התאריך הוא ה28.11, יום רביעי, קמנו בבוקר שאחרי צלילת ושנירקול הלילה עבור הcoral spawning והיום אביב מתחיל יומיים של צלילות כדי לקבל הסמכה לכוכב שני, את הצלילות עשינו דרך דוד המדריך הישראלי שעובד עם סירת divers den, ביום הזה אנחנו מתפצלים, אביב לצלילות ואני לרביצה בהוסטל בחום הנוראי שפוקד את פורט דגלאס ומחליט להתאמן קצת בחדר כושר הלא ממוזג, באוויר הפתוח של החניה של ההוסטל. בערב לאחר שאביב חוזר מהצלילות של אותו היום אנחנו הולכים לפאב אירי מקומי Paddy's irish pub, ככל הנראה מאותה רשת של P.J Obrien שיש בקיירנס.
יום למחרת יום חמישי ה29.11 אני מצטרף לאביב לצלילות, עבורי הן צלילות היכרות שאני עושה עם מדריכה אמריקאית בשם ג'וי שעובדת על סירת divers den, יש לנו 3 צלילות באותו יום, לאביב מספיק 2 ביום זה כדי להיות מוסמך לכוכב שני ולכן פעמיים אני צולל יחד עם ג'וי (2 צלילות הכירות) ובפעם השלישית אני מצטרף לאביב ודוד לצלילה האחרונה – שאליה כמובן צירפתי את מצלמת הגו פרו שלי כדי לתעד.
גילוי נאות – ביצעתי קורס כוכב ראשון יחד עם אביב בארץ לפני שטסנו אבל מסיבות כאלה ואחרות לא סיימתי אותו, מכיוון שזה היה צמוד לטיול לא הייתה לי אפשרות להשלים.
הצלילות שלנו כמובן הן בגרייט בארייר ריף – שונית המחסום הגדולה, השונית הגדולה בעולם, יפייפיה בצורה לא נורמלית, רואים המון דגה החל מהדגים הכי קטנים וצבעוניים שיש ועד לכרישי ריף חברותיים, המון פעילות ימית וחיים, כיף גדול!
מסיימים את יום הצלילות בצהריים ומכיוון ששמרנו על קשר במהלך העדרותנו מקיירנס עם החבר'ה שפגשנו שם, אנחנו מחליטים לחזור לקיירנס במטרה לעשות ארוחת שישי מסורתית גדולה בהוסטל בו הכרנו, מאד מאנקי ברחוב שארידן.
הגענו לקראת שעת ערב והחלטנו לאכול ארוחת ערב בהמבורגייה “Jimmys burgers & CO” שנמצאת ליד ההוסטל ולפי סיכום אביב:
“המסעדה ממוקמת באזור הברים, המסיבות וההוסטלים בעיר, ומספקת מאנצ' עד שעות מאוחרת יחסית (בהשוואה לשאר המסעדות באוסטרליה). ההמבורגרים ממוצעים עם תוספות סטנדרטיות (גבינה/בייקון וכו'). נקודת האור הייתה Jimmys classic stack- שילוב של ההמבורגר הצמחוני (פטרייה ממולאת בגבינה) וקציצת בשר, אחד ההמבורגרים הטעימים שיצא לנו לטעום באוסטרליה”, סה”כ ציון 4/5.
בוקר ה30.11, יום שישי, בבוקר קפצנו ללובי הכניסה של ההוסטל על מנת לדבר עם סוכנות טיולים שנמצאת שם ומדברים עם עובדת בשם סטפני, איתה אנחנו סוגרים לנו “דילים” די יקרים לקרוז בוויטסאנדייס וטיול בפרייזר איילנד לאחר מכן אנחנו מתארגנים לקראת ארוחת שישי וצריך לחשוב על רעיונות, אנחנו מחליטים ללכת לסופר כמעט כולם יחדיו על מנת למצוא רעיונות למנות שיספקו אוכלי בשר וטבעוניים בשולחן אחד, לסיבוב הקניות הצטרפו אלינו 4 חבר'ה צרפתים שהתחברו עם חלק מהישראלים בהוסטל בהעדרנו, לבסוף בשולחן השישי הארוך היה כל טוב, מסיר מג'דרה לגדוד ועד לפסטה קישוא וגוואקמולי שהצרפתים הכינו לנו (ונתן השראה להכין בהמשך הטיול עוד מספר פעמים).
יום שבת ה-1.12, אנחנו יוצאים מקיירנס כשהיעד הבא שלנו הוא ayr, שם יש את אחד מאתרי הצלילה המפורסמים בעולם ה- S.S YONGALA, ספינה טרופה באורך 150 מטרים ובעומק של עד 28 מטרים, ולכן אביב יכול לצלול שם בתור מוסמך כוכב שני. אנחנו מתחילים בבוקר נסיעה של כ-6 שעות, 550 ק”מ עד לayr, ומתמקמים בקמפסייט alva beach tourist park.
יום למחרת ה2.12 אביב יוצא מוקדם בבוקר לכיוון מועדון הצלילה ולאחר צלילה מטורפת ביופייה מספר לי את מה שחווה, מוקף בבוקס ג'ליפיש (המסוכנים והקטלניים ביותר בעולם) הוא גם מוקף בכל מני דגים שונים בגדלים מפלצתיים, לדוגמא דג דורי מהסרט “נמו”, גדול פי 5 מאיך שהוא נמצא בכל מקום אחר, וזאת מכיוון שבאתר הצלילה הזה עוברים מים מזרמים שונים בטמפרטורות שונות המושכות לשם גם דגים גדולים וגם דגים קטנים ולכן המערכת האקולוגית שם מאוד מיוחדת, בזמן הזה שצלל שם אני העברתי את הזמן בשוטטות בעיירה הקטנה הזאת שאין בה יותר מדי מה לעשות אבל אכלתי אחלה של אנטריקוט בתוך טוסט טבול בביצה, בדרך חזרה לאסוף את אביב ממועדון הצלילה אני רואה שהאודומטר ברכב מראה שאנחנו על 245,000 ק”מ וזה סימן שנהגנו 10,000 ק”מ מאז שקנינו את הרכב!
