כמה הערות חשובות – הרבה מהנשים כאן הולכות עם פיג'מות משני חלקים: מכנסיים וחולצה מכופתרת בצבעים עזים ומקושקשים, אני חושבת על זה בתור מתנה פוטנציאלית וגם כמובן מעוניינת להתאבזר באחת אופנתית כזו לעצמי אך עוד לא מצאתי איפה רוכשים אותן. כולם תולים את הכביסה בפתח הבית, על מתלה בגדים כמו בחנויות ועל קולבים – כל בגד על קולב משלו, כך שכל בית נראה כמו חנות בגדים יד שניה וממש בא לגשת ולבחור איזו פיג'מה. הן לובשות את זה כל היום....
היום בבוקר ש' הלך לשוק והביא קילו ברקודה, ממנו אן בישלה שלושה תבשילים שונים – שניים עם עלים ירוקים משני מינים ועוד אחד עם גזר, קישוא ואפונה ירוקה. עכשיו היא מכינה גם נודלס וגם אורז והילדים מאוד אוהבים את שניהם (גם נתנאל). הוא גם קנה תיק קש קטן לים או לקניות (גם מהווה מתנה פוטנציאלית). היום בבוקר נועם ועומרי באו איתי לארוחת הבוקר וכולנו אכלנו ונהנינו מאוד. נועם ועומרי אכלו את מרק האורז עם האטריות ונועם לא שם לב שיש שם חתיכות דגים ואת נתנאל שישב על העגלה האכילה בתה של המסעדנית במרק אורז בלי קשקושים (אטריות, בצל ירוק ועשבים ירוקים מזנים שונים), ועוד לא ראיתי אותו אוכל בכזו הנאה ובכזו כמות. עניין ארוחות הבוקר המשותף כאן זה פשוט סטארט אפ, אולי אני איישם אותו במרפסת בבית בקדיתא – כל בוקר מרק בשני שקלים, כל האימהות והילדים ניפגש לפני גן ובית הספר. אני כבר מחכה למחר. במהלך הארוחה נועם ניגש לחנות ממול והביא לעצמו מיץ קנה סוכר שהאישה טחנה לו במקום בכוס פלסטיק ושקית קטנה שמשמשת לנשיאה. הם אלופים באריזות טייק אווי ושמים הכל בקופסאות ושקיות קטנות – שקית קטנה לפלפל ולשתי כפיות סויה ושקית למרק ולאטריות ולתבלינים ולמלח-לכל דבר שקית נפרדת ושקית אח גדולה להכל. זה מדהים. לאחר ארוחת הבוקר וקניית המצרכים לבישולים השמש הופיעה והחלטנו שזהו, היום הולכים לים. נמרחנו בקרם הגנה, לבשנו בגדי ים ובסנדלים וכובעים יצאנו לדרך. בעודנו הולכים על שפת הים לחוף עם עצי הקוקוס העקומים שנועם ועומרי אוהבים לטפס עליהם ראינו שבאופק מתקרב ענן שחור. זה היה מראה ממש אפוקליפטי, הים לידנו היה בצבע טורקיז ולאחר כמה מאות מטרים הוא השתנה לשחור. ולמרות זאת המשכנו, ואכן לאחר כמה דקות החל גשם זועף מלווה ברוחות עזות ואנחנו הסתתרנו במסעדה ענקית שיש לה כמה בריכות עם לובסטרים וסרטנים לבחירת הסועד שנועם ועומרי אוהבים להסתכל עליהם. כשהגשם לא פסק החלטנו להמשיך לכיוון הבית, עלינו על הגבעה וירדנו בכביש שמשני צדדיו עצים ושיחים, כל הכביש הפך לנחל ואחר כך בין סמטאות קטנות שההליכה בהן הרגישה כמו הליכה בבניאס. הילדים התבכיינו קצת אבל זה היה ממש בידור. אה! כשיצאנו הגיע פתאום על טוסטוס (בתחילה לא זיהיתי אותו) הבחור המעונב שמכר לי אינטרנט והפעם עם קסדת עבודה בצבע כתום ומאחוריו איש עם חליפת עובד בזק וסולם ארוך והם באו להתקין לנו אינטרנט! מיד טיפסו על עמודים ומתחו חוטים בכל הרחוב וזו הסיבה שאני כותבת עכשיו לכם בעברית!
לילה טוב ושבוע טוב, אליה
