בחודש מרץ 2013 המראנו, משפחה בת 5 נפשות בגילאים 7-40, להרפתקאה משפחתית וקפואה בחבל לפלנד הפינית.


 רובן המוחלט של הטיסות לשדה התעופה ברובניימי (בירת מחוז לפלנד), מגיעות משדה התעופה בהלסינקי. מה גם, שאין טיסה ישירה מישראל להלסינקי - מה שאומר שבכדי להגיע ללפלנד עליכם להיות מוכנים לטיסה משולשת: תל אביב-קישור באירופה-הלסינקי-לפלנד. יש מספר דרכים להתמודד עם הבעיה:

  • בעיה? אין בעיה - נסו לנצל את הקישור באירופה או הלסינקי לטיול של יום-יומיים.
  • יש דרכים מסוימות לחסוך טיסה אחת ע"י הזמנה של חבילה הכוללת טיסה+מלון מאחת מחברות התיירות (לרוב הבריטיות) המציעות זאת.
  • מיוני 2013 חברת FINNAIR אמורה להתחיל להפעיל מספר קווים חדשים - בינהם קו ישיר תל אביב-הלסינקי. נחסכה הבעיה!


 לגבי מזג האוויר - התקופה הכי טוב לנסיעה משפחתית בלפלנד היא בין תחילת מרץ עד אמצע מאי - החורף הקשה מותיר אחריו שכבה עבה ביותר של שלג, אך בניגוד לחורף בתקופה זו יש המון שעות אור, מזג אוויר הגיוני ( סביב 2 מעלות מתחת לאפס ביום. בלילה הטמפרטורה יכולה להגיע גם ל-20) וללא רוחות - הכי טוב שאפשר לבקש. לבוש מתאים (גטקעס, חולצה וגרביים תרמיות וכובע צמר טוב) ימנע אי נעימויות.

יום 1 - הגעה להלסינקי
אחרי שיטוט באינטרנט ובאתרים היעודיים, ארגנו לעצמנו את הטיסה הבאה- המראנו מהארץ באיזור השעה 17:30 לכיוון ריגה, לטביה. משם קישור מהיר של רבע שעה והופ - אנחנו כבר במטוס להלסינקי. סה"כ נחתנו לקראת חצות בבירת פינלנד, שם החלטנו להעביר את הלילה, ואת היום שלאחריו. בבוקר שלאחר מכן כבר המראנו לכיוון רובניימי, וסה"כ יצא לנו לבלות יום שלם בהלסינקי הבירה - בדיוק פרק הזמן האופטימלי שרצוי לבלות בעיר זו. הלסינקי עוד הייתה מושלגת היטב, ובשביל משפחה ישראלית ממוצעת, לא צריך הרבה יותר משלג בכדי לשמח לבבות.
ביקרנו בקתדרלה הלותרנית Tuommokirko, המהווה את המבנה המפורסם של העיר. משם טיילנו לעורך הנמל המושלג, ולאחר ישיבה מחממת באחד מבתי הקפה המקומיים, אזרנו אומץ וירדנו לפסוע על הים הקפוא, ולהצטלם ליד הספינות שנתקעו לתקופת החורף במימי הים הבלטי מכוסה הכפור. מאזור המרכז תפסנו רכבת קלה וירדנו בעוד סמל הליסנקאי - "הכנסייה שבסלע" (Temppeliaukion kirkko), מעין פלא אדריכלי- כנסייה שחצובה כולה בתוך גבעה סלעית. לאחר אכילה מסורתית במקדונלדס המקומי, חזרנו לדירה ששכרנו באיזור הכפר האולימפי בצפון העיר.

