מבין מאות מיליוני ההזמנות שבוצעו ב-Airbnb השנה, אני תוהה כמה הוזמנו במקלט דחוס לפנות בוקר, בזמן שטילים במשקל כמה טונות מתפוצצים ממעל. בכל מקרה, מתוך אסקפיזם או היגיון פיננסי, כך הזמנתי אני את חופשת הקיץ שלנו באוסטריה, מספר חודשים לפני הקיץ.
מבחינת הילדים, הם היו פשוט חוזרים על חופשת הקיץ הקודמת ביער השחור, כך שאוסטריה הייתה פשרה עבורם, אך אני חייב להודות שאם גרמניה הרשימה אותי בהתאמה למשפחות מטיילות, בנוחות ובמידת ההנגשה, הרי שאוסטריה מציעה את אותם הדברים בתוספת נופי אלפים מדהימים.
החיסרון היחידי שנתקלתי בו באוסטריה, כמו ברוב אירופה, הוא חוסר מוכנות מוחלט להתחממות הגלובלית. רבים אומרים שהאירופאים אינם מוכנים לחום, אך נראה שהם אפילו לא מוטרדים ממנו. במקומות רבים בהם טיילנו, המקומיים בחרו לשבת בשמש גם ביום לוהט. גם גני המשחקים המושקעים והמסודרים ביותר היו חשופים לחלוטין לשמש והפכו לא נעימים במרבית שעות היום. גם במסעדות הטעימות והיפות ביותר נאלצנו לבחור בין ישיבה מחניקה בתוך המסעדה לבין צרעות וצל חלקי בחוץ. לתשומת לבו של היזם הישראלי הבא.
בכל אזור ומקום באוסטריה, האטרקציות מתחלקות למספר סוגים: רכבל המגיע לפארק משחקים או קרחון ובו מטיילים ברגל, טיול רגלי בנקיק, מגלשות הרים, פארק חבלים, דרכי נוף ואגמים. המסקנה העיקרית כבר בתחילת הטיול הייתה שכל מקום באוסטריה הוא יפה ומאורגן היטב, כך שבמהרה הפסקנו לרדוף אחר נקודות והתמקדנו בצמצום מרחק הנסיעה והתאמה לילדים.
עוד מספר נקודות להתחלה:
- בחרנו להעביר שבוע באזור זלצבורג ושבוע באזור טירול. מקום הלינה משפיע על החופשה. זה המקום אליו אתה חוזר בסוף כל יום, גם אם היה זה יום מדהים וגם אם לא, ובמדינה בה גם בקיץ הסיכוי ליום גשום הוא 50%, יכול להיות שתבלו בדירה יותר ממה שתכננתם. עם תינוקת בת שנתיים, ידענו שאנחנו חייבים מרחב משותף גדול וגמישות של מטבח. הפעם הקצבנו לדירות סכום גבוה יותר, והתחושה הייתה בהתאם.
- הלילה האחרון תמיד מבאס אותי. קודמת לו נסיעה ארוכה כדי לקצר את המרחק לשדה התעופה, לחץ לארוז את המזוודות ותחושה כללית של סיום. הפעם הוספנו לילה נוסף באזור מינכן, גם אם הדבר בא על חשבון הטבע העדיף של טירול, ואני חושב שזו הייתה החלטה נכונה שהקלה על ההסתגלות.
- בחרנו בטיסה למינכן כדי לצמצם כמה שיותר את זמן הנסיעה. כנראה שהשילוב בין מינכן לישראל עדיין מטרגט את כוחות הביטחון המקומיים, שכן הנחיתה וההמראה במינכן מתבצעות בטרמינל נפרד, הוא טרמינל F. לאחר הנחיתה פונים שמאלה ביציאה ולאחר מכן שוב שמאלה, עם שילוט לכיוון מלון הילטון והשכרת הרכב. יש הליכה של מספר דקות בחזרה לציוויליזציה. מעולם לא הרגשתי עם מטרה על הגב יותר מאשר בדקות הללו.
