בשל מגבלות שנטלתי תמיד על עצמי, לא זכיתי בטיולַי אף פעם לצאת ללא מועד חזרה. הבודדים ששאלתי בחו'ל - "מתי אתה חוזר לארץ?", וענו לי – "אני לא יודע/ת", צלצלו ללא ידיעתם בפעמון שהידהד בי בכאב זמן רב. להלן סיפורם של שניים ממורי הדרך לתחום, צדיקים שפגשתי במחוזות ובסְפֵרות שונות שעוררו אצלי הערכה וקינאה צרופה.

 את הפסנתרן פגשתי במילואים בדרום באחד החורפים. הוא לא ידע לנגן על פסנתר. בשיחה בטלה בתורנות שמירה, שאלתי אותו מה הוא עושה, והוא ענה, בחורף אני בארץ עובד בקיבוץ בכל מה שיש ובקייץ אני מסתובב באירופה, חמישה-שישה חדשים עד שמתחיל להיות קר.

יש לנו כמה שעות להרוג כאן, מה הסיפור?, אמרתי. והוא סיפר:

לפני כשמונה שנים טיילתי כמה שבועות באיטליה, טיול די זרוק, הייתי רווק ללא התחיבויות כלשהן ולא מיהרתי לשום מקום. מתחת לגֵנוּאָה עצר לי נהג ולקח אותי טרמפ לכוון דרום. התכוונתי להסתובב כמה ימים בעיירות טוסקנה הציוריות ויעד הנסיעה, ליבוֹרְנו, נראה לי מתאים. הנהג ששמח לתרגל את האנגלית המתנגנת שלו, סיפר לי שהוא נוסע אמנם לליבורנו אבל זה יקח כמה ימים כי הוא עוצר בדרך. הוא מכוון פסנתרים וכל כוון כזה לוקחת בגדול יום עבודה כולל הנסיעה.

ההשכלה המוסיקלית שלי כללה שנה חלילית ושנה מנדולינה כי זה מה שלמדה כל הכיתה בקיבוץ. את שנת המנדולינה הפסקתי באמצע כי זה נשמע לי נורא. המורה אמר להורים שזה חבל כי יש לי "שמיעה אבסולוטית", הייתי בכיתה ג' וחשבתי שזו מחלת אזניים.

לא נגעתי בכלי מוסיקלי מאז אבל יכולתי לחזור בדיוק על ציוצי צפרים, געיית פרות, צופרי מכוניות ויללות חתולים. לחגים  בקיבוץ הייתי מגיע אחרי שירת המקהלות, ישר לאוכל. הקשבתי ברדיו רק למבצעים מקצועיים, בכל תחום מוסיקלי, זיוף היה גורם לי להעוויה קשה בלתי נשלטת.

 שאלתי את הנהג אם אוכל להתלוות אליו יום אחד, רק להסתכל, והוא הסכים.

התחנה הראשונה היתה בית-ספר תיכון בעיירה רַפַאלו, הפסנתר היה באולם ההתעמלות הישן, ניצב בפינה חשוכה ליד המקבילים, חמור הקפיצות וערמת מזרונים. ילדים שיחקו בכדור, התהודה היתה איומה, לא ניתן לשמוע צליל, הלכנו לאכול וחזרנו כשהלימודים הסתיימו. התבוננתי בעניין רב בידידי הנהג כיצד הוא מלטף את 230 ברגי הכוון של מיתרי הפסנתר וגיליתי שכל כוון מוצלח של מיתר סורר, מפיק ממני שניה של סיפוק, ויברציה פיזית חושנית. כלי הכוון שלו שנשא בכיסו היו קולן מתכת המפיק צליל בסיס תקני יחיד על פיו מכוונים, מפתח ברגים מיוחד וריכוז מיומן בהקשבה. החלטתי ללמוד את המקצוע.

