Iceland Backpacking - summer 2015
יום 1 – טסים לאיסלנד
ביום הטיסה יצאתי מהבית ב 2 לפנות בוקר לטיסה בשעה 5. מכיוון שהיו בלתמים של הרגע האחרון (למשל שהאגם אליו תיכננו לצאת בהתחלה חסום בשלג ואי אפשר להגיע), לא ישנתי עד ליציאה והייתי עסוק בסגירת התיק, שקילת הפריטים וכו'. יום קיץ של יולי, נמה"ת עמוס במיוחד, הגעתי לנמל כשעתיים לפני ההמראה, אבל התור מתקדם ותוך שעה ורבע אני בדלפק העלייה למטוס.
טסתי עם ש' (אחד השותפים) באותה הטיסה ונפגשנו לפני העלייה. טסנו לבריסל עם קונקשן של 5 שעות. את הטיסה הזו, הזמן בנמה"ת בבריסל והטיסה לאיסלנד ניצלתי את לשינה. נחתנו ב 15:45 ב Reykjavik ועברנו במהירות את נמל התעופה הקטנים ויצאנו לאוטובוסים. לקחנו אוטובוס למרכז העיר (יש 2 חברות, כל אחת עוצרת במקום אחר. אפשרי לשלם תוספת עבור הורדה במקום לבחירתכם ואין צורך להזמין מראש), קרוב להוסטל שבו הזמנו מקום כשבוע לפני.
הגענו להוסטל בשעה 5, שאלנו לגבי נקודת המידע הקרובה ובגלל שנסגר ב 6 רצנו כדי לבדוק אם המסלול שלנו אכן חסום בשלג ואין אוטובוס פעיל.
התברר שלא רק שאין אוטובוס, אלא גם תחילת מסלול ה Laugavegurinn מלאה ב 2-3 מטר שלג והרבה ערפל כך שאין ממש סיבה ללכת.
החלטנו ללכת לאכול ולחשוב מה לעשות. במרכז מצאנו מסעדה פקיסטנית והזמנו מנה של זוג (3 קעריות עם לחם הודי מדהים ואורז). גלגלנו אפשרויות ובדקנו תחזית מזג אוויר שנראתה שבצפון נעים והדרום מעונן וגשום. החלטנו שהגיוני להפוך את המסלול שלנו ולהתחיל מהצפון. קיווינו שנ' יגיע ויסכים לשינוי (ככה זה בקבוצה :). בינתיים, הלכנו לקנות בלון גז (הפריט היחיד שלא הבאנו אתנו בטיסה, פשוט כי אסור). בלוני גז יש ברוב תחנות הדלק וכאן קנינו במחיר שערורייתי של 6950 קרונה. שי היה משוכנע שזה סביר כי שמע שמחיר בלוני הגז באיסלנד מטורף. רק בעוד מספר ימים נגלה כמה טעינו:( החלטנו לחזור להוסטל, להתקלח ולנוח לקראת המחר. בינתיים עלה הרעיון שמחיר האוטובוס לצפון (15,500 לאדם) מאפשר לשלושתנו לשכור רכב 4*4 ליום לנסוע לצפון. החלטנו שזו האופציה ההגיונית ושנקום מוקדם בבוקר לשיחה עם נירן על המחשבות שלנו.
יום 2 - נסיעה Reykjavik דרך Kerlingarfjoll Akureyri
קמנו מוקדם בבוקר ודיברנו על האפשרויות. נ' הסכים שכדאי לנסוע לצפון ושאלנו בקבלה על רכב. לקחנו פרטים וקפצנו עם מונית ל BSI משם יוצאים האוטובוסים ושם יש גם סוכנויות רכב. וידאנו תחזית ומצב באזור Landmannalaugar וביקשנו מנקודת המידע עזרה בהזמנת הרכב. הרכב הפשוט, Suzuki Jimmy לא היה זמין ועלינו ל Toyota Rav 4 במחיר כפול ועדיין שקול לכרטיסי האוטובוס (חייבים רכב 4*4 לנסיעה בכביש לא סלול-וכאלו יש לרוב באיסלנד). האוטובוס יצא ב 8 ואילו הרכב השכור הגיע לקחת אותנו אחרי 9. סגרנו ניירות ויצאנו בשעה 10 לערך לדרך. יצאנו באותו המסלול של האוטובוס אבל נ' העלה רעיון לעצור ב Kerlingarfjoll - מכיוון שהיה לנו רכב, אין בעיה לעצור בכל מקום שנרצה כל עוד נגיע ל Akureyri עד שעה 10 למחרת. נסענו לאורך המסלול שחוצה את ה High Lands עצרנו בנקודה שם יש גייזר מדי כ 10-20 דקות ועוד נביעות מים חמים פולטות אדים. לבסוף הגענו ל Kerlingarfjoll ויצאנו לסיבוב. בגלל השלג הרב, רק הסיבוב הקצר ביותר (כ 3-5 שעות) היה פתוח ומיד יצאנו לדרך, להליכה הראשונה שלנו. כשמטפסים גובה, מגיעים די מהר לשלג והמשכנו עד למקום בו יש vents של אדים שמריח גופרית. משם אפשר לחזור באותה הדרך או לעשות סיבוב קטן ולחזור במסלול מקביל. אני ונ' הגענו מהר וישבנו לחכות ל ש' עד שיגיע. כשהגיע, המשכנו לסיבוב, ירדנו ירידה מאוד תלולה אל הנחל ונתקלנו בגשר שבור. אז התברר שמישהו אמר זאת לחבריי אבל זה לא חלחל :) ניסינו למצוא נקודת מעבר אך משלא מצאנו החלטנו לחזור כלעומת שבאנו. חזרנו את כל הדרך לכניסה ואז נכנסו לוויכוח הראשון - ממשיכים לנוע או שנשארים לישון.
בקבלה של ה'מלון' אמרו לנו שייקח כ 5 שעות נהיגה עד Akureyri. ישבנו להכין אוכל בשעה 10 בערב לערך והדיון נמשך בין נ' ו ש'. היה ברור שאיחור בהחזרת הרכב יעלה הון ולכן יציאה בבוקר היא מאוד מוקדם. עוד יותר בעייתי שיש עדיין דרך עפר ארוכה עליה קשה להעריך את המהירות שלנו. לבסוף החבר'ה נשברו והוחלט שניסע עד שנסיים את דרך העפר ואז לפי המרחק שנותר נעריך מתי צריך לקום בבוקר. נסענו עד אחרי 1 בלילה לשם כך והגענו למרחק של כ 100 ק"מ מ Akureyri. בנקודת התצפית הראשונה בה הייתה חניה עצרנו לישון (לא בטוח לישון סתם כך לצד הדרך), סחוטים לחלוטין. בהמשך יתברר שהימים שלנו באיסלנד ארוכים מאוד אחד אחרי השני :)
יום 3 – סובב Myvatn
קמנו ב 7 בבוקר, קיפלנו אוהלים ובלי שתיית בוקר נכנסנו לאוטו והתחלנו לנסוע. רצינו מאוד להתקדם ולהגיע למקום בו נוודא את המרחק שנותר שכן הערכנו לפי מפה מסוכנות הרכב שלא הייתה ממש מדויקת (סכמתית משהו :). עד מהרה ראינו שלטים המעידים על המרחק שנותר ונרגענו - היה לנו זמן. ב 9:30 נכנסנו ל Akureyri ונסענו לנקודת המידע כדי לבדוק מתי ואיפה נוסעים ל Myvatn. הסתבר שהאוטובוס עוצר במקום. הורדנו את התיקים, בדקנו שרוקנו הרכב ונ' קפץ להחזיר את הרכב בזמן שאני ו ש' סידרנו את התיקים על המדרכה. עד שנ' חזר ביררנו שהאוטובוס ב 11:30 ושיש בנק ומקומות לאכול משהו לבוקר. אני ונ' חיפשנו בית קפה ואילו ש' הקולינרי חיפש ארוחת בוקר איסלנדית. נפרדנו לסיבוב וקבענו להגיע לאוטובוס. אני ונ' ישבנו על קפה ועוגה, התחברנו ל Wi-Fi ושלחנו מספר הודעות ותמונות לבית. לאחר מכן קפצתי לבנק להחליף כסף (יש מקומות שיקבלו יורו אבל גובים כ 7% תוספת שזה רצחני. כמו כן כרטיס אשראי מתקבל בכל מקום כולל קמפינג בחורים הכי נידחים, אוטובוסים וכו') ובסיום חזרתי לתחנת האוטובוס. קנינו כרטיסים ויצאנו לחכות לאוטובוס. הנסיעה ארכה קרוב לשעתיים באוטובוס שהכיל אדם נוסף אחד פרט לנו. ירדנו ב Reykjahlid בתחנת הדלק, צמוד לסופר, תחנת המידע וממול לקמפניג (אחד מ 3 בעיירה). התמקמנו ורצינו לנצל את היום. אני ונ' שכרנו אופניים מבעל הקמפינג ואילו ש' שלא רכב, טייל ברגל. מפאת השעה, האופניים אפשרו לנו לסובב את כל האגם לעצור במספר מקומות. נסענו נגד כיוון השעון כדי שנקודות העניין שלא נספיק יהיו קרובות לקמפינג, למקרה שיהיה לנו זמן לעבור דרכן למחרת, בחזרה מ Krafla. בדרך התברר לי שהאופניים לא עוברות להילוך הגבוה ואני חייב לדווש בקצב מאומץ - אבל אין ברירה אז ממשיכים. הספקנו לבקר בנקודות עד Dimmuborgir שלאחריה, חתכנו חזרה. הגענו בשעה 11 בלילה בלי ששמתי לב, לפני מקלחת וארוחת ערב - שוב יום ארוך :)
ישבנו לאכול מורעבים והתחלנו לקפוא כל כך שמיד אחרי האוכל קפצתי לשק"ש לישון, מותש מהיום האינטנסיבי.
יום 4 – טיול ל Krafla
היום תכננו ללכת ל Krafla במסלול שיוצא דרך העמק והר Mt. Hlidarfjall (תצפית). לחזור חשבנו ללכת במסלול המזרחי יותר על הרכס ואולי לעבור דרך מספר נקודות עניין ממזרח לכפר כמו Namafjall Ridge וה Hverir. ש' יצא מוקדם ואילו נ' יצא איתי. המסלול ל Krafa ארך כ 14 ק"מ ובמהלכו ויתרנו כל העלייה לתצפית בגלל עננות נמוכה שלא תאפשר לראות רחוק. הגענו לאזור ??? (האדים המעשנים) ועשינו סיבוב-חייב לומר שהתרשמתי פחות מה Hype הענק שנבנה סביבו. מדם המשכנו ברוח מקפיאה וגשם מטפטף מזרחה אל החניון ומשם עולים עם הכביש של Krafla. בחניון עצרתי להתחמם (הטמפ' כ 2 מעלות ואני עם חולצה מנדפת, מיקרו פליז מועיל רוח + כפפות אלפיניות). הייתי צריך הרבה מתיחות ואימון ידיים כדי להחזיר הדם האצבעות. זה היה יום ממש קר, בעיקר בגלל הרוח.
עלינו בעליה לכיוון Krafla חשוב התאכזבתי מעט מהמקום שלא ענה על הצפיות שנוצרו מה Hype סביבו. לחזרה החלטנו לנסות לתפוס טרמפ בכביש הארוך המוביל לכביש 1. ניסיונות מספר ביציאה מהחניון עד שנשארו רק מכוניות קטנות מאוד שיהיה להן קשה לקחת 2 אנשים והתחלנו ללכת בטפטוף ארוך ומעצבן. על הדרך ניסינו מדי פעם לעצור טרמפ, כששמענו מכונית מגיעה. המשכנו כך הרבה סמן, עברנו את תחנת הכח ואחרי זמן מה כבר חשבתי שאין טעם לטרמפ שכן ממילא נשארו לבטח 3-4 ק"מ. פתאום אני רכב מאט שמגיע מאחורי. הרכב עצר ובתוכו אני רואה את נ' :) מסתבר שכבר השגתי אותו מספיק כדי לא לשמוע את הרכב שעצר לו ואחרי שעלה ביקש מהם לעצור לי. אלו היו 6 הולנדים נחמדים (סבתא, הורים, 2ילדים בוגרים וחבר של אחת) שאיתם שוחחתי עד שהורידו אותנו בכפר. מהסתכלות ברכב הנוסע, הדרך הייתה עדיין ארוכה לפנינו שכן אחרי שהגענו לכביש 1, עדיין היו כ 5 ק"מ ללכת. עוד יום קשה שחלקו הגדול בגשם קל ורוח קשה. הייתי אומר שזה שקול ליום סערה חורפית בארץ. חזרנו לקמפינג ושוחחנו על התכנון למחרת. ש' רצה לנסוע ל Askja ואילו אני ו נ' העדפנו לא להיות יום ארוך ברכב והחלטנו לעשות יום ממפל Dettifoss לכיוון Asbirgy אבל להגיע עד לקמפינג באמצע הדרך ומשם לחזור ולחבור ל ש' על המשך המסלול.
