שני הורי הם ילידי ברלין, ואני זכיתי להתלוות לאמי ז"ל בסיורה בברלין כאורחת העירייה בחודש יולי 1990. מאז, קיוויתי וחלמתי לשוב לעיר והפעם עם זוגתי וארבעת ילדינו על מנת שיראו היכן נולדו ובגרו הורי. את חלומי זה, זכינו להגשים בחודש אוקטובר 2013, בסיור מרתק בברלין ובסביבתה במשך חמישה ימים.
סידורי לינה – לפעמים צריך לקחת סיכון
אני יליד 1948 ובגיל שנתיים חליתי בפוליו ומאז אני נעזר בקביים לצורך הליכה. את הטיול תכננו במשך מספר חודשים, כאשר בכל שלבי התכנון עמדה ברקע שאלת התניידותי בעיר. התלבטנו האם לשכור מספר חדרים במלון כך שנוכל כולנו להתגורר במלון או לשכור סוויטה גדולה. לבסוף נפלה ההחלטה (העקרונית!) על שכירת דירה. וכעת נותר להחליט על מיקומה (בעיר מספר רבעים ולכל רובע יתרונות וחסרונות משלו כגון ריחוק מן המרכז לעומת המחיר) ועל גודלה.
נכנסנו לאתר אינטרנט המציע אפשרויות לשכירת דירות במיקומים שונים בעיר ובגדלים שונים (www.oh-berlin.com). לאחר שהחלטנו על הרובע בו אנו מעוניינים להתגורר, חיפשנו באמצעות האתר במשך זמן רב דירה בגודל שיענה לצרכינו. לאחר שאיתרנו דירה שלכאורה מתאימה לנו, ביררנו את מיקומה המדויק באמצעות Google map וקרבתה לתחנת רכבת תחתית. ניסינו לברר עם בעלי הדירה באמצעות הדוא"ל וגם בשיחת טלפון האם יש בבניין מעלית, ומה מידות פתחי המעלית והמעברים בבית, והאם ניתן להיכנס עד אל תוך הבית ב-Scooter שקיווינו לשכור בעיר. נענינו מאוד ברצון, אולם לא הצלחנו לקבל תשובות ברורות וחד משמעותיות לשאלותינו.
במקביל לחיפוש הדירה המתאימה חיפשנו אפשרות לשכירת Scooter בעיר. הגענו לאתר הבא www.sit-ecar.de וניסינו באמצעותו לשכור את הכלי. גם כאן נכשלנו בסופו של דבר. בעלי האתר מדברים גרמנית בלבד, אינם עובדים בימי שבת וראשון ולמרות שתקשרנו אתם (בדוא"ל ובאמצעות חברה לקבלת הודעות) לא חזרו אלינו פעם אחר פעם.
חמישה ימים בעיר וגם גיחה מחוץ לברלין
את סיורנו בעיר, בן חמשת הימים, חילקנו באופן הבא: ביום א' לקראת צהריים הגענו לעיר והתמקמנו בדירה. ולאחר מכן יצאנו לסיור במרכז העיר, ולקראת ערב שבנו לדירה, לאחר שקנינו מצרכי מזון להכנת ארוחת ערב ובוקר ליום המחרת.
ביום שני יצאנו לסיור בן כ-7 שעות, שהתמקד במסלול שנע בעקבות שורשיהם של הוריי בעיר. לצורך כך שכרנו את שירותיו של מדריך ישראלי שחי שנים רבות בעיר. הסיור כלל הן תחנות בחיי הורי בעיר והן תחנות בחיי היהודים בעיר. את הסיור כולו ערכנו בתחבורה ציבורית וברגל.
ביום שלישי בבוקר ביקרנו באנדרטת השואה ובמוזיאון השואה, הנמצאים בסמוך לשער ברנדנבורג והרייכסטאג. האתרים הללו מונגשים היטב למסתייעים בכיסא גלגלים ואין כל בעיה לבקרם. לאחר מכן השתתפנו בסיור מודרך ברייכסטאג, שאותו כדאי מאוד להזמין מספר שבועות מראש על מנת להבטיח מקום. מומלץ להיעזר לשם כך באתר של יואב ספיר (cafe.themarker.com).
