הטיול שלנו ליער השחור ולאלזס - קיץ 2012

נכון שהיה לנו טיול "רגיל", לפי המלצות באתר, ואולי אין לי יותר מידי חידושים, אך כפי שאני זוכרת את עצמי לפני הטיול - אהבתי לקרוא אתכלמה שכתבו האחרים. אז אולי בכל זאת אוכל לעזור קצת לאלה שעדיין מתכננים...

תקציר הטיול
גילוי נאות: המקומות בהם ביקרנו מועטים בהרבה מהמתוכנן...
 להלן טבלה שנכתבה אחרי הטיול, שהיא קצרה בהרבה מהטבלה שנכתבה לפני הטיול.

לאחר חודשים של הכנות, נבירה באתר, היסוסים, הזמנות, ביטולים...הגיע הזמן לצאת לדרך, ולמרבה הפלא הכל נגמר ב-9 ימים. מופלאים, אבל קצרים.

אז ככה...  יצאנו משפחה (הורים + בת 24, בן 20, בת 8.5).

החשש היה שלא ימצא מכנה משותף רב בין כל הגילאים. לפני הטיול הסברנו שהפרשי הגילים מצריך סבלנות רבה ויתכן שיהיו רגעי שעמום, בזמן שהאחר מתעניין בתחומו.

והריני להודיע בשמחה, לא היו רגעים כאלה! כולם זרמו עם כולם!

הגדולים השתעשעו עם הקטנה, גם בפרקי שעשועים "לקטנים", כדוגמת שטיינוואסן פארק, והקטנה הקשיבה נפעמת להסבר מהגדולים על קתדרלות ודברים אחרים.

מזג האוויר היה נפלא. על פי רוב חמים-קריר, עם מעט מאוד גשם. בעיקר קצר. בד"כ טיילנו עם בגדים קצרים + ג'קט לשעת הצורך.

טסנו באל על לציריך. איחור של 30 דקות בגלל חשש לתקלה במנוע (איזה פחד!!). נחתנו בשלום ב 12:00.הכרטיסים הוזמנו 4 חודשים מראש (500 דולר).

לאחר עיכוב בגלל המכונית (לא אלאה אתכם בפרטים), הגענו למפלי הריין לקראת השעה 16:00. ככל שהתקדמנו בדרך, הילדים התפעלו יותר ויותר מהירוק. זה היה סימן טוב לבאות.

הגענו לצד של טירת וורט, דרך שפהאוזן. חנינו בחניון הקרוב ביותר למים, כנראה שהיה פנוי בגלל השעה המאוחרת. כתובת החניה: nohlstrasse 8212 Neuhausen am Rheinfall

לאחר הצילומים וההתפעלות ישבנו בבית קפה ממש על שפת הנהר. הקטנה ראתה את הנהר הגועש וחששה להיכנס לסירה. שכנוע וחיבוק מהגדולה הפיגו את החשש, וכך שטנו לנו במהירות אל הסלע שבמרכז המפל. לא היה תור בכלל, לא לסירה ולא לעלייה לסלע. גם לא נרטבנו. למרות שבעלי ואני היינו כבר פעמיים במפלי הריין, ראינו אותם רק מכיוון מבצר וורפן. הפעם נפעמנו מהמבט החדש, ממול הסלע ומעל הסלע. שווה. לכל אלה ששואלים אם כדאי לעלות לסלע: התשובה היא "כן, גם אם יש תור".

בתכנון היה לטייל גם בשפהאוזן ושטיין אם ריין. ברור היה שלא נספיק את שניהם. רצינו להגיע לצימר בפלדברג לפני רדת החשיכה. בחרנו בשפהאוזן, כדי לא לסטות מהדרך. טיילנו במדרחוב. נחמד.

יצאנו לדרך לפלדברג. הדרך הייתה נהדרת. שמחתי לראות את הילדים, בעקר הגדולים, מתלהבים מהנוף.

היינו מאוד סקרנים לראות את הדירה ובעיקר לפגוש את בעליה, במיוחד שהיה חשש כלשהו שהם לא נחמדים (תקרית קטנה בהתכתבות במייל וגם... הם לא ביקשו את פרטינו כדי להכין את כרטיס היער השחור...).

הבית נמצא בפאתי הכפר, עולים אליו בכביש צר ומפותל. בעלי הבית קיבלו אותנו בחמימות, כרטיסי היער השחור חיכו לנו, והדירה, הו הדירה... לא יכולנו לחלום על משהו יותר טוב מזה. מרווחת, מרוהטת בטוב טעם, מאובזרת בכל מה שצריך ולא צריך, והנוף...

בדירה סלון מרווח מאוד, פינת אוכל, חדר הורים, חדר נוסף עם מיטה זוגית + מיטה בודדת, מקלחת ענקית עם שירותים ואמבטיה, חדר שירותים נוסף ומטבח (קצת קטן).

בקיצור, אני שמחה להוסיף פה לאתר עוד דירה לרשימת המומלצים.

לאחר פירוק המזוודות, ארוחת ערב ועוד ועוד ביקורים במרפסת, הלכנו לישון מרוממי נפש .