- הזמנת הרכב נעשתה מסוכנות Sixt. כשתגיעו לכיכר הגדולה שבסמוך לטרמינלים המשרתים את שאר אומות העולם, ישנו סניף גדול של Sixt. וודאו מראש באיזה סניף השכרתם את הרכב שלכם, כדי לחסוך עמידה מיותרת בתור. הסניף של טרמינל 1 נמצא במרחק מספר דקות הליכה נוספות.
- בנוסף לסניף ובעקבות החוויה הלא נעימה ביער השחור, ווידאתי מראש באימייל אל [email protected] שהרכב מתאים לצרכיי ושישנו כיסא תינוק זמין.
- יש לרכוש אשרה כדי לנסוע עם רכב גרמני באוסטריה. ניתן לעשות זאת בחנויות נוחות או אונליין בכתובת https://www.adac.de/fahrzeugwelt/toll-and-vignettes/austria/buy-vignette-austria/ . המחיר אונליין הוא כמה עשרות שקלים, כך שלא בדקתי את האפשרות הפיזית. היה יום בו שילמנו את האגרה בזמן הנסיעה והתשלום לא נקלט. רק חודש לאחר מכן קיבלנו הודעת קנס של 200 יורו - פי 20 מעלות האגרה - כך שכדאי לשלם.
זלצבורג
ישנו אוסף מכובד של אטרקציות בדירוג גבוה ברדיוס של שעה נסיעה מסביב ל-Flachau, וזה האזור אליו כיוונתי בדירה הראשונה. מצאנו דירה מצוינת ליד העיירה Eben im .
יום 1 - שביל ההרפתקאות של פלורי (Flori's Adventure Trail) ומגלשות ההרים לאקי פליצר Lucky Flitzer. התכנון המקורי היה דווקא רכבל ואגריני (WAGRAINi's Grafenberg), אך כשהגענו אליו גילינו שהוא בשיפוצים. נשמע בסיסי, אבל כדאי לאמת את זמינות המקום לפני הנסיעה. בת ה-11 בחרה בשביל ההרפתקאות מתוך הספר, אני מניח בעיקר בגלל השם, שנשמע יותר מלהיב ופחות כמו פיצרייה בקריות לעומת "ואגריני". למקום יש מספר יתרונות: ניתן להגיע אליו גם ברכב - מה שחוסך מאות שקלים בעלויות רכבל, הנוף יפה מאד, הוא מתאים לעגלת תינוק (אם אתם מוכנים להקריב מעט איי.קיו עתידי בטלטולי הדרך) והוא מעגלי, כאשר כל כמה מאות מטרים ישנה אטרקציה בדמות מתקן משחקים או רפסודת עץ על פני בריכת מים קטנה. החסרונות הם שמדובר בירידה ועליה, כך שדרוש מאמץ פיזי, והוא מוצל רק בחלקו. שני חסרונות אלו הופכים מהותיים ביום חם. המסלול ארך כשעתיים וחצי.
כשסיימנו את המסלול והקינוח, נסענו למגלשות ההרים בעיירה הסמוכה. יש במקום מתקנים נוספים, רובם בתשלום, אבל כמו במקומות רבים אחרים - אף אחד מהם לא מוצל. ביום חם כל מתקן מתנפח הופך להיות ברביקיו קופצני.
