ב-12 ביוני 2025 נחתנו לסוף שבוע זוגי ארוך במדריד. אם התאריך נשמע לכם מוכר זה בגלל שכמה שעות אחרי שנחתנו
החל מבצע "עם כלביא". מה שהיה אמור להיות התרעננות רומנטית בבירה אירופאית הפך לשבועיים של נדודים בין מדריד לרומא כשאת האווירה הפסטורלית מחליפה דאגה לילדים שנשארו בארץ (אין כמו הסבתות) וחוסר וודאות מתי ואיך נחזור.
לא אפרט את כל קורותינו ב-12 ימי המלחמה. לאחר כמה ימי "חופשה" במדריד התארגנו לעבודה מרחוק שתסיח קצת את דעתנו. כשהבנו שטיסת החילוץ לא תצא ממדריד עברנו לרומא, שם חיינו ועבדנו כשבוע ומשם חולצנו לבסוף. הדאגות והידיעות מהארץ לא ממש אפשרו לנו להתנתק, ואולי בגלל זה יצאנו ממדריד עם טעם קצת חמוץ. דווקא השגרה שיצרנו בשלב השני של הטיול, של מגורים ועבודה בחו"ל הסיחה את דעתנו ואפשרה לנו קצת להירגע.
המטרה בגיחה למדריד היתה לאכול טוב, לראות אומנות משובחת ולהירגע באווירה אירופאית. במאמר אני מתאר את האזורים והאתרים המרכזיים בעיר עם דגש מיוחד על המקומות בהם אכלנו. יש במדריד המון אוכל טוב וזול וזה חלק מרכזי בטיול. בנוסף אני כותב על סוף שבוע כיפי ומיוחד שערכנו בסגוביה, עיירה יפיפיה מערבית למדריד, ולבסוף מקדיש כמה שורות לשהות שלנו ברומא. בסוף המאמר אני מפנה לכל מקומות הלינהבהם התאכסנו.
מדריד
אבא שלי, עליו השלום טען שמדריד יותר יפה מפריז. אני לא בטוח שהוא צדק, אבל יכול להיות שאווירת המלחמה לא עשתה טוב לרושם שהעיר נתנה לי. מדריד הרגישה לי הרבה פחות "עיר עולם" מבירות אירופאיות אחרות, ויותר מייצג של אווירה מקומית מאד, ספרדית מאד. חודש יוני, מסתבר בדיעבד, לא נחשב ל"עונה החמה" במדריד, וברוב הזמן הרגשנו שאנו מוקפים במקומיים ושאין עומס באתרים המרכזיים.
העיר מלאה במקומות עירוניים קסומים - כיכרות, סמטאות צרות וגנים. אין בה את הפאר של פאריס וגם לא את המודרניות של לונדון או ברלין. יש בה מרקם עירוני עם יופי "לא מתאמץ" ותחושה מאד לא פורמאלית.
יש כמה אזורים במרכז העיר שאינו גדול במיוחד. הנגישות בינהם מתנהלת ברגל או ברכבת התחתית הנוחה מאד.
אזור Plaza Mayor והמרכז ההסטורי:
אזור המרכז ההיסטורי והתיירותי תחום, פחות או יותר בין רחוב C.des Segovia בדרום וה-Gran via בצפון. זה האזור לטעות בו בין הסמטאות והכיכרות, להנות מכוס צ'וקולטה עם צ'ורוס ולספוג את האווירה. מאד אהבתי את האזור, אם כי אני מניח שהוא יכול להיות עמוס מאד בעונת התיירות.
יש באזור כמה כיכרות מרשימות:
Plaza Mayor: הכיכר המרכזית של העיר, בה התרחשו בעבר טקסים מלכותיים ומשפטי אינקויויזיציה. יש לה צורה מרובעת עם חזיתות היקפיות אחידות שלמרגלותיהן ארקדות המשכיות שמשמשות בית למסעדות ובתי קפה רבים. הכניסה המרשימה ביותר אליה היא דרך Arco de Ciudad Rodrigo מכיוון מערב.
Puerta del Sol: כיכר סואנת בצורת חצי אליפסה עם כמה מבנים הסטוריים מפוארים, פסל של המלך קרלוס השלישי ושל דב (סמל העיר). שולט על הכיכר מבנה הנקרא Casa de Correos עם חזיתו האדמדמה ומגדל השעון שלו. מולו מצאת הלוחית "קילומטר אפס", המסמנת את מרכז רשת הכבישים הספרדית, שזה סוג של אטרקציה כזו שמאפשרת לראות תיירים מצטלמים עם אבן.
Plaza de la Villa: כיכר שקטה ששימשה בימי הביניים כמרכז העיר והיא מוקפת בכמה שכיות חמדה אדריכליות עתיקות.
האזור שצפונית לרחוב C. Mayor מזמין במיוחד לשיטוט, עם רחובות יפים וכיכרות קטנות. הוא תחום ממערב ע"י Plaza de Oriente שהיא מעין פארק קטן למרגלות ארמון המלוכה המפואר, בו לא ביקרנו. מצפון תוחמת את האזור השדרה המרכזית של העיר - ה-Gran Via, שבדרך כלל קוראים לה ה"שאנז ד'אליזה של מדריד". דווקא השם הזה מבליט את ההבדלים בין פאריז למדריד. השדירה המקורית בפאריז מאופיינת באדריכלות ניאו קלאסית מפוארת אך גם חמורת סבר ואחידה, הנמתחת בתוואי ישר המבליט את ה"מלכותיות" שלה. ואילו במדריד - הבלאגן חוגג. השדרה צרה, תחומה במבנים בשלל סגנונות אדריכליים. מארמונות קלאסיים ועד מגדלי ארט דקו שהושפעו מניו יורק של תחילת המאה ה-20. זה מקום שנחמד להסתובב בו ולעשות בו קניות אבל הוא חסר לדעתי את הקסם של שאר אזורי מרכז העיר.
ה-Gran Via מסתיימת בכיכר הגדולה Plaza de España למרגלות המגדל Hotel Riu Plaza España חמור הסבר ובמרכזה פסל של דון קישוט. מזרחת אליה נמצא Temple of Debod - מקדש מצרי מקורי שפורק ונשלח לספרד ממצרים בתור מתנה על עזרתה בהצלת מקדשי אבו סימבל מהצפה (מכוונת). למי שאוהב ארכיאולוגיה - זה מיוחד. יש משם נוף יפה לכיוון מערב ואין להגיע לביקור במקדש ללא הזמנת מקום מראש לשעה ייעודית.
שוק San Miguel: במדריד יש המון שווקי אוכל, וזה המפורסם מכולם. הוא לא גדול ומכיל עשרות דוכנים המוכרים טאפאס מסוגים שונים. למרות שהוא תיירותי מאד הוא מאד מהנה ויש בו מבחר ממש גדול ודי איכותי. טיפ קטן - דבר ראשון תמצאו מקום לשבת ואז תשלחו שליחים לדוכנים השונים.
Loca obsession: מסעדה ממש מגניבה שמתמחה בארוחות בוקר עם תפריט מגוון ולא יקר וקפה טוב.
Lamucca del Carmen: סניף של רשת מסעדות פונקציונאליות שפרוסות ברחבי העיר. לכאורה - שום דבר מיוחד אבל המנות היו נדיבות, במיוחד סלט עם מרכיבים לא שגרתיים והמיקום מנצח - על כיכר Plaza del Carmen השקטה והשלווה. מתאים לדעתי בעיקר לארוחת צהרים.
צפונית ל-Gran Via - שכונות Chueca ו- Malasaña:
האזור שצפונית לשדירה המרכזית של העיר נחשב יותר צעיר ופחות תיירותי. יש בו כיכרות מקסימות וסמטאות שכיף לטעות בהן
שכונת Chueca היא המזרחית והסואנת מבינהן. היא נחשבת למרכז של הקהילה הגאה ויש בה רחובות מסחריים רבים עם חנויות מיוחדות. במיוחד האזור התחום בין הכיכרות Plaza del Rey, Plaza de Pedro Zerolo, ו- Plaza de Chueca, ורחוב C\Del Hortaleza ורחוב Calle de Fuencarral המפורסם בחנויות יד השנייה והבוטיקים המיוחדים.
Mercado de San Ildefonso: יש בשכונה כמה שווקי אוכל. בשוק הזה יש אווירה מאד מיוחדת לדעתי, עם כמה מפלסים המעוצבים בסגנון צעיר ואפשרויות ישיבה מגוונות. בשכונה יש גם את Mercado San Antón שיש בו כמה דברים טובים ו- Mercado Barceló שלדעתנו לא היה ממש מגוון.
בשכונת Malasaña האווירה רגועה יותר. השכונה נחשבת כמקום של "תרבות נגד" עם גרפיטי מקורי וחנויות יד שנייה מיוחדות. בואו נגיד ש-Shortditch זה לא (למי שמכיר את השכונה משופעת הגרפיטי בלונדון) אבל זה מעניין וכיף להסתובב שם.
רחובות מעניינים במיוחד הם Calle del Espíritu Santo והרחובות המקבילים לו מצפון עד לכיכר הרגועה והיפה Plaza del Dos de Mayo המכילה קשת ניצחון ללוחמים בהתקוממות נגד נפוליאון. רחוב מעניין נוסף הוא C. de la Luna המכיל חנויות קומיקס ומנגה רבות. גם רחוב C .del Pez הנמצא צפונית לו מכיל גראפיטי מיוחד ואת הגלריה La Fiambrera Art Gallery שהיא גלריה גדולה שמצליחה לשמור על גיוון למרות ההתמחות הברורה שלה באומנות פופ ואומנות סוריאליסטית
La Musa Malasaña: מסעדה שהיא חלק מרשת של 8 מסעדות. יש בה מנות מיוחדות ולא שיגרתיות ביחס למסעדות הטאפאס הגנריות שמציפות את העיר וארוחת הטעימות שלה משתלמת במיוחד.
Ochenta Grados Malasaña: עוד מסעדת טאפאס לא שגרתית עם מנות מעניינות. האווירה מאד צעירה והאוכל לפעמים קצת מתחכם יתר על המידה אבל טעים מאד.
שכונת La Latina:
שכונה זו, הממוקמת דרומית לאזור ה-Plaza Mayor נחשבת כמרכזו ההיסטורי של מעמד הפועלים. היא מאופיינת בקנה מידה קטן יותר בדרך כלל ומארג שיותר מזכיר עיירה מימי הביניים. במיוחד אהבתי את האזור הפרוס בין Plaza los Carros ל- Plaza de la Pajaשהוא שלו במיוחד. סמוך לשם נמצא גן קטנטן וקסום הנקרא Garden of the Prince of Anglona ולידו סמטה המובילה למגדל הפעמונים העתיק (המאה ה-14) של כנסיית Church of San Pedro el Viejo.
Cava Baja: רחוב מסעדות הטאפאס הרשמי של מדריד. ברחוב זה וברחוב המקביל לו מדרום יש עשרות מסעדות. אכלנו ב- Taberna Tempranilloבאווירה הומה במיוחד ארוחת טאפאס מסורתית וטובה.
שוק הפשפשים: בימי ראשון מתקיים בשכונה שוק פשפשים ענק המשתרע ברחובות שמדרום לכיכר Plaza de Cascorro. זו חוויה מאד ייחודית בגלל הגודל העצום של השוק שמציף את הרחובות ובמיוחד בשדירה היפה C/ de la Ribera de Curtidores. חלק גדול מהשוק, במיוחד לאורך השדירה ובחלקו הצפוני כלל אינו שוק פשפשים אלא שוק אופנה עם מגוון רחב של דוכנים במחירים טובים.
Alto Bardero: מסעדה מודרנית ומקורית מאד. מנות מיוחדות ולא שגרתיות ובאופן מפתיע נדיבות מאד. ממש מסעדה מצויינת.
מזרחית למרכז העיר:
את המרכז ההיסטורי תוחמת שדירה רחבת ידיים - ה-Prado לאורכו ומזרחית אליו יש כמה אתרים מרכזיים:
מוזיאון Prado: אחד מהמוזיאונים לאומנות הטובים ביותר שהייתי בהם. לשוחרי אומנות של הרנסנס והבארוק מדובר בביקור חובה. המבחר והאיכות הם מדהימים. ביקרנו שם יותר מ-6 שעות שחלפו במהירות, ולא הספקנו את הכל. במיוחד אני אציין את ה"חדר השחור" של גויה שהוא אולי התערוכה המרשימה ביותר שהייתי בה וכמובן את ה"שלושה במאי 1808" של גויה. בנוסף יש באוסף מבחר מדהים של ציירים קלאסיים כמו ריברה, אל גרקו, קרווג'יו, טיציאן ועוד.
מוזיאון Reina Sofia: מוזיאון מרכזי נוסף שהסיבה המרכזית לביקור בו הוא הציור המונומנטלי של פיקסו - הגרניקה, המתאר את זוועות מלחמת האזרחים. לציור זה מוקדש אולם נפרד, וכדאי להגיע מוקדם עם הפתיחה לפני שהוא מתמלא לגמרי בתיירים. פרט אליו התערוכות די פושרות. בין שני האגפים שלו - השישן והחדש - נוצרת כיכר מעניינת. ניתן לעלות לגג האגף החדש לתצפית מיוחדת על גגות הסביבה.
Thyssen-Bornemisza National Museum: מוזיאון קטן המוקדש לאימפרסיוניזם ואומנו מודרנית, בעיקר של המאה ה-20. לא חובה, אבל נחמד מאד, בעיקר לשוחרי אומנות.
Mercado Antón Martín: לא רחוק מה- Reina Sofiaנמצא שוק זה, עם עשרות דוכנים מגוונים בכמה קומות.
El Retiro: פארק רחב ידיים ויפה מאד עם מוקדי עניין שונים כגון אגמים, מזרקות, ארמון זכוכית (שהיה סגור לשיפוצים) ואינספור שבילים מוצלים. מקום נעים ונחמד להסתובב בו.
Segovia:
הזמנו טיסה לרומא והיה לנו סוף שבוע "להרוג". יש כמה יעדים המתאימים לגיחות מחוץ לעיר ומתוכם נבחרה העיירה סגוביה. הזמנו רכב ומלון במהירות ויצאנו ליומיים מהנים במיוחד מחוץ לעיר. לעיירה עצמה מספיק יום אחד, וכחצי יום נוסף הוקדש לביקור במנזר El Escorial הסמוך לעיירה.
מאד התלהבנו מסגוביה. היא אמנם קטנה אבל יש בה כמה מונומנטים ראויים לציון, אווירה ממש נעמה ואפילו סגון אדריכלי ייחודי של פיתוחיח טיח תלת מימדיים המופיעים על חזיתות רבים מהמבנים. החלק ההסטורי של העיירה מחולק בגדול ל-2 חלקים: העיר העליונה שוכנת על גבעה רמה ומכילה מבוך פוטוגני במיוחד של סמטאות וכיכרות, והעיר התחתונה שמרוכזת סביב Plaza del Azuguejo.
אמת המים הרומאית: סגוביה ידועה בזכות אמת המים הרומאית שהיא שריד ארכיאולוגי יחודי ועצום. היא משתרעת לאורך מאות מטרים ומתנשאת לגובה של 28 מ'. חווים אותה בשיא הדרה כשהיא חוצה את כיכר Plaza del Azuguejo במראה מרהיב שאין שני לו.
מהכיכר יוצאים דרומה כמה רחובות יפים ובעיקר Av. Aqueducto הרחב. ברחוב זה ניתן לצפות בעוד תופעה שהעיירה ידועה בה - כנסיות רומנסקיות עתיקות (מאות 11-13) וחינניות השמורות באופן מדהים. שתים כאלו ממוקמות לאורך הרחוב - Atrio y Torre De San Clemente ו- Iglesia de San Millán. כנסייה רומנסקית חמודה נוספת ממוקמת בעיר העתיקה - Iglesia de San Martín.
נעים לטייל בעיר העליונה. הרחובות צרים וציוריים והנוף מהחומה ההיקפית יפה, במיוחד צפונה. אתרים ראויים לציון הם הקתדרלה הענקית והמקושטת בכבדות, ןהטירה - ה-Alcazar הממוקמת בקצה המערבי של העיירה ונראית כאילו שלפו אותה מסרט של דיסני. בנוסף נחמד להתחקות אחרי השרידים של הקהילה היהודית שהוכחדה בגירוש ספרד, במיוחד לאורכו של רחוב C. Juan Bravo.
מנזר El Escorial: מנזר עצום הנמצא בעיירה San Lorenzo de El Escorial. הוא הוקם כארמון מלכותי על ידי גדול מלכי ספרד ברנסנס, פיליפ השני ששיכן בו מנזר, אולי כדי להצדיק את העלויות המטורפות. הביקור במקום מאד מעניין ועובר דרך חצרות מלכותיות, אולמות נרחבים וקתדרלה ענקית. המנזר מכיל לא מעט עבודות אומנות של גדולי ציירי הרנסנס, ובמיוחד ראוי לציון חלל הספריה המלכותית - אולם ארוך המכוסה ציורי תקרה מרהיבים לכל אורכו.
כשחיפשנו משהו לאכול מצאנו את מסעדת La Genara הממוקמת בכיכר החמודה Plaza San Lorenzo. מסעדה פשוטה עם מנות ענקיות וטעימות, שמציעה ארוחות עסקיות במחיר מצחיק.
רומא:
את הטיול סיימנו כאמור, בשהות של שבוע ברומא. זה לא היה ממש חופש. התגוררנו בדירות שאפשרו לנו לעבוד כל היום, מה שהסיח את הדעת קצת מהחדשות והדאגה. ועדין, יש לי כמה תובנות וטיפים שלמדתי ושיכולים לסייע למי שמתכנן חופשה בעיר:
לינה מחוץ למרכז: התגוררנו בשכונת San Giovanni התוחמת את מרכז העיר ההסטורי מדרום. התחבורה ממנה למרכז מאד נוחה ע"ב קו מטרו A ואין בה את הצפיפות וכמויות התיירים המאפיינות את האזורים ההסטוריים של העיר. בנוסף התוודעתי לאתרים שלא הכרתי כי הם בדרך כלל "מחוץ לרדאר" כמו פארק Giardini Viale Carlo Felice עם המראות היפים של החומה הרומאית הגדולה, Porta Maggiore - מבנה השער העצום בחומה ו-Tempio di Minerva Medica הגדול שראינו בשוטטויות שלנו למרכז העיר. כחובב ארכיאולוגיה זה ממש עשה לי חשק לתכנן טיול בעיר שנסוב רק סביב האתרים הפחות מתויירים, כמו פארק האקוודוקטים והנקרופוליס, אבל זה באמת לפעם אחרת.
La Mosca Matta: מסעדה הממוקמת ממש מתחת לדירה בה גרנו ב-San Giovanni. יש את הקלישאה שצריך לאכול היכן שהמקומיים אוכלים, ופה הקלישאה הזו באה לידי ביטוי. מסעדה מאד זולה, אבל מאד מיוחדת עם מנות מקוריות לצד מנות קלאסיות. ממש הרגשנו שמצאנו פנינה אמיתית.
ניצול שעות הבוקר ובין הערביים: היינו פותחים את היום בטיול רגלי. נוסעים לתחנת הרכבת המרכזית ומתחילים משם סיבוב בעיר העתיקה. בשעות הללו יש אווירה ממש מיוחדת, בלי התיירים שעוד ישנים וכשכל החנויות ובתי קפה רק מתארגנים לפתיחה. סיבוב נוסף במרכז העיר היינו עודים לקראת הערב. במיוחד זכור לי המראה של Via dei Fori Imperiali - הכביש הראשי שמחבר את הפורומים השונים לקולוסיאום, שבדרך כלל מלא עד דוחק בתיירים ובגלל השעה המאוחרת יחסית היה די ריק ונעים להליכה.
בתקווה שהשקט ישוב, החטופים יחזרו ושהחיים יחזו לנורמאליות.
מקומות הלינה:
Petit Palace Plaza Mayor:
https://www.lametayel.co.il/tips/x7ylp5
דירה במדריד - באירוח של Alvaro:
https://www.lametayel.co.il/pois/goxdp
מלון ב-Segovia:
https://www.lametayel.co.il/tips/r28x5n
דירה ברומא:
