טיול משפחת שרמן לדרום קוריאה ספטמבר 2018

רקע

הטיול הזה כנראה יזכה בתואר "הספונטני ביותר אי פעם". בגלל חוסר הוודאות בנוגע לשיבוץ הצבאי של אופיר לא תכננו טיול בחגים, אך בינתיים אופיר התגייסה, החגים התקרבו בצעדי ענק וההבנה שהחגים השנה יוצרים רצף חופש של כמעט שבועיים לא נתנה לי מנוח. טלפון קטן לסוכנת הנסיעות בתחילת ספטמבר התחיל את השתלשלות האירועים שהובילו לנסיעה. ביקשתי ממנה כרטיסים לארבעה נוסעים מערב יום כיפור ועד מוצאי סוכות והיא שאלה אם אני נורמלי ושאין סיכוי ברגע האחרון. ליתר ביטחון שאלה אם אני מדבר על השנה... בכל זאת שאלה לאן ואני עניתי "לכל מקום ממזרח לבנגקוק" ונתתי דוגמאות. לאחר חצי שעה טלפון ממנה, "יש לי כרטיסים נהדריםלסיאול", אמרה. סיאול? דרום קוריאה? מה עושים שם? ביקשתי כמה שעות לחשיבה כשברקע גם אפשרות לטוס עם האתיופים לבנגקוק, אך לאחר התייעצות משפחתית קצרה הבנו שאנחנו נוסעים לדרום קוריאה. אז עוד לא הבנו כמה מלהיב זה יהיה. מכיוון שעומר ואופיר בצבא, יצאנו לטיול הזה עם רועי (14.5) וליאור (11). בסך הכל 13 ימים ברוטו ו-11 לילות.

הטיסות

בגלל הרגע האחרון לא באמת הייתה לנו אפשרות לבחור טיסות, אך למזלנו הסוכנת מצאה עסקה נהדרת של טיסות עם חברת אירופלוט הרוסית דרך מוסקבה במחלקת Economy Premium. המראה מתל אביב בצהרים, 4:15 שעות טיסה למוסקבה, המתנה סבירה של 3:45 שעות במוסקבה, טיסת לילה לסיאול שאורכת 8:20 שעות ונחיתה נוחה בשעה 11:15 למחרת. בחזרה המראה נוחה בשעה 13:15, קונקשן קצר של שעתיים והגעה לתל אביב באותו יום בערב. כרטיס למבוגר עלה 1230$ וכרטיס לילד עד גיל 12 עלה 1020$. הכרטיסים עלו בסך הכל כ-4700$.

טיסות פנימיות הזמנו באמצעות מנוע החיפוש Kayak. היינו צריכים להזמין טיסה מסיאול ל-Jeju ביום ההגעה לקוריאה וטיסה נוספת מ-Jeju לבוסאן. לאחר בירור קצר בקבוצות פייסבוק של קוריאה הבנו כי אין משמעות מיוחדת לבחירת חברת התעופה וכי חשוב רק לבדוק כמה משקל כבודה כל חברה מאפשרת. את שתי הטיסות הזמנו בחברת התעופה המקומית Eastar Jet. הטיסה הראשונה שאורכה קצת מעל שעה עלתה 23$ לאדם כולל מזוודות ואילו הטיסה השניה שאורכה דומה עלתה 52$ לאדם כולל מזוודות. חשוב לדעת כי הטיסה מסיאול ל-jeju יוצאת משדה התעופה הקטן יותר Gimpo ולא משדה התעופה הגדול Incheon בו נחתנו בסיאול. חישבנו כי המעבר בין שדות התעופה ייקח פחות משעה ולכן שמרנו בסך הכל על הפרש שמרני של 4.5 שעות בין הנחיתה וההמראה. המעבר בין שני השדות מתבצע בנוחות באמצעות רכבת ישירה. טיסות הפנים עלו בסך הכל 301$.

בתי מלון

את כל בתי המלון הזמנו דרך Booking, תחת כלל אחד שמוביל אותנו כבר שנים רבות. מזמינים מלונות במיקומים הכי טובים ובתנאי שציון המלון גבוה מ-8 בבוקינג וגבוה מ-4 באתר ההמלצות Trip Advisor. זה הוכיח את עצמו עד היום ואני מקווה שגם בעתיד. הייתה לנו דילמה לגבי הזמנת בתי המלון ב-Jeju, האם להזמין מלון אחד ולעשות טיולי כוכב או להזמין מלון שונה לכל לילה ולעשות טיול מתגלגל. בסוף בחרנו בטיול המתגלגל לאחר שהבנו שמדובר בנסיעות ארוכות. אפרט לגבי המלונות לאורך הטיול, אך אציין שכל המלונות הוזמנו עם אפשרות ביטול עד הרגע האחרון וללא ארוחת בוקר על מנת שנוכל ליהנות ככל האפשר מנפלאות המטבח המקומי. בכל המלונות ביקשנו חדרים מקושרים או לכל הפחות צמודים וכל המלונות אישרו זאת. המלונות עלו בסך הכל 1790$ (ממוצע של 81$ לחדר ללילה למלונות 4 כוכבים מרכזיים).

רכבת KTX

אחת החוויות בטיול הזה היא הנסיעה ברכבת המהירה KTX שמגיעה למהירות של 300 קמ”ש וגומעת את המרחק הגדול בין בוסאן לסיאול (או הפוך) בשעתיים וחצי, יותר מהר מטיסה אם לוקחים בחשבון את הזמן ברוטו. את הכרטיסים הזמנו מראש בנוחות רבה באנגלית באתר הרכבת בכתובת www.letskorail.com. את הכרטיסים חייבים להדפיס מראש. כרטיס במחלקה רגילה עלה 60,000 וון למבוגר ו-30,000 וון לילד עד גיל 12. הרכבת עלתה בסך הכל 185$.

השכרת רכב

באי Jeju מאוד מומלץ לטייל עם רכב שכור כי התחבורה הציבורית פחות מפותחת מאשר בערים הגדולות. השכרנו רכב ל-3 ימים דרך אתר eDreams ובחרנו רכב משפחתי מרווח אותו נאסוף ונחזיר בשדה התעופה של האי. הרכב עלה בסך הכל 140$ כולל ביטוחים וק”מ ללא הגבלה.

מסלול הטיול

יש המון מה לראות ולעשות בקוריאה ולכן ההחלטה על המסלול הייתה קשה כי כל בחירה היא ויתור על משהו אחר. אחרי שהתייעצנו עם קולגה שהוא מדריך טיולים בקוריאה וכן בקבוצות פייסבוק החלטנו כי אנחנו רוצים לכלול בטיול את סיאול, בוסאן ו-Jeju. מכיוון שאנחנו פחות חובבי טבע, החלטנו שיהיה לנו מספיק טבע ב-Jeju ולכן ויתרנו למשל על שמורת הטבע המפורסמת Seoraksan בצפון מזרח המדינה. ויתור כואב נוסף מחוסר זמן היה על עיר הבירה הקודמת Gyeongju, הנמצאת מצפון לבוסאן, כי היה נראה לנו שתשעמם את הילדים. כמו כן, היינו צריכים לקחת בחשבון בתכנון את העובדה שבמהלך הטיול נופל חג ההודיה המקומי, שנקרא Chuseok, בו מיליוני קוריאנים נוסעים לבתי אבותיהם, מציפים את המדינה ובעיקר סותמים את התחבורה הציבורית (במקרה שלנו, כבר לא היו כרטיסים לרכבת KTX במסלול מסיאול לבוסאן, אלא רק הפוך). בחרנו להתחיל את הטיול ב-3 לילות ב-Jeju, אי גדול מדרום לקוריאה, משם לטוס ל-2 לילות בעיר הנמל בוסאן שנמצאת בדרום מזרח המדינה ומשם ברכבת ל-6 לילות בסיאול הבירה הנמצאת בצפון מערב קוריאה ומשם הביתה.

זהו, נגמרו ההכנות וזה הזמן ליומן הטיול של סיגל, משולב עם תובנות ומידע משלי:

יום שלישי 18/9/18 יוצאים מתל אביב

אז ככה מצאנו את עצמנו נוסעים לקוריאה... חברת התעופה אירופלוט הייתה זכורה לנו לרעה עוד מתקופת עבודתנו בשדה התעופה לפני מעל 20 שנה, אבל הרצון לטוס לסיאול גבר על כל החששות והחלטנו לטוס איתם. בפועל, הופתענו מאוד מהטיסות, ישבנו במחלקת Economy Premium במטוס בואינג 777, שהייתה מרווחת ונוחה, הדיילים היו אדיבים (בחזור קצת פחות אבל לזה עוד נגיע בהמשך) ואפילו האוכל היה מצוין. בעוד שבעבר מטוסי החברה שיצאו מהארץ היו מלאים בעיקר בעולים ממדינות חבר העמים, הרי שהטיסה מהארץ הייתה מלאה בישראלים בדרכם ליעדים שונים ברחבי המזרח הרחוק, בעיקר לבנגקוק. אחרי 3:50 שעות נחתנו במוסקבה ועברנו ביקורת דרכונים מעט תמוהה (ממתי בקונקשן בודקים דרכונים?) ובדיקה ביטחונית כל כך מגוחכת שאפילו לא מצאה את בקבוקי המים בתיקי היד...

את זמננו בשדה התעופה ברוסיה העברנו במהירות במשחקים וחידות, רובם כאלו שהיו בתיק המשחקים שליאור קיבלה במתנה מהדיילים בטיסה מתל אביב (מפתיע ומרשים). שדה התעופה במוסקבה די מצ'וקמק (בלשון המעטה) ואפילו משהו לשתות או לאכול לא כל כך היה בנמצא.

טיסת ההמשך לסיאול בוצעה גם היא בבואינג 777, עברה במהירות למרות שנמשכה 7:50 שעות, ללא חוויות כלשהן לספר עליהן ובשעה 11:00 בבוקר לערך נחתנו בשדה התעופה המרהיב Incheon של סיאול. הפרש השעות בין קוריאה לישראל הוא 6 שעות.

יום רביעי 19/9/18 נוחתים בקוריאה וממשיכים ל-Jeju

שדה התעופה Incheon גדול מאוד ומרשים והשהייה בו קצרה במיוחד בשל היעילות הרבה של הקוריאנים, יעילות שתמשיך ותלווה אותנו לכל אורך הטיול. לא היו כלל תורים בביקורת הדרכונים (מה שלא נתקלנו בו מעולם) ולמרות זאת, כשהגענו לאסוף את המזוודות, הן כבר חיכו לנו. בדרך מביקורת הדרכונים למזוודות גילינו שני רובוטים בעמדת הטעינה שלהם ישנים... לאחר שהסברנו לילדים כי מדובר ברובוטים שתפקידם לסייע במידע לתיירים, הילדים ניסו לדבר איתם, אך מסתבר שכשהם בטעינה הם לא מועילים יותר מידי...

בשל החג שאמור להתחיל בקוריאה בעוד ארבעה ימים, החלטנו להתחיל את הטיול באי Jeju, שהוא יעד מאוד פופולרי עבור הקוריאנים כשהם בחופשה ואף נקרא "אי ירח הדבש" ולכן חששנו שיהיו לנו בעיות למצוא טיסות ורכבות באותם ימים של החג. המשמעות של ההחלטה הייתה בעצם שהיינו צריכים לעבור משדה התעופה הגדול בו נחתנו ישירות לשדה התעופה הקטן יותר Gimpo. באינטרנט מצאנו הסבר מאוד מפורט כיצד מתבצע המעבר עם הרכבת ובפועל גילינו שהמציאות אפילו יותר פשוטה מההסבר. השדה היה משולט היטב לכיוון הרכבת ומהר מאוד מצאנו את עצמנו בתחנה מחכים לרכבת. למרות שהשילוט בתחנה הראה כי הרכבת תגיע בעוד 8 דקות, הרי שכבר אחרי דקה הגיעה רכבת, אך משום מה הדלתות שלה לא נפתחו. פה גילינו לראשונה את האדיבות הקוריאנית המפורסמת, כאשר אחד המקומיים קפץ להסביר לנו בקוריאנית שוטפת שזו בעצם הרכבת אקספרס שנוסעת ישירות לסיאול ולא עוצרת ב-Gimpo ושאנחנו בעצם אכן צריכים את הרכבת שתגיע בעוד מספר דקות. את כל ההסבר הזה הצלחנו להבין בקוריאנית...

מידע חשוב: הרכבת בין שני שדות התעופה נקראת All Stop Train, להבדיל מרכבת האקספרס שנקראת AREX Airport Express. הרכבת נוסעת 7 תחנות במשך 35 דקות ומחירה 3,850 וון למבוגר ו-1,700 וון לילד בגיל 6-13. למחיר מתווסף 500 וון פיקדון אותו מקבלים במכונה בסיום הנסיעה. הרכבת יוצאת כל כמה דקות.

אחרי כמה דקות הגיעה הרכבת הנכונה ולאחר קצת יותר מחצי שעה הגענו ליעדנו. כאשר הזמנו את כרטיס הטיסה ל-Jeju חששנו שלא נספיק להגיע לטיסה ולכן לקחנו טווח ביטחון מאוד גדול של כ-4.5 שעות, אבל בפועל מצאנו את עצמנו מגיעים לדלפקי חברת התעופה המקומית Eastar Jet שעתיים וחצי לפני זמן הטיסה. הדיילת בדלפק באדיבותה הרבה הקדימה לנו את הטיסה בשעה וללא כל תשלום נוסף, שירות מופלא לאור העובדה שזו טיסה שעלתה 23$ לאדם, לא ייאמן. לאחר הצ'ק אין התבקשנו להמתין בצד 5 דקות עד שנקבל אישור שהמזוודות נסרקו והכל בסדר (מנהג קוריאני מוזר שעוד ניתקל בו בהמשך) ולאחר מכן עברנו לאזור שערי העלייה למטוס.

באזור השער לא היו יותר מידי אפשרויות אוכל, כך שמצאנו את עצמנו קונים כריכים קטנים להשקיט בינתיים את הרעב ועולים לטיסה (שיצאה בדיוק קוריאני מופתי). לאחר שעה נחתנו ב-Jeju והופתענו מאוד מגודלו של שדה התעופה. ציפינו לשדה קטנטן בנוסח אילת וקיבלנו שדה בינלאומי גדול. נתנו לחברת התעופה ציון 10 בעיקר בשל האדיבות, הדיוק והתמורה הגבוהה מאוד למחיר המגוחך.

גם כאן המזוודות הגיעו במהירות ומהר מאוד הגענו לדלפקי חברת השכרת הרכב. למרות שמדובר בשדה תעופה, הרי שכמות המילים באנגלית שהפקידה בדלפק ההשכרה ידעה הייתה מצומצמת למדי, אך עדיין היא הצליחה להסביר לנו איך להגיע לנקודת ההסעה למגרשי הרכב ואף ציידה אותנו בפתק קטן באנגלית עם כל הפרטים איך למצוא את המקום. יצאנו מהטרמינל, עמדנו במעבר החציה וכשהאור התחלף לירוק צחקנו כולנו כאשר הסתבר שהאישה שעמדה במדים לימיננו היא האחראית על מעבר החציה וברמקול היא צעקה משהו (לנהגים לעצור? לנו לעבור?) ואף נעמדה באמצע הכביש כדי לוודא שהכל מתנהל כשורה. מצאנו בקלות את מקום השאטל, אספנו את הרכב המושכר בדיוק ויעילות קוריאנית טיפוסית ללא בירוקרטיה וניירת מיותרת וקיבלנו הסבר שמכשיר ה-GPS שהגיע עם הרכב מופעל באמצעות הזנת מספר הטלפון של היעד ולא הכתובת כפי שמקובל. מה שנראה בהתחלה תמוה, הסתבר כמשהו שמקל מאוד על הניווט וגורם לכך שלכל יעד יש בעצם מספר טלפון גם אם היעד הוא חוף או סלע...

מידע חשוב: על מנת להגיע לשאטל יש לצאת בשער 5, לחצות את הכביש ולפנות ימינה. לאחר 50 מטר נמצא מגרש החניה ושם יש שאטל לכל אחת מחברות ההשכרה שלאחר נסיעה של שתי דקות מגיע למגרשי הרכב, שם מקבלים את הרכב. אנחנו שכרנו את הרכב דרך אתר eDreams וההשכרה בוצעה בפועל בחברת AJ Rent a car. הרכב היה מסוג קיה K5 חדיש ונהדר, השירות היה מהיר ומצוין ונתנו לחברת ההשכרה ציון 10. הוא עלה 47$ ליום כולל ק”מ ללא הגבלה וביטוח CDW. חשוב לשים לב שנדרש רישיון נהיגה בינלאומי של ממס”י ולא מספיק הרישיון פלסטיק הישראלי.

החלטנו מראש שאת שלושת הלילות באי נעביר בשלושה בתי מלון שונים בשביל לא לנסוע נסיעות מיותרות. למרות חוסר הנוחות במעבר תכוף בין בתי מלון, ההחלטה הוכתרה כמוצלחת במיוחד ולפיכך כבר לאחר 20 דקות נסיעה מצאנו את עצמנו במלון הראשון בטיול שממוקם בעיר Jeju City, בצידה המזרחי (שדה התעופה בצידה המערבי), בו נתחיל את הטיול מחר.

במלון גילינו שהשפה האנגלית עדיין לא הגיעה אליהם וכשניסינו לברר עם פקידת הקבלה קצת לגבי אזור המלון ולקבל אולי המלצה על ארוחת ערב הבנו שהישועה לא תגיע ממנה. גם ניסיון להשתמש בגוגל Translate לא ממש עזר במקרה הזה. האפליקציה יודעת היטב לתרגם מילה בודדת, אך לא תמיד יודעת להתמודד עם משפטים שלמים והתוצאה לעיתים הייתה תרגומים משעשעים למדי.

מלון Black Sands, מלון 4 כוכבים קטן וצנוע, היה בסדר (לא יותר מזה) וענה על הצורך הבסיסי שלנו שהסתכם במיטה, מקלחת וחניה. העובדה שאי אפשר היה למעשה לקבל שירות פגמה מאוד ונתנו למלון ציון 7. מחיר חדר במלון היה 48,960 וון בלבד ללא ארוחת בוקר.

במלון קיבלנו לראשונה אטרקציה לא צפויה לחלוטין, האסלה בשירותים... כן, כן, האסלה בשירותים הייתה דיגיטלית עם פאנל מלא כפתורי הפעלה שמוציאה זרמי מים לכל מיני כיוונים ובסופו של דבר עושה מקלחת לישבן... כל כפתור היה מכוון לשטוף בצורה קצת אחרת והאתגר הגדול היה למצוא איך סתם מורידים את המים. הילדים מאוד התלהבו מהפלא החדש והשתעשעו עם הצעצוע עד שהבינו מה עושה כל כפתור ואפילו אותנו זה הצחיק למדי.