יום 5 – מ Dettifoss אל Vesturdalur
בבוקר קיפלנו אוהלים ורצנו לברר איך יוצאים מה קמפינג שבאמצע הדרך ל Asbirgy (Vesturdalur). התברר שהאוטובוס מ Asbirgy יגיע ל Dettifoss אחרי שיוצא משם האוטובוס ל Egilsstadir, לשם רצינו להמשיך ושם קבענו להיפגש עם ש'. החלטנו לצאת בכל זאת ולסמוך על טרמפ שיוציא אותנו משם. יצאנו באוטובוס הבוקר, סביב שעה 10 בטרנזיט קטן עם נהג נחמד שהסביר גם על הנוף לאורך הדרך. בדרך שאלנו אותו אם נוכל להשאיר תיק עם פריטים שלא דרושים לנו למסלול ונאסוף אותם למחרת. לי היה אוהל לשניים ולכן השארנו ארנביה של נ' וכל האוכל העודף שבמקור הוכן עבור 10 ימי טרק (אגם Langisjor וה Laugavegurinn). הנהג אישר שאין בעיה ושהכל יישאר באוטובוס כשיגיע למחרת. כמו כן, אם מחליט להישאר עוד יום אז אין בעיה. אחרי יומיים יגיע נהג אחר אבל הוא כבר יידע אותו (אךךךך, אירופה במיטבה). יצאנו אל המפלים והתחלנו במפל Selfoss (הדרומי), משם ל Dettifoss הקרוב מאוד ואז התחלנו את המסלול שלנו לאורך הנהר. כבר בהתחלה, בשלט המידע גילינו טעות במידע שלנו. בניירות שלי כתבתי שקטע זה באורך 12 ק"מ וכך תכננו להגיע לקמפינג ולהסתובב סביבו במספר מסלולי יום. אבל הפכתי בין 2 הקטעים והתברר שהקטע שלנו הוא כ 19 ק"מ. יצאנו במרץ לדרך ועם ההתקדמות, התקדר היום. הגשם טפטף מדי פעם והמסלול נכנס לקטע חד-גוני של פיתולי הנהר בתוך הקניון העמוק. לאחר זמן מה הגענו לנקודה מופלאה שלא ידענו עליה מעבודות ההכנה לטיול ושמה Ketlar - ממש אסור לפספס !!! השארנו את התיקים על הדרך, לקחנו מצלמה ומקלות וירדנו לבדוק. זהו מסלול קטן שיוצא מה מסלול הארוך אל מקום בו הנהר מתפצל ל 2 נהרות שעוברים נציגי סלע בזלת ענק ובדרך הנר נופל במספר מפלים קטנים ולקינוח עוד מספר מפלים נופלים מלמעלה אל הנהר עד ש 2 הזרמים נפגשים וממשיכים. הסתובבנו במקום מהופנטים, צילמתי המון תמונות ולסיום ישבנו לצפות בנוף (למעזים, כדאי לפעמים לעבור את החבל :) חזרנו למסלול, אספנו התיקים והמשכנו בדרך עד שהגענו ל karl og kerling שזה 2 סלעים שהאמונה טוענת שהם טרולים שהתאבנו. שוב השארנו התיקים על המסלול וירדנו עם מצלמה. אבל אין ממש טעם לרדת כי התצפית עליהם מהמסלול טובה (צריך קצת זום במצלמה) ואין משהו נוסף לראות למטה (גם הקשת בסלע שדרכה עובר חלק מהנהר לא מקבלת זווית שווה מלמטה). חזרנו למעלה, לקחנו התיקים והמשכנו ללכת תוך טפטוף מעצבן ואינסופי. הגענו לחניה של הרכבים בשעה 9 בערב לערך, מילאנו מים מנחל קטן וצלול והמשכנו לכיוון הקמפינג. שם, תחת המשך בטפטוף הכנו ארוחת ערב מהירה, הקמנו האוהל והלכנו לישון, עייפים.
יום 6 –
היום התחיל בקצב מהיר. היינו צריכים לתפוס טרמפ כדי לחזור ל Dettifoss כדי לפגוש את האוטובוסים, לקחת את התיק שהשארנו באוטובוס מאחור ולנסוע עם השני ל Egilsstadir. קמנו ב 7 כדי להספיק לטייל מסביב לקמפינג (יש מספר מסלולים קצרים). עשינו תה לחימום ויצאנו לטיול מהיר. החלטנו שב 9:30 חייבים להיות חזרה במאהל כדי לארוז ולצאת לכביש. האוטובוס יוצא ב 11:30 כך שיש כשעה וחצי לטרמפ.
טיילנו לכיוון ההר האדום ועצרנו בעוד מספר מקומות וכשהזמן לסיום התחיל ללחוץ האצנו לכיוון חזרה. הגענו בזמן שקבענו אחרי הליכה בקצב מטורף של כ 6 קמ"ש. קיפלנו האוהל והציוד ויצאנו לכיוון השביל.
אבל הסתבר שהדרך החוצה מהקמפינג יותר ארוכה מכפי שחשבנו וגם כוללת עליה לא קלה. לבסוף הגענו ל "כביש" שניראה יותר כמו דרך מעבר לטרקטורים :)
היה ברור שבדרך כזו לא עוברות הרבה מכוניות. התחלנו לנסות לעצור כל מכונית שהגיעה אבל ללא מזל. בינתיים נ' העלה רעיון "מטורף" שמכיוון שכנראה שנאחר את האוטובוס נמשיך בטרמפים אל היעד. אבל היה עוד הציק שנשאר אצל הנהג שיש לקחת. לשם כך נתקשר לנהג ונבקש ממנו להעביר את התיק לאוטובוס השני ושהנהג השני יוריד לנו את התיק הקמפינג. אבל אפילו טלפון של הנהג לא היה לנו. לשם כך הפעלנו סופסוף את ה SIM חיפשנו מוקד של חברת האוטובוסים Sterna התקשרנו למוקד וביקשנו שהוא יעשה עבורנו את הטלפונים האלה :)הסברנו לו על הציק, איפה ממוקם וכו'. הוא הסכים מיד (חשבתי לי על ניסיון דומה עם מוקד חברת אגד, מה דעתכם :) וביקש שנתקשר בעוד 10 דקות לברר תוצאה (נו, זה שירות לטרקר :)
אחרי זמן מה התקשרנו והתבשרנו שהוא אכן מצא הנהג אבל לא מצאו התיק. תיקנתי את האנגלית כדי שמבין שזה תיק ממש ולא שקית. כמו כן נזכרנו שעם התיק הייתה גם שקית וביקשנו לצרף אותה. ואחרי הכל ביקשנו שיתקשר אם יש בעיה. לא אליה אתכם הפרטים שדיברנו גם עם הנהג שלנו שבישר שהיום הוחלף אבל נתן לנו את הנהג הנוכחי. לבסוף הכל עבר בשלום ונרגענו מעט שהלא-ייאמן קרה.
תוך כדי שאנו בשיחות האלו ראיתי מיניבוס של SBA מגיע בכיוון שלנו. היה כבר מעט מאוד זמן לבזבז וקיווינו שייקח אותנו. סימנתי לו אבל הוא פנה לקמפינג. מכיוון שלא הייתה יציאה אחרת הייתי בטוח שיחזור והעליתי רעיון חדש. ברגע שנעלה על המיניבוס נתקשר שוב למוקד שיבקש מהנהר של האוטובוס בו התכוונו להמשיך לחכות לנו מספר דקות :)
תכנית זו הסתדרה גם היא בדרך פלא. המיניבוס חזר ולקח אותנו (במחיר שערורייתי של כ 2400 קרונות לדרך של 20+ ק"מ), המוקד שוב עשה עבודתו נאמנה ובאיחור של 10 דקות הגענו לאוטובוס היעד שלנו, לנהג חייכני מסר לנו את התיק והשקית. סוף טוב הכל טוב :)))))
משם נסענו עד Egilsstadir, ירדנו מול המידע ושאלו לגבי הטרק Viknaslodir שתכננו בפינה הצפון מזרחית של האי. התבשרנו שהאזור מלא שלג עמוק, שמטייל שחזר משם כמעט החל לאיבוד ושבמזג האוויר הנוכחי אינם יכולים להמליץ על טיול באזור. זאת ועוד, מזג האוויר הסגרירי (מעונן, מטפטף, קר מאוד) צפוי להיות כך גם בימים הבאים כל שאין טעם להמתין.
הסתכלתי במפה של התחזית ומצאתי אזור לפני Hofn היחיד שצפוי להיות ללא גשם למחרת. יצאנו באוטובוס ל Hofn וירדנו ב Stafafell (דומה ל Skaftafell:) להעביר בו את יום המחרת. בירידה שאלנו את הנהג על אוטובוס למחרת והוא הציע הצעה מדהימה - מחר בסביבות 4 אחה"צ הוא יכול לקחת אותנו בדרכו להתחיל את נסיעה האוטובוס (במקום האוטובוס בשעה 20:30) בתמורה ל 1000 קרונות לאדם; לקחנו ממנו הטלפון והיינו שמחים על הטרמפ שיביא אותנו מוקדם ל Hofn. האכסניה והקוטג'ים בבית החווה היו מלאים (חשבנו להתפנק ליום אחד) ועברנו לקמפינג שנוהל ע"י מלכת ההר (זה פירוש השם האיסלנדי שלה :).
יום 7 – טיול לקניון מ Skaftafell
למחרת, מזג האוויר לא היה ממש שונה ממה שהתחזית הראה על כל הסביבה - טפטף גשם ארוך ומעצבן אבל עשינו את המסלול לקניון באזור. סיימנו לפני 15:00 ומיד הרמנו טלפון לחברנו הנהג שרצה להגיע מיד. הסכמנו ושמחנו, ארזנו האוהלים לתיקים ולאחר זמן מה הגיע Jeep בעל גלגלי טרקטור. לשאלתי, זה היה עבור נסיעה על הקרחונים, תחביב של איסלנדים רבים (כי אין משטרה, פלט הנהג). הגענו במהירות ל Hofn, ירדנו בקמפינג ומיקמנו את האוהלים. יצאנו לסיבוב כדי לאכול ו ש' הקולינרי היה חייב ארוחת סרטנים, שהומלצה מיד ע"י פקידת הקבלה. יצאנו לאכול וסיימנו עם מעט קניות בסופר לפני שמגיעים ל Skaftafell, לשם תכננו לצאת למחרת. בקניות אלו גילינו שמחיר הגיוני של בלון גז הוא כ 1800 קרונות, הרבה פחות מ 6950 ששילמנו ביום הראשון. ממש גניבה.
יום 8
היום התחיל מוקדם כדי לתפוס את האוטובוס של שעה 8 ל Jokulsarlon (לגונת הקרחונים) שממשיך אח"כ ל Skaftafell. יצאנו עמוסים עם אספקה לפארק (יש בית קפה וחנות קטנה בתוכו עם מבחר קטן מאוד ומחיר כפול מהסופר) ומסלול ה Laugavegurinn. היום התחיל יפה כמו בתחזית וסוף סוף קיבלנו יום בהיר ונעים. האוטובוס עוצר הלגונה לשעה ורבע כדי לאפשר לנו לקפוץ לסיור ברכב האמפיבי (יש גם סירת Zodiac שבעזרה אפשר לסייר רחוק יותר, עד קצה הקרחון אבל כדי לקחת אותה צריך לוותר על המשך באותו אוטובוס ולתפוס את האוטובוס הבא). השיט מאוד נחמד אבל בסגנון שיט לזקנים :) כך שהרגשתי קצת מוזר עם הסברים שחלקם טיפשים וגימיקים כמו "מי רוצה לגעת הקרחון קטן שהרימו מהאגם?"
במקום יש גם ציפורים (מקננות, עם גוזלים, להיזהר) שעפות כל שנה מהרוטב הדרומי לאיסלנד כדי לקנן ואז חוזרות - חתיכת מסע.
המשכנו בנסיעה נעימה ואחרי כשעה הגענו לפארק, מעט לפני הצהריים. הפארק אכן גדול כמו בתמונות שראיתי ואזור הקמפינג (חלקו אוהלים, חלקו מכוניות ונגררי ענק). לידיעה, יש אחרי האזור המרכזי בו האוטובוס עוצר אזור קמפינג נפרד (אולי פרטי). כששאלנו עליו בנקודת המידע אמרו שאין קמפינג נוסף.
