זאת הפעם השלישית של בעלי ושלי בסרביה, מי שירצה יוכל לקרוא בהרחבה על הטיול הזוגי הראשון שלנו בבלגרד. הפעם החלטנו לצרף גם את הבנות לחופשת קיץ קצרה, שכללה שלושה לילות בבלגרד וארבעה לילות במוקרה גורה (Mokra Gora), שנמצאת בדרום מערב סרביה, בסמוך לגבול בוסניה.
יום 1 – יום ראשון 28.7 - טיסת אחה"צ, מגיעים להוסטל בבלגרד
טיסת אחה"צ נוחה של ארקיע לבלגרד, הטיסה עוברת במהירות ונוחתים בבלגרד לטפטוף גשם קל. מגיעים לדלפק Europcar ומקבלים את הרכב, פולקסווגן גולף, שישמש אותנו בשבוע הקרוב. בתחילה חשבנו שבימים בבלגרד, נסתדר בלי רכב ורק ביציאה מהעיר נשכור אותו אבל אחרי בדיקה שערכנו מצאנו שמחיר ההשכרה לשבוע דומה מאוד להשכרה של 4 ימים וכן ששכירת הרכב בתוך העיר תגזול לנו זמן רב ולכן החלטנו לקחת את הרכב כבר בשדה. בבלגרד לא הצלחנו למצוא חברת השכרה, שנותנת כיסוי ביטוחי מלא ולכן לקחנו את הפטנט של החזר השתתפות עצמית. צילמנו את הרכב מכל הכיוונים והתעקשנו לסמן מכה ועוד איזושהי שריטה על הרכב ויצאנו לדרך לכיוון העיר (שדה"ת נמצא כ 17 ק"מ מהעיר ויש אוטוסטרדה נוחה שעליה עולים מיד עם היציאה מהשדה).
העובדה שהיינו עם רכב חייבה מקום לינה עם חנייה וכאן החלפנו את מקום הלינה, שכבר הוזמן (דירה במרכז העיר), ל San Art Hostel, שממוקם על גדת נהר הדנובה, ב New Belgrade. האמת היא שעוד קודם כן ראיתי את המקום הזה, שפשוט "קופץ" ב Booking, משום שיש שם חדרים למשפחות וגם בשל הציונים הגבוהים שהוא מקבל שם ובכלל. מכיוון שהזמנתי את החדרים יחסית מאוחר (בערך חודש לפני ההגעה) נשארו לנו חדר קטן לשלישייה וחדר לזוג (עם מיטות נפרדות). יש לציין שזו הייתה הפעם הראשונה שלנו ב Hostel ולא ידענו בדיוק למה לצפות. החנייה של ההוסטל אינה פרטית ואינה צמודה למקום, מכיוון שהוא ממוקם בתוך פארק, שמכוניות לא רשאיות להיכנס אליו ללא אישור מיוחד ולכן החנינו את הרכב בחנייה הציבורית הגדולה והבטוחה (יש שם גם שומר אזרחי של הפארק, שבתוכו ממוקם בניין ממשלתי וגם שומר של בסיס צבאי, שנמצא בסמוךJ), השארנו את המזוודות ברכב וצעדנו כ 300 מטר אל ההוסטל. בהוסטל התקבלנו בחמימות רבה ע"י הבעלים, סשה, שהציע לנו שתייה, אבטיח ומלון, על חשבון הבית. אחרי ששתינו, השארנו את הבנות בסלון הכיפי של ההוסטל ונסענו עם סשה (לרכב שלו יש אישור כניסה לפארק) אל החנייה וסשה ביקש מהשומר שייתן לנו להכניס את הרכב שלנו כדי לפרוק את המזוודות.
החדרים שלנו בהוסטל היו מאוד בסיסיים וקטנים אבל אם מזמינים יותר זמן מראש אפשר לקבל חדרים יותר מרווחים וטובים. למחרת בבוקר התעוררנו לנוף המקסים של הנהר ושל העיר.