הקישור לדירה בפלדברג:
http://www3.toubiz.de/hochschwarzwaldcard/en/house.php?id_house=26491

מצאנו אותה באתר הכרטיס האדום של היער השחור:
http://en.hochschwarzwald-card.de/Map/A-sense-of-adventure/Steinwasen-Adventure-Park

קמנו לבוקר נפלא. יוסי, הרי הוא אישי היקר, קנה מהמאפיה הסמוכה (סמוכה!? 2 קמ'!) לחמניות טריות והכנו לעצמינו ארוחת בוקר לתפארת.
נסענו לכיוון הכפר Falkau הקרוב ומשם יצאנו לטיול ביער. המסלול לא ארוך, כ- 800 מ' לכל כיוון.
הילדים נפעמו מהיער ואנחנו נפעמנו מהם. הם עצרו כל מטר והתפעלו מכל צומח וחי, וצילמו וצילמו והיו מאושרים. ראינו פטריות לרוב וממש התחשק לנו לקטוף ולהכין מרק או קיש פטריות, אבל כמובן לא עשינו זאת. לצערנו אנחנו לא יודעים להבחין בין רעילות לאכילות.
 בסוף השביל הגענו לנקודת תצפית מרהיבה על אגם טיטיזי.

משם המשכנו ל- Todtnau.
 בדרך עצרנו על שפת נחל ושתינו בהנאה קפה מהתרמוס. כמה כייף להם לגרמנים (ולאוסטרים ולשוויצרים ולסלובנים....) שיש להם כל כך הרבה נחלים, נהרות, יערות...ובכל מקום אפשר פשוט לעצור וליהנות.

הגענו ל- Todtnau ועלינו ברכבל למגלשות (חינם בכרטיס היער השחור האדום שניתן בצימר). היה תור דיי ארוך, כי הגיעה קייטנה. הירידה הייתה מסחררת וכייפית. הקטנה יצאה הכי נרגשת ומאושרת. גם אני, הפחדנית של המשפחה, נהניתי מאוד. נכון שבעבר כבר עליתי על מגלשות הרים בסלובניה ובאוסטריה, אבל הפחידו אותי שזו ב- Todtnau הכי ארוכה, ורחוקה מהקרקע, ועם הרבה פיתולים...אבל אם אני עליתי ונהניתי - כל אחד יכול .

התחנה הבאה: שטיינוואסן פארק ב- Oberried. מקריאה באתר הבנתי שהפארק מיועד לילדים קטנים ולכן הכנתי את הגדולים שיתאזרו בסבלנות. הפארק יפה, ממוקם בינות לעצים ונחלים קטנים. אבל המתקנים קצת מאכזבים. הדברים שהכי ריתקו את הקטנה היה האבוב שגולש למים (גם אני נהניתי. חה חה..) והקרוניות המהירות הנמצאות במנהרה במבנה הסגור. הילדים חזרו לקרוניות שוב ושוב. מחיר הכניסה מאוד יקר, אבל לנו זה היה בחינם עם כרטיס היער.
כתובת: Steinwasen 1 79254 Oberried
 אתר האינטרנט של הפארק: www.steinwasen-park.de.

לאחר ארוחה שומנית במיוחד, במסעדה גרמנית טיפוסית בכפר קטן בדרך, המשכנו לטיטיזי במחשבה לטייל קצת ברחוב הראשי ולעשות הכרות ראשונה עם העיירה המדוברת.
 אבל הכל היה כבר סגור והילדים העייפים התחילו לקטר. לגדולים הופיע הפרצוף החמוץ המוכר והידוע. יוסי ואני הבנו שכדאי לחתוך. מבט חטוף לאגם וחזרנו לדירה.

 היום השלישי: 06/07/2012

אחרי לילה "מפחיד", מלא ברעמים אימתניים וגשם חזק (בכל זאת, אנחנו ביער של עמי ותמי ושל שלגיה...לא לפחד??), קמנו אל בוקר מעונן, קר וגשום מעט.
 נסענו לרכבל בהר פלדברג. בדרך, לא יכולנו שלא לעצור לצילומים רבים של היער "הבוער" המעלה "עשן" למכביר. מובן שלא היה מדובר בבעירה ולא בעשן, אלא בערפל שכיסה את היער ויצר מחזה מרהיב. אף תמונה אפילו לא מתקרבת למציאות!

הגענו למוזאון קטן (Haus der Natur) המתאר את היער השחור. חמוד. מיועד לילדים קטנים (חינם בכרטיס האדום).
כבר חשבנו לוותר על העלייה ברכבל בגלל מזג האוויר הערפילי, אבל בהחלטה רגעית החלטנו כן לעלות. למה לא , בעצם? אנחנו כבר פה, העלייה בחינם (הכרטיס האדום, זוכרים?), וזו הזדמנות נהדרת להגיע לעננים!
ברור שהיינו המשפחה היחידה המשוגעת. עלינו בקרון סגור, ואפילו שם היה קר. אז מה? תוך זמן קצר ביותר הגענו לעננים. המצאנו לעצמינו שיר מקורי "הגענו לעננים", ולא הפסקנו לשיר ולצחוק. היה משעשע. על פסגת ההר היה קררר ולא ראינו כלום חוץ מערפל. היינו לבדינו. המשכנו בצחוקים המשפחתיים.
בסופו של דבר, העלייה ברכבל פלדברג זכורה לנו כאחת החוויות המשפחתיות המשעשעות ביותר.
 פתוח: 9:30-17:30. כתובת: Dr. Pilet Spur 17 Feldberg

המשכנו לכיוון הכפר St. Blasien. בינתיים הגשם פסק לחלוטין והשמש הציצה.
בדרך, ליד קצה אגם שלוכזי, הילדים הגדולים החליטו שהם רוצים לטייל קצת ביער. מי אנחנו שנמנע מהם את ההנאה? ובכלל, החלטנו שמטיילים איפה שמתחשק, ולא נצמדים לתכנית, ונענים לבקשה של כל אחד. עצרנו בצד הדרך ונכנסנו ליער. לא עמוק מידי. מספיק להיכנס קצת וכבר היער סוגר עליך עם העצים הגבוהים, הצמחייה המיוחדת, הפרחים, הפטריות הענקיות...נהדר.
לפני הטיול שלחתי שאלות בפורום "לאן לטייל? איפה ביער? איזה מסלול?". עכשיו אני מבינה שאלו שאלות מיותרות. צריך פשוט להיכנס מעט והכל נהדר.
 אלא אם רוצים טיולים ארוכים למיטיבי לכת, ואז כנראה צריך לבחור מסלול מוכר. אבל אנחנו (אני!) ממש לא מאלה. תנו לי טיול קצר ודייני!