התמקמנו בדשא ואני הגעתי עם סוללת המצלמה חלשה. כדי לטעון במשרד (200 קרונה) במשך הלילה, הייתי צריך לחזור עד 19:00 (שעת הסגירה). יצאתי מיד לדרך אל נקודת התצפית הנקראת Kristintindar כדי לנצל את היום. במשרד אמרו שהקטע הכי גבוה סגור בגלל שלג ולכן לא עולים עד לתצפית הגבוהה. יצאתי לדרך נגד כיוון השעון עם תצפית לכיוון Kjos ואח"כ מגיעים ממש מעל האגם הקטן שבשולי עמק Morsardalur (בקצה לשון הקרחון). מכיוון שהתצפית מלמעלה כל כך טובה היה ברור לי שאוותר על מסלול לאגם למטה, במיוחד מכיוון שתכננתי לעשות את המסלול ל Kjos שעוקף את לשון הקרחון לקניון מרוחק. במהלך ההפסקה לתצפית ראיתי גם מפולת שלגים קטנה הרכב הרחוק מעל קרחון ה Morsardalur שומעים מפולות מדי פעם אבל קשה לראותן. המשכתי כלפי מעלה עם טפטוף לפרקים והגעתי לנקודה שבה אפשר לטפס לתצפית או להמשיך המעגל חזרה לחניון. ראיתי שאין אזכור לאיסור עליה וגם מספר אנשים לאורך המסלול והחלטתי לעלות. העלייה מאוד תלולה עד כדי כך שקשה לעמוד בשיפוע ללא מקלות. עליתי עד רכס שמשתרע ימינה והעננים רודפים אחרי. הגעתי לרכב קצת לפני שהעננים סגרו עלי והספקתי לצלם את הקרחון כולו עם שמש יפה. העלייה האחרונה לתצפית הגבוהה הייתה חסרת טעם כשאני עטוף עננים. חיכיתי כחצי שעה אבל העננים לא התפזרו והחלטתי להמשיך המסלול, ולרדת מהצד השני של ההר כדי להשלים סיבוב מלא. מצד זה הגעתי לנקודות תצפית שונות בגובה ולאורך הקרחון, תוך כדי ירידה שמתחילה קשה מאוד והמשכה רגוע, יד שחורים למחנה.
הספקתי לחזור בערך ב 17:00, ומיד רצתי לשים את המצלמה בטעינה - מזל שהספיקה לי במהלך היום :)
לאחר מכן עברתי ב 2 משרדים של חברות טיולים מקומיות שמציעות טיולים באזור ץ, על הקרחון והכי חשוב, לטפס על הפסגות הגבוהות ביום טיפוס ארוך מאוד. עם מזג אוויר בהיר ושמש יפה זה התבקש אבל מסתבר שלא היו נרשמים לימים הקרובים ולכן לא מתוכננות יציאות ל 4 ימים הקרובים - התבאסתי ויצאתי חזרה למאהל, לחכות לחברי שיחזרו
יום 9 – טיול ל Kjos
היום יצאנו אל הקניון Kjos - מסלול של כ 29 ק"מ שרובו ללא עליות וירודות אבל הליכה על חול וחלוקי נחל, מה שמעייף רגליים והורג את כף הרגל. המתנו עד שיפתח המשרד כדי לקחת את הסוללה של המצלמה ולברר אם יש מסלול יותר מומלץ לדעתם. לאחר מכן, יצאנו לדרך. כדי לגוון לא הלכנו על החול אלא עלינו מעט (לכיוון Bolti קרוב למפל שבדרך אל Svartifoss) המשכנו על צד הגבעה וירדנו בסוף לכיוון הגשר שחוצה את הנהר שמגיע מקרחון Morsardalur. הנהר רחב ויש רק גשר אחד לעבור אותו פרט למקומות נוספים שכבר קרובים יותר למרכז הפארק. חצינו אזור חולי ואז שיחים והמוני תורמוסים סגולים (צמח שהובא במיוחד לאיסלנד) לצד השני של מה שהיה פעם (כנראה) נהר עצום ושם ממשיכים ללכת לאורך ההר עד שנכנסים לקניון. הקניון יפה (אבל מי שקשה לו עם 29 ק"מ, שיוותר בלי נקיפות מצפון) ודורש הליכה על חול, דרדרת, אבנים וסלעים גדולים. בסיום כיוון הלוך ישבנו לאכול ובישלנו אורז עם עדשים. לחזור, חזרנו עד לגשר ואז בחרנו את המסלול מצידו המערבי של הנהר שעובר כולו על מה שניראה כאפר געשי, עד שמגיעים (אחרי מספר קילומטרים) לגשר צר אתו אפשר לחצות הנהר, כ 2-3 ק"מ לפני משרדי הפארק. סיימנו את היום ו ש' בישר שהוא רוצה לפרוש לטייל מעט לבד. חילקנו את האוכל וישבנו בקפה כדי לגלוש (בחינם, פתוח עד 22:00). באותו יום האוטובוס ל Landmannalaugar עדיין לא פעל (דרך סגורה) ואני ו נ' תכננו להעביר יום ב Kirkjubæjarklaustur שם יש קניון מדהים שראיתי בסרט Oblivion. האוטובוס של ש' יוצא ב 8:00 ואילו שלנו ב 9:30 (נסענו בחברה הציבורית כי המחיר של הנסיעות הרבה יותר הגיוני. הבעיה היא שהחברה לא מגיעה למקומות מיוחדים, לשם בעיקר תיירים נוסעים). נפרדנו לשלום והלכנו לישון עם שעון לקימה מאוחרת.
יום 10 – Kirkjubæjarklaustur
ב Kirkjubæjarklaustur נשארנו הקמפינג מרחק כ 300 מטר מתחנת הדלק על הכיכר שם עוצרים האוטובוסים. המקום מספק דשא, מטבח עם גז וסירים וקרוב מאוד לבנק בסופרמרקט שפתוח ע 22:00. קנינו מספר פריטים בסופר, החלפתי כסף והתפצלנו. שי הלך לנקודת המידע לברר לגבי הקניון ומה יש מסביב ואני הייתי הקמפינג.
מסתבר שחוץ מהקניון יש מסלול שנקרא Kirkjubæjarklaustur Circle שעובר בכל מיני נקודות מעניינות עם הסברים בנקודה-השביל גם עובר קרוב לקניון ואורכו כ 20 ק"מ. בנוסף, יש אפליקציה שמנווטת המסלול ומראה מידע לאורך ההתקדמות. החלטנו ללכת על השביל ולחתוך ממנו לטיול בקניון. סידרנו תיקי יום ויצאנו לדרך, בעזרת האפליקציה שכיוונה אותנו לשמור על המסלול שבסה"כ היה ברור. אחרי שעוברים דרך בית חווה ויוצאים מצידו הדני, חתכנו ימינה לכיוון הקניון, מרחק של 2-3 ק"מ. בדרך עברנו במסעדה נחמדה עם מלצר צרפתי שבא לבלות את הקיץ באיסלנד והציע כיוון לקניון וגם הילל את ס בשר הכבש בגריל שמוגש במקום. נ' הבטיח שייכנס בחזרה והמשכנו לקניון. הקניון אכן יפהפה ונראה ממש כפי שזכרתי אותו מתמונות ומהסרט - אבל הפליא אותי כמה הוא קצר. פשוט מתחיל ונגמר ללא שום סימן באזור חולי מצד אחד ושדה לבה מצד שני. אבל הקניון עצמו בזלת שנראה כאילו נשברה האמצע. סיימנו צילומים וחזרנו אל השביל שהוציא אותנו לכיוון הכביש 1 שנוסע למערב. חצינו הכביש אל שדה של לבה מוזרה וישנה עם נחלים קטנים שנראה כמו מבוך כאוטי שאי אפשר להתמצא בו. עקבנו אחרי המסלול לאורך קילומטרים נוספים עד שהגענו ליישוב מצידו המערבי ואל המנוחה.
אותו יום היה שישי והחלטנו לחגוג עם רוטב פסטה בו נשתמש בכל הירקות שיש לנו לפני שנוסעים לטרק. בטטה, עגבניות, בצל, גמבה וכרישה יצרו רוטב מעניין :) לקח שעתיים להכין וגמרנו שקית 500 גרם פסטה בקלילות. בינתיים גם התקשרנו לביקורים על אגם Langisjor אלין רצינו לטייל וגם גישה אליו הייתה חסומה. שוב התברר לנו שהאזור עדיין עם שלג עמוק והחלטנו לוותר ו להמשיך ל Landmannalaugar. האוטובוס לדן יוצא למחרת ב 9:00
יום 11 – מגיעים ל Landmannalaugar ומסתובבים במקום
היום סופסוף נובעים ל Landmannalaugar כדי לעשות את מסלול ה Laugavegurinn שהוא ה Highlight של הטיול, של איסלנד ולטרקרים נחשב כאחד המסלולים היפים בעולם.
יצאנו בבוקר באוטובוס שעובר דרך Eldgja, שם תכננו במקור לעשות מסלול נוסף. האוטובוס התחיל להיכנס לכיוון ה Highlands כשמדי פעם מתחילים לצוץ כיסי שלג מסביב.
עצרנו ב Holaskjol אך לא היו נוסעים והמשכנו בטיפול להרים, חוצים נחלים ונהרות. אחרי כשעה הופיעו מדי פעם אזורים עם שלג עמוק (1-2 מטר) ושכני לספסל (שזהו לו ביקורו ה 12 באיסלנד) העיר בצחוק שזו הסיבה שרק לפני יום נפתח הכביש. שוב ושוב שמענו שחורף 2015 היה קשה מהרגיל, שהאביב איחר להגיע וכך גם הקיץ.
ב Eldgja ראיתי שאין יותר מדי שלג מסביב וכבר על הדרך חזרה מהמפל (האוטובוס עוצר לשעה ורבע כדי לתת זמן ללכת למפל) דנו האפשרות שבכל זאת נישאר באזור לכמה ימים ונשלח את שאר האוכל עם האוטובוס שימתין ב Landmannalaugar. ליד חנית האוטובוס הייתה בקתה ואישה שניראה כמו עובדת הפארק (Warden). התייעצתי אתה והיא ציינה שלפני יומיים נסעה לאגם והשלג עדיין כבד מאוד ועמוק. כמו כן, לאורך נהר ה Skafta הלכו מטיילים חצי הדרך עד לבקתה Sveinstindur (שקרובה לאגם Langisjor) אבל נתקלו בהרבה שלג ולא המשיכו מעבר לאמצע.
מחשבה מהירה והחלטנו לא להסתכן; עלינו לאוטובוס והמשכנו ליעדנו המקורי.
הגענו לפני שעת הצהריים, במזג אוויר בהיר וקפוא. התמקמנו לאוהל והקמנו אותו ברוח מטורפת ואדמה שבה היה קשה לנעוץ היתדות. כשסיימנו, הלכו לנקודת המידע וישבנו לאכול שכן עדיין לא אכלתי ארוחת בוקר שיכולתי לטרוף פיל.
לאחר הארוחה לקחנו "מפה" ב 300 קרונות (פשוט בושה לקרוא לזה מפה. זה יותר ציור סכימטי שאפשר לקשרו למציאות בקושי רב ועם המון דמיון. אבל לפחות נותן כיוון שח המסלולים ביחס למחנה, לאגם קרוב וכו'.