ה”סלון” של ההוסטל:
יום 2 – יום שני 29.7 – ארוחת בוקר עם הברווזים, מצודה, קניון וסיור תת-קרקעי בעיר
ארוחות הבוקר בהוסטל נפלאות ומיוחדות ובכל יום הם מגישים מאכל אחר, שהם מכינים במקום וזאת בנוסף לקפה, מיצים, שוקו ומאפים מתוקים. הארוחה מוגשת במרפסת, שיושבת מעל הנהר והברבורים והברווזים המקומיים מגיעים לקבל את החלק שלהם (סשה חילק לילדים לחם כדי שיוכלו לזרוק להם). פשוט לשבת וליהנות מהקסם והשלווה של המקום והשילוב עם הטבע באמצע העיר.
לאחר ארוחת הבוקר נסענו לכיוון המצודה של בלגרד. שקלנו לנסוע בתחבורה ציבורית, אבל בסוף החלטנו להשתמש ברכב ואכן, למזלנו, נסענו (לפי ההנחיות של הבנות בהוסטל) בכביש שמאחורי המצודה, מצאנו שם מגרש חנייה חינמי לגמרי והשארנו שם את הרכב (קצת בחשש, כי היינו די בטוחים שיש טרול חנייה אבל לא הצלחנו למצוא אותו).
טיפסנו למצודה מהחלק האחורי שלה והסתובבנו קצת למעלה כדי לצלם את הנוף של מפגש הנהרות (דנובה וסאבה). בחצר המצודה מצאנו פסלי דינוזאורים ובהמשך ביציאה, תערוכה של כלי נשק. יש בסמוך גם מוזיאון של מכשירי עינויים מימי הביניים למי שמעוניין (אצלנו לא נרשם עניין).
יצאנו מהמצודה לכיוון מרכז העיר ונתקלנו בקניון Rajićeva ואיך שהגענו אליו התחיל לרדת גשם, שאילץ אותנו להישאר שם כשעה. הקניון לא גדול ונחמד, עם כמה מותגי בגדים בינ"ל, חנויות צעצועים, סופר מרקט, DM וכמובן מסעדות ובתי קפה. הדבר הטוב ביותר בקניון הזה הוא שיש לו חניון די גדול, שמאפשר חנייה במרכז העיר ב 100 דינר סרבי לשעה (כ 3.30 ש"ח). השתמשנו בחניון הזה למחרת, כשהיינו צריכים להיות במרכז העיר אחה"צ.
התכנון לארוחת צהריים הייתה מסעדה בשם Ćevap kod Dekija, שנמצאת כ 1 ק"מ מהקניון ושאותה היכרנו (בעלי ואני) בביקורנו הראשון בבלגרד. ההתמחות של המסעדה היא הקבבונים, שמוגשים בפיתה גדולה (בלי רטבים או סלטים) ומתומחרים בפחות מ 14 ₪ ל 10 יחידות (כ 250 גרם). יש כמובן גם סלטי ירקות טריים, צ'יפס וסוגי בשר נוספים כגון: סטייקים, נקניקיות, המבורגר סרבי (רק קציצה, בלי הלחמנייה) ועוד. הכל מומלץ וטעים; המקום נטול תיירים ויושבים שם רק מקומיים.
ב 15:00 חזרנו למרכז העיר לסיור Underground Secrets of Belgrade. הסיור היה אמור להראות חלקים תת-קרקעיים, שקיימים במרכז בלגרד מתקופות שונות ועל הנייר נשמע מעניין. בפועל הסיור והמדריך לא היו כל כך מוצלחים ולקראת הסוף גם הלכנו הליכה מאוד ארוכה כדי לשתות כוס יין (לא טעים) ביקב שנמצא בתוך מרתף. הסיור עולה 10 יורו לאדם.
חזרנו לרכב, שלשמחתנו, נמצא שלם וללא דוחות וחזרנו לאזור ההוסטל, שנמצא מהעבר השני של נהר ה Sava. בערב הלכנו לאכול במסעדה איטלקית נחמדה מאוד, לא רחוק מהמלון וחזרנו דרך המזרקות המוארות של ארמון סרביה, הבניין הממשלתי שבפארק.