הדרך ל St. Blasien התארכה מעבר למצופה. בהמשך עצרנו לקפה ועוגיות בנקודת נוף מרהיבה.
טוב, לבסוף הגענו. חנינו ממש במרכז, נכנסנו לכנסייה היפה והמיוחדת. הצבע הלבן בתוך הכנסייה כל כך מיוחד ויפה. בד"כ הכנסיות אפלות מאוד ופה.. הלבן מאיר ומרהיב. מיוחד .
 טיילנו להנאתנו ברחוב הראשי היפה, נכנסנו לחנויות, קנינו מזכרות.

יצאנו את דרכינו חזרה לדירה. הגדולים נרדמו באוטו ונשפכו על הקטנה שנשארה ערנית וסקרנית. טוב שיש להם משענת!

לאחר ארוחה קלה בדירה והתאוששות מהירה, יצאנו לטיטיזי, לפארק המים המדובר.
 הדרך, כרגיל, נהדרת. יוסי ואני בילינו עם הקטנה במתחם הילדים, והגדולים הלכו ליהנות במתחם המבוגרים. רק לאחר זמן רב הם השתכנעו שגם אנחנו רוצים ליהנות בשקט ובשלווה של המבוגרים, והואילו בטובם להחליף אותנו בבייביסיטר לקטנה. מאוד נהנינו. כמובן מומלץ מאוד, בסוף יום הטיולים.

חזרנו לדירה. ובעוד אנחנו מתקלחים, הבן הכין ארוחת ערב שבת מפוארת. צמחונית כמובן, שתתאים לשני הגדולים. טעים, אבל התחלתי להתגעגע לשניצל עוף!

כרגיל, יוסי קם ראשון, אני אחריו. מצאתי אותו יושב במרפסת, מתענג על כוס קפה וקרואסון, אל מול נוף היער הנפלא. השמש זורחת. כמה דקות אחר כך, הקטנה מקפצת בעליזות מהמיטה.
והגדולים...או, זה לא כל כך פשוט: "עוד רגע...הנה כבר קמים...טוב, טוב...".
יוסי החליט שעד שהם יתאוששו מהשינה הוא יצא בינתיים לטיול רגלי בסביבה הקרובה. הרי אנחנו ממש בלב היער.
הוא חזר מלא חוויות. כולנו ראינו ושמענו את הנחל שעובר ממש מתחת למרפסת שלנו, אבל לא ידענו שיש עוד כמה יובלים לנחל, ממש בקרבת הבית. והוא גילה גם מפל קטנטן, שכמובן כולנו רצנו אחר כך לראות.
וכשנכנס לתוך השביל ביער מצא גזעי עץ מפוסלים כפטריות .
והכי נחמד, יוסי פגש קשיש האוסף פטריות לתוך סלסלה (כן, כמו זאת של כפה אדומה!).
 הוא התחיל להסביר ליוסי, בגרמנית כמובן, על סוגי הפטריות, וממש לא היה אכפת לו שיוסי לא מבין מילה .

ב- 11:00 יצאנו לדרך. היום יום שבת, ולפי ההמלצות באתר הועדנו אותו לפרייבורג.
עברנו דרך עמק הגהינום, וראינו את פסל הצבי ניצב על ראש ההר.
הגענו לפרייבורג ללא פקקים, מצאנו חניון תת קרקעי קרוב למרכז (חניון A&C עדיין סגור), ותוך דקות ספורות היינו בשוק. דוכנים לרוב, ירקות ופירות, פרחים, מזכרות....אוירה נחמדה.
מובן שקנינו פירות יער ואכלנו אותם תוך כדי שיטוט ברחובות, כמו כולם.
נכנסנו לקתדרלה, טיילנו בנחת ברחובות. הגדולים נכנסו בהתלהבות לחנויות, אך יצאו מאוכזבים:
"הכל יקר, הבטחת לנו שזול פה". ואכן, מקריאה בפורום התרשמתי שניתן לערוך קניות במחירים סבירים. וזה מה שאמרתי להם. מסתבר שלא ממש. לפחות לא במרכז העיר.
 לא נורא, לפחות קנינו נעלי נייקי לקטנה , באמת בזול, ולגדולים קנינו בהמשך בשטרסבורג.

עוד מהארץ, הבן תכנן ללכת לאופרה בפרייבורג. הוא בדק את לוח ההופעות וקנה כרטיסים לו ולאחותו. בינתיים, יוסי, אני ואור המשכנו לטייל ואז נתקלנו בחגיגת רחוב עליזה. בכיכר הועמדו ספסלים, שולחנות, דוכני אוכל לרוב ובמה. מאות גרמנים עליזים שתו בירה, אכלו נקניקיות ענקיות ושרו עם הלהקה שניגנה וזימרה על הבמה. הצטרפנו אליהם, אלא מה? פטפטנו קצת עם השכנים שלנו לשולחן והיה נחמד ביותר.
 יוסי ואני מכירים את חגיגות הרחוב האלה מטיולים קודמים, בשביל אור זו הייתה חוויה חדשה ועליזה.