 לגבי הדירה - זו פעם שניה שאני "שוכר" דירה דרך האתר Airbnb, ושוב העניינים זרמו מעל ומעבר לציפיותיי. באתר מאגר ענקי של אנשים המשכירים את דירותיהם לתקופות קצרות (שתי לילות במקרה שלנו) עד ארוכות. האתר מתווך בין המשכיר לשוכר ודואג להכל. כאמור שכרנו דירה מדהימה, 3 חדרים לא כולל מרפסות, מאובזרת לחלוטין; מטבח, שירותים, טלוויזיה, סלון - ב80 יורו ללילה לכולנו. היה שם כל מה שהיינו צריכים, והמארחת אף ארגנה לנו שלל מפות וטיפים תיירותיים.

הקתדרלה הלותרנית

קישורים

יום 2 - הגעה לרובניימי, בירת מחוז לפלנד.

המראנו לטיסה קצרה של כשעה ועשרים דקות מהלסינקי לרובניימי בשעות הבוקר. מחלון המטוס כבר ניבטו לנו המרחבים המושלגים של המדינה הקפואה; פינלנד- אחת המדינות הדלילות בעולם, עם אוכלוסייה של כ-5 מיליון פינים וצפיפות של 1.8 לקמ"ר. (לשם השוואה ישראל היא מהמדינות הצפיפות עם כמעט 300 לקמ"ר). 6% משטחה של פינלנד מיושבים, ובשאר הטבע חוגג- יערות אינסופיים ו-188,000 אגמים. נחתנו בשדה"ת הקטן והמושלג של רובניימי, וכיאה למקום מושבו הרשמי של סנטה-קלאוס, ניבטו לעברנו מכל פינה דיוקנאות של הברנש המזוקן וחבריו, חיות הקוטב וטרולים למיניהם. בשדה"ת קיבלנו את הרכב מחברת הליסינג, ולאחר התרגלות קצרה לגיר הידני, התחלנו בנסיעה הקצרה (3 דק') לכפר של סנטה קלאוס, הממוקם כמה קילומטרים צפונית מזרחתי לעיר רובניימי. (עבור מטיילים עצמאיים - מומלץ מאוד להשכיר רכב, ולא להסתמך על התחבורה הציבורית - לא שהיא לוקה בחסר - אבל לא אחת הודנו ליום בו החלטנו לשכור את הרכב לכל תקופת שהותנו).
 בכפר שכרנו "קוטג'" כפול המשתייך ל-"Santa Claus Holiday Village", מה שנחשב למקום הכי טוב ברובניימי. המקום משלב בין מגורים בביתן אותנטי לבין מיקום אפוטימלי בתוך הכפר של סנטה קלאוס - אתר תיירותי שתיירים רבים מגיעים אליו מכל רחבי לפלנד וממגוון המלונות הממוקמים בעיר עצמה. כל קוטג' מחולק לשני חדרים המכילים כל אחד - מקלחת, שירותים, סאונה פרטית (כמובן, זוהי פינלנד חברים), מטבח מאובזר, מיטה זוגית ועוד ספה שנפתחת למיטת ילדים כפולה. בעקבות המלצה של צוות האתר ולאחר התלבטויות רבות, החלטנו לקחת את שני חדרי הקוטג', כך שלא היה חסר כלום. כל חדר באתר מקבל 3 סוגי מזחלות (כפול 2 במקרה שלנו) וארוחת בוקר (נהדרת!). את איזור הקוטג'ים תוחמת חורשה מושלגת, מה שמעניק למקום אווירה פסטורלית. הצוות מדהים ונתן מענה לעשרות (לא מגזים) שאלות ותכתובות מייל בנושאים שונים ומגוונים. חוץ מזה, הודות למיקום בכפר של סנטה קלאוס, לראות את סנטה (האמיתי!) מטייל לו להנאתו הפך לעניין שבשגרה. את שארית היום בילינו בהשתקעות בחדרים, קנייה של אוכל ומזון בכלבו הענקי "Prisma" שבפאתי העיר, ובערב התפנינו לעבור באופן רשמי את החוג הארקטי, שעובר ממש דרך משכנו של סנטה קלאוס- דקה הליכה מהבקתה.