שביל הכניסה להוסטל:
שקיעה על הדנובה – צולם ממרפסת ההוסטל
יום 3 – יום שלישי 30.7 – טיול ב Great War Island, ההוסטל אכן צף וחדר בריחה מוצלח
ביום הזה מזג האוויר היה כבר יותר שימשי ואחרי ארוחת הבוקר צעדנו מערבה לאורך גדת הנהר עד שהגענו לגשר הצף (Pontoon Bridge) שנבנה מחדש כל שנה בקיץ ומחבר את New Belgrade עם האי Great War Island, שנמצא במרכז נהר הדנובה. באי יש חוף קטן, קיוסק בסיסי והרבה טבע. עשינו סיבוב של כשעה וחצי בחלק הירוק של האי, כשאנחנו פוגשים בדרך, ציפורים, חרקים, חלזונות ענק, צפרדעים קטנות ואפילו נחש מים קטנטן.
השלט מזהיר מחזירי בר, אותם לא פגשנו לשמחתנו. בהמשך, סשה סיפר לנו שכחודשיים לפני כן, מפלס הנהר היה גבוה בכ 4 מטרים וחיות גדולות יחסית כמו חזירים ואיילים שחו מהאי והגיעו לקרבת ההוסטל. קנינו גלידה בדרך וחזרנו להוסטל למנוחת צהריים קצרה, לפני חדר הבריחה, שהוזמן ל 17:30 במרכז העיר. בזמן הזה הרגשנו את התנודות של המלון על המים והבנו שכל המבנה צף!
חתול הבית מנמנם:
נסענו לעיר והחנינו את הרכב בחניון של קניון Rajićeva, שאותו גילינו ביום הקודם. אנחנו משתדלים לשלב חדר בריחה בחופשות שלנו בחו"ל והפעם חזרנו ל Adrenalin Escape Rooms, שם בעלי ואני כבר שיחקנו (בחדר אחר, מדהים שנקרא Tesla's Genious Mind). הפעם שיחקנו בחדר, שנקרא Tito's Secret, שהיה ממש כיפי והצלחנו לצאת עם קצת יותר מ 3 דקות על השעון!
תמונות מרחובות בלגרד:
נסענו לאכול ארוחת ערב במסעדה בשם Restoran Zavicaj, שגם אותה היכרנו בביקור הראשון שלנו בבלגרד. מדובר ברשת, שכוללת 5 מסעדות בבלגרד. במסעדה הזו יש כבר יותר תיירים אבל היא מאוד משפחתית ומקבלים תחושה מאוד חמימה ונעימה מהצוות. האוכל מצויין וכולל בשר מעושן (חזיר), נקניקיות, תבשילים שונים וסלטים.
חזרנו להוסטל ללילה האחרון לפני שנוסעים לכפר.
יום 4 – יום רביעי 31.7 – נסיעה ארוכה ל Mokra Gora, מתמקמים בצימר
קמנו לעוד ארוחת בוקר טעימה ורגועה ב San Art ואחריה נפרדנו מהצוות המקסים, לא לפני שסשה לקח את המזוודות שלנו ברכב שלו אל הרכב שלנו. התחלנו בנסיעה הארוכה בכיוון דרום מערב למוקרה גורה. Mokra Gora (="ההר הרטוב" בסרבית, בשל כמויות הגשם שיורדות שם) הוא כפר קטן, שנמצא בשולי הפארק הלאומי Tara, בסמוך לגבול סרביה-בוסניה. העיר הקרובה ביותר אליו היא Uzice. מדובר באזור הררי, ירוק ויפהפה, ששימש כרקע לסרט "החיים הם נס" (Life is a miracle) של הבמאי הסרבי אמיר קוסטריצה, שאפילו בנה שם שיחזור של כפר מסורתי עבור צילומי הסרט. האתר נקרא Drvengrad או Mećavnik והוא הפך להיות אטרקציה תיירותית בפני עצמה. ב Mećavnik נערך פסטיבל שנתי של סרטים ומוזיקה, בתחילת ינואר.