יום 2 - הר הרוחות (Geisterberg Alpendorf). הפעם התכנון המקורי היה נקיק ליכטנשטיין, אך כבר כשהתקרבנו אל הנקיק נקלענו לפקק ארוך. ג'מיני ציין שעדיף היה להזמין מקום מראש, ולאחר רבע שעה של עמידה במקום החלטנו לשנות תוכנית. היום היה חם מאד, כך שכל שם שכלל רוח הגיע מיד גבוה בדירוג שלנו. בדיעבד, הזמנת מקום מראש לליכטנשטיין לא באמת עוזרת בתור המכוניות, ומדובר במוטיב רוחות רפאים ולא בבריזה. היתרונות של המקום הם מספר חניונים סמוכים בחינם, וגינת משחקים גדולה ומושקעת בכניסה לרכבל. הרכבל עולה לגובה של 1500 מטרים, אך משם יש ללכת כחצי שעה נוספת במעלה ההר עד למעין תחנת רכבת - קרונית הנמשכת על ידי טרקטור. העלייה מתונה וישנם מספר מתקני משחק נחמדים בדרך - כולל קפיצה מאתגרת מגובה אל מתקן מתנפח - אבל רובה חשופה לשמש וגילינו שבניגוד לתקוותנו אם חם למטה - חם גם למעלה. עד שהגענו לתחנת הרכבת הילדים היו כבר סחוטים, ואמנם נראה שהייתה כוונה למזג את הקרונית, אף בפועל התחושה הייתה דומה לנסיעה בטיולית אל שבוע שטח בטירונות. הרכבת יוצאת מהתחנה בכל חצי שעה, למעט בשעה אחת בה ישנה שעה הפסקה. כנראה שגם כאן וועד העובדים של הרכבת עשה עבודה טובה.
ישנן שתי תחנות לרכבת ובין התחנות ישנם מתקני משחק שונים, כך שניתן לעלות עד למעלה ואז לרדת לאורך היום תוך מעבר במתקנים. בפועל, הגענו די מאוחר וכאמור היום היה חם מאד, כך שהסתפקנו בשעה של משחק בנחל הקטן שבראש ההר וירדנו למטה. באופן כללי אך במיוחד כאן שימו לב לשעות הסגירה של הרכבל (17:00 כשהיינו שם), מאחר וישנה דרך לעבור חזרה עד אליו. קוריוז נחמד הייתה קבוצה גדולה של חרדים דוברי אנגלית שהגיעו אל ההר. בתחילה המראה היה דומה למעיין טיפוסי בארץ: שלל זאטוטים נכנסו למים ומיד אחריהם בחור צעיר, עדיין לבוש בחליפה הארוכה שהגיע איתה. ההפתעה הייתה כאשר אישה צעירה, בלבוש חרדי אופייני, התיישבה לצידנו עם התינוק שלה והניקה אותו בפומבי, ללא כל וילון, הסתרה או חופי ים נפרדים. כנראה שגם כשלובשים שחור-לבן ישנם הרבה גוונים של אפור.
יום 3 - נקיק ליכטנשטיין (Liechtensteinklamm). הפעם הזמנתי מקום מראש והגעתי בשאננות לפקק, בטוח שעוד רגע יגיע כרוז, יקרא בשמי וישלוף אותי מקהל האידיוטים שלא הזמינו כרטיס. בפועל, מקום החניה מוגבל וישנם סדרנים אשר עוצרים את התנועה ומאפשרים למכוניות להתקדם כמספר הרכבים שעזבו את המקום. הזמנת מקום מראש חוסכת רק את התור הקצר לרכישת כרטיסים. כשדיברתי עם נהג הסעות מקומי הוא ציין שהמצב כך כבר בתשע בבוקר. המתנו כרבע שעה עד שהתמזל מזלנו והתפנה מקום בסמוך לסדרן שלידנו. כתלות בחנייה, ישנה הליכה של כעשרים דקות עד שנכנסים לנקיק עצמו ושם ישנו שחזור אנושי של הפקק בכניסה, אמנם בהתקדמות מהירה ועם נוף מרשים, אך עמוס מאד. הנקיק עצמו יפה, אבל אם הנכם מגיעים בעונת השיא, איני יודע אם החוויה בכללותה שווה את זה ואולי כדאי לנסוע לאחד הנקיקים הפחות מתויירים.