החלטתי להתחיל בנקודת תצפית גבוהה, לכיוון Skalli. נ' החליט על מסלול אחר שנראה קצר יותר ולכן נפרדו לסיבוב. העלייה הייתה ארוכה אבל הנוף מלמעלה מדהים עם אוויר צלול עד ל Hekla. מלמעלה ראיתי אגם שצורתו אמורפית בכיוון צפון והחלטתי שלשם אלך למחרת. המשכתי על הרכס עד שירותי מצד שני אל נחל דלא מצאתי מקום לחצותו. עד לאותו רגע דילגתי בד"כ על אבנים ובמקרים בודדים שלא הייתה ברירה הורדתי הנעליים כדי לא להרטיבן. בהליכה לאורך הנחל פגשתי מישהי שניסתה גם למצוא נקודת מעבר כדי לחצות עם כלב ביד - נו זה כבר קשה. מצאנו נקודה צרה והשאלתי לה מקל הליכה. בקפיצה, נחתה במים ואני מיד חשבתי על שיפור החציה. החלטתי לקפוץ מאבן שקרובה לגדה שלי שבנגיעה ניראה יציבה. שמתי רגל ובחנתי אותה ואכן לא זזה. אבל כשקפצתי כבר לא עמדה בעומס וקרס יחד עם הנעל שלי למים הקפואים. זו הפעם הראשונה בה נרטבו לי הנעליים כבר הרבה שנים (אני ממש שונא נעליים רטובות) והתבאסתי נורא. עצרתי להוריד גרביים ולייבש הרגליים. הרוח קרה ויבשה ולכן כל דבר מתייבש מהר. הרגליים התייבשו מהר אבל הגרביים לא הראו סימנים מעודדים ועל הנעל הספוגה אין מה לדבר. נעלתי הנעליים ובפעם הראשונה מזה שנים צעדתי בנעל ספוגה מים קפואים. לקח זמן עד שהרגל התחממה אבל זה לא היה נורא כל כך. חזרתי למחנה אחרי כשעה וחצי, חלצתי נעליים לייבוש והחלפתי גרביים. לסידורי הערב השתמשתי בנעלי קרוקס המשמשים לבקתות וחציית נחלים אבל הרוח החזקה הקפיאה לי את האצבעות. בערב ישבו אתנו שלושה בלגים ו 2 גרמנים והייתה שיחה ארוכה ומעניינת על המדינות, כלכלה, שוקולד בלגי וכו'. לבסוף כשהרגשתי שאני קופא, פרשתי לישון, מקווה שהנעליים יתייבשו עד למחרת
יום 12 - טיול למכתש Ljotipollur
היום רציתי ללכת לאגם שראיתי אתמול מהתצפית . הבוקר התחיל עם גשם כך שלא היה חשק למהר לצאת מהאוהל. לבסוף, נפסק הגשם בערך בשעה 9, קצת מאוחר למטרקים :) אבל נזכור שבאיסלנד היום באורך אינסופי ולכן לא ממש משנה מתי מתחילים טיול, מסיימים באור (כן גם בחצות). אז נזכרתי בנעליים הרטובות. הנעליים היו עדיין רטובות וכך עם הגרביים. משכתי את הבוקר (שתיה חמה, ארוחה קלה) עם הקרוקס עד שלא הייתה ברירה. לבישת גרביים לחים כשבחוץ בסביבות ה 5 מעלות אינה נעימה כל כך. לשמחתי הנעליים התייבשו מעט והיו לחות אך כמעט ולא ספוגות, פרט לאזור האצבעות, שמעתה יהיה קר בכל פעם שאפסיק לזוז לזמן ארוך מדי. יצאנו דרך הכביש ונ' ניסה מזלו עם טרמפ. לשמחתנו הרכב הראשון עצר, עם 3 איסלנדים מטיילים בסוף השבוע. עוד יותר מדהים היה שהם נסעו לאותו מכתש אליו אנחנו כיוונו - איזה טרמפ !!!
נסענו איתם עד סוף האגם הגדול (מצפון למחנה) ושם הדרך הייתה חסומה. ירדנו, הודינו להם והתחלנו ללכת עם המפה מתחנת המידע שנראתה יותר כמו ציור גואש של ילד - תחסכו לעצמכם 300 קרונות. עלינו ללוע הענק כשהרוחות מייללות בעוצמה שאיימה להעיף אותנו מספר פעמים במהלך הסיבוב שלנו על שפת המכתש. השמש הגיחה מדי פעם לאפשר תמונות יפות והנוף למזרח מדהים עם הרים מושלגים כמו בסרטים.
מצפון ללוע ראיתי את ה"אגם" שראיתי מרחוק. מסתבר שזה אזור רחב עם נחלים רבים שמתחברים ונפרדים וכך מכסים שטחים - כך נוצר האגן המוזר בדמיוני. לפחות סגרתי את הנקודה הזו ללא מאמץ מיותר שהיה מסתיים בבאסה - נו גם זה בסדר.
לאחר סיום הסיבוב על הלוע התחברנו למסלול שמחזיר אותנו למחנה. על אף שיצאנו בשעה 11 לערך, היינו במאהל מעט אחרי 14:00. השעה מאוד מוקדמת והלכנו נורא מעט ולכן עולה מיד המחשבה להתחיל את מסלולנו הארוך. אבל, בגלל שלג כבד בבקתה הראשונה, אנו חייבים לעשות את 2 הקטעים הראשונים יחד וזה כבר ארוך בשביל להתחיל נניח ב 15:00. עם כ 8-9 שעות הליכה נגיע מאוד מאוחר בלילה, הרוגים, ולא רצינו. החלטנו להסתובב עוד מעט מסביב ולנצל את היום לתת לרגליים לנוח מעט.
בערב פגשנו את זוג הבלגים מאתמול ובשיחה על הנעליים הרטובות הציעו עיתונים כדי להכניס לנעל ולייבשה. באין רעיון יותר טוב שמחתי להצעה, לקחתי את העיתונים וקיוויתי למצב טוב יותר למחרת.
יום 13 – מתחילים את ה Laugavegurinn
היום התחלנו את ה Laugavegurinn, המסלול הכי נחשב באיסלנד ולכן חייבים לעשותו, לא משנה המצב (מזג אוויר).
הגרביים הפתיעו אותי והיו עדיין לחים - אוף, מתחיל לעצבן. הנעליים עדיין לא ממש יבשות. אבל היום רצינו כבר לצאת. שתינו ואכלנו בוקר, ארזנו הציוד ויצאנו לדרך עם אוכל ל 5 ימים לערך (ניראה לי שיישאר לא מעט בסוף) שכן תכננו לסיים המסלול ב 4 ימים וכך יש ספייר למקרה שנתעכב (מרצון או באין ברירה). המסלול לבקתה הראשונה Hrafntinnusker, היה רובו בעליה. לאחר כקילומטר+ כבר עשינו קטעים ארוכים בשלג עמוק אבל לשמחתנו לא ירד גשם. בהמשך התחיל לרדת שלג אבל קל ולא ממש נורא-עדיף על גשם קפוא ומרטיב.
בדרך עברנו חבורה שאחד מהם היה עם חולצה קצרה קלילה. כולם מסביב היו לבושים מיטב בגדי הטיולים ב 2 שכבות לפחות. כשביקשו שאצלם אותם, ביקשתי ממנו את הסוד ללבוש הקל והתשובה פשוטה. עבור האיסלנדים, כשיש שמש זה קיץ ולכן חם-זהו. נו, עם הסבר כזה היה קל יותר לראות אותו.
כשהגענו לבקתה גילינו שהיא מאוד מינימליסטית. כמו כן, מי שרצה להקים אוהל היה צריך לפנות שלג בעובי של כמטר כדי להגיע לאדמה (לא לכולם יש בידוד מספק לישון על השלג). בישלנו צהריים ואחרי מנוחה של כ 10 דקות ומספר תמונות נוספות, יצאנו להמשך הדרך.
מהבקתה יש קטע של כ 4 ק"מ שיורדים מעט ואז עולים. כשמגיעים לסוך האוכף, מתגלה נוף שמיד הזכיר לי את סרטי Lord of The Ring. הנוף המדהים כולל אגם קטן (Alftavatn) בעל היקף פשוט לחלוטין אבל מסביב יש הרי חרוט מפוספסים בירוק ושלג לסירוגין. מעבר להם היה רכס גבוהה עם המון שלג ובצדדים הרים בצבעי חום, אדום ועוד נקודות ממעיינות חמים לרוב שיש לאורך הדרך. לכל אורך הירידה (הארוכה מאוד) לא יכולתי להפסיק להסתכל (תזהרו ליפול, חלקלק עם שיפוע קשה).
בדרך יש מדי פעם נביעות של מים רותחים שמאפשרים צמחים שונים בסביבתם וגם מפנים את השלג מסביבתם-פעמים היה כזה פתח ובקרבתו שלג בעומק 5 מטר.
לאחר שמסיימים את הירידה, יש עוד כ 2.5 ק"מ הליכה מנהלתית עד לבקתה. הבקתה עצמה די מאכזבת כי אין אפילו מקום מחסה מגשם שכידוע יורד הרבה בארץ זו. גם בחור שדיברתי איתו התפלא על מה בדיוק משלמים 3200 קרונות לזוג באוהל כשאין אפילו מקום לשבת ולהכין ארוחה במקום מוגן מגשם.
אחה"צ התחיל גשם ארוך. נכנסו לשק"ש להתחמם ואח"כ לישון.
יום 14 - מ Alftavatn ל Emstrur
הבוקר התחיל עם הרבה גשם וכהרגלנו בקודש בבקרים כאלו ישנים עד שהגשם נגמר. במקרה זה עד בערך 9 :)
קמנו לתה של בוקר עם זוג וופלים שוקולד להתחמם והחלטנו לעלות להר שממזרח לאגם לתצפת על האזור. מכיוון שההר מצדו השני של הנחל והחציה בכיוון היציאה, ארזנו התיקים, וצעדנו עד קירבת ההר. אז השארנו אותם על הדרך וטיפסנו עם מצלמה בלבד (תרגולת כבר מוכרת, באירופה מרגיש בטוח אתה). באופן כללי הרגשתי כל הזמן שקנה המידה מהתל בי. ההר נראה די קטן (אני מטייל הרבה) אבל לקח זמן להגיע לשפיץ הדרומי כדי להשקיף על הבקתה, אוהלים והרחק מזרחה לכיוון אליו נצא היום. היום כבר התבהר מעט וצילמתי שוב תמונות מהאזור המדהים שניראה כל כך מיוחד מלמעלה ועם זאת די רגיל מפני האדמה (נו, לא סתם אני אוהב הרים). נשארנו כרבע שעה להנות מהנוף וירדנו כדי להמשיך בדרכנו.
המשכנו מעט והגענו לחצייה הראשונה (מבין 2) של מים. מורידים נעליים, שמים קרוקס וחוצים מהר בלי לחשוב יותר מדי על המים הקפואים-זה רק מבזבז זמן ועושה את זה קשה יותר. הייתה נקודה בעומק הברך עם זרם משמעותי ושם ממש הרגשתי איך אצבעות הרגליים קופאות כשמי קרח עוברים/עוטפים. בסיום שאלתי מישהו לשעה ולהפתעתי כבר 12 בצהריים ואנו ממש בתחילת הדרך. נו צריך לזוז. התחלנו לצעוד לכיוון Hvangil בכיוון הקרחון (מזרח) עם נוף שבהדרגה מתחיל להפוך לשחור כמו אפר של הרי געש. לבקתה הגענו בצעידה מהירה בלי יותר מדי צילומים ועצרנו לצהריים (הביקתה מהווה מחסה מצוין מהרוח לגזיה). לאחר האוכל המשכנו מיד. מגיעים לגשר בנוי (מאולתר משהו) ואז כקילומטר אחריו ראינו ריכוז אנשים. ריכוז כבר מתקשר לחציית נחל וכך כשהגענו למקום המתינה לנו חציה נוספת. אני חייב לציין שחציית נחלים לפחות שוטפת ומרעננת את כפות הרגליים שללא מקלחת כבר כמה ימים, כך שיש לזה יתרון :) הגרביים שלי כבר מתחילות להסריח ואני מתכנן לכבס אותן אחרי סיום הטרק שכן כפי שראיתי ייקח להן ימים להתייבש וחבל לי לסחוב אותן כבדות - יש לי מספיק משקל על הגב.
אחרי חציה זו המשכנו דרומה לתוך אזור שרובו שחור כשלשמאלנו הקרחון הגדול. מכאן ועד Emstrur יש כ 10 ק"מ אבל הנוף כבר לא משתנה במהותו. עם זאת, לשממה יש עוצמה !!!
כדי להגיע לבקתת Emstrur צריך לעשות מעקף סביב הר כך שסוף המסלול ניראה מוזר כי 2 הק"מ האחרונים הם בגדול סיבוב. הבקתה היא בעצם מספר בקתות קטנות עם שירותים/מקלחת ומקום לאוהלים.
בסביבות 8 בערב אחרי כשעתיים שיחה עם סבתא מאנגליה (שמטרקת באיסלנד לפני שבועיים קיאק לחופי גרינלנד) וזוג דנים נחמדים התחיל להיות קר מדי והחלטתי לפרוש לשק"ש החמים ולשמוע מעט מוזיקה (לראשונה בטיול זה). אני מוצא הנאה גדולה בהאזנה למוזיקה שאני אוהב בטיולי טרקים כשלפני נוף מדהים ואווירה רגועה. כך האזנתי עד השעה 23:00 והחלטתי שהגיע הזמן לישון.