קישורים

  • www.schv.fi - סנטה קלאוס הולידי-ווילג' (המקום הכי מומלץ ברובניימי, ואולי בלפלנד כולה)


יום 3 - כלבי האסקי, ניסיון ראשון לראות את הזוהר הצפוני

 לאחר שישנו ושבענו, הגענו באזור השעה 12 לחוות כלבי ההאסקי הקרובה לכפר שלנו. את נביחותיהם אפשר היה לשמוע לפחות קילומטר משם (רק דמיינו כיצד זה מרגיש לשמוע אלף כלבים-זאבים נובחים במקהלה, כאשר האקוסטיקה של היער רק מעצימה את הסימפוניה). בחוות ההאסקי הקדימו את פנינו מספר כלבים הקשורים למלונותיהם, ואיתם העברנו את הזמן עד שהמדריכים סיימו את ההכנות למסע (שהסתבר כקצר ביותר) של 5 הק"מ. מהירותם של ההאסקי הייתה מעבר לכל השערותינו, ולא אגזים אם אקבע מהירות ממוצעת של לפחות 40 קמ"ש. (לאוהבי החיות המסורים - הייתי ממליץ על חוויה מעמיקה יותר, נסיעה לאחת מחוות ההאסקי המרוחקות מהעיר, שכן החוות בכפר של סנטה מעט ממוסחרות). ההאסקי קורעים את הטונדרה
לאחר הרכיבה, חזרנו לבקתה שלנו בכפר של סנטה והתחלקנו לשתי קבוצות - הבנות נשארו כדי להכין את ארוחת הצהריים-ערב, ואני ואבי נסענו כדי לבדוק מקומות אופציונליים לצפייה בזוהר הצפוני. מספר הארות: ברחבי פינלנד פזורים מעין קומפלקסים הנקראים LAAVU, או VAARA. המקבילה הפינית לקק"ל מתחזקת קומפלקסים אלו הכוללים לכל הפחות שתי בקתות עץ פתוחות למחצה, עם מקום הבערת אש מיועד. בבקתה נוספת מאוחסנים עצי הסקה, שהושמו שם מבעוד מועד. את מיקומם של ה-LAAVU ברחבי השטח המונציפלי של העיר רובניימי, אפשר למצוא באתר העירייה בקישור המצ"ב למטה.

לאחר שבדקנו מספר אתרים אפשריים בחרנו את המקום האידאלי עבורנו, Olkkajarvi, שבדיעבד הסתבר גם כמקום אידאלי עבור פינים מקומיים, וקבוצות תיירים שהגיעו באוטובוסים במיוחד לשם (מה שרמז לנו שבחרנו טוב). המקום ממוקם על שפת אגם (קפוא מן הסתם) למקום יש גישה עם רכב, מה שאיפשר לחלשי הלבב להתחמם מפעם לפעם מהקור המקפיא שלא היסס להגיע גם ל15 מעלות מתחת לאפס כבר ב10 בלילה. חוץ מזה היותו ממוקם צפונית לעיר, איפשר מבט נקי אל עבר השמיים הצפוניים.

לא עברו מספר דקות וכבר האש בערה וחממה את פנים בקתת העץ. מיד הנקניקיות על הרשת, וכולם מאושרים מהחוויה האותנטית שיוצא לכולנו לחוות. בעוד כולם מתחממים באש, אני נעמדתי בחוץ על שפת האגם, ונעלתי מבטי אל השמיים הצפוניים. בדיוק בשעה 21:45 הופיע מעין כתם בהיר בשמיים, שהחל מתפשט וגדל עד שנהר ענקי של אור החל למלא את האופק כולו. לא אנסה לתאר במילים אפילו את התחושות שמילאו את כולנו לנוכח המחזה הזה, שכה רבים חולמים לראותו, ורק מעט מתמזל מזלם.