החלטנו לרדת לארוחה הקוריאנית הראשונה שלנו. גולן מצא מסעדה מומלצת בקרבת המלון, אך לצערנו לא הצלחנו למצוא אותה בפועל. העוברים ושבים לא הבינו איפה היא ואילו Google Maps לא כל כך עובד בקוריאה ולכן לא יכולנו להיעזר בו. בסוף נכנסנו לסתם מסעדה שמצאנו. בפתח המסעדה ראינו נעליים שכולם מורידים אז התחלנו להוריד גם, אבל הסבירו לנו שרק מי שיושב בשולחנות המסורתיים (שזו בעצם ישיבה על כריות על הרצפה ליד שולחנות נמוכים) צריך להוריד נעליים ואנחנו בחרנו להתיישב בשולחן רגיל (מתוך כוונה גם להצליח לקום ממנו בסוף הארוחה...). פחדנו מאוד מהחריפות של המנות ולכן הדבר היחיד שהיה חשוב לנו זה להגיד למלצרית not spicy ומעבר לזה הכל כבר היה פחות חשוב... עוד בבית הכנו רשימה של מאכלים שרצינו לאכול בקוריאה כולל השם שלהם בשפה הקוריאנית וכבר בארוחה הזו סימנו V על שניים מהם, אכלנו אטריות קרות שמוגשות בתוך קערה עם קרח (עם בשר או בלי), עם מעט ירקות וביצה קשה. המנה הזו נקראת Naengmyeon ולצד המנות קיבלנו מספר מנות של Banchan, שאלו למעשה תוספות קטנות של ירקות מותססים המלווים את הבשר, שהגרסה הכי מוכרת שלהן נקראת Kimchi, שזה כרוב סיני מותסס. חלק מהמנות היו חריפות וחלק לא. בנוסף קיבלנו מים קרים, תה קוריאני דלוח לחלוטין ומגבונים לחים שיצאו הרגע מהמקרר ושמרו על הקור שלהם לאורך כל הארוחה.

למרות שלא כל הפתיחים היו מוצלחים במיוחד, הקפדנו לטעום את כולם ונהנינו מהמנות העיקריות מאוד. אפילו הילדים נהנו מהאוכל ועוד יותר נהנו לחתוך את הנודלס הארוכים באמצעות מספריים (שזה התחליף הקוריאני לסכין) על מנת להצליח להעביר אותם מהקערה לצלחות. לאחר האוכל ותמונה משותפת של ליאור והמלצרית, הסתובבנו עוד קצת ברחוב על מנת לחפש משהו מתוק. קנינו עוגת אורז חסרת טעם לחלוטין שמשום מה גולן ורועי התלהבו ממנה מאוד ופאי ביצים מצוין, שזה בעצם סוג של Custard והלכנו לישון כדי לאגור כוחות לתחילת הטיול.

יום חמישי 20/9/18 יום טיול ראשון ב-Jeju

את הבוקר הראשון שלנו בקוריאה התחלנו קצת בבאסה. כל אחד היה ברמת עייפות שונה בגלל הפרשי השעות ומבט קצר החוצה מהחלון הבהיר לנו שמזג האויר סגרירי וגשום. ברגע האחרון ארזתי מעילי גשם, אבל לקור לא היינו מוכנים וכבר התחלתי לפקפק בבגדים הקצרים שארזתי. הוצאתי לכולם את הפליז היחיד שארזתי ויצאנו לאוטו. שניה וחצי בחוץ הספיקו כדי להבהיר שלמרות הנראות הקרירה, קר זה לא! אמנם הגשם זרזף (ובמהלך היום לעיתים התחזק), אבל היה מאוד חם והלחות מאוד גבוהה.

יצאנו לדרך בחיפוש אחר ארוחת בוקר, אבל העיר נגמרה לנו מהר מידי ומצאנו את עצמנו בכבישים הבינעירוניים ללא אוכל. בסוף עצרנו ב-7/11 וקנינו שתייה ומאפים. היה רק קפה קר והמוכר הסביר לגולן שהוא יכול לחמם אותו במיקרו בחנות, אבל גולן ויתר ושתה קר. המאפים היו במילוי שעועית אדומה (האחד בתוספת גבינה והשני בתוספת פודינג) והיו מוצלחים מאוד. השעועית האדומה עוד תלווה אותנו בצורה משמעותית במהלך הטיול.

התחנה הראשונה שלנו הייתה מבוךGimnyeong, אתר נחמד שבו הילדים מצאו את עצמם בתוך מבוך שיחים גבוהים, מנסים למצוא את דרכם החוצה ואנחנו חיכינו באותו זמן על גשר הסיום, מנסים לאתר אותם לפי הקולות ונהנים מנקודת תצפית וצילום מרשימה מעל המבוך. בזמן ההמתנה לילדים בילינו עם מיליוני חתולים שמסתובבים חופשי באתר. מסתבר שהקוריאנים מאוד אוהבים חתולים והיה נראה באיזה שלב שהם אדוני המקום ואנחנו חיות המחמד שלהם. לאחר 13 דקות (הממוצע של המבוך הוא 20 דקות) הילדים טיפסו על הגשר וצלצלו בפעמון הסיום ויחד עם צלצול הפעמון הגיע גם גשם זלעפות. רצנו לכיוון היציאה ושם עצרו אותנו על מנת לתת לכל ילד גלויה חינם למזכרת של המקום בשל העובדה שהצליחו לצלצל בפעמון. נתנו למבוך החמוד ציון 9.

מידע חשוב: המבוך עולה 4,400 וון למבוגר, 3,300 וון לילד בגיל 13-19 ו-2,200 וון לילד בגיל 3-13. פתוח בשעות 08:30-18:00. הביקור נמשך חצי שעה. www.jejumaze.com/eng.html

בגשם שוטף המשכנו בדרך כמה מאות מטרים משם לעבר מערת הלבה Manjanggulהסמוכה. פתחנו את מעילי הגשם וצעדנו/שחינו לעבר הכניסה למערה. בפתח המערה יש ירידה של כמה עשרות מדרגות לבטן האדמה. האוויר מתקרר קצת, הגשם כבר לא מגיע וכבר ניתן לטייל יותר בנוחות, אך הלחות בתוך המערה איומה ומד הלחות הניצב בכניסה מראה את המספר הדמיוני 99.9% לחות. הטמפרטורה בתוך המערה 13.5 מעלות.

אורך המערה קילומטר אחד והיא מכילה שלטים רבים שמספקים מידע גם באנגלית, הן על המרחקים והן לגבי התופעות הגיאולוגיות שהתרחשו בה. עצרנו מידי פעם, קראנו והסברנו לילדים מה אנחנו רואים. הילדים ואנחנו החכמנו, נהנינו ולאחר קילומטר של הליכה הגענו לעמוד לבה בגובה של 8 מטר שפשוט חוסם את המשך הדרך ומסמל את סיום המסלול, למרות שהמערה עוד ממשיכה אחריו, אך לא ניתן לעבור.

הסתובבנו והתחלנו את הצעידה לעבר היציאה בשביל לגלות שכאשר היינו עמוק מתחת לאדמה הגשם פסק וגולן אף פסק בנחרצות (ובדיעבד בטעות...) שלא צריך יותר את המעילים היום. נתנו למערה ציון 9.

מידע חשוב: אורך המערה הכולל 7,416 מטרים ומקורה בזרימת לבה מהר הגעש Halla, הנמצא במרכז האי. היא פתוחה מידי יום בשעות 09:00-18:00 (וסגורה ביום רביעי הראשון של כל חודש) ומחיר הכניסה אליה הוא 2,000 וון למבוגר מעל גיל 24 ו-1,000 וון לילד בגיל 7-24. ההליכה הלוך לוקחת כ-40 דקות כולל קריאת ההסברים וההליכה חזור רק 20 דקות. הביקור נמשך שעה.

את מכשיר הניווט כיוונו לעבר היעד הבא, הר הזריחה (שגם לו יש מספר טלפון בשביל הניווט...) והתחלנו בנסיעה של כחצי שעה. מספר קילומטרים לפני ההגעה ליעד, גולן ראה פתאום את שלט ההכוונה למוזיאון ה-Haenyeo, הנשים הצוללות של האי Jeju. זה המקום לציין שהשילוט באנגלית באי היה מצוין, כך שלא הייתה שום בעיה לעקוב אחרי הדרך. הכניסה למוזיאון וכל הכבישים בסביבתו הקרובה היו מלאים בביתנים ובימות שנבנו לקראת פסטיבל ההאניו שאמור להתחיל מחר.

בקבלה בכניסה למוזיאון ניסו להסביר לנו את מהות הפסטיבל (משהו לגבי תחרות להקות של שירי ההאניו וניסיון לגיוס צוללות נוספות, אבל לא בטוח שהבנתי בדיוק את כל מה שנאמר). לאחר רכישת הכרטיסים נכנסנו לסרט קצר באורך 8.5 דקות שמסביר את ההיסטוריה והתרבות של נשות ההאניו. לאחר הסרט התחלנו את הסיור במוזיאון בשלושה אולמות שונים, שכל אחד מהם מראה פן אחר של הנשים (מגורים, היסטוריה, ביגוד, ציוד וכד') ואף עלינו לגג לנקודת תצפית על חופי האי. סיימנו את הסיור סביב שעה 12:00 כשאנחנו יודעים שיש לנו עוד כמה דקות נסיעה עד להר, שלמרגלותיו נערך בשעה 13:30 המופע של הדגמת הצלילה בפועל של הצוללות. נתנו למוזיאון המעניין ציון 9.

מידע חשוב: ההאניו הן נשים, רובן מבוגרות, שמפרנסות את המשפחה באמצעות דיג חופשי ללא בלוני חמצן מקרקעית הים בעומק של עד 20 מטר. הן מסוגלות לשהות במים ללא חמצן עד שתי דקות. המקור של העיסוק הזה מגיע מהמאה ה-18 אז הוטלו על הדייגים הגברים במקום מיסים כבדים שהפכו את העיסוק בדיג ללא רווחי. מכיוון שהמיסוי לא חל על נשים, הן החלו לעסוק בו ותפסו את מקומם של הגברים. זה הפך את הנשים למאוד משמעותיות ויצר חברה מטריארכלית, שבה הנשים הן המפרנסות והגברים עוסקים בעבודות הבית. כיום נותרו מספר אלפי צוללות באי, כש-85% מהן מעל גיל 50 וצופים כי העיסוק הזה ייכחד במהרה. המוזיאון פתוח מידי יום בשעות 09:00-18:00 ומחיר הכניסה אליו 1,100 וון למבוגר מעל גיל 24 ו-500 וון לילד בגיל 13-24, מתחת חופשי. הביקור במוזיאון מאוד חשוב להבנת ההדגמה בהמשך. הביקור נמשך חצי שעה. www.haenyeo.go.kr

הדיון בנסיעה באוטו היה האם נספיק לטפס לפסגה ולרדת לפני תחילת המופע. בסוף החלטנו לחפש מקום לארוחת צהרים עוד לפני ההגעה ומצאנו מסעדה מקומית חמודה על הדרך. הזמנו מנת נודלס פירות ים, מנת פנקייק קוריאני נהדר עם בצל ירוק שנקראת Pajeon (שגם היא הייתה ברשימת מאכלי החובה שהכנו) ואת מנת הדגל הקוריאנית Bibimbap, שזו בעצם מנת אורז עם כל מיני ירקות ותוספת בשר או דג ולרוב גם עם ביצה. הקפדנו שוב להדגיש no spicy וקיבלנו שוב מים קרים, מגבונים קרים ושלל סוגי Banchan (כולל כמובן קימצ'י שמקומו לא נעדר משום ארוחה), אך הפעם ללא תה דלוח... מתוך הקופסה שעל השולחן שלפנו כפות ומקלות מתכת ולאחר מספר ניסיונות כושלים גולן החליט להמשיך ולבקש מזלג...

בסיום הארוחה המוצלחת המשכנו לכיוון הר Seongsan Ilchulbong, הידוע גם בכינויו “הר הזריחה” בשל הזריחות המרהיבות הנצפות מפסגתו. הגענו לחניה בשעה 13:20, הישג מרשים מאוד, אך מה שהיה פחות מרשים היה גשם הזלעפות שחזר ונראה מפחיד למדי. שוב לבשנו את המעילים וצעדנו מהר לכיוון משרד הכרטיסים ומשם לכיוון ההר.

כדי לצפות במופע הנשים הצוללות, הולכים לאורך המצוק ויורדים כ-150 מדרגות עד לשפת המים. כשהגענו הצטלמנו עם אחת הצוללות, הסתכלנו על שלל פירות הים שהוצגו במקום וכנראה נידוגו על ידן ולאחר מכן החלה ההדגמה במהלכה ארבע סבתות החזיקו את הכרית/רשת שלהן, נעו מצד לצד וחזרו על כל מיני מילים מוזרות שהסבתא החמישית שרה... לאחר שסיימו, השלימו את לבישת הציוד עם סנפירים (עד אותו רגע הן עמדו על הסלעים הרטובים עם גרביים), מסכה וכיסוי לראש ונכנסו למים. צפינו בהן עוד מספר דקות כשהן צוללות במים ועולות על מנת להכניס את השלל שדגו לסלים שלהן והתחלנו את דרכנו חזרה במעלה ההר.

מידע חשוב: ההדגמות נערכות מידי יום פעמיים בשעות 13:30 ו-15:00, נמשכות מספר דקות ואינן כרוכות בתשלום נוסף מעבר לתשלום הכניסה להר. זה נמצא משמאל לתחילת מסלול הטיפוס.

לאחר טיפוס מחודש של 150 המדרגות אותן ירדנו לצורך הצפייה בצוללות הגענו בעצם שוב לנקודת ההתחלה. לשמחתנו הגשם פסק והתחלנו לטפס במעלה ההר. לאחר מספר דקות מועטות של טיפוס נשברתי וירדתי לחכות בקפה למטה בעוד שגולן והילדים המשיכו וטיפסו עד ראש ההר. הם סיפרו כי הדרך אמנם לא פשוטה, אך הנופים המרהיבים הן לים במזרח והן לאי במערב מפצים על כך ומצדיקים את הטיפוס הקשה. הם חזרו סחוטים לאחר כ-40 דקות והסתובבנו מעט בחנויות המזכרות וקנינו מזכרות מהאי. נתנו להר ציון 10.

מידע חשוב: הר הזריחה הוא אחד האתרים המרכזיים באי. מקורה של הפסגה בהתפרצות וולקנית לפני כ-100 אלף שנה. בפסגה יש מכתש שקוטרו 600 מטר וגובהו 90 מטר. 99 סלעים חדים מקיפים את המכתש ויוצרים לו מראה של כתר ענק. בפסגה יש במות ישיבה עשויות עץ שמאפשרות לכל המעפילים השכם בבוקר לשבת וליהנות מהזריחה המרהיבה ומתצפית נפלאה על האי כולו או סתם לנוח מהטיפוס המתיש. הטיפוס לגובה 298 מטר על גבי 800 המדרגות אינו פשוט ולוקח כ-20 דקות והביקור כולו נמשך כשעה. בתחילת העלייה יש מזנון קטן להצטיידות במים. האתר פתוח מידי יום משעה לפני הזריחה ועד שעה 21:00 והכניסה עולה 2,000 וון למבוגר מעל גיל 24 ו-1,000 וון לילד בגיל 7-24, מתחת חופשי.

התחנה הבאה שלנו הייתה כפר הפולקלור Jeju בו ניתן לראות סוגי בתים מארבעה סוגי כפרים קוריאנים מאזור Jeju. הסתובבנו בכפר כמעט שעתיים והקפדנו להיכנס לכל הבתים, לבחון את בתי המלאכה השונים ואף לשחק בחלק מהמשחקים המסורתיים שהיו מונחים בחצרות. לצערנו הרגשנו לאחר מספר בתים שזה מתחיל לחזור על עצמו ולא ממש הצלחנו לראות הבדל בין בית מכפר אחד לבית מכפר שני. בנוסף, הצטערנו לגלות שגם אין הופעות פולקלור ולכן הסכמנו שנלך שוב לכפר הפולקלור באזור סיאול לאחר שחשבנו לפני שאולי הוא יהווה לו תחליף. נתנו לכפר ציון 7.

מידע חשוב: במוזיאון הפולקלור ניתן ללמוד על ההיסטוריה והתרבות של קוריאה והאי ג'ג'ו. להיזהר לא להתבלבל עם כפר פולקלור נוסף באי עם שם דומה. יש שם יותר ממאה בתים מסורתיים, שמחזירים אותך אחורה למאה ה-19. המוזיאון מורכב מארבעה סוגי כפרים, כולל כפר של דייגים, כפר בהרים, כפר מבודד וכפר דתי שמאני. גם כאן יש מבוך שיחים קטן ואפשרות כיפית לילדים לתלות שלטים עם בקשות על העצים בכפר הדתי. הוא פתוח בשעות 08:30-18:00 והכניסה עולה 11,000 וון למבוגר, 8,000 וון לנער בגיל 12-18 ו-7,000 וון לילד בגיל 4-12. החניה חופשית. הביקור במקום נמשך שעתיים.

התחנה הבאה במסע הייתה מפל Jeongbang, שנשפך ישר לתוך האוקיינוס. אצלנו היה כתוב שהכניסה למפל היא עד שעה 19:00 ולאחר שבדקנו שהשקיעה בשעה 18:30 הבנו שיש טעם להגיע אליו עוד היום. ה-gps הראה שנגיע בשעה 18:00 והתחלנו בנסיעה לכיוון. לקראת ההגעה התחלנו לראות שילוט לכיוון פארק שלושת המפלים שבכלל היה אמור להיות מרוחק כמה קילומטרים משם, מה שגרם לנו לתמיהה, אבל את זה נבדוק כבר מחר. הגענו לחניית המפל בשעה 18:01 כדי לגלות שלט שאומר שהאתר נסגר בשעה 18:00... התבאסנו מאוד על הפספוס האומלל ורועי נלחץ שעכשיו לא נספיק מחר את כל מה שתכננו. חלפה בראשנו מחשבה אולי לנסות לדחוף מהר ללו”ז גם את סלעOedolgaeעל מנת להורידו ממחר, אבל מבט זריז בשמש השוקעת שכנע אותנו שהגיע הזמן לנסוע למלון.

במבט ראשון נראה היה שהמלון נמצא מחוץ לעיר Seogwipo, אבל שהתקרבנו אליו ראינו שישנם מספר רחובות עם מסעדות באזור. במלון עצמו שמחנו לגלות שהעובדים בקבלה דוברים אנגלית בסיסית והצלחנו אפילו לקבל מהם המלצה למסעדה בה ניתן לאכול ברביקיו חזיר שחור, "המאכל הלאומי" של האי.

מידע חשוב: מלון Ramada Encore נמצא במערב העיר Seogwipo, העיר השנייה בגודלה באי שנמצאת במרכזו של החוף הדרומי. מלון 4 כוכבים עם חניה חופשית, חדרים חדישים וצוות שירותי עם רצון עז לעזור. המלון עלה 42,300 וון לחדר ללילה ללא ארוחת בוקר, מחיר בדיחה. הוא מתאים רק למטיילים עם רכב שכור. נתנו לו ציון 8.

נסענו למסעדה המומלצת ושוב פגשנו את החלוקה לישיבה מסורתית או ישיבה רגילה ובעל הבית המליץ לנו כמה אוכל כדאי להזמין ומאלו סוגים. קיבלנו לשולחן כרגיל מספר סוגי Banchan, עלי חסה, עלי גפן, קערה רותחת עם חביתה נעה שחום הקערה המשיך לבשל אותה וצלחת נוספת עם סוג של סלט תפוחי אדמה. בעל הבית נעמד על יד השולחן שלנו שבמרכזו היה גריל, הניח עליו את נתחי החזיר השחור, שיני שום, חתיכות בצל ופטרייה ענקית. הוא הפך את הנתחים מידי פעם עם מלקחיים וחתך אותם לחתיכות קטנות יותר עם מספריים. בכל פעם שחשב שנתח מוכן, הוא הניח לנו אותו בצלחת (כשהוא מקפיד לא לקפח אף אחד) ואנחנו ניסינו דרכים שונות לאכול (למלא בתוך אחד העלים או ללא). לאחר שסיימנו את רוב האוכל, הוא הביא לנו גם שתי קערות אורז ושתי חבילות של אצות אישיות מומלחות. הכנתי לילדים סוג של סושי אישי וכך סיימנו את הארוחה הנהדרת. הארוחה הזו היא בהחלט חוויה שרק הועצמה בגלל הנחמדות של צוות המסעדה.

