מוקדש לאוהבי ההרים ובני האדם באשר הם ממני, באהבה; אילן בצלאל – איש הרים, מורה דרך וסייר.
לאוהבי ההרים שלום!
זה עתה שבתי משלושה עשר ימים של חלום באלפים הצרפתיים, האיטלקיים והשוויצריים. אמנם לא הצלחתי להביא ענן או פיסת שמיים לסתווי (4.5, שביקשה) ולשנירי (3, שרצה גם), אך ראשי עדיין בעננים.
מרחף, מאוהב בטירוף (בגיל 45) כמו בגיל 15…! ההרגשה מוכרת ודאי: המטוס כבר נחת –אני עדיין לא... אז בטרם יתפוגג שיכרון הגבהים, אני רוצה לכתוב מעט חוויות, ולהוסיף כמה שיותר פיסות מידע שימושי ומועיל למעוניינים לבצע את ה TMB וכושרם הגופני (והמנטאלי) הוא מעל לממוצע. מדובר במסלול המסורתי סובב רכס המון-בלאן, ה – “טי. אמ. בי” (T.M.B ׁ- TOUR DU MONT BLANC) – אחד הטרקים המטויילים והמוכרים באלפים בפרט ובאירופה בכלל. ישנו המון מידע מעולה ומפורט בבלוגים השונים ובפורומים וישנם קישורים מעולים לאתרים שונים (כמו לאתר ה – AU TOUR DU MONT BLANCׂׂ), ספר טוב באנגלית וספרים בצרפתית (לברי המזל שמסתדרים עם השפה...), מפות טובות ועוד.
כשאני כותב על ה- TMB בשבעה-שמונה ימים, ומכנה זאת 'טרק למתקדמים - בעלי כושר אלפיניסטי טוב פלוס' – אני מתכוון למסלול המסורתי (פירוט לעיל ולהלן), תוך תקווה שמזג האוויר אופטימאלי יאפשר הליכה בוואריאנטים הגבוהים בלבד, ובוורסיות היותר ארוכות, כאשר היציאות בבוקר יהיו מוקדמות ככל האפשר!
כמה נקודות הבהרה לכותרת:
כשאני כותב “מורחב” – הכוונה לכ- 200 ק”מ, אך אפשר להקיף את הרכס בשלוש המדינות ב 180 ואף 170 ק”מ בלבד. בכל אופן – למרחק ההליכה בק”מ ישנו תפקיד משני בלבד – צריך להסתכל אפוא על הטיפוס המצטבר, ולא פחות חשוב – על הירידה המצטברת (שצריכים להתאזן בסוף הטור, אם אכן מתחילים ומסיימים את הקפת הרכס באותה נקודה) – אם לא לוקחים תמיד את הווריאנטים הגבוהים, ולא מטפסים ל”ראשים” ולנק' תצפית בדרך – אמורים לפי הסיפרות לטפס ולרדת בין 10000 ל 13000 מטרים. ה- GPS שלי (תקין, אמין ומאופס מדי יום) מדד ב- 200 הק”מ כ- 18.5 ק”מ (18500 מ') טיפוס עולל וירידה כוללת! הרבה מעל הממוצע (אך צריך להביא בחשבון רצון עז “לכבוש” כל כיפה אפשרית בצדי מעברים, או סטיות לעליות מאתגרות במיוחד הנקרות בדרך ופשוט זועקות לעברך – “בוא טפס עליי...!”) ולכן – כושר טיפוס, סיבולת ואהבת הרים אמיתית דרושים כאן). לא פחות חשוב לזכור: כל מטר שמטפסים – צריך לרדת! כמו שכתבו רבים לפניי – לעתים קשה יותר לרדת מלעלות (ממש כמו בחיים!) הנחיתה קשה הרבה יותר מהנסיקה...)!
