טיול ליפן - אוקטובר 2018

טיול ליפן – 17.10.18 – 1.10.18 (סה"כ – 14 ימי טיול)

הקדמה

כבר למעלה מעשור אני חושבת על טיול ליפן. בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים מספרים לי על הנסיעה שלהם, ושוב התעורר הרצון. זה רחוק וזה שונה וזה מעניין. אז התחלתי להיכנס לאתרים שונים ולבקש המלצות מחברים ולאט לאט נבנה הטיול. די מהר הבנתי שני דברים עיקריים: האחד – אם מתחילים לתכנן טיול ליפן, כדאי להזמין טיסות ובתי מלון מוקדם ככל שניתן. (במבט לאחור, בתי מלון – אכן רצוי להזמין זמן רב מראש. במיוחד מחוץ לערים הגדולות. לגבי טיסות – פחות משמעותי). השני – רוב האנשים שנוסעים ליפן עושים זאת באחת משתי הדרכים: (1) בטיול מאורגן, (2) בטיול פרטי כשההתניידות היא ברכבות, באמצעות כרטיס שרוכשים מראש (מהארץ) לשבוע או שבועיים.

לאחר מחשבה רבה, ולאחר בחינה של סוג הטיול שאנחנו רוצים לעשות החלטנו ללכת על הדרך הפחות נפוצה – שכירת רכב ונסיעה ברחבי יפן (באי הגדול - הונשו). בשלב זה גם החלטנו שהטיול יתחיל באוסקה ויסתיים בטוקיו (בשתיהן יש שדה תעופה בינלאומי), למרות שהבחירה באוסקה כתחילת המסע, הגבילה אותנו לגבי מספר אפשרויות ההגעה מישראל (מספר חברות התעופה שמגיעות לטוקיו, גדול יותר).

מידע כללי וטיפים :

1. רכב:

א. ניתן לשכור דרך חברות מקומיות (ניסן, טויוטה). לאחר השוואת חלופות החלטנו לשכור דרך rentalcars.com. הם עובדים בכל העולם, וגם ביפן. מאחר שאספנו את הרכב באוסקה והחזרנו אותו בטוקיו, נדרשנו להוסיף כסף (מידע זה הופיע מראש במסמכי ההשכרה).

• יש לשים לב לנקודות האיסוף וההחזרה. ניתן להחזיר בשדה"ת בטוקיו (נריטה), המרוחק מהעיר, או במקומות שונים ברחבי העיר. מאחר וידעתי שנהיה כבר אחרי 10 ימי נהיגה, בחרנו להחזיר את הרכב בתחנה הקרובה למלון. שמחנו מאד על ההחלטה הזו. כך יכולנו תחילה להגיע למלון ולהשאיר שם את המזוודות, ורק אחר כך להחזיר את הרכב ולצעוד מהתחנה למלון עם תרמיל גב בלבד.
• ניווט: ברכב השכור יש בדר"כ GPS דובר אנגלית, עם כיתוב ביפנית בלבד (מקשי ההדרכה הם באנגלית, אך לא ניתן לכתוב באנגלית וגם התצוגה של המפה היא ביפנית בלבד). גם השלטים בכבישים הם לעיתים קרובות ביפנית בלבד. משום כך, פעלנו במספר דרכים: (1) כדי להגיע לכתובת בעזרת מכשיר הניווט שברכב, ניתן להכניס את מספר הטלפון של המלון או האטרקציה שאליה רוצים להגיע. לשם כך הכנתי בבית, מראש, רשימה של מספרי הטלפון של כל אחד מהאתרים. (2) הזמנו מראש מודם בעלות של 5 דולר ליום. הוא חיכה לנו במלון הראשון (אפשר גם בשדה התעופה) ובסיום השימוש שלחנו אותו חזרה בדואר, במעטפה ייעודית שהגיע ביחד איתו. המודם איפשר גלישה ושיחות בווטסאפ ל-4 מכשירים. כך יכולנו לנווט גם בעזרת גוגל-מפות. למרות שהוא שימש אותנו לכל דבר, כולל לניווט, לא הצלחנו להגיע אפילו לעשירית מהצריכה המותרת ליום (במקרה שלנו – 1 ג'יגה). ניתן לקנות מטען שמתחבר לשקע המצית ויכול להזין מספר מכשירים, כך שגם לא היתה בעייה של סוללה.
• יש לזכור שהנסיעה ביפן היא בצד שמאל (כמו באנגליה, למשל), וכי הכבישים באיזורים הכפריים צרים למדי, עם נתיב לכיוון, ומהירות נסיעה מותרת של 40-50 קמ"ש. בדרכים המהירות יש כבר 2 נתיבים לכיוון (בדר"כ) ומהירות הנסיעה המותרת היא 80 קמ"ש.

כבישי אגרה - ביפן יש כבישי אגרה רבים. בעת הזמנת הרכב בקשתי שיוסיפו לרכב שלנו כרטיס זיהוי אוטומטי (ETC). כך, במקום לעצור בכל כנסיה ויציאה מהכביש המהיר, עברנו דרך השער שרשום עליו בגדול, בסגול ETC. את התשלום עבור נסיעות אלו ביצענו במרוכז, בעת החזרת הרכב בטוקיו. במקרה זה, אפשר לשלם גם בכרטיס אשראי.

חניה - ביפן אין חניה לאורך כבישים כמעט בכלל. החלופות הן מגרשי חניה (שאינם מאוישים, כך שצריך להבין איך מתבצע התשלום במכונות שבכניסה/יציאה למגרש כזה (ראו הערה 2 להלן)), או מבני חניה. טיול ברכב הכתיב לפיכך גם העדפה לבתי מלון שיש להם חניה צמודה (בתשלום או בחינם).

1. סרטוני How to…: לקראת הנסיעה נעזרתי רבות בסרטונים אלו. המציג הוא בחור שמראה איך לעבור סיטואציות שונות ביפן. למשל: מילוי דלק ברכב בתחנה שאינה מאוישת (המלצה שלי – עדיף להגיע למאוישות); נסיעה באוטובוס; אפשרויות חניה ועוד.

1. בתי מלון: ביפן יש בתי מלון מסורתיים ("ריוקאן"), שם הלינה היא על פוטונים המונחים על הרצפה, והשירותים והמקלחות משותפים. יש כמובן גם בתי מלון מערביים. כשמזמינים, יש לשים לב מה כלול בחדר (במיוחד מחוץ לערים הגדולות). ככלל, חדרי המלון קטנים למדי (במיוחד בתוך הערים). כנהוג ביפן, בכל בתי המלון בהם התארחנו (בסגנון מערבי), היו בריכות לרחצה ("אונסן") במים מינרליים בעלי סגולות כאלה ואחרות. מדובר באמבטיה גדולה, עם הפרדה בין גברים ונשים, כאשר הרחצה היא בעירום. בריוקאנים זה כמובן חלק מהאירוח.

