היום בבוקר עזבנו את הכפר טא טאי ואת החדר היפה עם המרפסת ודלת הזכוכית, המשכנו דרומה כ-15 קילומטר בדרך 48 ופנינו שמאלה לדרך עפר לכוון הכפר אליו רצינו להגיע. אגב דרך 48, מדובר בנתיב חדש יחסית, סלול כולו, ובכל האזור נעשה פיתוח תיירותי אקולוגי מכיוון שמדובר באחד מאזורי הג'ונגל הגדולים של דרום מזרח אסיה שנשתמר יחסית וטרם נחקר. אגב כריתת יערות – בכל מקום יישוב וליד כל דרך אפשר לראות כמה עצים נכרתו ואילו חלקים של היער נעלמים. אני באמת מקוה שיילך להם בשימור ובפיתוח. אז ככה – בדרך העפר נסענו התוך הג'ונגל, לעיתים היא היתה רחבה וחלקה ולעיתים מאלה בורות ואבנים, היו שתי עליות שירדנו מהעגלה ואני דחפתי את שרון מאחור. מה אומר- שמחתי מאוד שהתחלנו לראות אחרי שלוש שעות סימני יישוב (לאורך כל הדרך מדי פעם עברו אנשים על אופנועים) וזו היתה נסיעה ארוכה מאוד ומתישה. לזכותם של האופנוע וש' אני חייבת לציין שהם סיימו הכשרת שטח בהצטיינות אה-רציתי לציין שבכניסה לדרך הצדדית עברנו מחסום משטרתי או צבאי ובו התבקשנו לרדת ולחתום בספר. ואז שמחתי לראות שמודבר בספר תיירים ושבימים האחרונים נכנסו מספר תיירים – גרמנים, צרפתים ואמריקאים לאזור ואנחנו לא היחידים. מהכוון השני של המחסום עברה משאית מלאה בננות והשוטר/חייל עצר אותה וגם הביא לנו כמה בננות במתנה שלקח מהמשאית. עברנו גשר מעל פלג נחל ונסענו כמה קילומטרים לאחר הבית הראשון וכבר התחלנו לחשוב שמדובר בכפר ללא מרכז. אך בסוף גם אליו הגענו – עצרנו את העגלה מול כמה חנויות שנראו וחנות ענקית של חברת הטלפונים הניידים שנראתה כאילו העתיקו אותה ממרכז העיר. ש' ניגש אל חנות ירקות ונתן לה את הפתק מהאיש הנחמד מהכפר הקודם עם הקוף ומסתבר שזו היתה אחותו שישר עלתה על האופנוע ולקחה אותנו לגסטהאוס היחיד. בית גדול ליד חנות עם מספר מועט של מוצרים, בקומה הראשונה ישנות כמה נערות ואנחנו קיבלנו את הקומה השניה שבה שני חדרי אירוח, עם מיטות וכילות ועוד חדר שנראה מאוכלס בדברים שלהם ומרפסת גדולה ויפה עם במת עץ ופינת ישיבה יפה שבה מיקמנו את המטבח. כרגיל אני לא מבינה מי נגד מי והאישה המבוגרת שקיבלה את פנינו לא נראית עוד וכנראה היא השכנה ויש כאן אמא ותינוק ונערה בת 15 שאמרה שהיא במקור ממחוז אחר והראתה לי תמונה בחדר לידנו של אחותה באמריקה שנראה שהיא מנהלת את העניינים וישנה למטה בבית עם עוד שתי נערות. הכפר שוכן בעמק בין ההרים ועברנו המון מטעים בדרך ונראה שהם חקלאים רציניים. ש' אמר שזה יסוד המעלה של הקמבודים. אין פה ממש ריכוז בתים או שוק אבל זה נראה כמו מקום נחמד ומסביר פנים בלב ההרים ונשאר לנו רק למצוא את הנחל בו אפשר לטבול ובשמחה נעביר כאן כמה ימים. כשהגענו הלכנו לבית הקפה ממול (בעלת בית הקפה הגיעה אלינו קודם כדי לראות את הילדים ואת נתנאל בעיקר והייתי צריכה להחזיר אותה לעבודה) ושתינו קפה קר ושוקו קר בשקית. אחר הצהריים בילינו בעיקר במרפסת ובישלנו ארוחת ערב, יצאנו לגיחה קצרה לחנות להשלים מוצרי ירקות ומדי פעם היו לנו ביקורים של הבנות ונספחים ובאחד מהם הביאו לנו נתח גדול מהפרי הענקי שאת שמו אנחנו לא יודעים שש' כבר הרבה זמן מפנטז שיהיה לו אחד שלם כזה (בשוק בעיר מוכרים באריזות פלסטיק כמה חתיכות אבל בכל מקום רואים את זה גדל על העצים וילדים קוטפים ואוכלים אבל אנחנו לא ידענו מתי צריך לקטוף או איך להגיע אליו).
אתמול המשכנו את ההיכרות עם השכונה, בעיקר נועם ועומרי שיצאו לעיתים קרובות אל השכנים וכל פעם חזרו עם פרי אחר – מנגו בוסר (כך הם אוכלים אותו כאן), פאפיה, תפוחים קטנים ומוזרים וסוג של שורש שהשכנה הלכה עם נועם לשדה מאחורי הבית והוא הוציא מהאדמה. אין כאן פירות בחנויות כי לכולם יש בחצרות בשפע. ש' הביא להם צלחת מהתבשיל שהוא הכין ואני בערב הכנתי פנקייקים לכולם. גם ניסו לללמד את נועם לרכב על אופניים והוא חבש לכבוד הארוע את הקסדה. אחר הצהריים בעלת הבית וחברה שלה לקחו אותנו לנחל שבו אפשר לשחות והיה מאוד נעים. הילדים נכנסו למים עם הבנות ואני צילמתי. היום בבוקר הלכנו לאכול ארוחת בוקר מוקדם לפני שהיא תיגמר וש' לאחרונה מצטרף אלינו לאכול את מה שהוא מכנה ארוחת בוקר של גברים-אורז, מעט חתיכות של בשר, קצת חמוצים, וקערת מרק קטנה. עכשיו שרון מבשל ולילדים יש ביקור ועוד מעט נלך לטבול בנחל. בכל הכפרים שהיינו בהם לאחרונה יש חשמל מגנרטור או ממצבר בשעות שש עד תשע או עשר. אה-אתמול שאלו אותי אם ש' הוא אינדוזני.