בשולחן לידינו, בישיבה מסורתית, אכלו חלק מהמשפחה של הצוות, ביניהם גם ילדה קטנה שעוד לפני שהתחלנו את הארוחה כרכרה סביבנו, צחקה על הניסיונות שלנו לאכול עם המקלות והשוויצה איך היא מתפעלת את המקלות שלה בקלות... גם כן חוכמה, טוב שלא השוויצה שהיא יודעת לדבר קוריאנית... לפני שהצטרפה למשפחה שלה לארוחה היא הלכה והביאה לנו סוכריות. אגב, זו הייתה אחת הארוחות היקרות בטיול והיא עלתה 60,000 וון (עדיין זול מאוד לעומת ישראל).

בסיום הארוחה נפרדנו מהצוות והילדה והמשכנו בדרכנו לחיפוש משהו מתוק לקינוח. זכרנו שבאזור המלון ראינו כשהגענו שתי מאפיות ונסענו לכיוונן, אבל אחת התגלתה יותר כמאפייה שלא מצאנו בה כלום והשנייה מאפשרת לקבל קינוח רק למי שמזמין קפה ואין אפשרות לרכוש מאפה בודד ולכן המשכנו הלאה בדרכנו לכיוון סטארבאקס ושם קנינו קינוחים ובאותה הזדמנות גם ראינו שיש להם מגוון כריכים שיתאימו לנו לארוחת בוקר מחר.

יום שישי 21/9/18 ממשיכים לטייל באי

בבוקר ראינו שיצאנו עוד לפני שהסטארבאקס נפתח אז החלטנו לנסוע לצפות בסלע Oedolgae עוד לפני ארוחת הבוקר. הכנסנו ל-gps את מספר הטלפון של הסלע (מעניין אם הסלע עונה לטלפונים...) והתחלנו לנסוע אבל מהר מאוד הבנו שה-gps מכוון אותנו לא נכון כנראה בגלל שהסלע החליף מספר טלפון ולא עדכן אותנו... אז עברנו להשתמש באפליקציית הניווט Naver שגולן התקין בטלפון, הזנו את הכתובת והבנו שעדיף כבר לחכות כמה דקות ולעצור לקפה קודם. לאחר הקפה והכריכים התחלנו שוב בנסיעה, הפעם לכיוון הנכון. הגענו לחניה ולאחר ירידה של מספר מדרגות וצעידה קצרה התמקמנו בנקודת התצפית על הסלע שהוא בעצם מין עמוד גבוה באמצע הים. צילמנו קצת את הנוף המהמם וחזרנו לאוטו. נתנו לסלע ציון 9.

מידע חשוב: היקפו של הסלע 10 מטרים וגובהו 20 מטר. הוא מוקף במספר איים קטנים היוצרים ביחד תמונת נוף יפה. הסלע התפרסם כשכיכב בשנת 2003 בסדרת דרמה קוריאנית. מומלץ מאוד לבקר במקום בשקיעה, אז המראה הוא היפה ביותר. שביל של 250 מטר מוביל לתצפית והביקור במקום נמשך 15 דקות. פתוח כל הזמן והכניסה והחניה חופשית.

נסענו שוב למפלJeongbang, הנשפך ישירות לאוקיינוס, שאמנם הפעם היה פתוח כשהגענו, אבל לצערנו בגשם חזק מאוד. לבשנו שוב את מעילי הגשם וירדנו את המדרגות החלקות לעבר המפל בזהירות. המפל די מרשים והוא נופל על סלעים בזלתיים היוצרים בריכה קטנה הנשפכת לאוקיינוס. הגענו עד לנקודת התצפית הקרובה ביותר (ניסיון של קוריאנית להתקרב יותר זיכה אותה אולי בתמונה יותר יפה אבל גם בהתרסקות שלה על הסלעים). צילמנו וחזרנו לטפס לכיוון הרכב. נתנו למפל ציון 8 למרות הגשם.

מידע חשוב: זהו המפל היחיד באסיה שנשפך ישירות לאוקיאנוס, לא ברור למה זה חשוב, אבל עובדה שזה נכתב בכל מקום... פתוח מידי יום בשעות 09:00-18:00 והכניסה עולה 2,000 וון למבוגר ו-1,000 וון לילד. הביקור במפל נמשך 15 דקות.

ביציאה מהחניה חזרנו להתלבטות של אתמול לגבי מיקום פארק שלושת המפלים. כל הבדיקות שלנו הראו שמדובר בנסיעה של כ-15 ק”מ, אבל השלטים המשיכו להתעקש שהמפלים ממש קרובים. החלטנו להמשיך בתכנון המקורי שלנו ולנסוע לכיוון מצוק Daepo Jusangjeollidae, שנמצא בעיר סמוכה לסגוויפו, צמוד למוזיאון תלת מימד ולפארק שלושת המפלים. כשהגענו למצוק הגשם רק התחזק ולכן החלטנו להקדים את המוזיאון ולהיכנס אליו קודם, החלטה שהתגלתה בדיעבד כגאונית. זה גם היה הגשם האחרון שראינו בטיול.

מוזיאון Aliveהנו מוזיאון שבו הצילומים מרגישים כאילו אנחנו בתוך התמונות עצמן. היינו עם הילדים במוזיאון כזה בעבר בצ'יאנג מאי בתאילנד, אבל המוזיאון פה בנוי בצורה קצת שונה עם מרחבים בסגנונות ונושאים שונים. נהנינו מאוד, הצטלמנו המון ולאחר בילוי של מעל שעה ובילוי במתקן ה-VR שנמצא בכניסה (בתשלום נוסף של 5,000 וון לאדם) יצאנו לרכב למזג אויר שמשי וחם. נהדר. נתנו למוזיאון ציון 10 מושלם.

מידע חשוב: זהו המוזיאון הגדול בעולם לאמנות אופטית. על הרצפה יש סימון איפה המקום המיטבי לצלם ממנו. באתר האינטרנט של המוזיאון יש קופון של 10% הנחה. במקום יש גם מסלול קרטינג ונהיגה בו עולה החל מ-25,000 וון. יש גם כרטיס משולב מוזיאון + קרטינג. יש גם סניף ברחוב Insadong בסיאול. הביקור במקום אורך שעה. פתוח מידי יום בשעות 09:00-21:30 והכניסה עולה 12,000 וון למבוגר, 11,000 וון לילד בגיל 3-18 ו-10,000 וון לילד מתחת לגיל 3. www.alivemuseum.com/branch/jeju

ניצלנו את הזמן כדי לפתור סוף סוף את תעלומת הכפילות של פארק המפלים ומסתבר שישנם שני פארקי מפלים בעלי שם כמעט זהה והבדל של אות אחת ביניהם (!) אז תזהרו לא להתבלבל. המפלים שאנחנו חיפשנו אכן נמצאים בסמוך למוזיאון, במרחק של שתי דקות נסיעה. ניצלנו את השמש כדי לחזור למצוק Daepo Jusangjeollidae ומזג האוויר היפה והשמים הכחולים העצימו משמעותית את ההנאה שלנו מהנוף היפה וגם את איכות התמונות. מדובר על סלעי בזלת יפיפיים מתומנים שיורדים מהמצוק אל הים. כנראה שתמונה תסביר יותר טוב מכל מילה את המראה המרהיב. הלכנו לאורך המסלול, צילמנו והצטלמנו וחזרנו לרכב לנסיעה קצרצרה לפארק המפלים. נתנו למצוק ציון 10.

מידע חשוב: המצוק בגובה 20 מטר ובבסיסו יש עמודי בזלת משושים מרשימים שמקורם בזרימת לבה מהר Halla אל הים. הגלים המתנפצים אל עמודי הבזלת יוצרים מראה עוצר נשימה. הביקור במקום נמשך 30 דקות. פתוח מידי יום בשעות 09:00-19:00, הכניסה עולה 2,000 וון למבוגר ו-1,000 וון לילד בגיל 6-18. החניה עולה 1,000 וון לרכב פרטי.

פארק שלושת המפלים הסמוך, ששמו האמיתי הוא פארק Cheonjeyeon, מכיל שלושה מפלים שההליכה אליהם היא על גשרי עץ ומדרגות יורדות המובילות לתצפית על כל מפל. בין המפל השני לשלישי נמצא גם גשר Seonimgyoהאדום, עליו חרוטות 7 נימפות והוא עובר מעל הנהר. הצעידה הראשונה למפל הראשון נמשכת 200 מטר ובסופה מגיעים לזרזיף מים קטן ומאכזב. משם 300 מטר נוספים מביאים למפל השני היפה והמרשים, עליו צופים ממרפסת תצפית הבנויה מעץ. משם עולים 200 מטר בעלייה קצת קשה ויוצאים בסמוך לגשר הנימפות. 300 מטרים נוספים במהלכם יורדים המון מדרגות מובילים למפל השלישי, שהיה נחמד אבל לא מרשים במיוחד ובטח לא מצדיק את הדרך חזרה הקשה ממנו. גולן ורועי רצו לחצות את גשר הנימפות המרשים לצד השני על מנת לראות את הפגודה, הפביליון והמזרקה הקטנה וליאור ואני בחרנו לחזור מהמפל השלישי יותר בניחותא ולהמתין להם על ספסל בצל. ללא ספק פארק מאכזב ביחס לתמונות שראינו כשתכננו את הטיול. נתנו לפארק ציון 7 וגם זה בחסד.

מידע חשוב: פירוש שמם של המפלים הוא "האגם של אלוהים". במערה שנמצאת במזרח הפארק ניגרים מים מהתקרה ויוצרים את המפל הראשון. המים נאגרים בבריכת משושי בזלת ומשם נופלים מטה בשני מפלים מדורגים נוספים ויוצרים בריכה נוספת וממנה נשפכים לים. על גשר הקשתות יש שבע נימפות מגולפות. הוא נקרא גם גשר שבע הנימפות ובצד השני שלו נמצא פביליון מתומן שעליו ציורי הנימפות מהאגדה שגורסת שהן יורדות מהשמיים לרחוץ במי המפלים. הסיור במקום לוקח שעה עד שעה וחצי. מומלץ לעשות רק את המפל השני והגשר. המפל הראשון מאכזב והשלישי אינו מצדיק את ההליכה המתישה אליו. הפארק פתוח מידי יום בשעות 09:00-18:00 והכניסה עולה 2,500 וון למבוגר ו-1,350 וון לילד בגיל 7-24. החניה חופשית.

קנינו גלידות והתחלנו בנסיעה צפונה לכיוון הגן הבוטני ובחיפוש אחר ארוחת צהרים. בגלל שכולנו היינו די שבעים מהארטיקים החלטנו שנתחיל להתקדם לכיוון הגן הבוטני וכשנגיע לאזור הגן נחפש מקום לאכול. מדובר על נסיעה של כ-40 דקות. מיד בתחילת הנסיעה ציפתה לנו הפתעה כשנורת אזהרת לחץ האוויר בצמיגים נדלקה. מיד עצרנו בתחנת דלק למלא אוויר, אך לא מצאנו מכונת אוויר. ניסינו עוד תחנה ועוד תחנה ואין מכונה. קוריאני חביב הסביר לנו שבקוריאה ממלאים אוויר רק במכוני צמיגים, הוביל אותנו לאחד כזה שהתחבא מאחרי תחנת הדלק ולא עזב אותנו עד שמילא אוויר בכל הצמיגים שלנו בעצמו. מדהים! רק בקוריאה זה יכול לקרות.

כשהגענו לאזור הגן הבוטני, למצוא מקום לאכול התברר כמשימה קשה למדי עד שלבסוף הגענו לאזור חוף הים עם מגוון מסעדות. נכנסנו לאחת והזמנו לנו שלוש מנות מתוך הארבע שהיו בתפריט. כרגיל קיבלנו מגוון סוגי Banchan, מים ומגבונים קרים ואת המנות שהזמנו, נודלס עם בשר חזיר, נודלס עם בשר קיפודי ים ומנת דייסת אורז שמאוד הזכירה לנו ריזוטו והייתה עם סרטנים. האוכל היה יחסית טוב וכשסיימנו אותו נסענו לגן הבוטני הסמוך, מרחק כמה מאות מטרים.

הגן הבוטני Hallim היה גדול מאוד והכיל עשרה עולמות. העברנו יחסית זמן רב בשיטוט בין הצמחים והציפורים, אך בגדול הרגשנו שחסר קצת צבע לגן ובוודאות כבר היינו ביפים ממנו. יש לנו תחושה שהגן במיטבו באביב, בייחוד לאור העובדה שהיו בו שלוש גינות עונתיות, אחת לינואר, אחת לפברואר והשלישית לאפריל. בגן יש גינות קקטוסים, גן בונסאי, גן מים, גן פרחים, כפר פולקלור קטן ופארק ציפורים, אך אחד הדברים המרשימים בפארק הן שתי המערות שבטעות נכתב עליהן באחת הכתבות שקראנו שהן דו ממדיות ואנחנו הסתקרנו להבין איך מערה יכולה להיות דו ממדית. בפועל כנראה שהיה מדובר על טעות תרגום של מי שאפילו לא ביקר במקום וכי מדובר במערה היחידה בעולם שהיא שילוב גם של בזלת וגם של גיר. המערות היו נחמדות, אך לא השתוו למערה בה ביקרנו אתמול. בגן הציפורים גולן והילדים נכנסו לכלוב הציפורים והצטלמו כשהם מחזיקים ציפורים וציפור אחת אפילו נשכה את גולן קלות באוזן, מה שמאוד שעשע את כולנו. נתנו לגן ציון 7.

מידע חשוב: הגן הפופולרי מכיל 10 עולמות שונים, אפשרויות אוכל, חנות מזכרות ופארק שעשועים קטן לקטנטנים. הוא מומלץ לביקור בייחוד באביב, אז הוא כולו פורח. הביקור בפארק נמשך שעתיים עד שלוש. הוא פתוח מידי יום בשעות 08:30-19:00 והכניסה עולה 11,000 וון למבוגר, 8,000 וון לילד בגיל 12-18 ו-7,000 וון לילד בגיל 3-12. www.hallimpark.co.kr

בדרכנו למלון בו נעביר את הלילה האחרון באי לפני הטיסה מחר בבוקר לבוסאן, סיכמנו (כולנו) כי Jeju אכן יפה מאוד, אך די overrated בדברים הנכתבים עליו והכינוי שלו "אי ירח הדבש".

המלון בו בחרנו להעביר את הלילה האחרון ממוקם כעשר דקות נסיעה משדה התעופה באזור המערבי של העיר Jeju City. הגענו למלון ובערב כשיצאנו לאכול ארוחת ערב גילינו שהאפשרויות העומדות בפנינו הן לא רבות מידי, או במילים אחרות, מצאנו מסעדה אחת פתוחה... למרות הכוונות המאוד טובות של הסבתא שעבדה במסעדה לא כל כך הבנו מה אנחנו מזמינים ובסופו של דבר מצאנו את עצמנו אוכלים Cutlet מכל מיני סוגים, שזה למעשה שניצלים עם אורז וכל מיני רטבים מתוקים. מנה אחת של שניצל לבן, אחת עוף, אחת מעורבת לבן, עוף ודג ואחרונה חביבה שניצל לבן ממולא בפירה בטטה, מה שנקרא התוספת כבר built in... הילדים מאוד נהנו, רועי היה מאושר ואנחנו שכנענו את עצמנו שמדובר במנה קוריאנית מאוד מפורסמת. אגב, בהמשך הטיול גילינו שהמנה הזו אכן מאוד פופולרית בקוריאה, שניצל לבן עם רוטב מתוק.

מידע חשוב: מלון Grabel הוא מלון 4 כוכבים נהדר. החדרים היו מרווחים מאוד והשירות בקבלה היה נפלא ולשם שינוי עם אנגלית טובה, כנראה סממן של חזרה לעיר הגדולה. המחיר לחדר עמד על 67,275 וון לחדר ללילה ללא ארוחת בוקר. נתנו לו ציון 9.

כשחזרנו לחדר החלטנו לשתות כוס קפה ותה לפני השינה. בדרך כלל כשאני נוסעת לחו”ל אני סוחבת איתי בתיק שקיות תה שאני אוהבת, אבל הפעם בגלל שנסענו למדינה שידועה בתה שלה החלטתי לוותר. טעימה קטנה מהתה בחדר הבהירה לי בצורה די חד משמעית את הטעות הגדולה... התה היה בטעם כוסמת (או אולי בטעם של מי בישול של משהו אחר) ולא נהניתי ממנו בכלל. הקפה, שהיה גרוע לא פחות, מגיע גם הוא בשקית קפה שנראית כמו שקית תה ואף נקרא coffee tea bag, שזה כבר משעשע בפני עצמו. הולכים לישון. מחר בבוקר טסים לבוסאן.

יום שבת 22/9/18 טסים לבוסאן ומתרגשים מיעד חדש

התעוררנו בבוקר הטיסה לבוסאן. המלון בו ישנו היה כאמור במרחק של עשר דקות נסיעה משדה התעופה אבל בגלל שעדיין היינו צריכים עוד להחזיר את הרכב ולקחת את ההסעה ממגרש הרכבים לטרמינל, החלטנו לצאת מהמלון בשעה 07:30 לקראת הטיסה בשעה 10:05.

במכשיר ה-gps שקיבלנו עם הרכב היה לחצן שלחיצה עליו מובילה ישירות למגרש החזרת הרכב ויצאנו לדרך. כמה פשוט, כמה שירותי, כמה גאוני. גם בהחזרת הרכב, היעילות הקוריאנית הוכיחה את עצמה בגדול ובשעה 08:00 כבר עמדנו בתור לצ'ק אין אחרי שהחזרנו את האוטו ונסענו בשאטל לטרמינל. זה כל פעם מדהים מחדש. כשהגענו לדיילת היא התנצלה עמוקות על עיכוב בהמראה של... תנחשו כמה? 5 דקות. שוב העמידו אותנו בצד לחכות לאישור הבדיקה הביטחונית של המזוודות, אך הפעם ממש ראינו על גבי מסך את המזוודות נוסעות על גבי המסוע, כך שאפשר לראות כשהמזוודה עוברת את השיקוף ואפשר לעלות לשער. לצערנו הספקנו לראות רק מזוודה אחת, מה שקצת הלחיץ אותנו שאולי אחת חסרה, אך נציג החברה טען שהכל בסדר ושנעלה לשער (אל דאגה, המזוודות הגיעו...). לפני הטיסה ובשל הזמן הרב שהיה לנו והעובדה שלא אכלנו ארוחת בוקר, עלינו לקומת המזון כדי לגלות שלא מוכרים שם מזון שאנחנו מחשיבים כארוחת בוקר. נכנסנו לאזור השערים ושם מצאנו מספר בתי קפה בהם אפשר לרכוש כריך וקפה. את ההמתנה בשדה העברנו בהקשבה לקריאות בכריזה שנשמעו כמו שירה (אבל כזו שנתקעת כל הזמן על אותה שורה...) וניסיון של הילדים להעתיק חלק מהכיתובים בקוריאנית שהופיעו על השלטים השונים.