1. נסיעה באוטובוס: לאוטובוס עולים מאחור ויורדים מלפנים, כאשר התשלום הוא בתוך האוטובוס, בקופסא ליד הנהג. יש להכין סכום מדויק, או לפרוט במכונה זו (ניתן להכניס לתוכה שטר של 1000 ין בלבד). בערים הסכום הוא קבוע בדר"כ. כדי לדעת איזה אוטובוס צריך לקחת, היכן לעלות והיכן לרדת, נעזרנו בגוגל-מפות. הוא אפילו מלווה את הנסיעה ומתריע 2 תחנות לפני תחנת הירידה.
2. באיזורים הכפריים הסכום הוא לפי מרחק הנסיעה. בעליה לאוטובוס לוקחים פתק ממכונה שנמצאת ליד הדלת. לפני הירידה משווים בין המספר הרשום בפתק לבין שלט שנמצא מעל הנהג המתרגם את המספר הרשום לסכום שיש לשלם (ממליצה לצפות בסרטון של How to…, המתייחס לנסיעה כזו).

1. אוכל: למי שאוכל הכל, אין כל בעיה ביפן, למרות שהאוכל שלהם היה לנו קצת תפל. לצמחוניים החיים קשים בהרבה. הורדתי לטלפון אפליקציה שנקראת HAPPY COW, שמאתרת מסעדות צמחוניות בקרבת מקום הימצאי. בנוסף, הדפסתי ולקחתי איתי מעין שלט שראיתי באחד האתרים, המסביר את מגבלות האוכל באנגלית וביפנית (ראו בסוף יומן המסע). כך יכולתי להראות זאת בכניסה למסעדה, לקבל תשובה שלילית (בדר"כ), ולהמשיך בחיפושיי. (ותודה למי שהכין שלט זה. נעזרתי בו רבות).

ארוחות בוקר: ברוב בתי המלון היתה ארוחת בוקר. בחלק מהם הארוחה כלולה במחיר, ובאחרים (הרוב) הארוחה היא בתוספת של 14-18 יורו לאדם. אנחנו סברנו שבערים הגדולות עדיף יהיה לאכול בבית קפה בחוץ. התברר שבאוסקה ובקיוטו זה אכן עבד טוב, אך בטוקיו זה היה קצת יותר מורכב, מאחר ששם בתי הקפה נפתחים בדר"כ רק בשעה 10 או 11. אנחנו אמנם הצלחנו למצוא בית קפה נחמד שפעל בתחנת הרכבת התחתית הקרובה למלון ונפתח בשעה 7, אך זה לא מאד נפוץ.

חנויות נוחות: בכל מקום ניתן למצוא חנויות של LAWSON, FAMILY MART או 7/11 שפתוחות 24/7 ומוכרות מוצרי מזון, כולל ארוחות במגשים, מוצרי חשמל קטנים (במיוחד ציוד לטלפונים ניידים ומחשבים) ומזכרות שונות. זה אמנם לא אידיאלי, אבל טוב לדעת שיש גיבוי אם לא מוצאים מסעדה או בית קפה.

1. פסטיבלים: תוך הכנת הטיול ובחירת מועד הנסיעה לתחילת אוקטובר (אחרי סוכות; תחילת השלכת; הימים עדיין לא קצרים מדי), ראיתי שבתקופת שהייתנו ביפן מתקיים פסטיבל הסתיו בטקאימה (יש גם אחד באביב). התאריכים קבועים מראש (9-10.10). מאחר שחשבתי שזו הזדמנות להיות באירוע מיוחד, תכננתי את הטיול כך שיכלול את הפסטיבל. למי שמעונין לכלול פסטיבל כלשהו בתכנון שלו, כדאי מאד להזמין מלון מוקדם ככל שניתן. ממילא, אם מזמינים דרך בוקינג למשל, ניתן לבטל עד ההגעה כמעט. בתי המלון לתקופת הפסטיבל מתמלאים מהר מאד.

1. טיולים בטבע: רוב האנשים שמגיעים ליפן עושים זאת כדי להנות מהתרבות, המנהגים והגנים המטופחים. טיולים בטבע פחות נפוצים. הטיול שלנו כלל מספר מסלולים שליקטתי ממקורות שונים. כך קיבלנו טיול שהוא שילוב של תרבות ודת עם טבע (השילוב התגלה לעיתים אף במסלול עצמו).

1. החלפת מטבע : השימוש בכרטיסי אשראי ביפן אינו נפוץ, למעט בבתי מלון, בתחנות דלק מאוישות, ובבתי כלבו גדולים. כדאי לעשות חישוב גס כמה כסף יידרש לכם לשוטף (אוכל, כניסות לאתרים, תח"צ, קניות וכו'), ולרכוש את הכסף כבר בארץ (מט"ח בטרמינל או בכל דרך אחרת). אני הערכתי את ההוצאות שלנו ב-200,000 ין לשבועיים. יצא די מדויק.

1. ביטחון אישי: יפן מאד בטוחה. אפשר להסתובב בה בכל שעה ובכל מקום (הומה אדם או נטוש), מבלי לחשוש מגנבים או חורשי-רעה אחרים. אם תשכחו את התיק בתחנת רכבת / חנות / בית קפה או ייפול לכם משהו ברחוב, תמיד תוכלו לחזור ולמצוא אותו בדיוק היכן שהשארתם אותו. בהתאמה – הכל ביפן בנוי על אמון מלא (דבר שקיבלתם בהשאלה, יחזור למקומו, למשל).

מהלך הטיול

כמו שציינתי בהקדמה, הטיול שלנו התחיל בנחיתה באוסקה, איסוף רכב, ונסיעה במשך 10 ימים עד שהגענו לטוקיו. שם החזרנו את הרכב, ואת הנסיעות בטוקיו עשינו בתח"צ. מטוקיו טסנו חזרה.

יום (1) – טיסות

כרגע אין טיסות ישירות ליפן, וניתן להגיע אליה ממספר יעדי-ביניים. בשל הבחירה באוסקה כתחילת הטיול, טסנו ישירות להונג-קונג עם אל-על (היום אפשר גם בטיסה ישירה מנתב"ג עם קתאי) ומשם בחברה היפנית ANA לאוסקה. הגענו לאוסקה בשעת ערב (20:00) ונסענו ברכבת למלון, מתוך תקווה שהלילה יעזור לנו להתגבר על הג'ט-לג (לא ממש עבד). המלון נבחר בשל קרבתו הן לתחנה של הרכבת משדה התעופה KANSAI, והן לתחנת האיסוף של הרכב. הערה: בדר"כ יש תחנות השכרה לרכב בשדה התעופה, אך בטייפון שהיה ב-4.9.2018, נפגע הגשר שמחבר בין השדה לאי הגדול, והופסקה בו תנועת כלי רכב פרטיים. כדאי לברר האם זה עדיין בתוקף. מאחר שטיסה שלנו היתה חודש אחרי הטייפון, נאלצנו לשנות את מקום האיסוף של הרכב ולקחת אותו בתוך העיר (במקרה שלנו – תחנת הרכבת Namba באוסקה).

