטוח לגבי השם) ושםהצלחתי לתפוסתמונה יםה של האגם עם המון בלאן ברקע. עם הגיעי ליעד כבר היה מעונן ורוחות חזקות נשבו. הרכס ממול נעלם בעננים ולי נותר להמתין עד הערב ללא הועיל. כאן שוב פגשתי את שני הגרמנים שניצלו את הזמן לשנת צהריים ואח"כ הצטרפו למשחקי קלפים כדי להרוג זמן. שני הבריטים שאיתם הגעתי רצו להישאר אבל לא היה מקום ולכן ירדו.
יום חמישי, 12 ליולי, יום הליכה אחד-עשר
הבוקר היה גרוע כמו ערב האתמול ואני החלטתי להמתין. שני ידידי הגרמנים ניםרדו לשלום שכן לאחד כאבה הברך והוא החליט ללכת עד לרכבל ומשם לרדת בעזרתה של הקידמה.
המתנתי עד אחרי 11:00 ומזג האוויר הראה רק מעט שיפור. עם זאת,עובדי המקום אמרו שבשמוני יש שמש. החלטתי ללכת לכיוון נקודת התצפית הבאה, הלא היא le brevent. לקחתי מסלול לכיוון במקום לרדת ל refiuge la flegere שם הייתי אמור ללון בלילה. הדרך יצאה מדהימה שכן היא היצה ברובה שוב על שיא הרכס של aiguilles rouges. בסופה הייתי ממול לנקודת התצפית המפורסמת במרחק אווירי של מאות מטרים אך מרחק רגלי שדורש לרדת לגובה 2000 ולטפס שוב ל 2500. החלטתי לוותר הפעם ולא להכנע לצורך להיות בדיוק בנקודה בה המסלול עובר.
התחלתי לרדת ועצרתי במסעדה ב plan prazהממוקמת בגובה 2000 ממק מתחת ל le brevent לארוחת צהריים בשמש מדהימה עם תצפית למון בלאן והקרחון היורד לידו. לסיום ירדתי לשמוני וכאן מסתיים המסלול. עייף אך מאוד מרוצה :)
Walkers Houte Route
יום שישי, 13 ליולי
הבוקר התחיל עם גשם בשאמוני. חלפו בי כמה מחשבות אולי לנוח יום במקום לצאת אבל מחשבה רציונאלית הביאה אותי למסקנה שרק מזג האוויר יקבע את ההתקדמות ובינתיים הייתי לפי הלוז (אפילו מקדים ביום בגלל שהתחלתי ללכת היום בו הגעתי בטיסה).
ניצלתי את הזמן לטלפונים ומעבר על הרבה emails שהצטברו תוך כדי מבטים לכייון טריינט. לרוב היה ניראה שבכיוון שלי אין הרבה עננים והגשם היה קל מאוד ולפרקים.
החלטתי לצאת לדרך ב 11:00 לכיוון מלון col de forclaz הזכור ממסלול סובבמון בלאן. המסלול המקורי הולך לכיוון טריינט שכן למחרת יש לטפס למעבר ה arpette. אבל, מכיוון שקטע זה היה אופציונאלי בסובב מון בלאן ושם כבר עשיתי אותו, החלטתי ללכת בדרך שעדיין לא הלכתי בה עד ל champex ששם ניפרדים שני המסלולים לדרכם.
אי לכך טיפסתי אל col de balme המפריד בין צרפת לשוויץ (וזכור לשימצה:) ומשם דרך refiuge les grands אל col de la forclaz. ביציאה משמוני היה טיפטוף מידי פעם אבל כשהתרחקתי מעט יצאתי לשמש. אכן, בכיוון שלי השמיים היו כחולים:) אבל לקראת סוף הדרך העננים התחילו להצטבר ואני הגברתי את הקצב תוך הבנה שהגשם בוא יבוא.
והטיפטוף אכן התחיל לאחר עיקול שממנו כבר ראיתי את המלון קרוב כל כך. הגברתי מהירות ונכנסתי למלון ממש בזמן. מספר דקות לאחר מכן התקדר מזג האוויר ובזמן ארוחת הערב כבר היתה סופה בחוץ (במושגים ישראליים).
תפסתי מיטה בחדר המשותף ומעט אח"כ ירדתי לארוחת הערב. מכיוון שזה מלון היה סידור ישיבה ולי סידרו שולחן קטן לבד. הייתי מבואס כי עד עכשיו נורא נהניתי מארוחות הערב בהן פגשתי הרבה אנשים עימם שוחחתי על הא ועל דא.
ואכן מספר דקות לאחר מכן שפר מזלי. בחור בריטי (שלאחר מכן הבהיר שהוא מוויילס ולא אנגליה) הזמין אותי לשבת עם משפחתו שכללה 5 אנשים. מכאן ואילך הערב היה מצוין (וגם ארוחת הערב), השיחה זרמה ואני למדתי מעט על ווילס (למשל שהשפה דומה לשפת ה elfs בסרט שר הטבעות). אני בתורי סיפרתי קצת על ישראל וכך נשארנו לשוחח הרבה אחרי שארוחת הערב הסתיימה, ממש עד שהלכנו לישון.
אכן, סיום מעולה ליום שהתחיל ברגל שמאל.
יום שבת, 14 ליולי
הבוקר היה המשכו הטבעי של הלילה הסוער, עם רוחות חזקות, הרבה גשם וראות גרועה. ממש לא ניראה שהולך להיות יום מבטיח.
המשפחה הוויילסית החליטה לוותר על המסלול ליום זה (הם לקראת סוף מסלול סובב מון בלאן) ולקחת אוטובוס ואז רכבת לכיוון שאמוני.
אבל בשוויץ מזג האוויר לא ממש יציב ולקראת 11 הגשם פסק, השמיים התבהרו הראות היצה מעולה והכל מוכן ליציאה לדרך. היעד היה champex ולשם יצאתי דרך bovine. קטע זה אינו מופיע במדריך המסלול אבל הוא מופיע במדריך מסחול הסובב מון בלאן והעדפתי דרך אחרת (שמקיפה את ההר מהצד במקום לטפס למעבר ה arpette) עם טיפוס לגובה שאינו פחות בהרבה.
הדרך היתה נעימה מאוד ובוצית אבל הנעליים צלחו בהצלחה את כל המכשלות.
בדרך פגשתי זוג ישראלים שעושים את סובב מון בלאן איתם שוחחתי קצרות והמשכנו לדרכנו ביום נהדר.
עם הגעתי ל champex התמקמתי באותו מלון שבו הייתי לפני מספר ימים אחא שאז הקבלה היתה סגורה ואני המשכתי הלאה מהכפר. היום, נכנסתי והמלון gite plain air היה נחמד מאוד. ההליכה היום היתה קצרה יחסית אבל יציאה מאוחרת וצורך לכבס בגדים, להוציא כסף להמשך הדרך (ברוב המקומות בהרים צריך מזומן) ומפות של המסלול הבטיחו למלא את חלקו.
בכביסה כבר פגשתי זוג ישראלים בשנות ה 50 שלהם איתם ישבצי לארוחת ערב ושיחות על דא ועל הא. וכך הסתיים לו עוד יום נעים בדרך הארוכה ....
יום ראשון, 15 ליולי
היום השלישי התחיל שוב עם עננים וגשם. במלון, סוג הישראלים דנו שוב ושוב אם יוצאים או לא. לבסוף הם החליטו לצאת מוקדם אבל דרך bovine במקום לחצות את הפס.
אנו המתנתי כמיטב המסורת בטיול זה שכן כבר קלטתי שבהרבה מיקרים הגשם מהלילה מפסיק עם עליית הבוקר. בנוסף, המסלול קצר לכיוון le chable שממקם אותנו לקראת הטיפוס של יום מחרת. ואכן, מזג האוויר לא איכזב ובסביבות 9 יצאתי לדרך עם שמיים כחולים ושמש זורחת. בדרך פגשתי זוג אמריקאים וזה כבר מיוחד כי לא יוצא לי לפגוש אמריקאים שמטרקים עם תיק גב. אלו היו זוג צעיר שבדיוק סיימו ללמוד מנהל עסקים (נו, כבר אמרתי אמריקאים:). הגברת היתה קוריאנית והם יצאו לטיול לפני ששניהם עושים רילוקיישן לסיאול. מיילה היא אבל עכשיו הוא צריך ללמוד קוריאנית :) המשכנו ללכת כך ביחד עד סוף אותו יום עת הגיענו לle chable. להם כבר היה חדר מוזמן ואני גיליתי שביום ראשון הכל סגור :( במלון שלהם בדקתי היכן יש מעונות וזה היה במרחק של כ 50 מטר. אבל זה ניפתח רק ב 17:30 ובמלון היה Wifi אז נשארתי לגלוש ולהעביר זמן. כאן פגשתי את יעקוב הקטלוני שהיה מתקן כל אחד שפגש שהוא אינו מספרד אלא מקטלוניה. אח"כ הסביר שב 2014 יסתיימו 300 שנות כיבוש ספרדי וקטלוניה תקבל עצמאות/אוטונומיה כלשהי, כמו גם הבסקים בספרד. בינתיים נזכרנו שבעצם שנינו היינו יחד בארוחת ערב ביום האתמול וגם הוא הולך לכיוון Zermat.
חיכינו ביחד עד לקראת 6 בערב אבל המעונות לא נפתחו. החלטנו לקחת חדר ביחד במלון בו גלשנו וכך המחיר יוצא קצת מעל מה שבד"כ עולה במעונות.
עלינו לחדר, התקלחנו, עשיתי כביסה וירדנו לארוחת ערב נחמדה במסעדת המלון. בשיחה התברר שהוא דובר ספרדית וצרפתית אך לא אנגלית כך שהשיחה הייתה קשה. אבל, הוא ידע קצת מילים בעברית שזכר מלפני 40 שנה אז הגיע להתנדב בקיבוץ (שכחתי את שמו).
מכאן התחברנו והלכנו יחד עד Arolla שם ניגמר לו הזמן הוא יצא בדרכו חזרה הביתה.