ביי ביי Jeju, ממריאים לבוסאן, העיר השניה בגודלה בקוריאה. גם הטיסה הזו בוצעה בחברת Eastar Jet והכרטיס עלה בסביבות 55$ לאדם וגם טיסה זו הייתה טובה מאוד. 45 דקות לאחר ההמראה נחתנו בשדה התעופה של בוסאן. רבע שעה לאחר הנחיתה כבר היינו בחוץ עם כל המזוודות ולא נשאר אף נוסע. שוב היעילות הקוריאנית במיטבה. תפסנו מונית למלון שהזמנו באזור Nampo. הנהג לא כל כך הבין לאן לנסוע ומאוד שמח כשגולן הפעיל עבורו את אפליקציית הניווט המקומית בטלפון שלו.

מידע חשוב: הייתה לנו דילמה איפה להזמין מלון. קיבלנו מספר עצות, אבל החלטנו להתעלם מכולן וללכת עם האינטואיציה והזמנו מלון באזור Nampo ושוק הדגים כי ראינו שזה במרכז רוב האטרקציות. בדיעבד, בחירה פנטסטית. מלון GNB הוא מלון 4 כוכבים במיקום יוצא מן הכלל. מלון חדיש עם חדרים נעימים מאוד ושירות מצוין. מחיר חדר ללילה היה 96,807 וון ללא ארוחת בוקר. נתנו לו ציון 9.

לאחר ההתמקמות במלון יצאנו מיד להסתובב בעיר. החלטנו ללכת דבר ראשון לשוק הדגים המפורסם של העיר, שוק Jagalchi, ולאכול שם צהרים. השוק משתרע במבנה בן כמה קומות ולאורך מספר רחובות המובילים אליו, בהם ראינו את הדוכנים הרבים של הדגים ופירות הים והמבחר היה פשוט אינסופי ומרהיב. אחת האפשרויות שמוזכרות בכל מקום היא פשוט לקנות מה שרוצים בקומת הכניסה ולעלות עם זה למסעדות הנמצאות בקומה השנייה, שם יכינו לכם את האוכל על פי טעמכם. מכיוון שלא ידענו מה כדאי לקנות ואיך להכין (ועוד עם קשיי שפה), החלטנו לעלות למסעדות בקומה השנייה ופשוט להזמין מתפריט.

לפני כן החלטנו לבדוק את בופה הדגים והפירות ים בקומה החמישית, אבל לאחר בחינה מדוקדקת של המזנונים חזרנו לקומת המסעדות למסעדה ספציפית שמצאה חן בעינינו עוד לפני כן, בייחוד לאור היכולת המרשימה באנגלית של המלצר. בחרנו בשתי מנות, האחת קדירת פירות ים (שאיתה מגיע השף שעומד ליד השולחן מעל הקדירה, פותח את כל הצדפות וחותך את שאר מיני הסרטנים) ומנת סשימי שמגיעה יחד עם Pajeon, פנקייק הבצל ירוק המקומי אותו כבר אכלנו ב-Jeju ודג מקרל שלם מטוגן. הארוחה הייתה מדהימה (והכי יקרה מכל הארוחות עד כה, שעלתה 94,000 וון) ונהנינו ממנה מאוד, למרות שמנת הסשימי אכזבה, לא ברור אם בגלל שיטת חיתוך הדג, החלק בו השתמשו או סוג הדג, אבל הוא היה צמיגי יותר מאשר אנחנו רגילים. הרמנו כוסית והצטלמנו עם הצוות ולאחר הארוחה עלינו בהמלצת המלצר לתצפית מאוד מרשימה על המפרץ שלא ידענו על קיומה שנמצאת בקומה השביעית של השוק. נתנו לשוק ציון 10.

מידע חשוב: שוק הדגים הוא הגדול ביותר באסיה ואולי האטרקציה המרכזית של העיר והוא נמצא בקצהו של נמל Nampo. במקום אפשר למצוא דגים חיים, מיובשים וכל פירות הים. רוב המוכרים בשוק הם נשים והן נקראות Jagalchi Ajumma, כשפירוש המילה השנייה היא מבוגרות או נשואות. השוק נמצא בבניין בן 7 קומות, אך גם ברחובות הסמוכים לאורך קו הים. במקום יש מרכז מידע לתיירים. יש שירותים בכל קומה. השוק פתוח מידי יום בשעות 05:00-22:00, אך כדאי להגיע עד אחר הצהרים. הוא סגור בימי שלישי הראשון והשלישי כל חודש. הכניסה חופשית. הגעה באמצעות מטרו קו 1 לתחנת Jagalchi, יציאה 10. הביקור במקום כולל ארוחה נמשך שעתיים.

מהשוק צעדנו לתצפית נוספת על העיר במגדל בוסאן. המדרחוב של Nampodong נמצא דקות מהשוק וממנו מובילות מדרגות נעות ארוכות מאוד אל פארק Yongdusan שבו נמצא המגדל. התצפית הייתה יפה, בעיקר לכיוון שכונת Gamcheon (בה נבקר מחר). בשל גודלה של העיר לא ניתן לראות את כולה מהמגדל, אבל נוף הנמל העצום שלה מאוד מרשים. נתנו למגדל ציון 9.

מידע חשוב: בכניסה לפארק Yongdusan נמצא פסלו של אחד מגיבורי קוריאה (הגנרל Yi Sun Shin), שניצח את הפולשים היפנים בקרב ימי מפורסם וכן מפל מים ושעון מפרחים. במגדל שגובהו 120 מטרים יש תצפית עם נוף פנורמי יפה על העיר ולמרגלותיו יש גדרות עם מנעולי אהבה. אחרי שיורדים יש אפשרות להצטלם בתוך ציורים ועוד כל מיני שעשועי צילום נחמדים. המגדל פתוח מידי יום בשעות 10:00-23:00 והעלייה לתצפית עולה 8,000 וון למבוגר ו-6,000 וון לילד בגיל 3-12. יש קופונים של 20% הנחה במפות של העיר. הביקור נמשך חצי שעה. www.busantower.net

לאחר הירידה מהמגדל הסתובבנו באזור Nampodong, מדרחוב ורחובות מלאים בחנויות, דוכנים והמון דוכני מזון ומסעדות קטנות ומקומיות. נתנו למדרחוב וסביבתו ציון 10.

מידע חשוב: Nampodong הוא אזור הבילוי והקניות של בוסאן. שוק הדגים נמצא מדרום לו. מרכז השכונה הוא המדרחוב האלגנטי Gwangbok, הרצוף חנויות של מיטב המותגים. המדרחוב מתחיל בתחנת התחתית Nampo ומשם נמתח מערבה ומעט צפונה. מתחת לקו הרכבת התחתית יש שוק תוסס שאורכו כקילומטר, מפלט טוב בגשם. צפונית לצד המזרחי של המדרחוב נמצאות המדרגות הנעות המובילות למגדל בוסאן. אפשר להסתובב באזור שעות בלי להרגיש.

לאחר שוטטות קצרה תפסנו מונית לכיוון חוף Songdo, שם יש טיילת גשר (שרצפתו שקופה) יוצאת דופן עם תצפית יפה על העיר והחוף. הלכנו את הגשר לאורכו עד אי הצבים ובהמשך הקצר שאחריו, צילמנו והצטלמנו ולאחר מכן חזרנו לחוף ועלינו לפארק קטן שנמצא ממש מעל החוף וממנו יוצא הרכבל החדש החוצה את החוף מצד לצד. הנוף היפה מהפארק בהחלט הצדיק את הטיפוס אליו. נתנו לגשר טיילת ציון 8.

חזרנו למלון עייפים למנוחה קצרה ולאחריה יצאנו לארוחת ערב בשוק האוכל הלילי של כיכר Biff. החלטנו הפעם ללכת על ארוחת טעימות מהדוכנים הרבים שבכיכר ובסביבתה. טעמנו Gimbap, שזה סושי קוריאני טעים (שהופיע ברשימת האוכל שלנו), Mandu, שזה הדמפלינגס המקומי במילוי של בשר ואטריות, תפוח אדמה מסולסל על מקל בציפוי ברביקיו שזה כמו תפוצ'יפס, שיפודי עוף, לוטי בולגוגי וגולת הכותרת היו ה-Hotteok (כוכב הרשימה שלנו), שזה מין פנקייק פתוח מטוגן שנבצע כמו פיתה וממולא במגוון מילויים החל מסוכר, דבש ומיני פיצוחים. זה היה ה-Hotteok הראשון שלנו והטוב מכולם. בטח שכחתי עוד דברים שאכלנו. כשסיימנו לאכול קינחנו במסאג' כפות רגליים משפחתי של חצי שעה שגרם לנו להתגעגע למחירים של תאילנד, אבל אושש אותנו קלות מהעייפות. רק לחשוב שאת היום הזה עוד התחלנו ב-Jeju. בסך הכל הסתובבנו בכיכר וסביבתה שלוש שעות ונתנו לכיכר ציון 10. משם הליכה קצרה למלון ולילה טוב. אפרופו המיקום המעולה של המלון, את כל היום הזה עשינו בהליכה מהמלון ומונית של שלוש דקות לחוף.

מידע חשוב: כיכר BIFF הנמצאת במרכז השכונה היא הגרסה הקוריאנית להוליווד ויש במדרכה הטבעה של ידיהם של המפיקים המקומיים הידועים. המקום הוא מרכז סרטים והיו בו בתי הקולנוע הראשונים בעיר. בכיכר וברחובות הסמוכים אליה נמצא מתחם דוכני אוכל נהדר.

יום ראשון 23/9/18 יום מדהים בבוסאן

את יומנו השני בבוסאן התחלנו בשכונת Gamcheon, במה שיהיה בדיעבד אולי אחד משיאי הטיול. התלבטנו רבות איך להגיע לשכונה ולאן בדיוק שכן נתקלנו בהרבה המלצות סותרות ולא בדיוק הבנו היכן נמצאת נקודת התצפית על השכונה עליה מדברים. מה שכן, כל ההמלצות דיברו על כך שכדאי להגיע לשכונה מוקדם בבוקר שכן אז הכי טוב לצלם מנקודת התצפית שנמצאת ממזרח לשכונה מבחינת השמש. בסופו של דבר החלטנו לקחת מונית לשכונה (3,600 וון) ומקסימום בדרך חזרה לחפש את נקודת התצפית. בדיעבד זו הייתה ההחלטה החכמה ביותר. נתחיל מהסוף, נהג המונית הביא אותנו בדיוק לנקודת התצפית המדוברת הנמצאת ממש בסמוך לכניסה "הרשמית" לשכונה. בסמוך לכניסה גם נמצא מרכז המידע לתיירים, שם קנינו את מפת הסיורים בשכונה (2,000 וון). הדרך במונית הייתה בעליות כל כך תלולות שכל זמן הנסיעה רק שמחנו שאנחנו יושבים במונית ולא הולכים ברגל לשכונה כפי שתכננו בתחילה.

הסיור בשכונה היה מדהים! מדובר בשכונה צבעונית במיוחד, הבנויה על צלע ההר, שהייתה שכונת עוני של פליטי מלחמת קוריאה. כל בית בשכונה צבוע בצבע אחר ועובדה זו יחד עם העובדה שהשכונה יושבת על צלע ההר יוצרת מראה צבעוני יוצא דופן שקשה להסביר במילים. בגלל ייחודו של המקום, החליט משרד התיירות הקוריאני להשקיע ממון רב בהבאת אמני רחוב כדי להפוך את השכונה ליפה עוד יותר ורחובותיה ובתיה מלאים בציורים ופסלים. בשכונה יש הרבה סמטאות ונקודות תצפית יפות ונהנינו מאוד מהסיור בה למרות שבשל החג רוב החנויות היו סגורות. במפה אותה קנינו בכניסה היו שלושה מסלולי טיול ובמרכז המידע המליצו לנו לעשות את המסלול האמצעי שאמור לקחת 80 דקות וזה בדיוק היה הזמן שלקח לנו לעשות אותו. נתנו לשכונה ציון 10.

מידע חשוב: השכונה פתוחה כמובן כל הזמן, אך החנויות והמוזיאונים בשכונה מתחילים להתעורר בין השעות 09:00-10:00 וזו השעה המומלצת להגיע. הכי נוח להגיע עם מונית. מומלץ לעשות את המסלול האמצעי באורכו במפה ואז הביקור בשכונה נמשך כמעט שעה וחצי.

בסיום הביקור בשכונה תפסנו מונית למקדש Haedong Yonggungsa, שנמצא בקצה השני של בוסאן ובמרחק נסיעה יחסית ארוך, מה שמאוד התאים באותו רגע כי זה אפשר לנו לנוח ולצבור כוחות. בדרך עברנו על פני שכונות מגורים גבוהות שכוללות עשרות גורדי שחקים כל אחת, כאשר כל בניין ממוספר עם שלט גדול עליו על מנת שלדיירים יהיה קל בראשית הדרך להבין איפה נמצא הבניין שלהם. לכל בניין יש גם שלט ענק עם שם של ספונסר. אחת מהשכונות הללו גם הייתה השכונה האולימפית מאולימפיאדת סיאול בשנת 1988, שתחרויות השיט שלה נערכו בבוסאן.

הגענו למקדש וראינו שיש הרבה מוניות, דבר ששימח אותנו מאוד כי חששנו שמכיוון שהמקדש די מרוחק יהיה לנו קשה לתפוס מונית בדרך חזרה. ליאור הייתה רעבה ועצרנו בכניסה למתחם לקנות לה טוסט ובהמשך השביל קנינו גם עוגות שעועית אדומה קטנות בשביל לטעום והן היו נהדרות. הקוריאנים עושים שימוש מאוד נרחב בשעועית אדומה להמון ממתקים ונראה כאילו זה התחליף שלהם לשימוש בשוקולד.

המקדש אכן מהמם כמו בכל התמונות שראינו. הוא יושב על מצוק ובדרך המובילה אליו יש מספר נקודות תצפית שמאפשרות לראות ולצלם אותו ממספר זוויות. בכניסה אליו יש מקום בו עומדים וזורקים מטבע למזל לבריכת מים הנמצאת מתחת, אז ליאור זרקה וביקשה משאלה. בתוך המקדש יש מקום בו יוצקים מים על ראשו של בודהה לברכה ומזל ופה שני הילדים עשו את הטקס, נקווה שיעזור... נתנו למקדש ציון 10.

מידע חשוב: המקדש שוקק החיים פתוח מידי יום משעה 05:00 ועד השקיעה והכניסה אליו חופשית. הכי נוח להגיע אליו עם מונית, אך זה מאוד יקר בגלל הנסיעה הארוכה שאורכת 35 דקות ועולה 25,000 וון. אפשר להגיע עם מטרו קו 2 לתחנת Haeundae, יציאה 7 ומשם אוטובוס קו 181 עד המקדש. הביקור נמשך 45 דקות. www.yongkungsa.or.kr/en

בדרכנו החוצה גילינו שמכל המוניות נשארה במקום רק מונית אחת, אבל בתושייה רבה רועי (שהוכתר בטיול כאחראי מוניות רשמי) הצליח לתפוס אותה מהר ויצאנו בדרכנו לכיוון היעד הבא, חוף Haeundae. הנסיעה לקחה 20 דקות ועלתה 9,600 וון. רבות נאמר על החוף המרשים והמדהים הזה שמחייב ביקור ובתכנונים שלנו התלבטנו רבות האם הוא באמת שווה ביקור. לא הצלחנו להבין מה כל כך מיוחד בו ואחרי שביקרנו בו אנחנו באמת לא מבינים מה הסיבה להגיע אליו (אלא אם כן אתם מעוניינים לבקר באקווריום של בוסאן הנמצא בחוף).

צילמנו כמה תמונות, סימנו V, עשינו סיבוב קצר והמשכנו לעבר Haeundae Market, שהוא שוק האוכל שנמצא בסמוך לחוף. בדוכן הראשון רכשנו מעט שרימפס בטמפורה וקופסת עוף מתוק על מנת להשקיט קצת את הרעב. זה היה טעים, אבל קר, מה שדי פגע בהנאה. הסתובבנו עוד קצת ונכנסנו למסעדה שהילדים ראו שיש בה צינורות מעל השולחנות והילדים חשבו שזו מסעדה שהאוכל מגיע לשולחן דרך הצינורות כמו שראינו בפארק אירופה. מסתבר שהצינורות הללו בכלל משמשים לשמירת האוכל חם כאשר עושים ברביקיו בשולחן. האוכל במסעדה היה מצוין. הזמנו מנת ילדים שהייתה מעין מיני Bibimbap עם אורז, בקר טחון, שבבי אצות וגזר, Bibimbap נוסף עם בקר ובפעם הראשונה אכלנו Bulgogi, מנת בקר מאוד פופולרית במטבח הקוריאני (שכמובן הופיעה ברשימת האוכל שלנו), שבמקרה הזה בושלה עם פטריות ועוד מנת נודלס קר (שזו הייתה ההזמנה האחרונה שלה כי די מיצינו אותה). רועי נהנה מאוד ממנת הבולגוגי והודיע שיחזור לאכול אותה שוב. ליאור נהנתה בתחילה ממנת הילדים אבל לאחר שכל רכיביה עורבבו יחדיו, היא טענה שזה פחות טעים. נתנו ציון 6 לחוף וציון 8 לשוק.

מידע חשוב: זה החוף הפופולרי ביותר בבוסאן ורצועת החוף הארוכה שלו עמוסת מסעדות ובתי קפה. בחוף יש מרכז מידע לתיירים וספורט ימי. בחוף יש טיילת יפה בין הצוקים עם פסלים, מגדלור ונוף מרשים. במרכז החוף נמצא האקווריום הגדול מאוד של בוסאן עם תצוגות מרשימות של דגים וחיות ים, כולל מופעים רבים לאורך כל היום ושיט בסירה שקופה (בתשלום נוסף של 7,000 וון לאדם), אותו יש להזמין בתחילת הביקור כי יש המתנה אליו. הוא פתוח בשעות 10:00-19:00 בימים ראשון עד חמישי ובשעות 09:00-21:00 בשישי ושבת והכניסה אליו עולה 29,000 וון למבוגר ו-23,000 לילד בגיל 3-12. הכי נוח להגיע במונית, אך אפשר גם להגיע עם מטרו קו 2 לתחנת Haeundae ומשם ללכת ברגל 10 דקות. www.busanaquarium.com

לאחר האוכל עזבנו את האזור ולקחנו שוב מונית לגשר Oryukdo השקוף. הנסיעה במונית לקחה שוב 20 דקות ועלתה 13,200 וון. הגשר השקוף הוא בעצם גשר בצורת פרסה, שנמצא בגובה רב מעל האוקיינוס וניתן לראות דרך רצפתו השקופה את הסלעים והים. לפני העלייה על הגשר נדרשנו לגרוב מעין נעלי בד מעל הנעליים בשביל לשמור על הגשר. הגשר חביב וקצת מפחיד, אבל בהתחשב בחור שבו הוא נמצא, נראה כי ההגעה אליו מיותרת. נתנו לגשר ציון 7.

