בדרך לקמבודיה, ווייטנאם , סין

שווקים קמבודיה
 אני שוהה כרגע במחוז ראטאנאקירי, הוא ממוקם בחלק הצפון מזרחי של קמבודיה וגובל בלאוס ובוייטנאם. הוא נחשב ליפה ולמרתק שבמחוזות קמבודיה. שופע נהרות, מפלי מים, אגמים ויערות גשם שהכורת לא עלה עליהם. אוכלוסיתו שבטית , ובעבר היא התאפיינה בלבוש המסורתי, במראה ובמנהגים. הלבוש המסורתי פס מהעולם וביחס למנהגים ולמסורות, אני טרם יודע. עיר המחוז הגדולה היא באן לונג ומספר תושביה אינו עולה על 150,000. העיר יושבת לאורך רחוב מרכזי שממנו מתפצלים רחובות קטנים שאינם מובילים לשום מקום. הם נבלעים בדרך עפר שבקציה בנויים ללא כל סדר פחונים וצריפים. בלב העיר יש שוק מסורתי רחב ידיים שבליבו נבנה שוק מקורה. בעלי הדוכנים וכל מי שיש לו סחורה להציע, יושב על דרגש עץ מוגבה. כשיורד גשם, השבילים שבין הדוכנים הופכים לעיסת בוץ דביקה וחלקלקה ומי שהוא לא מקומי וצועד עליה, שם נפשו בכפו. כל המוכרים הם מוכרות. האישה בקמבודיה תעשה הכל כדי לפרנס את בני ביתה והן אומרות על הבעלים מה שהמרוקאיות אומרות: ״ אם אני אחכה לו שיצא לעבוד כדי לפרנס את הבית, אז היינו מתים מזמן״. שוק הבגדים גובל עם דוכני האוכל . עבור דוכני הבגדים הם השכנים המפיקים הכי פחות צחנה. בין לבין יש מספרות נשים וסלוני יופי בהם נשים מפקירות את ראשיהן לחפיפה יסודית של שיער הראש בחומרים קוטלי כינים וביציהן. כי העיסוק החביב על נשים בשעות הפנאי הוא פליית כינים אחת לחברתה. הן יושבות זו מול גבה של זו, מפלסות שבילים בשיער ואם זוהתה בהם כינה או ביצתה, הן פולות ומניחות אותה על ציפורן האגודל. מניחות עליה את ציפורן האגודל השניה ומועכות, עד לעלייה של קול פיצפוץ חרישי. בלב השוק יש אי סדר מוחלט, דוכני ירקות לצד מוכרי אורז, כבושים מצחינים, פרוקי רגליים וחרקים מטוגנים. נשים מחזיקות ביד את הפדיון היומי והן כל הזמן מונות כסף. בשוק הפתוח יש יותר סדר ורובו ככולו מוקצה לבשר ודגים. כל אחת מניחה את נתחי הבשר שלה על דרגש העץ. בשר בקר, תאו, חזיר, עוף. אין מקררים בשוק. גם לא בבית. מה שאתה שוחט, אתה חייב למכור באותו יום, ומה שאתה קונה, אתה חייב לאכול באותו יום. כמו אבותינו ״לא להותיר ממנו עד בקר״ . שעות הצהריים , הן שעות מתות. הנשים עייפות ומפקירות את גופן לתוך ערסל התלוי מעל לסחורה. אידי הצחנה, הלחות הדביקה והחום הכבד, מנתבים אותן לעולם שכולו טוב. לפנות ערב מגיעים לשוק כל דלי האמצעים שרוכשים את מה שנותר בחצי חינם. הנוכחות שלי בשוק מעלה תמיד חיוכים וגלי צחוק על פניהן של הנשים. הן לא רגילות לנוכחותה של מצלמה ולא לכאלה שהמידה שלהם היא אקסטרה אקסטרה לארג׳.