מבוא
השנה החלטתי לנסוע לטיול הרפתקה שכולל חוויות של פעם בחיים כפי שהגדירו את זאת אלו שחוו את זה, הטיול ללפלנד משקף אטרקציות ייחודיות ומלווה במזג אויר מאתגר שמצריך היערכות מיוחדת.
הפעם החלטתי לראשונה לנסוע לטיול זה בקבוצה מאורגנת, בדקתי מה מציעות סוכנויות התיירות השונות ונוכחתי שאין הבדל מהותי בין התוכניות ובחרתי לבסוף בתוכנית שהציעה חברת קשרי תעופה.
כשסיפרתי על כך במשפחה עלה הרעיון שאצרף אלי לנסיעה זו גם את שני חתני שהתלהבו מההרפתקה הזו, וכך יצאה לדרך ההערכות לקראת הטיול.
על אף שבתוכנית של חברת הנסיעות הייתה התחייבות לאספקת בגדים ואביזרים חיוניים לרמת הקור הצפויה במועדי החורף, נדרשנו לקחת אתנו ציוד ייחודי שכלל נעליים מתאימות (גדולות מספיק כדי להכיל מס' זוגות גרביים חמות), מעיל, כפפות ובגדים טרמיים.
יצאנו מנתב"ג בשעה 8 בבוקר בטיסה ישירה לעיר רובניימי הנחשבת לבירת לפלנד העיר נמצאת כ-5 ק"מ מדרום לחוג הארקטי וגרים בה כ-60,000 תושבים.
היום הראשון ( שישי 7/3/2025)
הטיסה ערכה כ-5.5 שעות ובשעות הצהריים נחתנו בשדה התעופה של רובניימי, שדה תעופה קטן ואיטי שעשה לנו את המפגש הראשון עם מזג האויר המקומי פה, הסביבה מלאה בערימות שלג והטמפרטורה מתחת ל-0,
עלינו על האוטובוס שחיכה לנו והיעד הראשון שלנו היה מוזיאון ארקטיקום הנמצא במרכז העיר, המוזיאון נפתח בשנת 1992 ומוקדש להיבטים שונים של הסביבה והאדם באזור הארקטי ובצפון אירופה. המבנה המיוחד כולל מסדרון זכוכית באורך 172 מ' שפונה לכיוון צפון לקוטב, המוזיאון נחשב לגדול מסוגו באירופה, לנו הייתה שעה למצות את החוויה ולהתרשם מחיים באקלים שכזה.
לאחר הביקור במוזיאון, נסענו למלונות, (הקבוצה התחלקה ל-3 מלונות בעיר בקרבת מקום האחד לשני), ולאחר תהליך הצ'יק אין קיבלנו סט בגדים המתאימים (מעיל חרמונית, נעליים, כפפות.
בשעה 19:30 הלכנו מס' דקות למלון השכן שם הוגשה לנו ארוחת הערב ולאחריה יצאנו לטיול בעיר, העיר אינו מרשימה במיוחד, בתקופה שהיינו היו בה מצבורי שלג גדולים והנהר הגדול החוצה אותה היה קפוא, בין מטרות הטיול היה גם היעד לחפש את מה שנקרא: "הזוהר הצפוני" יהיו לנו ניסיונות נוספים ל"צוד" אותו, מראה מיוחד וייחודי שאמנם מופיע כ-270 לילות בשנה אבל מסיבות רבות בעיקר אקלימיות, לא נראה לעין ועל כן צריך להמשיך לנסות ולקוות, חזרנו למלון והיום הראשון הסתיים סביב השעה 22:00
היום השני (שבת 8/3/2025)
את היום השני בטיול ללפלנד, התחלנו בשמורת יער ואטונקי, איליו הגענו בנסיעה של כ-20 דקות, לא ידענו מה מחכה לנו שם חוץ מזה שמדובר בטיול קל של כשעה ביער וזו אולי הסיבה שהופתענו לטייל ביער צפוף עצים שמכוסים בשלג, ההליכה על משטח עץ שגם עליו יש שכבה נכבדה מהשלג שירד פה בימים האחרונים, סוג של טיול ארקטי חורפי באווירה קסומה, טילנו כשעה בטיול מעגלי, ראינו שם מבנים מכוסים בשלג ונזכרתי במה שסיפר המדריך על כך שבפינלנד (שמחזיקה בשטח ניכר מלפלנד) אפשר לרכוש קרקע בתשלום סמלי גם ביער וגם ליד אגמים ובמקומות פסטורליים והרשות המקומית מתחייבת לחבר אותך למערכות המים והחשמל, וכך אפשר לראות במקומות רבים בתים בודדים באמצע שום מקום וגם ביערות הרבים שיש במדינה.
