המלל שאתם עומדים לקרוא מסכם את הטיול המשפחתי שלנו בסוף קיץ 2017. לאחר שנעזרנו בטיפים והמלצות מרחבי הרשת, הגיע הזמן לחלוק את מה שאנחנו למדנו משבוע באגם גארדה מתוך תקווה שמי שיתכנן טיול דומה בעתיד הקרוב (או הרחוק) יוכל להשתמש במידע כפי שאנחנו רכשנו אותו במהלך הטיול.
פתח דבר- מתי למה ואיך?
את התכנון התחלנו מאוחר יחסית, באמצע חודש מאי, אז חיפשנו כיוון כללי. היער השחור, סלובניה והולנד עלו כאופציות אבל בסוף ההחלטה נפלה על צפון איטליה- אגם גארדה כיעד לטיול משפחתי ראשון עם תינוקת בת שנה וילד בן חמש.
אנחנו מורגלים בטיולים רגליים קלים/בינוניים בארץ (בעיקר נחלי הצפון ואיזור הכרמל) כך שהשילוב בין מסלולים דומים, אטרקציות במידה ונסיעות לא ארוכות מידי קרצו לנו. יתכן וגם יעדים אחרים שהוזכרו לעיל היו משרתים אותנו ומהנים עבורנו לא פחות, אבל את זה נשאיר כבר לפעמים הבאות.
תאריך-
לאחר שנפלה ההחלטה על היעד, התחלנו לחפש את המועד המתאים והחלטנו ללכת על השבוע האחרון של אוגוסט מתוך מחשבה שבתקופה זו לא יהיה חם מידי (והיינו מוכנים לחום...) ו/או עמוס מידי. כמובן שגם העובדה שהילדים בדיוק נמצאים ב"קייטנה" תרמה לקביעת המועד- נצא בשבת, 26/8 ונחזור בשבת שלאחר מכן, 2/9. שמונה ימים, שבעה לילות.
טיסות-
בחרנו טיסות בוקר כך שלא יהיה צורך לעבור ליל שימורים עם הילדים וסדר היום שלהם לא יפגע יותר מידי. בדיעבד הדבר הוכיח את עצמו גם בהמתנה בשדה וגם עם ההגעה ליעד. הזמנו דרך אתר טראווליסט טיסות ארקיע (שבסוף תופעלו ע”י סנדור/אלעל) ופרט לכמה הודעות מקדימות על הקדמת הטיסה, הכל עבר באופן חלק למדי. ישבנו ביחד (למרות שלא הייתה אפשרות לצ'ק אין), שלחנו כסא תינוק בכבודה מיוחדת ללא עלות נוספת ולקחנו העגלה שמסרנו וקיבלנו לפני העליה למטוס.
לינה-
בחרנו ללון בכפר הנופש BELLA ITALIA בעיירה Peschiera Del Garda שנמצא קרוב באופן יחסי לשדה התעופה ולאטרקציות המרכזיות שאיזור האגם מציע, בין רבע שעה לשעה ורבע נסיעה. העקרון המנחה בבחירה היה שהמקום מציע אטרקציות המתאימות לסגירת יום, ליום גשום או במידה ומישהו מהילדים קם על צד שמאל. גם כאן, הבחירה בדיעבד הוכיחה את עצמה ולמרות שלשמחתנו אף אחד מהם לא קם על צד שמאל, האופציה לסיים את היום בצורה רגועה בבריכה, במשחקיה ובארוחה במסעדה במקום (לחפש מסעדה עם ילדים קטנים זה לא כיף) הייתה כאמור מוצלחת מאוד. המקום מזמין מאוד לילדים, נמצא במיקום מצוין, מתוחזק ברמה טובה (למרות בעיית צנרת קלה שטופלה כעבור יומיים אבל לא הפריעה לשהות שלנו בדירה ובסופו של דבר גם פיצו אותנו בגינה) אפשר להגיד שהיינו ממליצים למטיילים אחרים להגיע למקום.
רכב-
אומנם לא מדובר במשפחה מרובת ילדים, אבל בגלל שהמחיר לא היה משמעותית יקר מרכב סטיישן, בחרנו ברכב גדול, 5+2, מסוג פולקסווגן טוראן (דיזל אוטומטי, לא זוכר מתי נהגתי על ידני). הרכב היה נוח מאוד ומרווח מאחור (הקטנה צריכה מבוגר שישב לידה) מה שהפך את הנסיעות לנעימות. בנוסף לבוסטר של בן החמש ולאחר התלבטויות, הבאנו את כיסא התינוק מהארץ ולמרות אי נוחות רגעית בהגעה ובעזיבה, זו הייתה החלטה טובה כי ידענו מה אנחנו מקבלים והתינוקת גם מכירה את הכסא, כך שלא נדרש זמן הסתגלות (ראינו משפחות אחרות שהזמינו כיסא תינוק וקיבלנו מושב מגביה שמתאים לילד גדול יותר). מי שלא החליף חיתול בבגאז' ענקי שמאפשר לעשות את הפעולה בישיבה, לא חווה אושר אמיתי של הורים לתינוקת.
ההזמנה בוצעה דרך חברת אופרן, הרכב נאסף מדלפק יורופקאר.
תקשורת-
רכשנו חבילות תקשורת דרך גולן טלקום, 99 ש"ח לחודש (49+ שקלים לסים). 6 גיגה אינטרנט, שיחות חופשי לארץ ובין המספרים. החיוב הוא יחסי עבור זמן השימוש כך שעבור שבוע מדובר בפחות ממאה שקלים לכרטיס. משתלם והוכיח את עצמו.