יום 4 - הפעם כמעט והצלחנו לעמוד בתכנון המקורי, שכלל את פארק החבלים באניף (Climbing Waldbad Anif) ואת העיר זלצבורג. יש למלא טופס אינטרנטי מראש או בכניסה לפארק, והמקום נחמד ומוצל. הפרס האמיתי, אשר לא ידענו אודותיו מראש, הוא אגם Waldbad, אגם גדול שהכניסה אליו כלולה בכרטיס והוא ממש סמוך לאזור הטיפוס. מיטב בנות זלצבורג השתזפו ושחו במים הקרים, חלקן אפילו לבשו בגד ים. יש במקום גם דוכן המגיש המבורגרים, נקניקיות, בירה וכל מה שצריך כדי להעביר יום נחמד, כך שנשארנו שם עד אחר הצהריים וויתרנו על זלצבורג הפעם, למרות שלמרביתנו לא היו בגדי ים והמים היו קרים לשחייה גם ביום חם שכזה.
יום 5 - דרך גרוסגלוקנר (Großglockner). זהו סימן הדרך המפורסם ביותר בו היינו באזור זה, והוא המתאים ביותר ליום חם. מדובר בדרך נופית בתשלום, העוברת בין תחנות נוף שונות עד לקרחון פרנץ יוזף. ההנאה מהדרך עצמה ותחנות העצירה תלויה בסבלנות שלכם ושל ילדיכם, מאחר ומדובר בדרך הרים מפותלת הנמשכת כשעה מתחנת האגרה ועד לקרחון המרשים. בסופה של הדרך ישנו חניון מסודר אשר מהגג שלו ישנו מסלול הליכה מעגלי ולא ארוך המותאם לעגלה, העולה עד למסעדה ונקודת תצפית, ומשם חזרה לקומת הכניסה של החניון. גם ביום חם אזור הקרחון קריר וכשהגענו למסעדה אף החל לרדת גשם, מה שהצדיק את מרק הגולאש במרפסת הנוף. המקומיים הביאו איתם גזרים והאכילו מרמיטות מקומיות, גרסה אוסטרית לשפני הסלע שלנו.
טירול
רק כשהגענו לטירול נזכרתי באותה תחושה שהייתה לי לפני עשר שנים, כשעשינו טיול דומה - זלצבורג יפה ומעוררת קנאה, ואז אתה מגיע לטירול ומגלה שעוד לא ראית כלום. ההרים קרובים יותר, היערות עמוקים יותר, ויש תחושה שהטבע כאן פחות כנוע (למרות שכל המסלולים עדיין מותאמים לעגלה).
הפעם התמקמנו בעמק שטובאי, בעיירה Fulpmes. אם התקציב מתאים לכם אני ממליץ על המקום בחום - [email protected] Living Fulpmes - מסעדות וסופרמרקט במרחק הליכה, ומגוון אטרקציות בנסיעה קצרה (או הליכה). השהות גם כוללת הנחה בחלק מהמקומות. היה לנו נוח מאד ושבענו נסיעות, כך שבחרנו להישאר בעמק כל השבוע.
יום 1 - התאקלמות וסאונפרדיס (StuBay Saunaparadies). ההגעה והיום הראשון בטירול היו ימי הגשם היחידים בטיול שלנו, והיחידים בהם לא טיילנו בטבע. בסאונפרדיס ישנן מספר בריכות, רובן מחוממות ואחת מקורה, וכולן כמובן מוקפות בהרים מיוערים וערפיליים. יש אפילו שתי מגלשות מים והיום הוכתר כאחד המוצלחים על ידי הילדים.
יום 2 - קרחון שטובאי (Stubai Glacier) ומפל גראווה (Grawa-Wasserfall). הזהירו אותנו רבות מהקרחונים באוסטריה, שישראלים נוטים לזלזל בהם ולהגיע בחולצות קצרות ונעלי ספורט מחליקות. הכנו את הילדים במשך שבוע שלם לשלג ולראשונה לקחנו איתנו את המעילים הכבדים, מוכנים למערת הקרח המפורסמת.
