3 ימים במדריד

1---מוזיאון פארדו Museo del Prado
 המוזיאון נמצא באחד המבנים הגרנדיוזיים שנבנו במסגרת תוכניתו של המלך קרלוס השלישי (1716 - 1788) לשיפור פני העיר מדריד. בזמן כהונתו הייתה מדריד בירה צעירה שנראתה עדיין כעיירה קסטיליאנית קטנה ובלתי מתוכננת. השם "פראדו", שפירושו "אחו", הוצמד לאזור מבנה המוזיאון ומאוחר יותר למוסד המוזיאון עצמו. השטח הפך לפארק מפואר שבו מזרקות ואנדרטות מרשימות, שעיצובן הותאם לרעיונות עידן האורות והקלאסיציזם. במקביל, מבנה הפראדו של ימינו, שעוצב על ידי האדריכל המלכותי חואן דה וייאנובה, יועד תחילה לשמש מוזיאון למדעי הטבע. בניית המוזיאון נעצרה בעקבות פריצת מלחמה עם נפוליאון קיסר צרפת. המבנה שימש את מטה חיל הפרשים הצרפתי כמחסן לאבק שריפה. בנוסף לנזק שנגרם כתוצאה מהמלחמה גנבו אזרחי מדריד מהמבנה חומרי בנייה (קורות עץ, לבנים וכדומה) בעודם מנסים לבנות מחדש את בתיהם ההרוסים. ב-1813, לאחר הכיבוש הצרפתי, עלה לכס המלוכה פרדיננד השביעי, מלך ספרד, נכדו של קרלוס. אשתו השנייה של המלך, מריאה איסבל דה ברנסה, התעניינה מאוד ברעיון נשכח שהוצע על ידי אחד מיועציו של קרלוס השלישי: להקים מוזיאון לאמנות בעיר הבירה. המלכה השפיעה על בעלה להקים את המוסאו דל פראדו, אולם מתה טרם נחנך המוסד. ב-19 בנובמבר 1819 נחנך המוזיאון המלכותי לציור ולפיסול במבנה הפראדו. בתחילה מנה אוסף המוזיאון 1,500 יצירות, שרק 300 מהן הוצגו בגלריות המוזיאון. האוסף הגדול היה רכושו הפרטי של המלך פרדיננד, ששילם בעצמו לשימור המוזיאון והפעלתו. המוזיאון היה פתוח לקהל רק יום אחד בשבוע והכניסה אליו התאפשרה רק ברישיון מיוחד. בתו ויורשתו של פרדיננד, איסבל השנייה, העבירה את הבעלות על המוזיאון מהמלך למוסד המלכות. אחרי מותה ב-1868 הולאם המוזיאון סופית והוצמד לו שמו הנוכחי, מוסאו דל פראדו. אוסף המוזיאון הוסיף לגדול ולהתעשר במשך המאה ה-19. לעומת זאת, מלחמת האזרחים בספרד (1936 - 1939) בלמה לחלוטין את פיתוח המוזיאון. מדריד הייתה אחת מזירות המלחמה, והדבר הציב אותה ואת המוזיאון בסכנה תמידית להריסה. המוזיאון נסגר וכל היצירות הורדו לקומת הקרקע, שם הוקפו בשקי חול. בעקבות פגיעת פצצה תועה במבנה הפראדו פונו היצירות והתגלגלו ברחבי אירופה עד שהגיעו לחבר הלאומים בז'נבה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוסעו היצירות בחזרה למדריד ברכבות מאובטחות, שנסעו רק בלילה.

2----הגן הבוטני של מדריד Real Jardin Botanic
הוזמן על ידי צ'ארלס (קרלוס) שלישי מסוף המאה שמונה עשרה, הגן הבוטני המלכותי (Real Jard Botico) מספק הפוגה ירוקה יפה באמצע עיר בירה עסוקה מאוד. פתוח בכל ימות שנה - הודות לאווירה הנעימה של מדריד - הגן הבוטני הוא מקום מועדף עבור המקומיים מחפשים הרפית צהריים קטנה, ומהווה אטרקציה תיירותית פופולרית גם. ממוקם על PASEO DEL PRADO ליד מספר האטרקציות הפופולריות בעיר - כולל מוזיאון הפראדו - הגן קל למצוא ומספק לאורחים סיכוי לצאת באוויר הצח אחרי שעות של חקר אמנות ספרדית וחפצים עתיקים אחרים. הגן הבוטני המלכותי במדריד הוא בהחלט לא אחדמהגדולים בעולם, אבל הוא עשוי לתפארת במגוון מדהים של עצים, שיחים, צמחים ופרחים. הסטטיסטיקה האחרונה אומרת שהגן כולל כ -30,000 צמחים ופרחים ועצים 1500. עצים מחמש יבשות שונות מפארות את הגן הבוטני הזה, שמחולק לשלוש טרסות בודדות. אתה תמצא את האדמוניות מסין, רודודנדרון מקוריאה ויפן, אירוסים מדרום אפריקה, ועצי Soapbark צ'יליאניים. זנים אקזוטיים, כמו עצי רימון וצימוקים יפניים, הופך לצפייה מהנה, ובאביב, הגן הבוטני הוא זורח בצבעים. בדקו את המגוון המדהים של ורדים מעובדים ופראיים של צבעים וזנים. כמו כן תמצאו עצי פרי ושיחים, חלקות ירקות, עשבי תיבול וגנים.