בניית מסלול-
נקודת המוצא הייתה שלא נספיק את כל מה שיש לאיזור להציע. היה ברור לנו שטיול עם ילדים ובמיוחד קטנים הוא לא אותו טיול שאפשר לעשות כזוג, הן מבחינת הזמן ברכב, הן מבחינת הגמישות והן מבחינת המקומות הרלוונטיים ולכן החלטנו שלא לשוטט במרכזי ערים ועיירות, לנסות ולצמצם נסיעות ארוכות ככל הניתן מחד ומנגד לא לדחוס יותר מידי אתרים ביום אחד, גם אם זה אומר שנפספס מקומות מומלצים. טיול של סימון V על אתרים לא בא בחשבון במקרה זה והכוונה הייתה לבצע אטרקציה אחת ביום, לחזור בשעות הצהריים למלון ולהנות ממה שיש למתקן להציע עד סיום היום. היו לנו יומיים שהסתיימו מאוחר (בעקבות הנסיעות הארוכות בימים אלו, החלטנו לאחד אטרקציות ליום זה כדי שלא לבצע עוד נסיעות לאותו איזור) ובהם הגענו למלון בשעות הערב בידיעה מראש שכך יהיה וההחלטה להשאיר אותם לסוף הטיול, כאשר המשפחה תכנס כבר לכושר בטיול. גם כאן, הרציונל מאחורי ההחלטות התברר כנכון.
עד כאן הפתיחה ועכשיו לתיאור המסלול עצמו:
יום שבת 26/8
לאחר טיסה שיצאה בשעה עיכוב, נחתנו בשעה 14:00 בשדה התעופה של ורונה. משאספנו את המטען, נגשנו לאסוף את הרכב. מדובר במבנה קטן מרחק שלוש דקות הליכה מהטרמינל שמשרת את כל חברות ההשכרה בשדה והתור לקבלת הרכב ארוך מאוד (עמדנו שם כשעה) וצפוף מאוד. בסופו של דבר קיבלנו את הרכב ויצאנו אל המלון תוך כדי שאנחנו מנווטים באמצעות הוויז שעשה עבודה פחות טובה בהתחלה (בעיקר בגלל שלא סמכנו עליו) ובהמשך כשלמדנו לסמוך האחד על השני, המצב כבר השתפר.
סביב השעה 16:00 הגענו למלון, קיבלנו את החדר, פרקנו את הציוד ועלינו על בגדי ים כדי להרגע בבריכה ולהעביר את הזמן שנותר עד שהילדים ילכו לישון. סיימנו את היום המעייף עם ארוחת ערב באחת המסעדות של המלון ועלינו כדי להתארגן לשינה.
לאחר שהילדים נרדמו, יצאתי להצטיידות קלה במים ומצרכים ספורים נוספים בסופר המקומי (LIDL), מרחק קילומטר וקצת מכפר הנופש. מאוחר יותר גם המבוגרים הלכו לישון על מנת לאזור כוחות ליום הבא, יום הטיול הראשון.
יום ראשון 27/8
פארק המפלים מולינה-
בשעה תשע לערך יצאנו מהמלון ליום הטיול הראשון ועשינו את דרכינו אל פארק המפלים מולינה.
במהלך ההכנה לטיול קראנו דעות סותרות על המקום כאשר חלק אומרות "חובה" ואחרות זועקות "לוותר". כולן גם סיפרו על העליה הסיזיפית שמחכה לנו בחזרה מהמסלול לרכב, כאשר רק החזקים באמת שורדים אותה.
כמו שהבנתם, החלטנו שאנחנו עושים את המסלול ולקראת השעה עשר הגענו למקום יחד עם עוד כמה מאות כלי רכב שהחלו להצטבר במגרשי החניה בעיירה. לאחר שחזרנו ראינו המוני רכבים חונים בצידי הכביש, כך שהגעה מוקדמת באופן יחסי היא פרט חשוב במסלול הזה.
היום היה יום חם, אבל לא בצורה קיצונית ולשמחתנו העובדה שהמסלול עובר ברובו בדרכים מוצלות עזרה לנו לחמוק מקרני השמש החמות. לאחר הליכה של 15 דקות מהחניה ועד לכניסה לשמורה בה עברנו בסמטאות העיירה, בחרנו לעשות את המסלול האדום שחופף כמעט כולו למסלול השחור וה"קשה", כאשר לפי המפה מדובר בכשעה-שעתיים הליכה. בפועל, כפי שקורה לנו גם במסלולים דומים בארץ (נחלי הצפון הם דוגמא טובה), הזמן הוא רק המלצה ואנחנו לוקחים אותו לאט לאט. הרי לא הגענו עד כאן כדי לרוץ מתחילת המסלול לסופו.
המסלול כולו משולט בצורה נוחה שמסייעת לעקוב אחרי תוואי הדרך אותה בחרתם (ירוק למסלול קל, אדום למסלול בינוני ושחור למסלול הקשה). בחרנו כאמור ללכת בעקבות המסלול האדום שעובר בכל האטרקציות המרכזיות שיש לשמורה להציע, קרי כל המפלים ובריכות השכשוך שמתלוות אליהם. לפחות אצלינו, כל בריכת שכשוך כזו או פלג נחל זורם הוא סיבה למסיבה ובן החמש נהנה ללכת בתוך המים, לשטוף את הפנים במים קרים, לבנות סכרים כדי לחסום את הזרימה וגם כדי לחפש דגיגונים.