ב- 22:30 האופרה הסתיימה. הבן יצא עם תובנה חשובה: "האופרה הישראלית יותר טובה".
 הגענו לדירה לקראת חצות. הגדולים יצאו למרפסת, עטופים בשמיכות, להקשיב לקולות היער. הם ישבו שם עד 2:00!!!

לסכום:
לכל השואלים אם פרייבורג צפופה בשבת: כן, היא צפופה, אבל הצפיפות לא מעיקה. אפילו לא הייתה בעיה של חניה. נחמד להסתובב בין דוכני השוק, נחמד להרגיש את העיר. ואכן העיר מאוד תוססת.
 למרות השבת, החנויות הגדולות נסגרו רק ב 20:00. העיר נשארה חיה ותוססת גם בלילה, ככה שבהחלט אפשר לתכנן בילוי ערב/לילה (אני לא מדברת על פאבים ומועדונים. אני ממש לא מומחית בזה).
 יוסי ואני אהבנו את העיר, הילדים הגדולים לא התעלפו ממנה, כנראה בגלל אכזבת הקניות.

אהבתם הגדולה עוד מצפה להם -; שטרסבורג!

הבוקר עוזבים את הדירה היפה בפלדברג. ממשפחת Kluth נפרדנו לפני יומיים, כי הם נסעו לנופש.
כפי ששמתם לב, הטיול שלנו דיי נינוח ו"ההספק" מועט. ויתרנו על הרבה דברים שהיו בתכנית, פשוט כי היה לנו נוח עם הקצב האיטי.
אבל להיות ביער השחור בלי לחוות את אגם טיטיזי? זה כבר מוגזם!
 נכון שביום השני נסענו לטיטיזי, אבל כפי שכתבתי , הכל היה סגור והילדים עייפים.

ובכן, למרות שלהיום היה מתוכנן לעשות את דרך השעונים, ובסופו להגיע לשטרסבורג, החלטנו פה אחד להתחיל בטיטיזי.
בטיטיזי, כצפוי, הרחוב הומה ותוסס. תיירותי מאוד, אך האווירה נעימה והילדים מרוצים.
נכנסנו לחנות גדולה ולראשונה נתקלנו בכובעי החיות (אחר כך ראינו עוד המון). התחלנו למדוד ולהצטלם ולהשתעשע, ולבסוף נבחרו 2 כובעים לרכישה.
היה קריר והתחיל לטפטף. החלטנו לצאת לשיט באגם בסירה הסגורה. שייט שנמשך 25 ד' ברוגע
(5 יורו למבוגר, 2.5 לילד. חינם בכרטיס האדום).
 נכנסנו לבית קפה, ממש מול מזח הסירות, והזמנו קפה ואת עוגת היער השחור. כבר שמענו שהעוגה הזאת "לא משהו" , אבל כזאת נפילה לא תארנו לעצמינו...!!! מיד הזמנו עוגות אחרות, טעימות.

לפי המלצה פה באתר, נכנסנו ל"צלמנייה" הסמוכה. אני ניסיתי לשכנע את המשפחה להצטלם בבגדים מסורתיים של אנשי היער השחור (טוב נו, תחפושת).
הצלחתי לשכנע רק את הקטנה, וכך הגשמתי חלום ישן שלי!
כתובת: Strandbadstr. 12 79822 Titisee
 אתר: http://www.blackforestfoto.de/

בשעה 14:30 יצאנו לכיוון טריברג. הדרך יפה. זמננו קצר ולכן ויתרנו על מוזאון השעונים בפורטוואנגן.
 קמ' מעטים לפני טריברג, עברנו בכפר Schönwald, ועצרנו בחריקת בלמים למראה חנות כפרית גדולה ויפייפיה, מלאה בקישקושים ופצ'פקס -; בדיוק כמו שאני אוהבת! אור קנתה מתנות לחברים, ואני קניתי קשקושים לגינת הבית. איזה כייף!
 למי שאוהב, המקום נקרא Bühlhof in Schönwald ואי אפשר לפספס אותו אם נוסעים בכביש 500 בדרך לטריברג.

כמה קמ' לפני שמגיעים לטריברג, מכיוון דרום, רואים את הכניסה הראשונה והעליונה למפלי טריברג. אנחנו המשכנו לנסוע עוד מעט והגענו לכניסה השנייה, האמצעית. רואים בצד הימני של הדרך חניון קטן ושער עץ. לא לפספס.
אני (אני, לא אנחנו!) בחרתי בכניסה זו כי הדרך ממנה למפלים היא בירידה בלבד, עד לסיום במרכז העיירה טריברג, וזה בדיוק מה שמתאים לחסרת כושר כמוני! כמובן בתנאי שיש מישהו שמתנדב לעשות את המסלול שוב, הפעם בעלייה, ולהביא את המכונית. יוסי ותמיר התנדבו. הייתה להם ברירה?
מהחנייה הולכים דקות ספורות ומגיעים לבוטקה, שם משלמים.
 לא הספקנו לעשות צעד אחד, וכבר ראינו סנאים. שמחה וששון! קנינו בוטנים, אור חילקה אותם בנדיבות והסנאים באו בהמוניהם! טוב, הכל יחסי. אחרי שקראתי כמה וכמה סיפורים של מטיילים מאוכזבים שלא פגשו אפילו סנאי אחד, 7-8 סנאים זה המון.
 הילדים היו מאושרים, במיוחד אור. היא כבר תכננה בהתרגשות איך תספר לכל החברים שהאכילה סנאים ביער.