יום (2) 3.10.2018 – התחלת הטיול

על הבוקר צעדנו לתחנת ההשכרה, לקחנו את הרכב ויצאנו לדרך. עברנו דרך תערוכה במרכז הירידים של העיר (INTEX), ומשם בצהריים התחלנו בנסיעה דרומה לכיוון Shingu . מדובר על נסיעה של כ-4 שעות, שחלקה בדרך-אגרה. בשלב התכנון חשבתי שבמהלך הנסיעה אולי נסטה מהדרך לטובת אונסן טבעי קטן (Tsuboyu Onsen), אבל די מהר הבנו שהג'ט-לג גובה את מחירו. במקום להגיע לאונסן, עצרנו בצד הדרך, באחד מהמקומות המוסדרים לשם התרעננות, הסטנו את כסאות הרכב אחורה ונרדמנו לשעה. בינתיים התחיל להחשיך מעט ואנו נסענו ישר לבית המלון שהוזמן מראש (shingu Gran Hotel ). החדר היה מרווח מאד ונוח (בוודאי בהשוואה למלון באוסקה ואחרים), והמחיר כלל גם ארוחת בוקר בסיסית למדי.

יום (3) 4.10.2018 - טיולים באיזור KUMANO

יום זה יועד לטיולים רגליים באיזור. קמנו לבוקר גשום למדי. מאחר ומראש הבנתי שבכל שבוע בעונה הזו, יש 2 ימי גשם בממוצע (ללא רוחות או טמפרטורה נמוכה), הבאנו איתנו ציוד מתאים - מעילי גשם, מטריות ומכנסיים להליכה בגשם (שזה תוצאה של ידע נרכש, אחרי שבטיול בווילס נרטבנו כמו חתולים). הגשם המשיך ללוות אותנו לכל אורך היום, אבל זה ממש לא הגשם שלנו, אלא גשם זרזיפי כזה, שלא הפריע לנו להנות מההליכה ומהנופים השונים.

המסלול הראשון היה kumano kodo, בקטע שבין (1) hosshinmon oji ל-(2) hongu Taisha (אפשר גם בכיוון הפוך, אך אז זה בעיקר עליות). מאחר שלא מדובר במסלול מעגלי, נסענו עם הרכב מהמלון (כחצי שעה) לתחנת האוטובוס שבנקודה (2) ואיתו נסענו לתחילת המסלול. תחנת האוטובוס נמצאת בצמוד לתחנת המידע המקומית, ולידה שפע של חניה בחינם. מראש הצטיידתי בלוח הזמנים של האוטובוס אותו הורדתי מהאינטרנט (ראו בסוף יומן המסע), וכך הגענו בזמן לאוטובוס של השעה 9:20. הנסיעה לקחה כרבע שעה והעלות היא 460 ין לאדם. הנסיעה עצמה היתה רובה בעליה, ומסלול ההליכה – רובו בירידה. הירידה מהאוטובוס היא בתחנה האחרונה שלו.

תחילת המסלול היא בסמוך למקדש hosshinmon oji . אם רוצים לראות את המקדש (צריף קטן ולידו סממנים דתיים), יש ללכת בניגוד לכיוון של המסלול כ-7 דקות. להתרשם ולחזור.

צעדנו עם מטריות ומעילים במסלול מקסים כ-2.5 שעות לאורך של כ-7 ק"מ, עד למקדש hongu Taisha.

כאן כבר מדובר במקדש גדול ומרשים בהרבה, ולידו (כמיטב המסורת, כך הבנו בהמשך) חנויות קטנות למזכרות ועוד. לכל אורך המסלול היו שלטים קטנים עם הכיתוב kumano kodo.

עם סיום המסלול נסענו למפל הגבוה ביותר ביפן (133 מ') - NACHI (כחצי שעה מהמסלול הקודם), ולטיול בין המקדשים שסביבו. משם נסענו לאכול ולמלון.

בכלל, טיול ביפן זה המון מקדשים. הדתות העיקריות ביפן הן שינטו, בודהיזם ונצרות. כך ניתן, במקרים רבים, לראות מספר מקדשים זה לצד זה, וכל אחד שייך לדת אחרת או אפילו לזרם שונה באותה הדת. הם נבדלים גם בנראות: אלו של השינטו יש להם עמודים גבוהים ("טורי") בכניסה, בעוד שאלו של ההינדו מופיעים לעיתים כפגודות מאד יפות.

יום (4) 5.10.2018 - בדרך לקיוטו

היום הוקדש בעיקר לנסיעה לקיוטו, עם מספר עצירות בדרך. סה"כ מדובר בנסיעה נטו של כ-5 שעות, חלקה בכבישי אגרה מהירים (יחסית), וחלקה בכבישים כפריים. הגשם המשיך ללוות אותנו כמעט כל היום. תחילה חשבנו לעצור לטיול קטן על שפת הים, במקום שנקרא Onigajo והוא מזכיר את הנקרות בראש הנקרה, אבל בגלל הגשם וויתרנו. העצירה הראשונה (מלבד אלו שנועדו לחילוץ עצמות – יש הרבה נקודות עצירה כאלו לאורך הכבישים ביפן), היתה ב- Miho museum. זה מוזיאון שנמצא כשעה נסיעה מקיוטו, לכיוון דרום (שממנו באנו). במוזיאון עצמו יש תערוכות שמתחלפות פעם בשנה, אך הייחוד שלו הוא במבנה, בשילוב שלו בסביבה ובגישה אליו (לאחר החניה והתשלום עבור הכניסה). הדרך למוזיאון עוברת דרך מנהרה קצרה ובהמשכה גשר מרשים שמובילים אל מבנה המוזיאון.

למי שמתקשה בהליכה, יש גם רכב מקומי (קלאב-קאר) שמבצע הסעות למעלה ולמטה בתדירות גבוהה. במקום גם פגשנו לראשונה מנהג מקומי – להציע לאורחים (של המוזיאון או של המלון, בהמשך) מטריות, שיש כמובן להחזיר בתום הביקור. במזנון של המוזיאון ניתן גם לאכול ארוחה קלה. מהמוזיאון נסענו למקדש שנקרא FUSHIMI INARI. הייחוד שלו הוא בכך שיש בו מעין שדירה של עמודי טורי.

בשלב התכנון חשבתי משום מה שהמקדש נמצא מחוץ לעיר וכי כדאי להגיע אליו עם הרכב, מאחר שזה היה ממילא בדרך למלון. טעות. התברר שהמקדש יושב בלב שכונה, כך שההגעה היתה קצת יותר מורכבת. בעיקרון, למעט מספר כבישים ראשיים, הרחובות בשכונות השונות צרים בצורה יוצאת דופן, ומתאימים למעבר של מכוניות קטנות במיוחד. על מדרכות עוד לא שמעו כאן, כך שאנשים צועדים בצד הכביש וכאשר מתקרבים למקדשים מפורסמים, אז האנשים צועדים גם על הכביש, מה שהיה מתסכל עוד יותר. אחרי כמה סיבובים, וכניסה ללא מעט סמטאות ללא מוצא, הצלחנו למצוא חניה וצעדנו למקדש. ביחד עם עוד מאות אנשים. היה צפוף וחם, כך שלא נשארנו זמן רב וחזרנו לרכב. בשלב זה כבר החלה החשיכה לרדת ואנו החלטנו לנסוע משם למלון (Mitsui Garden Hotel Kyoto Shijo – מלון גדול, חדרים סבירים, נחמד מאד). מאחר שמראש הבנו שבערים כמו קיוטו וטוקיו עדיף להתנייד ברגל או בתחבורה ציבורית (זה זול ופשוט יותר), העמדנו את הרכב בחניה הצמודה למלון, ו"נפרדנו" ממנו ליומיים וחצי. את הערב סיימנו במסעדה של ישראלי שגר שם. למי שמתגעגע בשלב זה לאוכל ישראלי, להלן הפרטים: Gojo paradiso restaurant bar.