במהלך המסלול נתקלנו בירידות שבצידן השני כמובן עליות, לא משהו קיצוני ויוצא דופן שלא נתקלנו בו בארץ בעבר. מנשא טוב וגם התינוקת ואמה נהנו מהצל, האוויר הצלול ושצף המפלים. אל תצפו למפלי הניאגרה או ויקטוריה, כאן מדובר במפלים שלא לומר מפלונים סולידיים וחביבים. אל הנדנדה שמאפשרת להגיע קרוב מאוד למפל הירוק הגענו כשכבר היה תור בינוני (בעיקר ישראלים) והחלטנו לוותר על הנדנוד משום שרק אדם אחד יכול לשבת בו זמנית על הנדנדה ולא ממש בא בחשבון שילד בן חמש יעשה את זה לבדו. הוויתור לא פגם בחוויה והבילוי שלנו בפארק הסתיים (לאחר שישבנו לנוח קצת על הספסלים הפזורים בו תוך כדי נשנוש פירות וחטיפים שהבאנו איתנו) קצת אחרי השעה אחת. מעט יותר משלוש שעות קרירות ונעימות שהיו לנו פתח מוצלח לטיול.
כל מי שקרא המלצות על המקום בוודאי נתקל בסיפורי הדרך על השביל שמוביל מהיציאה מהפרק ועד לחניית הרכבים. אני לפחות ציפיתי למסע צבאי אבל שמחתי לגלות שלא בכך מדובר. נכון, העליה לא קלה, אבל הילדים הקטנים וגם הזקנים שעושים אותה בהצלחה גם אם באיטיות תוך כדי עצירה למנוחה לא מותירים ספק כי זה לא הגורם שצריך למנוע מכם לוותר על המסלול.
בסיום העליה פנינו ימינה לכיוון הרכב וחלפנו על המסעדה שמצויה בדרך לחניה. לצערינו הם לא היו ערוכים לארח תינוקת בכסא מתאים והחלטנו להסתפק בגלידה טעימה שהחזיקה אותנו לעוד כמה שעות, לפני שיצאנו חזרה לכיוון המלון.
מחירים: 6 יורו למבוגר (חניה חינם). גלידה- יורו לכדור בגביע.
ארוחה, מנוחה ומשחק כדורגל-
בשעה 14 עזבנו את החניה ולאחר נסיעה של 45 דקות, הגענו חזרה אל המלון, עלינו על בגדי ים וקפצנו למים הקרירים של הבריכה. לאחר מכן אכלנו פיצות במסעדה של המלון (מחירים סבירים לחלוטין, זהים למנות שנתקלנו בהן בהמשך בחוץ).
כחובב ספורט, חיפשתי אטרקציה ספורטיבית שתשתלב במהלך הטיול ומצאתי כי בתאריך זה מתקיים משחק בין קייבו ורונה ללאציו במסגרת הליגה האיטלקית. בקרב בן החמש נרשמה התלהבות ובשעה שבע עזבנו את הבנות (הצענו להן לבוא, ויתרו) ואת המלון בדרך לורונה.
חצי שעה נסיעה וחניה קלילה בצמוד לאצטדיון, אבל די רחוק מהקופה, גרמה לנו לצאת להליכה סביב אצטדיון לטובת רכישת הכרטיסים (65 יורו למבוגר, 15 יורו לילד למקומות טובים) ואנחנו בפנים. כצפוי, המגרש לא היה מלא בלשון המעטה כאשר רבים מהמקומיים נמצאים גם הם בחופשה. כמי שהיה במספר משחקים בחו"ל (בעיקר באנגליה) וברבים בארץ נתקלתי במתקן לא מרשים במיוחד ובאווירה לא חמה במיוחד (למרות שמותר לעשן בתוך היציעים...), אבל את החוויה אפשר לסכם כמוצלחת ביותר. ככה זה שבן חמש מצליח להשאר בעניינים במשך 90 דקות מבלי לאבד כיוון.
================================================================
יום שני -28/8
NATURA VIVA ספארי וגן חיות-
אחרי שטעמנו קצת טבע וצמחיה ביום הקודם, היום הוא יום של חי. בתשע וחצי הגענו למקום עם הכרטיסים שרכשנו עוד במלון כך שחסכנו מעט בזמן והרבה במחיר ונכנסו עם הרכב לסיור קצר בספארי. גם כאן, ההפחדות על תורים מזדחלים של המוני כלי רכב היו מוגזמים והנסיעה הייתה נוחה ונעימה, במהירות הנכונה. עצרנו ליד בעלי החיים שרצינו לראות יותר זמן וכשרצינו יכולנו להתקדם ללא הפרעה. לא היה מדובר בספארי שלא נראה כדוגמתו בעבר, אבל הגי'רפות המשוטטות בין הרכבים היו אטרקציה נחמדה מאוד.
לאחר כארבעים דקות של נסיעה, חנינו במגרש הסמוך לגן החיות, יצאנו מהרכב להליכה קצרצרה עד לכניסה לגן החיות. הניסיון שלנו מראה שאפשר להעביר מספר שעות גדול יחסית במקום ועדיין לא להגיע לכל פינה ופינה. בין הכלובים וחדרי הזוחלים יש עליות לא מעטות כך שהחימום שעשינו ביום הקודם, עזר לנו להתמודד עם המסלול. עבור הילדים מדובר בחוויה מוצלחת מאוד עם בעלי חיים מגוונים (קופים מכל מיני סוגים, זוחלים, ציפורים, חתוליים ועוד ועוד) מכל רחבי הגלובוס (המקום מחולק לפי יבשות), איזור דינוזאורים, פינת ליטוף קטנה וגני משחקים פזורים.
קצת אחרי השעה שלוש אחה"צ עזבנו את המקום עם גלידה מהקיוסק שבאתר לכיוון המלון שם ישבנו לארוחת צהריים מאוחרת.
מחיר: 17 יורו למבוגר, כרטיס חינם לילד על כל כרטיס מבוגר (נרכש במלון), 2 יורו חניה במקום.