אחרי שיורדים מהאוטוסטרדה שיוצאת מבלגרד, הנסיעה בכבישים של סרביה הופכת לאיטית מאוד, יש הרבה עבודות תשתית ולקח לנו כ 4 שעות לעבור מרחק של 230 ק"מ! כשהגענו לאזור העיר Uzice, עצרנו בסופרמרקט כדי להצטייד במזון לשהייה בצימר, מאחר שראיתי שבמוקרה גורה עצמה או בסביבתה הקרובה אין סופר מרקט ויש רק כמה מכולות קטנות. אחרי כ 40 דקות נוספות הגענו למתחם הצימרים שלנו Neva Apartments, שנמצא ממש מעל Mećavnik. הורשינו להכניס את הרכב למתחם כדי לפרוק ולאחר מכן הוצאנו אותו לחנייה שממול. הצימר שלנו היה בית בן 3 קומות ו 4 חדרי שינה (שידרוג משמעותי במרחב האישי מההוסטל בבלגרד). במפלס הראשון יש סלון, מטבח ושירותים, במפלס השני שני חדרי שינה וחדר אמבטיה עם שירותים נוספים ובשלישי עוד שני חדרי שינה. הצימר היה מרוהט ומאובזר באופן סביר, המיטות היו נוחות ובסה"כ היה מאוד נעים וביתי. החלק החשוב ביותר היה הנוף שנשקף מהחלונות ומהמרפסת המשותפת של המתחם.
בערב בישלנו את ארוחת הערב המסורתית שלנו בצימרים ודירות בחו"ל, פסטת תמנונים. לא מדובר בתמנונים אמיתיים, אלא בחיתוך של נקניקיות לעיגולים והשחלה של 3-4 מקלות ספגטי דרך העיגול. התוצאה היא "תמנוני" פסטה, שאותם אנחנו אוכלים ברוטב עגבניות. הרעיון נלקח מערוץ ה Youtube של ה ThreadBanger.
יום 5 – יום חמישי 1.8 – יום מים - קייאקים בנהר ה Drina, מנזר במיקום יפה ובריכה בצימר
אחרי ארוחת בוקר בהכנה עצמית בצימר, נסענו לנקודת המפגש שקבענו עם אלכס מ Adventure Club Serbia (הוזמן מאתר בשם Wild Serbia), כדי לשוט בקייאקים בנהר ה Drina. נפגשנו עם אלכס ואחותו איוונה והם הסיעו אותנו לנקודת ההתחלה של השייט (את הרכב שלנו השארנו בנקודת הסיום). בשיחה ברכב אלכס נראה מאוד נחמד והוא מדבר אנגלית טובה. להפתעתנו, הוא השאיר אותנו עם איוונה כמדריכה ונסע לו לעיסוקיו האחרים. אחרי הדרכה קצרה ולבישת חליפות ההצלה, התחלנו את השייט ב 3 קייאקים: בעלי עם הקטנה, אני עם הגדולה ואיוונה עם האמצעית. הנוף בנהר מאוד יפה, הזרימה לא היתה חזקה, כצפוי בתחילת אוגוסט ומאוד נהנינו מהשקט והשלווה. השייט מתבצע במרכז נהר ה Drina , שגדה אחת שלו היא בסרביה והשנייה בבוסניה ואפשר לעבור בקלות רבה ממדינה למדינה.
במשך השייט היו לנו שיחות עם איוונה, שהאנגלית שלה היתה סבירה אבל היא הצטיירה כבחורה קצת משעממת ודיכאונית, אני חושבת שהיינו נהנים יותר עם אלכס, אבל לו היו תוכניות אחרות ולמען האמת הוא די הכעיס אותנו כי אפילו כשבאנו לשלם לו הוא היה עסוק בטלפון בסגירת העיסקה הבאה ולא ממש התייחס אלינו. יש עוד מס' חברות, שמציעות קייאקים וראפטינג באזור. נקודת הסיום של השייט היא Drina river house, שהוא בית עץ קטן, שבנוי על אי זעיר באמצע הנהר. יש כמה מסעדות שמשקיפות על הנוף הזה.
נפרדנו מאיוונה ואלכס ונסענו לכיוון מנזר Rača, שנמצא כ 15 דקות נסיעה מנקודת הסיום של הראפטינג. מנזר Rača הוקם לפי המסורת הסרבית בסוף המאה ה 13 או בתחילת המאה ה 14 ומאז נהרס מספר פעמים במלחמות באזור. המבנה שקיים כיום נבנה ב 1826. המנזר שימש במהלך השנים מרכז חשוב של העתקת ספרים סרביים של הכנסייה האורתודוקסית.