3 ----פסאו דל פארדו Paseo del pardo
אחת מהשדרות המרכזיות במדריד, ספרד. Paseo del pardo מהווה את קצו הדרומי של הציר המרכזי של העיר (שממשיך מצפון Cibeles Paseo de ודרומה לכיוון תחנת הרכבת אתוכה. שדרה עטורת עצים, רחבה וממוקדת בצפיפות זו היא ציון דרך עבור תושבי העיר ומיקום של נקודות חשובות תרבותיות ותיירותיות בעיר, כולל מה שנקרא משולש הזהב של אמנות, הכולל שלושה מוזיאונים: מוזיאון הפראדו , (אוסף החובק שמונה מאה שנה של ציור אירופי דיור), מוזיאון ריינה סופיה (גרניקה של פאבלו פיקאסו נתקעה, בין אוסף של אמנות המאה ה -20). באזור נמצאים הפרק Buen Retiro וCason del Buen Retiro- כמו גם המטה של אקדמית Espanola הנדל (אקדמית השפה הספרדית), בולסה דה מדריד (הבורסה של העיר), וCongreso de los Diputados (הקונגרס הלאומי השדרה כוללת מספר מונומנטים ומארזים שעניין הסטורי ואמנותי, שהוקמה במאה ה 18. זה. גולת הכותרת של פרויקט זה כולל את בניין ילנואבה, המטה של מוזיאון פראדו, הגנים הבוטניים המלכותיים ואת מזרקות הפיסול של נפטון, Cibeles ואפולו.

4 ----בית הקונגרס התחתון Congress of Deputies
Congreso de los Diputados הוא הבית התחתון של קורטז Generales, הרשות המחוקקת של ספרד. יש לו 350 חברים, שנבחרו בהצבעה על רשימות על ידי ייצוג יחסי במחוזות בחירה התואמים את המחוזות הספרדיים כהונה של ארבע שנים. נשיא הקונגרס מנהל את הדיונים בחדר התחתון של ספרד פרלמנט. בקונגרס, חברי הפרלמנט מהמפלגות, או קבוצות של צדדים, יוצרים סיעות. קבוצות חייבות להיוצר על ידי, לפחות, 15 חברי פרלמנט, אבל קבוצה יכולה גם להיוצר עם רק חמישה חברי פרלמנט, אם הצדדים בזה הגיעו, לפחות, 5% מהקולות הארציים, או 15% מהקולות במחוזות בחירתם למושבים.
5 --- אתנאום דה מדרידAteneo De Madrid
אתנאום דה מדריד ("Athenaeum של מדריד") היא מוסד פרטי תרבותי ממוקם בעיר הבירה של ספרד, שנוסד במקור בשנת 1835. שמו המלא הוא Ateneo Cientico, Literario y Arttico דה מדריד ("מדעי, ספרותי והאמנותי Athenaeum של מדריד").

6----קאסה מוזיאון דה לופ דה ווגה Caca Museo De Lope De Vega
בית עיירה טיפוסי זה, ביתו לשעבר של המחזאי של ספרד שחי כאן במשך 25 שנים, ממוקם באופן פרדוקסאלי ברחוב על שמו של גדול סופריה של המדינה. פנינה מהמאה ה -17 עם גינות מענגות בחלק האחורי, זה בהחלט שווה הביקור.

Fix Lope deVega y Carpio (1562-16 Caca Museo De Lope De Vega
 7---- בית קפה להתרגעות

8---פורטה דל סול הכיכר המרכזית Puerto Del Sol
הכיכר נמצאת בתחילת רחוב אלקלה בחלקו המערבי. קרני השמש שחדרו לכיכר דרך השער המזרחי של העיר הן מקור השם.כבר במאה ה-17 הפכה הכיכר לחשובה במדריד. בליל הסילבסטר פעמוני בית הדואר מבשרים את תחילת השנה החדשה , הכיכר הינו מקום מפגש של הצעירים וגם התיירים. הפרש הרכוב על סוסו במרכז הכיכר הוא פסלו של המלך קרלוס השלישי. בכיכר קבועה טבלת מרחקים שממנה נמדדו כל המרחקים לערי ספרד. על קיר בית הדואר ישנו כתובת אשר מציינת את תחילת ההתקוממות נגד נפוליאון ביום 02.05.1808 הצייר פרנציסקו גויה הנציח את המרד בציוריו.

 מד המרחקים / פסל של המלך קרלוס השלישי על הסוס / הפסל של הדוב שמטפס על עץ התות /כיכר פורטו דל סול

 9 ---- כיכר מיור Plaza Mayor ושוק סאן מיגואל San Miguel Market
הפלאסה מאיור נבנתה במאה ה-17 בעת השלטון ההבסבורגי ,היא נחשבת לאחת מהכיכרות המרכזיות של מדריד , היא בנויה בצורה מלבנית בגודל 124מ על 94 מ ומוקפת בבינינים בני 3 קומות . בעבר נערכו בה מלחמות שוורים, הוצאות להורג וטקסי קבלת פנים מפוארים. סביבה מסעדות ובארים. במרכז הכיכר פסלו של המלך פליפה השלישי אשר מלך על ספרד ופורטוגל והיה אחראי לבנית הפלאזה מאיור במאה ה-17. בפינה הדרום מערבית ניצב בית הכלא של חצר המלכות - כיום משרד החוץ הספרדי.פלסה מאיור ידועה כמרכז העיר וגדושה בתיירים. סביבה מבוך סמטאות צרות גדושות בתי טאפאס ומסעדות. בשעות הלילה, הצפיפות והשמחה כאן בולטים כשצלילי מוסיקת פלמנקו וניחוחות מאכלים אופינים עולים מכל עבר. שוק סן מיגל נמצא בשולי ככר מאיור במדריד. מדובר במבנה זכוכית המרכז בתוכו למעלה מ-30 דוכני אוכל וכן ספרי אוכל וכלי אוכל. בשוק דוכנים של טאפאסים, פירות ים, גבינות, נקניקים, חמוצים ועוגות. ניגשים לדוכנים, קונים כאוות נפשכם ומתישבים במרכז, ליד שולחנות גבוהים. לקינוח מוסיפים כוס יין או בירה מהחבית. המקום נקי, מסודר ומעורר תאבון. חובה לכל מבקר במדריד כניסה לשוק סאן מיגואל סאן מיגואל מרקט פלאזה מיור

10---- בית קפה להתרגעות

11----האזור האוסטרי של מדריד Plaza de cordon]]Austrias distric de Madrid
דה מדריד אל לוס Austrias (אנגלית: מדריד של אוסטרים או הבסבורג) הוא שם המשמש למרכז העתיק של מדריד, שנבנה בתקופת שלטונו של השושלת ההבסבורגית, הידוע בספרד כקאסה דה אוסטריה.האזור נמצא מדרום לראש העיר Calle, בין מטרו סול התחנות והאופרה.

12----פלאזה אורינט Plaza de orient
הרחבה יושבת בצד המזרחי של הארמון המלכותי ושואבת את שמה מהכיוון הזה.הרחבה הושלמה בתקופת שלטונו של איזבל השני אבל התחילה על ידי ג'וזף בונפרטה, ששלטה בספרד 1808-1814 לספירה. תיאטרו ריאל (הידוע גם בתיאטרו דה לה האופרה) הוא בין הבניינים המקובצות בחצי עיגול מסביב לכיכר. במאה ה -18, באזור זה. התקופה שבין 1818 ו -1849 הייתה תקופה סוערת לספרד. הקמת התיאטרון המלכותי עוכבה עד שאיזבל השני התערבה כדי להורות להשלמתו, שסוף סוף התרחשה בשנת 1850. במרכז רחבת מזרקה המעוטרת יושבת על ידי פסל של פיליפ הרביעי.הפסל של פיליפ הרביעי הוקם בשנת 1843. מסביב לגינה של הכיכר דמויות של המלכים בספרד. דמויות אלה נועדו כדי לקשט את הגג של הארמון המלכותי, אבל ברגע שהם סיימו, התגלו שהם היו בדרך כבדות מדי לבניין. אם אתה מוצא את עצמך בפלאזה דה אוריינטה במשך שעות הערב המאוחרות , אתה בהחלט תשמע מוסיקה באוויר. נגני רחוב לעתים קרובות מנגנים, קונצרט חופשי במלוא מובן המילה מול הארמון המלכותי.

 13---- בית קפה להתרגעות בככר

1---- פארק בואן רטירו Parque del Buen Retiro
 פארק בואן רטירו (בספרדית: Parque del Buen Retiro - פארק 'מנוחה נעימה') הוא הפארק המרכזי והחשוב של מדריד, בירת ספרד. הפארק משתרע על שטח של 1.4 קילומטר רבוע ונמצא בסמיכות לשער אלקלה ולמוזיאון הפראדו. הפארק מכיל בין היתר פסלים רבים, אנדרטות ואגם, ונחשב לאחד המקומות הפופולריים בעיר. מקורו של הפארק בתחילת המאה ה-16, אז נבנה באזור ארמון קיט לשימוש משפחת המלוכה. בשנת 1561 העביר המלך פליפה השני את חצר המלוכה למדריד, והרחיב את הפארק סביב לארמון הקיט המלכותי. הארמון שימש את המלך בתקופת התענית ובזכות קרבתו לארמון המלכותי יכל המלך לעבור אליו יחד עם חצר המלוכה. גני בואן רטירו הורחבו בשנת 1620, כאשר גספר דה אוליבארס, מקורבו של המלך פליפה הרביעי, העניק לו שטחי אדמה בקרבת הארמון לצורכי הפנאי של חצר המלוכה. בשנות השלושים של המאה ה-17 נבנו בפארק מספר מבני שירות, בהם ה'קאזון דל בואן רטירו' (Cas del Buen Retiro) ששימש כאולם נשפים ומשמש כיום את מוזיאון הפראדו. הפארק המשיך להתפתח במאתיים השנים הבאות ונוספו לו האגם וגרמי מים נוספים, גנים חדשים, גידור מהודר ומצפה כוכבים. ארמון הרטירו היה בשימוש עד ימיו של המלך קרלוס השלישי, ומרבית שטחי הארמון נהרסו במהלך המלחמות הנפוליאוניות. בתקופת שלטונה של המלכה איזבלה השנייהזכה הפארק לעדנה מחודשת ונשתלו בו עצים וגנים חדשים. לאחר מהפכת 1868 בספרד וירידתה של איזבלה השנייה מכס השלטון, נפתח הפארק לציבור הרחב והפך בהדרגה לריאה הירוקה של מדריד. עם הפיכתו לפארק ציבורי, שימש הפארק למספר תערוכות בינלאומיות. לצורך התערוכות נבנו בפארק מבנים חדשים, בהם ארמון ולאסקז (1884) וארמון הזכוכית (1887), שנבנה בהשראת ארמון הזכוכית בלונדון. כיום משמשים המבנים לגלריות אמנות. בתחילת המאה ה-20 הוקמה בפארק האנדרטה לזכרו של אלפונסו השנים עשר, מלך ספרד. בשנים הבאות הוקמו בפארק עשרות פסלים, אנדרטות ומזרקות והוא הפך למעשה לגן פסלים פתוח. בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-20 נוספו לפארק הגנים האחרונים.

2----מוזיאון תיסן-בורנמיסה Museo Thyssen-Bornemisza
התעשיין הגרמני תיסן תרם את הבסיס למוזיאון תיסן-בורנמיסה (Museo Thyssen-Bornemisza), שבו מוצגות יצירות בעלות מוניטין עולמי מסוף המאה ה-15 עד סוף המאה ה-20. בשלוש קומות המוזיאון אפשר לראות יצירות מייצגות של אמנות ספרדית, איטלקית ופלאמית, רנסאנס גרמני, אימפרסיוניזם, אקספרסיוניזם ואמנות פופ. זוהי הזדמנות נדירה לראות תחת קורת גג אחת את התפתחות האמנות ב-500 השנים האחרונות.
כתובת: Palacio de Villahermosa, Paseo del Prado 8
מטרו: Banco de Espa
 שעות פתיחה: שלישי עד ראשון 10:00 - 19:00, סגור בימי שני

3---ככר סיבילס Plaza de Cibeles
פלאזה דה סיבלס כיכר המורכב מפסלים של שיש עם מזרקות שהפכה לסמל אייקונים של העיר מדריד. הוא יושב בצומת של דה אלקלה (פועל ממזרח למערב), Paseo de רקולטוס (לכיוון הצפון) ופאסאו דל פראדו (לכיוון הדרום). פלאזה דה סיבלס נקרא במקור פלאזה דה מדריד, אבל בשנת 1900, מועצת העיר שינתה את שמה לפלאזה דה קסטלר, אשר הוחלף בסופו בשמו הנוכחית הככר תחום בארבעה בניינים בולטים: בנק של ספרד, פלאסיו דה Buenavista, את ינארס Palacio de וCibeles- Palacio de. המזרקה של סיבלס נמצאת בחלק ממדריד הנקראת בדרך כלל רקולטוס Paseo de. המזרקה הזאת, נקראת על שם סייבל (או קרס), אלת פוריות הרומית, נתפסה כאחד מהסמלים החשובים ביותר של מדריד. מזרקת סיבלס מתארת את האלה, יושבת על מרכבה רתומה לשני אריות. המזרקה נבנתה בתקופת שלטונו של שארל שלישי ותוכננה על ידי ונטורה רודריגז בי ןהשנים 1777 ושנת 1782. האלה והמרכבה הן העבודה של פרנסיסקו גוטיירז והאריות של רוברטו מישל. מזרקת המקור עמדה בסמוך לארמון Buenavista, והועברה למקומו הנוכחי באמצע הכיכר בסוף המאה ה -19. עד המאה ה -19 גם המזרקה של נפטון וCibeles הביטה ישירות זה בזה, עד שמועצת העיר החליטה לשלוח אותם לכיוון מרכז העיר. המזרקה של Cibeles אומצה על ידי מועדון כדורגל ריאל מדריד, שהאוהדים משתמשים בככר לחגוג את הניצחונות שלה בתחרויות כגון לה ליגה, ליגת האלופות או גביע הספרדי. דגל של ריאל מדריד הוא בדרך כלל כרוך סביב פסל Cibeles.

 4,5,6---שדרות כאלה אלקאלה Calle de Alcalbr /> רחוב אלקלה (בספרדית Calle de Alcal הוא רחוב מרכזי במדריד, בירת ספרד. באורך 10.5 קילומטרים, רחוב אלקלה הוא הארוך שברחובות מדריד וכן אחד הרחובות הישנים בה. הרחוב נבנה על יסודותיה של הדרך הישנה שהובילה ממדריד לאלקלה דה הנרס (ומכאן שמו) והמשיכה לאראגון. כיום מוביל הרחוב מפוארטה דל סול עד ליציאה הצפון-מזרחית מהעיר. לאורך הרחוב נמצאים אתרים חשובים רבים ובהם פלאסה דה סיבלס, שער אלקלה, בניין משרד החינוך הספרדי, מטה מכון סרוואנטס, בניין בנק ספרד, פארק בואן רטירו וזירת קרבות השוורים לאס ונטאס הוא אחד הרחובות העתיקים ביותר במדריד. לידתו והתארכות המשך היא להיות אחד עם הצמיחה של מדריד בהתאם לזמנים. מקורו של הרחוב אולי מקורו בזמן של מדריד הישנה כאשר החלה להבנות לאחר פוארטה דל הסול. הפריסה שלה מתגלה מוקדם המאה 15 כביש ישן שנולד בגבול המערבי של אז מדריד, פוארטה דל הסול הכביש מוביל מזרחה לאלקלה דה Henares ואפילו אראגון. בתחילה נקרא רחוב זית, בשל Olivar. כאשר המלכה אליזבת הראשונה הורתה להרוס את מטע הזיתים הסמוך, בשל מספר הפושעים שהסתתרו בו, ברחוב אבד את שמה הקודם. קטע הרחוב שיוצא מPaseo del Prado לפוארטה דה אלקלה בשל הנוכחות של האסם המלכותי של וילת דה מדריד. מלך בורבון צ'ארלס השלישי החליט לבנות דלת לגשת אליו לאחר כניסתו למדריד ב -9 בדצמבר 1769, מברצלונה. בפרויקט השער החדש מציג הצבאי המהנדס חוזה דה Hermosilla, האדריכל ונטורה רודריגז ואדריכל פרנסיסקו סבטיני. שנבחר לפרויקט של סבטיני אדריכל האיטלקי. פוארטה דה אלקלה החדשה נחנכה בשנת 1778. שער אלקלה (בספרדית Puerta de Alcal הוא אנדרטה הנמצאת בכיכר העצמאות (Plaza de la Independencia) במדריד, בירת ספרד.השער ממוקם סמוך למרכז העיר ומטרים ספורים מהכניסה הראשית לפארק בואן רטירו, על צירו של רחוב אלקלה. שמו של השער נגזר מהדרך הישנה ממדריד לעיר הסמוכה אלקלה דה אנרס. השער נבנה בשנת 1778 בהוראתו של המלך קרלוס השלישי והחליף שער קטן יותר שעמד במקום לפניו. בשנת 1823 נפגע השער מרסיסי פגזים במסגרת מלחמת האזרחים הספרדית, סימני הפגיעה נראים על השער עד היום.

7---- המנזר המלכותי convento de las descalzas real
Monasterio de las Descalzas Reales, המנזר של רויאלס Barefeet, נמצא בארמון לשעבר של מלך צ'רלס הראשון, מלך ספרד ופורטוגל של איזבל. שנוסד המנזר של נזירות של קלייר המסכנה ב1559. בהמשכו של המאה ה -16 ולתוך המאה ה -17, המנזר משך אלמנות צעירות או רווקות בנות אצולה. כל אישה מביאה עימה נדוניה. את העושר נערם במהירות, והמנזר הפך לאחד מהמנזרים העשירים ביותר בכל אירופה. Tom לואיס דה ויקטוריה, מלחין הרנסאנס המשובח ביותר של ספרד, עבד במנזר מ1587 לסוף חייו בשנת 1611. את הנתונים הדמוגרפיים של המנזר השתנה באיטיות לאורך זמן, ובמאה ה -20, כל האחיות היו בעוני. המנזר שמר את העושר של העבר שלו, אבל זה היה אסור למכירה פומבית כל אחד מהפריטים מאו לבזבז מהכסף שהוא קבל מהנדוניה. המדינה התערבה כאשר הוא ראה שהאחיות היו עניות, והאפיפיור העניק היתר מיוחד כדי לפתוח את המנזר כמוזיאון בשנת 1960. אלפונסו, דוכס אנז'ו וקאדיז (מת 1989) הוא נקבר בקפלה של יוחנן המטביל ליד בנו בכורו פרנסיסקו דה העסיס (מת 1984). אחיו הצעיר אלפונסו גונזלו (מת 2000) הוא נקבר בקפלה של סן סבסטיאן. בעוד שבעבר, האוצרות של המנזר לא היו גלויות, היום במנזר שוכנות רק כמה נזירות, והאתר הוא אנדרטה לאומית מושכת מבקרים. נדוניה של בנות האצולה לעתים קרובות הושקעה לתוך שרידים ופיסות התערוכה המקושטות שלהם. בין שרידים רבים על תצוגה הן putatively חתיכות מישו צלב של, והעצמות של סן סבסטיאן. בין יצירות מופת אמנות היקרות הערך הם טיציאן הכסף של של הקיסר, השטיחים הארוגים לעיצובים על ידי רובנס, ויצירות מאת הנס דה Beken וברויגל אלדר. האדריכל המקורי של הכנסייה היה אנטוניו Sillero. החזית תוכננה על ידי חואן באוטיסטה דה טולדו בשנת 1559; שגם עזר בקירוי של הכנסייה. חלקים של המזבח, המקהלה, וכלי הקודש, תוכננו על ידי חואן גומז דה מורה ב1612. גספר סרה בשנת 1562 השלימה את רטאבלו העיקרי של המזבח, שנחשב ליצירת המופת שלו. למרבה הצער, רטאבלו זה נהרס בשריפה בשנת 1862, יחד עם רבים מהציורים וציורי הקיר על ידי חואן דה לה קרוז Pantoja. בשנת 1863 המזבח הוחלף על ידי אחד שהוזמן בשנת 1716 על ידי פיליפ החמישי, מלך ספרד לconmemorate קדשה של הישועי הצרפתי ז'אן פרנסואה רג'יס, הכולל ציורים של מישל-Ange Houasse. יש הקלה מפוסלת של האידאל הנערץ של חואן פרנסיסקו רג'יס, על ידי קמילו רוסקוני. הפנלים הצדדיים פוסלו על ידי החוסה Bellver. פסל שכיבה של ישועי היה מעשה ידי פסל אגוסטינו Cornacchini. קפלה מכילה פסל שיש של orant ג'ואן של אוסטריה על ידי אחד פומפאו לאונים או Crescenci.

 8---- בית קפה להתרגעות בככר

9----ארמון המלך Palacio de real
(הארמון המלכותי של מדריד) הוא מעונה הרשמי של משפחת המלוכה הספרדית בעיר מדריד, אבל זה משמש רק לטכסים ממלכתיים. המלך חואן קרלוס ומשפחת המלוכה לא שוכנים בארמון, אלא העדיפו לגור בארמון הצנוע יותר פלאסיו דה לה Zarzuela בפאתי מדריד. הארמון נמצא בבעלות המדינה ומנוהל על ידי סוכנות ציבורית של משרד הנשיאות. הארמון ממוקם בחלק המערבי של העיר מדריד, ממזרח לנהר Manzanares, והוא נגיש מתחנת המטרו אופרה .הארמון הוא בחלקו פתוח לציבור, למעט כאשר הוא נמצא בשימוש עבור עסק רשמי. בספרדית זה נקרא לעתים באופן שגוי "פלאסיו דה אוריינטה" על ידי בלבול עם "פלאזה דה אוריינטה", הכיכר שנמצאת בצד המזרחי (מזרחי) של הארמון. הארמון היה במאה ה-9 מבצר, הנקרא mayrit, נבנה כמאחז על ידי מוחמד מקורדובה לאחר 1036 ירש את הארמון המורי טאיפה של טולדו. לאחר שמדריד נפלה לאלפונסו השישית מקסטיליה בשנת 1085, המבנה היה בשימוש רק לעתים רחוקות על ידי מלכי קסטיליה. ב1329, המלך אלפונסו XI מקסטיליה כנס קורטס של מדריד בפעם הראשונה. פיליפ השני העביר את חצרו למדריד בשנת 1561 הארמון נשרף בדצמבר 24, 1734; המלך פיליפ החמישי הורה לבנות ארמון חדש באותו המיקום. הבנייה התחוללה בשנתי 1738-1755. הארמון החדש נכבש על ידי צ'ארלס שלישי בשנת 1764. המלך האחרון שהתגורר ברציפות בארמון היה אלפונסו שלוש עשר, אם כי מנואל Aza, נשיא הרפובליקה השנייה, . באותה תקופת הארמון היה ידוע בתור "פלאסיו נסיונל". לארמון יש 135.000 מטרים רבועים (1450000 sq ft) של שטח רצפה ומכיל 2800 חדרים זה הוא לארמון יש 135.000 מטרים רבועים (1450000 sq ft) של שטח רצפה ומכיל 2800 חדרים זה הוא הארמון הגדול ביותר באירופה ע"י שטח רצפה. הפנים של הארמון בולט לעושרה של אמנות, בכל קשור לשימוש בכל מיני חומרים משובחים בבנייתו והעיצוב של החדרים שלו עם יצירות אמנות מכל הסוגים, כולל ציורים של אמנים כמו קאראווג'ו, ולאסקז ופרנסיסקו דה גווייה וציורי קיר על ידי קורדו , ג'ובאני בטיסטה טייפולו ו אנטון רפאל. אוספים אחרים בעלי חשיבות הסטורית ואמנותית רבה שנשתמרו בבניין הם נשקייה המלכותית, פורצלן, שעונים, ריהוט והכסף. נכון לעכשיו, Patrimonio נסיונל, גוף אוטונומי תחת משרד הנשיאות, מנהל את הטיפול ברכוש ציבורי בשירות הכתר.

10----קתדרלת אלמודנה Almudena Cathedral
כאשר בירת ספרד הועברה מטולדו למדריד בשנת 1561, מקום מושבו של הכנסייה בספרד נשאר בטולדו, כך ההון החדש - יוצאת דופן למדינה קתולית - לא היה קתדרלה. תוכניות נדונו כבר במאה ה -16 כדי לבנות קתדרלה במדריד המוקדשת לבתולת אלמודנה, אך הבנייה לא החלה עד שינת 1879. הקתדרלה נראה כי נבנתה באתר מסגד של ימי הביניים שנהרס ב1083 כאשר אלפונסו השישי כובש מדריד. פרנסיסקו דה Cubas, מרקיז Cubas, עיצוב ובימוי הבנייה בתחייה הגותית בסגנון. בנייה הופסקה לחלוטין במהלך מלחמת האזרחים בספרד, והפרויקט ננטש עד לשנת 1950, כאשר פרננדו צ'ואקה Goitia התאים את התוכניות של Cubas דה לבארוק חיצוני כדי להתאים את החזית האפורה ולבנה של Palacio Real, העומדת ממול. הקתדרלה לא הושלמה עד 1993, כאשר הוא קודש על ידי אפיפיור יוחנן פאולוס השני. ב -22 במאי 2004, הנישואין של פליפה, נסיך אסטוריאס לטיציה אורטיס Rocasolano (שנקרא אחר כך לטיציה, נסיכה של אסטוריאס) התקיימו בקתדרלה. פן ניאו גותי הוא ייחודיים מודרניים, עם קפלות ופסלים של אמנים עכשוויים, בסגנונות heretogeneous, מתחיות הסטוריות לעיצוב "מוקפץ אמנות". קריפטה ניאו רומנסקי הבתים מהמאה ה -16 תמונה של Virgen de la אלמודנה. בקרבת המקום לאורך חפירות ראש עיריית Calle חשפה שרידים של חומות עיר מוריות וימי ביניים. ב -28 באפריל 2004, קרדינל אנטוניו מריה Rouco ורלה, ארכיבישוף של מדריד ברכה את הציורים החדשים באפסיס, צוירו על ידי קיקו ארגואלו, מייסד דרך Neocatechumenal. הקתדרלה הייתה מקום מושבו של הפטריארך של האיים הודו המערבית, הפטריארכיה כבוד נוצרה במאה ה 16, ולאחר מכן תואר כבוד לכומר של בית המשפט הספרדי.

11----גני ויזיטאלס Jardines de las vistillas
הגנים נמצאים במרכז ההסטורי של העיר הספרדית במדריד. משתרע על פני מעלה והמורדות של גבעה, מוקף ממערב על ידי עמק נהר וצפונה לאורך האפיק הישן של סן פדרו, ן ועל רחוב סגוביה. הגבול הדרומי מסומן ברוסאריו סטריט ומזרח מורכב מהכביש הראשי. Bailen והרחוב גראן ויה דה סן פרנסיסקו. יש להם שני חלקים נפרדים. בחלק הצפוני גנים ערוכים ברציפים הקיימים לאורך הגשר של סגוביה. בחלקו הדרומי, הגנים נקראים פרק קורניש, על שם מיקומו על שפת גיא, מתארים את החזית המערבית של מונומנטלי הבזיליקה המלכותית של סן פרנסיסקו אל גרנדה וסמינר המועצות על מדריד. הגנים הם ברשימה האדומה של מורשת בסכנת ההכחדה שהיספניה נוסטרה החלה ב2006 על ידי מועצת העיר מדריד, הכוללת את העברת הקרקע ציבורית לכנסייה לבניית מתחם בניין בלאס. הוא אחת הסיבות לכך שעמותה זו טוענת להכללה ברשימה.

12---כאמפו דל מורו CAMPO DEL MORO
הוא ממוקם בין נהר Manzanares והארמון המלכותי. זה אולי נובע משמו לעובדה שזה היה האתר של מחנה הוקם על ידי הצבאות המוסלמים שהטילו מצור על מדריד בין 1100 ו 1200. זה כבר הסצנה של מסיבות ציד, פנים אל פנים, וטורנירים, כמו גם משמש כדרך לאדמות פרק קאזה דה קמפו. קמפו דל מורו אינו כה מאותה התקופה כארמון היום החדש המכונה ארמון אוריינטה; הגנים לא באו לידי קיום עד סוף המאה ה -19. הגן כפי שאנו רואים אותה כיום, הוא תוצאה של שיפוץ שבוצע בשנת 1890. זה שבזמן שהוא הופך לגן מעוצב בסגנון האנגלי רומנטי. עץ, כרי דשא משופעים בעדינות, פסלים, מזרקות, טיולים, רוק גינות ומעקה ברזל יצוקה מפוארת להפוך את הגן החדש. שתי המזרקות הגדולות המבוגרות והטיולים עיקריים נשמרו ובכך ליצור גינה מעורבת בסגנון המשלב קווים ישרים עם קימורים באחד. שילוב זה מה שנותן גן האוויר המלכותי המונומנטלי שלו. בין 70 מינים של עצי אורן 2, שני שיחים ועץ אלון וסקויה הם ראוי לציון לגיל הגדול שלהם

13-----בית הנזיר של סן אנטוניו דה לה פלורידה מדריד Real Ermita de San Antonio de la Florida
הקפלה המלכותית של סיינט אנתוני לה פלורידה (ספרדית: ארמיטה דה סן אנטוניו דה לה פלורידה נדל) היא קפלה נאו קלאסית במרכז מדריד. הקפלה ידועה בעיקר בזכות תקרתו וציורי קיר ציורי הכיפה בוצעה על ידי גווייה . הקפלה נבנתה במיקום הכללי של שתי קפלות קודמות שנבנו ב1730, שהיו באדמות חקלאיות שנקרא לה פלורידה. המבנה הנוכחי נבנה על ידי פליפה פונטנה 1792-1798 בהוראת המלך קרלוס הרביעי, שגם הזמין את ציורי הקיר של גווייה ועוזרו Asensio ג'וליה. המבנה הוכרז כאנדרטה לאומית בשנת 1905. בשנת 1919 שרידיו של הגווייה הועברו לכאן מבורדו, שם הוא נפטר בשנת 1828. בשנת 1928 קפלה זהה נבנתה לצד המקורי, על מנת לאפשר למקורי להיות מומר למוזיאון. בכל 13 ביוני הקפלה הופכת אתר עלייה לרגל תוסס שבו נשים נשואות צעירות באו להתפלל לאנטוניוס הקדוש ולבקש שותף. את ציורי הקיר של גווייה הושלמו במשך תקופה של שישה חודשים בשנת 1798. ציורי הקיר מתארים את הנסים של אנטוניוס הקדוש מפדואה.

 14---בית קפה להתרגעות