מידע חשוב: הגשר נפתח לקהל בשנת 2013 והוא נמצא בנקודה שנחשבת כגבול בין הים המזרחי והים הדרומי. יסודות מתכת הונחו על המצוק שגובהו 35 מטרים ועליהן הונחו פלטות הזכוכית שיצרו גשר שאורכו 15 מטרים והוא בצורת פרסה. מראה הגלים המתנפצים מבעד לרצפה השקופה די מפחיד. לאחר הביקור בגשר מומלץ לרדת בשביל לתחתית המצוק למסלול ההליכה על המצוק ממנו רואים יפה את הגשר והאיים הסמוכים. הגשר פתוח מידי יום בשעות 09:00-18:00 והכניסה אליו חופשית. הגעה רק באמצעות מונית. הביקור בגשר נמשך 15 דקות.

יציאה לכביש הראשי הבהירה לנו שאין בעצם איך לצאת מכאן. רועי שוב בא לעזרתנו והצליח איך שהוא לאתר מונית שחילצה אותנו חזרה לאזור המלון אל מרכז הקניות Lotte. כשהגענו לקניון כעבור רבע שעה (המונית עלתה 11,000 וון) גילינו שבשל החג הוא סגור ולכן חצינו את הכביש שוב לכיוון מדרחוב Gwangbok בחיפוש אחר מחזיק מפתחות של בוסאן לאוסף של רועי. נעליים לליאור מצאנו וקנינו, אבל לצערנו למרות שיטוט בכל החנויות והסמטאות באזור, מחזיק מפתחות לא נמצא. בשל החג, הרחובות היו מלאים באנשים וכל המסעדות היו מפוצצות. התיישבנו בסוף במסעדת Pajeon (הפנקייק הקוריאני) מקומית והזמנו שתי מנות פנקייק, אחת עם פירות ים והשנייה בולגוגי ועוד מנת בולגוגי אחת ספיישל לרועי. ליאור התעצבנה שאין לה מה לאכול, הפנקייק לא טעים לה ולמה בכלל רועי קיבל מנה לעצמו והבטחנו לה שכשנסיים לאכול נמשיך להסתובב כדי למצוא לה אוכל בדוכנים הרבים.

בסופו של דבר, קנינו לה מנת עוף ממולא באורז שבעל הדוכן הבטיח לנו שאינה חריפה. ביס אחד הספיק לליאור כדי להחליט שזה דווקא חריף מאוד. החזרנו את המנה ובעל הדוכן בא להכין לה מנה חדשה, אך החלטנו לוותר ובסופו של דבר מצאנו עבורה שיפוד עוף ברוטב מתקתק שהזכיר טריאקי. לפני החזרה למלון עצרנו בסניף של רשת בתי הקפה והמאפים פריז באגט כדי לרכוש כריכים לבוקר המחרת ובחנות נוספת קנינו לילדים שוקו לבוקר. מחר נוסעים לסיאול. גולן עוד יצא לעשות מסאג', אך חזר במהרה כי לא מצא.

יום שני 24/9/18 נוסעים לעיר הבירה סיאול

התעוררנו בבוקר ואכלנו בחדר את ארוחת הבוקר שקנינו בערב הקודם. מעט לפני השעה 09:00 יצאנו לתפוס מונית לכיוון תחנת הרכבת של העיר. ביקשנו מהקבלה במלון שידאגו לנו למונית ולהפתעתנו, במקום להזמין מונית, העובד יצא איתנו לרחוב בשביל לעזור לנו לעצור מונית (הוא כנראה לא היה מודע ליכולות של רועי בתחום...). בשל החג הרחובות היו נטושים ולא נראו כמעט מוניות באופק. המונית היחידה שעצרה ראתה אותנו עם כל המזוודות, נבהלה וברחה... לבסוף, אחרי רבע שעה כשהעצבים מתחילים כבר לשחק תפקיד, במלון התייאשו והחליטו בכל זאת להזמין מונית שהגיעה תוך מספר שניות ולאחר מספר דקות נסיעה הגענו לתחנה (4,200 וון).

תחנת הרכבת הייתה ענקית, הכילה את כל רשתות הקפה המקומיות והבינלאומיות (דווקא ביום שבו התארגנו מראש על ארוחת בוקר) בכמות הרבה יותר גדולה מאשר בשדה התעופה. ניסינו עוד ניסיון אחרון למצוא מחזיק מפתחות, אך כנראה שאין בנמצא... מצאנו בקלות את הרציף, הקרון והמקומות השמורים לנו ויצאנו לדרך בדיוק על הדקה לנסיעה של שעתיים וחצי לכיוון סיאול.

מידע חשוב: את הכרטיסים קנינו מראש באתר הרכבת הקוריאנית והכרטיסים למחלקה הרגילה עלו 60,000 וון למבוגר ומחצית מזה לילד עד גיל 12. מבדיקה שעשיתי, לטוס היה עולה מחיר דומה ולוקח יותר זמן ברוטו. הרכבת מגיעה ל-300 קמ”ש וגומעת את המרחק בין בוסאן לסיאול בשעתיים וחצי.

גם לסיאול הגענו בדיוק בדקה המתוכננת ויצאנו מהתחנה לתפוס מונית למלון. בתחנת המוניות השתרך תור של כמה עשרות אנשים שהמתינו בתור למונית, אך משום מה בכביש שאחרי נסעו מוניות פנויות, כך שעם קצת תושייה עצרנו מונית במהרה ולאחר התעסקות קלה והנדוס של כל המזוודות (המוניות בקוריאה מונעות בגז ולכן תא המטען שלהן מאוד קטן), נסענו למלון והגענו תוך 15 דקות (7,200 וון). בחרנו מלון באזור Insa Dong מכיוון שכאשר שיבצנו את כל האטרקציות בסיאול על מפה, ראינו שהרבה מאוד אטרקציות נמצאות במרחק קצר משם, מה שאכן קרה במציאות והמיקום היה מושלם.

מידע חשוב: מלון Centermark Insadong הוא מלון 4 כוכבים שנמצא במיקום פנטסטי בסמוך לרחוב הראשי של אינסה דונג. השירות של צוות הקבלה והחדרים היה לא פחות ממושלם והחדרים היו נוחים ומרווחים מאוד. מחיר חדר ללילה עמד על 109,350 וון ללא ארוחת בוקר. נתנו לו ציון 10.

המלון עשה מאמץ ונתן לנו חדר אחד מתוך השניים למרות השעה המוקדמת ואנחנו העלינו את המזוודות ותוך זמן קצר בזמן שאנחנו שותים קפה בבית הקפה הקטן שבלובי כבר קיבלנו גם את החדר השני. בנוסף קיבלנו כרטיסים בחינם לכל מיני אטרקציות (לאחת מהן עוד נגיע בהמשך).

משם יצאנו לרחוב Insa Dong הסמוך. קראנו רבות על השכונה הזו שבמקומות רבים מכונה (בצדק) "נחלת בנימין של סיאול" והרחוב אכן עמד בכל הציפיות והתאהבנו בו ממבט ראשון. מיליון דוכנים, חנויות, מסעדות והמוני בני אדם המציפים אותו. באחד הדוכנים קנינו לחם ביצה לטעימה. גם מנה זו הופיעה ברשימת האוכל שלנו והתחבבה במיוחד על ליאור. זה בעצם סוג של בריוש שמעליו אפויה ביצת עין. התחלנו לחפש מסעדה לארוחת צהרים, אך בכל המסעדות השתרך תור ארוך ולא רצינו לחכות אז המשכנו ללכת.

בסופו של דבר מצאנו מקום עם תור שנראה לנו יחסית קצר יותר אז נעמדנו וזכינו בארוחה מהטובות ביותר שהיו לנו עד כה. הזמנו שתי מנות Bibimbap (אחת עם טרטר בקר והשנייה עם תמנון) ומנת עוף מתקתק עם ירקות שהיה כל כך מוצלח שהילדים ביקשו עוד והזמנו מנה נוספת. לאחר האוכל המשכנו ללכת ברחוב ושמחנו לגלות עבור רועי שבסיאול לא תהיה בעיה למצוא מחזיקי מפתחות ויש ברחוב מלא חנויות מזכרות. נתנו לרחוב Insa Dong ציון 10.

מידע חשוב: שכונת Insa Dong מורכבת מרחוב ראשי אחד ממנו יוצאות סמטאות לכל צד עמוסות בגלריות של אמנים, חנויות, מסעדות מסורתיות, בתי תה ועוד. יש בשכונה מעל 100 גלריות והן הלב הפועם של השכונה. תוכלו למצוא בהן ציורים מסורתיים לצד פסלים. סיבוב חלונות ראווה בשכונה הוא בילוי בפני עצמו והמקום מאוד פופולרי בקרב כל הגילאים כי החנויות ממש מיוחדות. הרחוב הראשי סגור לתנועה בימי ראשון (14:00-22:00) ושבת (משעה 10:00) והוא הופך למרחב תרבותי כשהחנויות מוציאות דוכנים לרחוב. הרחוב הראשי מתעורר לחיים בסביבות 09:00 ומתחיל להתרוקן כבר בשעה 20:00.

כעת המשכנו לכיוון מקדש Jogyesa, שעל מנת להגיע אליו הולכים לקצה רחוב אינסה דונג, פונים בחדות שמאלה ולאחר 100 מטרים רואים את המקדש מימין. המקדש בהחלט יפה ומרשים והצליח לנו כי בדיוק כשהיינו שם נערכה במקום תפילה, כך שאפשר היה להתרשם גם מכך. בחצר המקדש עץ גבוה עם פנסים בצבעים שונים שהיה מרשים אף הוא. נתנו למקדש ציון 8.

מידע חשוב: המקדש הזה הוא המרכז של הבודהיזם הקוריאני. הוא נבנה בשלהי המאה ה-14, נשרף ונבנה מחדש בתחילת המאה ה-20. באמצע המאה הוא מילא תפקיד חשוב בצמצום ההשפעה היפנית ומיקוד בבודהיזם המסורתי. הוא ממלא כיום תפקיד חשוב מאוד בחיים הבודהיסטים והאולם המרכזי בו משמש להרבה אירועים וטקסים בודהיסטים וכמובן לחגיגות יום ההולדת השנתיות של בודהה. הביקור במקום נמשך כרבע שעה. המתחם פתוח כל הזמן והמקדש עצמו רק כאשר יש תפילות והכניסה חופשית. הגעה במטרו קו 1 לתחנת Jonggak, יציאה 3.1 והליכה צפונה של כמה דקות. www.jogyesa.kr

מהמקדש תפסנו מונית לשוק Gwangjang שהוא שוק ותיק מאוד שמתמחה בעיקר במצעים. רועי נלחץ שכל החנויות בשוק נסגרות בשעה 18:00 ולכן לא יהיה לנו יותר מידי זמן להיות בו, אך בפועל גילינו שבשל החג כל החנויות בשוק סגורות ורק דוכני האוכל פעילים ולכן יצאנו ממנו לכיוון נחלCheonggyecheonהסמוך ושוטטנו מעט לאורכו לכיוון שוק דונגדמון, אבל כשהגענו אליו גילינו שגם הוא סגור. חשבנו שבשל החג, אך בדיעבד גילינו שהוא נפתח בימי שני רק בשעות הערב.

מידע חשוב: שוק Gwangjang הוא השוק הקבוע הראשון בקוריאה. זה המקום לקנות משי, סאטן ומצעים. חלק גדול מהחנויות באזור מייצר את הסחורה בעצמו ואף מוכר אותה לשווקים האחרים בסיאול. הסחורה אינה ממותגת, היא זולה ועדיין איכותית. בשוק יש כ-5,000 חנויות. השוק פתוח מידי יום פרט לימי ראשון בשעות 08:30-18:00, אבל חנויות הבגדים והמסעדות פתוחות גם בשעות הערב המאוחרות. ההגעה באמצעות מטרו קו 1 לתחנת Jongno 5.

התלבטנו איך להמשיך את היום. ניסינו לתפוס מונית לכיוון Bukchon Hanok (שפתוח תמיד), אבל לאחר כ-45 דקות של ניסיונות כושלים לתפוס מונית, התייאשנו, נכנסנו לחנות CU וקנינו כרטיסי T-Money המשמשים לנסיעות בתחבורה ציבורית, טענו אותם בכסף ונסענו נסיעת בכורה ברכבת התחתית בחזרה למלון למנוחה קצרה.

מידע חשוב: ישנם שני כרטיסים נטענים המשמשים לכל אמצעי התחבורה בקוריאה, כולל מוניות. הכרטיס הנפוץ ביותר נקרא T-Money שעולה 2,500 וון לכרטיס ואילו הכרטיס השני נקרא Korea Tour Card שעולה 4,000 וון לכרטיס והוא מקנה גם הנחות למגוון אטרקציות, מסעדות וחנויות. את הכרטיסים טוענים במכונות אוטומטיות או בחנויות נוחות כגון 7/11 והם חוסכים התעסקות עם רכישת כרטיסים חד פעמיים, מאפשרים מעבר בחינם בין אמצעי תחבורה שונים (תוך 30 דקות) וחוסכים את הצורך לקבל את ההחזר של הפיקדון בסוף כל נסיעה. בסיום השימוש פודים את היתרה בחנויות הנוחות תמורת עמלה בסך 500 וון.

בערב יצאנו בחזרה לרחוב Insa Dong שעדיין המה פעילות, אם כי כמות האנשים ברחוב פחתה משמעותית. הלכנו לכיוון דוכן הקרפים שאיתרנו בצהריים וכמובטח קנינו לליאור קרפ שוקולד עם בננות וקורנפלקס (הייתה אפשרות להוסיף לו גם פירות יער וקצפת אבל ליאור לא רצתה) ואנחנו החלטנו ל"בגוד" הערב במטבח הקוריאני לטובת ארוחת ערב הודית במסעדה מקסימה ברחוב. האוכל היה נהדר, אם כי יקר בהשוואה לאוכל המקומי והמנות היו יחסית קטנות, כך שלא כולם שבעו.

מספר תובנות ביניים על קוריאה: א. השירותים זה אחלה משחק. ב. שירותים ציבוריים כמעט תמיד זמינים, נקיים, מסודרים ועם נייר. ג. הבירוקרטיה והניירת לא הגיעו לקוריאה. ד. הקוריאנים הם העם הכי נחמד שפגשנו בחיים. מספיק ששואלים אותם משהו והם ישר יוצאים מגדרם כדי להסביר, להוביל ולהראות. ה. כשאומרים להם Israel באנגלית הם לא מבינים, אבל כשאומרים להם ישראל כפי שאנחנו אומרים, הם ממש מאושרים לשמוע שהגענו משם והם ממש מעריצים אותנו כשבעצם אנחנו צריכים להעריץ אותם...

יום שלישי 25/9/18 נוסעים לכפר הפולקלור

את הבוקר התחלנו בכריכים בפריז בגט, שנמצא בסמוך למלון. בשעה שהגענו היו להם רק כריכים חמים. ליאור אכלה כריך סלט ביצים חם והתלוננה שהוא יותר קטן משאכלה בעבר ושהיא תישאר רעבה. קנינו קופסה של 5 סופגניות מיני מאורז והודענו לה שאם לא יספיק לה נקנה משהו נוסף. הסופגניות היו מצוינות למרות שהיו קצת צמיגיות וליאור טענה שלא טעים. בדרכנו החוצה מצאנו מעין "משה בתיבה" (דהיינו נקניקיה אפויה בתוך בצק עלים) וליאור אכלה גם אותה.

את רוב היום תכננו לבלות בכפר הפולקלור (KFV) הנמצא ב-Yangin, מרחק שעה נסיעה מהעיר. ברוב המקומות שקראנו נכתב כי יש לתפוס אוטובוס ברובע Gangnam, אבל באתר האינטרנט של הכפר עצמו היה כתוב שגם ברחוב שלידינו ליד תחנת המטרו Jonggak יש אוטובוס, אז יצאנו לחפש אותו. מצוידים בהוראות מדויקות להיכן לצעוד, התחלנו לעבור תחנה תחנה ולחפש. גולן שאל את אחד המקומיים והוא סימן לנו בכיוון ההפוך ושכנע אותנו לעלות על אוטובוס שבדיוק הגיע כדי שייקח אותנו לתחנה. כאן הנדיבות הקוריאנית הייתה קצת לרעתנו, שכן לא היה לו מושג איפה האוטובוס, אבל הוא ראה את שם תחנת הרכבת ממנה התחלנו לחפש ולקח אותנו חזרה לשם. ירדנו מהאוטובוס השגוי באי תנועה באמצע הכביש והתחלנו לצעוד שוב לנקודת המוצא. אחרי כמה דקות נוספות של חיפוש עקר, התייאשנו והחלטנו לנסוע בתחתית לרובע גנגנם על מנת לקחת את האוטובוס משם. הסתבר שאפליקציית התחתית שהייתה לנו אז לא טובה במיוחד והיה מאוד קשה להחליט מה הדרך הנכונה לנסוע ברשת התחתית הסבוכה של סיאול. בדיעבד, כנראה שלא בחרנו בדרך הכי מהירה, אבל לפחות היה לנו זמן לחפש אפליקציה אלטרנטיבית לתחתית לנסיעות הבאות ואכן מאותו רגע, אפליקציית Kakao Metro עשתה עבודה מצוינת. בהגעה לתחנת גנגנם לאחר כשעה נסיעה, יצאנו ביציאה 8 על פי ההנחיות והתחלנו שוב לחפש את האוטובוס. בגלל שהיה מצוין מספר היציאה היה ברור לנו שהאוטובוס יהיה לידה, אבל בסוף מצאנו אותו דווקא ליד יציאה מספר 5, אבל העיקר שסוף סוף מצאנו. אשה בתחנה הראתה לנו בלוח האלקטרוני שהאוטובוס צפוי להגיע עוד 13 דקות, אבל אחרי דקה כבר סימנה לנו שהסטטוס השתנה ל"עומד להגיע" והוא אכן הגיע לאחר דקה.

בשמחה רבה התיישבנו באוטובוס והתחלנו בנסיעה דרומה. בכל המקומות נרשם כי הנסיעה מכאן אורכת כ-40 דקות, אבל לקראת ההגעה לכפר התנועה הפכה סמיכה מאוד ואכן ראינו כי המוני קוריאנים מגיעים לכפר לבילוי החג והנסיעה לקחה בפועל שעה. בעוד אנו עומדים בתור לרכישת הכרטיסים ראינו אנשים רבים בשלל גילאים לובשים את התלבושות המסורתיות שלהם, כנראה בשל העובדה שמי שלובש בגדים מסורתיים נכנס בחג בחינם לכל האתרים. הלבוש המסורתי נותן לכל האזור תחושה של חזרה לעבר ומשרה אווירה מסורתית יותר. כשנכנסנו בדקנו את השעות של המופעים השונים וגילינו כי טקס החתונה מתקיים ממש עכשיו (כמובן בצד השני הרחוק של הפארק) אז רצנו לנו במהירות כדי להספיק להגיע אליו והגענו למקום לאחר 8 דקות כדי לגלות שהגענו בדיוק בסיום החתונה ובדיוק כל האורחים התחילו להתפזר (ולא הייתה מסיבת ריקודים או בופה...). ביציאה מהחתונה מצאנו הסבר על הטקס (מסתבר שהחתן מעניק לכלתו אווז פרא לפני הקידה המשותפת) ואף תפסנו את הכלה לתמונה משותפת.

כשיצאנו מהחתונה נעצרנו ליד דוכן שלא הבנו את פשרו והמוכר הסביר לנו שמדובר בממתק אורז. קנינו אחד והוא עמד עם מספריים כבדים ושבר את הממתק לחתיכות קטנות לפני שהגיש לנו אותו. טעמנו חתיכה, הבנו שמדובר בסוג של טופי, אבל קשה כמו אבן ונפרדנו ממנו בפח הקרוב... כנראה שלקוריאנים יש שיניים ממש חזקות...