יום 15 - מ Emstrur ל Porsmork
הבוקר שוב התחיל עם גשם כבד ושוב חיכינו עד שייפסק וקמנו מאוחר. כשקמנו הכנו תה כרגיל ושם פגשנו בחור צרפתי שהגזיה שלו התקלקלה. הלווינו לו את הגזיה להרתיח מים והוא גמל לנו בכוס נס קפה (ללא חלב:). כשסיימנו נודבתי לעזור לו לבדוק הגזיה. זו היתה גזיה ללא הברגה אלא בנעיצה ועם זאת עם שסתום שמאפשר שליפת הראש-לא משהו שהשתמשתי אי פעם. הסתכלנו והבנו למה הראש מסרב להיכנס, טיפלתי בו קצת והחלטנו לנסות שוב. שמתי הראש על המיכל (על שולחן קק"ל) ונתתי לו לחיצה עדי שייכנס. הראש נכנס אבל גז ברח מהד ופתאום הגזיה כולה נדלקה. זזתי מהר אחורה וכשהיא נפלה על הרצפה, גז דליק נשפך על רצפת העץ (דק). הבחור (אמיץ או מטומטם, תחליטו אתם) תפס את מיכל הגז הבוער ביד ובלהטוטנות זרק מעבר לבקתה אל החול. תוך כדי שאני מכבה את הדק עם הנעליים (אש עדיין לא נתפסה, רק הגז בער והכל כאן רטוב כי יש גשם כמעט כל יום) הבחור מצא קערת מרק ושפך על המיכל (נו זה כבר נראה לא טוב :(
צעקתי לו שיעזוב את המיכל להישרף כי על החול לא יגרם שום נזק וקירבה למיכל סתם מסוכנת (סכנת פיצוץ). אבל הוא הלך להביא קערת מים ושפך על המיכל וכך כבתה האש – ועם זאת הגז המשיך לשרוק בדרכו החוצה. כאילו זה לא מספיק, הוא מיד שולף את הראש מהמיכל כדי לעצור את דליפת הגז. כשסיימנו שמנו לב שכמעט אף אחד לא שם לב בכלל מה קרה עד שפתאום הופיע צרפתי אחר שהתחיל להתעצבן מהמרק השפוך. הוא חשב שמישהו השתכר והקיא :) נו, צרפתי. אחרי כ 2-3 דקות של טרוניות על מי שעשה זאת ולא ניקה, שמנו לב שהבחור הצרפתי ששפך את המרק כלל לא מתייחס. כשהמתלונן הלך, הוא שאל על מה ההוא דיבר שכן אינו מבין אנגלית כל כך טוב כולל לא חשב שמדובר בו :)
משהסתיימה המהומה, יצאנו לטיול יום אל הקניון הקרוב - מהבקתה חוזרים מעט בכיוון בו הגענו וממשיכים לכיוון הקרחון. הקניון שמתגלה (עומקו כ 150 מטר בהערכה גסה) פשוט מדהים עם שכבות סלע ואדמה במגוון צבעים שמתחלפים כל הזמן ומספר מפלים קטנים בנקודות שונות. מהמם !!!
בילינו מעל שעה בטיול הזה וחזרנו לבקתה לקחת התיקים ולצאת לדרך. הדרך ל Porsmork יוצאת לכיוון השני כדי לחצות נהר קטן ולעבור לצד השני של הקניון לפני שהוא נעשה כה עמוק ורחב. לקח כשעה להגיע לצד השני של הקניון ומשם הולכים לכיוון דרום, קרוב לקרחון שממזרח . הנוף עצמו כבר לא ממש משתנה לאורך קילומטרים רבים עד שמגיעים לחציית נחל נוסף אחרי כ 10 ק"מ לפחות (שם כבר רואים בכיוון הנחל המשך שטוח עד לים). לאחריו, מתחילים עצים מה שמבשר על קירבה ל Porsmork (השם האחר הוא Thorsmork שפירושו היער של ת'ור. ורק תזכרו שבאיסלנד אין יערות וגם אין הרבה עצים). אחרי הנחל מטפסים על הגבעה ונכנסים ל "יער" של עצים נמוכים בשביל שמתפתל עד שמגיעים לצומת מוזרה.
לימין יש עמוד עם אוסף "שלטים" על קמפינג, מקלחת וכו'. לשמאל יש שלט גדול ועליו סימונים של קמפינג, מקלחות וכו'. לא ממש ברור מה שני אלו ומה לבחור/הבדל.
החלטנו להמר על השמאלי. לאחר כקילומטר ,הגענו לקמפינג (Langidalur) חמוד-אוהלים פזורים על דשא וביניהם מתפתל נחל קטן. פשוט מקסים !!!!
במקום אין חשמל וכמובן שאין WiFi (מכיוון ששמענו שיש ב Porsmork מקום עם WiFi, כנראה שזה המקום שאליו מגיעים אם בוחרים ימינה. שם יהיה פחות עמוק לתוך הערוץ ולכן יותר סביר שיש חשמל). אבל יש "חנות" קטנה שפתוחה מ 20:00 ושם תמצאו בירה, מספר חטיפים, ממתקים, פריטי נשים ועוד. סה"כ מספר עשרות פריטים וזהו.
קינחנו בסיבוב קליל לאורך הנהר והחלטנו להישאר למחרת לטיול יום לפני שנצא לכיוון ה Pass אל Skogar - את זה תכננו מראש לעשות ביום אחד ובשנה זו עם השלג המטורף בכל מקום גבוה, אין סיכוי לאוהל למעלה, גם אם בא לנו.
יום 16 - טיול יום ב Porsmork
נ' עשה אתמול בערב סיור קטן מסביב והחליט שהכי כדאי לעלות לפסגה הגבוהה ביותר באזור שמסביב (פרט לקרחון ול Pass כמובן) וזו הייתה בדיוק מעל הקמפינג הבא (סה"כ 3 אתרי קמפינג ב Porsmork) בשם Basar. בנוסף, זה היה כבר בדרך לתחילת העלייה ל Pass ולכן החלטנו בבוקר לקפל האוהל, לעבור ל Basar ומשם לצאת לטיול יום וגם לישון במקום לפני העלייה הארוכה.
יוצאים מהקמפינג לכיוון הגדה השנייה של העמק וחוצים את הנהר על גשר נייד. ממשיכים על הצד המרוחק כ 3+ ק"מ עד לקמפינג גדול מאוד עם מקום לאוהלים וקראוונים. יש גם בקתה למי שרוצה מעט יותר פינוק, מקלחות ואפילו מקום בנוי לעשות בשר על האש.
בדקנו מזג אוויר שהראה גשם קל בשעות צהריים עד אחה"צ והחלטנו לצאת לפיסגה בגובה 802 מטר. ארזנו ארוחת צהריים, כלי בישול, אגוזים ושקדים ויצאנו לדרך. הטיפוס התחיל די משופע בהתחלה כדי לעלות לאוכף שממנו עולים לחלק הגבוה. הרגליים כבר היו די עייפות ואני הרגשתי קצת חסר אנרגיה אז הלכתי מעט יותר לאט (וגם להרגיע לפני היום הארוך של מחר).
מהאוכף כבר יש נוף יפה של רוב העמק וה Basar ניראה ממש מתחתיו, פרוש על שטח ענק (שיש בשפע)
מהאוכף, יש עדיין טיפוס רציני שהשיפוע שלו הולך ומקשה עד שיש מקומות שבהם כבר אי אפשר לעמוד בלי מקלות לתמיכה כנגד ההר. במקומות יותר קשים יש אפילו חבל כדי לעזור למשוך עצמך למעלה ועוד יותר חשוב, כדי לרדת באיטיות. ממש לא מקום לאלו עם פחד גבהים או שלא ממש בטוחים בכישורי הטיפוס וירידה שכן יש מקומות מאוד צרים על שפת הצוק ורוב הדרך בשיפוע שקל להחליק. תיזהרו !!!
המשכתי למעלה באיטיות, חושב על חוסר האנרגיות שלי לגבי מחר שם יש לטפס עוד כמה מאות מטרים וללכת עוד הרבה יותר קילומטרים. החלטתי שאני חייב לאכול יותר ואפילו לקפוץ לקנות שוקולד או משהו מסוכר אחר לעזור לגוף. בכל זאת, כבר מעל שבועיים מאומצים ברצף.
הגענו למעלה לנוף מדהים על כל העמק וגם על הר הגעש שעל הרכב שלו עובר ה Pass (זהו הר הגעש שב 2010 השבית את כל הטיסות מעל אירופה). למעלה יש שטח די גדול והתצפית מעל הקניון שלאחר ההר הזה לכיוון דרום מאוד יפה (בין ההר עליו הינו להר הגעש). ישבנו להכין צהריים (בורגול ועדשים), אכלנו ונשארנו עוד זמן רב ליהנות מהנוף ולתת ל נ' שהות שהוא צריך אחרי ארוחה.
החלטנו לרדת לצד השני של ההר (לקניון שראינו מלמעלה) כדי להאריך המסלול והתחלנו לרדת לכיוון האוכף שם צריכה להיות התפצלות של השבילים. באוכף, פגשנו מספר איסלנדים מבוגרים (בפנסיה :) שאיתם דיברנו מספר דקות על המקום. הסבתא התלהבה מהמקום (הם שם שבוע) והייתה מאוד גאה בכלתה שרצה את האולטרה-מרתון לאורך ה Laugavegurinn (ביום בו הגענו ל Landmannalaugar). המשכנו עוד מעט בירידה והגענו לפיצול הראשון משם יצא שביל עיזים. החלטנו לנסות אותו והלכנו לאורכו כמה מאות מטרים עד שהגענו למקום בו לא היה ניתן להמשיך. חזרנו על עקבותינו וירדנו עוד עד שהגענו לפיצול יותר מסודר עם חיצים למספר כיוונים. בחרנו שביל וירדנו אתו אבל גם הא הגיע למקום ללא מוצא - היה ניראה שהצלע התמוטטה וכך נחתך השביל. אבל היינו כבר קרובים לשפת הקניון וירדנו בצורה מדורגת ומאולתרת לקניון בו זרם נחל בחוזקה. התחלנו ללכת פנימה אבל אחרי מאות מטרים לא יכולנו להמשיך בלי לחצות הנחל וזה נראה מסוכן (וגם לא היו לי סנדלים. יחף זה ממש מוגזם). חזרנו על דרכנו ועלינו מעט עם שבירה להמשך ההגיוני של השביל וירדנו לקניון שוב אחרי זמן קצר - בכך דילגנו על חציית הנחל שנצמד לצופן הקניון בו היינו. אבל, כשכמעט היינו בקניון, התחיל גשם שהלך והתחזק. התחלנו להירטב יותר מדי ובמהרה חיפשנו צלע צוק שיתן הגנה מהגשם האנכי. במהרה מצאנו מקום יבש וישבנו לנוח תוך כדי שאנו רואים שהאזור נתפס ע"י עכבישים רבים שגם אהבו כנראה את ההגנה מהגשם. ישבנו שם כחצי שעה עד שהגשם נירגע ואז ראינו שגם שם הנחל חוסם אותנו. עלינו שוב לצלע ממנה הגענו, מצאנו את המשך השביל והמשכנו אתו. אבל, מעט לאחר מכן השביל ניראה שלא הולכים בו ואני החלטתי שבתור יום רגוע עשיתי מספיק ניסיונות :)
נ' החליט להמשיך לחפש דרכו ואני התחלתי לחזור לאוכף כדי לרדת מצדו השני לקמפינג. החזרה נמשכה יותר מכפי שחשבתי והטיפוס חזרה די גמר לי את האנרגיה כך שכשהגעתי לאוכף, הרגשתי כבר מעט חלש. היה ברור לי שאני חייב לטפל בזה היום.
התחלתי לרדת לכיוון הקמפינג, ומכנסי כבר רטובים לגמרי מהצמחים שנרטבו בגשם. הרגשתי שאני חייב להחליף המכנסיים (האמת, הגעתי איתם בטיסה ועדיין לא החלפתי :) וחשבתי אפילו על מקלחת כדי לשפר ההרגשה.
בסיום הירידה, ישבתי על ספסל בכניסה לקמפינג ובעוד אני מתלבט לגבי המקלחת מגיע נ'. מסתבר שהדרך עלתה ישר למעלה וירדה מהצד השני, מול הקמפינג בו שהינו אתמול.
החלטתי לנצל את המצב למקלחת ולהחליף סוף סוף לבגדים נקיים, פרט לחולצה התרמית שאותה הייתי חייב למחר ב Pass. המקלחת גם לקחה הרבה זמן כשכל פעם שכחתי משהו אחר. לבסוף כשהתקלחתי שוב היה מד דפוק שאפילו לא סופר זמן כך שלא יודעים מתי המים יגמרו.
התקלחתי מהר וכשסיימתי המשכתי לעמוד מתחת למים החמים שחיזקו אותי. בסיום התלבשתי נקי ויבש והייתי עם מצב-רוח מעודד, על אף הגשם המעצבן שהמשיך והמשיך. את החולצה הרטובה לקחתי לתלות בבקתה קטנה שם כל בעלי האוהלים יכולים לשבת, לבשל, לאכול ולקשקש בנוחות. תליתי אותה ללילה כדי שבבוקר תהיה יבשה וישבנו לאכול. לידנו ישבו זוג גרמנים נחמדים שביום האתמול היו באוהל השכן. קשקשנו רבות וכיבדנו אחד את השני בארוחת הערב.
כשהאנשים התחילו להתפנות, נשארנו לקשקש עד הסוף ופרשנו לישון מוקדם עם כוונה לקום מוקדם (הזמן הרשמי לקטע זה הוא כ 12 שעות).