אהבנו את המסלול. היער באזור המפלים נראה קצת שונה ממסלולים אחרים שעשינו.

כאמור, אנחנו איטיים אבל המלצרים במסעדה האיטלקית, שם התיישבנו לאכול, היו ממש ממש איטיים (נמצאת ממש ליד חנות "אלף השעונים") . אז ברור שלא הספקנו להגיע לשעון הקוקייה הגדול בעולם. קצת מאכזב. בכל זאת אנחנו בדרך השעונים.
אך לפחות ביקרנו בשעון הדמויות ב Hornberg . היינו האנשים היחידים במקום, והדמויות לא רקדו לכבודנו. השעון, על שלל הדמויות שלו, מאוד יפה.
 כתובת: landstrabe 7 d-78132 hornberg-niederwasser

המשכנו לשטרסבורג. הנוף הולך ומשתנה. ההרים מנמיכים גובה, היערות מדלדלים...
 מיד עם כניסתנו לעיר, פצחו 2 הגדולים בקריאות: "או, זאת עיר נהדרת! או, איזה יופי! פה אפשר לטייל בכייף!". עד היום אני לא מבינה מה קסם להם כל כך במבואות העיר שטרסבורג...????
העיר עצמה יפיפייה ונהדרת, אבל המבואה??? טוב, כבר גיליתי לכם שזאת אהובתם החדשה. ולא סתם, אלא "אהבה ממבט ראשון".

 הגענו למלון אחרי 22:00. את פנינו קיבלו 2 בחורים חביבים. המלון במקום מצוין, קרוב למרכזי קניות, לאתרי תיירות ולצרפת הקטנה. הצוות נהדר. ויש מזגן בחדרים (למזלנו לא היה צריך, אבל זו אחת מהסיבות להזמנת מלון זה). ממליצה בחום. קישור למלון:
המלון בשטרסבורג - Best Western Hotel De France

הגיע היום של פארק אירופה.
יצאנו משטרסבורג והשמש זרחה (קצת יותר מידי לטעמי), התברברנו קצת בדרך, בגלל שה- GPS סירב להבין שלעיתים יש עבודות בכביש, ופשוט יצא מדעתו!
בקופות לא היה התור, במתקנים דווקא כן. יותר מידי.
 בהתחלה עוד צעדנו כמשפחה מאוחדת ונכנסנו למתקנים "לכל המשפחה". כלומר, בלשון הנוער -; "חביבים, אבל חבל על הזמן".

התפצלנו. הקטנה קיבלה החלטה אמיצה והלכה עם שני אחיה הגדולים למתקנים "רציניים". מסתבר שהאירופאים מפקירים את ילדיהם למתקנים המסוכנים, מיד בהגיעם לגובה 130 ס"מ. אור שלנו הגיע לגובה 129.5 ס"מ ולחרדתי הכניסו אותה לכל רכבות ההרים האימתניות, גם אלו הכוללות לופים של 360 מעלות. ברור שאת הגנים לאומץ היא לא ירשה ממני.
בינתיים, יוסי ואני טיילנו קצת, אכלנו קצת, המתנו קצת....
 עד שהילדים חזרו נרגשים מ"רוסיה" והחליטו שאנחנו חייבים לעלות ל - Euromir . ליוסי אין בעיה, כמובן, אבל אני??? לאחר שכנועים רבים מצדם והבטחה "מבוססת" שאני אהנה מאוד- נכנעתי. היה ברור לי שאפחד, אבל ידעתי שהילדים יהיו מרוצים, ואולי בכל זאת גם אני אהנה...??? מה כבר יש לי להפסיד??? חוץ מאשר את נשמתי שתפרח מגופי...

וואו, זה היה מפחיד! העלייה לראש המגדל הייתה מתונה ואפילו נחמדה. אבל מרגע שראיתי את עצמי במרומים, חשופה לנפילה קשה, ללא אפשרות אחיזה בכלום, עצמתי את עיני ולא פקחתי אותן עד שהגענו למטה, לקרקע יציבה. והצרחות שבקעו מגרוני....או, הצרחות!
 הבן סיכם: "בפעם הראשונה היה כייף, אבל בפעם השנייה -; היה אדיר! בזכות אמא".

השיא מבחינת 2 ילדיי הגדולים (הקטנה -; קטנה מידי לזה) היא רכבת הסילבר סטאר באזור צרפת.
 אני מניחה שזאת האטרקציה המלהיבה את כל הצעירים.

אכלנו באזור האיטלקי, שם אפשר למצוא את האוכל הרגיל, המספק צמחוניים -; פיצה, פסטה וסלט.
הצצנו למסעדה המיוחדת, שם מוגש האוכל במסלול ספירלה-; אך היא לא מתאימה לילדיי מבחינת סוג האוכל. למי שהאוכל מתאים, זה נראה לי גימיק נחמד.
הפארק נסגר ב -; 19:00, אבל היציאה ממנו ארכה כשעה. עוד ארטיק, עוד צילום, עוד דמויות מהלכות...
 לסכום, היה יום נפלא לילדים!

הגענו למלון עייפים מאוד . היום הזה ממש מתיש! לפחות את המבוגרים שביננו...
כי בעודי שוכבת במיטה עם ספר, כשכפות רגליי דואבות עד מאוד, וחושבת לעצמי שאחרי יום כזה אי אפשר לעשות עוד כלום- הופיעו לפניי 2 ילדיי הגדולים, רחוצים ולבושים יפה, והודיעו לי שהם יוצאים "עם חברים" להכיר את שטרסבורג בלילה.
"חברים? איזה חברים?" נרעשתי. ובכלל, עכשיו כבר חצות הלילה!
מסתבר שלצעירים כושר התחברות מהיר ביותר. הם התיידדו עם 2 פקידי הקבלה של המלון וקבעו לצאת לטייל בעיר בלילה.
 ברור ששנתי לא הייתה רגועה, עד שהם חזרו.