תחנת העלייה לרכבל היא הראשונה שתפגשו בכביש. ישנן שתי תחנות במעלה ההר, וניתן לרכוש כרטיסים הלוך-ושוב או לוותר על אחת הירידות ולעשות אותה ברגל, ירידה שאורכת כשעתיים בין כל תחנה לתחנה. המסלולים חשופים לשמש והיה יום חם, כך שוויתרנו על כך. בגובה של 3 קילומטר היה עדיין קר מספיק למעילים לישראלים שכמונו, אך כמעט ללא שלג. הנוף ההררי עדיין שווה את המסע וניתן ללכת ברגל במרחב שמסביב, ולהרגיש את המחסור בחמצן ברגליים ובריאות. בתחנה האמצעית ישנה מסעדה, מספר מתקני משחק ומרכז מידע, בו גילינו שמערת הקרח נמסה לפני מספר שנים ושהקרחון ממשיך להצטמצם יותר ויותר בכל שנה.
הכביש בו הגעתם אל הרכבל עובר בסמוך לנחל ובדרך כנראה שכבר ראיתם ממנו את המפל, אך שווה להגיע למפל עצמו. ישנם מספר גשרים העוברים מעל הנחל ואל מסלול ההליכה למפל, ובסמוך אליהם תחנות אוטובוס, כך שניתן ללכת לכיוון אחד ולחזור לרכב באוטובוס, הפעיל עד שעות אחר הצהריים. חנינו ליד הגשר הראשון והלכנו כרבע שעה עד למפל עצמו וכשעה במסלול מעגלי עד לגשר הבא וחזרה. כדאי ללכת לפחות עד למפל - רחבה גדולה ובה כיסאות נוח שוכנת ממש למרגלותיו, שם ניתן לשבת, לעצום עיניים אל מול רסיסי המים ולחוש את עוצמת הטבע, השנייה רק לעוצמת צווחות הילדים שמיצו את הפלא ורוצים להמשיך.
סיימנו את היום מוקדם יחסית ובתחושה טובה, כך שרצינו לעצור במקום נוסף לפני החזרה לדירה. ג'מיני המליץ על גינת משחקים בדיוק בדרך הביתה, ועצרנו שם בלי הרבה ציפיות. מדובר באגם קטן אל מול ההרים, לידו גינת משחקים מושקעת ומסעדה, כמובן. אף אחד לא כתב על המקום בכתבות שקראתי, וכנראה שלא היינו מגיעים אליו אם לא היינו ישנים ב-Fulpmes, ובכל זאת הוא היה יפה ונעים יותר מכל פארק שהייתי בו בארץ. הבת שלי שיחקה בארגז החול, בו פוזרו משאיות צעצוע. הצעצועים לא נראו שבורים, או כאלה שנשכחו במקום. העירייה פשוט פיזרה אותם להנאת המבקרים בידיעה שאף אחד לא ייקח אותם הביתה, בדיוק כפי שאף אחד לא יזרוק פסולת על הדשא או יפגע בברווזים שבאגם.
הפארק גרם לי להרהר רבות באידיליה האוסטרית. לקח לי זמן להבין מה לא כשורה כשנהגתי בכביש עמוס - אף אחד לא זיגזג בין הנתיבים. קילומטר קדימה, ככל שהעין יכולה לראות, כל רכב נותר במסלול שלו. אף אחד לא ניסה לחסוך דקה, לנצח את המכונית היריבה או לייעל את הנסיעה עבור עצמו. נראה שהשאיפה של כל נהג היא דווקא יעילות עבור הכלל: כאשר הכביש היה עמוס הרכבים נצמדו לשוליים והותירו במרכז נתיב פתוח לרכבי חירום. כאשר נתיב השתלב לתוך נתיב אחר, הוא התרוקן ממכוניות מאות מטרים לפני האיחוד.
יום 3 - שליק ( (Schlick2000. על ההר ישנם מספר מסלולים מעניינים לילדים, מתוכם נתקלנו בשניים: Scheibenweg, בו מגלגלים דיסקיות עץ גדולות במורד ובתוך מתקני עץ ייעודיים, ו-Rutschenweg, מגלשות צינור ארוכות ומהירות מאד, בהן מתגלשים על מעין מזרון מתקפל ייעודי. את הדיסקיות והמזרונים יש לשכור בדוכן הכרטיסים לרכבל.
מאחר ולא ידענו על מסלול המגלשות, רכשנו רק את דיסקיות העץ ועלינו לתחנה העליונה של הרכבל. מלבד הנוף, גינת המשחקים והמסעדה, המקום משמש גם כנקודת קפיצה למצנחי רחיפה. הסתכלתי בחיוך על עשרות האנשים שקפצו בזה אחר זה אל התהום וריחפו מעלה כאילו מדובר בדילוג מעל שלולית. בת ה-11 ישבה על ספסל סמוך ורפרפה על הפלאפון שלי בינתיים, לא מתפעלת מהנוף או מהקופצים. לקחתי את הפלאפון והסתכלתי במסך - היא עברה על הודעות בקבוצת הוואטסאפ של וועד הבית.
מהתחנה העליונה ניתן לרדת עד לתחילת מסלולי הילדים בסמוך לאגם Panoramasee בדרך עפר המתאימה לעגלה, אך מאחר וכבר הגענו עם מנשא בחרנו בדרך מאתגרת יותר, המתחילה ליד גינת המשחקים ולכיוון Galtalm (קחו מפה בדוכן הכרטיסים). הדרך במורד ההר הייתה יפה, חשופה לשמש ברובה, וארכה כשעתיים עד לתחנת הרכבל Galtbergbahn, שם מתחיל מסלול המגלשות. הילדים טענו בתוקף שהיא הייתה מיותרת. אפשר לרדת בתחנת האמצע של שליק2000, ולעבור לרכבל העולה אל Galtbergbahn, אם כי לא ניסינו זאת. מסלול המגלשות ובהמשך מסלול הדסקיות מהנים מאד ומעבירים את ההליכה עד לתחנת האמצע Mittelstation בנעימים, וסומנו על ידי הילדים כהצלחה גדולה. שימו לב לשעת הרכבל האחרון למטה, מאחר ואפשר להעביר הרבה זמן במסלול ובמתקנים שלאורכו.
יום 4 - פארק חבלים (Adventure Park Tirols) ומגלשת הרים במידרס (Mieders).
האטרקציה האהובה על בת ה-11 הייתה ללא ספק פארק החבלים ומאחר והיה אחד כזה במרחק הליכה מאיתנו, הבטחנו שנקפוץ לשם ביום האחרון. לטעמי הוא היה מעניין ומאתגר יותר מהפארק באניף, אבל עבור שני הילדים היו שלבים מאתגרים מדי, וברגע שעלית למעלה - אין חזרה.
במרחק נסיעה קצר משם נמצא רכבל Serlesbahnen שעולה אל הר סרלס. תכננו לעלות רק עבור מגלשות ההרים, אך מלבד הנוף יש בתחנה העליונה גם אגם נחמד ומסלול הליכה מעגלי של שעתיים העובר בין תחנות משחק ביער. אנו עלינו אל ההר מאוחר מדי להספיק את הכל - שימו לב לשעה של הרכבל/רכבת האחרונים למטה - אך ניתן להעביר במקום גם חצי יום. אל רכבת ההרים ניתן לעלות כבר מגיל שנתיים, ומגיל שש הילדים יכולים לשבת בקרונית נפרדת המחוברת בחבל לקרונית המבוגר.
יום 5 - נסיעה לאזור מינכן
מצאתי דירה באזור הכפרי שמסביב לשדה התעופה ובדרך לשם מטירול עשינו שתי עצירות. המפתיעה והמומלצת ביניהן היא באגם Seestrand Hechtsee. החניה בחינם ואמנם ישנה מדשאה גדולה ומתקנים בתשלום, אך ניתן ללכת מסביב לאגם בשביל מוצל ומותאם לעגלה ללא תשלום ולמצוא שלל ירידות לאגם הנעים. ספסלים פזורים במסלול וסמוך למים, בניקיון ללא רבב.