יום שני, 16 ליולי, מ Le Chable אל Cabane du Mont Fort
בבוקר התחלנו כל הארבעה (אני, הקטלוני ו 2 האמריקאים) בטיפוס הארוך (אחד הארוכים שיש לכל אורך הטיול) לכיוון Verbier ואתר הסקי/אופניים שבמעלה ההר. בטיפוס הארוך פגשנו מסלולי אופניים מאוד יפים שחלקם כמעט דרסו אותנו כאשר נסעו/התדרדרו/קפצו בהם בעזרת אופני השטח. האתר משמש לסקי בחורף ולאופניים בקיץ. כאשר מגיעים ל Clambin, רואים נוף נפלא ואת המסעדה החמודה שעליה ממליץ המדריך -; אכן המראה יפהפה ושווה מנוחה. בקרבת המסעדה יש גם מעיין עם מים כל כך טעימים שקשה לתאר וספסל לשבת ולצפות ברכס ממנו הגענו ביום האתמול ולאחריו רכס המון-בלאן.
בהמשך העלייה מגיעים לאתר הסקי העליון (סביב מתקן הרכבל) שם יש שוב מסעדה קטנה ומסודרת עם מרפסת עץ וזכוכית הצופה לכיוון המון-בלאן. שם החלטנו לעצור לארוחת צהריים קלה ומנוחה ארוכה בשמש הכיפית שכן סיימנו את רוב העלייה והמרחק לבקתה בה נבלה את הלילה היה קצר. היום היה יפהפה, הטמפרטורה נעימה והזמן מושלם להפסקת קפוצ'ינו J
לאחר ההפסקה יצאנו בהליכה קלילה לכיוון הבקתה. כשהגענו, אמר לי הבחור האחראי שיש לי מזל שיש מקום שכן ליום המחרת הכל כבר מוזמן. נהניתי מהמזל ויצאתי לשבת במרפסת שטופת השמש הצופה לדרום ול Grand Combin.
במרפסת פגשתי רופא נחמד מאוסטרליה ששתה יין בכמויות שלא הכרתי. לדבריו, ליטר יין לצהריים אינו משפיע עליו ובבקתות, היין עם כ 12%-13% אלכוהול אז זה חלש ולכן הוא שותה גם ליטר וחצי ללא השפעה. הוא רק מקפיד לשתות לגימות מים בין כוסיות היין J - בתור אחד שלא שותה יין זה נישמע לי חשוד אבל עובדה היא שהוא אכן ניראה צלול כל הזמן. התחלנו לדון בשתי האופציות להליכה למחרת כאשר המדריך שלו מציין את אותם שני המסלולים כמו המדריך שלי אך ממליץ אחרת לגבי איזה מסלול יפה יותר.
תוך כדי שאנו יושבים ומדברים שמעתי רעש חזק ומתגלגל. הסתובבתי לכיוון השני וראיתי מפולת סלעים שנופלים מראש ההר ועד הרבה מתחת לגובה הבקתה. התחלנו לדבר שכן המפולת הייתה באזור אליו היינו צריכים לצאת למסלול למחרת. דיברנו עם האחראי על הבקתה שפטר את העניין בכך שמפולות סלעים הן מאוד נדירות וזה הרגיע אותנו. רק נרגענו והנה שמענו מפולת קטנה יותר באותו אזור. זה הזכיר לי את הבדיחה על כך שאחד אמר שהכלב שלו לא נושך והשני שאל אם הכלב יודע את זה. כ 30 דקות מאוחר יותר הגיע אחראי הבקתה והודיע שקיבל טלפון המודיע שהמסלול שעובר מתחת למפולת נסגר ויש ללכת מחר במסלול החליפי. בכך ניסגר הדיון לגבי המסלול למחרת שאליו הצטרף בינתיים הזוג האמריקאי.
עם תחילת שקיעת השמש הטמפרטורה התחילה לצנוח ולא לאט נכנסו רוב המטיילים לבקתה החמימה. אנו נשארנו בחוץ כדי לצפות בשינוי צבעי האופק כאשר צד אחד היה עדיין מואר ובהיר וצד שני צבוע בגווני כתום יפהפיים וחשוך בעמקים. כולנו צילמנו עוד ועוד תמונות מידי זמן שניראה לנו שהצבעים השתנו מעט. לבסוף היה כל כך קר שנכנסנו אך עדיין צפינו בשקיעה הארוכה דרך החלונות ויצאנו לגיחות צילום מידי פעם.
יום שלישי, 17 ליולי, מ Cabane du Mont אל Cabane de Prafleuri
עם בוקר נפרדנו מזוג האמריקאים שהחליטו ללכת בנתיב של מפולת הסלעים (שנסגר ע"י הרשויות) ויצאנו לדרך בצוותא אני, הקטלוני והרופא האוסטרלי. ליום זה אין שום מקום עצירה באמצע ולכן לקחנו Lunch Pack שבהמשך התברר שהסנדוויץ' הכיל נקניק וגבנ"ץ. זה היה אחד הסיבות שבגללם הפסקתי לקחת אוכל לצהריים מהבקתה שכן יש לבדוק מה שמים, הלחם בד"כ אינו טרי (כמו גם בבקתה עצמה שמקבלת אספקה אווירית) והמחיר יקר מאוד (מעל 10$ לסנדוויץ' עם פרי קטן וממתק). במקום זה שדרגתי את הרעיון של הקטלוני שלקח בתיק חבילה גדולה של חטיפי אנרגיה ובמהלך הדרך, היה אוכל אחד כל שעתיים. המשקל נמוך, המחיר זניח, הטעם מעולה והאוכל זמין למתי שתירצה. בנוסף, אין צורף לאכול צהריים בדיוק כשמגיעים למסעדה ואין צורך לעשות מעקף/הארכה כדי להגיע למסעדה. לצורך חירום היו לי מספר ממתקים אבל אלו לא מתאימים ליום יום אלא נועדו למקרה שאני ניתקע. השדרוג שלי היה לקנות חבילת גרנולה טובה עם 3 סוגי שוקולדים (נו שוויץ :) שמאז שידרגה אותי פלאים שכן כאשר הגוף מרגיש עייף (מעבר לשעת הצהריים) אפשר לתת לו זריקת אנרגיה לצורך ההמשך.
התחלנו בטיפוס של 500 מטר אל Col Termin עם שיפוע קשה על קרח וסלעים. הנוף ניראה מעט כמו נוף ירח עם שלג, הרבה סלעים וללא צמחיה. ההליכה הזו הייתה מעייפת הרבה יותר מכפי שחשבנו לפי פרופיל המסלול והסיבה כנראה היא השילוב של הליכה על קרח/שלג (מה שדורש השקעה תמידית באיזון ומונע כניסה לקצב הליכה) ומחסור באנרגיה (שכן לא היה לי מה לאכול פרט לממתקי החירום שבהם לא מיהרתי להשתמש.
בסיום היום שאשר ישבנו בבקתה (Cabane de Prafleuri) שמנו לב שהפנים מאוד חמות, כנראה כתוצאה משיקוף השמש על הקרח/שלג מה שמנטרל את ההגנה של כובע רחב שוליים.
לגבי הנופים, אציין שזה לדעתי אחד הימים הפחות מדהימים.
בבקתה פגשתי במהלך ארוחת הערב שני חברה מבוגרים שמטיילים להם בהרים, התעניינתי לגילם שהתברר כ 69 ו 71 (כן זו לא טעות :) האחד היה דובר גרמנית בלבד אך השני דיבר גרמנית, צרפתית ואנגלית -; בדיוק 3 השפות של שלושת משתתפי השיחה האחרים. מכן ואיך השיחה התנהלה כך שאחד מדבר ואז המבוגר מתרגם לשני האחרים :) הם סיפרו שהאחד בן 71 פרש לפנסיה בגיל 50 (יש לו מספיק כסף) ומאז הם מטיילים כל הזמן, בעיקר בשוויץ אך לא רק. הם צריכים רק בריאות ומזג אוויר טוב. ואז הם פשוט עולים על הרכבת ומגיעים לאזור בו הם רוצים לטייל (הרכבות בשוויץ קצת יותר יעילות, מהירות ומדויקות מאשר בארץ).
הבחור הטוסטרלי ישב בשולחן עם שני צעירים מדנמרק שאחד נפצע ברגל ויצא למחרת לכביש כדי להגיע לבדיקה. צירפנו אלינו בשימחה את החבר שלו להליכה של יום המחרת.
יום רביעי, 18 ליולי, מ Cabane de Prafleuri אל Arolla
בקטע הזה יש 2 אפשרויות ו 2 מעברי הרים, האחד בעזרת סולמות והשני ללא. החלטנו ללכת דרך Cabane de Dix שנמצאת במקום טוב מבחינת תיזמון היום להפסקת צהריים על אף שהדרך הזו מאריכה את הדרך ודורשת טיפוס גובה נוסף שאח"כ צריך לרדת כדי להגיע למעברי ההרים עצמו. יצאנו שלושתנו לדרך, ומעט אחרי תחילת הדרך, כשמסיימים לעלות לרכס, מופיע נוף מדהים של Lac de Dix (שנוצר מסכר לייצור חשמל). המסלול ממשיך ויורד אל האגם ואז ממשיך לאורכו עד שעולים על הרכס שתוחם את האגם בצד השני, לכיוון Cabane de Dix.
בתחילת העלייה התפצלנו מהחור הדני שהצטרף -; הוא מצא בינתיים מישהי שהולכת במסלול השני (שלא דרך Cabane de Dix) ויצאנו לדרך. עליה זו היא די ארוכה ובאמצעה התקדמתי כל כך שכבר לא ראיתי את שני ידידי. הגעתי לפני לכיוון הבקתה וישבתי להמתין לחבריי ולאחר כ 15 דקות הופיע האוסטרלי. הבעיה הייתה שהוא לא ראה את הקטלוני כבר זמן מה וזה היה מוזר שכן הטיפוס כולו ארך פחות משעתיים והתחלנו אותו יחד. המתנו זמן מה תוך כדי חיפוש לאחור אך לא ראינו את הבחור. חשבנו שאולי הוא החליט ללכת בדרך השנייה (שרובה נראית מהמקום בו היינו) והתחלנו לחפש אותו בעזרת משקפת. ראינו כל מיני אנשים על הדרך אך המרחק היה גדול מדי מכדי להחליט. כשעבר מספיק זמן החלטנו שאין סיכוי שהוא על המסלול שלנו ועדיף שנמשיך לבקתה להפסקת הצהריים. המשכנו והגענו לבקתה כשהחלק האחרון של הטיפוס בשיפוע קשה מאוד. כשהגענו, לא ממש מצאתי מה לאכול (למשל חביתה כללה בשר חזיר בפנים ואי אפשר לבקש ללא בשר). לבסוף הסתפקתי בשוקו עם פרוסת עוגה גדולה להחזיק אותי עד סוף המסלול. זה היה הקש ששבר את גב הגמל (בנושא הוכל) ובסוף היום הייתי בסופר וקניתי את חבילת הגרנולה לדרך.