סירמיונה (ניסיון 1)-
בניגוד לתכנית שלא כללה יציאה בערב הזה, חשבנו לצאת לכיוון סירמיונה והטיפות על חלון המכונית ליד המלון רמזו אולי את שעתיד לבוא, אבל לא הפחידו אותנו. כשהגענו לחניון בסרמיונה, מרחק 15 דקות נסיעה מהמלון הגשם כבר היה כבד למדי ולא כזה שמאפשר להסתובב בעיר. מעט מאוכזבים חזרנו את אותה הדרך למלון שם כבר לא ירד גשם ואת הגלידה שהבטחנו לילדים מימשנו בבר שבמלון. מבחינתם גלידה היא גלידה ושנת הלילה שלהם הייתה טובה לא פחות מזו שצפינו שתהיה אחרי הגלידה של סירמיונה.
================================================================
יום שלישי 29/8
גני סיגורטה-
לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לכיוון הגנים אליהם הגענו קצת אחרי עשר בבוקר. חנינו ללא עלות בחניון היעודי שנמצא כחצי קילומטר מהכניסה לפארק וצעדנו לפארק (אפשר להוריד/לאסוף את הקטנים בכניסה ולחזור לחניה). תורים בכניסה ממש לא היו והכרטיס שרכשנו כבר במלון עזר לנו רק להוזיל את העלות. בדיעבד, הצטערנו שלא רכשנו כרטיס משולב עם רכב גולף כי הליכה ברגל עם ילדים ברחבי הפארק לא ממש אפשרית ולא עוזרת למצות את כל מה שיש לפארק להציע. אחרי הליכה קצרה בפארק חזרנו לכניסה כדי להשכיר את הרכב ולהמשיך בטיול.
הסיור בפארק באמצעות רכב הגולף די פשוט, אין יותר מידי אופציות להתברבר ואפשר לעצור בצידי הדרך במקומות חניה מסודרים וגם בכאלו מאולתרים לבחירתנו. נוף יפה, מדשאות ענקיות עליהן ניתן לשבת או להתגלגל (תלוי בגיל), פינות חי עם חיות משק ומעל הכל המבוך המפורסם והמאתגר של הפארק היוו את האטרקציות המרכזיות שלנו בפארק. בסה"כ מדובר בחוויה רגועה וסולידית שמעבירה מספר שעות נעימות. החזרנו את רכב הגולף לאחר שעתיים ועשר דקות וסיימנו את הטיול במקום.
מחיר: 8 יורו למבוגר, 5 יורו לילד, תינוקת חינם (נרכש במלון). 18 יורו לשעה עבור רכב גולף (במקום).
האקוואריום-
היות וסיימנו מוקדם יחסית, נסענו כרבע שעה לכיוון האקוואריום שסמוך לגארדלנד לסיור שלפי הקופאי במקום אמור לארוך כארבעים וחמש דקות תמימות. השעה הייתה שעת צהריים חמה והמקום מהווה מפלט נעים וממוזג למתרחש בחוץ. הכרטיסים בקופה עולים יותר מאשר הכרטיסים באתר האינטרנט של המקום, כך שלאחר רכישה באמצעות הנייד, נכנסו לסיבוב במקום. המקום לא אכזב ובן החמש נהנה מאוד מהדגים שכבר למד להכיר במקומות אחרים וגם מהכרישים וחתולי הים בהם נתקל לראשונה, מהאקווריום של נמו ודורי, של סוסוני הים ושאר המיצגים המעניינים. לצערנו פספסנו את האכלת אריות הים (כל שעתיים) משום שהיציע כבר היה מלא, אבל התנחמנו בעוד סיבוב קצר במקום הממוזג לפני שיצאנו החוצה חזרה לרכב. הצעידה גם בהלוך וגם בחזור הייתה קצרה הודות לכך שהמשכנו לחפש חניה והגענו לסוף החניון ולא התפתינו לחנות בתחילתו. בשעה שלוש לערך חזרנו לארוחת צהריים במלון ולמנוחה לקראת מופע ימי הביניים (ארוחת האבירים) אליו יצאנו במחצית ההרכב הקבוע שלנו.
מחיר: 12.5 יורו למבוגר, 10.5 לילד, תינוקת חינם.
מופע ימי הביניים (או בעברית: ארוחת האבירים)-
הבנות נשארו בחדר והבנים יצאו לראות את קרבות האבירים ולאכול עוף בידיים.
עם ההגעה לפארק המים אשר במתחמו נערכת ארוחת האבירים, יכולנו לחשוב שהגענו לפסטיגל. העמידה עם המוני ישראלים שמחכים בתור לקבל הכתרים, כל אחד בצבע שלו לפי האביר אותו יעודדו עברה בשקט יחסי (חוץ מקבוצה ישראלית שרבה בינה לבין עצמה). ההצגה עצמה החלה מחוץ לטירה עם הסבר רקע קצר (גם באנגלית וגרמנית) על המלך, בתו והאבירים שלאחריו נכנסו קבוצות קבוצות לאולם. כל קבוצה הושבה באיזור שלה על ספסלים ושולחנות ארוכים עם כוסות פלסטיק, צלחות וקערות מרק מברזל. המקומות הינם מקומות מסומנים (שורה וכסא).
מיד מתחילים לעבור המלצרים ולמזוג שתיה לכוסות לפי דרישה (קולה, מים ובירה) וכך לאורך כל הארוחה, עוברים ודואגים שהכוסות ישארו מלאות. בהמשך וככל שההצגה נמשכת מגיע טוסט, מרק ולחמניה, עוף ותפוחי אדמה ולקינוח עוגת תפוחים וכדור גלידה. בהחלט ארוחה משביעה אם כי לא טעימה באופן יוצא דופן.