ברייכסטאג ביקשנו וקיבלנו כיסא גלגלים בהשאלה, תמורת פיקדון ואיתו התניידתי במשך כל הסיור שארך מספר שעות. בתום הסיור התפצלנו, ארבעת ילדינו פנו כל אחד למקום אחר, ואילו זוגתי ואני הצטרפנו לסיור בעיר, אחד מרבים, שנמשך כשעתיים וחצי באוטובוס שיוצא משער ברנדנבורג. הכניסה לאוטובוס היא במדרגה מונמכת, אולם לאוטובוס אין מעלון המאפשר את הרמת הכיסא אל תוך האוטובוס עצמו.
ביום רביעי שכרנו שתי מכונית קטנות, בהן נהגו שני בנינו המבוגרים, ונסענו לאתר המרוחק כ-80 ק"מ מחוץ לברלין (לכפר הנקרא "מסינגוורק") על מנת לראות היכן נולד אבי. בשובנו בחזרה התפצלנו, זוגתי ואחד מבנינו נסעו לראות את ארמון שרלוטנבורג, ואילו אני בלוויית בתי ושני בניי נסענו לבקר במחנה הריכוז זקסנהאוזן בו נכלא בשעתו סבי ז"ל. במחנה שאלנו כיסא גלגלים (ידני) ובתי ושני בניי התחרו ביניהם מי ידחוף אותי. השבילים במחנה לא נעימים לנסיעה בכיסא ולכן ירדתי ממנו מעת לעת.
עם שובנו לקראת ערב לעיר, התארגנו בדירה ויצאנו עם כלי הרכב כשלפנינו שלוש מטרות: הראשונה לעשות סיבוב במרכז העיר ולראות את הלילה האחרון של פסטיבל האורות, שהסתיים באותו הערב. סיבה נוספת הייתה להחזיר את כלי הרכב למשרד חברת ההשכרה והשלישית לאכול ארוחת ערב במסעדה טבעונית. לצערי אינני זוכר את שמה אולם מצורפות שתי כתובות דוא"ל של שתי מסעדות, המגישות אוכל כשר ושלטענתן, הן מונגשות לכיסאות גלגלים (כולל לשירותים!) הראשונה היא MILO Restaurant, מסעדה שמדורגת כטובה מאוד בקרב אורחים שביקרו בה, אתר אינטרנט: www.miloinberlin.de, כתובת מייל: [email protected]. המסעדה השנייה היא Coffee and tour, אתר אינטרנט: www.berlinfoodtour.de, כתובת מייל: [email protected]
למחרת, יום חמישי, יומנו האחרון בעיר, נסענו כולנו ברכבת התחתית לראות את המוזיאון הפתוח שהוא למעשה, קטע ארוך למדי של החומה, שהפרידה בשעתו בין מערב למזרח ברלין שהושאר כאתר זיכרון והוא כולו מלא כתובות גרפיטי לכל אורכו. הקטע נושק לרחוב ואין כל בעיה להתקדם לאורכו בכיסא גלגלים.
בהמשך היום התפצלנו פעם נוספת, ילדינו לאן שהם חפצו, ואילו אני וזוגתי נסענו אל אי המוזיאונים. זהו אי (במלוא מובן המילה) שנמצא במרכזו של נהר השפרה הזורם במרכז ברלין, ובו מרוכזים מספר מוזיאונים. אנו בחרנו לבקר במוזיאון פרגמון המציג אוספי עתיקות ומוצגים היסטוריים מרשימים ביופיים ואיכותם. ביקרנו במוזיאון במשך שעתיים וחצי והתרשמותנו הייתה, כי ראינו רק מעט ממה שניתן לראות בו. בעת רכישת הכרטיסים ניתן לשאול תמורת פיקדון, כיסא גלגלים ואתו ניתן לשוטט בכל רחבי המוזיאון. יש לשים לב כי נכים זכאים להנחה בדמי הכניסה למוזיאון. כתובת האתר: www.smb.museum.
ברחבת אי המוזיאונים ישנן קופות לכל המוזיאונים השונים, אולם אין אפשרות כמעט למנוחה בישיבה באזור. כמו כן, תכסית האיזור איננה נעימה ונוחה לנעזרים בהליכון או בכיסא גלגלים.