בפוסט שלהלן אכתוב כאמור את הצעתי למסלול המסורתי, כלומר – התחלה וסיום ב les houches - צרפת, נגד כיוון השעון. אך אנסה להתאימו לאנשי הרים מנוסים (יש לא מעט כאלה בינינו), בעלי כושר אלפיניסטי טוב פלוס! לאחר חודשי אימונים, אני מציע מבחן פשוט, שלדעתי משקף יכולת בצורה אמינה ביותר: בדוק / בדקי ברצינות את יכולתך לטפס שלוש פעמים ברצף לפסגת התבור (מ”טרמינל שיבלי”) או לפסגת המירון (מחרבת חממה), עם כעשרה ק”ג על הגב (חשוב! – הן תישא עמך בטרק בין 8 ל 13 ק”ג משקל. תלוי ביכולת ובצרכים שלך!). יש לטפס ב”מבחן” בקצב הליכה בינוני, כאמור, שלוש פעמים ברצף (טיפוס + ירידה בהליכה רצופה, שלוש פעמים!)!!! ניתן ורצוי לבצע עצירות קצרות (אך לא תכופות מדיי) למספר דקות לצורך לשתיית מים, אכילת פרי או חטיף אנרגיה בלבד. מעדיף מדבר? – אפשרות נוספת היא לעלות פעמיים ברצף (פעמיים בלבד...) כנ”ל – את הר ישי / הר דוד / מעלה צרויה / מעלה צאלים / מעלה בוקק / מעלה נמר או מעלות דומים (לא כשמאוד חם!!!!). מי שמסוגל/ת לעשות זאת, ועוד להרגיש טוב אחר-כך – יכול לדעתי בהחלט לעשות את ה TMB בהנאה רבה ובלי לרוץ! – בתוך שבעה / שמונה ימי הליכה!!! (פגשתי גם אנשים שעשו את הטור בששה ואפילו בחמישה, אך לדעתי זה מהר מדי (הם יגידו שלא, וצודקים - מהר זה יחסי ותלוי… מעריץ אותם). בכל אופן – מסלול מלא כולל כל הווריאנטים הגבוהים בפחות משבוע מצריך לדעתי גם ריצה של ממש, וריצה אלפינית זה כבר ניסיון אחר ותחום אחר לגמרי (וה”מקצוע” קיים… – קראו ברשת על האולטרה-מרתון של ה- TMB...)!.
מובן שהתוכנית המובאת איננה מוצעת לכל אחד. אפילו לעצמי – ללא ההשקעה בת כמעט שלושת החודשים באימונים ממושכים ותובעניים – לא הייתי מציע אותה! אני עשתי את זה, אך כאמור התאמנתי בפרך. בנוסף, הייתי כהרגלי לבד (לא היה מי שיעצור אותי...). אציין כי נהניתי ממש מכל רגע (גם מהרגעים המאתגרים ומהווריאנטים הקשוחים יותר), ותמיד נשארתי עם כוח לצעקת “וואוו” בקול אינספור פעמים (בהתפעלות ובתדהמה מהמראות הקסומים – גם כשלא היו סביבי אנשים!). אך כל אחד צריך להכיר את עצמו ולבדוק את עצמו. לא כל אחד בנוי ואוהב לטייל לבד, מובן וברור שכל העושה זאת –לבד או עם שותפים – עושה זאת על אחריותו/ה בלבד!