סיימנו את הארוחה ויצאנו לדרך. האוסטרלי התקשה להחליט בין שתי המעברים, בעיקר בגלל החשש שלו מטיפוס על סולם, בגלל פחד גבהים. לאחר מספר פעמים ששינה דעתו, החליט שהדרך להתמודד עם הפחד היא ללכת על הסולמות ולשם שמנו פנינו.
כשהגענו, ראינו משפחה עם 2 ילדים שיורדים מסולם בגובה של כ 40-50 מטר שתחתיתו בגובה של 100-200 מטר מתחתית המצוק. חשבתי שאני לא הייתי מביא לכאן ילדים בגיל 8 לערך וצחקתי כשהאימא סיימה לרדת ראשונה והתנצלה שלוקח להם קצת יותר זמן בגלל הילדים :) נו, כל אחד והסטנדרטים שלו.
 עלינו בסולמות והתחלנו לרדת לכיוון Arolla ובנחל הראשון שחצינו פגשנו את הבחור הדני ושותפתו נופשים לצד הנחל להפסקת אוכל ומנוחה. החלפנו רשמים וצחוקים והם החליטו להצטרף אלינו לירידה. במהלך הירידה הובלתי את החבורה ופתאום אני רואה את הקטלוני נח לו בצד הדרך. שמחנו מאוד שמצאנו אותו (אני והאוסטרלי) והוא הצטרף לירידה לכיוון Arolla.
הגענו ל Arolla ושם התפצלנו. אני והקטלוני הלכנו לחפש חדר/מעונות, לאוסטרלי היה חדר מוזמן במלון ו 2 האחרים לא החליטו מה הם רוצים. הגענו לאכסניה בשעה 16:00 מה שנתן לנו זמן למקלחת, כביסה וכו'.
יום חמישי, 19 ליולי, מ Arolla ל La Sage
היום הזה הוא מעבר בין Arolla ל La Sage -; מעבר מפני שזו דרך קצרה מאוד שמקשרת בין חציית הרכס הקודמת לחציית הרכס הבאה וקשה לצרף את הקטע ליום שלפני/אחרי שהם ארוכים בפני עצמם. אבל עבורי היום התארך מעבר למה שחשבתי.
בהתאם להמלצת המדריך, ביקשתי מהאכסניה להתקשר למקום הלינה היחיד שיש ב La Sage כדי לשמור לי מקום. ההזמנה בוצעה ויצאתי לדרך. מכיוון שהמסלול קצר, החלטתי לקחת את הדרך הארוכה יותר שמתחילה בעליה אל ה Lac Blue -; אגם מדהים שניראה הרבה חותר מדהים במציאות כי המצלמה לא מסוגלת לתפוס את כל טווח הצבעים. וצבע האגם אכן כחול יפהפה. באגם היה מצחיק לראות את הילדים המקומיים שמבקשים מאמא להיכנס למים שכן ברור לכל שהמים שמגיעים מלמעלה הם מי הפשרת שלגים וקרחונים. אבל מעט שכנוע והאם הסכימה. הילדים נכנסו אחד אחרי השני, קופאים מקור אך מנסים להישאר. אבל אחרי כמה שניות כולם פרט לאד יצאו בריצה לכיוון המגבת. האחד דיבר עם אביו ואז נכנס לצלילה קצרה ויצא רועד כולו - כנראה שניסה להוכיח משהן :)
משם ממשיכים בירידה ארוכה דרך מספר כפרים קטנים לכיוון Le Houdre.הדרך קלה ונעימה שיורדת לאורך העמק. בדיוק לפני Le Houdre חוצים גשר מעל הנחל ונכנסים לכפר שהוא מעט גדול יותר. משם היה קצת קשה למצוא את הדרך שתיאר הספר וכך מצאתי עצמי מנחש ולוקח מסלול שכיוונו ישר למעלה במקום ללכת על הכביש בעליה לכיוון Le Sage. קיוויתי שהדרך תפנה בהמשך לכיוון הכפר וממילא, כך חשבתי, אני צריך לאסוף גובה. הבעיה הייתה שככל שהמשכתי לעלות כך הבנתי שאני אוסף אך ורק גובה בכיוון La Forclaz אך אינני פונה לכיוון Le Sage. אבל, ניראה שאספתי פחות או יותר מספיק גובה והתחלתי לחפש מעבר לשבור שמאלה כשהתחלתי להתקרב ל La Forclaz. פגשתי ילדת בית-ספר שיורדת בשביל וניסיתי לברר איתה. הבעיה הייתה שהיא דיברה מעט מאוד אנגלית ומהמעט שהבנתי ממנה היא התעקשה שיש לרדת בכיוון חזרה למטה. זה היה מאוד לא הגיוני שכן לא ראיתי שום פניות בשביל והיה ממש חבל לרדת עליה כל כך תלולה רק כדי לעלות שוב בהמשך. לבסוף השתכנעתי שאין לי ברירה כי לא היתה לי אופציה אחרת והתחלתי לרדת תוך כדי מחשבות על אפשרויות אחרות. לאחר ירידה קצרה פגשתי משפחה (אם ו 3 ילדים) שטיפסה בשביל ולמזלי האם דיברה אנגלית מעולה. בירור קצר איתה הבהיר שצדקתי ואין טעם לרדת ואח"כ לטפס שוב -; במקום זאת יש לעלות עוד קצת ואז לעבור דרך La Forclaz שממנה יש כביש שיורד לכיוון Le Sage (מסתבר שעליתי כבר יותר ממה שצריך). היא הציעה לי להתלוות אליה עד למקום בו מתחיל הכביש. כמובן שקיבלתי את ההצעה בשמחה שכן הדרך עברה בין כל מיני בתים מה שמקשה על ההסבר האפשרי. בדרך דיברנו על דר ועל הא והתברר שיש להם בית באזור וכך הם באים לכאן בקיץ לטיולים לבקתות ההרים ובחורף לצורך סקי. לאחר כ 15-20 דקות הגענו לדרך שלי ומשם ירדתי בקלילות על הכביש (שכמעט ואין בו מכוניות) עד לכניסה לכפר Le Sage משם עולים בכביש הראשי בתוך הכפר. ואכן, מעט אחרי הכניסה לכפר מצאתי את ה Gite שבה הזמנתי מקום. נכנסתי פנימה ומיד הרגשתי שאני לא אוהב ת המקום -; כנראה בגלל ריח מעושן חזק ואני סובל מעשן. הודעתי בכניסה שהגעתי, עליתי עם בעל האכסניה לחדרים ועש סיור בחדרים, מטבח וכו'.
לא התלהבתי אבל מכיוון שידעתי שזו האכסניה היחידה בכפר, לא ממש היתה ברירה. תפסתי ספר מתח באנגלית וירדתי לחצר לשבת לקרוא ולהעביר את הזמן. אחרי כחצי שעה החלטתי לצאת לסיבוב בכפר לראות מה יש שם. בסיור ראיתי מכולת קטנה, מסעדה ופתאום גם מלון. ניזכרתי שידידי האוסטרלי אנין הטעם ישן במלונות וגם הזכיר שיגיע ל La Sage ומיד החלטתי לבדוק את המלון. הגעתי וניסיתי לברר לגבי חדר מה שהתחיל כמשימה קשה שכן הגברת הנחמדה דיברה בקושי מספר מילים באנגלית. אבל למזלי היה להם עובד "זר" מפולין (שגם היא באיחוד האירופי) שדיבר אנגלית ועזר לתרגם. המלון היה מלא אבל היה חדר צדדי וקטן עם מקלחת ושירותים בחדר הצמוד במקום בתוך החדר ולכן אינו בשימוש ע"י רוב האורחים. אבל מטיילים עם תיק ב מוזמנים לחדר והמחיר היה אף נמוך מזה שאמור הייתי לשלם ב Gite המעושן (כ 50 CHF מקום 70 לערך). המלון היה לפחות בדרגה של 3 כוכבים עם WiFi וסלון נהדר עם תצפית וספריה. כמובן שלקחתי :) יצאתי מהמלון וחזרתי לאכסניה המעושנת והסברתי לבעלים שאני מבקש לצאת ולהצטרף לחבר שפגשתי כדי שנצא לדרך מחר ביחד (מה שקיוויתי שיקרה עם האוסטרלי :) היא הסכימה (ואני קויוויתי שהבינה את ההסבר) -; לקחתי את התיק ויצאתי לכיוון המלון שהיה מרוחק לא יותר מ 150 מטר, תפסתי את החדר, לקחתי ספר מהספרייה ויצאתי לשבת במרפסת שטופת השמש אל מול הרכס. כך ישבתי ונהניתי לי אך פתאום הגיעה העובדת שקיבלה אותי ונתנה לי את הטלפון עם שיחה מבעלת המלון לגבי בעיה עם החדר. ההסבר היה שהמלון כבר מלא ואין לי אפשרות להישאר בחדר שכבר ניתן לי -; כמובן שהתבאסתי שכן המלון היה ממש חמוד ועכשיו כבר אינני יכול לחזור לאכסניה המעושנת מה שאומר שאני צריך לרדת חזרה ל Les Houdres כלומר סתם עליתי את העלייה הארוכה לכיוון La Forclaz ומחר אצטרך לעלות שוב. ניסיתי את מזלי עם העובדים שקיבלו אותי כדי לבדוק אם יש מקום אחר בכפר אך הם הכירו רק את האכסניה המעושנת. אמרתי שראיתי אך לא אהבתי את המקום והם אישרו שאני אהיה חייב לחזור ל Les Houdres לאכסניה. חשבתי לי שהיום הקצר הזה הולך ומתארך עוד ועוד אבל הם הרימו טלפון למלון וביררו שיש מקום הן בחדר והן במעונות. הבחור הפולני אף הציע להקפיץ אותי שכן הוא בדיוק יוצא ברכב מהמלון. קיבלתי את ההצעה בשמחה ותוך דקות הייתי באזור המלון המיועד אותו מצאתי תוך מספר דקות. אבל, לא היה אף אחד במלון. הנחתי את התיק, ישבתי 10 דקות, עליתי לסיבוב ב 3 הקומות, הסתכלתי החוצה אך אף אחד לא הגיע. החלטתי לחפש מקום אחר שכן היו מספר מלונות/אכסניות במקבץ וכך מצאתי מלון עם חדר פרטי ושירותים/מקלחת משותפים במחיר טוב יותר משל המעונות ב Gite המעושן (בערך כ 20 CHFהפרש -; לא זניח). השעה הייתה כבר לפחות 5 בערב כך שהלכתי למקלחת ויצאתי לגלוש ב WiFi שבקומת הקרקע.