יום 17
בבוקר קמנו בשבע לערך. קיפלנו אוהל רטוב, עשינו ארוחת בוקר, שתינו הרבה תה והכנתי לי מצבורי אנרגיה לדרך - שקית גדולה של שקדים, אגוזי מלך ומעט תמרים שנותרו לי. בארוחת הבוקר פגשנו בחור ישראל נחמד שישב אתנו והוא לקראת סוף הטיול (3 שבועות גם כן). הוא נפרד מידידו שהלך לקמפינג שאליו לא הגענו ובישר ששם יש מקלחת מים ללא הגבלה ואפילו סאונה ניידת באוהל. במקום פגש זוג אוסטריות נחמדות שהציעו לו להצטרך אליהן - הסכמנו שזה עדיף על השותף שאבד :) ותכננו לצאת לדרך ביחד לערך. יצאנו לדרך ב 8:30 מעט אחרי השלישיה ועם היציאה מהמחנה ראינו את זוג הגרמנים מתעוררים. צחקנו שניראה אותם במסלול ונפרדנו לשלום. תפסנו שביל לכיוון הנכון והתחלנו לצעוד. עברנו גשר קטן ולאחריו שלט מידע על המסלול ל Skogar. משם הדרך התחילה לעלות תחילה במדרגות ואח"כ בשיפוע לא נורא אבל בהחלט מורגש עם תיק גדול. לאחר כרבע שעה פגשנו את השלישייה ומשם המשכנו יחד למשך כשליש מהעלייה ל Pass ואז פתחנו פער אבל בכל הפסקה חיכינו להם שיצטרפו (ויחליפו אותנו במנוחה :)
באמצע העלייה לערך פגשנו את החבורה הצבאית שראינו בבקתה ב Hrafntinnusker - חברה גדולים ומוצקים עם תיקים גדולים מאוד. שמרנו על קצב איתם למשך זמן מה עד שהגענו לרמה שטוחה שם ישבנו לנוח ולתדלק אנרגיה. השלישיה הגיעה במהרה והבחור כיבד אותנו בתפוחים מיובשים ומתוקים שממש עזרו לרמות האנרגיה שלי. מכאן כבר היה לא מעט שלג ובקרוב נגיע לאזור שרובו מושלג. המשכנו לכיוון העלייה וראינו "נמלים" על ההר שלפנינו. לפני כן חשבו שהעלייה ל Pass תמשיך דרך העמקים שעולים אבל ניראה שפשוט מגעים לכמעט "קיר" בשיפוע אכזרי אתו עולים ישר למעלה. מה עוד שכל השיפוע כבר היה מכוסה שלג. העלייה הזו הייתה ארוכה ואיטית ודרשה כ 2 עצירות להרגעת הנשימה (בשלג לא כדאי להגיע להזעה כי אח"כ כשעוצרים הזיעה מתקררת ומקפיאה את הגוף-עדיף להאט ואף לעצור לפני כן). מעל הקטע הזה ישנו קטע קצר ומפחיד של הליכה לאורך שפת הצוק. עם השלג (קרח) רואים משטח ארוך מאוד בשיפוע של 70 מעלות לפחות עד שנעלם בתוך הקניון - לא להחליק כאן !!!
משם כבר ידענו שאנו קרובים לשיא הגובה על אף העננות הרבה שאפפה אותנו ולא אפשרה לראות את הנוף. בהמשך, ה Pass הוא סידרה של אוכפים שכולם היו מלאים שלג כך ש ה Pass נמשך לאורך מספר קילומטרים של עליות ויריות בשלג עד שרואים את הבקתה הגבוהה. אנחנו לא עברנו דרך הבקתה מפני שזה מאריך את הדרך בשעה שעתיים לפי ה Warden של Basar. בנוסף, התכנון היה לעצור בבקתה שתיתן הגנה לבישול בזמן ארוחת הצהריים אבל עם ה "חיזוקים" הרבים לא הייתי בכלל רעב. המשכנו עם השביל שלעיתים היה קשה למצוא (מוטות גבוהים מסמנים השביל ובד"כ בולטים גם מעל השלג) עד שהגענו לבקתה נוספת בצורת משולש שם היו מספר אנשים ששפצרו ג'יפ. התפלאתי שאפשר להגיע עד כאן בג'יפ, ונ' דיבר מעט עם הח'ברה כי היה סימון לכיוון לא הגיוני ולעומת זאת בכיוון ההגיוני לא היה סימון אבל היו הרבה עקבות בשלג. החברה שעלו מכיוון Skogar אישרו את הכיוון הנכון והמשכנו במרץ לגמוא את האוכף האחרון של שלג שלאחריו ראינו בבירור שהכיוון מתחיל לרדת. אבל אז בדיוק גם התחיל טפטוף טורדני שנורא הרגיז (במיוחד בקור הזה) שלא היה צפוי שכן התחזית אמרה שהיום אין גשם בכלל. אחרי מספר דקות החלטנו לעצור וללבוש מכנסי גשם (מעיל הגשם נלבש רוב הזמן כדי לעצור הרוח) שכן בקור הזה חשוב להישאר יבש. אז חברנו לנהר היורד מההר שסופו במפל Skogafoss המפורסם. היה נורא חבל שאי אפשר היה לצלם את הירידה עם מפלים לרוב של הנהר שמתחיל עם זרימה משמעותית כבר מה Pass והולך ומתחזק בירידה תוך הצטרפות של נחלים לרוב מכל הכיוונים. הקטע הכי יפה מתחיל כ 4.5 ק"מ מסוף המסלול, משם יש מפלים לרוב ומקום עם מקבץ של 3 מפלים מאוד קרובים - למי שלא יכול לעשות את כל המסלול, זה קטע מאוד מומלץ שרבים עושים מ Skogafoss. לצערי הרב, הגשם שלא הפסיק לרדת לא ממש אפשר לי לצלם וכך ירדנו את רוב הירידה בגשם עד הקילומטר האחרון, שם קיבלנו הזדמנות לצלם מפל שלפני Skogafoss וגם את Skogafoss עצמו. חשבתי לי שאם מחר יהיה מזג אוויר יפה, אפשרי להישאר לישון כאן ולחזור על הקטע האחרון לצילומים, במקום לנסוע ישר ל Vik.
כשמגיעים ל Skogafoss רואים שהקמפינג ממש צמוד למפל ולידו חניון המכוניות והאוטובוסים. שנינו לא אהבנו המקום עם הרעש של המכוניות מסביב ומלא תיירים ששורצים מסביב - צריך מעט רוגע מסביב לאוהלים. ישבנו לאכול ותוך כדי כך הגיעה השלישיה שלהפתעתנו סבלו מעט מאוד גשם. גם זוג הגרמנים הגיעו אחרי כן ואמרו שהיה להם מעט גשם רק בתחילת הירידה - כנראה שפשוט הלכנו מתחת לענן, אוף :(. ב Information אמרו שמזג האוויר מחר מעונן והחלטנו להמשיך ל Vik באוטובוס של 19:50. בינתיים ישבנו שם לטעון טלפונים, חלקנו שתו קפה ואכלו עוגה, וסתם לשאלות. נפרדנו מהשלישייה שהגיעה וזזנו לכיוון תחנת האוטובוסים כדי ולהמתין לאוטובוס שסירב להגיע. ב 20:30 החלטתי שזה מוגזם והלכתי ל Information כדי שיבדקו העניין תוך שאני מציץ לראות אם האוטובוס מגיע. מ נ' ביקשתי שיעלה לי את התיק לאוטובוס ויגיד לו לאסוף אותי או לחכות לי במקרה ומגיע. הטלפונים לקחו זמן ואז התבשרתי שהאוטובוס התקלקל האוטובוס חליפי מגיע כחצי שעה אחרי. רצתי מהר החוצה וראיתי אוטובוס כחול ליד התחנה. הבנתי שהוא הגיע ובריצה תפסתי נהג עצבני. סיפרתי לנ' את העניין והוא סיפר שבקושי החזיק את הנהג שסירב לעבור ב Information ורוצה לזוז בגלל האיחור שממילא נגרם מהתקלה - איסלנדי עצבני ראשון שלנו. שילמנו את דמי הנסיעה ואז גם התברר לנו שהנסיעה תעלה כחצי מחיר אם נקנה כרטיס מראש ולא באוטובוס. הגענו ל Vik אחרי 21:00 והחלטנו לנסות להתפנק ב Guest House. אחרי שוטטות בין שלושה שהיו מלאים החלטנו לוותר וללכת לאכול. מכיוון שיום שישי החלטנו לעבור במסעדה ולאכול פיצה עליה פנטזנו כבר מאז Hofn. בדרך למסעדה עברנו ליד הסופר ונכנסו כי היה ברור שייסגר עוד מעט (ב 22:00). קנינו לחם, גבינה, וופלים לתה, אננס ובננות לגיוון התפריט.
במסעדה נכנסנו לרשימת המתנה אבל נ' נשאר בפנים ותפס שולחן זוגי. שם גם פגשנו את זוג האמריקאים שראינו לפני יומיים ביציאה מ Emstrur. שוחחנו מעט וישבנו לאכול פיצה ומנת מרק כרובית חם (עם Refill אז מילאנו :). המקום היה כל כך חם שבמהרה הורדתי מעיל ופליז ונשארתי עם חולצה תרמית שעדיין הייתה מוגזמת.
מיד בסיום האוכל הייתי חייב לצאת כדי לנשום ומשם הלכנו לקמפינג להקים האוהל. נכנסנו לישון בקרבת חצות וויתרתי על הרעיון לשמוע מעט מוסיקה. החלטנו שלמחרת יום רגוע ולכן נקום מאוחר. לילה טוב יום ארוך....
יום 18 - טיול יום ב Vik
הבוקר היה נעים וכשהתעוררתי (אין מושג מה השעה כי הטלפון כבוי לחסכון בסוללה) היה חם מדי. פתחתי מעט משק-השינה ומדי זמן פרמתי הריצ'רץ' עוד עד שהחלטתי לצאת ולישון עליו. שמעתי אנשים מסביב כך שסביר שאחרי 7 ולא שעת בוקר מוקדמת אבל המשכתי לנמנם שכן הבטחנו שהיום יהיה יום רגיעה ומנוחה. גם נ' התעורר והתהפך מצד לצד אבל נשאר בשק"ש עד מאוחר – איזה משמעת עצמית :). כשהחלטתי לצאת, קמתי, שמתי נעליים ונעמדתי מחוץ לאוהל ומיד אני פוגש את הבחור הגרמני מגיע מכיוון אזור המטבח. כשאמר שהשעה 10:30 התלהבתי מהיכולת שלי לישון עד שעה כזו (אני מהמשכימים), דיברנו על היום הרגוע וקבענו לצאת יחד לטיול על הצוק Reynisfjall שעל שפת הים ולרדת בצד השני לכיוון Dyrholaey. ישבנו בינתיים לתה ועוגיות של בוקר והתפנקנו על אננס שלם טרי ולבסוף יצאנו בסביבות 12 לטיול. התחלנו לטפס את הצוק מהסופרמרקט והכיוון לא בישר טובות שכן ההר היה אפוף עננים. אבל באיסלנד מזג האוויר משתנה כל הזמן ואם תבטלו תכניות על דברים שכאלו עדיף לכם לבטל הכל ולחסוך הכסף. כשהתקרבנו לראש הצוק כבר היינו בערפל והדלקנו GPS כדי לוודא את דרכנו. בינתיים העברנו הזמן בשיחות על הא ועל דא עם זוג הגרמנים וכך עבר הטיול בנינוחות. אני בינתיים חשבתי גם על המתנה על שפת הצוק לענן שיזוז וייתן מבט לנוף המדהים שלמטה. כשהגענו לשפת הצוק כבר הייתי רעב - שלפתי לחם וגבינה (אוף, כבר שבועיים בלי לחם זה קשה) והכנתי 3 סנדוויצ'ים תוך כדי שהעננים מתפנים ופותחים לנו נוף מרהיב !!!
הנוף נפתח לאיטו ומתוך הערפל הספקתי לצלם סידרת תמונות מתחילת הזמן בו רואים את הצוקים שבים ועד שהם נראים בבירור. התלהבתי ממזג האוויר שלא נלחם בנו היום (יש זמנים בטיול שזה ממש הרגיש כמו מלחמה מול איתני הטבע) וישבנו עוד כחצי שעה לצפות בנוף היפה תוך כדי התקדמות לאורך שפת הצוק מערבה לאזור בו מקננים תוכי ה Puffin הצבעוניים. לשמחתי הם לא בורחים ונשארים לדגמן את צבעיהם היפים על רקע הים והצוקים המזדקרים מתוכו. גם שם נשארנו זמן מה ואז החלטנו לרדת מהצוק לכיוון השני אל Dyrholaey שכבר ניראה יפה מלמעלה אבל היה מרוחק כ 6 ק"מ מאתנו. ירדנו לפאתי הכפר ומיד פנינו לעבר הים שם ניראה מקבץ גדול של מכוניות שבאו לראות את הצוק, מערת עמודי הבזלת, הסלעים המזדקרים מן הים...