אוסיף גם, כפי שכתוב בפוסטים אחרים, שמזג האוויר אינו צפוי. המון בלאן ארגן עבורי שבוע של שמש, מזג אוויר חם מהרגיל, ובכלל – שלמות של טרק וחלום של מסע! זה לא תמיד כך...! יש להשאיר יומיים – שלושה רזרבה – למקרה גשמים וסופות ברקים (נפוץ בעיקר אחה”צ), ומקסימום, לנצלם לטיפוס של ממש על הר עם כבוד – הר שלא עושים כמוהו יותר… ה- Monte Emilius שנישא כ- 3000 מ' (מדהים!) מעל העיר הקטנה ונפלאה Aosta, שבעמק אאוסטה, איטליה, כשעה נסיעה מהמון-בלאן (אני משוגע, אז טיפסתי וירדתי את מונטה אמיליוס – 3559 מ' מפילה, אאוסטה, איטליה – עם ירידה ועלייה מצטברים של 4411 מ' ביום אחד – וגם כתבתי פוסט מעט שונה על הטיפוס להר בבלוג זה שממש כדאי לקרוא – אשמח אם תיכנסו!!!). את הטיפוס ע להאמיליוס במתכונת זו אינני ממליץ לבצע. זה קצת יותר מדיי. ובכלל --- כמובן שאפשר לנצל ימים שיוותרו גם סתם למנוחה (סליחה, אין מנוחה “סתם”..) או טיולי יום קצרים ורגועים. או לשיטות ברחובות אאוסטה ועתיקותיה, או טירות העתיקות שבעמק וכו... אבל זכרו – בגלל מזג אוויר לא צפוי – רזרבה של מינימום יומיים שלושה ורצוי אף ארבעה – חייבים!!!
אמנם אני כותב כאן לאנשי-הרים שהתאמנו היטב, אך כמובן שבעשרה או אחד עשר ימים – משך הטור הממוצע והמוצע בד”כ בסיפרות – המסע לאוהבי ההרים הוא לא פחות מושלם ואולי אף יותר (אך כפי שצויין בפוסטים אחרים – גם לכך צריך כושר הליכה הררית טוב ויכולת טיפוס בעליות ממושכות וירידות ממושכות שלא ממש חווים בארץ. ראיתי יותר מדיי אנשים מכל העולם שנראו אמנם בכושר, אך לא היו ממש מוכנים ו'נתקעו' או סבלו מפציעות עקב חוסר אימון. זכרו – עדיף להתאמן עוד קצת ולדחות בקיץ אחד את הטור, או אף לעשות חצי או שליש מהטור – מאשר לגרום נזק לגוף!!!!). ברור שחשוב להיוועץ ברופא שלך לפני היציאה!!! אקצין אפילו ואומר שגם ב 13 – 14 ואף 15 ימים (למי שיש יותר כסף ויותר זמן להקדיש ל TMB), אם הולכים ממש לאט ועם המון הפסקות – גם מי שבכושר בינוני פלוס בהליכה (אך לא פחות) יוכל לסיים את הטור. רבים עושים זאת, ולדעתי, זהו אחד הדברים שהייקרים / טרקרים אוהבי הרים פשוט חייבים לעשות לפחות פעם בחיים! פשוט חייבים!!!
אז, די עם הקדמות. לעניין:
להלן סיכומי ימים, עצות ורשמים קצרים של ה- TMB – טור דו מון בלאן המלא / ”מורחב” שלי
תחילת יולי 2015 – כולל מדידות ק”מ, נק' גובה, וגובה מצטבר (טיפוס+ירידה) ב GPS.
“יום 0” – יום לפני תחילת המסע: (אצלי זה היה מוצ”ש 04-07-2015 – 20h30) –
יציאה לא יאוחר מ 08h00 מ Les Houches (עדיף 07h30) –
שימו לב לתחילת השביל – בחנייה מעל לרכבל העולה ל”בל וייוו”! רצוי לוודא שרואים זאת ערב היציאה! אני הוספתי 1.7 ק”מ לעצמי כי לא עשיתי זאת, ופספסתי את תחילת העלייה. דווקא בתחילת השביל הרשמי אין ציון ברור לנקודת ההתחלה!