יום שישי, 20 ליולי, מ Le Sage אל Cabane de Moiry
יצאתי לדרך שגם כך הייתה צריכה להית ארוכה מנקודת התחלה נמוכה יותר בכ 200 מטר אבל עם מצב רוח מרומם. הפעם לא טעיתי בדרך וטיפסתי בשביל אל La Sage שהיה מקביל ברובו לכביש המחבר בין בכפרים (על אף שרק רעש מכוניות חולפת מגלה לך את הדבר). הדרך אל Cabane de Moiry הייתה גם כך ארוכה עם טיפוס של מעל 1600 מטר במקור ומעל 1800 מטר בשבילי. נו טוב, ממילא אין לאן למהר יותר מדי, היום יפה, השמיים כחולים כמעט לגמרי והבקתה צפויה להיות ממש פנינה. פרופיל הדרך התחיל בעליה ארוכה עד לגובה של כ 2863 מטר ואז ירידה של כ 450 מטר ועליה שוב לגובה של 2825. הדרך למעלה התחילה בשביל ברור אך בהמשך, אחרי Le Tsate הדרך כבר לא היתה ברורה על אף שיש מספר שבילים קטנים. בנקודה זו באו לעזרתי המפה + מצפן ואחרי התאפסות הבנתי לאיזה שקע ברכס אני צריך ללכת. מכאן כבר לא הרהרתי יותר מדי אם אני על השביל או לא (ובהמשך כשהגעתי ל Remointse du Tsate התברר לי שלא הלכתי על השביל שתיאר המדריך - נו, לא נורא, העיקר שנהנים :). פשוט הלכתי על השבילים בכיוון הכללי שאליו רציתי להגיע. בגובה של כ 2600 מטר התחלתי להרגיש את העובדה שארוחת הבוקר הייתה קטנה והתחלתי להיות ממש רעב -; שלפתי את חבילת הגרנולה עם 3 סוגי שוקולד ותדלקתי אנרגיה להמשך הדרך. בקטע הזה גם פגשתי מספר מטיילים בודדים, היחידים שראיתי עד שהגעתי לאגם שמעבר לרכס כך שבסך-הכל הדרך הייתה גם שקטה וגם יפה (במיוחד הנוף לרכב ממול שעליו טיילתי ביום האתמול בדרך מ Arolla -; זוכרים את האגם הכחול ?:). מה שכן, אין ספק שהדרך קשה!
אחד הדברים שרואים בדרך זה שכל כמה שעולים יש עדיין בתים מיושבים בקביעות מה שמעלה את השאלה -; איך אנשים חיים פה? איך ילדים הולכים לבי"ס ואיך מגיעים לסופר? השאלות האלו עלו בראשי מספר פעמים כשראיתי חוות ובתים נידחים ואין לי ממש תשובה פרט לכך שיש הרבה מיקרים שבהם יש שבילי הרים שעליהם אפשר לנסוע במכונית, גם אם זה לוקח זמן מה (וממש לא 5 דקות) מהדרך הראשית.
למעבר ההרים הגעתי בסמוך ל 3 מטיילים אחרים וכולנו ישבנו למעלה לנוח, נהנים ברוח הקרירה -; אבל אחרי כ 10 דקות, כבר מתחיל להיות קר והחלטתי לזוז כדי לא לתת לגוף להתקרר. הירידה מתחילה בצורה תלולה מאוד (זהירות לא להחליק) שמתמתנת עם הירידה. בתחילה לא רואים את הבקתה שכן ההר מימין חוסם את קו הראיה אבל עם הירידה גם מתקרבים למרכז העמק ואז רואים את הבקתה -; קטנה מאוד (זה רק המרחק) ו"תקועה" על צלע ההר בגובה רב, מעל הקרחון שעל שמו קרויה הבקתה. מרחוק רואים רק את הנוף שסביב הבקתה וממש לא את הפרטים כך שזו ממש הפתעה להגיע (חכו, חבו :) בינתיים בעמק אפשר ליהנות ממי הטורקיז של האגם שנוצר מהסכר. כאן כבר היו לא מעט עננים בשמים (לפחות לא ענני גשם) ולכן קצת מאכזב בתמונות. מנוחה קלה ויש להתחיל לטפס שוב לכיוון הבקתה -; הקטע של טיפוס ארוך ואחריו ירידה ושוב טיפוס קצת מקשה פסיכולוגית שכן כבר טיפסתי לגובה זה ועכשיו צריך לטפס שוב את מה שירדתי. הקטע הזה היה מעייף וגם הרעב התחיל להשפיע באמצע הקטע אבל החלטתי לחכות ולאכול אוכל אמיתי בבקתה במקום ממתק או מנת גרנולה. אבל העלייה נמשכה ונמשכה ובסוף הרעב שבר אותי כשהתחלתי להרגיש שאין כח. מנת גרנולה עם שוקולד ואפשר להפעיל מבערים. כ 45 דקות אח"כ כבר הייתי בבקתה הכי מדהימה שראיתי במהלך כל הטיול -; חפשו תמונות כי זה באמת מדהים !!!! הבקתה כמובן בנויה מעץ אבל כאן זה בניה חדשה והעץ מוקצע יפה, בהיר ונקי. והכי חשוב הוא חדר האוכל הענק (כ6-7 מטר רוחב וקרוב ל 20 מטר אורך) ששתי פאותיו בנויות בעיקר מחלונות זכוכית ענקיים עם נוף ישר אל הקרחון -; מדהים !!!
נרשמתי בקבלה, תפסתי מיטה, והתמקמתי מול הנוף עם מספר עיתוני מטיילים/מטפסים (הרבה תמונות, לא מבין צרפתית/גרמנית) ומוזיקה מהסלולארי. אח"כ מומלץ להזמין קנקן תה חם ופשוט לנוח וליהנות.
בינתיים התחילו להתאסף עננים שכבר לא היו כל כך לבנים מה שהדאיג לגבי יום המחרת. מצד שני, חשבתי שיהיה נחמד להיתקע במקום כל כך נעים ואפילו סערת שלגים (שאף פעם עוד לא ראיתי) תהיה בוודאי חוויה מדהימה מתוך הבקתה שמעוטרת בכל כך הרבה חלונות.
בבקתה גם פגשתי אמריקאית נחמדה, סבתלה כזו, שמטיילת באזור כל פעם שהיא מגיעה לשוויץ לעבודה. היא מגיעה מאזור סיאטל שהוא מדהים בפני עמו (כן כן, הייתי כבר שם :) וגרה על אי קטן שמרוחק מן היבשה מספיק כך שאי אפשר לנסוע כל יום לסיאטל -; אז עובדים מהבית או שמגיעים הביתה רק לסופ"ש, ממש קמו אצלנו בצבא :)
יום שבת, 21 ליולי , המתנה ב Cabane de Moiry
הבוקר התחיל במזג אוויר שקט אבל מלא עננים והראות לא הייתה שווה משהו -; לא רואים רחוק. העמק עצמו היה בד"כ מלא עננים שלפעמים זזו ואפשרו קצת יותר ראות. השמיים היו מכוסים כמעט לחלוטין כך שזה בהחלט התחיל כיום אפרורי. החלטתי לחכות שעה-שעתיים ולראות מה קורה שכן הנוף מעבר לרכס אמור להיות מדהים. אך ככל שעבר הזמן המצב נעשה רק גרוע יותר. ניסיתי את מזלי בשיחה עם אחד הנערים העובדים בבקתה (עבודה לחופשת הקיץ) וקיוויתי שמעבר לרכס המצב אולי שונה. התברר שהבחור גר בכפר שמעבר לרכס, בדיוק לכיוון שלי ולדבריו המצב שם אותו הדבר והנוף ממעבר ההרים אכן מדהים. החלטתי שאין טעם לצאת ובמקום זאת אני ינצל את העובדה שאני בבקתה כל כך נחמדה, מה גם שזה יהיה יום המנוחה הראשון שלי מאז התחלתי ללכת לפני 19 יום. כל הזמן השארתי את 3 ימי אקסטרה למקרה של מזג אוויר גרוע (מה שישמש גם למנוחה, כביסה וכו') אך עד כה המצב היה יותר טוב משקיוויתי (תיזכרו שביציאה מ Courmayeur הלכתי מעט אבל ביום המחרת השלמתי את הפער כך שהייתי עדיין על הלוז המקורי). חזרתי לתצפית היפה, עם קנקן תה מנטה ומוסיקה מתנגנת כדי לכתוב לכם חלק מהסיפור הזה J
יום ראשון, 22 ליולי, מ Cabane de Moiry אל Zinal והלאה אל Hotel Weisshorn
הבוקר התחיל מעונן מעט כך החשש מיום אבוד נוסף התחילה לעלות. אבל, בשיחה עם עובדי הבקתה התברר שהתחזית היא ליום יפה. ישבתי לארוחת בוקר ארוכה וצפיתי בנוף דרך קיר הזכוכית, נהנה מרגעים אחרונים בבקתה המדהימה הזו ומנסה לוודא שמזג האוויר מודע לתחזית האופטימית. ואכן, ניראה היה שהולך ומתבהר, ענני הבוקר נעלמים במרחק והדרך מוכנה להמשך הטיול. יצאתי לדרך ותוך פחות משעה כדר סיימיתי את הירידה והגעתי לצימת שממנה יש לבחור בין הליכה לאורך האגם לבין הליכה על צד הרכס, בשביל שהוא חלק ממסלול ה Tour de Lac -; זהו מסלול סובב האגם שנוצר מאחורי הרכס והיתרון למי שמגיע מהבקתה הוא שהדרך הו חוסכת ירידה של כ 200 מטר בצד האחד וכמובן עליה דומה בצד השני. יתרון נוסף הוא התצפית הגבוהה (ורחוקה מעט) לאגם שמאפשר למצלמה לתפוס תמונות נוף רחבות יותר. פניתי למסלול והתחלתי ללכת לאורך הרכס, עם השמיים הכחולים מנוקדים בעננים לבנים ומעט אובך. התצפית מגובה של מעל 200 מטר מעל אגם הטורקיז/ירוק פשוט מדהימה וצבע האגם משתנה לפי כמות האור/עננים. רוב הדרך נשארת גבוה מעל האגם ורק בסופה, כשמגיעים לסכר והבקתה שלישו, מאבדים גובה משמעותי ומעט אח"כ מתחילים לעלות ליוון מעבר ההרים.