קצת על אורות הצפון - בגדול הן תופעה הנובעת מפעילות סולארית - כתמי שמש ענקיים פולטים לחלל כמות עצומה של מטענים טעונים, ואלה מתקדמים בצורה המכונה "רוח סולארית" ופוגעים באטמוספירה של כדור הארץ. בגלל צורתו של השדה המגנטי שלנו, ההתנגשויות בין המטענים הטעונים לבין האטמוספירה הארצית, מתרחשות בעיקר באיזורי הקטבים של כדה"א, ואלה גורמים לתהליכים פיזקליים מסוימים האחראיים על פליטת האור.

 קיימים מספר מוסדות בעולם העוסקים במדידה וחיזוי של הפעילות הסולארית ושל הסיכוי לחזות באורות במקומות שונים על הגלובוס. באחד הלינקים המצורפים למטה, מרוכזים כל המקומות החשובים, אשר מהם תוכלו לדלות מידע, תחזיות של התופעה וטיפים. באופן כללי - קיימים שני סוגים של תחזיות - האחת של 3 ימים מראש והשנייה מסוגלת לחזות במידת דיוק מסוימת אפילו 27 ימים מראש. אומרים שאורורה משמעותית מתרחשת לפחות פעם בשבועיים באיזור לפלנד, כאשר עצמתה נמדדת בסולם הקרוי "סולם KP" (בלילה ממוצע מתרחשת אורורה בעצמה של 2 KP כאשר פעילות טובה נחשבת ל-3 KP. אצלנו שיחק המזל - חזינו באורורה בעצמה של 4 KP!). והחדשות הבאמת טובות הן - אנחנו נמצאים בתקופת שיא של פעילות סולארית שהחלה ב2011 ותסתיים אי שם ב-2015. לאחר מכן צפויות מספר שנים של שפל גדול בפעילות סולארית - ובאורות צפוניים בהתאם. אז מהרו!
2993_10200308981060543_280727976_n.jpgהזוהר
קישורים

יום 4 - אופנועי שלג, ואיילי צפון

ביום הרביעי, התנסינו ברכיבה על אופנועי שלג. פעילות זו נפוצה מאוד וקיימות המון חברות המפעילות אותה בשלל תוכניות היכולות להתאים לכל סוגי הקבוצות - החל מקבוצות של 50 איש ועד לקבוצות קטנות של 5 אנשים. במידה ותשכרו 2 אופנועים ומעלה תקבלו מדריך פרטי משלכם, שידריך וינחה אתכם הן מבחינת אופני הנהיגה וכן יענה על כל שאלותיכם בכל נושא שהוא. אנחנו כאמור, היינו קבוצה של חמישה - 3 בעלי רישיון נהיגה ושתי בנות, בנות 17 ו-7. שכרנו שני אופנועים, כאשר על כל אופנוע שני מקומות ישיבה, והקטנה היטלטלה בהנאה כל הדרך במעין מנשא שנצמד לאופנועו של המדריך. קבענו מסלול של כ- 5 שעות שמתוכן לפחות שעה וחצי בילינו בחוות איילים קסומה דרומית מזרחית לרובניימי. אציין ואדגיש, שהפעילות הייתה חוויה עשירה ומדהימה, ואני ממליץ בחום לכל סוגי במטיילים להתנסות בה בדרך זו או אחרת.

בשעה 11 בבוקר הגיע לאיזור הקבלה של הכפר טרנזיט, ומתוכו יצא גבר בעל מבטא פיני כבד שהציג עצמו כ- טולו. המדריך, טולו, אסף את כולנו ברכבו וויחד נסענולאיזור המשרדים של החברה, כ-3 דקות נסיעה מהכפר. שם צייד אותנו בלבוש תרמי שכלל - חליפה מלאה, כפפות, צעיפים, גרביים, נעליי שלג, מסכות פנים תרמיות וקסדות - הכל ברוח טובה וחיוך. לאחר שהתלבשנו יצאנו החוצה להיכרות ראשונה עם רכבי השלג שלנו, ולאחר הסבר קצר יצאנו לדרך. נסענו אחרי טולו ביערות המושלגים ומפעם לפעם עצרנו לצורכי הצטלמויות והתרפקות על הטבע המדהים של לפלנד.