התחלנו קודם לכיוון Dyrholaey מכיוון שתכננו לנסות לתפוס טרמפ בחזרה לקמפינג במקום לדלג מעל הצוק שוב (אמרנו יום מנוחה :) נ' שהיה עם סנדלים וויתר בשליש הדרך ואני המשכתי עם זוג החברים מערבה לצילום טוב יותר. לא הגענו עד הסוף (ממילא שם כבר לא ייראו את הקשת ולעבור אל הקשת אי אפשר כי יש נהר קטן שמפריד) אבל התקרבנו לנקודת צילום טובה. צילמנו והתחלנו לחזור אל העמודים המזדקרים מן הים שם קבעתי להיפגש עם נ' לחזרה. ההליכה על החוף הזרוע חלוקים הייתה מאמצת כשהרגליים מחליקות בכל צעד. ההליכה על החול הייתה יותר קלה ועדיין לא טבעית אחרי מספר קילומטרים. כשהתקרבתי לצוקים המזדקרים ראיתי את נ' חוזר מבין הסלעים שעל החוף ליד הצוקים. המשכתי כדי לצלם את העמודים מפני הים כששני ציפורים נחמדות מתבלות את התמונות.
בחזרה פגשתי את כולם ביציאה לחניה. קשקשנו עוד מעט, שתינו ונשנשנו ואז החלטנו שעדיף להתפצל לזוגות לצורך הטרמפ. אנו חיכינו ביציאה מהחניון והם החליטו להתחיל ללכת. ברכב השלישי לערך (קראוון) עצרו לנו זוג ספרדים קשישים והציעו נסיעה ל Vik-וואו, איזה מזל :) עלינו ו נ' השולט בספרדית טובה ניסה את מזלו עם הזוג כדי שייקחו גם את חברינו הגרמנים. אבל הם סירבו ואנו המשכנו איתם עד שהגענו לכניסה לכפר. נ' שאל לאן הם מגיעים כי עם קראוון יש מצב שהמקום היחיד עבורם זה הקמפינג. ואכן, בינגו :) המשכנו איתם עד ביתן הבישול של הקמפינג וירדנו מרוצים. יום קליל של פחות מ 15 ק"מ ואנו מוקדם בקמפינג.
נ' ישב לבדוק את מהלכיו (עוד יומיים לטיסה ולי יש עוד שבוע), מצא מקום לינה ללילה והודיע שיעזוב באוטובוס של 20:15. החלטנו ללכת לקניות ולחזור לבשל ארוחת ערב לפני שיצא שכן נ' לא הביא גזיה (חסך הרבה דברים וחלק איתי כלי בישול ואוהל) ותכנן לאכול סנדוויצ'ים ביומיים הקרובים. בדרך לסופר פגשנו את הגרמנים חוזרים עם שקיות מזון. מסתבר שהמזל האיר גם להם פנים והרכב שהגיע אחרינו אסף אותם עד הסופר. נפרדנו לשלום והמשכנו לקניות, כל אחד לתכנונו הוא. חזרנו לקמפינג ובזמן שנ' ארז התיק הכנתי אורז עם עדשים וישבנו לאכול לפני שיצא לדרך. גם חברי הגרמנים עזבו באותו זמן ל Skaftafell כך שאמשיך לבד למחרת. ליום המחרת תכננתי מסלול לכיוון צפון שיוצא מאחורי הכנסייה. המסלול עולה לרכס מצפון לכפר וממשיך עליו ובסופו הוא משקיף מעל אגם אל הרכס מאחוריו שם כבר נמצא הקרחון.
יום 19 - טיול קצר ב Vik ונביעה לאי Westman
התעוררתי הבוקר לבד. פתאום מוזר שהאוהל פנוי כל כך. את ארוחת הבוקר העברתי מהר כי התה נגמר לי וכך ירדתי על יוגורט 500 גרם שקניתי אתמול (לא מצאתי שקיקי תה) ובננה להתניע את היום. אח"כ עברתי על דלפק המטבח וראיתי שמישהו השאיר קופסת נס קפה. באין משהו אחר ואחרי 18 יום ללא קפה (אני שותה לפחות 5-6 כוסות קפה שחור והפוך ליום אבל הקפה שלהם מהסוג האמריקאי - מה שנקרא "מיץ גרביים" :) הכנתי כוס גדולה של נס קפה (ללא חלב כמובן). הנס לא היה מלהיב אבל משהו חם בבוקר קר זה תמיד טוב.
סגרתי הדברים, הכנתי תיק יום עם לחם וגבינה ועברתי במשרד לבדוק מתי יש אוטובוס לכיוון מערב. מכיוון שהיה אוטובוס ב 14:20 ואח"כ בסביבות 8 בערב, החלטתי שלא אמתח את היום ואנסה להגיע לאוטובוס הצהריים. יצאתי לכיוון הכנסייה וממנה עליתי לרכס ואז לאורך הרכס הלכתי עד שהתקרבתי לקצה, שהוא גם שיא הגובה. בעוד אני מתקרב החלו לסגור עלי עננים ונשארתי מעט לפני שיא הגובה כדי לא להמתין בתוך הענן (מוזר כך לשבת כשהענן מעט מעליך).
לאחר 10-15 דקות התחיל להתבהר ובהכירי את מזג האוויר ההפכפך מיהרתי לעלות למעלה בתקווה שיתבהר לגמרי. אבל מזלי לא היה מזהיר ונאלצתי לחכות למעלה זמן מה לקבל הזדמנות צילום. אחרי כ 20 דקות הסתכלתי לראשונה בשעון וראיתי שיש לי זמן אבל לא יותר מדי. הענן זז וחלון ראות נפתח מדי פעם ומעט אחרי נסגר ע"י ענן אחר. החלטתי לצלם בחלון הבא שהגיע מעט אחרי ותפסתי מספיק תמונות שהחלטתי לרדת חזרה. הירידה כבר הייתה הרבה יותר מהירה לאורך הרכס ואז לרדת מההר באיטיות (חשוב לשמור על צעדים קטנים כדי לשמור על הברכיים ואצבעות הרגליים הירידות עם שיפוע קשה).
לכנסייה הגעתי בסביבות 12:30 והחלטתי להמשיך ל Information כדי להחליט לאן לנסוע. הילד שאייש את המקום ניסה לעזור אבל לא הכיר יותר מדי. פתאום זרק רעיון של נסיעה לאיי Westman שנמצאים קרוב מאוד לחוף. המעבורת יוצאת מנמל ממש מדרום למפל Seljalandsfoss הנודע (זה שאפשר ללכת אל מאחורי המפל). לקחתי ההצעה, בדקתי שמזג האוויר נשאר הגיוני ויצאתי במהירות לקמפינג כדי לארוז. ארזתי מהר ויצאתי לתחנת הדלק שממול לקמפינג שם עוצרים האוטובוסים. האוטובוס של Sterna כבר היה במקום ובחור איסלנדי חביב ניחש שפניי אליו וצעד לקראתי כשהוא שואל לאן אני צריך. ציינתי המקום והוא אישר שזה האוטובוס-מסתבר שהוא היה "מדריך" באוטובוס בנוסף לנהג.
עליתי, בדקתי שיש Wi-Fi (צריך להודיע בבית שחזרתי לחייק הציביליזציה) והתחלתי לעבוד על ה WhatsUp. תוך כדי הנסיעה התברר שהמדריך בחור מאוד נחמד ודברן גדול וכך קשקשנו על דתות במערב ובמזרח הרחוק מעל שעה ומחצה שארכה הנסיעה. בירידה הוא אפילו בא איתי לברר איזה קו צריך ואיפה התחנה. נפרדנו לשלום ונשארתי פתאום בכפר שאינו יעד למטיילים. בקפה שליד האוטובוסים אף אחד לא ממש ידע על האוטובוס שלי, איפה עוצר ומתי יגיע (שניים אמרו שבכלל עוצר במקום אחר). לבסוף ראיתי שוטר מתדלק ושאלתי אותו. הוא בדק לי את השעה לאוטובוס הבא לציין שהאוטובוס יעצור בדיוק בתחנה ולא באף מקום אחר.
עם כחצי שעה פנויה קפצתי לסופר מעבר לכביש שם מצאתי תה ובננות (אני מת על בננות ותה חשוב כי בקור הזה קשה לשתות מספיק מים. עם תה חם אפשר לדחוף יותר מים לגוף).
האוטובוס הגיע בזמן ותוך חצי שעה הגעתי לנמל כשגשם שוטף יורד. בנמל חיכינו כשעה ויותר עד שהמעבורת יצאה. הנסיעה די קצרה ומגיעים לנמל באי עם ריח של .... נמל :) ודגים.
היה ברור לי שאני חייב להתרחק ומיד ביציאה ראיתי שלט מצביע על כיוון לקמפינג. התחלתי לצעוד, עברתי מספר כבישים והנה עוד שלט לפנייה. פניתי והלכתי עוד כשמדי פעם היה סימון של תמרור קמפינג על הכביש. אחרי קרוב לקילומטר ובאמצע שכונת מגורים התחלתי לחשוב שטעיתי. הגברתי קצב וסגרתי על אישה שטיילה עם כלב כדי לשאול אותה. מסתבר שכבר הייתי קרוב כשהתחילה ירידה לכיוון החוף הנגדי שם היה מגרש גולף. בחרתי את הקמפינג שמשמאל, ליד מגרש הכדורגל והגעתי מעט אחרי 21:00.
במקום היו קראוונים אבל במבנה לא היה אף אחד. המקום נראה יותר טוב מכל קמפינג בו הייתי עד כה (ללא כלי מטבח אבל מטבח גדול ומרווח, 2 מקלחות ענקיות עם מים חמים חופשיים- נו מה עוד צריך :)
אהבתי וכבר חשבתי שאני מכבס סוף סוף את הבגדים המלוכלכים שלי. התחלתי עם ליטר תה כי הייתי מיובש ובזמן שהתקרר סידרתי האוהל והכנתי הכל למקלחת. עשיתי מקלחת ארוכה שקדם לה כיבוס של סט ביגוד שלם והכל תחת מים נעימים במקלחת מרווחת ומצוחצחת :)
כשסיימתי, כבר היה אחרי 23:00 וחשבתי לייבש רגליים לפני היציאה לקור. אז הופיעה גברת נחמדה והסתבר שהיא מפעילה את המקום. החלטתי להישאר 2 לילות (כדי לייבש הכביסה וגם כי מעבורת של 8:30 בבוקר מתואמת לאוטובוס שאוסף על היבשה) והתפלאתי על המחיר של 2600 קרונות ל 2 לילות. הרי אתמול ב Vik שילמתי 1400 ללילה על מקום הרבה פחות טוב. נו, יומיים פינוק במחיר טוב.
שוחחתי אתה קצת על המלצות לטיול ונפרדנו לשלום. בחורה ממש חביבה שצוחקת כל הזמן. לילה טוב.
יום 20 - טיול יום באי Vestman
הבוקר התחיל באיטיות אחרי הלילה הארוך שבו התקלחתי, כיבסתי והתייבשתי לאיטי במבנה השירות הנעים. רק Wi-Fi היה חסר לי :)
בבוקר שוב שתיתי קנקן תה והרגשתי רעב. החלטתי להכין מנת אורז ועדשים במקום לסחוב הכל איתי וכך כל הבוקר נמשך והתארך. חצי מפריטי הכביסה גם היו יבשים וכבר פנטזתי שהלילה אחליף לנקי ואכבס את הסט השני. וואו.
סיימתי הכל, אספתי לאוהל, מילאתי מים, לקחתי המקלות ויצאתי לדרך אל ההר שמעבר למגרש הגולף, לשם המליצה לי ללכת הגברת הנחמדה מאתמול.
העלייה הייתה לא ארוכה כדי להגיע לאוכף ולצפות אל הים האינסופי. לקחתי בהתחלה את השביל שפנה שמאלה על המדרון הפונה אל הים והוא ירד לאיטו לכיוון המצוק והסלעים שבלטו מן הים. כשניראה היה שהשביל מסתיים (על אף שניתן היה להמשיך, השיפוע היה חזק, הגובה רב ולמטה חיכה ים קר) חזרתי על עקבותיי והפעם המשכתי לכיוון הנמל. השביל עלה וירד, חושף בכל פעם קצה אחר של החוף המשונן עד שבעלייה האחרונה הגעתי לרמה שהייתה ממש מעל הנמל. עשיתי סיבוב לצפות לכל הכיוונים והכניסה לנמל הטבעי מרשימה עם צוקים שמגנים על הכניסה הצרה. המשכתי וירדתי מצדו השני בירידה די תלולה עד שהגעתי לרחובות הנושקים לנמל. מיד התחלתי לחפש את ה Information כדי לקבל מידע על המקום פרט להר הגעש שרציתי לבקר והוא מעבר לעיירה.