לקראת החיבור לשביל העולה מעלה, נתקלתי בקבוצת פרות שחורות שחסמה את רוב הדרך. באזור היו פזורות המון פרות כאלו וכבר הוזהרתי שאלו פרות פחות רגועות ועדיף לא להתעסק איתן. שקלתי לכמה שניות אם לנסות לעבור ביניהן או לחילופי לעקוף על המדרון והחלטתי ללכת על בטוח. עוד אני במעקף ומגיעה מולי מטיילת שעשתה בדיוק את אותו הדבר. החלפנו רטינות כלפי הפרות והמשכתי לדרכי, מתחיל לטפס לעבר המעבר.
בעלייה, עצרתי שוב לצלם את האגם והייתי שקוע במצלמה במשך מספר דקות. כשהורדתי את המצלמה קלטתי פרה שעומדת מספר מטרים ממני ובוחנת אותי ואת התיק. קיוויתי שהן לא מריחות משהו שבא להן לאכול, כמו ממתק או ... עוד אני מסתכל עליה ומנסה להחליט מה לעשות, מצטרף אלינו בריצה קלילה פר צעיר וזה כבר היה ניראה לי פחות מצחיק. בגלל הפרות, לא הלכתי ממש על השביל אלא בריחוק ממקבצים של פרות אבל לא ניראה שזה עזר לי. ניסיתי להרעיש, לגרש ובינתיים לקחת את התיק שהיה מונח על האדמה שכן הן כבר הריחו אותו מקרוב, ואפילו ליקקו אותו מעט. לקח לי קרוב ל 10 דקות לקחת את התיק ולשים על הגב ואז נישאר לי לקחת את מקלות ההליכה. למזלי, בא לעזרתי בריצה משולבת בצעקות בגרמנית ונפנופי מקל מטייל שוויצרי שפגשתי בארוחת ערב בבקתה. הפרות זזו מעט ובחנו אותו וזה הספיק כדי לתפוס את מקלות ההליכה שלי ולהתחיל להתרחק. הודיתי לו והמשכתי בטיפוס לעבר המעבר. לפס הגעתי בסביבות השעה 12 בצהריים כך שהיה עדיין מוקדם ונותר לי רק לרדת, והרבה) לכיוון Zinal. הפס רחב כשביל וישבנו שם לנוח, לתצפת על הרכס ממול וגם לדבר על טרקים בשוויץ ונפאל. החלפנו דעות על המקומות השונים, לאן כל אחד הולך וכו' בלי להחליף אפילו שמות :)
לאחר מנוחה קצרה התחלתי לרדת בירידה הארוכה מאוד שהאטרקציה המרכזית שלה היא הרכס שממול שכן חצי ירידה מתנהלת באתר סקי עם רכבלים, דחפורים וחתולי שלג מסביב -; לא בדיוק הטבע במלוא הדרו. הגעתי ל Zinal מעט אחרי 2 בצהריים כך שהיה לי הרבה זמן וכבר גלגלתי בראש את האופציה להמשיך ל Hotel Weisshorn באותו היום כדי לעבור בנקודה זו שמאוד מומלצת ע"י המדריך בלי להוסיף יום לדרך, מה גם שאם עושים זאת ביום בפני עצמו אז הרכס הבא לוקח יומיים שבכל אחד הולכים כ 4 שעות בלבד (מה שמשאיר יותר מדי שמן פנוי לאחד כמוני). ולא נשכח שאתמול היה יום בטלה אז בהחלט אפשר להתאמץ קצת יותר היום.
החלטתי לשבת לצהריים באחת האכסניות המומלצות ע"י המדריך ושם לבקש שיתקשרו למלון כדי לבדוק אם יש מקום. המדריך ציין שיש להזמין מקום שבועות מראש, במיוחד לסוף שבוע והיום יום ראשון. אבל, בשיחה התברר שאכן יש מקום והחלטתי לזוז לכיוון בהקדם כדי לא להגיע מאוחר מדי (ארוחת הערב ב 7 :). יצאתי לדרך שבחלקה הראשון מטפסים עוד ועוד ואז פשוט הולכים גבוה מעל העמק עם נוף פנורמי מדהים לרכס ה Arolla ממול. ההליכה נמשכת מספר קילומטרים שבמהלכם עוברת מעל Grimentz ומגיעה לכיוון העמק הראשי שאליו מתנקזים כל הרכסים/עמקים שאותם חוצה הטרק ודרכו נוסעים לכיוון Geneva בסוף המסע.
בחלק האחרון של ההליכה יש מעט מאוד תיאור במדריך וכבר חששתי שאולי לקחתי פניה לא טובה שכן הדרך התארכה עוד ועוד והמלון לא הופיע. אבל, לקראת השעה 6 בערב פתאום הופיע המלון לאחר עיקוף של ההר, בולט מהסביבה. היום הזה באמת התארך מעבר לדרוש והנוף הנשקף מהמלון אכן ניראה מבטיח כפי שהספר מבטיח. נכנסתי למלון שניראה מיושן מאוד, כאילו עברתי בזמן לסרט משנות ה 60. רוב רובו היה בנוי מעץ שהתלונן כשצועדים עליו. החדר גם ניראה מיושן ועם זאת נקי ונחמד. המקלחות עברו שיפוץ והיוו ניגוד חזק לשאר הקומה שכן הן היו בסגנון חדש. לאחר המקלחת ירדתי ללובי של המלון שממנו עוברים לאשור המסעדה שבנוי מחדש כתוספת למבנה הישן עם חלונות גדולים שמהם נשקף הנוף של רכסי ההרים שממול. בערב בו התארחתי במלון השמש הייתה כל כך חזקה ובשילוב עם שמיים נקיים ברובם מעננים שהישיבה במסעדה היית חמה מדי ולכן ישבתי בלובי עד שהשמש התחילה לשקוע. במסעדה יש גם תמונות שצולמו מאזור המלון ורובן ממש מדהימות -; ניראה שצריך להגיע בזמן קצת קר יותר כדי שהרכס ממול למלון יהי מושלג בחלקו העליון מה שיוסיף הרבה לנוף. ארוחת הערב הייתה מאוד מושקעת וקצת הפליאה אותי שכן זה לא הסתדר לי עם שאר חלקי המלון הישנים מאוד ועוד יותר התנגש עם המחיר שנאמר לי. אבל, מכיוון שאני כבר שם, חשבתי שבבוקר נפתור איזה בעיות שיהיו.
יום שני, 23 ליולי, מ Hotel Weisshorn אל Gruben
ארוחת הבוקר הייתה מעט טובה יותר מאשר בד"כ מה שחיזק את הרגשתי שמשהו במחיר מוטעה. בסיומה ניגשתי לשלם את החשבון והתבררה לי הטעות בחשבון מה שהביא את הלילה הזה להיות היקר ביותר בטיול. המחיר ששמעתי בטלפון היה 50 אבל מתברר שהמחיר היה 150 פרנק. בשלב זה כבר תיכנתי בגדול על המזומנים עד סוף הטיול כדי לא לשלוף מהכספומט שוב (בגלל עמלת משיכה יקרה) ולכן זה היה בעייתי. למזלי, הם היו מוכנים לקבל כרטיס אשראי ואפילו את כרטיס American Express שלי שבהרבה מקומות קטנים לא כובד (לידיעתכם, רק ויזה ומאסטרקארד).
יצאתי החוצה לצלם מספר תמונות לבוקר ויצאתי לדרך שאמורה להיות קצרה. התכנון היה לנצל את הזמן ולבדוק באזור מעבר ההרים אם אפשר לטפס לכיוון ה Corne du Boeuf -; הטיפוס אינו מוסיף הרבה ואולי התצפית תהיה שווה את זה. תחילת המסלול הייתה קלילה עם עליות וירידות קצרות יחסית עד שיורדים לנחל שממנו מתחילה העלייה הארוכה אל ה Meidpass. בדרך פגשתי זוג ושאלתי לגבי ההארכה שתכננתי -; הם אמרו שאכן יש שלט שמצביע לשם והוא נמצא מעבר לרכס, מעט אחרי שמתחילים לרדת לצד השני. שמחתי שיש סימון והמשכתי בדרכי למעבר. הרוח הייתה נעימה לאורך הדרך אבל כהרגלה בקרבת מעבר הרים, מתחזקת מאוד והיום הרוח ממש ייבבה. התצפית מה Meidpass אכן יפה מאוד אבל עננים רבים מדי לכיוון מזרח (אל ה Turtmantal) מקלקלים את הנוף (והתמונות). הנוף ניראה כאילו מהירח כאשר הקרקע חשופה, חלקה מסולעת, ללא שום צמחיה מה שמהווה ניגוד גמור לירוק המלא נמצא בכל מקום נמוך יותר.