יום (5-6) 6-7.10.2018 - קיוטו

קיוטו נהדרת. עיר עתיקה מאד (שלא נפגעה במלחמת העולם השניה), עם המון מקדשים. בתי עץ עתיקים לצד בנייני קומות והכל משתלב ביחד.

איכשהו הצליח לי התכנון כך שגם לקיוטו וגם לטוקיו, בהמשך, הגענו בסוף שבוע. כך זכינו לראות גם אנשים לבושים בבגדים מסורתיים, חתונות ועוד. עבורי היה בזה ערך מוסף לטיול ביפן.

ביום הראשון הלכנו לבקר במקדשKiyomizu-dera (מקדש המים הזכים), שהוא אתר מורשת עולמי, ואחד מהמקדשים הפופולאריים והחשובים ביפן.

למקדש צעדנו ברגל, למרות הגשם הקל, בעיקר כדי "להרגיש" את העיר. ככל שהתקרבנו למקדש גדל מספר האנשים סביבנו. המקדש נמצא באיזור עתיק של העיר. הרבה בתים קטנים והמון דוכני אוכל ומזכרות לאורך הרחובות הצרים. משם המשכנו למקדש הכסף Ginkakuji. אנחנו צעדנו לשם, אבל אני ממליצה בקטע זה להיעזר בתח"צ (אוטובוס או מונית). בקטע קצר שלפני המקדש יש מסלול הליכה שנקרא "דרך הפילוסופים". נחמד (וממילא בדרך). המקדש מדהים. הוא יושב בתוך גן יפני (כצפוי), עם עצים מסוגננים ובריכות קטנות. מאד מאד יפה. באופן מפתיע, אולי בגלל הגשם, לא היו הרבה אנשים (יחסית...), וזה כמובן היה בונוס לחוויה.

משם נסענו באוטובוס לשוק האוכל נישיקי מארקט Nishiki Market שנמצא די קרוב למלון. קראתי עליו דברים טובים. היה נחמד. לא סנסציה...

ביום השני טיילנו בכיוון שונה. התחלנו במצודת ניג'ו, אליה צעדנו מהמלון (כחצי שעה). מצודה באמצע העיר, ששימשה בעבר את הקיסר. בפנים יש ציורים ענקיים על גבי נייר אורז (העתק. המקור בן מאות השנים נמצא במוזיאון בטוקיו). מאד יפה ומיוחד. בהמשך טיילנו בגן המצודה, ועל הדרך "עלינו" על חתונה מסורתית (וככל הנראה גם יוקרתית) שנערכה על אחד הדשאים בגן. המון טקסיות - מהבגדים של החתן/כלה (היא בקימונו לבן עם אבנט אדום. הוא עם קימונו כהה) והאורחים (קימונו לנשים. טוקסידו לגברים), ועד סידור הישיבה של האורחים (נראה היה שרק המשפחה הקרובה השתתפה בטקס עצמו, ואילו החברים הצטרפו לאחר סיום הטקס (בבגדים רגילים)), הצמחים שמחליפים באמצע הטקס ועוד. בעיני זה היה מאד מעניין.

משם נסענו באוטובוס למקדש הזהב. זהו מקדש שיושב בתוך בריכת מים עם נופרים, וצבוע בצבע זהב. מסתבר שבמציאות הוא הרבה פחות אטרקטיבי מאשר בתמונות שראיתי באינטרנט... הבריכה יפה מאד.

משם צעדנו לגן ריוג'ן-זן, שהוא גן סלעים בסגנון זן. באינטרנט נרשמה התלהבות רבה מגן זה. אנחנו פחות התלהבנו ... לא רחוק מגן זה יש תחנת רכבת, איתה נסענו לקצה המערבי של העיר, אל יער הבמבוקים Arashiyama Bamboo Grove. הרכבת קטנה (2 קרונות), ונמצאת ממש באמצע השכונה, בין הבתים. גם לגבי אתר זה קראתי הרבה המלצות. אולי זה בגלל הצפיפות הרבה ואולי זה בגלל שבטיולים הרגליים שלנו ראינו כל כך הרבה יותר במבוקים ביערות טבעיים - ההתרשמות שלנו היתה פושרת בהרבה (שלא לדבר על הנסיעה הארוכה יחסית). חזרנו למלון לאריזות לקראת העזיבה של קיוטו מחר על הבוקר.

יום (7) 8.10.2018 – מסלול הליכה בדרך הדואר בין העיירותMagome ו-Tsumago.

עיקר הענין של היום הזה הוא מסלול הליכה בדרך הדואר Nakasendo. זוהי הדרך העתיקה שהובילה מקיוטו - הבירה העתיקה – לטוקיו (ובהמשך שימשה את השוגונים שהגיעו פעם בשנה לטוקיו, להביע את נאמנותם לקיסר). לאורך הדרך הוקמו עיירות דואר ששימשו מקום חניה לעוברים בדרך.

מאחר שתחילת המסלול היא במרחק של 216 ק"מ מקיוטו (שביפן זה אומר 4 שעות נסיעה...), יצאנו לדרך כבר ב-8 בבוקר. כמו במסלול הקודם שעשינו (יום (3)), גם כאן מדובר במסלול שאינו מעגלי, כך שהתכנון היה להשאיר את הרכב ב-Tsumago, ומשם לנסוע באוטובוס ל- Magome. גם הפעם הוצאתי מראש את לו"ז האטובוסים, כאשר התכנון היה להגיע לאוטובוס של השעה 12:47 (יש אוטובוס כל שעתיים בערך). תחנת האוטובוס ממוקמת בתוך חניון של אוטובוסים, בעוד שהחניון לרכב פרטי נמצא ממול (כמעט). זו התחנה הראשונה של האוטובוס ומומלץ להגיע אליה. האוטובוס היה קטן למדי, ומהתחנה השנייה ואילך אנשים כבר עמדו לכל אורך הנסיעה (כ-30 דקות), בדרך מפותלת למדי. מאחר שאין מדובר בתחנה הסופית של האוטובוס, יש לוודא (עם הנהג) שיורדים ממנו ב-Magome. בזמן שחיכינו לאוטובוס, ראינו שלתחנה זו מגיעות גם מוניות, כך שמי שלא רוצה להמתין לאוטובוס יכול לנסוע לתחילת המסלול במונית.