לאחר שעשינו סיבוב קצר במנזר היפה ובסביבתו, נסענו חזרה למוקרה גורה ועצרנו בכניסה לכפר במתחם שנקרא Bele Voda, שבו יש שביל הליכה קצר שמוביל לבריכה של מים, שנובעים מהמעיין הסמוך (בבריכה אפשר לשחות, המים היו קרים מאוד). הטענה של המקומיים היא שהמים טובים מאוד לעור ובמיוחד לעיניים, כך שמומלץ לשטוף את הפנים איתם.
כשהגענו לצימר הבנות הגדולות שקעו ב Wifi ואני הלכתי עם הקטנה לבריכה החמודה של מתחם הצימרים. פגשנו שם אישה הולנדית נחמדה ובנה בן ה 15, שהיו באמצע טיול בן 3 שבועות בבלקן (בהמשך כל בני המשפחה שלהם קיבלו איזה קלקול קיבה או וירוס ופספסו את ימי הטיול באזור).
יום 6 – יום שישי 2.8 – אזור Zlatibor, מערת Stopića, פארק מפלי Gostilje, סיבוב באגם של זלטיבור
אחרי ארוחת הבוקר בצימר נסענו כשעה לכיוון מערת Stopića. חנינו בחניון בכניסה לשביל אל המערה (צריך לפנות שמאלה מהכביש הראשי אל כביש הגישה לחניון שנמצא כ 500 מטרים למטה). יש הליכה קצרה של כמה דקות עד לפתח המערה, שם קונים כרטיסי כניסה במחיר סימלי. בזמן שנכנסנו למערה התקיימה בה הדרכה בסרבית, שבה כמובן לא השתתפנו, אבל כשיצאנו, אחד העובדים במקום, שידע אנגלית, שאל אם אנחנו רוצים קצת הסברים על מה שראינו ובאמת נתן לנו הסבר פרטי של כ 10 דקות על המערה. החלק שאפשר לבקר בו במערה אינו גדול אבל הוא מאוד יפה ומגוון. בקצה המערה ישנו מפל גדול בגובה של כ 10 מטרים, שממלא נהר תת-קרקעי, שזורם במערה. קרוב יותר לכניסה ישנן בריכות מאוד עמוקות (עד 7 מטרים) שנראות כמו קפלים בסלע הגיר. המערה מוארת יפה ומאוד נהנינו מהביקור בה.
מחוץ למערה מכרו פטל טעים שנקטף מהעצים שמסביב.
מהמערה נסענו לכיוון מפלי Gostilje, שנמצאים בתוך פארק נחמד שיורד ויורד ויורד לעוד ועוד מפלים. אנחנו עצרנו בשלב מסויים, אבל אפשר מן הסתם להמשיך עוד. בפארק, אנשים תופסים פינות ומתיישבים לפיקניק.
בדרך מהחנייה למפל היו דוכן מזכרות מסורתיות וקומוניסטיות משעשעות וכמה סוסים.
בדרך חזרה רצינו לעבור בזלטיבור (Zlatibor) שהיא עיירת נופש (בחורף יש סקי באזור) שרחוקה כ 40 ק"מ ממוקרה גורה. כאן ה Google Maps לקח אותנו בדרכים לא דרכים וכמעט בשבילי עיזים, עד שבסופו של דבר אחרי כחצי שעה של נסיעה מלחיצה הגענו לכביש. הגענו לזלטיבור בשעת צהריים מאוחרת וישבנו לאכול במסעדה על שפת אגמון קטן שנמצא במרכז העיר. זלטיבור נראתה מאוד עמוסה בתיירים ודי שמחנו שלא בחרנו ללון שם. אחרי סיבוב קצר סביב האגם וגלידה, כמובן, חזרנו לצימר.
בצימר פגשנו את מילנה, הבעלים ואת הכלבה מאשה, שהקסימה את הקטנה שלנו.