חזרנו לארוחת הצהריים במלון ומשם בהליכה רגלית קצרה הגענו למקום שבו קיבלנו קסדות לתוכנית הבאה המתוכננת ליום זה, נסיעה מאתגרת באופנועי שלג, נסיעה לא ארוכה והגענו למגרש מושלג שבו חנו האופנועים, הסבר קצר על התפעול הטכני וסימני הידיים של המדריך המוביל ויצאנו לדרך, החלק הראשון כלל נסיעה של כשעה על שבילים מושלגים בתוך יער, במקום שעברו בו לפנינו אופנועים רבים והותירו סימני דרך של קרקע מתוחחת שמצריכה ריכוז רב בנהיגה קופצנית. בהמשך הגענו לאגם קפוא ושם כשלא נצמדנו לשבילים, הנסיעה הייתה חלקה ומהנה מאד. עצרנו באגם הקפוא כדי שהמדריכים שהתלוו אלינו ידגימו לנו איך תופסים דגים באגם קפוא.
המדריך הוציא מתקן שנראה כמו מקדח ידני גדול ובעזרתו חפר בור בקוטר של כ-20 ס"מ עד שעבר את שלב הקרח והגיע למים מתחת למשטח הקרח והשלג, ואז הכניס לתוכו חכה קטנה וחיכה לדג שייתפס בחכה, ואכן הדג עלה בפיתיון, רובנו התנסינו במלאכה הזו ונכשלנו. כשסיימנו את השיעור בדיג על אגם קפוא, עלינו שוב על אופנועי השלג וחזרנו בנסיעה של כשעה למגרש החניה, ובזאת תמה החוויה הייחודית הזו.
מהפעילות המוטורית נסענו למבשלת בירה כדי לשמוע על התהליכים לייצר בירה. היו הסברים, היו טעימות וחזרנו לארוחת הערב במלון.
לקראת סוף הארוחה קיבלנו הודעה מהמדריך שעל אף העננות הרבה, יש היום סיכוי גדול לראות את התופעה המכונה "הזוהר הצפוני" (יש אפליקציה שמחשבת את ההסתברות לכך שמעבר לעובדה שהתופעה מופיעה, גם התנאים האקלימיים ואחרים, יאפשרו לראות את זה), מיד חזרנו למלון, התלבשנו כפי שמתחייב מהטמפרטורה הנמוכה ויצאנו לאזור שהיינו בו אמש כדי לחכות ולקוות.
באיזה שלב אכן היו סימנים שבצבצו בינות לעננים, זה היה מספיק ליום העמוס שהיה לנו וחזרנו למלון לשנת הלילה.
היום השלישי (ראשון 9/3/2025)
תחילתו של יום זה הייתה בשעה מוקדמת, כבר בשעה 7 התייצבנו בחדר האוכל ובשעה 8 יצאנו לנסיעה של שעתיים לשמורת הטבע Pyha-Luosto
הפארק משתרע על שטח של 142 קמ"ר ויש בו מבחר גדול של חיות בר וצמחיה, הפארק ידוע בעצי האורן העתיקים שבו והוא יעד מבוקש לטיולים, בפארק יש גם אתר סקי מפורסם מזג האוויר נפלא, השמים בהירים, הראות טובה והטמפרטורה גבוהה יחסית הייתה אידאלית כדי לעלות ולהשקיף על הנוף מסביב.
שוב נכנסנו לחליפת החורף והלכנו לרכבל כדי לעלות איתו לפסגת ההר לגובה של כ-550 מ', מס' דקות של עליה, הרוח כבר צונפת בפנים, הטמפרטורה יורדת עם כל מטר עלייה ואתה שוכח שרק לפני כמה דקות שאלת את עצמך למה שוב סרבל.