מה Meidpass ניסיתי להעריך אם שווה לעשות את העיקוף אל Corne du Boeuf ולא היה ניראה שהתצפית תשתפר כל כך בתוספת של 150-200 מטר גובה. החלטתי לחפש את המסלול ואז להחליט סופית.
התחלתי לרדת לכיוון Gruben תוך כדי חיפוש של מסלול אפשרי לפסגה שנראתה קרובה כל כך אבל לא היה ניראה מסלול וגם לא ראיתי שם שלט שמצביע לכיוון. המשכתי לרדת וככל שירדתי כך הבנתי שכבר לא אטפס את כל זה שוב ולבסוף בכלל לא ראיתי את המסלול. בהמשך הירידה בגובה של 2000+ מטר, הגעתי פתאום לאגם גדול ויפה, רוחבו מעל 100 מטר, ששימש כנקודת מנוחה למטיילים רבים. עצרתי להפסקה ועברתי לעברו השני כדי לצלם את האגם עם רכס ה Turtmantal כרקע -; תמונות משובחות של אגם עם פסגות מושלגות על אף השמים שניו רחוקים מהכחול הנדרש.
בסיום היום הגעתי כבר בשעת צהריים מוקדמת למלון Schwarzhorn, היחיד (אני חושב) ב Gruben. זה חשוב שכן לא הזמנתי מקומות לינה כך שהגעה מוקדמת מקטינה סיכוי לתפוסה מלאה ובמקומות עם מלון/אכסניה יחידים זה חשוב מאוד. המלון היה ממש נחמד, וכך היה לי זמן לכתוב המשך לסיפור זה על קפוצ'ינו עם עוגה. ממש חיים טובים :)
יום שלישי, 24 ליולי, מ Gruben אל Gazenried
המסלול הרשמי ליום זה הוא עד St. Niklaus ומשם יש לבחור בין האופציה הקצרה ל Zermatt (הליכה של יום בעמק בעליה קלילה) לארוכה (הליכה של יומיים על הרכס ולילה ב Europa Hut). לי היה מספיק זמן אז היה ברור לי שאני מאריך ולוקח את היומיים, מה גם שהמדריך מבטיח נוף נפלא. העניין הוא שההמלצה היא לקחת אוטובוס מ St. Niklaus ל Gazenried כדי לא להאריך את הדרך יתר על המידה. אני החלטתי שאני לא עובר לאמצעים מכניים ולכן אוסיף את הקטע (טיפוס של כ 500 מטר גובה) ליום שלפני/אחרי לפי איך שאתקדם. מזג האוויר היה יפה ומעט חם מדי וממש שמחתי למזלי הטוב לאורך הטיול שכן שוויץ לא ניחנה במזג אוויר יציב. חיכיתי כבר להגיע לתצפית על קרחון ה Twara המדהים (לפי התמונות).
יצאתי לדרך בסביבות 7 בגלל שכל החדר שלי באכסניה החליט לקום ב 6 בבוקר. כמובן שאי אפשר לישון כשעשרה אנשים מתעוררים, מתלבשים ואוספים את התיקים אז פשוט קמתי איתם, ישבתי לארוחת בוקר איטית (די קשה לשבת לאכול בשש וחצי בבוקר :) ויצאתי מוקדם. בהמשך נעשה יותר חם ויצא טוב שיצאתי מוקדם כדי להזיע פחות במהלך הטיפוס. הטיפוס למעבר התחיל ביער, עבר לשיחים ולבסוף אדמת טרשים, ורובו בשיפוע לא קשה מדי כך שההליכה מאוד נעימה. למעלה הרוח הייתה חזקה והוספתי מעיל רוח וכפפות אבל מעט אחרי שהתחלתי בירידה התחלתי להרגיש איך הטמפרטורה עולה במהירות. גם האובך רמז שכנראה חם יותר משהיה עד כה ואכן מהר מאוד השלתי את המעיל והכפפות. לאחר ירידה די ארוכה מגיעים לקטע שבו נשארים פחות או יותר באותו הגובה וצועדים לאורך הרכס לכיוון Zermatt, עד שרואים את St. Niklaus הרחק למטה. כאן (גובה מעל 2000) היה עדיין נעים ללכת עד שמגיעים לתצפית על קרחון Twara. התצפית אכן יפה אבל האובך לא אפשר לצלם תמונות נוף ברורות כך שהייתי מאוכזב מעט. ישבתי לתצפת ולנשנש זמן מה (בכל זאת צופים על כל העמק והרכס שממול עד למרחוק) עד שהחלטתי להמשיך שכן השעה הייתה בקושי צהריים וכבר התקרבתי ליעד כך שאוכל להוסיף את הקטע בין St. Niklaus ל Gazenried להיום.
כשהתחלתי לרדת, החום התחיל להיות ממש מעיק שחשבתי שאולי ירדתי יותר מדי והגעתי חזרה לישראל. עד כה הייתי מחשיב את מזג האוויר כמו מזגן שעובד כל הזמן אבל עכשיו התחלתי ממש לטפטף ועוד בירידה. הירידה ל St. Niklaus אורכת כשעתיים שלאחריהן באמת מרגישים את המאמץ על הברכיים. ב St. Niklaus עצרתי להפסקה ב Hotel Edelweiss לשתות משהו קר ולהחליט אם אני ממשיך או לא. ליתר ביטחון ובהתאם להמלצת המדריך ביקשתי שיתקשרו למלון ב Gazenried כדי לשמור מקום. המלצרית הנחמדה התקשרה, ביררה והזמינה לי מקום. יצאתי לדרך ופשוט לא האמנתי כמה חם. היה קרוב ל 30 מעלות וגם המקומיים אמרו שהם לא רגילים לחום הזה. במהלך הטיפוס התלול שתיתי כל כך הרבה שנגמרו לי המים אחרי כ 2/3 דרך שכן לא הייתי מוכן לכמות המים הנדרשת. כשהגעתי ל Gazenried הייתי כל כך צמא ששתיתי ישר מהברזים שיש בכל מרכז כפר (מים ישר מהנחל או מעיין קרוב). הגעתי למלון שנקרא Hotel Alpenrosli ולהפתעתי גיליתי שאני היחיד באכסניה (במספר מקומות שאמורים היו להיות עמוסים התברר שיש הרבה מקום פנוי). המקום היה ממש נחמד ואני טסתי מיד למקלחת ארוכה להוריד ממני את אמבטיית הזיעה, כולל כביסה של כל מה שלבשתי. החיסרון במקום הוא שזה המקום היחיד שבו מחיר הלינה לא כולל ארוחת ערב וזו עשויה להיות זולה/יקרה לפי מה שתזמינו.
לאחר המקלחת ישבתי לי בחוץ על המרפסת, שמעתי מוזיקה, והסתכלתי על הנוף -; מנוחה שבהחלט נדרשה אחרי העלייה בחום הנוראי. בארוחת הערב ניסיתי סטייק בקר והתאכזבתי נורא. המחיר יקר בטירוף והאורז כתוספת למנה ממש נתקע בגרון מרוב שהוא יבש. ולהוסיף על כך, הם התעקשו לגבות תשלום עבור 2 כוסות מי ברז, משהו שלא קרה לי באף מקום אחר -; ניסיון להסביר שזה לא הגיוני ולא מחויב באף מקום לא עזר. פשוט חוצפנים, אז היזהרו.
יום רביעי, 25 ליולי, מ
בבוקר מתחילים כמובן עם ארוחת בוקר שהייתה מהדלות יותר שפגשתי בטיול, בוודאי כשמדובר ביישוב ולא בבקתה מבודדת. יצאתי לדרך מוקדם כי היום צפוי טיפוס לא קצר ובהינתן מזג האוויר החם שהיה אתמול, עדיף להתחיל בשעות הנעימות יותר של הבוקר. מהמלון לוקחים את הכביש לכיוון Zermat שכן העמק פרוש תחתיכם ובסוף הכביש ממשיכים על דרך עפר קצרה שבמהרה התחילה לטפס במעלה היער. ההליכה בתוך היער הייתה מועילה בגלל החום התחיל להשיג את קצב העלייה שלי כך שהצללת הצמחייה הייתה בהחלט טובה. ועם זאת מהר מאוד מתחילים להזיע ונזכרים איך זה לטיל בישראל J עשיתי עצרות קצרות מדי פעם כדי לא להיות רטוב לגמרי ותכננתי את ההפסקה הארוכה בנקודת התצפית שהספר ממליץ עליה בגובה של כ 2300 מטר ממנה צופים על כל העמק לכיוון צפון. נקודת התצפית הייתה אכן מרשימה והאובך שבא עם החום היה הדבר היחיד שהפריע -; התמונות של סוף הטיול משמעותית פחות טובות L בנקודה זו פגשתי קבוצת מטיילים גדולה מקטלוניה שגם הם תיכנו להגיע ל Europa Hut. המשכתי דרך הפסל של St. Bernard שאליו מגיעים מעט אחרי התצפית ומשם התחלתי להתקרב לאזור המפולת שם הספר (והשילוט) ממליצים לעבור במהירות אך בזהירות. החלטתי לתאם קצב עם מישהו שהיה בסביבה בתור אמצעי בטיחות נוסף כך שבמקרה הצורך יהיה מישהו בסביבה. הדרך אכן הפכה להיות מסוכנת יותר, משמעותית יותר מכל המסלול שעשיתי עד אותו יום -; ישנם הרבה נקודות שבהן השביל צר מאוד (במיוחד למטייל עם תיק גב גדול), האדמה לא תמיד יציבה, השביל קרוב מאוד למצוק וכו'. אז חשוב מאוד להיזהר בקטע הזה, ובמידת האפשר ללכת בקבוצה על כל צרה שלא תבוא. בסיום הקטעים הבעייתיים, השביל מגיע לנקודת השיא שלו בגובה 2600+ משם שוב יש תצפית יפה על העמק. מנקודה זו ואילך, הדרך ברובה יורדת (עם עליות קצרות מדי פעם) וקלילה עד לבקתה. לבקתה הגעתי ראשון באותו יום והופתעתי לראות תינוק קטן ישן בעריסה -; ממש לא מה שאתה מצפה בבקתת הרים. שאלתי את האישה במקום שאמרה שמשפחתה מפעילה את המקום בכל קיץ והם נשארים בביתה במשך כחודשיים רצופים, עם הילדים שנהנים מהמקום. והתינוק פשוט התרגל לרעש -; נו אלה הורים בהחלט רגועים J.