לינה ב la pontent – Les Contamines (קמפינג לה-פונטאנט) – בסדר (מינוס) ללילה אחד. פחות ממליץ. זול, אך יש טובים יותר, שווה להוציא עוד כמה אירו. היתרונות: מחיר (אם תיקחו רק לינה וא. בוקר, ואוכל לערב קנו בנפרד!), מיקום. ביקורת רדודה יחידה. מעתה ואילך - כל הריפיוג'ים והמלון (היחיד) שאציין לאורך הטור, יהיו טובים, טעימים ונקיים יותר...! הצוות היה נחמד. גם השוהים (כרגיל).
אחת הנקודות הגבוהות ביותר בכל הטור, מעל המעבר! 360 מעלות מדהים!!! ---
נק גובה - 2757 מ׳ – Tete Nord des Fours
טיפוס כולל של 2510 מ׳!
ניתן להמשיך ולישון ברפ' לה מונטאט. אני אישית ירדתי מהקול בחזרה (פחות משעה בקצב איטי!) כדי לישון ב refuge de la croix du bonhomme – והשארתי ליום המחר קילומטראז' כפול – ולבעלי כושר טוב אני ממליץ לעשות כן! – גם אם הזמן יאפשר להמשיך – עצרו ונוחו!
א': כי זהו רק סופו של היום השני (והיו יומיים די אינטנסיביים...)
ב': כי היריסה מהקול לכיוון רפיוג' הבא תלולה, ארוכה ומתישה, ולהגיע אליו זה עוד כשלוש שעות לפחות...
ג': כי אסור לפספס שהיה של ערב ולילה בבקתה האלפיניסטית (איגוד האלפיניסטים הצרפתים) הנהדרת והמיוחדת הזאת!
חייבים להזמין ברפיוג' המעולה הזה מקום מראש (אם כי ה”חוק האלפיני הלא כתוב” אומר שלא משאירים אף אחד בחוץ, ומי שלא יכול להמשיך ולא הזמין מקום – יקבל פיסת ספסל אפילו בחדר האוכל… (ראיתי מישהו כזה – פחות כיף...) אז בכל זאת – הזמינו מראש מקום בבקשה! הצוות שם (שחלקו המוכר והמתולתל בא עם הבקתה...) פשוט נהדר! אקסטרה-אורדינר!!!
Courm la croix du Bonhomme via - Refuge Elisabetta to Courmayeur
למלא מים! קורמאיור אמנם קרובה אם אין ברירה והזמן לוחץ, אפשר בשלוש שעות להגיע דרך העמק (ואל-ואני) – אך לא אתם!!! – לכו עם הוואריאנט הגבוה דרומה! ארוך, קשה, אך הנוף עוצר הנשימה של ה– monte bianco aiguille noire יגרום לכם לשיר באיטלקית!!!
אם אתם לא במרוץ ובכל זאת בחופש כמוני, במחיר אכסנייה אני ממליץ על מלון שלושה כוכבים, שנראה ומרגיש כמו שבעה!!! – HOTEL DEI CAMOSCI בקורמאיור! פקיד הקבלה, הקונסיירז', הנהג והבעלים – לואיג'י (המלון שייך למשפחתו כמעט מאה שנה) אמנם רשמי מעט (כך גם צוות המלצרים), אך תוכלו להמיס אותו אם תגידו שאילן מישראל המליץ בחום עליו ועל המלון (הוא יפשיר!!!). נא לא לבייש את הפירמה! מקבלים שם תמורה כל-כך גדולה למחיר – אז, הסיירת של הישראלים צריכים לייצג את ישראל בכבוד! וכן, לא לקמץ – טיפים למלצרים ולחדרנים (אל תהיו צרפתים...!) – מגיע להם!!! המלון יתאים לאנשים עם טעם קלאסי. אחרים יהנו פחות. מומלץ לאכול שם לפחות פעם אחת גם ארוחת ערב. חוויה תרבותית אחרת לגמרי... לבעלי טעם אירופאי משובח או למעוניינים להתנסות בו. וכמובן למי שאינו שומר כשרות...(!). רצוי להזמין מקום אצל לואיג'י מראש (אפשר דרך – WWW.BOOKING.COM !!! – גם שם תפגשו המלצות רבות ועוד אחת שלי. שיהיה ברור: לא ביקשתי ןלא קיבלתי אירו אחד הנחה וגם אם היה עולה קצת יותר – עדיין היה שווה!). זכרו – העיירה קורמאיור נחשבת יקרה יחסית! בכל זאת – עיירת תיירות.
