טעימה מהסיפור "דרך הים", אחד מ "שישה שבילים":

דרך הים היא תמונת היפוך של התעייה במדבר, בה הסביבה הולכת לאיבוד ואני נצמד למפרשית עץ קטנה.

דרגת קושי: בינונית, קצת קשיים מנטליים.

ציוד נדרש: יכולת השתאות , יראת הים, ספרים ומוסיקה טובה.

קטע מתוך "דרך הים":

יוֹריק היה הודף בסלחנות כל נסיון להקמת לוחות זמנים ואנדרטאות מיותרות אחרות בשייט. "אפשר לדייק פלוס-מינוס עשרים וארבע שעות ביציאה", היה יוריק מצטט את עצמו, "אבל ברגע שיצאת לדרך, זרוק את השעון ותגיד תודה לים שהרשה לך להגיע מתַישהו לסביבת המקום שרצית".

"מה אתה חושב", היה יוריק מרחיב את המונולוג, "שהים הוא כביש?, זה משנה אם תיסע בצד שמאל או בצד ימין?, ואם לא הגעת למפרץ או לאי שרצית אז הגעת לאי או למפרץ שעל ידו – ובכלל", היה מסכם בנחרצות, "לא חשוב האי ולא חשוב המפרץ אלא השייט שבדרך". האידאולוגיה הזו שכנראה סייעה לקולומבוס בגילוי אמריקה בדרכו להודו, נוסחה בפי יוריק תכופות - "אז פיספסנו את קפריסין, ביג דיל, אז נגיע לרודוס, ואם רודוס לא זמינה אז נגיע לכרתים שהוא אי בהחלט מענין, ובעצם גם במַלטָה יש יין לא רע".

ברור שהנווט נעשה באמצעים של המאות הקודמות, בעזרת השמש, הכוכבים ותוספת מודרנית- איכּוּנים משוערים של אנטנת רדיו גלים-קצרים המשמיעה איתותי מגדלורים שלפעמים קלטנו. לעזרי נווט מודרניים כמו GPS אין מה לחפש בסירה, אלא אם צריך משקולת בקצה החכה הנשרכת לפעמים מאחור, יותר מנימוקי טקס מאשר מנימוקי דייג, דגים לא עלו בחכתנו.

שייט מפרשים בלב ים דומה לטיול פנימי בין רגשות למחשבות יותר מאשר לטיול בין נופים. כשהים שקט אין אירועים והנוף נשאר כמעט קבוע, אין קולבים לתלות עליהם זכרונות, אין משימות תכופות, יוֹריק עוסק פחות ופחות בחבליו ומפרשיו וחוזר לספרים אותם הוא קורא בהמשכים בשנה האחרונה, שישה ביחד. אני עסוק בתחזוקת זיכרונות, מגרש זכרונות עלובים ומחליף אותם באחרים. לעיתים עולה בי זכרון שאינו מוכר לי כי ברוחות החזקות ובסערות, יש וניתלש זכרון מדמיונו של ספן ונושב מאז על גלי הים, פולש לזכרונו של יורד ים אחר במשמרת הלילה. הים מלא בכאלה.

קובץ קולי AUDIO MP3 של הסיפור "דרך הים", 33 דקות.

להורדת הספר "שישה שבילים" (חינמי, למחשב ומכשירים ניידים)