 אחרי שתפסתי לי מיטה, ביררתי לגבי כביסה שכן התחיל להיות מעונן והיה צפי לגשם. התברר שיש להם מלה כביסה מתחת לביקתה כך שהוא מוגן מגשם. עשיתי מהר כביסה ולאחר מכן התיישבתי ל המרפסת הפונה לעמק עם תצפית מדהימה) לשתות פוצינו עם עוגת פאי אפרסקים-וניל קריספית כזו שרק יצאה מהתנור לפני כשעה. בערב, פגשתי זוג הולנדים נחמדים לשיחה על דא ועל הא, על מה שקורה בעולם, בישראל ובהולנד ועוד ועוד.
המשכנו לשוחח יחד עם בחור איטלקי (שעושה את מסלול Tour de Monte Rosa שעובר גם הוא במסלול דרך ה Europa Hut) עד שהודיעו לנו שחייבים לפנות את חדר האוכל (בסביבות 21:30) מכיוון שהגיעו אורחים לא צפויים ואין מיטות אז הם יישנו בחדר האוכל. במהלך האוכל זכינו להופעת שירה בציבור של קבוצת הקטלונים שהשתלטה על חדר האוכל, שרים בקולי קולות, מנגנים בגיטרה ספרדית ושותים יין ובירה -; ערב מדהים !!!
במהלך ארוחת הערב נודע לי שהגשר שאותו אני אמור לעבור מחר מיד לאחר עזיבת הבקתה (ושניראה מהחלון במרחק של כ 200-300 מטר) סגור למעבר, כנראה בגלל מפולת סלעים שפגעה בו. חברי לשיחה שצועדים בכיוון ההפוך הגיעו בחלקם מאוד מאוחר שכן רק כאר הגיעו לגשר (וראו את הבקתה קרובה כל כך) רא שהגשר סגור ואז צריך לרדת 700 מטר גובה כדי לחצות את הערוץ ולעלות 700 מטר שוב לביקתה. עבורם זו היתה הארכה מאוד לא צפויה וחלקם הגיו ממש לארוחת הערב. עבורי זה אומר שמיד בבוקר אני יורד ואז ממשיך לכיוון Zermatt נמוך יותר כי ממילא הדרך היא בכיוון כללי של ירידה לכיוון Zermat.
יום חמישי, 26 ליולי
יצאתי בבוקר יחד עם זוג הולנדים צעירים שרק סיימו את האוניברסיטה לאחר שהחלפנו חוויות מאז שנפגשנו במקרה ב Cabane de Moiry. הבחור מאוד התעניין במה שקורה באזורנו ושאל אותי (ואת זוגתו) אם אכפת לי לשוחח על הנושא. לי ממש לא היה אכפת לשוחח על פוליטיקה ומבחינתי זו הזדמנות לעורר חשיבה שונה וביקורתית יותר כלפי מה שכולם רואים בטלוויזיה. שוחחנו על שורשי הסכסוך, איך הדברים נראים אצלם בבית, מדוע יש בעיות וקשה להתקדם וכו'. אין ספק ששני הצעירים האלה היו מאוד אופטימיים, החל מהשאלות הפוליטיות לגבי משברים עולמיים ועד לדרכים לעולם ירוק יותר -; כנראה שזה כך כשאתה גדל בהולנד J
ירדנו וירדנו ולבסוף הגענו לאחד הכפרים שהיה כבר לא הרבה מעל לנחל שעובר בעמק. מכיוון שכך החלטנו לרדת עוד קצת ופשוט להמשיך ליעד על השביל שצמוד לנחל (שהספר תיאר). הדרך הייתה נעימה מאוד דרך חורשות עצים, מסלול גולף שנדחק בים ההר לבין הנחל, אזורי קמפינג מוסדרים ועוד. דרכנו נפרדו כאשר ההולנדים החליטו לקפוץ לבריכה לצד הדרך כדי להתרענן מהחום המעיק (כ 28 מעלות). המשכתי לבדי כאשר הדרך נצמדת לפסי הרכבת ולאחר כשעתיים שלוש הגעתי ל Zermatt. כשהגעתי הייתה לי ממש הרגשה של ירידת מתח והפנמה שהנה סיימתי את המסלול הארוך והמדהים הזה. פתאום כבר מריחים את החזרה הביתה J
המשכתי ללכת לתוך הכפר והתחלתי לראות את כלי הרכב המצחיקים (חשמליים קטנים) שהם כולם אותו בסיס אבל עם עיצוב שנע החל ממשאית עפר ועד מונית. לבסוף הגעתי למרכז המסחרי, ליד תחנת הרכבת (שהיא הדרך היחידה לצאת מ Zermatt באופן מונע) ושם גם נמצא ה Tourist Information. תחנת המידע הייתה מסודרת מאוד ואפשרי גם לחפש ולהזמין כל מלון. ביקשתי מלון הטווח מחיר של 60-70 CHF מכיוון שזה בערך המחיר ששילמתי בביקתות ורציתי להישאר באותו טווח. הדיילת ציינה שלא בטוח שיש מלון במחיר כזה ואני מיד דמיינתי את עצמי מגיע למקום נוראי שכן ידוע הוא שזו עיירת נופש יקרה -; אבל, החלטתי לנסות את מזלי וקיבלתי 3 דפי מידע ל 3 מלונות קטנים בטווח המחיר שביקשתי. במקום יש גם WiFi חופשי וניצלתי אותו מיד לשיחת Skype הביתה. יצאתי לכיוון המלון הקרוב למרכז (Alfa) שהיה במרחק של כ 200-300 מטר ולא התאכזבתי בכלל. המלון היה נחמד קטן ונקי עם טלוויזיה בחדר והמחיר כלל ארוחת בוקר שהתבררה אח"כ כמעולה. שירותים ומקלחת היו משותפים אבל היה כיור רחצה בחדר. היתרון בחדר נחמד הוא למקרה שמזג האוויר יתדרדר ולא יתאפשר לטייל. לקחתי מיד את המקום והודעתי שבהמשך היום אחליט לגבי הלילות הבאים, בהתאם לתוכנית שאגבש.
כשהגעתי לחדר הלכתי קודם כל למקלחת שכן היום היה חם מאוד (כ 28 מעלות) ולאחריה ישבתי על אפשרויות הטיול סביב העיירה. בסה"כ היו לי 3 ימים מלאים עד לטיסה ועוד נשאר לבדוק מתי לצאת לג'נבה. החלטתי לעשות למחרת יום טיול לכיוון המונטה רוזה ומסלול 5 האגמים שמשם מצולמת התמונה המפורסמת כל כך של Zermat שבה רואים אגם ומאחוריו את ה Matterhorn. התברר שהאגמים נמצאים מצדה השני של העיירה כך שהעיירה מפרידה בינם לבין ההר אבל בגלל גובהם של האגמים, ההר ניראה ממש מאחוריהם. בנוסף, רציתי לילה מפנק (יחסית :) נוסף לפני שאולי אצא למסלול עם לילה בבקתה על מסלול לכיוון השני.
יום שישי, 27 ליולי
בבוקר התחלתי עם ארוחת בוקר שפתאום היה ממש כמה דרגות מעל כל מה שראיתי עד כה. ישבתי לי כשעה וחצי על קנקן קפה עם קרואסונים מעולים מרוחים בנוטלה, ויוגורט עם פירות. יצאתי עם תיק גב פצפון שהיה שינוי אדיר לעומת תיק הטיול Lowe Alpine Makalu 65+20 שהיה ביתי עד היום. התברברתי קצת במציאת הכיוון ליציאה מהעיירה עד שלבסוף התאפסתי עם 3 תשובות חלקיות מאנשים שונים. הטיפוס פתאום נראה כל כך קליל כשיש רק בקבוק מים ומצלמה על הגב וביום חם כל כך זה בהחלט חסך קצת זיעה אבל לא מספיק. די מהר הייתי רטוב אבל עם העלייה נעשה קצת נעים יותר (ועדיין לא היה צורך בשום דבר ארוך). העלייה בחציה הראשון מוצלת ברובה ואח"כ כבר לא אז כובע ממש דרוש. טיילתי לאורך הרכבל ולכיוון המונטה רוזה וירדתי לכיוון מלון די גדול (3 קומות למיטב זכרוני) שהיה מבודד לחלוטין על המורדות. חלק מהאגמים אכן נראים למרגלות ה Matterhorn ממש כמו בתמונה רק עם יותר עננים. צילמתי הרבה פרחים יפים על המורדות, אגמים ושמים אבל החום גרם לאובך והתמונות לא ממש צלולות, במיוחד שהנוף מרוחק קצת.
לקראת אחה"צ הגעתי חזרה לעיירה אחרי שביקרתי בכל 5 האגמים שאחד מהם בצבע טורקיז מהמם! מבחינתי יום קל שמהווה מעין מנוחה ועדיין מנצל את הזמן במקום לבזבז אותו. השמיים התחילו להתמלא עננים ושחורים והיה ברור שבקרוב ירד גשם. התחלתי להאיץ את ההליכה בתוך העיירה שכן חזרתי מצדה הנגדי לזה שבו הגעתי ביום האתמול וממש כשכבר הייתי קרוב התחיל טפטוף קל. מספר דקות אח"כ הייתי בחדר וצפיתי בשמיים מתמלאים עננים ואז התחיל גשם שוטף וסערת רעמים שנמשך כשעה-שעתיים. לאחריה הכל נירגע ואפשר היה לצאת לסיבוב בעיירה.
אחרי מקלחת (במקלחות משותפות תמיד טוב להיות ראשון שכן הכל נקי ומצוחצח לפני שימוש) ירדתי לקבלה לברר לגבי מזג האוויר. התחזית דיברה על יום גשום למחרת מה שדי הוריד לי את החשק לצאת (היי, כבר סיימתי ת המטרה העיקרית). יצאתי למרכז לאכול משהו לערב ואח"כ עליתי לחדר לקרוא קצת, ולבהות בטלוויזיה.
