האי גרנזי- אחד מאיי התעלה. ביקור יום מלונדון באי קסום וקטנטן.

טסנו ללונדון ביום העצמאות. בפעם האחרונה עזבנו את לונדון חזרה לישראל בתאריך קשה מנשוא- 7.10.23. עמדנו בתורים אינסופיים בדרכנו חזרה לארץ ונמצא לנו מקום בטיסה. הפעם טסנו על חלון הזמן של יום העצמאות, וכשבוע לפני הטיסה החלטתי לנסות לשלב בטיול את אחד מאיי התעלה. אני ב QUEST משל עצמי בשנים האחרונות- כניסה למועדון המאה, שגיליתי עליו רק לאחרונה- מועדון האנשים שהיו ב 100 מדינות ויותר (אני עומדת כרגע על 87). הכניסה למועדון לא באמת קריטית לי (רישום וכו'), פשוט כמשימה שכייף להגשים. איי התעלה (ג'רזי וגרנזי) נחשבים למעין אוטונומיה עצמאית, קשורה רוחנית לאיים הבריטיים, יותר קרובים לצרפת (סן מאלו די קרוב). את הטיסות סגרתי בחברת התעופה aurigny- חברת התעופה של האי, שיוצאת או מגאטוויק או משדה התעופה של לונדון סיטי- הגעה קלילה ברכבת הקלה מהתחנה לידה ישנו (מארבל ארץ')- כ 45 דקות בבוקר. נסענו בחמש וחצי בסנטרל ליין, ומשם הרכבת הקלה עד שדה התעופה הקטנטן. עלות זניחה ביותר ששולמה באמצעות כרטיס האויסטר שאנחנו שומרים ומטעינים בכל פעם שאנו מגיעים ללונדון. משם- הטיסה כשעה ועשרים בעלות של 540 דולר לזוג הלוך ושוב, ללא מזוודה (טסנו עם תיקי גב בלבד) ונחיתה בשעות הבוקר המוקדמות יחסית (לפני 10 בבוקר). יצאנו לתחנת השכרת הרכב שנמצאת ממש בסמיכות לעמדת המכס (הכל קטנטן שם, ומעט בהמשך נמצאות עמדות הצ'ק אין לממריאים חזרה לאי הבריטי). בהלוך ראינו עוד אנשים עם אותו הרעיון- הרבה חזרו איתנו בטיסת הערב. את הרכב שכרנו מישראל (הרץ) ובתוך כמה דקות היינו בחוץ. הרכב- פורד פיאסטה אוטומטית, כשהוזהרנו מראש כי הביטוח אמנם מלא, פרט לדבר אחד- הצמיגים. בדיעבד, הבנו למה הם לא מבטחים את הצמיגים- לא היה אי תנועה, מדרכה נמוכה, ושיחים שלא "הברשנו" בדרכנו. הכבישים צרים בצורה בלתי. יש מקומות שלא ניתן לנסוע רכב מול רכב, ואפילו כמעט ואין מקום לרכב עצמו. באי אין קליטת אינטרנט כמעט (הסלקום שלי לא הצליח להתחבר, דווקא הפלאפון כן עבד), כך שהיינו נטולי אינטרנט ולמזלי הורדתי מראש תוכנית נסיעה מדוייקת באמצעות chat gpt וכן היה ג'י פי אס ברכב (עדיפות לגוגל מאפס, כמובן, ולא לג'י פי אס). התחנה הראשונה כללה נסיעה לעיירה סינט פיטר פורט בה יש את טירת קורנט. נופים קודרים, ים כחול, מגדלור שומם, וטירת אבן מאד יפה כרקע לנוף המרשים. יש לדעת כי הכסף בגרנזי הינו פאונד גרנזי- הם מקבלים כסף בריטי, אולם יש לבקש שיחזירו כסף בריטי חזרה, כי בכספם לא ניתן להשתמש מחוץ לאי. קיבלנו הסברים מעניינים, הסתובבנו, חיפשנו מזכרות (לא מצאנו) והמשכנו לביתו של ויקטור הוגו- - הוטוויל האוס. היינו צריכים לחכות כדי להכנס לבקר בבית עצמו, אולם יכולנו לבקר בגנים בחינם וללא המתנה. הגנים מקסימים- נוף מדהים לים, מרגיע להפליא, יופי של שלווה. הלוואי והיתה לי גינה כזו בארץ.