הנוף למעלה מדהים, הכול כמובן שילוב של קרח והרבה שלג, מתבוננים מסביב על הנוף וגולשי הסקי ועוברים למסעדה, שם הזמינו עבורנו שתיה חמה ועוגה, מי זוכר שרק לפני כשעתיים סיימנו ארוחת בוקר דשנה.
משם חזרנו לרכבל וירדנו למטה כשפנינו למסעדה שם אכלנו את ארוחת הצהרים ואחר כך עלינו לאוטובוס וחזרנו בנסיעה של שעתיים לעיר כשהיעד הוא מלון הקרח, עוד אטרקציה יוצאת דופן שקיימת פה, מלון שבנוי בקרח, יש בו חדר אוכל וכנסיה וחדרי אורחים שכולם בנויים בקרח, בניית המלון מטבע הדברים נעשית לקראת החורף מתחילים בנובמבר והפתיחה בדצמבר, הוא פועל בכל תקופת החורף עד חודש אפריל ואז הורסים אותו ומחכים שוב לחורף הבא וחוזר חלילה.
בכל חדר יש פסלי קרח מדהימים, כל חדר מעוצב אחרת, המיטה היא מיטה רגילה אין בחדרים שירותים, אין חימום כמובן, החדרים לא גדולים וכל הטוב הזה עולה כ-600 יורו ללילה, למי שרוצה לספר שהיה במלון מבלי לחוות את חווית הקרח באופן הזה, יש גם אלטרנטיבה לשכור איגלו שלא בנוי מקרח, בהחלט חוויה יוצאת דופן גם בתנאים וגם במחיר שמנגד,
משם חזרנו למלון והחלטנו שלאור התחזית האופטימית להופעת אורות הצפון שוב נלך למקום החשוך שהיינו בו אמש בתקווה שהפעם נראה מעט יותר ממה שראינו עד כה, התוכנית שהתגבשה היא ללכת למדרחוב ולקניון שנמצא בו, לאכול שם ארוחת ערב ומשם להמשיך לכיוון המוזיאון שם יש סיכוי לתפוס את אורות הצפון במידה והעננים יואילו להתפנות משם.
היום הרביעי (שני 10/3/2025)
יצאנו היום בשעה 8 אחרי ארוחת הבוקר לכיוון המפלים הקפואים, נסיעה של שעתיים למרחק של כ-100 ק"מ, בדרך עצרנו להפסקה בחניה ליד מפל אוטיקונגאס (Auttiköngäs), הליכה קלילה של 5 דקות בתוך יער אורנים מגיעים לגשר שמתחתיו עובר נהר ששימש בעבר להעברת עצים מהיערות בסביבה לנמל קמי (Kemi) בפינלנד, היות ובמקום היה מפל עקב הפרשי הגובה, בנו מאין מגלשה עבור גזעי העץ על מנת שיעקפו את המפל וימשיכו בנהר.
לאחר שחזרנו מהגשר והמפל, נכנסנו לבית קפה שהיה ליד החניה, קנינו קפה ועוגה , עלינו לאוטובוס והמשכנו ליעד העיקרי שלנו ליום זה – המפלים הקפואים בקורואומה, (Korouoma) נסיעה של כחצי שעה נוספת והגענו למגרש החניה, הצטיידנו בכל הציוד הנדרש (מקלות הליכה, דוקרנים לנעליים, סרבל וכובע) ויצאנו להליכה לכיוון המפלים.
ההליכה הוגדרה ע"י המדריך כהליכה מעט קשה וארוכה ממה שהתרגלנו לו בטיול הזה ואכן לכיוון המפלים הלכנו כחצי שעה בירידה שחלקה תלולה ואליה נצטרך לחזור אחרי המפלים רק בכיוון העלייה. הדרך לכל כיוון באורך של כ-1.2 ק"מ וגם היא מכוסה בתערובת של קרח ושלג ועל כן מצריכה את הציוד המיוחד שהצטיידנו בו.
המפלים מרשימים כתופעה, ויוצרים נוף ייחודי וקסום. מפל גדול בגובה של כ-50 מ' שקפא בקור והפכו לגוש קרח גדול. לאחר הביקור במפלים, עצרנו לארוחת צהריים בקניון, השמורה מלאה במתקנים בהם ניתן להבהיר אש וספסלים עבור קבוצות המטיילים, ישבנו במקום כזה וקיבלנו ארוחת צהריים שכללה לחמניה עם נקניק מצויין, מרק ותה, האכילה באווירה של השמורה ביער במזג אויר חורפי כשמעט שלג יורד עלינו, הייתה חוויה מיוחדת בפני עצמה. בסיום הארוחה מחכה לנו האתגר לחזור לאוטובוס בשביל התלול, הפעם כלפי מעלה, הליכה של כ-45 דקות עם כמה הפסקות בדרך להחזרת החמצן לגוף והגענו לאוטובוס.