יום 04
יום 05
Rifugio Elena – עד שאמפקס דרך הוואריאנט הגבוה יותר. הולכים עד La Fouly – שם מומלץ לבצע הפסקת צהריים קצרה (קצרה!) – יש שם גם לשכת מידע לתייר. הפסקה קצרה מפאת היום הארוך... אני הארכתיה קצת (לאחר יממה וחצי ללא אכילה כמעט בגלל כאב הבטן… היית ממש רעב!): רבע קילו (!)גבינה שוויצרית לארוח”צ, חצי ליטר יוגורט בננה נהדר, שני גזרים ותפוח עץ. איזה יוגורט ואיזו גבינה!!! – (איפה הרפת של הקיבוץ ואיפה הפרות השוויצריות המסתובבות כאב בכל עמק… פשוט לא פייר! כשאחזור לקיבוץ אדבר עם הפרות...). אגב, הבטן כבר בסדר! לקינוח – אספרסו (במחיר שלושה באיטליה – ראשון ואחרון שאקנה בשוויץ!). לזכור שהיום עוד ארוך! מלה-פולי – המשך הליכה דרך השביל (לא על הכביש!) עד Champex. שעות לבדי בואריאנט. אין נפש חיה! כולם מקצרים. טיפשי לקצר את הקטע מהכביש או לקחת אוטובוס אם לא חייבים. כל כך יפה כאן! קצת ארוך. אז מה?!
מגיעים די תשושים לשאמפקס (ודי בערב...). בכל זאת – לא ממליץ לישון שם - יקר מדיי! תיירותי מדיי! הלכתם כ- 30 ק”מ היום – נשארו עוד שלושה… (אם יש זמן – הפסקה קצרה באגם שאמפקס, אם לא – לא הפסד גדול. המשך הליכה של כ – 47 דקות יביא אתכם למקום הלינה שעדיין יהיה יקר בכ 30% לעומת מקום דומה בצרפת, ובכ – 40% לעומת מקום דומה באיטליה (שוויצרים צריכים כסף, והרבה...!) – אך עדיין לא במחירים המטורפים של שאמפקס (שם זה תעריף משולש ביחס לאיטליה-צרפת ואני לא מגזים!). שנו ברפיוג' החביב (האוכל ממש טוב!)Relais d'Arpette :
סיכום נתוני יום 05:
יום 06
(ואם אתם מביטים והפעמונים בדייוק מצלצלים אתם עלולים להפוך למאמינים – שלא תגידו שלא הוזהרתם…! רוח הקודש כבר מזמן עזבה את ירושלים אני יודע – אני מדריך לא מעט בכנסיית הקבר…אמרה לי שטוב לה בשוויץ למרות המחירים…!).
סיכום יום במספרים:
“אמרתי בשבעה – שמונה ימים...”
[הצעה לממהרים – הטור בשבעה ימים ולא שמונה:
אם רוצים לקצר יותר מבלי לקצר ק”מ או ואריאנטים – אפשר בהחלט ביציאה מוקדמת לוותר הלילה בטריאנט, ולהתקדם ללה-טור – צרפת. הדבר בהחלט אפשרי לבעלי כושר מעולה, ויחסוך לבסוף יום, לא מעט כסף, ולא פחות כיף! אני לא עשיתי כן, כי הבטחתי לידידה מצרפת שפגשתי על השביל, שנטפס למחרת למעבר בין שוויץ לצרפת – Col de Balme – יחדיו (ההבטחה היחידה שבהטחתי על השביל למישהו – כשאתם לבד – תיהנו מהיתרון הברור הזה ואל תבטיחו דבר...) מי שעושה-כן וממשיך, מרוויח בהחלט יום (ואז עושה את הטור בשבעה ימי הליכה ולא בשמונה – לשיקולכם…! אני לא מיהרתי וממילא מראש לא ציפיתי גם לשמונה…!) – ואז היום השביעי והאחרון יהיה ארוך וקשה מעט (אך אפשרי) מלה טור לסיום בלה זוש!!!].