 בערך באמצע היום הגענו לחוות איילי הצפון, ולראשונה יצא לנו לחזות בחיות המדהימות האלה, מלחכות עשב בטונדרה הקפואה. בחווה הוצמד עלינו מדריך נוסף שהסביר לנו הכל על האיילים, על החווה המשפחתית ואורחות חייהם. לאחר רכיבה איטית ורגועה (יחסית למהירות הפנומנלית של ההאסקי) הוכנסנו לבקתה נמוכת תקרה, שם הוגשו לנו מיני מטעמים מקומיים, תה צמחים ומיץ פירות יער מהביל. לאחר שנחנו ופטפטנו, נפרדנו מהחווה - וחזרנו לרכב בדרך הפתלתלה חזרה. IMG_7704.JPG

קישורים

  • www.arcticlifestyle.fi/en/company - החברה שממנה הזמנו את מסע האופנועים (היה מעולה, אך יש עוד המון חברות, ושווה לבדוק את כולן)

יום 5 - שוברת הקרח סמפו, וארמון הקרח בקמי

אקדים ואומר - בביקורכם בלפלנד, להשתדל כמה שיותר להתנסות בהפלגת שוברת הקרח סמפו. אמנם המחיר יקר - אך זוהי שוברת הקרח התיירותית היחידה בעולם, ודבר כזה חבל לפספס.

 נסיעה של בין שעה וחצי לשעתיים הביאה אותנו מרובניימי לקמי. משם, נסענו לפי הוראות ההגעה המדויקות שקיבלנו מהנהלת הספינה, לאי "איוס" הנמצא קילומטרים ספורים דרומית מזרחית לקמי. משם לפי הוראות השילוט עד מזח האונייה. איזור המזח והנמל קסומים בעצמם - הכל קפוא ולבן, כולל הים עצמו - שבחדש מרץ מגיעה שכבת הקרח העליונה שלו לשיא עביה. ההפלגה היומית היתה אמורה לצאת בשעה 12 ולהימשך עד 4. 20 דקות לפני ההפלגה עלינו לסיפון האניה לתדריך קצר והסתובבות עצמית. ב-11:50 התישבנו ב"מסעדה" של הספינה לארוחה קלה, שם יכולנו לבחור בין 3 סוגי מרקים - סלמון, עירית, וכמובן- מרק האיילים המפורסם. בעודנו אוכלים הספינה החלה בתנועה, ולכן מיהרנו לסיים את הארוחה במהירות בכדי לצאת אל הסיפון ולחזות בפעולת שבירת הקרח של הספינה. לאחר מכן, הונהג לנו סיור בתוככי הספינה, חדר הפיקוד, חדר המכונות ועוד, ואז הפעילות האמיתית החלה: הולבשנו בחליפות הצלה מיוחדות ונכנסנו לטבול במימי הים הבלטי הקפואים - חוויה בלתי נשכחת בהחלט!

IMG_5154.JPG

יום 6 - טיול עצמאי בנוף המושלג של אאוטיקונגאס (Auttikongas)

התכנון המקורי היה לנסוע ולחזות במפלים הקפואים של קורומה (Korouma), מרחק של כמעט שעתיים נסיעה מרובניימי. אולם לאחר התחבטויות והתייעצויות הגענו החלטנו לנסוע לאאוטיקונגס - אתר לא פחות יפה ומרשים. המסלול מעגלי, 3.5 ק"מ, ועובר דרך יערות מושלגים, נחלים קפואים. לאורך המסלול עקבנו אחרי סימון כתום שהופיע בעקביות על כל עץ שלישי - המקבילה לסימוני השבילים בארץ.