הילדים וגם המבוגרים משתתפים בהצגה, דופקים עם הצלחות והקערות על השולחן, שורקים, מוחאים כפיים ומעודדים כך שבאופן כללי מדובר באירוע רועש למדי, אבל אטרקטיבי ומהנה לצעירים.
מחיר: 20 יורו לילד, 30 יורו למבוגר.
================================================================
יום רביעי 30/8
היום הזה הוא ככל הנראה היום המוצלח והכיפי של הטיול. במהלך ההכנה היום הזה אמור היה להיות מחולק לשני ימים כאשר בראשון תוכננה נסיעה למלצ'סינה לטובת עליה למונטה באלדו ולאחר מכן ביקור במצודה הסמוכה, בעוד ביום השני תוכננה נסיעה צפונה למפלי וארונה ואגם טנו. בסופו של דבר החלטנו לאחד את היום הזה ולוותר על המצודה. התכנית המקורית ליום זה הייתה להתחיל בצפון האגם ולהגיע להר אחר הצהריים, אבל בעקבות התחזית שצפתה עננות מוגברת אחר הצהריים, החלטנו לצאת קודם כל לכיוון מלצ'סינה.
מונטה באלדו-
לצערנו לא הצלחנו לצאת מוקדם מספיק כך שלאחר שחנינו בחניון שמתחת לתחנה סביב השעה עשר וחצי, טעמנו מהתורים המפורסמים בעליה לרכבל. התנחמנו בכך שקנינו כרטיס מראש כך שלא עמדנו גם בתור הארוך לקופה והסתפקנו רק בזה לרכבל עצמו. לאחר שעה וקצת של עמידה בתור, הגיע תורנו לעלות לפסגת ההר. דאגנו שהיה עלינו להנפיק כרטיס גם לילדים (מתחת לגובה של 120 ס"מ הכניסה חופשית), אבל לשמחתנו העובד שפתח לנו את שער העליה לרכבל הנפיק במקום שני כרטיסי ילדים כך שלא נאלצנו להתמודד עם המתנה נוספת. שני רכבלים שונים מסתובבים שמאפשרים תצפית על האיזור (יש תחנת ביניים בה ניתן לרדת ולטייל) הביאו אותנו לפסגה ועם יציאתנו מהרכבל פנינו שמאלה למסלול מישורי ברובו ורגוע כאשר משמאלנו נפרש האגם. על ההר יש מגוון מסלולים מסובכים יותר ופחות, אנחנו הלכנו על הפשוט שבהם, כאשר מידי פעם סטינו מהדרך וירדנו מעט למטה כדי לקבל תצפית נוחה יותר על האגם או לראות את מצנחי הרחיפה יוצאים לדרכם. לאורך המסלול ראינו פרות, כבשים ואפילו לאמות, נהנינו מהרוח ומהאוויר הנעים (לא קר) ולאחר שהיה של מספר שעות על ההר, ישבנו באחת המסעדות לארוחת צהריים. לאחר מכן השלמנו את המסלול חזרה לתחנת הרכבל כדי לעמוד עוד קצת בתור, הפעם של היורדים חזרה למטה.
מחיר: 22 יורו למבוגר,ילדים עד 120 ס”מ חינם.
מפלי וארונה-
השעה הייתה כבר אחרי ארבע והתלבטנו האם להמשיך בתכנון לכיוון מפלי וארונה והאגם או לחזור למלון. בסופו של דבר ולאחר שראינו שמצב העייפות של הילדים מאפשר זאת, החלטנו להמשיך לכיוון מפלי וארונה. נסיעה של כרבע שעה בדרך יפה שחלקה דרך מנהרות חצובות בסלע, חלקה לאורך האגם שנראה חי הרבה יותר מאשר בדרום וחלקה בעליות מפותלות, הביאה אותנו לחניה של המפלים. קניה מהירה של כרטיסים ואנחנו מטפסים במדרגות בתוך גן בוטני קטן לכיוון המערה העליונה. היא, כמו זו התחתונה, מאפשרת גישה קרובה יחסית אל המפלים השוצפים שמשפריצים מים למרחק. בגד עליון, מעיל גשם ואפילו מטריה יכולים להנעים את השהות הקצרה במקום היפה. אין צורך ביותר מחצי שעה כדי למצות את המקום ומשסיימנו להרטב ולהצטלם, חזרנו לרכב ויצאנו לכיוון אגם טנו.
מחיר: 5.5 יורו למבוגר, ילדים חינם.
אגם טנו-
אל מגרש החניה שמול הירידה לאגם הגענו קצת לאחר השעה שש בערב. שימו לב שמגרש החניה הוא בתשלום של 1.30 יורו לשעה, עד השעה שבע. מעבר לכך אין צורך לשלם. חצינו את הכביש והתחלנו לרדת יותר ממאה מדרגות (לפחות ככה ספר בן החמש) כאשר בין לבין נחשף עוד חלק ועוד חלק של האגם הנפלא. בגלל שאת אותו היום לא יכולנו לסיים בבריכה, באנו מצויידים בבגדי ים ותוך דקה כבר היה ילד ישראלי במים שבניגוד לאזהרות, לא היו קרים בצורה יוצאת דופן ובהחלט ניתן היה לשכשך בהם (משפחות אחרות גם יצאו לשחיה באגם). הקפצנו אבנים על המים, שיחקנו עם מקלות וסתם השפרצנו מים באווירה שקטה ומרגיעה לסיום היום. בדיעבד עדיף היה אולי להגיע מוקדם יותר ולהעביר יותר זמן במקום, אבל גם שעה וחצי של שהיה באגם עשתה לכולנו טוב. בהחלט מקום מומלץ לביקור.