שעתיים נסיעה חזרה לרובניימי עם עצירה קלה בדרך וחזרנו למלון כדי לנוח מעט, להתארגן לארוחת הערב שלאחריה נצא לנסיעה מחוץ לעיר לאזור חשוך כדי לנסות שוב לצוד את אורות הצפון המכונים זוהר הצפון, מתוך תקווה שהאופטימיות הרבה שהאפליקציה מצביעה עליה תתממש ונראה מופע משמעותי של התופעה המיוחדת הזו.
היינו על שפת אגם קפוא, חגגנו, שרנו ואכלנו אבל מופע אורות, שוב לא ראינו, האפליקציה טוענת שהלילה סביב חצות יתהוו תנאים טובים להופעת זוהר הצפון, אבל היות ומחר אנחנו מתחילים את היום מוקדם, העדפתי להתארגן לשינה, נחזור לקוות ולנסות, מחר.
היום החמישי (שלישי 11/3/2025)
הבוקר שלנו התחיל בשעה 6 בארוחת הבוקר ובשעה 06:45 יצאנו עם האוטובוס לכיוון העיר קמי והנמל הימי שלה, שם חיכתה לנו שוברת קרח שזו למעשה אנייה בעלת משקל גבוה ומנועים חזקים שעולה על גושי הקרח ומנפצת אותם.
איתנו הגיעו עוד כ-5 אוטובוסים של קבוצות ישראלים שחוו את החוויה הזו .
האנייה זזה ממקומה בנמל בשעה 9 ויצאה לשיט במפרץ הבוטני הקפוא, אחרי כחצי שעה היא החלה לסוב סביב צירה כדי ליצור בריכת מים בירכתי הספינה. אחרי שהיא עצרה, הפכו את סביבת האנייה על המפרץ הקפוא, לגן משחקים עבור נוסעי הספינה, הובאו לשם משחקים ומתקני מנגל ואפשרו לנוסעים לרדת מהאנייה, חלק מהנוסעים הוזמן להתכונן לאתגר של כניסה למי המפרץ הקפואים.
התחלקנו לקבוצות וכל קבוצה בתורה נכנסה לחדר כדי ללבוש בגד חסין מים ששומר על חום הגוף (היה מי שקרא לזה בגד טלטאביז ע"ש התוכנית שבה הבובות לבשו לבוש דומה)
כשעה וחצי היינו במקום, חלק משחקים, חלק אוכלים, וחלק נכנסים למים הקפואים
אחרי שסיימנו את הפעילות, חזרנו לנמל ונפרדנו מהספינה, עלינו על האוטובוס ונסענו כחצי שעה למלון, לארוחת צהריים, במלון היה בעבר אטרקציה של מלון קרח בדומה למה שראינו כבר, וכיום הם ויתרו על הקמת מלון הקרח ופירוקו לקראת סיום החורף ובמקום זאת הם בנו חדר קרח כאטרקציה, עם פסלי קרח שנמצאים בטמפרטורה קבועה מתחת ל-0, ולכן זה אינו מיועד רק לחורף אלא לתצוגה כל השנה.
בסיום ארוחת הצהריים, נסענו לשחק באולינג כשעה ומשם לחזות במשחק הוקי קרח ומשם חזרנו לארוחת הערב במלון.
מחר למעשה יהיה היום האחרון שלנו בלפלנד, נעשה עוד פעילויות האופייניות לאזור הזה, ונחזיר את ציוד החורף שקיבלנו בהשאלה בזמן השהיה שלנו פה.
היום השישי (רביעי 12/3/2025)
היעד הראשון ביום החמישי בטיול, היה נהיגה בקרטינג, הגענו לשם בשעות הבוקר, התחלקנו לשתי קבוצות ואחרי הסבר קצר והצטיידות בכובע בטיחות, הקבוצה הראשונה יצאה לדרך, הנהיגה מתקיימת במסלול מובנה מכוסה קרח והקרטינג אינו מצוייד בעזרים כלשהם המותאמים לנהיגה בתנאים חורף בלפלנד, כך שהאצה מהירה מידי או בלימה חזקה, גורמת לאיבוד שיווי המשקל והעליה על טרסת השלג בצדי המסלול.