Magome עצמה נראתה שוקקת חיים (תיירים ומקומיים כאחד). אם רוצים להסתובב גם בה, הרי שלאחר הירידה מהאוטובוס יש לקחת את כיוון הירידה הסלולה באבן ולצידה חנויות ודוכנים שונים. אם רוצים להתחיל במסלול, יש לעלות הבמדרגות שממול, שם יש שילוט המכוון לתחילת המסלול.

המסלול מאד יפה ולאורכו יש שלטי הכוונה. הוא מתחיל בעליה, לא קשה מדי, ומסתיים בירידה. אורכו 7.7 ק”מ, והוא עובר דרך עיירות שהשתמרו, יערות במבוק ואורן, נחלים ומפלים. הולכים בדרך כבושה, בדר"כ, ורק חלק קטן ממנה הוא שביל עם מדרגות-סלע.

ניתן כמובן גם לעשות את המסלול ההפוך, אבל זה שאנחנו עשינו הוא קצת יותר קל. לקח לנו 2.5 שעות בנחת. בתחילת הדרך גם פגשנו קופים (הם די נפוצים באיזור). בהמשך ראינו שלטים שמזהירים מפני דובים שחורים, ולידם פעמון שמומלץ לצלצל בו כדי להרחיק אותם. אנחנו לא פגשנו דובים באף אחד מהמסלולים שעשינו, אבל הקפדנו לצלצל בפעמונים... באמצע הדרך יש גם מבנה קטן ובתוכו יפני מבוגר המגיש לאורחים כוס תה.

האירוח הוא בחינם, אך ניתן להשאיר תרומה בתוך הקופסא שעל השולחן. סיום המסלול הוא בעיירה Tsumago, לא רחוק מהחניון שבו השארנו את הרכב. מאחר שידעתי שנסיים את המסלול לקראת ערב, הזמנתי מלון באיזור. מה שלא שמתי לב זה שמדובר בסוג של "יערות הכרמל". המלון מבודד ובאווירה של שנטי. ניתן (ורצוי למי שאין לו מגבלות אוכל כלשהן) להזמין ארוחות ערב ובוקר במקום. במלון זה, מלבד אזורי הרחצה המופרדים, יש גם אפשרות להזמין רחצה בבריכה פרטית, נפרדת. פרטי המלון: hotel fukinomori.

מאחר שבהתכתבות עם המלון, התברר שאין אפשרות לארוחות צמחוניות במקום, הרי שמשהגענו לרכב חיפשנו תחילה מסעדה בקרבת מקום. הגענו, לגמרי במקרה, למסעדה קטנה וחמודה בשם Piero, שבעיירה Nagiso. היה לו תפריט באנגלית, והוא אף הסכים להכין עבורי מנה צמחונית (פילאף נהדר). בהמשך עצרנו בחנות family mart והצטיידנו לבוקר.

יום (8) 9.10.2018 – בדרך לטקאיימה Takayama ולפסטיבל

את הבוקר התחלנו בנחת. אכלנו את ארוחת הבוקר בחדר המרווח, ירדנו לשתות קפה (חופשי) בחדר ההסבה, ישבנו קצת מול הנוף והעצים שהחלו להיצבע בצבעי השלכת ויצאנו לדרך. עיקר העניין בפסטיבל הוא בערב של ה-9.10 וביום למחרת. מרחק הנסיעה לעיירה היה קצר יחסית (113 ק"מ), ולכן החלטנו לעצור בדרך לטיול קצר בשמורת 48 המפלים utsue forty eight waterfall (למרות שיש בה יש רק 13 מפלים). המסלול ארך כשעה וחצי, עם עליות לא פשוטות (וירידות בהתאם), בתוך תוואי מאד יפה, עם המון עצי ערמונים.

בסיום המסלול נסענו למלון - Tabino Hotel Hida Takayama. המלון נמצא אמנם קצת מחוץ לעיירה (2.5 ק"מ מהמרכז), אך יש לו מספר יתרונות בולטים: א. יש לו חניה צמודה; ב. יש בו חדרים בסגנון מערבי (בעוד שבתי המלון בתוך העיר היו בסגנון יפני); ג. יש שאטל חינמי שנוסע לתחנת הרכבת שבעיירה בכל פעם שמגיעה רכבת. השאטל מיועד לאסוף את האורחים שמגיעים או עוזבים, אך אנחנו (ואחרים) נעזרנו בו כדי להגיע לפסטיבל של הערב (בסביבות 17:00), כדי לחזור מהפסטיבל (בשעה 22:00 או 23:00 בערך) ואפילו כדי להגיע שוב בבוקר למחרת. השאטל גם עוצר במרכז העיירה, לפני שהוא מגיע לתחנת הרכבת, כך שזה היה מאד מאד נוח.

פסטיבל הסתיו של טקאיימה: הפסטיבל נחשב לאחד מהיפים והחשובים ביותר ביפן, ומזכיר באופיו את מצעדי המחולות של יום העצמאות (למי שמכיר). בערב של ה-9.10, מתקיימת תהלוכה של מקדשי העץ ברחובות העיירה העתיקים, והמוני אנשים (מאות אלפים...) שמגיעים במיוחד לפסטיבל, נעמדים משני צידי הרחובות בהם מתקיימת התהלוכה. מדובר בכרכרות מקושטות ומאד גבוהות (5-6 מ' גובה) - dashi, כל אחת שונה מחברתה, עם המון פנסים מסביב, ילדים אמיצים שיושבים למעלה, וכמה אנשים שמנגנים מוסיקה.

לכל כרכרה יש צוות גוררים משלה, עם תלבושת מיוחדת ושונה. התהלוכה התחילה בריקוד של אנשים בתחפושת של דרקונים, כשאחריה מופיעות הכרכרות, אחת אחרי השנייה. האירוע התחיל בסביבות השעה 18:00 והסתיים אחרי כשעה וחצי. קבלנו במלון מפה עם המסלול של התהלוכה, וחשבנו שכדאי יהיה להגיע כשעה לפני הזמן כדי לתפוס מקום לאורך הרחובות הרלבנטיים. וטוב שכך. הרחובות צרים, צידי הרחובות צרים יותר, ומי שלא הגיע בזמן ראה פחות. עם סיום התהלוכה עוד הסתובבנו קצת בין הדוכנים השונים (אוכל ומזכרות שונות), וחזרנו למלון בשאטל.

יום (9) 10.10.2018 – פסטיבל טקאיימה (המשך) ומצודת מטצומוטו

את היום התחלנו בפסטיבל. אחרי ארוחת הבוקר במלון (כלול במחיר), עשינו צ'ק-אאוט, העמסנו את המזוודות על הרכב והשארנו אותו בחנית המלון. את הדרך לעיירה עשינו שוב באמצעות השאטל. הגענו בסביבות 9:00, הסתובבנו קצת בעיירה ושוק האוכל שליד הנהר, ושמנו פעמינו לאיזור המקדש שלידו התקיים המופע.