מספר הערות לגבי המסלול - המסלול, אמנם 3.5 קילומטר, אך בדיעבד הסתבר כקשה מאוד עבור משפחה עם ילדה בת 7. שכבת השלג עבה מאוד, ובקטעים מסוימים, כל צעד גורם להתחפרות של חצי גוף מתחת למעטה המושלג. בנוסף, אנחנו סקפטיים ביותר בנוגע לקביעת אורכו של המסלול כ-3.5 קילומטר- זה הרגיש לפחות כפול (לקח לנו 5 שעות מלחיצות לסיים את המסלול). המסלול כולל עלייה תלולה מאוד על גבעה, שכאמור, הייתה על סף הבלתי אפשרית לבת ה7 שבמשפחתנו. אני מניח שהקלה משמעותית הייתה יכולה להיות אם היינו מצטיידים כראוי ב"נעלי שלג", ובאופן כללי, אם מישהו מחפש אתר טוב לצעידה בנעליים אלו- זה האתר.

 היות ויצאנו מהמסלול בריאים ושלמים, נזכרת אצלנו חווית אאוטיקונגס כחוויה חיובית בסה"כ, והצטיידות בכמות טובה של מים, נעלי שלג, וניהול זמן נכון היו יכולים לחסוך לחץ ולתרום להנאה הכללית. כשחזרנו לכפר, מיהרנו להתנחם בסאונה של 90 מעלות, ולטבול יגוננו בשיכר טוב.

IMG_5206.JPG

 קישורים

  • www.outdoors.fi - כל מה שתרצו לדעת על מסלולים, מפות והמלצות לטיולי טבע בפינלנד.

יום 8 - יום סקי באתר המקומי Ounasvaara

הגענו לאתר חצי שעה לאחר פתיחתו בשעה 10 וחצי בבוקר, לאחר שאכלנו ארוחת בוקר דשנה בכפר. לאחר הצטיידות במגלשיים וקסדות התחלנו בשיעור משותף של כ-90 דקות עם מדריכה נחמדה. באתר יש איזורים שונים בהם איזור לקטנטנים, עם גבעה מתונה ומסוע (שם גם החל שיעור הסקי שלנו כיאה למתחילים הבורים שהיינו), גבעה תלולה מעט יותר. אני התרשמתי שהכניסה לאתר עצמו לא עולה כסף, ואף השימוש באיזורי הילדים. לאחר מספר שעות של אימון, אזרנו אומץ ועלינו על ראש ההר - לחלקנו זה נגמר באיבוד מוחלט של הכבוד העצמי.

לגבי שריון של שיעורי סקי - מומלץ לשריין לפחות 24 שעות מראש, ומי שסקי הוא לא הצד החזק שלו, אפשר להסתפק במדרונים החינמיים ולא לשלם כ-35 יורו על סקי פס לכל היום.

יום 9 - פרידה מסנטה קלאוס, ערב בריגה

 לאחר שנפרדנו מצוות הכפר האדיב, עלינו על מטוס בשעות הבוקר המוקדמות מרובניימי להלסינקי, ומשם טיסה קצרה נוספת לריגה, בירת לטביה. השתכנו במלון קרוב לעיר העתיקה, ולכך התמזל מזלנו לסחוט עוד קצת כיף ביום האחרון לטיול. ריגה היתה מושלגת לא פחות מהלסינקי - והסיבוב בעיר העתיקה נחרט אצלנו בעיקר כתאבה לעניים ולחך.

IMG_5225.JPG


קישורים

יום 10 - טיסה מריגה - לישראל


 המראנו מריגה בשיאה של סופה מושלגת (שגרמה לי לא אחת לפקפק ביכולתו של המטוס לטוס בתנאים שכאלה), ונחתנו הישר לענן אובך טרום קיצי - בארץ. נפרדנו מריאותינו הנקיות, מהגרביים התרמיות, וההרפתקאה ששמה לפלנד הפכה לזיכרון יפהפה - שילווה אותנו עוד שנים רבות!