אחרי סיבוב קטן מצאתי שלט והתחלתי לעקוב ומקץ כ 10 דקות הגעתי. המקום כלל Wi-Fi אז כמובן שחשבתי לבדוק הודעות ומיילים. לקחתי מפה, שאלתי מספר שאלות ויצאתי לדרכי אל הר הגעש שצץ לפני מספר שנים ושדה הלבה שלו.
עברתי דרך העיירה ויצאתי ביציאת נמל לכיוון האי הגדול. עליתי מדרגות והתחלתי לטייל בשדה הלבה מלא הפרחים. עם ההתקדמות מזרחה, התקרבתי להר הגעש שהיה עשוי כולו טוף. האזור סביבו היה חלק חדש של האי שגדל בעקבות אותה ההתפרצות. שכשהגעתי לרגלי ההר בשעת צהריים, עצרתי לאכול ולשתות ומיד אח"כ, בכוחות מחודשים התחלתי לטפס. ההר נראה גבוה כשעומדים אנשים מיניאטוריים בפסגה אבל הטיפוס היה די מהיר - הטוף אמנם מחליק אבל השיפוע אינו נוראי. מלמעלה הנוף יפה עד לאי הגדול וכל העיירה, הנמל ועד הקצה בו נמצא הקמפינג שלי ניראה יפה.
צילמתי תמונות וגם ווידאו קצר והחלטתי להמשיך מעט לכיוון השפיץ של האי. אבל המסלולים על המפה והשמות לא תאמו לשום שם שראיתי בדרך. אחרי קפיצה מעל מספר גדרות (של חוות) וויתרתי והחלטתי לחזור ל Information כדי להחליט על המשך דרכי. פניתי אחורה, חזרתי לעיירה וחשבתי לגגל. כשהסוללה התחילה להיגמר, אספתי הכל ועברתי בסופר כדי לתדלק - אם אשאר יומיים בפארק Thingvellir אז אצטרך צידה לדרך. קניתי גם אננס כדי להתפנק ושמתי פעמי אל הקמפינג למקלחת ארוכהההההההה :)
יום 20 – נסיעה ל Reykjavik ומסלול להר Esja
קמתי בבוקר מוקדם כדי להגיע למעבורת של השעה 8:30 שמתואמת לאוטובוס באי המרכזי שיוצא ל Reykavik. לאחר המעבורת, עליתי לאוטובוס והתחלתי לקשקש עם הנהג על אפשרויות לנסיעה. חשבתי לנסוע ל Thingvellir וממנו למדתי שהאוטובוס היחיד לשם יוצא מ Reykavik. קיוויתי שלא אצטרך להגיע ל Reykavik ואז לחזור מעט אבל לא היה לי כח לסמוך על טרמפים לקטע דע ארוך (אפשר לרדת ב Selfoss ומשם לכיוון צפון). שקלתי כל מיני אופציות ואז בנסיעה חיפשתי קצת מקומות לביקור מסביב ל Reykavik. די מהר ננעלתי על Mt. Esja שקרוב מאוד ל Reykavik - משם יש תצפית מאוד יפה על העיר, קו החוף והסביבה. בירור עם הנהג העלה שהאוטובוס לשם יוצא מאותו מקום אליו האוטובוס שלי מגיע ורק כ 20 דקות אחרי שאנו מגיעים לעיר כך שזה תזמון מושלם. הגענו ל Reykavik לקראת צהריים ועברתי לאוטובוס השני שכבר חנה ממש מאחורי האוטובוס שלי. לאלר כחצי שעה של נסיעה הגעתי לרגלי ההר שם הייתה מסעדה קטנה ושלט שמראה את המסלולים באורכים השונים. מכיוון שהמסלול אורך כ 3 שעות לא היה טעם לעלות (כ 900 מטר כובה) עם התיק הגדול. שאלתי לגבי השארת התיק במסעדה והבחור הסכים אבל אמר שסוגר ב 6 ואם אחליט להתעכב, אהיה בבעיה. לכן הציע להשאיר את התיק במחסה שמאחורי המסעדה שמשמש לישיבה/ארוחה וכו'. התחלתי לעלות בשמיים כחולים עם מעט עננים לבנים, ולקחתי מעיל רוח לכל מקרה. די מהר התחלתי להזיע מהחום (כ 15 מעלות, חמסין :) כשהגעתי לאמצע, כבר התחילו להתאסף ענני גשם. כשהתקרבתי לקטע האחרון, התחיל טפטוף שהתחזק ונחלש לסירוגין. עצרתי ליד הסלע שם יש ספר בו אנשים חותמים והמתנתי כשעה במהלכה הגשם התחיל והפסיק – קיוויתי לצילום יפה של קו החוף הפתלתל ובינתיים, ללא טיפוס ועם גשם ורוח מתחיל להיות קר. אחרי זמן רב, התבהר מעט והיה ניראה שהגשם נגמר מה שאיפשר לצלם עם צבעים יפים יותר. בירידה, החלטתי לרדת לכיוון הים על הבליטה של ההר כדי לבדוק אם יש משם תצפית טובה. אבל, כשהגעתי לשם, ראיתי שיש מדרגה נוספת אחרי הבליטה והחלטתי להמשיך למטה. רק אחרי שירדתי יותר מחצי הדרך, התבהרו השמיים והתבאסתי שלי חיכיתי עוד כ 30-45 דקות. המשכתי לרדת וסיימתי בסביבות השעה 5 ומיד הכנתי סיר אוכל. לאחר מכן נכנסתי למסעדה ובדקתי אם אוכל להגיע למפל Glymur שנמצא במרחק כמה עשרות ק"מ צפונה. התברר שהאוטובוס לא עוצר קרוב לשם והחלטתי לחזור Reykavik, לברר משם ולהחליט על המשך דרכי. בינתיים, קשקשתי עם בחור מבוגר שאכל במסעדה, ששאל קצת על ישראל ומה שקורה באזור (דאע"ש). שוחחנו עד שהייתי צריך לצאת לכיוון התחנה כי האוטובוס הבא בעוד כשעה וחצי – שעתיים כך שלא כדאי לפספס. ליד התחנה פגשתי זוג נורבגים צעירים ששאלו לגבי המסלול. הם הגיעו מ Reykavik באופניים וחשבו לטפס או אולי לחזור באוטובוס. דיברנו בהמתנה ונזכרתי בטיול שלי בנורבגיה לפני שנתיים – כעת כשאני כבר אחרי נורבגיה 19 יום טיול אני עדיין מחשיב את נורבגיה למדינה היפה ביותר בה טיילתי. הם הראו תמונות מהאזור בו הם גרים ותוך כדי כך הגיע האוטובוס. נסעתי ל Reykavik וביקשתי המנהג לרדת במקום הכי קרוב להגיע לקמפינג ברגל – הרי ממילא ארצה לטייל בעיר אז למה שלא אלך ברגל. הדרך הייתה נחמדה כשבחלקה הראשון הלכתי לאורך נחל ואח"כ ברחובות של מגורים. לקח לי כשעה להגיע לקמפינג שהיה גדול מאוד והוא צמוד גם לבריכת שחיה ציבורית גדולה. הקמתי את האוהל כשהשעה בר לקראת 8 בערב ועשיתי סיבוב קצר לראות מקלחות, מטבח (מסודר מאוד, המון שאריות שאנשים השאירו כמו תבלינים, קפה ותה, אורז, פסטה, שמן וכו'), מיכלי גז אנשים משאירים בסיום הטיול(במטבח יש כיריים חשמליים חופשיים), אזור מידע, גריל לבשר, 2 מחשבים נייחים לשימוש חופשי עם נקודות הטענה רבות ו Wi-Fi בכל המתחם. ישבתי קצת על האינטרנט לחפש אפשרויות כמו Glymur ו Thingvellir אבל לכולם היה קשה להגיע. פרשתי לישון והחלטתי שלמחרת אתחיל עם האינטרנט. היו לי עוד 4 ימים למלא עד לטיסה בבוקר שלמחרת.
יום 21 – Reykjavik Camping
התחלתי את היום מוקדם על המחשב הנייח (יותר נוח) – במשך היום כולם יוצאים לטייל בעיר, לסידורים וכו' כך שהמחשבים פנויים (לעומת המצב בערב). אחרי מספר שעות של חיפושים של יעדים הדרכים להגיע אליהם התחלתי לחשוב על שינוי – אולי פשוט אחליף מוד לסתלבט במקום לרוץ ולרוץ כדי להגיע למקום נוסף. אחרי שהבנתי שב Thingvellir אין יותר מדי נוף דרמטי והדבר הכי מעניין זה מסלול משם אל Glymur שייקח יום ארוך – הבעיה היא שהאוטובוס יוצא ב 10 ומשהו, מגיע בצהריים ולכן אצטרך לחכות למסלול למחרת. אבל, בסוף אצטרך עו יום הליכה לעיר שממנה אפשר לחזור באוטובוס ל Reykavik או לחזור ל Thingvellir. בסופו של דבר החלטתי שאכן רצתי מספיק ועברתי לחופשת קריאה.
אציין שהקמפינג הוא מקום נעים בצורה מיוחדת. השילוב של Wi-Fi זמין כל הזמן, המטבח המאובזר, וכל המזון שזמין להחלפות הופכים את השהיה שלנעימה מאוד.
עצות כלליות לאיסלנד
· יש כ 5 חברות אוטובוסים, לכל אחת לו"ז נפרד ואזור שירות אחר.
· חברת האוטובוס הציבורית נוסעת סביב האי (כביש 1 - הטבעת) ובעוד קווים. המחירים הם בסביבות חצי לעומת אוטובוסים לתיירים (Reykavik Excursions, Trex, Sterna, ...) אז נצלו אותם כשאפשר.
· מחיה בקמפינג עם האוהלים מורידה עלויות באופן דרסטי. הקמפינג עולה כ 1500 קרונות. הסופר אמנם יקר יותר מבישראל אבל כמה אוכל כבר קונים.
· קווי אוטובוס רבים יוצאים בבוקר. הנסיעות ארוכות (במרחק) ובנוסף, רבים מהם עוצרים עצירות לאטרקציות, צילום נוף וכו'. ולבסוף, פרט לכביש הטבעת, כמעט כל הכבישים אינם סלולים כלומר בורות, חציית נחלים, וכו'. כל זה מיתרגם לזמן עצום שמתבזבז על נסיעות-נסו למזער אותן וכך תחסכו המון זמן וכסף.
· ברוב הקמפינגים יש מקלחת, ברבים יש מכונת כביסה ומייבש.
· מקלחות בד"כ עם מטבעות קטנים. אפשר לפרוט במשרד. המים זורמים ברצף וגם כאלו שמאפשרים לסגור מים לא עצרו את הזמן. אז תזדרזו ותיהנו מכל המים החמים :)
· לא משנה כמה תתכננו ותתכוננו (אני התחלתי להכין תיק מידע בנובמבר בשביל לצאת ביולי), מזג האוויר ישבש התוכניות. תתכוננו למזג אוויר קשה ,רוחות חזקות, גשם טורדני ואלתורים לאורך המסלול כשאין ברירה וצריך לברוח לאזור אחר. לשם כך אתם צריכים להכיר מקומות ומיקומם על המפה.
· יש אוטובוסים בהם יש Wi-Fi. יש כאלו שיש להם גם שקעי חשמל להטענת הטלפון וכו'. בררו עם הנהג והחזיקו מכשירים ומתאמי חשמל בהישג יד.
· אם קונים כרטיס ליעד ומחליטים לרדת באמצע, בקשו מהנהג כרטיס איתו תוכלו להמשיך אל היעד באוטובוס אחר (של אותה חברה).
· אנו ביססנו מזון שלנו על בורגול (מתבשל ב 5 דקות-חוסך גז, הרבה פחמימות), עדשים (חלבונים), פירות יבשים (סוכר, טעים מגוון), שקדים ואגוזים (שיא הקלוריות למשקל). אלו מזונות עתירי קלוריות, מספקים חלבונים ופחמימות והרבה שמנים, כל זאת במשקל נמוך יחסית. הבאנו איתנו הרבה אוכל וקנינו השלמות, תוספות, פינוקים (שוקולד, עוגיות לבוקר וכו'). רק בורגול לא היה לקנות בסופר המקומי.
· למי שמבסס נסיעות על אוטובוסים, יש כרטיס לסיבוב שלם על כביש 1 לרוב החברות. המחיר חוסך יפה על מחיר נסיעות בודדות, אבל !!! אם קניתם, התחייבותם לחברה אחת (תארו לכם שסיימתם מסלול ושהאוטובוס של החברה עבר. תחכו למחר?) וויתרתם מראש על נסיעות זולות בתחבורה הציבורית. אני ויתרתי על הכרטיס בעיקר כי היה חשוב לי לנצל את הזמן באופן מירבי
· קניית כרטיס מנהג האוטובוס עולה הרבה יותר (בדוק עבור התחבורה הציבורית). לכן, עדיף אם תבררו ב Information ותקנו כרטיס מראש.