קבוצה אחת התכוננה לנהיגה בעוד שהקבוצה השנייה יצאה לטיול התנסות בהליכה על שלג עם סנדלי שלג, חוויה מיותרת למדי.
אחרי מס' סיבובים הנמדדים בזמן, מסתיימת הנהיגה ומתחלפת קבוצה, אלא שלקראת הסיום של קבוצה א' ולאור תקלות בלימה שהיו, הרכבים נבדקו שוב והודיעו לנו שרק טכנאי יוכל לתקן את הבעיה וזה יהיה מאוחר בערב ולכן סבב הנסיעה ידחה למחר.
מהקרטינג נסענו לחווית כלבי האסקי, נהיגה במזחלת הרתומה ל-8 כלבי אסקי, נסיעה לא ארוכה והגענו לאזור המכלאות של הכלבים, שוב התחלקנו לשתי קבוצות אנחנו שהיינו בקבוצה הראשונה, חצינו את הכביש והלכנו למכלאות של הכלבים, מרחוק כבר ש/מענו את הנביחות שלהם וכשהגענו אליהם ראינו שהם מתלהבים מהאורחים החדשים, נובחים ומשתוללים ומחכים בקוצר רוח להתחלת הנסיעה.
במזחלת הרתומה לכלבים יושב נוסע אחד והשני עומד מאחור ושולט על הבלימה של הכלבים בנסיבות שצריך את זה.
התארגנו, קיבלנו הדרכה ועל רקע הנביחות של הכלבים, יצאנו לדרך, נסיעה של כ-5 ק"מ כשרוב הזמן הנהג במזחלת מנסה לעצור את ההתלהבות של הכלבים, גם כאן הנהיגה הייתה במסלול קרח מובנה שמשני צידיו יש שלג. מקדימה המדריך ואחריו שיירה של 6 מזחלות.
באמצע הדרך עצרנו כדי להתחלף בנהיגה והמשכנו כך עד סיום המסלול.
היעד הבא היה נהיגה במזחלת איילים, לא לפני שהתכבדנו בארוחת צהרים מצומצמת שכללה מרק סלומון ופרוסות לחם עם חמאה.
גם בנסיעה במזחלת האיילים, היו שני נוסעים, שניהם ישובים על המזחלת בצורה לא נוחה במיוחד, הנוסע הראשון מחזיק חבל ודואג לא לסבך את האייל בחבל, האייל לא ממש זקוק להדרכה ופיקוח של הנהג, הוא מכיר את המסלול, ובהרבה פחות התלהבות מכלבי האסקי, הוא מקבל עליו את הדין וגורר את המזחלת.
הנסיעה ארכה כ-20 דקות במסלול קרח אחר כך התחלפה הקבוצה וכשהיא סיימה התכנסנו בבקתה בחוות האיילים כדי לשמוע על גידול האיילים וסיפורי פולקלור.
היעד האחרון ליום הזה היה הכפר של סנטה קלאוס, הנמצא 8 ק"מ מרובניימי.
לפי השמועות הבדוקות, סנטה קלאוס יוצא למסעו מהכפר הזה בלפלנד, משם הוא מגיע לכל העולם כדי לחלק מתנות, הכפר זוכה לאהדה ניכרת ויש בו הרבה תיירים, במרכזו עובר כבל מתכת שמסמן את קו הרוחב 66.5, חוג הקוטב הצפוני - שנקרא גם החוג הארקטי,
הייחוד של קו הרוחב 66.5° צפון (החוג הארקטי) הוא שביום הארוך בשנה, אורך היום הוא 24 שעות אור - כאורך כל היממה. ביום זה השמש לא שוקעת אלא נותרת מעל האופק לכל אורך היממה, תופעה המכונה שמש חצות. לעומת זאת, ביום הקצר בשנה אורך היום הוא אפס שעות אור, כלומר לאורך כל אותו יום השמש לא זורחת, אלא נותרת מתחת לאופק.