את היום הארוך סיימנו בנסיעה ראשונה דרך כביש אגרה שקצרה את הדרך בלמעלה מעשרים דקות חזרה למלון.
================================================================
יום חמישי 31/8
פארק LEOLANDIA מיני איטליה-
ברירת המחדל שלנו בנוגע לפארק שעשועים הייתה כמובן ללכת על גארדלנד. אבל ככל שהתקרב תאריך הטיול, לא היינו שלמים לגבי ההחלטה. גודל הפארק, הרלוונטיות של המתקנים לילד בן חמש לא הרפתקן בלשון המעטה וגם התורים המפורסמים של חודש אוגוסט גרמו לנו לחשוב על אופציות אחרות. בתחילה חשבנו לפנות למובילנד, אח"כ אמרנו שנסתפק בביקור ערב בגארדלנד אבל משלא רצינו להעביר עוד ערב בנפרד, חיפשנו אופציה חלופית.
באחד החיפושים נתקלנו בפארק לאולנדיה-מיני איטליה שנראה כאילו נתפר במיוחד לילדים קטנים. ללא רכבות הרים היסטריות או מתקנים שדורשים גבורה מיוחדת ומתאימים באחוזים גבוהים הרבה יותר מאשר אלו שבגארדלנד לילדים צעירים (מדד הגובה בפארקים הוא הקובע), עם מתחם מיני איטליה (כשמו כן הוא, אתרים איטלקיים מרכזיים בהעתק קטן מידות), מתחמי בעלי חיים והופעות לאורך היום, מצאנו את פארק השעשועים הרלוונטי לנסיעה זו.
המרחק היה אמנם גדול יותר, אבל לאחר נסיעה בת שעה, הגענו למקום בעשר וחצי. עם הכרטיסים שקנינו בערב הקודם, נכנסו ללא תור לפארק רחב המידות ונגשנו למתקנים. כצפוי, כבר לאחר מתקן או שניים הבנו שהרבה לא השתנה והצאצא שלנו עדיין לא מתלהב לעלות על מתקנים מהירים/מטלטלים מידי, כך ששאר הדברים שהיו לפארק להציע הטיבו איתנו. לאורך כל היום התורים היו קצרים מאוד (לא יותר מעשר דקות אם בכלל) וניתן היה לעלות על מתקן שוב ברגע שירדנו ממנו.
אכלנו צהריים באחד ממתחמי הואכל שבמקום והמשכנו להסתובב בין האתרים האיטלקיים ההיסטוריים ולמרות שבשלב מסויים החל טפטוף קל, המשכנו את הפעילות במקום.
בהחלט מומלץ למשפחות עם ילדים קטנים שלא רוצות להדחס עם ההמון בגארדלנד.
מחיר: 32.5 יורו למבוגר, 29.5 יורו לילד מעל גובה 120 ס"מ. *המחירים משתנים לפי העונה, היום בשבוע ולפי מועד ההזמנה.
קניות (פרימארק)-
אומנם לא פינינו זמן מיוחד לשופינג וזה לא היה נדבך חשוב בתכנון הטיול אבל כשגילינו מבעוד מועד שסניף פרימארק האהוב עלינו נמצא בסמוך למקום משכננו, ידענו שלא נפספס את ההזדמנות.
לאחר שעזבנו בשעה שש את פארק השעשועים בדרך חזרה לכיוון המלון עצרנו בדרך (בדיוק כמו שזה נשמע, לא היה צורך ביותר מסטיה קלה מהדרך) במרכז הקניות ELNOS בעיר ברשיה כדי להצטייד במלתחת חורף לילדים ולאכול ארוחת ערב. כמי שמכירים את סניפי הרשת ברחבי אירופה (ובלונדון בעיקר), ציפינו לעומס בתאי המדידה ובקופות אבל לא כך. סניף רגוע ושליו ללא תורים איפשר לנו לסיים את המשימה במהרה ולשבת לארוחת ערב במתחם האוכל הגדול שבמקום, לחזור למלון ולסיים עוד יום מוצלח.
================================================================
יום שישי, 1/9
שייט באגם-
לאחר שלמעשה סיימנו את בנק האטרקציות שרצינו לממש, את היום האחרון היה ברור לנו שנעביר בצורה יותר רגועה, ללא נסיעה רחוקה מהמלון. יצאנו מהמלון בהליכה נינוחה על הטיילת לאורך האגם לכיוון העיירה פסקיירה דל גארדה. לאחר עשר דקות הליכה הגענו לתחנה הראשונה בה ניתן להשכיר שירות מנוע לשייט באגם. מזג האוויר שהיטיב איתנו מתחילת הטיול באופן כמעט מושלם הביאו איתו בוקר עם רוחות מורגשות למדי ובכל זאת החלטנו שנלך על זה ונצא לשייט פרטי של שעה. עלינו לסירה שמתאימה לעד שישה אנשים ולאחר ההסבר של המפעיל יצאנו לדרך. ההמלצה הייתה לשוט לכיוון ברדולינו או סירמיונה, אך בגלל משטר הרוחות לא רצינו להתקרב יתר על המידה לחופים והעברנו את השעה בשייט נינוח למדי שהסב הנאה לילדים לכיוון מרכז האגם, עד שלמרבה הצער נתקלנו בסלע שצץ מתחתית האגם ופגע ברוטור של הסירה. לאחר מספר שיחות תמיכה עם המפעילים, הצלחנו להניע מחדש את הסירה ולהתחיל לנוע לכיוון החוף תוך כדי שאנחנו מחפשים את הנקודה אליה יש לחזור כדי להכניס את הסירה למעגן הקטן שלה. משלא הצלחנו, יצאו לכיווננו המפעילים, חברו אלינו והביאו אותנו אל החוף. סצינת חילוץ שנלקחה מסמי הכבאי (או משמר המפרץ) הוסיפה להתרגשות של הילדים.