המשכנו להסתובב בין סוגי בתים שונים מאזורים שונים בקוריאה ואף נכנסנו לתוך מוזיאון, שמסביר מאוד יפה על התרבות, המסורת והחגיגות השונות בכפרים בקוריאה ולקראת השעה 13:30 הלכנו לתפוס מקום לקראת מופע הריקודים והשירה של החקלאים שאמור להתחיל בשעה 14:00. במופע ניגן חצוצרן ורקדו מספר נגני תופים כאשר לחלק מהם היה מחובר סרט לבן ארוך לכובע וכל פעם שהם הזיזו את הראש או עשו סלטה, הסרט רקד גם הוא. לאחר המופע הזה עברנו למופע אקרובטיקה על חבל מתוח שהיה בסמוך והיה יחסית מאכזב ולכן מהר מאוד נטשנו ועברנו למופע הסוסים בו בוצעו כל מיני תרגילים מרשימים מאוד עם סוסים ושם נהנינו מאוד.

מעט לאחר סיום המופעים התחלנו ללכת לכיוון היציאה כאשר בדרך אנחנו קונים לנו צידה לדרך בדמות נקניקיה בתוך לחמניה מטוגנת, שהייתה ממש טעימה. נתנו לכפר הפולקלור ציון 9. הגענו לתחנת האוטובוס ונבהלנו לראות תור ארוך משתרך, אבל מסתבר שבדיוק באותה שעה מגיע השאטל החינמי מהכפר וכאשר האוטובוס שלנו הגיע כמה דקות אחרי, כבר כמעט לא היה אף אחד בתחנה. לסיכום, הכפר היה מהנה מאוד, אך הנסיעות הארוכות מעיבות על ההנאה.

מידע חשוב: הכפר נוצר מתוך חזון להציג את התרבות המקומית למקומיים ותיירים כאחד באמצעות אוסף של מסורות תרבותיות ומנהגים, חלקם כאלו שחלפו מזמן מהעולם. בכפר יש אוסף של בתים אמיתיים שנאספו ושוחזרו מחלקים שונים של המדינה והם מייצגים את התרבות היומיומית על פי ארבע עונות השנה. במקום יש תצוגות של היבטים תרבותיים, מופעי פולקלור ואמנות ובישול. בכפר יש גם אזור מתקני שעשועים לילדים קטנים, מרכז מידע ומגוון מסעדות. הכפר פתוח באמצע שבוע בשעות 09:30-18:30 ובסופי שבוע עד 19:00 והמופעים נערכים בשעות: שירת וריקוד החקלאים 10:30,14:00, אקרובטיקה 11:00,14:30, יכולות על גבי סוסים 11:30,15:00 וחגיגת חתונה 12:00,16:00. הכניסה עולה 18,000 וון למבוגר, 15,000 וון לנער ו-13,000 וון לילד. התורים בקופות עשויים להיות ארוכים מאוד וכדאי להגיע בפתיחה ולהספיק למופעים. מגיעים לכפר באמצעות מטרו קו 2 לתחנת Gangnam יציאה 5 ומשם אוטובוס מספר 5001-1 (שנמצא על אי התנועה באמצע הכביש) עד לכפר, נסיעה של 40-60 דקות, בהתאם לתנועה. הביקור במקום נמשך 3-4 שעות(ועם זמני ההגעה זה כמעט יום שלם). www.koreanfolk.co.kr

חזרנו לסיאול ונסענו לשוק Dongdaemun (שהיה סגור בניסיון הביקור הקודם). בעצם לא מדובר בשוק, אלא בעיקר באוסף של סוגים שונים של מרכזי קניות. קצת התאכזבנו, שכן זה ממש לא מה שציפינו (כנראה שציפינו לשווקים כמו בתאילנד). קנינו לכל ילד משהו קטן והמשכנו לארוחת ערב במסעדת Mandu (דמפלינגס) חמודה שמצאנו ברחוב והזמנו לשולחן 6 סוגים שונים שהיו טעימים מאוד. נתנו לשוק ציון 5.

מידע חשוב: שוק דונגדמון הוא אחד השווקים הגדולים והוותיקים של קוריאה והוא מתמחה בביגוד ומכיל שילוב של שוק מסורתי, אך בעיקר 20 מרכזים שונים של קניות המכילים 30,000 חנויות. בשוק אפשר למצוא בעיקר ביגוד, נעליים ואביזרים. הרחוב הראשי של השוק מחלק את השוק לשני אזורים, הראשון נמצא היכן שנמצא מגדל Doosan והשני נמצא בצד של האצטדיון הנקרא בשם השוק. האזור הראשון הוא אזור קמעונאי ויש בו מרכז מידע למבקרים ואילו האזור השני הוא אזור סיטונאי וקמעונאי, המתאפיין בעיקר במכירה בכמויות. אין פה אפשרות למדוד או להחליף ויש לבדוק את הסחורה ואת המידות בקפידה. באצטדיון הסמוך יש מגוון של חנויות ספורט. זה לא שוק אסיאתי טיפוסי והמחירים בו אינם זולים כלל. חלקים נכבדים מהשוק פתוחים משעה 10:00 ועד לפנות בוקר למחרת. השוק נמצא בסמוך לתעלה מדרום לה ומגיעים אליו עם מטרו קו 4 לתחנת Dongdaemun History & Culture Park יציאות 1 ו-14 (ביציאה 14 יש מרכז מידע טוב באנגלית וכדאי להתחיל שם) או לתחנת Dongdaemun יציאה 8.

משם חזרנו שוב לנחל Cheonggyecheon כדי לראות אותו בחושך. גם פה דמיינו אותו עם בתי קפה והופעות, מה שלא קיים בפועל, אך הנחל היה מואר בשלל צבעים, מטריות צבעוניות היו תלויות בחלקים ממנו ושימוש לו מעין "גג" וזוגות רומנטיים רבים ישבו על גדותיו. הלכנו אותו עד לסופו המערבי בכיכר פלאזה, שם יש מפל קטן ומזרקות ומשם צעדנו חזרה למלון. נתנו לנחל ציון 8 ביום וציון 10 בלילה.

מידע חשוב: הנחל שעובר במרכז העיר היה מכוסה בבטון עד שבשנת 2005 הוחלט להפוך אותו לנחל טבעי יפיפה ושוקק חיים באמצע העיר הסואנת. מעל 20 גשרים חוצים אותו. הנחל נמצא ממש במרכז התיירותי של העיר. כיכר Cheonggye Plaza נמצאת בתחילת הנחל (במערבו) ויש בה על הרצפה דגם של הנחל שמאפשר מבט על הפרויקט הזה מעיני ציפור וכן תצוגה של אורות ומים 24 שעות ביממה. מומלץ ללכת בנחל בין כיכר פלאזה לשוק דונגדמון ומומלץ לבקר בקטע הקרוב לכיכר בלילה. אורך הקטע 2.7 ק”מ. ההגעה באמצעות מטרו קו 1 לתחנת Jonggak לאזור כיכר פלאזה. www.cheonggyecheon.or.kr

יום רביעי 26/9/18 המון מסורת ותצפית אחת

התעוררנו היום בבוקר מוקדם ובשעה 08:00 כבר היינו בפריז בגט לארוחת הבוקר שלנו. זה המקום אולי לציין שארוחות הבוקר במלונות בקוריאה יקרות מאוד יחסית ומומלץ לאכול מחוץ למלון. בסיום הארוחה התחלנו לצעוד לכיוון שכונת Bukchon Hanok, שנמצאת ממש בקרבת מקום. הסיור בשכונה היה מהנה מאוד. נהנינו מהתצפית על הגגות ומהסמטאות הצרות, אם כי חלק גדול מבתי העסק היו סגורים, אם בשל היום האחרון לחג או בשל השעה המוקדמת. לאחר שהסתובבנו בשכונה כשעה וחצי לפי המסלול המומלץ במפות השכונה, החלטנו שאנחנו רוצים לצלם את רועי וליאור בבגדים הקוריאנים המסורתיים.

השכונה מלאה בחנויות המשכירות את הבגדים שנקראים Hanbok והעלות היא בעצם לפי סוג התלבושת ומשך הזמן. יש תלבושות של דמויות (יקר יותר) ויש כאלו יותר מסורתיות. לאחר שסייעו לילדים להתלבש ולליאור אפילו קלעו צמה יפה ונתנו קשת מסורתית לשיער, החליטו המוכרות לספר לנו שאלו בעצם הבגדים היקרים יותר... בסופו של דבר, בגלל שרצינו את הבגדים רק לצילום של מספר דקות (כאשר המינימום הוא שעה וחצי), הן ויתרו וגבו את הסכום הזול יותר. יצאנו עם הילדים לרחוב, מצאנו שלושה לוקיישנים שנראו אותנטיים מספיק ומרשימים ויצאנו עם בוק עב כרס. התלבושות עלו 10,000 וון לכל אחת לשעה וחצי. נתנו לשכונה ציון 10.

מידע חשוב: שכונת Bukchon Hanok כלואה בין שני הארמונות ומשמשת כאכסניה למאות בתים מסורתיים הנקראים Hanok מתקופת שושלת Joseon. השם Bukchon, שפירושו "הכפר הצפוני" הגיע מכיוון שבאותם ימים השכונה נחה לה מצפון לשתי נקודות ציון מאוד משמעותיות בעיר. כיום, רבים מאותם בתים מסורתיים מתפקדים כמרכזי תרבות ומורשת, גסט האוסים, חנויות קטנות וקסומות, מסעדות ובתי תה ומספקים לתיירים הרבים הזדמנות לחוות, ללמוד ולשקוע בתוך המסורת הקוריאנית. יש מסלולי טיול במפות השונות שלוקחים שעה וחצי. השכונה פתוחה תמיד, אם כי רוב העסקים ומרכזי התרבות נפתחים רק אחרי שעה 10:00. הגעה עם מטרו קו 3 לתחנת Anguk יציאות 1-3. hanok.seoul.go.kr

לאחר שפשטו את בגדי החג, המשכנו לכיוון ארמוןChangdeokgung(צ'אנגדוק). בשל החג הכניסה לארמון חופשית, אבל את הגן הסודי של הארמון, בהם נהגו המלך והמלכה לטייל ניתן לראות אך ורק בטיול מאורגן שיוצא בערך כל חצי שעה בשפה אחרת. הציעו לנו לחכות שעתיים לסיור הבא באנגלית, אך כדי לחסוך בזמן החלטנו להצטרף לסיור בקוריאנית שיוצא חצי שעה לאחר שהגענו. את הזמן עד תחילת הסיור ניצלנו לראות חלק ניכר מהארמון היפיפה, חדר כס המלכות והמועצה, מגורי המלך, המלכה, הנסיך ועוד.

הסיור בגן הסודי היה יפה ומרשים, אך מעט מייגע בשל ההדרכה הארוכה, שהייתה כאמור בקוריאנית ואותה לא הבנו. הסיור המאורגן בגנים נמשך שעה וחצי ולמרות מספר ניסיונות מצדנו, לא ניתן לחמוק ממנו ולסייר לבד שכן לכל קבוצה צמוד עוזר מדריך שכל תפקידו לוודא שאף אחד לא נפרד מהקבוצה. בסיור אפשר להתרשם מהיער הגדול שמשובצים בו בריכות נוי, פביליונים ועוד מבנים מיוחדים. בסיום הסיור חזרנו לסיים את הסיור בארמון וביקרנו באזור משרדי הממשלה בארמון שלא ראינו לפני. על ארמונה של הפילגש דילגנו כיוון שהיה בצד השני הרחוק, אבל ארמון הפילגש הפך לבדיחה של הטיול מכיוון שתרגמנו בטעות את המילה האנגלית של פילגש לקיפוד וצחקנו על כך שהמלך בנה ארמון לקיפוד האהוב עליו... לפני הסיום נכנסנו לאחד המבנים במשרדי הממשלה לתערוכה שמציגה את חיי היום יום המלכותיים וראינו את הכלים, הריהוט והבגדים שלהם. נתנו לארמון ציון 10.

מידע חשוב: ארמון צ'אנגדוק הוא הארמון השני שנבנה לאחר בנייתו של ארמון קיאנגבוק בשנת 1405 והוא הארמון המומלץ ביותר לביקור בסיאול. הוא היה הארמון החשוב יותר למלכים רבים משושלת ג'וסאון והוא השמור ביותר מבין חמשת הארמונות בסיאול. הארמון מכיל ארמון ציבורי, את בניין מגורי המשפחה המלכותית, מוזיאון קטן על חיי היום יום של המשפחה המלכותית, עץ ענק שגילו מעל 300 שנה ואת הגן האחורי המשתרע בתוך יער והוא גולת הכותרת של הביקור בארמון. הארמון נשרף בידי אזרחים כועסים בשנת 1592 בזמן הפלישה היפנית לקוריאה ושוחזר בשנת 1611. גם כיום הארמון מכיל מספר רב של אוצרות תרבות. הגן האחורי הוא טבעי לחלוטין ומטופל מעט על ידי גננים רק כשאין ברירה. הזמן הטוב ביותר לראות את הגן הוא בזמן השלכת בסתיו כשהעלים בשיא הצבעוניות ורק מתחילים ליפול. הארמון פתוח בשעות 09:00-18:00 פרט לימי שני והכניסה אליו עולה 3,000 וון למבוגר מעל גיל 25 ו-1,500 וון מתחת לגיל 25. הגנים עולים בנוסף 5,000 וון למבוגר ו-2,500 וון לילד בגיל 7-18. מידי יום יש ארבעה סיורים מודרכים בגן באנגלית בשעות 10:30, 11:30, 14:30 ו-15:30, אך אין בעיה להצטרף לסיור בשפות אחרות. הסיור בגן אורך שעה וחצי ויש להירשם אליו בכניסה. ההגעה לארמון עם מטרו קו 3 לתחנת Anguk יציאה 3. הביקור בארמון נמשך שעתיים וחצי. www.cdg.go.kr

יצאנו מהארמון כדי לחפש מקום לאכול בו צהרים, אך לצערנו הכל היה סגור באזור (שוב החג...) ולכן מצאנו את עצמנו במקדש Jongmyo, שניתן להיכנס אליו ללא סיור מאורגן רק בשבת או ביום רביעי האחרון של כל חודש (שזה היום) ולכן היה חשוב לנו להגיע אליו היום. היינו רעבים ולא היה לנו כל כך כח והמקדש לא השאיר עלינו כל כך רושם למרות חשיבותו הרבה להיסטוריה הקוריאנית ולכן ראינו את האולם המרכזי שנראה כמו אורווה ויצאנו יחסית מהר והמשכנו הלאה. נתנו למקדש ציון 5.

מידע חשוב: זהו המקדש הלאומי העליון והמקום בו האבות הקדומים של המלכים והמלכות הוקדשו באמצעות טקס פולחני בו העלו קורבן עבורם. בנייתו החלה בשנת 1394 לאחר שהמלך Taejo, המייסד של שושלת ג'וסאון, העתיק את מקום מושבו למקום שהיום הוא סיאול והסתיימה שנה אחרי. בשטח המקדש שני אולמות מרכזיים, הראשי הוא Jeongjeon והשני הוא Yeongneyongjeon. סיורים באנגלית נמשכים שעה בשעות 10:00, 12:00, 14:00 ו-16:00. אפשר לבקר במקדש רק בסיור מאורגן פרט לימי שבת וליום רביעי האחרון של החודש (ביום זה גם הכניסה חופשית). המקדש פתוח בחודשים מרץ עד ספטמבר בשעות 09:00-18:00 פרט לימי שלישי והכניסה אליו עולה 1,000 וון למבוגר ו-500 וון לילד בגילאים 7-18, מתחת חופשי. ההגעה באמצעות מטרו לתחנת Jongno 3a המשרתת את קוים 1 (יציאה 11), 3 (יציאה 8) או 5 (יציאה 8). הביקור במקדש נמשך חצי שעה. jm.cha.go.kr

נכנסנו פחות או יותר למסעדה הראשונה שמצאנו והצליח לנו עם מנת אורז עם פירות ים, אטריות עם פטריות ומנת דמפלינגס. עכשיו על בטן מלאה הכל נראה כבר יותר טוב ושמנו פעמינו לעבר המלון לאטרקציה שנמצאת ממש ממולו, אותה קיבלנו במתנה מהמלון כאשר הגענו. האטרקציה נקראת Running Man, היא מבוססת על שעשועון טלוויזיה מאוד מצליח בקוריאה ומדובר למעשה בחדר הפעלות גדול שבו צריך למלא משימות ולאסוף כמה שיותר נקודות שאפשר תוך שעה. הילדים רצו, השתוללו, התאמצו, וביצעו מטלות שונות ונהנו ברמות. נתנו לאטרקציה ציון 10 ועוד בחינם...

מידע חשוב: האטרקציה מכילה 12 משימות, כשעמידה בכל משימה נותנת ניקוד והמשימה היא לאסוף כמה שיותר ניקוד בשעה, כאשר עד 80 נקודות מזכה בסיכה למזכרת ביציאה ומעל 80 נקודות מקבלים פרס יותר גדול. האטרקציה פתוחה מידי יום בשעות 10:00-20:00 (כניסה אחרונה בשעה 19:00) והמחיר עומד על 16,000 וון למשתתף. אנחנו כאמור קיבלנו את זה מתנה. זה נמצא בקומת המרתף של בניין Hana ברחוב Insa dong 5 gil מספר 41. מגיעים עם מטרו קו 1 לתחנת Jonggak יציאה 3.1. הבילוי במקום נמשך שעה. www.running-man.kr

כשסיימנו לקחנו מונית ונסענו לכיוון מגדל סיאול. אל המגדל עולים עם רכבל כאשר יש תורים נפרדים לרכישת כרטיסים לרכבל (למטה) ולעלייה למגדל עצמו (למעלה). התורים היו פשוט בלתי נסבלים. חיכינו 20 דקות בתור לקופה לרכבל ועוד 40 דקות בתור לרכבל עצמו ולמעלה, אחרי שקנינו את הכרטיסים לעלייה למגדל, הסתבר לנו שתורנו לעלות יגיע רק בעוד חצי שעה. ניצלנו את הזמן כדי לצפות בנוף המרשים מתחתית המגדל באור יום (הנוף כל כך מרשים שלא בטוח שיש הצדקה לעלות לראש המגדל). כשהגיע תורנו לעלות הסתבר לנו שגם עכשיו יש עוד תור נוסף שהמתנו בו 10 דקות. בקיצור, תור לתור לתור לתור, די סיוט.

הנוף למעלה היה מקסים. הספקנו לראות את העיר לפני השקיעה, בשקיעה ולאחריה וזו ההמלצה הכי טובה, לעלות למעלה בסביבות השעה 18:00 ולהיות שם עד שעה 19:00. למעלה יש בית קפה קטן. לאחר שצילמנו חזרנו לעמוד בתור, הפעם לירידה (10 דקות למעלית ועוד 15 דקות לרכבל) ומתחנת הרכבל עד למרגלות ההר כבר העדפנו לרדת במדרגות ברגל במקום להמתין לקרונית האיטית שבדיוק יצאה למטה שניות מעטות לפני שהגענו. נתנו למגדל ציון 8. הציון היה יכול להיות הרבה יותר גבוה לולא זמני ההמתנה והמחיר המאוד יקר של הרכבל והמגדל.