המטרה היתה להגיע לתיאטרון הבובות של השעה 11:00. במלון המליצו לנו להגיע שעה קודם, ואכן ב-10:00 כבר היו במקום לא מעט אנשים. בניגוד למה שקראתי באתרים השונים, מסתבר שבפסטיבל הסתיו יש מופע כזה בכרכרה אחת בלבד (ב-11:00 וב-13:00), בעוד שבאביב יש הופעות כאלו ב-3 כרכרות. הצלחנו למצוא מקום ישיבה על המחצלת שנפרשה לפני הכרכרה ושם המתנו לתחילת המופע. המופע עצמו היה ללא מילים ונמשך כ-20 דקות. לצד הכרכרה ישבה תזמורת של 5 נגנים שניגנה כליווי למתרחש בהצגה.

עיקר הענין הוא בחוויה התרבותית השונה, ולאו דווקא בתוכן של המופע. בסיום המופע קמנו (בקושי) והתחנו לפלס את דרכנו מבעד להמוני האנשים שעמדו מסביב. מאחר שלא רצינו לחכות לשאטל (3 שעות), צעדנו למלון כחצי שעה. בדרך עברנו על פני הכרכרות שראינו בערב הקודם (ושנראות כמובן שונה באור יום), ודרך סמטאות העיירה היפה בפני עצמה.

מהחנייה של המלון התחלנו בנסיעה לכיוון מצומוטו Matsumoto . המלון שהזמנתי נמצא במרחק הליכה מהמצודה שבעיר. בדרך היו כבר סימני שלכת כך שגם הנסיעה היתה מאד יפה. אמנם עברנו 80 ק"מ בשעתיים, אבל לפחות נהנינו מהנוף. הגענו למלון בסביבות השעה 16:00, ומיד רצנו למצודה, מאחר שהכניסה היא עד השעה 16:30 (פתוח עד 17:00). המצודה גדולה ויפה, וניתן לראות בה את צורת החיים של השוגונים (חיילי הקיסר) באותה תקופה, כלי הנשק שלהם, העיטורים השונים שעל גבי המצודה ומשמעותם ועוד. מהקומה העליונה ניתן להשקיף על כל העיר.

כדאי לקחת בחשבון שמדובר בטיפוס של הרבה מדרגות תלולות. את הערב סיימנו במסעדה שאליה הגענו בעקבות המלצה במלון. טיני מצרפת פרטים מאחר שאנחנו לא מצטרפים להמלצה...

יום (10) 11.10.2018 – נסיעה לאיזור ניקוNIKKO

את היום התחלנו בנסיעה של 300 ק"מ (4 שעות) לכיוון ניקו. המלון שחיכה לנו נמצא על שפת אגם chuzenji, כחצי שעה מניקו. האיזור מאד מאד יפה, במיוחד בזמן שבו הגענו, כשהשלכת כבר הגיעה לאיזור. הדרך עברה באיזורים כפריים בעיקר, ובכניסה לאיזור האגם עצרנו בשני מפלים.

הראשון היה WaterfallRYUZU, שמסעדה יושבת ממש בתחתיתו, כך שניתן להיכנס ולצפות בו. אפשר גם לעלות (ולרדת) מדרגות בקטע שאורכו 300 מ', ולצפות במפל לאורך הנפילה שלו. לכל גובה המפל, במקטעיו השונים, היו עצים ושיחים רבים בשלל צבעי השלכת. ירד גשם קל והיה די סגריר אבל נהנינו מאד.

משם נסענו למפל השני  Kegon Waterfal, אך בשלב שהגענו אליו (10 דקות נסיעה מהמפל הראשון), כבר כל האגם היה מכוסה בערפל ולא ראינו ממטר (כמאמר השיר). עמדנו בנקודת התצפית, שמענו את רעש המים ולא ראינו כלום.

הגענו למלון Hatago Nagomi. הזמנתי אותו בשל קרבתו לאגם והנוף שנשקף ממנו, אבל היה ערפל, כאמור, והרבה לא ראינו. מצד שני, זה היה המלון היחיד ש"הרים את הכפפה", והיה מוכן להכין עבורי ארוחת ערב צמחונית (כאשר ארוחת הבוקר היתה במזנון, ויכולתי לקחת את מה שמתאים לי). כבר בכניסה למלון הם ווידאו שאני האורחת הצמחונית. בחדר האוכל חיכה לנו שולחן ועליו שלט קטן עם מספר החדר, תפריט לבעלי (שאוכל הכל, כמו שאר הסועדים) והגשה מיוחדת לי. קבלתי ארוחה יפנית מסורתית ללא דגים ובשר. הפתעה נהדרת וטעימה מאד (אם כי לא זולה).

יום (11) 12.10.2018 – פרידה מאיזור ניקו ונסיעה לטוקיו

מאחר שהמלון היה במרחק הליכה מהמפל השני (KEGON), התחלנו את הבוקר בצעידה אליו. מפל גבוה ויפה. לשם שינוי גם אפשר היה לראות אותו ולא רק לשמוע. יש אפשרות לקחת מעלית שיורדת למרגלות המפל, אבל בדיוק הגיע בי"ס עם הרבה ילדים וכולם עמדו בתור למעלית. וויתרנו. חזרנו לרכב ונסענו לניקו. במקום יש גשר עתיק ויפה והרבה מקדשים (כמובן).

בשלב זה של הטיול הסתפקנו בגשר והתחלנו בנסיעה של 300 ק"מ (4 שעות) לטוקיו, כאשר חלק מהדרך היה בכבישים מהירים. הגענו עם הרכב למלון (ושוב תודה לממציאי ה-GPS למיניהם), השארנו שם את המזוודות והמשכנו לתחנת ההחזרה של הרכב. משם כבר חזרנו ברגל למלון.

הערה חשובה בנוגע לתחבורה בטוקיו: בעיר יש רשת ענפה של רכבות ורכבות תחתיות. ניתן לקנות כרטיס יומי או לקנות כרטיס בכל פעם שנוסעים. אנחנו בחרנו בחלופה מאד מוצלחת לטעמי. ביום הראשון שהגענו לטוקיו (עוד בדרך מהחזרת הרכב למלון) קנינו כרטיס נטען (מעין רב-קו). יש 2 סוגי כרטיסים – Pasmo card ו- Suica card. ההבדל ביניהם הוא שאת ה-PASMO ניתן לרכוש (ולהחזיר) בתחנות הרכבת התחתית ואילו את ה-SUICA ניתן לרכוש (ולהחזיר) בתחנות הרכבת JR. אנחנו בחרנו לקנות את ה- PASMO. בעיקר בגלל שידעתי שנגיע לשדה"ת נריטה ברכבת תחתית, כך שהחזרת הכרטיס תהיה בקרבת התחנה בשדה. את הכרטיס יש לרכוש במכונות האוטומטיות (מכונה וורודה, במקרה של ה- PASMO). הרכישה הראשונה כרוכה בפיקדון של 500 ין, אותו מקבלים בעת החזרת הכרטיס, כולל כל יתרת הסכום שנשארה בו. בכל נסיעה שמים את הכרטיס בשערי הכניסה לרציף, ובשערי היציאה. המכונה מחשבת לבד את גובה התשלום וגם מציגה את היתרה שנשארה בכרטיס. כאשר יש צורך, ניתן לגשת למכונות ייעודיות ולהטעין את הכרטיס בסכום נוסף. הטענה ראשונה, כדאי שתהיה על 3000 ין. השימוש בכרטיס מקל מאד על ההתניידות בעיר, מאחר שאפשר להשתמש בו בכל התחבורה הציבורית בטוקיו. שימו לב להעביר את המכונה ל"אנגלית". כמו כן – תיירים אינם יכולים לרכוש כרטיס מזוהה, אלא אנונימי בלבד. נדרש כרטיס נפרד לכל נוסע. (ממליצה מאד להסתכל על הסרטון של how to…. בנושא זה).

