סובב שלאדמינג
מסע אל ההרים ואל הלב
רואים את הברכיים מביטות אל מעבר ההרים שם במרחק? כשצילמתי אותו עדיין לא הבנתי שמעבר ההרים הזה ידבר אלי ויזכיר לי שאני כבר לא ילד. בליבי התקשיתי להפנים שעשר שנים חלפו מאז יצאתי לשנת האושר.אז, לקראת גיל שישים, יצאתי ל"שנת האושר של אבא" - כך כינו את אותה שנה ילדיי. יצאתי וקרעתי את העולם, כל חודש במקום אחר. הרגשתי שגיל שישים הוא הגיל האחרון שבו אוכל לטפס על הרים וגבעות כפי שאהבתי כשהייתי ילד. 1,000 מטר עלייה ולאחריה 1,000 מטר ירידה? קלי קלות. רק מה? מה שהיה נכון אז, כבר לא נכון עשר שנים אחרי ואותה מחשבה ניקרה במוחי.אני עולה ועולה, ומרגיש שהלב מסמן לי שקשה לו. אני נח כל כמה דקות ונזכר בסבל הנפאלי שליווה אותי בטרק סובב אנאפורנה כשהייתי בן 25. אז הוא יעץ לי לא לעצור: "לך פשוט לאט יותר, אבל אל תעצור", כך אמר. אבל עצות לחוד ומציאות לחוד. סיגלתי לעצמי הרגל לעצור, להוריד דופק ולהביט לאחור. להבדיל מאשת לוט, דווקא המבט לאחור נסך בי כוח."עוד מעט מגיעים למעבר", אני חושב בליבי. אך העלייה לא נגמרת, ובסוף, כשהיא סוף-סוף מסתיימת ואנחת רווחה יוצאת מגרוני, אני מביט אל הירידה הצפויה ושואל את הברכיים האם הן מוכנות לירידה התלולה שלפנינו.
שוב אני נזכר ברופא שניתח אותי לפני 40 שנה בברכי השמאלית, אחרי תאונת סקי בחרמון. הוא חייך אמר לי: "למזלך זו רגל שמאל, אז תוכל לנהוג באוטו אוטומטי". והוסיף: "כשתחלים תוכל לנבא את מזג האוויר, כי זה אחד ה'יתרונות' של הניתוח שאני אנתח עכשיו בברכך, כדי לתקן את מה שעשית לעצמך"."עזוב מחשבות ותחזור למציאות", חשבתי בליבי. הפעם החלטתי לרדת בזהירות, וכך, לאחר שלוש שעות של ירידה איטית, הגענו לבקתה השלישית שלנו בטרק. "זהו", אמרתי לעצמי ולחברי הצעיר שהלך איתי, "כאן, בבקתה הזו, סיימתי את המסע".טרק נפלא, חשבתי לעצמי והודיתי לו. "יכול ליהיות שהדרך מדברת אלי ? "כפי שהעצים עושים זאת לעיתים?" המסע הזה היה גם מסע פנימי, שגרם לי להבין שהגעתי למגבלה שלי, ועכשיו עת לחזור - כי יש עוד כמה דברים לעשות בחיים חוץ מלטפס על הרים.
הכל התחיל כשראיתי מסלול באוסטריה ששתי בנות תארו באתר מסעות נחמד
סובב שלדמינג שמו של המסלול
https://www.hikelikeme.com/hikes/schladminger-tauern-hight-trail
לא אתאר כאן את המסלול רק אוסיף כמה תמונות כי אין כמו מראה עניים להבין את היופי של ההרים האלה
הבקתות בהרים שם ישנו. להפתעתי היו שם חדרים זוגיים .בנוסף מקבלים שלוש ארוחות נהדרות. ערב, בוקר וצידה לדרך לצהריים
לבסוף אחרי שהחלטנו לקצר ביום אחד ירדנו לעמקים והצבע הירוק שלט בכל
.נתראה בפעם הבאה