מידע חשוב: המגדל נמצא על גבעה בפארק Namsan. קצהו העליון של המגדל נמצא בגובה של 480 מטר מעל פני הים וגובהו של המגדל עצמו 236.7 מטר מעל הגבעה, מה שהופך אותו לאחד הגבוהים במזרח. המגדל הוקם כמגדל טלוויזיה בשנת 1969 והפך להיות אחד מסימני ההיכר של סיאול. הנופים ממרפסת התצפית מרשימים ביותר, אך יש רבים המסתפקים בעליה להר המספק בעצמו תצפית מרשימה למדי ומוותרים על העלייה למגדל עצמו. המגדל פתוח בימים ראשון עד שישי בשעות 10:00-23:00 ובשבת עד חצות. העלייה ברכבל הלוך ושוב עולה 9,500 וון למבוגר ו-6,500 וון לילד עד גיל 12 ואילו העלייה למגדל עולה 10,000 וון למבוגר ו-8,000 וון לילד עד גיל 12. ההגעה עם מטרו קו 4 לתחנת Myeong dong יציאה 3 ומשם הליכה של 10 דקות לרכבל. הביקור הכולל במגדל נמשך שעתיים וחצי. www.nseoultower.co.kr

צעדנו מספר דקות לכיוון שוק Namdeamun כדי לראות במה מדובר, לגלות שוב שוק סגור בגלל החג ולתפוס משם מונית חזרה לכיוון המלון. עצרנו להצטייד בכריכים למחר בבוקר כי היינו צפויים לצאת מוקדם לסיור ב-DMZ ונכנסנו למסעדה מקומית צמודה למלון רק כדי להשקיט קצת את הרעב. היינו די מותשים ועם רגליים כואבות. אכלנו מנת ביבימבאפ ומנת אטריות עם בולגוגי ורועי חזר למלון לבד בעוד אנחנו ממשיכים לרחוב אינסה דונג לחפש משהו מתוק.

ליאור בחרה בגלידה, מה שגרם לי לקחת גם לעצמי גלידת תה ירוק מוצלחת במיוחד. לאחר הגלידה איתרנו בית קפה שהגיש קינוחים קוריאנים והחלטנו לעלות לחפש קינוח קפוא עם שעועית שקראנו עליו והיה ברשימת האוכל שלנו. הוא נקרא Patbingsu. הזמנו מנה אחת כזו וקיבלנו מנה עצומה בגודלה, אך לא מוצלחת במיוחד. המקפא הלבן היה די חסר טעם, האבקה שהייתה מפוזרת מעל לא הייתה טעימה והמרקם שלה הציק בגרון ורק השעועית האדומה הייתה מתוקה ונהדרת והזכירה משהו בין ממרח תמרים לשוקולד. בנימה מתוקה זו סיימנו יום נוסף. מחר השכמה מוקדמת ונוסעים לכיוון צפון קוריאה.

יום חמישי 27/9/18 נוסעים לגבול וגנגנם סטייל

היום השכמנו קום, שכן ההסעה לטיול המאורגן ל-DMZ הייתה אמורה להגיע לאסוף אותנו מהמלון כבר בשעה 07:35. כשמזמינים טיול מאורגן (ובמקרה הזה אין ברירה אחרת, אפשר לטייל בגבול רק מאורגן) תמיד קיים החשש שישכחו לאסוף אותך (מה שקרה לנו בפועל פעם אחת בתאילנד) ולכן כבר אתמול בערב ביקשנו מאחראית הקבלה במלון שתתקשר עבורנו לחברה שמוציאה את הטיול על מנת לוודא הגעה. ירדנו בבוקר למטה כבר בשעה 07:30 והמדריכה כבר חיכתה לנו בקבלה, זאת קוריאה. המשכנו לאסוף ממספר מלונות נוספים ובתחנת האיסוף האחרונה הצטרפו אלינו אנשים רבים שכנראה הגיעו בהסעה נוספת שאספה ממלונות אחרים. המדריכה גם הבטיחה לגולן שכאן יוכל לקנות קפה שילווה את הכריכים בהם הצטיידנו כבר אתמול. הנסיעה ל-DMZ נמשכה כ-40 דקות במהלכן קלואי (השם הלא קוריאני של המדריכה, כי את השם האמיתי שלה אף מערבי לא מצליח לבטא...) סיפרה לנו רבות על ההיסטוריה של קוריאה ואיך נחלקה לשתי מדינות.

התחנה הראשונה בטיול הייתה פארק Imjingakבו ראינו את הגשר עליו אנשים תולים דגלים עם השאיפות שלהם לשלום, קטר רכבת שהוביל נשק במלחמה, פעמון השלום, אנדרטה לשחרור מהכיבוש היפני ותצפית על גשר החירות.

לאחר שסיירנו בפארק 20 דקות המשכנו בנסיעה, עברנו "ביקורת דרכונים", במהלכה חייל דרום קוריאני עלה לאוטובוס ובדק דרכון אחר דרכון (מה הוא רצה לבדוק, שאנחנו לא עריקים מהצפון?) ולאחר מכן עצרנו בתצפית Dora, בה ניתן לראות את הכפר הצפון קוריאני מעברו השני של הגבול (כולל המפעל שהדרום קוריאנים בנו שם עבור הצפון קוריאנים כמחווה של פיוס ורצון טוב) ולהבחין בדגל צפון קוריאה הענק ששוקל 30 טון והוא הדגל הכי גדול והכי גבוה בעולם ושהדבר הכי חשוב בו היה שהוא גדול יותר מהדגל של הדרום קוריאנים שניצב ממולו, הכל אגו...

התחנה הבאה, האטרקטיבית ביותר בסיור, הייתה מנהרת החדירה ה-3שנחפרה על ידי הצפון קוריאנים על מנת לחדור לדרום ולתקוף והתגלתה כאשר אחד המהנדסים שהיו אחראים על תכנונה ערק לדרום. הוא נהרג תוך כדי שהוא מנסה לעזור לדרום למצוא את הפתח כשדרך על מוקש. עד היום התגלו 4 מנהרות כאלו, אך מאמינים שישנן עוד רבות. החברים מהצפון, אגב, מכחישים שחפרו את המנהרות לצורך פלישה לדרום וטוענים שמדובר בכלל במכרות פחם. הבעיה היחידה בסיפור הזה היא שמדובר בסלע בזלתי בכלל, אך בצפון צבעו את פנים המנהרה בשחור ובכך פתרו את הבעיה... הסיור מתחיל בסרט באורך 7 דקות שמספר את הסיפור שקלואי כבר סיפרה לנו בדרך. בכניסה למנהרה הפקדנו בלוקר את כל חפצינו, כולל מצלמות וטלפונים שאסור להכניס, שמנו קסדה צהובה על הראש והתחלנו לרדת.

מדובר בירידה מאוד תלולה באורך 358 מטרים היורדת לעומק של 73 מטרים מתחת לאדמה, לאחריה צעדנו עוד 256 מטר בתוך המנהרה. זו הייתה הפעם הראשונה שליאור הייתה מבסוטית שהיא נמוכה ולא צריכה להתכופף ויכולה ללכת זקוף. גולן סבל מאוד מההליכה הכפופה ונחבט מידי פעם בראשו, מזל שהיינו עם קסדות. בסיום המנהרה מגיעים לקיר בטון אותו בנו הדרום קוריאנים (קיר אחד מתוך שלושה קירות) כדי לוודא שלא ישתמשו במנהרה כדי לעבור מהצפון. בקיר יש חלון קטן ממנו ניתן להשקיף, אבל בעצם לא רואים כלום מעבר. ליד הקיר יש מונה שסופר את הימים שעברו מאז יולי 1953, אז נחתם הסכם הפסקת האש בסיום מלחמת קוריאה.

יצאנו מהמנהרה בקושי רב מכיוון שהסתבר לנו שירידה תלולה לכיוון אחד הופכת לעלייה תלולה לכיוון השני... (אגב, יש במקום גם אפשרות לעלייה וירידה באמצעות רכבת קטנה, כנראה בתשלום נוסף, מה שלא היה רלוונטי לצערי עבור הקבוצה שלנו). הביקור במנהרה אינו מומלץ לבעלי כושר גופני חלש. משם המשכנו לתחנה האחרונה בסיור המרתק והיא תחנת הרכבת Dorsan שנבנתה על מנת לקשר בין הדרום לצפון ברגע של אופטימיות, אך הרכבת נסעה פעם אחת בלבד בין שתי המדינות בשנת 2003 על מנת לבדוק אותה ומאז נוסעת רק מסיאול בלי לעבור את הגבול לצפון, רק בשביל החוויה התיירותית. בתחנה ניתן להחתים חותמת גבול של צפון קוריאה ולשחק ב"כאילו".

כאן תם הסיור. בדרך חזרה שוב בדק אותנו החייל על מנת לוודא שלא ערקנו לצפון ובדרך חזרה עצרנו להפתעתנו במפעל ג'ינסנג, שם סיפרו לנו על סגולות הצמח וניסו למכור לנו ללא הצלחה מוצרים שונים העשויים מהצמח במחיר מופקע. נתנו לסיור המרתק בגבול ציון 10.

מידע חשוב: מה זה DMZ? האזור המפורז שנוצר בשנת 1953 בתום מלחמת קוריאה, הוא אזור שמפריד בין שתי המדינות, הדרום והצפון, אורכו 242 ק"מ ורוחבו 4 ק"מ. הוא מרוחק כ-52 ק"מ מסיאול ונחשב לגבול החמוש ביותר בעולם. לאורכו יש עמדות צלפים, שדות מוקשים, בונקרים וחוטי תיל סבוכים המונעים מבני אדם להיכנס לתחום. סביב האזור מחזיקות שתי המדינות כמעט שני מיליון חיילים ולאמריקאים יש שם עוד כמה עשרות אלפי חיילים בנוסף לקבוצה גדולה של משקיפי או"ם. העובדה שאין בני אדם בשטח יצרה במקום שמורת טבע יוצאת דופן הכוללת חורשים, נהרות וביצות שיצרו סביבה אקולוגית ייחודית עם בעלי חיים וצמחים נדירים. בסך הכל יש במקום מעל 1,100 מיני צמחים ו-51 מיני יונקים כולל דב שחור אסיאתי, חתול בר ונמרים נדירים. אפשר לעשות את הטיול הזה רק בטיול מאורגן. אנחנו רכשנו את הטיול מראש מאתר Viator והוא עלה לנו 40,000 וון למבוגר ו-28,000 וון לילד בגיל 3-11. טיול צהרים עולה 2,000 וון יותר ויש גם טיולים עם ארוחת צהרים וטיולים ליום שלם שפחות מומלצים. הטיול נמשך 6.5 שעות.

האוטובוס הוריד אותנו בשעה 13:15 ב-City Hall של סיאול ומשם לקחנו את המטרו לעבר היעד הבא, שכונת Gangnamהמפורסמת. ירדנו בתחנה על שם השכונה, הילדים ביקשו מאוד אוכל מערבי ומצאנו את עצמנו אוכלים צהרים בבורגר קינג. לאחר ארוחה מהירה הלכנו לאטרקציה הבאה הסמוכה SamsungD'lightורועי וליאור העבירו שם בקלות רבה שעה בכל הפעילויות הרבות המאפשרות להתנסות במיטב הטכנולוגיות של היום ושל המחר. כבר בכניסה אתה מצטלם ומקבל צמיד פעילויות שמלווה אותך בזיהוי בכל תחנה. התמונה שלך מוקרנת על מסכים ענקיים בכניסה והילדים התלהבו מזה מאוד. מדובר על כל מיני פעילויות דיגיטליות שיוצרות תמונות שונות באמצעות רצף של בחירות ובסופו של דבר כל אחד מקבל מעין ניתוח אישי של הבחירות שלו ויכול אף לשלוח לעצמו במייל את התמונות שיצר. בקומה מעל ניתן לראות איך סמסונג רואים את העתיד מבחינת השימושים הטכנולוגיים בבית, בחינוך, בקניות ובשמירת הסביבה. נתנו למרכז ציון 10.

מידע חשוב: מרכז המבקרים של סמסונג מציג את עולם העתיד ועד כמה מבדר הוא הולך להיות. בקומת המרתף נמצאת חנות המותג ואילו בשתי הקומות שמעליה יש תצוגה שנועדה להמחיש את החדשנות הטכנולוגית של החברה. בקומה הראשונה נמצאים עולמות ופעילויות שמאפשרים לחוש את המחר. בקומה השנייה מוצגות טכנולוגיות ויכולות של בית חכם. המרכז פתוח מידי יום בשעות 10:00-19:00 למעט ימי ראשון והכניסה אליו חופשית. הגעה באמצעות מטרו קו 2 לתחנת Gangnam יציאה 8. הביקור במקום נמשך כשעה. www.samsungdlight.com

אחרי שהסתובבנו קצת בחנות המוצרים של סמסונג בקומת המרתף ורועי וליאור התנסו ב-VR, לקחנו מונית לצד השני הצפוני של השכונה, אל רחוב Garosu gil ושוטטנו בו בנעימים. הרחוב מזכיר מאוד את אזור הסוהו של ניו יורק והוא מלא במסעדות, חנויות טרנדיות, בוטיקים קטנים וסניפים של כל רשת מוכרת בעולם. החנות של אפל נמצאת גם היא ברחוב הזה והדבר היחיד שהעיב על הביקור ברחוב הייתה העובדה שהאייפון החדש שרציתי, ה-Xs עדיין לא הגיע לשם. נתנו לשכונת גנגנם בכלל ולרחוב גארוסו בפרט ציון 9.

מכאן המשכנו ברכבת התחתית לעבר שוק Namdeamunלחוויית שוק מתקנת. סוף סוף מצאנו שוק כלבבנו, מיליון דוכני מזון בהם סעדנו את ארוחת הערב, דוכני קניות מגוונים וחנויות שמוכרות מיני ממתקים מקומיים, מוצרי נייר שונים, קוסמטיקה ועוד. העברנו בשוק בלי להרגיש שעתיים וחצי (כולל האוכל) ולמונית חזרה למלון עלינו עם שייק אבטיח ביד אחת ומלא שקיות ביד השנייה. נתנו לשוק ציון 10.

מידע חשוב: השוק האטרקטיבי ביותר בסיאול מכיל 10,172 חנויות ומעל 400 אלף מבקרים מידי יום (מתוכם רק 10,000 זרים). הוא נמצא מסביב לשער Sungnyemun. על השוק הזה נאמר שאם לא מצאת בו משהו שחיפשת, כנראה שהפריט הזה לא קיים בסיאול... השוק מכיל ביגוד, אביזרים, כלי מטבח, עבודות אמנות, מזון ועוד פריטים רבים אחרים. בשוק תמצאו את כל מאכלי הרחוב של סיאול. החנויות והדוכנים פתוחים משעות הבוקר ונסגרים בסביבות השעה 20:00 למעט יום ראשון. ההגעה באמצעות מטרו קו 4 לתחנת Huehyun יציאה 5. namdaemunmarket.co.kr

עוד קצת תובנות על קוריאה: א. לא שמעו פה על פחים ולפעמים צריך להיסחב עם זבל דקות ארוכות עד שמוצאים איפה לזרוק אותו. ב. לקוריאניות רבות יש קול צווחני ומעצבן. ג. מאוד נוח להתחיל את היום עם שני בקבוקי מים קרים שהמלון מספק מידי יום. הבעיה היחידה אפרופו התובנה הראשונה, היא איפה בדיוק זורקים את הבקבוקים הריקים? ד. מסתבר שאפשר לשגשג כלכלית גם עם הוצאות ביטחון גבוהות ועדיין לגבות רק 10% מע”מ. ה. הגברים בקוריאה מחויבים בשירות חובה של שנה ו-10 חודשים בלבד אבל אסור להם להשתמש בסמארטפון במהלך השירות, אז מה עדיף, שירות קצר בלי טלפון או ארוך כמו אצלנו עם טלפון?

יום שישי 28/9/18 היום שליאור חיכתה לו

בשעה שיצאנו היום מהמלון (08:15), בית הקפה הקטן במלון כבר היה עמוס במאפים שונים, אך הדבר לא מנע מהילדים לבקש ללכת לאכול כרגיל בפריז בגט... מדובר על רשת בתי קפה ענקית, אבל כזו שמכינה את כל הכריכים והמאפים השונים שלה בסניף עצמו והכל טרי טרי ומריח נהדר. כל דבר שאכלנו שם היה פשוט טעים. היום בחרנו לחרוג מהמנהג של הימים האחרונים ורועי בחר לאכול מיני כדורי אורז (סוג של סופגניות מטוגנות קטנות מאורז עם קינמון וסוכר), גולן לקח כדור אורז גדול ממולא שוקולד, ליאור אכלה משה בתיבה ואני בחרתי מאפה נקניקיות.

לאחר האוכל צעדנו מספר דקות לעבר ארמון Gyeongbokgung, שהוא בעצם הארמון הראשי מבין חמשת ארמונות סיאול. רכשנו כרטיסים לארמון וחלפנו על פניו יחסית בזריזות בדרכנו למוזיאון הפולקלור שנמצא בקצה השני המרוחק, במטרה להספיק לראות את המוזיאון לפני טקס החלפת המשמרות שמתקיים כל יום בשעה 10:00. בדיעבד גילינו שכרטיסים לארמון אפשר לקנות גם במוזיאון ואם היינו מגיעים אליו ישירות בשעה 09:00 היינו מספיקים לראות את המוזיאון יותר בניחותא. בכל מקרה, במוזיאון יש תערוכה קבועה שמורכבת מ-3 אולמות המתארים את ההיסטוריה של קוריאה, התרבות הקוריאנית וצמתי חיים שונים בחיי הקוריאנים. התערוכה מוצגת בצורה מאוד מעניינת ולמרות שכבר ביקרנו במספר מוזיאוני פולקלור עדיין מצאנו פה דברים שעוד לא ראינו כשמצד שני היו גם דברים שכבר זיהינו והכרנו.

מידע חשוב: המוזיאון הבנוי מתחת לפגודה בת חמש קומות, מציג את חיי היום יום והתרבות הקוריאנית ומאפשר להבין ולחוות את אורח החיים המסורתי הקוריאני מהעבר ועד היום. יש במקום מוזיאון לילדים בתשלום נפרד, חנות מזכרות ובית קפה. מבקרים בו מעל 2 מיליון איש בשנה. ניתן להשכיר מדריך קולי בעלות של 1,000 וון. המוזיאון פתוח בשעות 09:00-18:00 והכניסה אליו חופשית דרך הארמון או ישירות מהשער המזרחי. ההגעה אליו באמצעות מטרו קו 3 לתחנת Anguk יציאה 1 או לתחנת Gyeongbok gung יציאה 5. הביקור במוזיאון נמשך שעה עד שעה וחצי. www.nfm.go.kr

לאחר סיום הסיור צעדנו בחזרה לאורך הארמון, בוחנים מידי פעם את המבנים, כדי להספיק להגיע לטקס. הארמון עצמו מאוד גדול ומרווח והמרחקים בו הרבה יותר גדולים מאשר בארמון הקודם שהיינו (ארמון צ'אנגדוק), אבל המבנים עצמם מאוד דומים בצורתם למבנים בארמון הקודם ובעוד בקודם ניתן היה להציץ לתוך המבנים, הרי שפה המבנים עצמם סגורים או חסרי תוכן. המסקנה היא שמומלץ לבקר בארמון צ'אנגדוק ובגן הסודי ואילו לארמון קיונגבוק להגיע רק בשביל המוזיאון וטקס חילופי המשמרות (לשניהם לא נדרש כרטיס והם לפני הכניסה לארמון).