אגב, ניתן להזמין את הכרטיס הביתה דרך האינטרנט. לצערי שמתי לכך לב רק בשלב שהיה קרוב מדי לנסיעה ולכן לא עשיתי זאת. במקרה זה לא צריך לחפש את המכונות ולהסתבך עם הפעלתן.

יום (12-13) 13-14.10.2018 –טוקיו

טוקיו זה סוג של הלם תרבות. המוני אנשים מסתובבים ברחוב (סופ"ש), ברמה באמת מטורפת. הרכבות צפופות מאד, ובהמשך יהיה גרוע בהרבה, משיתחיל שבוע העבודה. מתברר שבגלל שדירות בעיר יקרות מאד (גם לקנייה וגם בשכירות), רוב העובדים בעיר מגיעים מהפרברים - כשעה וחצי לכל כיוון. בטוקיו רבתי יש למעלה מ-3 מליון איש, ורובם נוסעים ברכבת לעבודה. זה גם נראה כך. זאת כנראה גם הסיבה שהכל כאן נפתח מאוחר (שעה 10-11).

לקראת הנסיעה הזמנתי 3 סיורי-חינם דרך חברה שנקראת Tokyo Localized Free. העיקרון קיים בהרבה ערים בעולם: מגיעים לנקודת הפגישה (עם או בלי הרשמה מראש, תלוי בחברה המארגנת), ומסיירים עם מדריך מקומי בקבוצה של 15-30 איש במשך מספר שעות (בדרך כלל 2-3 שעות). בתום הסיור יכול כל אחד להחליט האם הוא רוצה לתת למדריך תשלום כלשהו על הסיור או לא (מקובל לשלם).

הסיור הראשון שהזמנתי היה ליום הראשון שלנו בטוקיו, ל-9:30 בבוקר, והוא נקרא Meiji Shrine Free Walking Tour הפגישה נקבעה ליד המקדש שפארק, אך לצערי לא שמתי לב שיש כמה כניסות למקדש, כך שטעינו לגבי נקודת המפגש ולא השתתפנו בסיור. לא נורא. מאחר שהיה לי המסלול העקרוני – עשינו אותו לבד, בלי הסברים. עדיין היה נחמד מאד. על הדרך ראינו במקדש איזה 3 תהלוכות-חתונה. מסתבר ששבועיים אחרי שחזרנו ארצה, התחתנה שם בת למשפחת הקיסר. פספסנו…

בערב היה סיור נוסף - Free Night Walking Tour in Shinjuku. הפעם הגענו לנקודת המפגש שעה מראש. לא לוקחים סיכונים. זה היה סיור באיזור חיי הלילה של טוקיו. לא היה מרשים במיוחד, אבל למדנו על צורות הבילוי הנפוצות ביפן, ואורח חייהם.

בבוקר למחרת, השתתפנו בסיור נוסף - Free Walking Tour In Tokyo . הסתובבנו עם המדריכה החמודה (הסינית במקור!!!) במשך 3 שעות. למדנו קצת היסטוריה וקצת על ההבדל בין המקדשים השונים והדתות הנפוצות ביפן. הסיור מסתיים בפארק UENO, ואנו המשכנו משם לבד לטיול בפארק, ובהמשך הגענו גם (ברכבת בתחתית) למקדש Senso-ji temple ולשוק הנחמד שלידו - Ameyoko שנקרא גם Ueno Market –. סיימנו את היום בטיול ברחובות גינזה (השדירה החמישית של טוקיו) וחזרנו למלון.

יום (14) 15.10.2018 –טיול לאיזורHAKONE

בזמן שתכננתי את הטיול, ראיתי המלצות על טיול של יום (או יומיים) מחוץ לטוקיו, לאיזור שנקרא hakone.

ההמלצות היו חמות והחלטתי שאם מזג האויר יתאים (ללא גשם ועננים), נעשה זאת גם אנחנו, למרות שעלותו די גבוהה. הצטרף להחלטה גם הרצון שלי לנסוע ברכבת המהירה Tokaido-Sanyo Shinkansen, והתקווה לראות את ההר פוג'י. אז ראינו בתחזית שצפוי יום בהיר והחלטנו לצאת לטיול. בסך הכל היה נחמד.

המסלול נקרא Five Different Means Of Transport - Train, Cable car, Ropeway, Boat And Busכאשר הדרך הזולה לעשות אותו היא באמצעות כרטיס הנקרא Hakone Free pass -. יש כרטיס ליומיים (אין ליום אחד) ויש ל-3 ימים. ניתן להשתמש בו בכל איזור האקונה והוא כולל כמובן את כל אמצעי התחבורה שבמסלול. המסלול מתחיל ומסתיים ב-Odawara. ניתן גם לרכוש כרטיס שמתחיל בטוקיו וכולל גם הגעה ברכבת (רגילה), אך במקרה זה הנסיעה לתחילת המסלול מטוקיו לוקחת מספר שעות, במקום חצי שעה ברכבת המהירה. יש גם אפשרות לטיול מאורגן שעושה את המסלול. אנחנו בחרנו לנסוע ברכבת המהירה ל- Odawara, שם רכשנו את ה Hakone Free pass -. בצורה זו יכולנו להספיק לראות הכל ביום אחד. את הכרטיס לרכבת המהירה קנינו ביום הקודם, כולל מקום שמור. מאחר שנדרשנו גם לנסיעה בתוך טוקיו (עד לתחנת טוקיו שממנה יוצאת הרכבת המהירה), כלל הכרטיס גם את קטע הנסיעה הזה (חשוב לציין זאת בקופה). את הכרטיס ניתן לקנות בכל תחנת JR.