יום 07
היום יום א' וישנן משפחות רבות – כולן צרפתיות – עם לא מעט ילדים על השבילים. כל הכבוד!!!
אחרי כאלף פעמים “בונז'ור”, “אקסקיוזה-מווה”, ו”מרסי” אני סוגר יום נפלא ב”לה -פלג'רה”, ברפיוג'ה.
יום 08
מומלץ בחום לישון ב 2500 מ' ברפיוג'ה של לה-פלאג'רה! מקום נפלא, נקי, אלפיניסטי, מסודר, אוכל טוב – וצוות נחמד ביותר!
בכלל – הצרפתים המתנשאים שפוגשים לעיתים בפריז או בסרטים – לא נראים כאן כלל – לא המטיילים ולא המקומיים. רובם נחמדים – חלקם נחמדים מאוד (וגם אלה שאין להם שום אינטרס להיות נחמדים כל כך ואולי אף להיפך, למשל, כאלה שהשביל רק עובר ליד ביתם ומטיילים עלולים להפר ודאי את שלוותם מדי פעם) – גם אלה מפליאים בנחמדותם!. משהו בהרים האלה! הלוואי עלינו...!!!
אגב, רפ' לה-פלאג'רה – רק בגלל המקום הזה (והאגם הלבן) לא שווה לקצר לשבעה ימים ומומלץ לעשות את הטור בשמונה. זה מספיק מכובד גם כך!!! כך גם תעברו את ה- 200 ק”מ (בלי זה אתם סביב ה- 185 – 190 לדעתי. לא מספיק...). עוד סיבה להישאר על שמונה ימים – כך היום השמיני יהיה יום קצר יחסית. כך מסיימים בנקודת ההתחלה מוקדם (סביב שתיים – שלוש אחה”צ) את הטור ויש זמן למנוחה, לקפה, להתארגנות וכו…!
סיכום יום במספרים:
סה”כ 20.5 ק”מ. טיפוס כולל של 1637מ. ירידה כוללת של 2245מ
בשבעה ימי הליכה רצוי שלושה רצופים, יום מנוחה, ועוד ארבעה רצופים עד לסיום.
סיכום הטור דה מון בלאן שלי במספרים:
וירידה כוללת של 18,683 מטר (ואם תשאלו לאן נעלמו 38 מטרים, אז אולי זה כי סיימתי ברחוב שמעל גיטה פאגו'ט, הרפ' בו ישנתי ערב היציאה לטור בלה-זוש. המטרים הללו ודאי שם…).
תודה שקראתם! מקווה שתסעו ותהנו בטור ד ומון בלאן!!!
שבעה – שמונה – עשרה ימים או שבועיים… לא הכי חשוב,
העיקר שתמצו כל קילומטר – לארוך ולגובה – ותיהנו מכל רגע! מההרים, מנופים, האוויר, האווירה, האנשים והאנרגיה הטובה!!!
ואל תשכחו – להמריא ולתפוס גובה זה קל ומהנה – אבל הכי קשה זה לנחות… קחו את זה באיזי (הנחיתה שלי קצת קשה...)!
מוקדש באהבה לכל אוהבי ההרים!!!
שמח שקראתם! בהצלחחה ובהנאה!
אילן בצלאל – איש הרים, מורה דרך וסייר.