על פניו מדובר בחוויה נעימה פחות, אבל בסה"כ ואחרי שירדנו מהסירה ופגשנו בקרקע, הבנו שזו עוד חוויה בסדרת הדברים שחווינו בטיול הזה. החיוך של בן החמש היה שווה גם כמה דקות חרדה.
ההמלצה היא שמי שלא מרגיש בנוח להשיט בעצמו את הסירה, שיוותר על התענוג ומי שכן מרגיש בנוח, שיתרחק כמה שיותר מהחופים.
מחיר- 55 יורו לשעה (כולל דלק), 150 יורו פקדון.
סירמיונה (ניסיון 2)-
לאחר שחזרנו מהשייט למלון, העברנו כמה שעות רגועות בבריכה, במשחקיה ובארוחת צהריים, יצאנו לקראת השעה חמש אחה"צ לכיוון סירמיונה מתוך תקווה שהפעם הגשם לא יפריע לנו. התחזית והעננים איימו לעשות כן, אבל לשמחתנו הם נשארו הרחק מהעיירה ואנחנו הצלחנו להנות מהשעות האחרונות של הטיול שלנו בעיירה הצבעונית. בתכנון הטיול ניסינו להמנע ככל הניתן מסיור בעיירות משום שחשבנו שאופי כזה של טיול פחות מתאים לילדים שלנו, מה שהוכיח עצמו כנכון כשלא נרשם מרמור ושעמום לאורך הימים שעברנו. אי אפשר לומר שהתגעגענו לחנויות, סמטאות ומדרכות משולבות, אבל היה נחמד לראות גם את הפן הזה של האגם.
חנינו בחניון הגדול לפני הכניסה לעיירה והלכנו כעשר דקות עד שהגענו למצודה המפורסמת (אותה ראינו מהסירה מוקדם יותר בבוקר). עלינו המון מדרגות לשלל נקודות תצפית שאיתגרו את בן החמש ולאחר כחצי שעה ירדנו חזרה ועשינו את דרכנו לכיוון פנים העיירה כדי למצוא גלידריה טובה שתחתום את הטיול. הויטרינות והמקררים נוצצים בצבעים, האנשים ברחוב מחזיקים גביעי גלידה בגודל תינוק וגם אנחנו מצאנו לנו את המקום והטעמים בשבילנו והצטיידנו בשלושה גביעים אותם לקקנו במזח המארח את הסירות הגדולות שמביאות איתם קבוצות תיירים (לראשונה בטיול ראינו תיירים מאסיה) לעיירה. האווירה הרגועה, ללא המוני אנשים כפי שהובטח (כנראה בגלל השעה) ומזג האוויר הנוח הפכו את הסיור למהנה מאוד ומידתי.
לאחר כשעה לאחר של אכילה, מנוחה וסיבוב קליל ברחובות, חזרנו לחניה ומשם למלון לאריזה סופית ושינה לקראת היום העמוס שחיכה לנו למחרת- יום החזרה הביתה.
מחיר- מצודה : 5 יורו למבוגר, חניה 2.2 יורו לשעה, גלידה, 3 יורו לכדור.
================================================================
יום שבת, 2/9
בשעה עשר לערך עזבנו את המלון לכיוון תחנת דלק סמוכה כדי למלא את המיכל לפני החזרת הרכב בשדה התעופה. כמעט 700 קילומטר הסתכמו ב64 יורו ולאחר חצי שעת נסיעה הגענו לשדה. החזרת הרכב הייתה מעיקה כמעט כמו הלקיחה שלו, כאשר התורים בדלפקי החברות ארוכים ואין חלוקה לאיסוף והחזרה. לבסוף ומתוך חשש להתעכב יתר על המידה, הרכב הועמד בצד ולא בתוך מקום חניה מסודר, המפתחות נמסרו בדלפק ולאחר כמה תמונות שיוכיחו שהוחזר במצב תקין, העמסנו את המזוודות ועשינו את הדרך לכיוון דלפי הבידוק בשדה (כשנחתנו בארץ קיבלתי מייל מיורופקאר שמאשר שהרכב הוחזר במצב תקין ועם מיכל מלא. הסיכום הוכן כשעה לאחר שבאמת מסרתי את הרכב, כך שלא היה לנו סיכוי גם לעמוד בתור למסירה וגם להספיק לטיסה). התהליך עבר די מהר ובשקט יחסי למרות ילדים רבים שאכלסו את הטיסה. לאחר שישבנו גם הפעם כשעה במטוס לפני שהמריא, בשעת ערב נחתנו בישראל עייפים אך מרוצים ומסופקים מאוד.
================================================================
כמה נקודות לסיום:
נהיגה-
בסה"כ הנהיגה נוחה, הכבישים משולטים וברמה תחזוקתית טובה. מבחינת מהירות, נתקלנו בדברים לא הגיוניים כמו קטעים שלמים בכבישים מהירים שמשולטים ב-50 קמ"ש. אומנם מדובר בקטעי השתלבות לפני או אחרי יציאה/כניסה אבל המרחק שבו צריך לנהוג במהירות של 50 קמ"ש (ולפעמים אפילו 30/40) עשויים להיות מייאשים עבורכם ועבור אלו שמזדחלים אחריכם בפקק שיצרתם כי רציתם לשמור על המהירות בעקבות האזהרות שקראתם על חלוקת הדוחות הקלילה של האיטלקים (לא יצפצפו לכם או ולא יסנוורו באורות גבוהים, אבל יעקפו אתכם על קו לבן באופן חופשי). היו מקרים שהיה נדמה שיש יד מכוונת שמנסה לתפוס בכח מפרי חוק- הכביש מוגדר לאורך קילומטרים כמתאים לנהיגה במהירות של 70 קמ"ש שהופכת ל-90 קמ"ש כמה מאות מטרים לפני כיכר/צומת שבה יש לרדת ל-50. בקיצור, אם אתם לא רוצים לפמפם יותר מידי, מומלץ לקחת רכב עם אופציה לבקרת שיוט כך שתוכלו להתעסק פחות בלבדוק על כמה אתם נוסעים.