משם חזרנו חזרה צפונה לטאונסוויל להוסטל של YHA בו כבר היינו, למען האמת אני לא זוכר למה עשינו זאת במקום להמשיך דרומה.
אנחנו ב3.12, יום שני, ואנחנו מתחילים את היום בנסיעה מטאונסוויל כשהמטרה להגיע לאיירלי ביץ', נסיעה שלקחה לנו כ-3 וחצי שעות, בדרך עברנו בעיירה בשם bowen שם עצרנו לצהריים וקנינו בkmart קישוטי כריסמס לאוטו, הרכב שלנו היה כלכך חגיגי שאם הייתה תחרות “הרכב הכי יפה לחג הכריסמס” היינו זוכים מקום ראשון בפער.
איירלי ביץ' היא נקודת היציאה לאיי הוויטסאנדיי, Whitsundays islands, שם יש את Whitehaven Beach המפורסם, את הדיל סגרנו דרך הבחורה בקבלה בהוסטל בקיירנס ובחרנו ללכת על קרוז בסירה ל-2 לילות, יומיים וחצי של טיול, הסירה מוגדרת כסירת חצי מסיבה חצי צ'יל, יום אחרי שהגענו לאיירלי ביץ' כבר עלינו לסירה, לפני כן עברנו בפיצרייה la marina שנמצאת כחלק מעין פאב הימורי ספורט, ככל הנראה הפיצה הכי טעימה שאכלנו אי פעם, בעולם כולו, וכמו שאביב סיכם: “ Vegeterian Antipasto - פיצה צמחונית עם בטטה, קישואים וכו', הרוטב מעורבב עם פסטו. מהטעימות שאכלנו בחיינו וחזרנו במיוחד לאכול שם בהמשך הטיול.”
עם הפיצה עלינו לסיפון הסירה, כמובן שאלכוהול קנינו מראש, ולהפתעתנו איך שעלינו לסירה חיכו לנו המון מגשי פיצה! הצוות בסירה היה מדהים חבר'ה צעירים שפיצים, מלחים, שיודעים גם להפעיל אנשים גם לבשל טוב וגם להדריך. בסירה היינו בערך כ-50 חבר'ה, הרוב צעירים, החל מגיל 19-20 ועד 28 בערך, כ95% מהחבר'ה היו בריטים, אנגלים/אירים/וולשים ולכן היה מאוד מצחיק אבל כמובן שגם קשה להבין את המבטא הנהדר הזה. מבחינתי הם רוב הזמן היו קליקה סגורה שהיה קשה לפרוץ אותה לפחות ביום הראשון אבל סה”כ היה נחמד מאוד. כמובן כמו שתארתי, המון חבר'ה צעירים, המון אלכוהול, אתם יכולים לדמיין איך היו חוויות הסירה. בסיור ביקרנו בwhitehaven beach שכמובן היה ההיילייט של הסיור, שנירקלנו בכל מני נקודות עם כמות דגה ענקית (בעיקר בזכות הטריק הישן והמוכר של לזרוק אוכל לדגים מסירת הגומי ליד המשנרקלים)
בלילה השני בסירה אנחנו מקבלים ידיעה על כך שמתקרבת סופה חזקה, טייפון/הוריקן שמגיע לאזור הצפוני של החוף המזרחי וישפיע גם עלינו על אף המרחק הגדול, וכך היה, הסירה תולתלה מצד לצד כל הערב וכל הלילה, למחרת בבוקר היה רגוע, מהסירה פתחו מגלשות אל תוך המים, אבל מי שיצא לקרוז לוויטסאנדייס באותו יום מאוחר יותר כבר סבל מסערה גדולה הרבה יותר או שביטלו את היציאה לשיט בכלל.
כעבור 2 לילות אנחנו מסיימים את הקרוז ביום חמישי ה6.12 בערך ב11 וחצי בצהריים עוגנים חזרה באיירלי ביץ', משם מצפה לנו דרך ארוכה מאוד עד לאגנס ווטר (agnes water), מיד הולכים וקונים עוד פיצה בla marina ויוצאים לדרך ארוכה של 710 ק”מ וכ-8 וחצי שעות נסיעה ארוכות וקשות ביותר כש-4 שעות מתוכן אנחנו נוסעים בתוך סופת גשם חזקה שלא נרגעת לרגע וכאשר אנחנו די עייפים מלילות חסרי השינה האחרונים בסירה, בדרך עצרנו להתרעננות במספר עיירות, גדולות יותר וקטנות כמו mackay ו-rockhampton, לבסוף אחרי הדרך הארוכה והמייאשת הגענו לאגנס ווטר שם ישנו בהוסטל YHA סביר לחלוטין, שם התחלנו להכין אוכל ממש בקטנה, חימום של שעועית וטורטייה כדי להכין לנו מקסיקנו זריז אבל בשעה 21:00 סגרו לנו את האור, ככה זה לפי החוקים של המקום ולא אכפת להם שהגענו מאוחר, מאוד התעצבנו מהסיטואציה, עודדה אותנו עוד ישראלית בשם לינור שפגשנו בהוסטל.