במשך שבוע התלוויתי לידידי הנהג בתור עוזר שתקן ביום ומספר סיפורים בערב. אמרתי לו שאם אעסוק במקצוע, לא אעבוד באיטליה ונפרדנו כידידים. חזרתי לקיבוץ והסתערתי על שלושת הפסנתרים. בחדר המוסיקה, בבית התרבות, ובלול הישן בו ניצב פסנתר עליו מתאמנת כל לילה חברה וותיקה אחת שלקתה בכשרון נגינה אובססיבי ובבעל חסר סבלנות.

באביב נסעתי לארופה באניית מטען, ירדתי בנמל טריאֵסְט  ותפסתי טרמפים ליבשת. התכנית היתה להתאמן בכפרים של קרואטיה, סלובניה והונגריה כדי לרכוש ביטחון, ואז להתמודד עם הפסנתרים האוסטרים ובעליהם, שכנראה יכולים לשלם יותר אך גם קפדנים יותר. חשבתי שבהרבה כפרים בינוניים ומעלה, ניתן לפגוש פסנתר בבית-הספר, במועדון, בכנסיה, בבּר ובביתם של כמה מהאיכרים האמידים. מהר מאד מצאתי שכוון הפסנתר בבתי-הספר הוא למעלה מכוחותי המקצועיים, בכנסיות היה אורגן או צ'מבלו עתיק  שאינו מתפקד, הבר איננו פאב או סלוּן, זו אירופה ולא אמריקה, והאיכרים האמידים במאה העשרים, מתהדרים באביזרי צריכה ולא בפסנתר. הלכתי למכולת שבמרכז הכפר, קניתי לחם וגבינה, שאלתי את הבעלים איפא אוכל לישון יומיים וביקשתי שיכתבו לי מודעה בתשלום – "מכוון פסנתרים מקצועי הגיע לכפר ליומיים, המעוניין יפנה לבעלי המכולת". הבעלים ספקו לפעמים מידע התחַלַתי על משפחה בעלת פסנתר  "שגרה בבית האחרון עם גג אדום מצד ימין של הדרך שיוצאת מהכפר דרומה".

 כעבור כמה חדשים בדרכים, התגבש הפורמט הבא: אני מגיע לכפר, הולך למכולת ותולה מודעה בכניסה. בכל כפר לא קטן באזורים האלה יש לפחות משפחה אחת עם פסנתר לא מכוון. אני מאד גמיש בתשלום, מוכן לכוון פסנתר ללא תשלום בתמורה למגורים וכלכלה ליומיים. בשיחות בטלות עם הלקוחות, הסתבר לי שהמיומנות הבינונית שלי בתיקונים קלים בבית ובסביבתו, מבוקשת יותר מאשר כוון פסנתרים. הנסיון שצברתי בקיבוץ בתיקוני צנרת בחליבה ברפת, החלפת ברזים בגינות הנוי, הנעת טרקטור עיקש במטע ופתיחת ביוב סתום בחדר-האוכל היא יותר אינסטרומנטלית במגזר הכפרי. בהרבה מקרים, לאחר שיחה בטלה בעניני תחזוקה כללית, בעלי הפסנתר היו מפנים אותי למשימות תחזוקה בתשלום, אצלם או אצל שכניהם, התפתחות שהיתה יכולה להאריך את שהותי בכפר לשבוע.

במשך השנים גיבשתי לי מסלול בו אני עובר בכפרים, מבקר אצל משפחות שמכירות אותי ומכינות לי עבודות, לפעמים המארחים פשוט שמחים לפגוש אדם שמסתובב בעולם הגדול ומביא סיפורים מחוץ לכפר, הם מארחים אותי ללא תשלום גם כשאין עבודה ואני מוקיר להם הרבה תודה.

זהו הפורמט, חצי שנה בארץ, חצי שנה בדרכים עם מוסיקת רקע של פסנתרים וצנרת, עם קהל ידידים אוהד ולא שיפוטי, מסלול מהחלומות.

כוון פסנתר בעזרת המפתח המיוחד

להורדת הספר "שישה שבילים"   (חינמי, למחשב ומכשירים ניידים, eBook PDF, Audio Book MP3). שישה סיפורים קצרים על טיולים ומסעות, מַסוֹת ומעשיות ממורדות ההימליה, דרך הים והמדבר למחוזות הקריאה והתודעה.