הכפר כולל את "לשכתו של סנטה קלאוס", בה ניתן לפגוש באדם המחופש בדמותו, סניף דואר שדברי הדואר הנשלחים ממנו נחתמים בחותמת מיוחדת, חנויות מזכרות, וכן אטרקציות תיירותיות, בסמוך לכפר נמצא פארק השעשועים "פארק סנטה"
הסתובבנו במקום כשעה ומשם נסענו למלון פולר, אחד מהמלונות בהם השכנה הקבוצה בשהייתה בלפלנד, במלון קיימנו שיחת סיכום, ומאוחר יותר אכלנו שם את ארוחת הערב.
בסיום ארוחת הערב סביב השעה 8 בערב, התפזרנו כל אחד לתכניותיו, אנחנו החלטנו שלאור התחזית המעודדת שקיבלנו לאפשרות שניתן יהיה לראות את ה"זוהר הצפוני" נלך למקום שהיינו בו מס' פעמים בתקווה שהפעם זה יקרה. למזלנו על אף שהיינו צריכים להחזיר את הסרבל והנעליים, נשארנו איתם לתוכנית היום שלמחרת הכוללת את הנהיגה החוזרת בקרטינג, מזג האוויר היה בהיר למדי, לא היו הרבה עננים, העוצמה הצפויה של אורות הצפון הייתה גבוהה וכך גם הציפיות שלו היו גבוהות שאולי הפעם לפני שניפרד מלפלנד נצליח לראות את התופעה המיוחדת הזו.
זוהר הקוטב (בלטינית: Aurora, "אורורה") הוא תופעת טבע המאופיינת בהופעה של אור בצבעים שונים בשמי הלילה. התופעה מתרחשת בקרבת הקוטב הצפוני, שם היא נקראת זוהר צפוני aurora borealis - אורורה בוראליס או בשמה הנפוץ ביותר אורות הצפון, (ויקופדיה)
התופעה מתרחשת במפגש של חלקיקים מהשדה המגנטי של כדור הארץ שמתנגשים במולקולות של חנקן או חמצן באטמוספירה וגורמים להם לשחרר אנרגיה בצורה של פליטת אור.
עד השעה 21:40 לא היה זכר לתחזית ולציפיות שלנו אבל אז שכבר חשבתי לוותר, זה התחיל, שובלים של אור ירוק בשמים, הזוהר הצפוני עמד מעלינו במלוא הדרו, גלים חוזרים של שובלי אור עלו ויצרו מחזה מדהים ממש בפינאלה לטיול הנפלא שלנו
חזרנו למלון בתחושה שאכן הצלחנו להשיג את כל יעדי הטיול, ועכשיו אפשר לארוז ולהתכונן לחזרה הביתה.
היום השביעי (חמישי 13/3/2025)
היום האחרון שלנו בלפלנד, התוכנית המקורית הייתה דלילה עקב הצורך להגיע לשדה התעופה כבר בשעה 12:00 לטיסה המתוכננת לשעה 15:00, אבל עקב התקלה בקרטינג, התוכניות השתנו.
התחלנו את הבוקר בהחזרת החדר במלון ובנסיעה למסלול הקרטינג, התארגנו שוב בשתי קבוצות והשלמנו את החוויה ללא תקלות,
משם נסענו לאכול את ארוחת הצהריים והמשכנו משם לקניון פריזמה, קניון ענק שהוא למעשה כולבו עם אלפי פריטים מסוגים ותחומים שונים, הכדאיות לקנות בפינלנד/לפלנד היא רק במוצרים ייחודיים שאין בארץ, במרבית המוצרים שניתן להשוות למחירים ארץ, אין כל כדאיות כלכלית לרכישה.
לאחר הביקור בקניון, חזרנו למלון כדי להחזיר את הציוד החורפי שקיבלנו בתחילת הטיול ואז התבשרנו שהטיסה נדחתה לשעה 23:30, דחיה ראשונה, וגם אז לא היה ברור שזו השעה הסופית להמראה. וככה העברנו שעות בלובי במלון ואחר כך בטרמינל בשדה התעופה ורק בשעה 3 ביום שלמחרת, המראנו בטיסה ישירה מרובניימי לישראל, טיסה של כ-6 שעות, נחתנו סביב השעה 09:00 ונשארנו עם הזיכרונות והצילומים מטיול של פעם בחיים.