ישבנו מול הנוף המהמם ושוחחנו קצת על המצב בסרביה ועל החלוקה למדינות של יוגוסלביה לשעבר. בעלה של מילנה הוא בוסני והיא סרבית (דו-קיום בהתגלמותו). הם גרים בבלגרד ולפני כמה שנים קנו את מתחם הצימרים והם משפצים אותו ובונים שם עוד יחידות. מילנה סיפרה לנו שיש להם שתי בנות בוגרות, אחת לומדת באוניברסיטה והשנייה נשואה לכדורגלן מקצועי וגרה איתו כרגע בפולין. לבת הגדולה יש בת בשם Neva ועל שמה קרוי המתחם. בזמן ששוחחנו החלה הפסקת חשמל איזורית ומילנה הלכה להביא לנו פנסים נוספים (אחרי כן גילינו שיש גם בצימר כמה פנסים). הפסקת החשמל נמשכה כשעה, לא הפריעה יותר מדי אבל הוציאה את הבנות הגדולות מה Wifi.
יום 7 – יום שבת 3.8 – ביקור בפארק הלאומי Tara
ביום זה מזג האוויר היה אמור להיות קריר יותר וחשבנו שהוא יהיה מתאים ביותר למסלול בפארק הלאומי Tara. יחד עם הקרירות הגיע גם גשם קל, שהפריע קצת בתחילת היום אבל פסק כשהיינו באמצע ההליכה. בפארק הלאומי Tara יש מספר מסלולי הליכה באורכים ורמות קושי שונות; אנחנו בחרנו את מסלול מס' 9, שיוצא מהעיירה Mitrovac והוא מישורי וקליל (בדיעבד יכולנו לעשות את רובו גם ברכב) ועובר ברובו דרך יער.
בסוף המסלול, אחרי טיפוס קצר ביער מגיעים לנקודת התצפית Banjska Stena ואני יכולה לומר בכנות שזהו אחד המקומות היפים ביותר שראיתי בחיי (אני לא בטוחה שהתמונות מצליחות להעביר כמה יפה שם).
אחרי ששבענו מהנוף וצילמנו המווון תמונות, חזרנו באותו השביל בחזרה לרכב. אמנם השלט מזהיר מפני דובים, אבל אנחנו ראינו בעיקר חיות קטנות ולא מזיקות.
בדרך חזרה ירדנו לכיוון נהר Drina דרך כביש מפותל ויפהפה וגם שם עצרנו לתצפית מרהיבה על האגם המלאכותי Perućac lake ועל הסכר שיוצר אותו (שם גם התחלנו את השייט בקייאקים יומיים קודם לכן).
חזרנו לצימר לארוחת ערב אחרונה ואריזה לקראת הנסיעה הביתה למחרת.
יום 8 – יום ראשון 4.8 – נסיעה ארוכה לבלגרד, סיבוב בקניון וטיסה הביתה
בבוקר נפרדנו ממילנה וממתחם הצימרים המקסים. הפעם החלטנו להביא מהארץ חלבה ולתת לבעלי מקומות הלינה שלנו. בשני המקומות נרשמה התלהבות גדולה מהמתנה ומהמחווה ואנחנו נאמץ את זה גם בנסיעות הבאות. נסענו בחזרה לבלגרד, ראינו שיש לנו זמן עד הטיסה ב 20:30 ועצרנו בקניון Usce Shopping Center. מדובר בקניון גדול, שיש בו חנייה חינם ל 3 שעות, רשתות אופנה בינ"ל כמו Zara, Mango, Bershka, Pull&Bear, מסעדות, בתי קפה ועוד. עשינו סיבוב בקניון ואפילו מצאנו לגו לקטנה וקצת בגדים לגדולות, ישבנו לאכול משהו ונסענו לשדה"ת להחזיר את הרכב ולעשות צ'ק אין לטיסה הביתה.
לסיכום, נהנינו מאוד מסרביה (שוב). בלגרד יפה ותוססת, הטבע בעיר ומחוץ לה מקסים, האנשים נחמדים וחברותיים והמחירים מצחיקים. למי שמחפש יעד אירופי מרענן, אני מאוד ממליצה על סרביה.