בנוסף, היו לא מעט קטעים בהם נסענו 90 קמ"ש והשלט הבא שראינו לאחר מכן הורה לרדת למהירות של 50 קמ"ש. כל מי שנוהג חודשיים יודע שלרדת מ-90 ל-50 באופן מיידי זה לא פשוט ולעיתים גם מסכן את משתמשי הדרך. לכו תבינו היגיון של איטלקים.
הוויז כאמור עושה עבודה טובה בסה"כ ובהחלט אפשר להסתמך עליו. שימו לב שאתם בוחרים האם להשתמש או לא בכבישי אגרה. המערכת גם מתריעה בדר"כ על מצלמות רמזור/מהירות בנוסף לאזהרות שתתקלו בהן בדרך.
בנוגע לאיזורים אסורי כניסה, לא נתקלנו באזהרה המפורשת ZTL פרט לכניסה לסירמיונה, אך כן עברנו במקומות ששולטו בעיגול האדום המפורסם אך עם כיתוב אחר שדיבר על ילדים/עבודות וכו'. בעוד כמה חודשים נדע אם צדקנו שנכנסו אליהם או לא.
מבחינת פקקים, לא נתקלנו בעומס תנועה לאורך כל השהות שלנו.
כבישי אגרה-
הגישה לכבישי האגרה סביב האגם נוחה וקלה. אם בכבישים הרגילים שסובבים את האגם (רובם בעלי נתיב אחד לכל כיוון) המהירות המקסימלית המותרת היא 90 קמ"ש (רובם יעצרו אתכם על 70), בכבישי האגרה הרחבים (2-3 נתיבים) כבר תוכלו להגיע עד 130 קמ"ש. משאיות רבות נעות בכבישים האלו אבל להן אסור לעקוף. מפרצי חירום רבים פזורים לאורך הכביש וברבים מהם נחים נהגי משאיות שבאים מרחבי אירופה.
בפעם הראשונה שנסענו בכביש אגרה נכנסו למסלול תשלום ואז היה צורך ללחוץ על כפתור לטובת הוצאת כרטיס. את הכרטיס הכנסנו ביציאה ושילמנו את המחיר שהיה על הצג. בפעמים הבאות כבר חיכה לנו כרטיס שלאחר ששלפנו אותו מהמכונה, המחסום נפתח וניתן היה לצאת לדרך, כך שכנראה יש להם כמה שיטות לתחילת נסיעה. המקסימום ששילמנו על נסיעה היה שישה יורו ממזרח האגם לכיוון מערב. נסיעה מאיזור ריבה דל גארדה לכיוון המלון עלתה כשלושה יורו.
מזג אוויר-
אומנם זה לא עניין חקוק בסלע, אבל נראה שהשבוע האחרון של אוגוסט הוא זמן נוח לטייל באגם מבחינת מזג האוויר. עומס החום הקיצוני ששרר בחלקים הדרומיים של אירופה מספר שבועות לפני שהגענו לטיול התחלף במזג אוויר נוח למדי. בתחילת הטיול עוד היה חם, אבל בצורה נסבלת לחלוטין ועדיף על זה שהשארנו בארץ וגם על זה שהיה כשחזרנו. לקראת סוף הטיול הטמפרטורות כבר ירדו. בגשם כמעט ולא נתקלנו בכלל פרט לערב אחד ועוד טפטוף חלוש במהלך יום אחר.
אוכל-
לא השקענו זמן בחיפוש אחרי מסעדות מיוחדות או מעניינות. חלק מעניין של טיול עם ילדים הוא להחליט מהר איפה יושבים ומה אוכלים ולכן העדפנו לצאת לטיולים על בטן מלאה מארוחת הבוקר, לקחת איתנו פירות ונשנושים אחרים ולאכול בסוף היום במסעדה של המלון. המחירים של האוכל במסעדות שכן נתקלנו בהן בדרך היו נוחים למדי. פיצה עולה בין שישה לשניים עשר יורו (תלוי בתוספות), פסטות גם אפשר למצוא במחירים האלו ומנות בשריות גדולות יותר יגיעו ליותר מעשרים יורו. כדור גלידה תוכלו למצוא במחיר של בין יורו בודד לשלושה יורו.
מצרכים בסופר לא תמצאו במחיר שישאיר אתכם פעורי פה לעומת אלו שאתם רגילים אליהם בארץ. בקבוקי מים/סודה קנינו במחיר של 40-60 סנט לבקבוק.
שפה, התמצאות ותקשורת עם המקומיים-
היות וביקרנו באתרים מתויירים למדי, מרבית העובדים ידעו לתקשר באנגלית. בסופר נתקלנו בעובדים שלא שלטו בשפה, אז התרגום של גוגל נחלץ לעזרתנו. בסה"כ האיטלקים רוצים לעזור ורובם נחמדים מאוד.
לא נתקלנו במקום שהשאיר אותנו חסרי אונים משום שהכל משולט בצורה נוחה וברורה למדי.