יום שבת, 28 ליולי
היום התחיל גשום ומעונן עד כדי כך שלא היה טעם אפילו לצאת מהמלון גם אם אפשר איכשהו לסבול את הגשם, ממילא לא רואים כלום. ישבתי לארוחת בוקר מאוד ארוכה שנמשכה ככל שיכולתי, כולל קריאת חדשות מהארץ בסלולארי ולאחריו עברתי דרך בקבלה כדי לבדוק אם במקרה התחזית יותר טובה ממה שרואים בחוץ. אבל לא כך והיום נשאר גשום ומעונן כל היום מה שאפשר לי להתפנק במיטה ולגלוש באינטרנט -; נו, יש יתרון ל facilities של המלון והיום פשוט התבזבז במנוחה.
בנוסף, היה צריך להחליט מתי לצאת לג'נבה. הטיסה שלי ב 9:50 בבוקר מה שמאפשר לי לצאת ברכבת הראשונה (בסביבות 5:30) ולהגיע מעט לפני הטיסה (ולאחר לעליה למטוס). אבל זה היה ממש לחוץ והחלטתי לצאת ביום לפני ולתפוס מלון קרוב לנמה"ת כך שלא תהיה שום בעיה בבוקר לטיסה. ביליתי קצת זמן בשיטוט באתרים כדי למצוא מלון בקרבת נמה"ת וכך סגרתי את היום. בדקתי גם שאין צורך להזמין נסיעת רכבת אלא פשוט להגיע ולקנות כרטיס במקום.
יום ראשון, 29 ליולי, נסיעה מ Zermat ל Geneva
היום שוב התחיל גשום ולא רציתי להגיע לג'נבה מאוחר מדי כך שעם נסיעה של 4 שעות, אפשר היה לצאת בצהריים. בפועל, אחרי ארוחת הבוקר הארוכה, לא היה ממש סיבה להמתין והחלטתי לצאת לדרך חזרה הביתה. אספתי את התיק, שילמתי את חשבון המלון ויצאתי לכיוון הרכבת. ניגשתי לקנות כרטיס ודי נדהמתי מהמחיר שאמר הקופאי -; 90 CHF (לשם השוואה זה יותר מ 90$). שאלתי אם במקרה יש classes והוא אמר שיש ושכרטיס במחלקה ראשונה עולה 120 CHF L - טוב אז שילמתי ייצאת לרכבת שהייתה די חדשה עם חלונות ענקיים לצפות בנוף. הרכבת הזו משולבת עם אפשרות לנסוע בעליות/ירידות קשות על גבי שרשרת. רכבת זו לקחה אותי לאורך העמק היוצא מ Zermatt שלאורכו הגעתי לפני 3 ימים. בסופו, מתחברים לעמק גדול ששם מחליפים רכבת לרכבת מהירה אל ג'נבה. באזור הזה שוויץ ממש מאכזבת שכן הבניינים הם ברובם פשוטים ללא חן כלשהו, אזורי תעשיה לא ממש נחמדים כמו אתרי הטיול וכך אני מתחיל לחזור למציאות יומיומית. הנסיעה היתה ארוכה וניצלתי את הסלולארי לשמוע מוסיקה ולהעביר את הזמן בג'נבה ירדתי בתחנה של נמה"ת והלטתי לטייל ברגל ולמצוא אחד מהמלונות שראיתי (מלונות נורמליים היו במחיר של 100-110 CHF). הראשון היה ממש על המחלף שצמוד לנמה"ת אז החלטתי שזה מהיר מדי ואמשיך בסיבוב. הגעתי למלון אחר שראיתי ונכנסתי לברר -; נדהמתי כשביקשו 178 CHF עבור החדר. ציינתי שראיתי אותם באתר במחיר של כ 110 אבל זה מה שהיה להם.
החלטתי לחזור למלון הראשון שראיתי ושם שוב ביקשו מחיר של כ 175 CHF במקום 101 שראיתי באתר. הפעם ביררתי יותר ופקידת הקבלה ציינה שהיא לא יכולה לתת את המחיר שיש באתרי הזמנות ואני צריך וואוצ'ר של הזמנה. כשעניתי שלא הזמנתי כי רציתי לראות את המלון נתנה לי גישה למחשב שבמלון כדי שאבצע את ההזמנה. הזמנתי, הדפסתי וחזרתי אליה כדי לקבל מחיר של 101 CHF -; לידיעתכם !!!
יצאתי לסיבוב קטן לכיוון מרכז הקניות הקרוב כדי לקנות קצת שוקולדים וכו' אבל ביום ראשון הכל סגור. חזרתי למלון וביליתי מול הטלוויזיה. זהו מחר מגיעים הביתה.
יום שני, 30 ליולי, טיסה חזרה לישראל
מכיוון שהמלון כל כך קרוב לנמה"ת וויתרתי על ה Shuttle של המלון ויצאתי בהליכה קלילה לטרמינל. אל על כמובן נמצאים בנפרד מהטרמינל הראשי.


 

רשימת הציוד לטיול
פריט
מידת שימוש
1.
מעיל גורטקס + מכנס אטום לגשם
רב מאוד
2.
פליז דו שיכבתי (המחמם היחיד לכל הטיול)
רב מאוד
3.
כפפות, כובע פליז נגד קור
רב
4.
מטריה
לא היה הרבה גשם ולכן המטריה נשארה בעיקר בתיק.
5.
קלוריות לחירום (4 סניקרס)
פעמיים או שלושה כשמורעבים ואין מקום לאכול
6.
פנס LED לשימוש בביקתות בלילה
רב
7.
ג'ל לחיטוי ידיים
אין צורך
8.
כפכפי קרוקס למים/מקלחת/ערב בביקתה/מלון
רב. מאוורר רגליים.
9.
ליינר לכרית/שמיכה
די הרבה. מספר בודד של מקומות ממש חייבו שימוש ואחרת היה צריך לשכור ב 10 יורו וכו'
10.
סט חולצה ומכנסיים טרמיים
אין. היו פעמים שהיה נחמד להשתמש אבל קצת קור לא מפריע. לרגישים לקור ממש מומלץ!!!
11.
מכנס מתפרק וחולצת טיול (ארוכים) להחלפה (סה"כ 2 סטים לכל הטיול)
זה מה שלבשתי כל החודש
12.
מכנס וחולצה קצרם לשינה
ברוב המקומות (כולל בקתות) חמים ונעים בלילה וישנים עם קצר קליל.
13.
3 זוגות גרבי טיול (צמר מרינו)
אפשר להסתפק ב 2 אבל 3 מאפשר יותר תדירות בהחלפה
14.
מגבת פליז לייבוש מהיר
רב
15.
5 תחתונים להחלפה
אני החלפתי כמעט כל יום (הרגשה נעימה) אבל בהחלט אפשר להתכלב קצת יותר ולחסוך משקל.
16.
מגבונים + נייר טואלט
חובה
17.
שקיות לכביסה רטובה או לבגדים הממתינים לכביסה
שיפור היגיינה
18.
תיק כלי רחצה (קצף גילוח + אפטר שייב + סכין גילוח, סבון נוזלי לרחצה, משחת/מברשת שיניים, סבון כביסה נוזלי, קוצץ ציפורניים ומשייפת, חוט דנטלי
200 מ"ל סבון יספיק ל 4 שבועות בשימוש חסכוני ומקלחת בחצי מהימים.
רבע שפורפרת קטנה של משחת שיניים תספיק לכל הטיול (בוקר וערב)
קוצץ ציפורנים אינו פינוק -; חשוב מאוד לקצוץ בטיולי הליכה ארוכים. אחרת הציפורנים מכאיבות בירידות קשות, במיוחד אחרי שבועיים+.
 סבון רחצה נוזלי בלבד -; שלא יפול לכם במקום מלוכלך ותיאלצו להישאר איתו J
סבון כביסה נוזלי כי היבש לא מתמוסס מספיק מהר כשמכבסים בכיור תחת מים מהברז. ותוספת של טיפה סבון רחצה תיתן ריח נעים J
19.
אטמי אוזניים
חשוב לשינה בבקתות עם 10-20 איש בחדר שחלקם נוחרים.
20.
כובע נגד שמש
כל הזמן (בשילוב עם בגדים ארוכים ונע צורך בקרם הגנה)
21.
שק מים 1.5 ליטר
יש המון מקומות למלא מים בדרך. תקפידו גם לשתות הרבה בבוקר לפני היציאה לדרך.
22.
משקפי שמש + קופסת הגנה
חובה
23.
מצלמה (עדיף עם קופסה להגנה מחבטות) + מטען (לסוללה פנימית)
 עדיף כרטיס זיכרון גדול כדי למנוע צורך לפנות תמונות.
כדאי
24.
סמארטפון (ל WIFI בכפרים, Skype לבית, מוזיקה כשמשעמם בערב, WhatsUp וכו').
לצרף אוזניות, מטען
כמעט כל ערב. להקפיד להעביר למצב טיסה כל הזמן כדי לחסוך בסוללה. בהרים אין קליטה וזה שותה את הסוללה.
25.
מתאם שקע חשמל
מספר פעמים
26.
2 סיפרי הדרכה ל 2 המסלולים Kev Raynolds, הוצאת Ciceron
מעט -; הסימון בשטח מעולה
27.
אולר, מצפן, שעון יד
פעם אחת או שניים
28.
דרכון, פנקס חיסוני בינלאומי, כרטיס טיסה אלקטרוני
חובה
29.
עזרה ראשונה (כדורים לטיהור מים, אקמול, פלסטרים)
בכדורים השתמשתי פעם אחת בלבד אבל הם לא תופסים משקל/נפח ומהווים גיבוי מעולה ושקט נפשי.
 חלקכם ייקחו בוודאי יותר תרופות J
30.
בליסטקס ליובש בשפתיים
חשוב
31.
תיק קטן
לקחת דברים חשובים/יקרים לעליה למטוס.
 לאפשר טיול יומי נוח לאחר שמגיעים לנקודת המתנה/מנוחה/סיום במקום התרמיל.