חשוב לדעת כי בגרנזי הכל ממש קרוב. כל נסיעה קצרצרה, אולם הכבישים יכולים להיות חסומים ואז צריך למצוא דרך חלופית, וכן הדרכים יכולות להתארך כיוון שניתן להכנס לכבישים צרים להפליא, כשאיננו יודעים אם יש מישהו שמגיע ממול. אחרי הגינה המרשימה, המשכנו לביקור בחוף קובו ביי, שם צילמנו את החופים הקודרים וישבנו לאכול במסעדת דגים טעימה (פיש אנד צ'יפס קלאסי עם סלט- לא ממש יקר) ומשם המשכנו לחוף ואזון לטיול מקסים על החוף.

האי גרנזי נכבש ע"י הנאצים ויש סממנים של הכיבוש במקומות שונים- זכרון גרוע מאד מבחינת יושבי האי. הומלץ לנו לבקר במוזיאון ליד שדה התעופה בסוף היום, אולם זו המלצה לא טובה, מאחר והמוזיאון נסגר ב 13:30. היה עדיף בהחלט לעשות זאת מייד ביציאה מהשדה. האנשים בגרנזי מקסימים, האי עצמו פשוט יפהפה, וכל הזמן עלתה בזכרוני סדרת הספרים "חמישה בלשים והכלב" של אניד בלייטון- אלה בדיוק החופים שדמיינתי אז. חופים מעט קודרים, המים נראים קרירים לשחייה ולא צלולים וכחולים, אלא יותר ירקרק כחול, ולא מאד מזמין. בדרכנו רצינו לרדת למסעדה מסויימת על החוף, ליד מקבץ וילות מרשימות ביותר עם קו ראשון לים. הדרך היתה ליד בית יפהפה, ויצא ממנו גבר נאה והסביר לי באנגלית בריטית מנומסת כי האיזור פרטי. כששאלתי אותו שאלות לגבי כיצד להגיע לתחנה שרצינו להגיע אליה, הסביר לי בנועם ובגובה העיניים את הדרך. ברור לי כשמש כי האנשים שמתגוררים באיזורים האלה הינם בעלי ממון רב. איזה מקום יפה.

דבר חשוב נוסף- יש בעיית חניה קשה באי. אם מצאתם חניה- פשוט תחנו. יש בכל רכב מעין "שעון קרטון" שמראה באיזה שעה הגעתם, וכן רשום כמה זמן ניתן להעמיד את הרכב בחניה. חשוב להצמד לזמנים.

האי ירוק ומלא פרחים, מכל זווית שפונה לים נשקף נוף עוצר נשימה. כשהשעון התקרב לשעה ארבע, היינו צריכים להגיע לשדה. הומלץ לנו להגיע כשעה וחצי עד שעתיים לפני (באמת שלא צריך יותר). החוף האחרון בו היינו (שהיה יפה להפליא ככל החופים באי), היה ממש במרחק 5 דקות משדה התעופה. (אבל כאמור, צריך להתאמץ מאד להגיע למקום מרוחק באי). שדה התעופה היה קליל, לא נדרשנו למלא דלק טרם החזרת הרכב (שילמנו מראש 20 פאונד על הדלק בו עמדנו להשתמש- להבנתי כיוון שקשה מאד לרוקן את הדלק), לצמיגים שלום. המטוס מגאטוויק הגיע באיחור לא אופנתי בכלל, ויצאנו לאחר כמעט כשעה.

חזרנו חזרה ללונדון לקראת שבע וחצי, והספקנו אפילו לעשות סיבוב בפריימארק מארבל ארץ'. יום מקסים ומרגיע מאד- נהנינו מאד. התחנה הבאה- ג/רזי, בהזדמנות הראשונה...