 היום השביעי: 10/07/2012

קמנו לשטרסבורג חמימה עם שמים בהירים. אחרי טיול הלילה, הילדים כבר היו מאוהבים לגמרי. תמיר בירר מבעוד מועד איזה פטיסרי הוא הטוב ביותר בעיר, ולשם צעדנו, לארוחת הבוקר שלנו.
אי אפשר היה ללכת ברצף יותר מכמה מטרים. קשה היה שלא לעצור ולהתפעל מכל פינה, בניין, חנות, ככר. במיוחד ככר Kleber היפיפייה.
בסוף הגענו. הפטיסרי מצוי באחת הסמטאות של ככר Kleber המפורסמת.
שם: Christian. כתובת: Rue de l'outre 12.
חלונות הראווה - תאבה לחיך, קשה לבחור. לאחר לבטים קשים בחרנו לנו מכל טוב: כריכונים עם גבינה, מאפה כזה ומאפה אחר, קפה, שוקו ולקינוח -; מקרונים צבעוניים.
 אני לא יודעת אם באמת זה הפטיסרי הכי טוב בשטרסבורג, אבל היה טעים! תמיר התמוגג מהמקרונים...וסוף סוף קיבלנו קפה כמו שצריך! אחרי שבגרמניה סבלנו מהקפה שלהם, עם הקצף הנוראי....

אהבנו מאוד את ככר Kleber, המזרקות בלבה, הדוכנים, החנויות מסביבה...
סוף סוף הילדים מצאו וקנו: תיקים, נעליים....איזה אושר!
 הקתדרלה מדהימה מבחוץ ויפה מבפנים. בעוד יוסי והילדים עלו במדרגות הרבות לתצפית ממגדל הקתדרלה, אני המתנתי להם בבית קפה בכיכר.

המשכנו לרובע Petite France המקסים. כל כך יפה. כל כך נעים לטייל ברחובות המקסימים, בין הבתים המיוחדים עם קורות העץ והפרחים המרהיבים...ובעוד אנחנו מתמוגגים מנחת, קדרו לפתע השמים והחל לרדת גשם זלעפות. זוכרים שקמנו בבוקר אל שמש חמימה ושמים בהירים?
והמטריות שלנו שהבאנו מהארץ...שכנו קבע במלון. לא הצלחנו להפנים את הפכפכות מזג האוויר, ומי בכלל מסתובב עם מטריות ?
 הסתתרנו לנו מתחת לשמשיות של מסעדה סגורה, ואחרי 10 דקות רטובות במיוחד, כאלו לא היה כלום. השמש זורחת בחיוך והשמים כחולים!

לפי התכנית המקורית שלנו, ולפי המלצות בפורום, היינו אמורים להגיע היום גם לאוברניי...איפה???
כל כך נהנינו בשטרסבורג המקסימה שלא רצינו לעזוב אותה, כך שהמשכנו לטייל עוד ועוד, ליהנות מכל פטיסרי וברסרי ופרומז'רי.... במבטים כמובן, כמה אפשר לאכול???
 עד שלא הייתה ברירה, ובאנחות צער יצאנו בשעה 19:00 לכיוון קולמר, שם הזמנו לינה ל- 2 הלילות הבאים.

נסענו באוטוסטרדה, כדי להספיק להגיע בזמן לפנסיון (עוד שינוי מהתכנית המקורית. חשבנו לנסוע בנחת בין כפרי דרך היין).
קולמר קידמה את פנינו בגשם סוחף. הגענו למקום הלינה שהוזמן, פנסיון אלזסי טיפוסי, עם קורות עץ ופרחים לרוב, ברחוב קטן ושקט, בלב אזור התיירות. במקום יש גם יקב משפחתי וחנות יינות. נשמע טוב.
את הפנסיון הזמנתי לפי המלצה פה באתר (אמה היקרה), ונאמר לנו שהמקום נהדר אבל החדרים פשוטים למדי. החלטנו להזמין, בזכות מיקומו, כדי שהילדים יוכלו לצאת ולבוא כאוות נפשם.
במקום אין חדר אחד דומה למשנהו. גם מבחינת הרהיטים , הגודל, רמת החדר ובכלל...
אנחנו הזמנו את דירת המרפסת לנו ולאור הקטנה + סטודיו 6 ל- 2 הגדולים. כבר באתר ראינו שהחדרים פשוטים אך זה מה שהיה פנוי, וקיווינו לטוב.
דירת המרפסת הייתה נחמדה (והכי חשוב, המקלחת והשירותים חדשים), אבל החדר של הילדים...
 או, איזו נפילת מצב רוח הייתה להם. "מה זה המקום הזה? מה זה הריהוט הנוראי הזה? ומפת השעוונית הפרחונית הזו??? והשירותים הנוראים? ובכלל, המים בשירותים לא יורדים!" גם אני לא הייתי מאושרת מהמקום, אבל מניסיון קודם ידעתי שזה עלול לקרות, ושלמחרת בבוקר הכל יראה אחרת. ניסית לעודד אותם וכמובן הזמנתי אותם להיות בדירונת הקטנה שלנו...