בארמון יש שלושה סוגי טקסים של חיילי המשמר, כל אחד מהם מתרחש פעמיים במהלך היום ולכל אחד אורך שונה. שעות המופעים והמיקום המדויק שלהם מופיע באינטרנט (וגם בהמשך בפינת ה"מידע חשוב") וחשוב לתאם את שעת ההגעה לארמון בהתאם. אנחנו בחרנו לצפות בהחלפת המשמרות, שנחשב לטקס המרכזי ונמשך 20 דקות (ישנו גם אימון צבאי ומופע של חיילים במשמרת שהם קצרים יותר). לשמחתנו לא היו יותר מידי אנשים ותפסנו מקום מצוין שצופה על הטקס ואילו את הילדים הזמינו הקוריאנים החביבים למתחם ילדים מיוחד שממנו יכלו לראות מבלי שמבוגרים גבוהים יסתירו להם (איך עוד לא העתיקו את הפטנט הזה לכל מקום בעולם?). הטקס כולל חצוצרן שעומד על החומה מעל השער הראשי והוא זה שפותח וסוגר את הטקס יחד עם תוף ענק שנמצא במתחם הקהל, תזמורת עם מגוון חצוצרות ותופים ומספר חיילים שצועדים יחד עם דגלנים. לכולם בלי יוצא מן הכלל מודבקים זקנים מסורתיים, שנראים מעט מגוחכים. לאחר צעידה, נגינה ומספר צעקות של מפקד המשמר יש תחלופה של המשמרות וניתן ללכת להצטלם עם השומרים (כל עוד מקפידים לא לגעת בהם). טקס יפיפה ומוזיאון מוצלח שנתנו להם ציון 10. לארמון אין טעם לתת ציון כי הוא לא היה החשוב בביקור.

מידע חשוב: הארמון, שנבנה בשנת 1395 היה הראשון בשושלת Joseon ונקרא גם הארמון הצפוני בגלל מיקומו. הוא הגדול ביותר (אך לא היפה ביותר) מבין חמשת ארמונות סיאול. הארמון נשרף במאה ה-16 ושוחזר מאוחר יותר בתחילת המאה ה-20. הארמון פתוח מידי יום פרט לימי שלישי בשעות 09:00-18:00 וכניסה אליו עולה 3,000 וון למבוגר מעל גיל 18 ו-1,500 וון לילד בגיל 7-18, מתחת חופשי. טקס החלפת המשמר המלכותי מתקיים בשעות 10:00 ו-14:00 ונמשך 20 דקות, הופעה של חיילים במשמרת מתקיימת בשעות 11:00 ו-13:00 ונמשכת 10 דקות ואימון שומרי השער מתקיים ליד שער Hyeopsaengmun בשעות 09:35 ו-13:35 ונמשך 15 דקות. מומלץ להסתפק בצפייה בטקס החלפת המשמרות ובביקור במוזיאון הפולקלור, לשניהם לא נדרש לשלם כלום ולא להיכנס לארמון עצמו. ההגעה באמצעות מטרו קו 5 לתחנת Gyeongbok gung יציאה 5. הביקור נמשך 1.5-2 שעות. www.royalpalace.go.kr

לאחר שיצאנו מהארמון נסענו לעבר שוק האלקטרוניקה Yongsan. מדובר בעצם במספר מרכזי קניות גדולים הכוללים חנויות מכל הסוגים כשביניהם רחובות עמוסי חנויות טלפונים, מחשבים, נורות, חשמל ומה לא. לאחר שתיקנו לי את המסך של האייפון (שניסה להתאבד בתחילת הטיול מהמחשבה שעומדים להחליף אותו...) ב-40 דקות ובחצי מחיר מאשר בישראל וקנינו לילדים משחקי הרכבה ומשחקי פלייסטיישן, נהנינו מאוד להסתובב בחנויות הענק של סמסונג ושל LG ולראות את כל המוצרים החכמים שלהם לבית, שאנחנו רק יכולים לחלום עליהם בישראל.

מידע חשוב: שוק האלקטרוניקה הוא שוק סיטונאי עצום שנמצא ליד תחנת הרכבת יונגסאן. פה אפשר למצוא כל מה שקשור למחשבים, מערכות אודיו, משחקי מחשב ואביזרים וכל צורך אחר בתחום. מרכז הקניות נפתח בשנת 1988 כחלק מפרויקט שיקום השכונה ומכיל כיום מעל 3,000 חנויות המציעות מחירים נמוכים ב-15-30% מכל מקום אחר. החנויות פתוחות בימי שני עד שישי בשעות 10:00-19:30 ובשבת וראשון עד 20:00. הגעה באמצעות מטרו קו 1 לתחנת Yongsan ומשם הליכה של 450 מטר.

התכנון היה לבלות את המשך היום בפארק השעשועים Lotte World, אך ראינו כי אנחנו עומדים להגיע לשם שעה לפני שהמחירים יורדים בשעה 16:00 ולכן החלטנו לחזור לשכונת גנגנם הסמוכה לפארק השעשועים על מנת להגשים לליאור חלום ולראות את הפסל של גנגנם סטייל. הפסל נמצא בכניסה למרכז הקניות הענק Coex וחשבנו שאולי גם נמצא סוף סוף מה לקנות לעומר ואופיר שנשארו בבית. את הפסל אמנם מצאנו והצטלמנו (ולא היה פשוט למצוא אותו), אבל בפועל הקניון הזה כל כך גדול שאת רוב הזמן שלנו בזבזנו בלחפש אוכל ואת הפסל וזמן למתנות כבר לא נשאר לנו, מזל שיש עוד זמן לקניות.

בשעה 15:45 הגענו לפארק השעשועים Lotte World, שהוא פארק השעשועים המקורה הגדול ביותר בעולם ונמצא בתוך מרכז מסחרי. לא לקחנו בחשבון בתכנון שיחד איתנו יגיעו עוד אלפי בני נוער ישר מבתי הספר עם התלבושות האחידות שלהם. חשבנו שכל המקומיים יבלו בפארק בימים הקודמים בחג. הכניסה אחרי שעה 16:00 מקנה 20% הנחה וקופונים שנמצאים במפת סיאול מקנים 20% הנחה נוספת. הפארק נסגר בשעה 23:00 ואנחנו נשארנו בו (לתדהמתנו) עד רגע הסגירה. הפארק מורכב מכמה קומות בתוך מבנה ומעוד אזור שיוצא מהמבנה החוצה והוא תחת כיפת השמים. הילדים נהנו מאוד למרות זמני המתנה מטורפים בחלק מהמתקנים. באחד המתקנים (רכבת ההרים אטלנטיס), גולן ואני חיכינו בתור עבור הילדים במשך 1:50 שעות, בזמן שהם עשו בינתיים מתקנים אחרים, מטורף! לקראת הסוף, כשכבר היינו עייפים ורק חיכינו לליאור שתסיים את המתקן האחרון התקרבו לרועי ואליי שתי נערות וביקשו שאצלם אותן. אחרי שהתחילו לצחקק הבנתי שבעצם הן רוצות תמונה עם רועי, שהיה נבוך מאוד אבל הצטלם.

מידע חשוב: פארק השעשועים המקורה הגדול בעולם מכיל 55 מתקנים, ממתקנים לקטנטנים ועד רכבות הרים מפחידות. במקום גם משטח החלקה על הקרח, תהלוכות, מוזיאון פולקלור אטרקטיבי, אגם, מסעדות וחנויות. הפארק מחולק לעולמות שונים, כולל חלק שאינו מקורה, שעלול לא לעבוד במקרה של גשם. שני המתקנים הכי מבוקשים הם רכבות ההרים French Revolution ואטלנטיס ומומלץ מאוד לעשות אותן בתחילת היום. הראשונה נמצאת בקומה הראשונה של החלק המקורה והשנייה נמצאת בחוץ. הפארק פתוח מידי יום בשעות 09:30-23:00 (משתנה) והכניסה אליו למבוגר עולה 52,000 וון, לנער בגיל 13-18 עולה 46,000 ולילד בגיל 3-12 עולה 43,000. אחרי שעה 16:00 יש 20% הנחה. כניסה למוזיאון הפולקלור עולה 1,000-3,000 וון נוספים בהתאם לגיל וכרטיס ללא עמידה בתור ל-5 מתקנים עולה 30,000 או 100,000 ללא הגבלה. ההגעה במטרו קו 2 או 8 לתחנת Jamsil יציאה 4. adventure.lotteworld.com/eng

מידע חשוב נוסף: בסמוך לפארק השעשועים נמצא מגדל Lotte, שנחנך בשנת 2017, הוא המגדל השישי בגובהו בעולם ומציע את התצפית הגבוהה בעיר מגובה של 489 מטר, מקומה 120. הוא פתוח בימים ראשון עד חמישי בשעות 10:00-22:00 ובשישי ושבת עד שעה 23:00 וכניסה למבוגר עולה 27,000 וון וכניסה לילד בגיל 3-12 עולה 24,000. seoulsky.lotteworld.com

משם חזרנו בדרך יחסית ארוכה למלון ולישון.

יום שבת 29/9/18 קניות, קניות, קניות ורועי הכוכב

היום בשעה 11:00 היו לנו כרטיסים למופע Nanta, שהזמנו עוד מהארץ והומלץ לנו בחום. התיאטרון ממוקם בשכונת Myeongdong ולכן החלטנו לבלות את כל חצי היום הראשון בשכונה. החלטנו להתחיל את היום בצעידה קצרה מהמלון לכיוון השכונה ולאכול כבר שם ארוחת בוקר.

זה המקום להגיד כמה מילים על המלון המדהים שלנו. כשהחלטנו לנסוע לקוריאה התלבטנו מאוד בשאלה איפה הכי כדאי לישון בסיאול. בסופו של דבר מיקמנו את כל האטרקציות על גבי Google Maps ובחרנו את המלון שהיה הכי קרוב לרובן. נתחיל מכך שמלון Centermark הוא פשוט מלון מדהים. החדרים גדולים ומרווחים, הצוות שירותי ביותר ודובר אנגלית שוטפת, קיבלנו ממנו כרטיסים לאטרקציות, יש לו שרותי שאטל שונים, מרחק ההליכה לרחוב אינסה דונג הוא 100 מטר ובמרחק של 5-15 דקות הליכה רגועה נמצאים גם שני הארמונות, שכונת בוקצ'ון האנוק, שני המקדשים, הנחל ואפילו שכונת מיונגדונג ושוק נמדמון. בסביבת המלון עשרות מסעדות ובקיצור, מומלץ ביותר!

ובחזרה לבוקר, הגענו לרחוב הראשי בשכונה בשעה יחסית מוקדמת (08:45) וכל החנויות היו עדיין סגורות. מדובר בשכונה מעט עצלה, כך שחנויות הקוסמטיקה שהשכונה מפורסמת בהן נפתחות בשעה 09:00 וחנויות הבגדים בין השעות 10:00-11:00. למרות שהחלטנו הפעם לגוון ולבגוד בפריז בגט מצאנו את עצמנו נכנסים לסניף הענק שלהם בשכונה ואוכלים שם. הבעיה הייתה שהמבחר בסניף הזה היה כל כך גדול שהיה ממש קשה לבחור. לאחר הארוחה הסתובבנו עוד קצת והגענו להופעה. נתנו לשכונה ציון 10.

מידע חשוב: השכונה, שפירוש שמה הוא "השכונה המוארת", היא אזור המסחר, הפיננסים והתיירות של סיאול ורחוב מיונגדונג היוקרתי זכה לפני שנים ספורות בתואר רחוב המסחר היקר בעולם. השכונה נמצאת בין שתי תחנות המטרו שמדרום ומצפון לה ובאזור נמצאים קתדרלת מיונגדונג (בה יושב הארכיבישוף של קוריאה) ותיאטרון מיונגדונג. אם אתם מחפשים בנקים או מותגי על בינלאומיים כגון רלף לורן, לואי ויטון, בולגרי, לקוסט ועוד אז הגעתם למקום הנכון. יש כאן גם לא מעט מרכזי קניות וחנויות כלבו והרבה מותגי קוסמטיקה קוריאנים, דוכנים וחנויות בוטיק קטנות. ההגעה לשכונה באמצעות מטרו קו 4 לתחנת Myengdong או מטרו קו 2 לתחנת Euljiro 1.

כשהזמנו כרטיסים למופע Nanta לא בדיוק ידענו למה אנחנו מגיעים. הבנו שמדובר בהופעה ללא מילים המתרחשת במטבח ונראה היה לנו שמדובר על איזה שהוא שילוב של Blue Men Group ומיומנה. בפועל מדובר על מופע מצחיק ומלהיב שמספר את סיפורם של ארבעה טבחים שצריכים להכין ארוחה לחתונה ובאמצע מזמינים מהקהל את החתן והכלה לטעימות. ומי התנדב לעלות לבמה? כן, כן, רועי הדהים אותנו והתנדב לעלות לבמה (בדיעבד הסתבר לנו שבתור החתן התמונה שלו מפורסמת באתר ההופעה באינטרנט), שיתף פעולה עם צוות השחקנים במשך דקות ארוכות והוסיף לנו המון עניין אישי למופע הנהדר. המופע נמשך שעה וחצי והיה מהנה מאוד לכולנו. לא התלבטנו בכלל ונתנו למופע ציון 10.

מידע חשוב: המופע הוא שילוב בין מופע בישול קומי ללא מילים המתרחש במטבח עם אלמנטים קצביים מסורתיים והוא מועלה מאז שנת 1997 וצפו בו עד כה מעל 8 מיליון צופים, כולל מעל במות ברודווי. גם הצופים יכולים להשתתף במופע .המופע נמשך שעה וחצי ואסור לצלם. הופעות בתאטרון בשכונת מיונגדונג נערכות בימים שני עד חמישי בשעות 17:00 ו-20:00, בימי שישי וראשון גם בשעה 14:00 ובימי שבת גם בשעות 11:00 ו-14:00. המופע עולה 40,000-70,000 וון בהתאם למיקום באולם, אך יש הנחות משמעותיות באתר האינטרנט להזמנה מראש ולמופעי הצהרים. התאטרון נמצא בבניין אונסקו במיונגדונג וההגעה עם מטרו קו 2 לתחנת Euljiro 1 יציאות 5,6 או קו 4 לתחנת Myeong Dong יציאה 6. להיזהר לא להתבלבל עם תיאטרון מיונג דונג הסמוך. www.nanta.co.kr:452

כשיצאנו מההופעה לא הכרנו כבר את הרחוב. כל החנויות נפתחו בינתיים ומאות דוכנים של קניות ובעיקר של אוכל התווספו לרחוב הראשי ולכל הסמטאות שמסביבו. קנינו לילדים את הגלידה הארוכה (32 ס”מ) שחיכו לה עוד מהארץ (ראינו אותה בסרטוני יוטיוב על סיאול) ועוד מיני מטעמים שאת חלקם אכלנו כבר בעבר וחלקם היו חדשים לנו, כמו לדוגמא ה-Bungeo Ppang, שהוא פנקייק בצורת דג ממולא בשעועית אדומה, עוד מאכל נפלא שהיה ברשימה המופלאה שלנו.

הסתובבנו עוד קצת בחנויות וברחובות וחזרנו ברגל למלון. לאחר מנוחה קצרה יצאנו לצהרים במסעדה הצמודה למלון (כי רועי חלם על Cutlet נוסף עוד מאז שהיינו ב-Jeju) ולאחר מכן רועי פרש לחדר לנוח ואנחנו יחד עם ליאור המשכנו לסיור אחרון ברחוב אינסה דונג. הפעם גם ביקרנו במתחם חנויות הבוטיק המגניבות שנקרא Ssamziegil, שההליכה בין החנויות בו מתבצעת בהליכה בעלייה כל הזמן כלפי הגג.

ללא ספק זה אחד הרחובות הכי כיפיים בסיאול. הסתובבנו שוב בין חנויות המזכרות והדוכנים השונים וכשהרגליים כבר כאבו החלטנו שמספיק וכדאי לחזור ולהתחיל לארוז. נשאר לצאת עוד לארוחת ערב, לפדות את הכסף שנשאר בכרטיסי ה-T-Money ומחר חוזרים הביתה.

יום ראשון 30/9/18 חוזרים הביתה

היום יום החזרה וזה תמיד יום מעצבן, אבל לפחות השעה של הטיסה הייתה מאוד נוחה ואפשרה לנו לצאת לאכול ארוחת בוקר בניחותא בפריז בגט כמובן, לחזור למלון ולהזמין מונית, אחרי שהייתה לנו דילמה איך הכי נכון לחזור לשדה התעופה. המונית הגיעה כמובן לפני הזמן, היה נראה כאילו המזוודות לא ייכנסו בחיים, אבל הנהג הזקן והחביב התעקש שהכל ייכנס וכמובן צדק. אחרי 55 דקות הגענו לשדה התעופה הבינלאומי Incheon והנסיעה הנוחה עלתה לנו 65,000 וון.

טיסת אירופלוט הייתה אמורה להמריא בשעה 13:15, אך המריאה רק בשעה 14:00, עובדה שקצת הלחיצה כי היה לנו במוסקבה קונקשן רק של שעתיים, אז גולן ניסה להרגיל את הילדים לעובדה שאולי נבלה יום במוסקבה... את רועי זה בכלל לא שעשע. הפעם זו הייתה טיסת יום שנמשכה 8:50 שעות, השירות במטוס היה בינוני למדי, שני מסכים לא עבדו לנו (מזל שיש טלפונים ואייפדים וחיבורי USB לטעון אותם) והאוכל היה מזעזע. אבל בסך הכל הטיסה עברה מהר ומיד עם הנחיתה במוסקבה ומעבר מהיר בבדיקת הדרכונים המגוחכת והשיקוף התמוה מצאנו את עצמנו כבר עומדים בשער לעלות לטיסת ההמשך. בדרך תוך כדי הליכה גם הספקנו חלקנו לעצור לשירותים וגולן קנה מהר בושם לעומר שהוא ביקש ויאללה עולים למטוס.

אחרי 3:50 שעות נחתנו בנתב”ג, אספנו את הממתקים מהדיוטי פרי והמזוודות כמעט עשו לנו התקפת לב קלה לאחר שאחת מהן בוששה להגיע. מה לעשות, התרגלנו בקוריאה שהמזוודות מחכות לנו ולא אנחנו להן.

אנייה סאו (שלום) וקמסה מידה (תודה רבה) דרום קוריאה, היה לנו כיף ענק!

סיכום קצר

בסיכומו של דבר ביקרנו בקוריאה במשך 13 ימים ו-11 לילות. ביקרנו בשלושה יעדים, טסנו שתי טיסות פנים ונסענו ברכבת המהירה. כמה זה עלה, אתם שואלים?

טיסות בינלאומיות 4700$ לכולנו (3 כרטיסי מבוגר וכרטיס ילד), טיסות פנימיות 327,000 וון (ממוצע של 41,000 וון לכרטיס לאדם), תחבורה (כולל רכבת מהירה, רכב שכור ודלק וכל התחבורה הציבורית) 709,000 וון (ממוצע של 59,000 וון ליום), אוכל 1,264,000 וון (ממוצע של 115,000 וון ליום), אטרקציות 812,000 וון (ממוצע של 74,000 וון ליום), שונות 124,000 וון (ממוצע של 11,000 וון ליום) ומלונות 2,016,000 וון (ממוצע של 92,000 וון לחדר ללילה). סה”כ הכל כולל הכל עלה 37,000 ש”ח

מצרף לכם את טבלת האוכל המפורסמת: