דצמבר 2015, נסיעה לקולורדו עומדת על הפרק, כשהתכנונים החלו עוד באוגוסט. והפעם- חופשת סקי בוייל וברקנרידג'… ממש הפתעה.
אחרי שביליתי לא מעט באתרי סקי שונים בעולם, כולל איטליה, צרפת, אוסטריה ושוויץ באירופה (ודווקא לא בספרד...), ובקולורדו, נבדה, יוטה, וקליפורניה במערב ארה”ב, וכן ויסטלר ומון טרמבלאן בקנדה, מגיע הזמן בו מבין אדם (במקרה זה, אני), שיש מה שהוא אוהב במיוחד. וייל במקום הראשון, ואם כבר הגענו עד הלום- ברקנרידג' במקום השלישי (ובמקום השני ויסטלר, אבל לא ניסע במיוחד ב-8 ימי הגלישה שיש לנו).
בהלוך טסנו לוגאס ליומיים ומשם טסתי לקולורדו ל- 8 ימי גלישה מלאים.
אני תמיד נשאלת כמה שאלות קבועות לעניין גלישה לבד. להלן התשובות:
- האם זה לא מפחיד? תשובה- לעיתים נדירות מאד. בד”כ הגלישה מתבצעת עם אנשים נוספים במסלול, ונדירים המקרים בהם הגלישה בודדה למשך זמן ארוך. כמו כן, אני משתדלת מאד לא לעשות שטויות (לא תמיד זה מצליח). אם אני חושבת שאיני יכולה לעשות את המסלול, אשתדל ברוב המקרים לא לעשות אותו, ואם נתקעתי במסלול מסובך/מורכב/תלול/מפחיד/צר או כולם ביחד, אני ארד אותו בסקידינג (גלישה על הצד) או אנסה לסיים את הסיבוב במקום שאפשר. או שילוב של שניהם.
- האם זה לא משעמם? ובכן, חד משמעית לא. כל אחד בנוי אחרת. יש כאלה שלא יכולים לצאת לחופשה ללא 10 אנשים לפחות. אני לא כזו. אחד מהקולגות באתר (כן, בנדיט, זה אתה) הגדיר את זה בצורה חיננית: סוציומט מדרונות. ובכן, אני אדם נחמד מאד ביום יום, חברותי אפילו. אבל על המדרונות, אני נהנית מהבדידות שמבחינתי היא פאן טהור. גם בערב, אני תמיד מוצאת מה לעשות (שופינג !!!!) ולהלן, כייף. אגב, אני חולמת על החופשה זמן רב קודם, וממש מדמיינת את השקט המופלא.
- האם זה לא יקר? יש דרכים להוזיל חופשה לבד, ואני מתמחה בהן. hotwire, booking, רכישת פאס מראש. למדתי את כל השיטות לעשות את החופשה זולה יותר, ועדיין, לא מדובר בתענוג זול.
- בכל מקרה, למדתי לאורך השנים להבין מה מומלץ לעשות, ובכל נסיעה אני משתפרת…
לארה”ב טסתי ביונייטד, הטיסה המועדפת עליי בד”כ בשל לו”ז מועדף. עלות הטיסה- 1450 דולר. הוספתי עוד 2 טיסות ביניים עם סאות'ווסט, חברה מצויינת שטיסותיה זולות במיוחד (יש להזמין מבעוד מועד !)- עלות הטיסות וגאס- דנבר-וגאס (ממנה חזרתי)- 160 דולר.
מלונות סגרתי בעיקר דרך hotwire- מלון ראשון היה בסט ווסטרן פטארמיגן לודג' בדילון, ממש ליד קיסטון וברקנרידג'. עלות- 94 דולר ללילה.
את המלון הבא אני מכירה היטב- קומפורט אין אייבון- 5 לילות שם עלו לי 333 דולר. על עלות זו יש להוסיף 25 דולר ליום חניה בוייל. ועדיין, יצא פחות מ 500 דולר- ממש מציאה לאיזור זה. את המלון סגרתי באוגוסט, וזה זמן מצויין לעשות זאת.
המלון האחרון היה הסילבר אין בסילברת'ורן, אצל בעלת המלון הפולניה שישנתי אצלה לא מעט, והיא נעימה ומסבירת פנים. אני מאד ממליצה על המקום. עלות- כ 110 דולר. ס”ה הלינה עלתה לי סביר מאד ל 7 לילות.
רכב- אלאמו דנבר. תמיד עדיף לשכור רכב מראש מישראל, ורצוי להתאים אותו לצרכיכם בשטח. הפעם, לא שמתי לב שהוזמן עבורי רכב מסוג SUV פשוט ביותר. עלות השדרוג ליונדאי סנטה פה- כ 200 דולר. ויתרתי ולקחתי מתוך שתי הבחירות שהוצבו בפניי - JEEP ו JEEP- את ה JEEP… (הג'יפים היו קצת שונים, לקחתי את הרחב יותר והפחות ספרטני).
את הנסיעה להרים התחלתי מהר. אני מכירה את הדרך היטב. מ PENA BVD, יש לנהוג 10 מיילים משולטים היטב לירידה ל I -70, הכביש הבין מדינתי בכיוון מערב. הנהיגה לקראת ההרים החלה להפוך פקוקה, שילוב של סופת השלגים העזה שהתחוללה, יחד עם יום שבת- בו אנשים רבים נהגו להרים לחופשת סופ”ש כייפית.
נהגתי לאט, ובמקום להגיע לברקנרידג' אחרי שעה וחצי, הגעתי אחרי שעתיים ויותר. מהר מאד עליתי להר, לגלישה של שעתיים קפואות. הבנתי די מהר שאהיה חייבת חיזוק של ביגוד וציוד להגנה מהטמפרטורות הנמוכות (כשכאן היה מדובר עדיין בשילוב של 20-30 מעלות פרנהייט, שהם בעצם בין מינוס מעלה למינוס 6 מעלות. יחד עם רוחות עזות נתנו תחושה נמוכה בהרבה, אבל עדיין לא שיערתי בנפשי כמה קר יהיה בימים הקרובים).
את הלילה ביליתי בבסט ווסטרן, שהיה נחמד, אבל לא אחזור אליו שוב- לא ממש נוח. אני מעדיפה את הסילבר אין. הנוף ,מכל מקום, היה מהמם למחרת בבוקר.
למחרת- יום נוסף בברק. רוב האתר עדיין לא היה פתוח, ועם זאת, היה נחמד מאד בין פסגות 7-9. כמה ימים אחרי כן, פתחו את פסגה 6, כשפסגה 10 עדיין לא נפתחה (פסגה בה יש רק מסלולים שחורים שרובם מוחלקים). כששאלתי מדוע העיכוב, שהרי ברק היא בין האתרים הגבוהים בקולורדו, נעניתי כי מדובר בהכנת השטח לגלישה ומניעת סכנת מפולת שלגים. להלן, avalanche. אותו סיפור התברר לי בבירור שעשיתי מול דלפק המודיעין בוייל.
לפני כמה שנים בביקור בקורמאיור, באיטליה, סיפרו לי כי העיירה ממש נחרבה בתחילת המאה ה 20 בשל מפולת שלגים עצומה ומאות נהרגו. לא מזמן, בביקור באספן, סיפרו לי כי כמה בני נוער מתו במפולת שלגים. הדבר שכיח הרבה יותר באוף פיסט, ועדיין, מדובר בסכנה עצומה.
אחד הסרטונים המפחידים שרץ ביוטיוב מראה בחור צעיר שעשה אוף פיסט באלסקה עם חברים ויצר מפולת שלגים. את הנשימות המבוהלות שלו דרך הגו פרו קשה להוציא מהראש (במקרה זה הוא חולץ בזמן).
בקיצור, נמתין שיפתחו את האתר בצורה מסודרת, זה שווה את זה.
היה ס”ה נחמד מאד ביום השני, ועדיין, הייתי מעט חסרת סבלנות להגיע כבר לוייל. האתר המדהים ביותר- גן משחקים עצום לגולשים, עם פאודר מעולה ויבש. פשוט גן עדן, למרות הקור הצורב.
בסוף היום בברקנרידג' הצטלמתי עם ייטי שהצטלם בשמחה עם כל הדכפינים שהגיעו.
הגעתי לקומפורט אין אחרי קניות באאוטלט הגדול של סילברת'ורן וכן בוולמארט של פריסקו, העיירה ממנה מגיעים לברק, המרוחקת 4 מיילים מסילברת'ורן.
באאוטלטים קניתי כמה דברים נחמדים- מציאות בטומי, גאפ, קלווין. אבל הקנייה הכייפית מכולן היתה זו שערכתי בחנות קולומביה המעולה, שמבחינתי היא שיא הקניות (בעונת הסקי) באיזור.
קניתי מעיל סקי (הירוק שלי מתחיל להראות סימני בליה), תיק גב (זה שקניתי בתאילנד שבק חיים ממש מהר. איכות היא שם המשחק), mittens ורודים לנוער (עבורי, קצת ילדותיים אבל ממש חמודים), שכבת כפפות נוספת בסגול ופליס עבה לגבר, ס”ה 104 דולר. אפילו לא חצי מהמחיר למעיל בישראל. כייף של קניה.
צ'ק אין בקומפורט אין, כשנרשמה התלהבות ממס' הימים שאני אומרה לשהות במלון (5 לילות) קומת קרקע, כפי שאני אוהבת, ולילה טוב. מחר- וייל, סוף סוף.
באותו ערב עברתי על תחזית מזג האויר אותה מפרסם ג'ואל גראץ, חזאי האתר. מזג האויר היה צפוי להיות קר יותר ויותר עם כל יום שחולף, עד לשיא של היום הרביעי שלי שם- מינוס 22 מעלות. יחד עם רוחות עזות. פאן אמיתי.
כאמור, נערכתי בהתאם- קניתי פליס עבה נוסף, והפעם לבשתי 4 שכבות- שכבה תרמית, מיקרו פליס, פליס עבה וג'קט סקי. כמו כן הוספתי שכבה נוספת לפנים- גייטר צוואר בצבע כחול כהה שהתאים לקסדה החדשה שרכשתי בסילברת'ורן, באאוטלט שליד הכפר האדום (לאאוטלט בסילברת'ורן יש 3 כפרים בצבעים שונים).
הקסדה החדשה, מתאימה לגו פרו, והיא נרכשה יחד עם תיק על גלגלים שמכיל גם נעלי סקי- מה שסגר לי את הפינה של מגלשיים+נעליים. מעולה. השילוב של כל פריטי הלבוש החדשים יצרו מראה “דארת' ויידרי” למהדרין.
מתחת לכל השכבות האלה, מנחם לדעת, זו עדיין אני.
את האתר אני מכירה היטב כבר, ועדיין יש מסלולים שעשיתי בטיול זה בפעם הראשונה, כדוגמת the skipper ב front side, ו widges ב sun down bowl. שני מסלולים שחורים לתפארת. הפעם גיליתי לשמחתי את ה sun down bowl. פעם ירדתי שם ממש ביציאה מהגיים קריק, והמשכתי למסלול שמסתיים בנקיק צר ביותר, שם נפלתי, והשתדלתי להמנע מ bowl זה. ובכן, טעות קולוסלית. מדובר ב Bowl מלהיב ביותר, ועצום בגודלו. כייף לא נורמלי עם המון עצים.
יונתן שהיה בוייל יום לפני ציין כי מדובר במסלולים עצומים- ובכן, אכן כן.
כפי שכבר ציינתי בעבר, אחד ההבדלים הבולטים בין אירופה לארה”ב הוא שבאירופה גולשים בחלקים מההר- כל מסלול בנפרד. בארה”ב ניתן לגלוש בכל ההר בד”כ (אלא אם סגור, כמובן, ולא סתם יש שלטים של closed means closed- במקומות כאלה יתכן ולא תהיה מעלית להוציא אותך, וכן אתה יכול ליצור מפולת שלגים מסוכנת. מעבר לזה שניתן לקחת לגולש את הפאס שלו- עונש כבד ומוצדק).
בוייל יש את ה front side, ואת ה back bowls, כש bowl זו מעין “קערה” שהיא בעצם ההר כולו. אם לא סגור, ואם יש מעלית למטה- תגלוש איפה שמתחשק לך. זה בסדר. כמובן, יש להיזהר משלג טובעני (מפחיד), גלישה ליד עצים (מפחיד מאד), גלישה לבד (תלוי איפה).
בוייל יש כמה “קערות” כאלה- sun down, sun up, tea cup, china bowl, sibiria, mongolia, game creek , וכמובן, blue sky basin. החלקים האלה בד”כ מוחלקים הרבה פחות- בד”כ מחליקים את קטעי הקישור.
הגעתי לוייל לראשונה ב 14.12- חלקים מהאתר היו עדיין סגורים, ומה back bowls היו פתוחים מסלולים ספורים.
עם זאת, היום הראשון בוייל היה היום המושלם בתבל- שמש, טמפ' בין 30-40, ומסלולים מעולים.
את היום התחלתי בליונסהד, שם אני מעדיפה להתחיל לחימום בוקר, ומשם מייד ל sun up bowl שנפתח ביום זה באופן חלקי בלבד. את ה milt's face גלשתי בשתי דרכים שונות, ומשם המשכתי לבלו סקיי באזין לא לפני שעשיתי את yonder gully ובבלו סקיי את encore, into the wuides, ועוד. וגם בצד הקדמי את מוגולי הענק של ה blue ox. כשהכל היה מצויין. היום הראשון בוייל היה בהיר ונעים, כשידעתי שמחר תגיע סופה לאיזור. מצד אחד מזג האויר יתקדר משמעותית, אבל מנגד, קיים סיכוי ליום פאודר- המושלם שבימים. שלג זלעפות וצניחת טמפ', אמנם מקשים את הגלישה, אבל כשהפאודר עדכני יותר- זה שווה את כל הקושי.
בערב ביליתי להנאתי בוולמארט של אייבון- בירידה 168 מכביש I-70.
ביום השני בוייל קיבלתי מזג אויר קפוא להפליא (10 פרנהייט בתחילת ובסוף היום עם רוחות עזות), אולם אכן היה יום פאודר. מה שאומר, שלא משנה מאיזה כיוון נכנסים להר, מגיעים לערימות על גבי ערימות של שלג מושלם ורך להפליא. מצד אחד, הרבה יותר נעים, מצד שני, לא רואים את הרגליים הטבועות עמוק בשלג, והנפילות שכיחות יותר (אבל הרבה פחות כואבות, שלג רך וגו'). את היום התחלתי כתמיד ב born free בליונסהד, שהיה התחלה פאודרית למהדרין במקום מסלול מוחלק שעבר עליו חתול לא מזמן.
התחלה מושלמת. המשכתי למעלית 2 ואוואנטי עם המון שלג, powerline, בצד הקדמי שהוא מוגוליי וכייפי, ו milts face שהיה מאתגר הרבה יותר היום ב sun up bowl, שם הרבצתי נפילה נאה, emperor's choice יחד עם red zinger בטי קאפ , yonder , yonder gully, וב china bowl את פופיפילדס, dragon's teeth ו jade glade. כל המסלולים היו מאתגרים בדרך זו או אחרת ואת חלקם ירדתי במתינות. ועדיין, עם הקור הצורב והערפל הקל לעיתים, היה יום מדהים. פגשתי גם גם ביום הראשון וגם בשני ב two elk lodge איש נחמד מאד בשם ג'ף ממסצ'וסטס שהיה בישראל וזיהה את העברית שקראתי מהבר מצווה שלו. ישבנו ושוחחנו ארוכות, בהחלט כייף לפגוש אנשים נחמדים. גם במעלית וגם במסעדות.משום מה אנשים רבים שהיו בישראל זוכרים שר”ג היא בצפון. ובכן, אין לי מושג עם איזו עיר הם מתבלבלים...
ביום השלישי בוייל- הפתעה מצויינת. רוב האתר נפתח, והתחלתי את הבוקר ב game creek bowl לכמה מסלולים כיפיים של בוקר. בעת הצילום לתמונה במסלול זה, נפל הטלפון על האדמה ונעלם לכמה רגעים מפחידים. בשלג עמוק כ”כ בהחלט אפשר לאבד דברים ולמצוא אותם רק בהפשרה הגדולה של מאי-יוני...מאחר והטלפון הוא גם המצלמה וגם אחראי אפליקציית הגו פרו, מדובר באובדן מלחיץ. בסופו של דבר, ראיתי משהו ורוד מציץ מהשלג, והטלפון נמצא בריא, שלם וקצת רטוב.
משם המשכתי ל sun down bowl, שנפתח לראשונה בבוקר זה- הכי מגניב!!!!
גלשתי ב Windows בכייף, ומשם לsun up bowl- מילט׳ס פייס יחד עם cows face. אי אפשר בלי יונדר והנלווים, וכמובן forever שנפתח לראשונה היום. עצרתי בכל מיני מקומות מוזרים כדי להצטלם ולדעתי היו שחשבו שאני מעט משונה....כמה קראו לי מהמעליות כשראו אותי נלחמת במוט הסלפי המעפן שלי.
בארוחת הצהריים ישבו לידי כמה אנשים נחמדים, שאחד מהם היה יהודי גאה עם משפחה בהוד השרון. טוב, לא סתם קוראים לוייל -אוי, וייל.... אתר יהודי מאד (כזכור, יש בית חבד וקייטרינג כשר כך שאורתודוכסים רבים מגיעים לגלוש באתר בשל הנוחות).
משם המשכתי לבלו סקיי באזין, וממש לפני סיום היום, במעלית 11, ישב לידי איש מהמם בן 80, שגלש ממש עד הדקות האחרונות של היום, שהתלהב לשמוע שאני מישראל. יהודי מברוקלין, במקור- מל, ובעברית, מויש'ה כפי שציין בהתלהבות. דיברנו קצת פוליטיקה למרות שאני משתדלת להמנע מכך בד״כ. מתחזית מזג האוויר היה נראה שהולך להיות קפוא, אבל מרוב שהתכוננתי לקור, לא היה נורא כל כך, למרות שמד הטמפ׳ בפסגת הבלו סקיי באזין הראה מינוס מעלה פרנהייט. קר מאד.
יום רביעי, על הניסים ועל הנפלאות (חנוכה, לא?):
היום הרביעי היה מעט הזוי. גלשתי בחלק הקדמי ואז עברתי ל china bowl, לגלוש במסלול ג'ינגיס חאן. איפשהו באמצע, עברתי מעל מוגול שמתחתיו כלום... נפלתי בגלגולים קלים, כשהמגלש נשאר ממש מתחת למוגול. המגלש השני נותר מחובר לרגל השמאלית. למזלי, המקלות לא התעופפו, אבל גם אז היה קשה מאד לטפס את המטר וחצי למעלה, כי שקעתי כל הזמן בביצת הפאודר הטובענית. אחרי כחמש דקות כשהבנתי שאין לי על מי לסמוך אלא על עצמי (ובמילים אחרות, אף אחד לא עבר שם,,,) הצלחתי לחלץ את המגלש (ועדיין, לא הצלחתי לטפס, כל הזמן נפלתי חזרה- השלג היה ממש בוץ טובעני). החילוץ התבצע באמצעות המקל- הורדתי את המגלש בעדינות, חיברתי אותו בדרך נס יחסית בקלות, והמשכתי בירידה איטית מאד. בבלו סקיי באזין קרה מקרה הזוי מס 2- הלכתי לשירותי הבול קליעה העצומים שיש שם, השענתי את הכפפות מאחורנית, ובדרכי החוצה הפלתי פנימה “בחינניות” את אחת הכפפות...בקור הצורב של יום זה (מינוס 5 פרנהייט- היום הקר ביותר שהיה לי- מקביל למינוס 21 מעלות), אי אפשר היה לגלוש ככה למטה. ניגשתי לעמדת הסיוע, ובחורה בשם לאה נתנה לי את הכפפה שלה. סיכמנו שאגש לעמדת הסיוע במעלה מעלית 11 כדי לקחת מארגז הנשכחים כפפה חלופית, ואשאיר שם את הכפפה שלה. כך גלשתי ביום זה עם כפפה אחת אדומה והשניה שחורה. מקסים.
יום חמישי בוייל:
אחרי קורותיי ההזויים מהיום הרביעי, היום החמישי היה יום כמעט רגיל, אותו ביליתי רובו ככולו ב back bowls. צור רייס כתב לי פעם (ואני ממש מסכימה) שב front side וייל היא כמו כל האתרים. החלק המיוחד שלה הוא ה back bowls, שהוא לגמרי ungroomed terrain, ואפילו הייתי אומרת סלחני לגולשים שמוטרדים מהתלילות/מוגולים/פאודר. הכל פשוט עצום. אפשר בירידה אחת לכסות 4 מסלולים וזה מדהים. חזרתי על מסלולים וגם ניסיתי חדשים, ואני חייבת לומר שמוגולים קטנים ובינוניים עושים לי טוב על הלב. הגדולים עדיין יותר מדיי בשבילי, וגם מסלולי פאודר תלולים מדיי, או צרים מדיי. הפעם לא לקחתי הדרכה, כי העדפתי להתאמן שוב ושוב על מסלולי מוגולים בינוניים כדוגמת powerline ו whistle pig. ועדיין, יש לי בטוח עוד מה ללמוד. יש לי קנאת סופרים לילדים האלה שמצ'קצ'קים מוגולים ומסלולים תלולים וצרים כאליו היה מדובר במסלול ירוק וקליל. הם מדהימים, הלוואי עליי…
יום אחרון לגלישה בשנת 2015- חזרה לברקנרידג', הידועה בכינויה ברק:
בניגוד ליומיים הראשונים, הפעם פתחו לפחות חצי מהאתר, כולל הטי בר, שמוביל לbowls האחוריים, וכן את פסגה 6. הפאס שלי מאפשר לי לגלוש באתר מעולה זה ללא הגבלות, יחד עם קיסטון וא-באזין. הפעם, התמקדתי בחלק הימני של האתר-דהיינו פסגות 6,7,8. עליתי די מהר על הטי בר ל 3 מסלולים-pica ptarmigan,ו- white crown.
מדובר במסלולים שחורים ב north bowl.
הנפילה השניה היתה על החלק השטוח לפני הירידה התלולה במסלול שהוא שילוב של ptarmigan ו white crown. פשוט פדיחה. בפסגה 6 החלטתי לצלם את עצמי עם מוט סלפי, ואז זכיתי לנפילה השלישית והאחרונה, כשאחד המקלות נשאר למעלה, והטלפון למטה. מוט הסלפי לא שרד את האיוונט המשפיל הנ"ל והתפרק. לטלפון, מכל מקום, שלום....(אני כותבת דרכו כרגע). גלשתי במסלולים מוחלקים, שאז גלשתי במהירות האור, ומסלולי מוגולים, שאז גלשתי בקצב דואר ישראל. גם היום פגשתי כמה אנשים מקסימים, כולל ילד חמוד בן 12, שגלש עם משפחתו והצטרף אליי למעלית הטי בר. מחמש הדקות ששוחחנו בעת שעלינו במעלית, הבנתי שהוא הספיק לגלוש יותר מרוב גולשי הפורום שלנו. וכאמור, עלינו יחד בטי בר, לאחד האיזורים המאתגרים ביותר בברק, כשחשוב לציין שהוא התחיל לגלוש בגיל 3, והוא גר ליד כמה מאתרי הסקי הטובים בעולם.
וייל מושלמת בעיניי, אבל יש לה 2 חסרונות: עלות המזון על ההר שערורייתית, ושילמתי לדוג' 28$ על המבורגר, צ'יפס ושתיה. מטורף!!!! כמו כן אין WIFI בהר, אלא בגונדולת one. באירופה במקומות רבים יש- ואפילו השארתי comment card בנושא. אני מקווה שתהיה הפנמה ושיפור…
ברקנרידג' אתר נהדר (A+) כשהוא פתוח במרביתו. כשהוא פתוח חלקית (כמו בימים הראשונים), הוא אתר בינוני+.
כמה דברים הצחיקו אותי ושימחו אותי במיוחד: באחד הימים בוייל ראיתי יונק קטן ולבן (סוג של דלק) שראה אותי והתחיל להתרוצץ מצד לצד. חמידות אמיתית.
וכמובן השלט שמתאר את תחזית מזג האויר כ “חם יותר מאתמול”. מדוייק להפליא…
בימים אלה לא ניתן לשרוד את היום בלי מחממי ידיים שעולים בוולמארט 5$ ל 10 יחידות. סיפקתי מידע זה לגולשים רבים בארוחת הצהריים שלא היה להם שמץ של מושג על כך.
ציוד- הבאתי איתי את כל הציוד, נעליים- טקניקה הותיקות שלי, שיש לי עוד מתחילת ימי הגלישה (מרץ 2006), מגלשי אטומיק קלאוד 9- באחד הימים לקחתי לשיוף וגירוז בברק, והתלהבו מהם בטירוף. מעניין למה, קסדה שהוחלפה בטיול זה- גירו מותאמת לגו פרו, שמתאימה בול למכנסיים שלי (מישהו אמר טווס מדרונות? ובכן, אכן). עלות הטסת ציוד לצד- 100 דולר ביונייטד, ס”ה 200 דולר. מבחינתי- שווה לגלוש עם הציוד שלי, וודאי 8 ימים ברצף.
הנהיגה מאתגרת במיוחד, אבל הג'יפ מאד עוזר להתמודד עם ערימות השלג האינסופיות בכל מקום.
עלויות דלק – מילאתי 3/4 מיכל ב 18 דולר (כ 9 גלונים).
אוכל- אכלתי ארוחות בוקר במלונות השונים שהייתי בהם. אני לוקחת איתי תמיד נוטלה להשלמת הואפל הבלגי הטרי שאני מכינה במכונה במלון (בכל מוטל/מלון שמכבד את עצמו יש מכונה כזו), אני משתדלת לקנות תותים ויחד עם בננות שבד”כ מקבלים במלון, יש גם סלט פירות טעים והשלמה תזונתית לא רעה. לחלבון- חטיפי חלבון של אטקינס/לונה, אגוזים מוולמארט (נמכרים בפחיות), יוגורט וביצים קשות.
בצהריים, בד”כ על ההר- ואם אוכלים בהר אחרי 14:00 ומחזיקים בפאס של וייל ריסורטס- גם מקבלים 20% הנחה. ובמחירים האלה- זה שווה.
בבקרים, התעוררתי לעיתים למכונית מכוסה שלג וקרח, כשהייתי צריכה לעבוד על פינוי הרכב מהשלג. לעיתים הייתי צריכה קצת זמן לחימום כפות הידיים והרגליים…
בחזור, נחתתי בניוארק ובשל השביתה שהיתה צריכה להיות בנתב”ג נדחתה הטיסה מארבע בצהריים לאחת וחצי בלילה. באסה.
ישנתי, אכלתי וקראתי ורק חיכיתי לחזור לארץ אחרי החופשה המעולה…
סיכום החופשה במצגת תמונות :
https://www.youtube.com/watch?v=5LSRjK0RAh4&feature=share
https://www.facebook.com/lea.michaeli/videos/vb.1095499780/10207503751927351/?type=2&theater
https://www.facebook.com/lea.michaeli/videos/vb.1095499780/10207427906551264
https://www.facebook.com/lea.michaeli/videos/vb.1095499780/10207426703481188/?type=2&theater
https://www.facebook.com/lea.michaeli/videos/vb.1095499780/10207426392793421/?type=2&theater