החלטנו לצאת לסבוב בעיר, עוד לפני פריקת המזוודות. אולי נתעודד קצת.
הילדים הגדולים הסתובבו בפרצוף נפול, בעיקר תמיר, שהפך להיות ממש "לא נעים לסביבה" ופרצופו זעק "למה לא נשארנו בשטרסבורג?".
 אחרי זמן קצר יוסי, אור ואני חזרנו לחדר והגדולים המשיכו לטייל, נכנסו לפאב, הכירו אנשים וקצת (רק קצת) התעודדו.

זה היה סיום מעט קודר ליום הנפלא בשטרסבורג!

אבל מחר יהיה יום חדש...!!!

 היום השמיני: 11/07/2012

עדיין בקולמר. קמנו לבוקר יפיפה. יצאנו למרפסת הקטנה, הסתכלנו סביבנו וגילינו מקום יפה להפליא. כל כך אלזסי. אז מה אם החדרים פשוטים בעיצובם?
לאחר ימים רבים, בהם הכנו את ארוחת הבוקר בעצמינו, סוף סוף ישבנו בנחת לשולחן בחצר הפנסיון ומרים, בעלת הבית, הגישה לנו ארוחת בוקר נפלאה.
 אכזבות הערב הקודם כאלו לא היו.

יצאנו לרחובות קולמר. דבר ראשון ביקרנו במוזאון הילדים. המוזיאון חביב ביותר, כולנו נהנינו, קטנים וגדולים . יש תצוגה קבועה של בובות מזמנים שונים, ברביות , ספינות, חיילים, רכבות ועוד ועוד.
הקיץ יש גם תערוכה זמנית של לגו, ששימחה מאוד את ביתי הקטנה. מומלץ.
 כתובת: 40 rue Vauban 68000 Colmar. פתיחה: 9:00-19:00.

טיילנו עוד קצת ואז יצאנו צפונה, לכפרי דרך היין.
התחלנו בכפר Ribeauville. הדרך לשם, בינות כפרים וכרמים -; נהדרת.
חנינו בחניון בכיכר המרכזית, ליד התחנה של רכבת התיירים, קרוב לתחילתו של הרחוב המרכזי היפיפה -; Grand rue.
הטיול ברחוב המקסים היה הנאה צרופה לכולנו. הבתים, הפרחים, גבעות הכרמים המציצות מבין הבתים, המבצר שבראש ההר הנראה בסוף הרחוב, החנויות, העוגות הקורצות לנו מכל מקום...
מומלץ לא לקצר, לעבור את מגדל השעון ולהגיע כמעט לסוף הרחוב, לכיכר מקסימה, שם ממוקמים 2 בתי מלון שובי עין -; Au Lion ו- Du Mouton. בצד הכיכר יש חנות סבונים מדהימה.
 לאורכו של הרחוב, יש בולונז'רי לרוב, בהם מציגים ככרות לחם ענקיות, באורך של כ- 2 מטרים. את הלחם מוכרים בפרוסות, לפי משקל. פריך וטעים מאוד.

לשמחתנו ראינו את החסידות המקננות על הגגות, וכמובן שאור גם קנתה בובת חסידה ששמה הנבחר -; "ריבובילה", זכר למקום רכישתה. מן מסורת משפחתית של נתינת שמות. (לעדי, הגדולה, יש בובת פרווה בשם "זווינדרכט", על שם העיירה בהולנד, שם נקנתה).

לפי המלצת ג'מוס, הלכנו לחנות השוקולדים של דניאל סטופל. חנות??? סופרמרקט גדול!
איזה מבחר, איזה מראה מרנין. והטעם...!!! חגיגה לכל המשפחה. תודה, ג'מוס.
כתובת: 68150 RIBEAUVILLE Route de Guémar.
 הייתה בעיה קלה במציאת המקום ולכן כתבתי טיפ למציאה מהירה. אני מקווה שיעזור לכם. קישור לטיפ: https://www.lametayel.co.il/ממלכת+השוקולדים+של+דניאל+שטופל

פנינו למבצר Haut Koenigsbourg. עליה מפותלת בהר והנה הגענו למבצר... שנסגר לפני כמה דקות. טוב שהנוף נשאר פתוח. היה קר אך בהיר. מעבר לכרמים הנהדרים, האינסופיים, הצלחנו לראות את הרי היער השחור. איזה יופי!
כשירדנו מההר והגענו ממש למרגלותיו, נגלה לפנינו מחזה מרהיב. זו הייתה התצפית המרהיבה ביותר על נופי אלזס, כפריה וכרמיה הירוקים. יצאנו מהרכב בקריאות התפעלות וצילמנו וצילמנו...
 עמדנו מול הנופים הנהדרים...עד ששבענו!

שמנו פעמינו לכיוון קולמר, לפנסיון. הערב עוד חיכה לתמיר ועדי קונצרט חשוב בכנסיה.
בדרך, בעוברינו באחד הכפרים שמענו מוזיקה נעימה ולפנינו נגלו דוכני שוק מקומי קטן. איזה יופי. שלא נעצור? ברור שעוצרים! שוטטנו מעט, קנינו ירקות לארוחת ערב וטעמנו גבינת מונסטר.
גבינת המונסטר המדוברת עוד לא הגיעה אל פינו וזאת הייתה הזדמנות מצוינת.
 לא הצלחנו לקבוע אם טעים לנו או לא. החלטנו לנסות שוב בהזדמנות אחרת. אבל דבר אחד היה ברור: הגבינה לא כל כך מסריחה כמו שמרכלים עליה. כך לפחות חשבנו באותו רגע....חכו להמשך.

אחרי ארוחת ערב מהירה בחדר, עדי ותמיר יצאו לקונצרט. הכרטיסים נרכשו מראש, לאחר שחיפוש באינטרנט (בשלב התכנונים בבית) העלה כי מתקיים בקולמר בימים אלה פסטיבל מוזיקה קלאסית בינלאומי. תמיר, כחובב מוזיקה מושבע, הראה אותות הערצה (זעירים) כלפיי, כשהצגתי בפניו בגאווה את ממצאיי.

יוסי ואור יצאו לטיול קטן ברחובות קולמר, ואני נשארתי בחדר והתחלתי במלאכת האריזה המייגעת.
 מחר היום האחרון של הטיול...!!!

 היום התשיעי והאחרון: 12/07/2012

היום האחרון לטיול. קמנו לבוקר סגרירי וקריר.
 הגיע הזמן לטעום מיינות הבית של מרים ומשפחתה. אחרי כמה המ..המ..המ.. והנהוני ראש של מומחה היין שלנו (תמיר, כמובן.) קנינו 2 בקבוקים לקחת ארצה.

לפי התכנית הראשונית היינו אמורים להדרים לשוויץ, לטייל קצת באזור אינטרלאקן , ולחזור לציריך בערב, לטיסה הביתה. יוסי מאוד רצה להראות לילדים את הנופים עוצרי הנשימה של שוויץ. אני, שידועה כפחדנית, כפי שכבר הבנתם, לא אהבתי את התכנית כי חששתי מעיכובים בלתי צפויים בדרך הארוכה מידי לטעמי, ובאל על לא הבטיחו לחכות לנו...
 אבל כמה "לא" אפשר להגיד לבעל??? הסכמתי וקיוויתי לטוב. והוא אכן הגיע...

לפני צאתנו לדרך ביקשו הילדים להישאר עוד באלזס ולוותר הפעם על נופי שוויץ....!!!
על זה נאמר ב"מקורות" : "אישה צדקת, מלאכתה נעשית בידי ילדיה".
 ברור לגמרי שאין להם מושג שהם מפסידים את הנופים הכי מדהימים שיש, אבל...פעם אחרת.

טיילנו בקולמר, נכנסנו לכנסיה, ביקרנו בשוק המקורה, עשינו קצת קניות וקינחנו בוונציה הקטנה והיפה.
 החלטנו לסיים את הטיול במרכז הקניות CORAמעט צפונית לקולמר, ליד Houssen. זהו אזור קניות ענק, עם חנויות לרוב, כשהמרכזית היא CORA -; מתחם ובו סופרמרקט גדול מאוד, מסעדות וחנויות נוספות.

קנינו מזכרות, שוקולדים וגבינות, כולל את גבינת המונסטר הידועה. תמיר רחרח שוב ושוב ואמר: "היא לא כזאת מסריחה, החברים שלך בפורום סתם אוהבים להגזים..."

יצאנו לדרך לכיוון ציריך. אחרי כמה דקות התחלנו כולנו למשוך באף ולרחרח..."מה זה? מישהו חלץ נעליים?...אוי, המונסטר הזאת! "
 כשכבר לא יכולנו לסבול עוד, עצרנו בצד הדרך והתחלנו במבצע עטיפת הגבינה ב-100 שכבות.

בבית, לא הצלחנו להתגבר על הריח שאפף את הבית בכל פעם שפתחנו את המקרר.
 לתמיר אמרתי: "מסתבר שהחברים שלי בפורום לא כל כך מגזימים. אה?..."

גם מבחינת הטעם, לא הייתה לגבינת המונסטר הצלחה אצלנו בבית. 2 החבילות שניקנו נמסרו אחר כבוד לחברה שהריחה אותה בתענוג וקראה: "הוי, ממש בושם נפלא". בושם? נפלא? שיהיה!

זהו. תם ונשלם סיפור הטיול שלנו.
תודה לכול חברי הפורום על ההכוונה והייעוץ בשלב התכנונים ותודה על ההקשבה והשיתוף לאחר חזרתנו.
 שיהיו לכולם עוד הרבה תכנונים מוצלחים, טיולים מהנים וסיפורים מרתקים!

 ועוד...

- - נכנסנו לסופרמרקטים דיי הרבה. זה חלק מהכיף. בגרמניה המחירים זולים, בחלק מהמוצרים ממש מצחיקים...בצרפת קצת פחות.

- - במכונית שמענו מוזיקה שהבאנו מהבית. שרנו וזייפנו.. (אל תשכחו גם).

- - תמיד הייתה לנו באוטו צידנית עם קצת גבינות, ירקות ולחמניות. וכמובן תרמוס קפה ועוגיות טובות מהסופר. אי אפשר לדעת מתי הרעב קופץ לבקר, ולא תמיד יש מסעדה מתאימה בקרבת מקום.
 וגם, בדרך יש כל כך הרבה מקומות יפים לפיקניק...

- - פעמיים עלינו סתם כך על הטראם (בפרייבורג ובשטרסבורג), לפי בקשתה של הבת הקטנה. מסתבר שלקטנים זו חוויה...

- - לקחנו 3 מצלמות סטילס (!), 1 וידאו + טלפונים. כולם נהנו לשלוף ולצלם כאוות נפשם, בכל פעם שראו משהו יפה. מומלץ גם לקטנים שבחבורה.

- - בדרך לשדה התעופה בציריך היו לנו פקקים נוראים. הדרך נמשכה ונמשכה...הרבה מעבר למתוכנן. התייחסו ברצינות גמורה לכל המלצה לקחת מרווח זמן גדול. המטוס לא יחכה לכם!