מאחר שהיה זה ביום רגיל (ולא בסופ"ש), החלטנו לצאת מוקדם, לפני העומס של הרכבות. כך הגענו לתחילת המסלול כבר בסביבות השעה 8:00. יתרון נוסף של שעה מוקדמת, יחסית, הוא שגם בהמשך הטיול, הכולל נסיעה ב-5 אמצעי תחבורה שונים, לא נתקלנו בתורים או בזמני המתנה ארוכים. פשוט הגענו, חיכינו עד שתגיע הרכבת/ רכבל / וכו' , עלינו ונסענו.
פירוט המסלול: מ-Odawara נוסעים לתחנת הרכבת Yumoto ברכבת רגילה. ב- Yumoto מחליפים לרכבת אחרת, נופית, כאשר המסלול עובר בתוך עמק צפוף ותלול, עד Gora. מדי פעם הרכבת מחליפה את כיוון הנסיעה כדי להתגבר על השיפועים החדים. ב-Gora עוברים לרכבת המזכירה את הכרמלית בחיפה (אבל חיצונית) לSounzen , ושם עוברים לרכבל. הרכבל עושה מסלול של 4 ק"מ בשני קטעים, עם תחנה בנקודה הגבוהה בראש ההר. בתחנה זו יורדים ומחליפים רכבל שיורד לכיוון אגם ashi. בתחנה יש מסעדה, חנויות למזכרות שונות וכן אפשרות לרדת ברגל בתוך הבקע שנוצר בהר כתוצאה מפעילות וולקנית. בסוף הקטע השני של הרכבל עוברים אל שפת האגם ולספינה תירותית, עד לצידו השני של האגם. לספינה שתי תחנות. אחת מגיעה ל Machi, משם אפשר ללכת ברגל במסלול נחמד (שרובו לאורך הכביש וחלקו בשדירה של עצי ארז עתיקים), עד ל-Moto, שם לוקחים אוטובוס בחזרה לOdawara. אפשר גם להמשיך עם הספינה עד ל-Moto, ולוותר על קטע ההליכה הקצר.

לאורך המסלול יש תחנות ביניים בהן ניתן לרדת, לטייל, ולהמשיך אח"כ במסלול, כמו למשל במוזיאון הפתוח בתחנת Chokoku . את כל המסלול, כולל שמות התחנות והשלבים מקבלים עם קניית הכרטיס החופשי.
 מלבד המסלול היפה לכשעצמו, ניתן (לפעמים. נדירות כך נראה) לראות גם את הר פוג'י, ממספר נקודות לאורך המסלול. לנו זה לא הצליח, וההר היה מכוסה בעננים, לאורך כל היום.

משחזרנו לטוקיו החלטנו לבקר גם בתחנת Shibuya. הסתובבנו קצת ברובע, הצטלמנו עם פסל הכלב וחזרנו למלון.

יום (15) 16.10.2018 –טוקיו

את היום האחרון בטוקיו הקדשנו למקומות שלא היינו בהם עדיין. התחלנו את היום בארמון הקיסר – imperial palace. תחילה נסענו לתחנת טוקיו – תחנה גדולה מאד עם המון חנויות מזון ואחרות (שווה סיור בפני עצמה), ממנה צעדנו לכיוון הארמון. במקור חשבנו לסייר רק בגני הארמון, מאחר שהבנתי שסיור בארמון עצמו כרוך בהרשמה של זמון מה מראש, אך משהגענו לארמון הציע לנו השומר בכניסה להיכנס לסיור שעמד להתחיל בשעה 11:00. מאחר שלא נדרשנו להמתין כלל, שמחנו על ההצעה והצטרפנו לסיור (חינמי). משנכנסים לשטח הארמון, יש בידוק בטחוני ומיד אחר כך כינסו את כולנו (מאות אנשים...) באולם, לקבלת הסבר כללי. למרות שבדף ההסבר שקבלנו בכניסה נאמר שהסיורים יערכו ביפנית, הוחלט שם להקצות לכל הזרים מדריכה דוברת אנגלית. כך יצא שהתחלקנו ל-3 קבוצות (דוברי יפנית, סינית ואחרים). כמובן שקבוצת ה"אחרים" היתה הגדולה ביותר. הסיור נמשך כשעה והיה מענין מאד.

בתום הסיור המודרך, צעדנו לצידו השני של הארמון אל שטח הגנים. שם נודע לנו שלרגע מאורע כלשהו (50 שנה לגנים המשופצים, אם אינני טועה) מוצגים באחד המבנים שבגן 2 עצי בונזאי עתיקים (בני 190-250 שנה). סיירנו בגנים (כרגיל – מאד מסוגנן וללא פרחים), איתרנו את המבנה הקטן, עצי הבונזאי והשומר שלידם, והמשכנו הלאה.

האתר הבא שהגענו אליו היה מבנה העירייה, שממנו יש תצפית פנורמית מרהיבה על כל טוקיו, ובימים יפים במיוחד ניתן לראות גם את ההר פוג'י. מגיעים למבנה, ממתינים למעלית (תור ארוך, אך מתקדם מהר למדי מאחר שמדובר במעלית גדולה מאד), עולים לקומה העליונה ונהנים מהנוף. גם הפעם לא היתה לנו הצלחה עם ההר ששוב היה מכוסה בעננים.

משם נסענו לרובע akihabara, עם כל חנויות מוצרי החשמל הרבות שלו, ומשם למלון לאריזות לקראת הנסיעה מחר חזרה הביתה.

יום (16) 17.10.2018 –הטיסה חזרה

הטיסה שלנו יצאה מנריטה, אך הבנתי מישראלים שפגשנו בדרך שטיסתם יצאה דווקא משדה התעופה Haneda, שהוא קרוב יותר לעיר.

יש מספר דרכים להגיע לנריטה, והבחירה תלויה לא מעט במיקום המלון. אני בחרתי מראש במלון שקרוב לתחנת רכבת / רכבת תחתית (תחנת Asakusabashi (שממנה ניתן להגיע ישירות לשדה התעופה. המלון נקרא mystay asakusa bashi. לא מפואר, ללא ארוחת בוקר, אך המיקום מוצלח מאד, המלון צמוד לחנות LAWSON, והחדר היה בגודל סביר (יחסית לטוקיו...) ונקי. 5 דקות הליכה עם המזוודות לתחנת הרכבת התחתית (!), ונסיעה של כשעה ישירות לשדה התעופה. יתרון של כרטיס ה-PASMO (ראה הסבר לעיל, יום 11), הוא שניתן להשתמש בו גם כדי להגיע לשדה ואין צורך לקנות כרטיס במיוחד. העלות יורדת מהסכום שצבור בכרטיס (רק כדאי לוודא שיש לכם מספיק כסף צבור, מאחר שמדובר בנסיעה יקרה יחסית (1290 ין לאדם)). עם ההגעה לשדה ניגשנו תחילה לעמדה שצמודה ליציאה מהרכבת, אשר בה אפשר להחזיר את הכרטיס ולקבל את הפיקדון+ הכסף שנשאר בכרטיס.

זהו. טיסה להונג-קונג ומשם לישראל. תם טיול מרתק עם טעם של עוד.

מידע נוסף:

1. לצמחונים שביננו – ממליצה להדפיס ולקחת לדרך.

1. לו"ז לאוטובוס במסלול יום (3):

http://www2.tb-kumano.jp/en/transport/pdf/Tanabe-Shirahama-to-Hongu-bus.pdf

איך נוסעים באוטובוס מקומי?

http://www.tb-kumano.jp/en/transport/how-to-ride-local-bus